פסקי דין על גיא כהן | פסקי דין על רוני צח

1545/09 תק     12/08/2010




תק 1545/09 גיא כהן נ' רוני צח








בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע



ת"ק 1545-09 כהן נ' רוני צח




בפני

כב' השופט
אור אדם

התובע:
גיא כהן


נגד

הנתבע:
רוני צח






פסק דין


התובע הגיש תביעה זו לתשלום הפרש דמי תיווך שלא שולמו לו ע"י הנתבע בסך 5,287 ₪.

הנתבע ביקש למכור את דירתו באמצעות "תיווך בן-גוריון" שהתובע הוא בעליו. לטענת התובע, בהתאם לחוזה הזמנת שירותי תיווך מיום 9.9.08, היה על הנתבע לשלם לו 2% + מע"מ מעלות העסקה שבוצעה, העומדים על סך של 8,778 ₪, אולם הנתבע שילם בסופו של דבר רק 3,500 ₪, ולכן עליו לשלם את היתרה.

לטענת הנתבע בכתב הגנתו, הוא לא התקשר עם התובע אלא עם אחד בשם אורָן פלג (להלן: "פלג"), כאשר לטענתו ההסכמה עם פלג היתה כי לא ישולמו דמי תיווך. הנתבע טוען, כי פלג ביקש ממנו לחתום על הסכם התיווך רק ל"מראית עין", כלפי הקונה. עוד טען הנתבע בכתב ההגנה, כי לאחר העסקה, פלג התקשר ודרש ממנו את דמי התיווך, למרות ההסכמה מראש כי לא יגבו דמי תיווך ממנו כמוכר, ובסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה שנוסחה במסמך שכותרתו "סיום חשבון בגין עסקת תיווך" מיום 10.11.08, לתשלום של 3,500 ₪ בלבד לסילוק סופי ומוחלט של החוב.

בעת הדיון התברר, כי אותו פלג שימש אמנם כעובד של התובע תקופה מסויימת, אולם התובע טען כי לא היתה לפלג שום סמכות לסגור את העסקה כפי שסגר, וכי ההסכם על סיום החשבון נעשה שלא בהסכמתו של התובע וייתכן שאף לאחר שפלג כבר סיים לעבוד אצלו.

הסכם דמי התיווך
– בדיון בבית המשפט ביום 30.6.10, עמד התובע על כך שהוא אישית, ולא פלג, החתים את הנתבע על הסכם דמי התיווך, כאשר הנתבע אף התווכח על חלוקת הסכום לתשלומים. התובע הדגיש, כי אם היה זה הסכם רק למראית עין, ברור שהצדדים לא היו מתווכחים לגבי פרטיו.


הנתבע העיד בבית המשפט תחת אזהרה, כי לא היה לו שום קשר עם התובע. לגבי חתימת הסכם דמי התיווך הוא העיד בפני
בית המשפט: "אני חתמתי על חוזה התיווך, אבל לא בנוכחות התובע. לא איתו התווכחתי על התשלומים אלא עם פלג..." (ע' 2 ש' 14-15 לפרוטוקול).

יום למחרת הדיון, עקב זימונה של העדה שולמית שמעון לעדות, הגיש הנתבע "הודאה בדבר טעות...", בה הוא חוזר בו מטענתו לפיה לא היה לו שום קשר עם התובע בעת חתימת ההסכם, טענה העומדת בבסיס הגנתו אשר עליה אף העיד תחת אזהרה.

בדיון הנדחה ביום 11.8.10, אכן העידה הקונָה, העדה שולמית שמעון, כי בעת חתימת הסכם דמי התיווך, היו בחדר רק התובע, הנתבע והיא, והיא הוסיפה ואישרה את טענת התובע, כי הנתבע התווכח עם התובע לגבי התשלומים.

מכאן שנמצא כי הנתבע לא אמר אמת בכתב ההגנה ובעדותו בדיון הראשון. הסכם דמי התיווך נחתם עם התובע. הנתבע אף התווכח עימו על תשלומים, משמע כי איו שחר לטענה כאילו היה מדובר רק בהסכם למראית עין. הנתבע ידע היטב, כי עליו לשלם בגין העסקה דמי תיווך בסך 8,778 ₪, והוא ידע כי התובע סגר את המחיר וכי הוא עומד עליו. הבנה זו משליכה גם על המסמך המאוחר שנחתם עם פלג.

הסכם סיום החשבון שנחתם עם פלג
– אין מחלוקת כי ביום 10.11.08 נחתם הסכם בין פלג לבין הנתבע, בו נקבע:
"בחתימה על הסכם זה, מאשר תווך בן-גוריון קבלת 3,500 ₪ במזומן, ומסיים באופן סופי ומוחלט את החשבון באופן ישיר או עקיף, כגון דרך אחד מסוכני תיווך בן-גוריון וכדומה...".
כאמור לעיל, בניגוד לטענת הנתבע בכתב ההגנה, הרי שהסכם דמי התיווך שמלכתחילה, בו נקבע סכום על תשלום 8,778 ₪, נערך עם התובע ולא עם פלג, ולא היה זה הסכם למראית עין, אלא הסכם ממשי שעליו הסכימו התובע מזה והנתבע מזה.

כפי שקבעתי, וע"פ דברי התובע והעדה שמעון, היה ברור לנתבע בעת חתימת הסכם דמי התיווך, כי התובע הוא "בעל הדעה", ואליו יש לפנות בבקשה להנחה מהמוסכם בהסכם החתום.

לפיכך, חריגה מהסכם החתום בין הצדדים הללו, התובע והנתבע, שנעשתה עם עובד של התובע, היא על פניה מעוררת חשד. אין הגיון שבעל עסק יוותר סתם כך על תשלום למעלה ממחצית שכר טרחתו, כאשר בידו יש הסכם חתום על ידי שני הצדדים לגבי מלוא הסכום.

לא זו אף זו - התובע העיד כי פלג עבד אצלו עד לחודש אוקטובר 2008. דהיינו הסכם סיום החשבון נערך עם פלג לאחר שכבר סיים את עבודתו אצל התובע.

יודגש כי עדותו של פלג יכולה היתה להכריע את התובענה. מדובר בעובד של התובע, ש"סגר" עסקה עם הנתבע, החורגת לכאורה מהסכם חתום ע"י שני הצדדים שערך בעל העסק, התובע מעסיקו. על פלג ליתן איפוא הסברים, אם היתה לו סמכות כזו כעובד, אם הדבר נעשה בהסכמת התובע ובידיעתו, או שמדובר בקנוניה עם הנתבