פסקי דין על ישראל כץ | פסקי דין על קצין התגמולים – אגף השיקום – משרד הבטחון
13722-04/09 עו 12/07/2009
עו 13722-04/09 ישראל כץ נ' קצין התגמולים – אגף השיקום – משרד הבטחון
st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
ע"ו 13722-04-09 כץ נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף השיקום
12 יולי 2009
בפני
כב' השופטת ר. למלשטריך- לטר
מערער
ישראל כץ
ע"י ב"כ עו"ד
שרון מאירי
נגד
המשיב
קצין התגמולים – אגף השיקום – משרד הבטחון
ע"י ב"כ עו"ד
גב' מאיה אשור
פסק דין
1.
המערער יליד שנת 1950, הוכר כנכה צה"ל בגין פציעת ירי בשנת 1973. למערער נקבעה נכות בגין מצב אחרי כריתה של צלע, הדבקויות המגבילות את כושר הפעולה של הריאה הימנית והגבלה קלה בהרמת כתף ימין.
2.
בקביעת הועדה הרפואית מיום 3.6.75 נקבע כי המערער החלים מפציעתו ולא נותרו הפרעות פונקציונליות. נקבעו 0% נכות, קביעה שאושרה שוב ביום 21.7.75.
3.
בשנת 2006 הגיש המערער בקשה להארכה חוזרת של הנכות עקב החמרת מצב. ועדה מדרג ראשון דנה בעניינו של המערער ביום 4.7.07 וקבעה, בין היתר, כי הצלקות בבית החזה הן ללא הפרעה תפקודית ומצדיקות נכות בדרגה של 1% וכך נכתב: "חזה ימין – צלקת רוחבית החל מאזור תת פטמה ימין ועד בית השחי הימני. צלקת באורך של כ- 15 ס"מ, שקועה בחלק הקדמי, לא תפוסה לרקמות העמוקות כדי לגרום להפרעה תפקודית. צלקת אלכסונית שטחית בחזה ימין. כמו כן, צלקת קטנה בבית שחי שמאל. כל הצלקות לא מהוות הפרעה תפקודית". עוד דנה הועדה בטענת המערער לגבי כאבים בכתף והגבלה התנועה וקבעה כי בשל כאבים בכתף ימין יש לקבוע נכות בדרגה של 1% לפי סעיף 35 (4)א'.
4.
המערער ערער לועדה רפואית עליונה אשר התכנסה לדון בעניינו ביום 26.01.09. המערער מיקד את ערעורו לעניין הגבלה קשה של התנועות הסיבוביות של מפרק כתף ימין (לפי פריט 41 (4)ג') וכן טען כי בגין הצלקות יש לקבוע דרגה של 10% (לפי פריט 75(א)(2)).
5.
הועדה הרפואית העליונה שמעה את טיעוני ב"כ המערער אשר הגיש את חוות דעת ד"ר לין מיום 02.02.08 והסתמך עליה. ד"ר לין מצא בהתייחס לצלקת העיקרית כי היא שקועה, מכערת ואיננה רגישה למגע. את שאר הצלקות מצא כצלקות שאינן רגישות למגע, אינן מכערות ואינן מכאיבות. בגין הצלקת שמצא כצלקת מכערת, מצא לנכון לקבוע דרגת נכות של 10%.
ד"ר לין העריך את נכותו של המערער בגין הגבלה קשה של התנועות הסיבוביות במפרק כתף ימין בדרגה של 25%. הועדה שמעה את תלונות המערער עצמו לגבי שני נושאים אלו. הועדה בדקה את המערער ורשמה את פרטי ממצאיה בפרוטוקול הדיון.
6.
לגבי הצלקות – הועדה פרטה את מיקום הצלקות ואת שטחן. הועדה ציינה כי באזור הצלקת העיקרית יש שקע מסוים ברקמה הרכה. עוד ציינה הועדה, כי הצלקות בקושי נראות לעין. במיוחד נוכח השיעור הרב. עוד נכתב כי גם המערער לא ידע להצביע על מיקום תחילת הצלקת ועל סופה. הועדה ציינה כי גם שאר הצלקות נמצאו בקושי הן על ידי המערער והן על ידי הבודק. הועדה ציינה כי קשה לה להתייחס לצלקות אלו כצלקות מכערות או מכאיבות. הועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר לין ולא קיבלה את ממצאיו בנושא הצלקות. לפיכך, דחתה הועדה הרפואית העליונה את הערעור בנושא זה.
הקביעה האם הצלקת מכערת או מכאיבה
הינה קביעה רפואית הנמצאת בשיקול דעתה של הועדה הרפואית העליונה. אין בית המשפט מתערב בקביעה האם הצלקת מכערת או מכאיבה.
עוד יצויין כי לא קיימת חובה על הועדה הרפואית לאמץ מסקנות של מומחים מטעם המערער. לעניין זה
ראו רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון (אתר נבו) –
"הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני
הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה".
בהיות נושא זה נושא רפואי, יש לדחות את ערעורו של המערער לעניין זה.
7.
בנושא כתף ימין – הועדה בדקה את טווח התנועות בכתף ימין, ופרטה את ממצאיה בפרוטוקול הדיון. הועדה עיינה בצילום כתף ימין מיום 8.9.05. הועדה מצאה כי קיימת החמרה בהשוואה לבדיקת הכתף לפני 35 שנה, ובכך הסכימה עם חוות דעתו של ד"ר לין. אלא שהועדה ציינה כי:" החמרה זו הינה תוצאה של תהליך דלקתי כרוני הבא לידי ביטוי בנוזל טנוסינוביאלי ובורסיטיס והסתיידויות בגיד הסופרה ספינטוס שאחראי עיקרי לתנועת הסיבוב שהחמירה. תהליך דלקתי זה אינו קשור לפציעתו שלא היתה בכתף אלא בבית השחי והחזה. תהליכים דלקתיים כרוניים כאלו, אופייניים לקבוצת הגיל של המערער".
ב"כ המערער טוען
כי משהוכר המערער כנכה בגין מגבלה בתנועות כתפו הימנית, לא היה בסמכות הועדה הרפואית העליונה לקבוע כי ההחמרה איננה תוצאה של הנכות המוכרת.
עוד טוען ב"כ המערער, כי על הועדה היה להסביר מדוע היא קובעת את דרגת נכותו של המערער דווקא לפי סעיף 35 (4)א' לתקנות ולא בדרגת נכות גבוהה יותר. במעמד הדיון בעל פה, הוסיף ב"כ המערער כי הסעיף שהיה מתאים לפגימה ממנה סובל המערער הינו סעיף 41 (4)ג'.
מערער הטוען להחמרה במצבו בנכות מוכרת אמור לשכנע את הועדה הרפואית שאכן פגיעתו, המוכרת כנכות, החמירה. לא כל מצב החמרה גופני שייך בהכרח לנכות מוכרת.
משלא השתכנעה הועדה כי הליקוי ממנו סובל המערער שייך באופן כלשהוא לפציעה ממנה סבל, משהדגישה הועדה כי המקור להגבלת תנועות נוכחית הינו תהליך דלקתי כרוני האופייני לקבוצת הגיל של המערער, הסבירה בכך את מסקנתה כי לא השתכנעה שהליקוי הנטען מהווה החמרה של הנכות המוכרת.
מדובר בממצא רפואי, הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית העליונה.
לא ניתן לומר כי התרשמות ועדה רפואית לגבי חומרת הפגיעה או שייכות הפגיעה וקביעת הסעיף המתאים כתוצאה מכך, מהווה נימוק
משפטי לערעור.
ב"כ המערער סבר כי משלא כונסה הועדה לפי תקנה 9 איננה רשאית להביע דעתה לעניין הקשר הסיבתי בין ההחמרה שטוען לה המערער לבין הנכות המוכרת. אינני סבורה כך. פעמים רבות מגיע נכה הטוען להחמרה במצבו, וזה יכול שינבע מגורמים אחרים. העובדה שביקש דיון לצורך קביעת החמרה במצבו, איננה כובלת את הועדה באופן שתהא מנועה מלהסתייג מהקשר הסיבתי בין הפגימה הנטענת לנכות המוכרת.
אם הייתי מקבלת עמדתו של ב"כ המערער, הרי שבכל מקרה של החמרה, גם אם איננה נובעת מהנכות המוכרת, היתה צריכה הועדה לאשר שקיימת החמרה ולהעלות את דרגת הנכות שכן לשיטתו של ב"כ המערער היא מנועה מלקבוע שאין קשר סיבתי.
השאלה האם תהא פתוחה בפני
נכה במקרה כזה אפשרות חוזרת לפנות ולכנס את הועדה לפי תקנה 9, היא שאלה נפרדת שאינני דנה בה כעת.
משקבעה הועדה כי הגבלת התנועות הסיבוביות של המערער אינן תוצאות פגיעתו המוכרת, ממילא לא ניתן לעשות שימוש בסעיף 41 (4)ג'.
8.
לפיכך, דין הערעור להדחות.
9.
אין צו להוצאות.
10.
המזכירות תחזיר את תיקו הרפואי של המערער לידי ב"כ המשיב.
11.
המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
כ' תמוז תשס"ט, 12 יולי 2009, בהעדר הצדדים.
הוקלד על ידי מיכל זבטני
עו בית משפט לעניינים מנהליים 13722-04/09 ישראל כץ נ' קצין התגמולים – אגף השיקום – משרד הבטחון (פורסם ב-ֽ 12/07/2009)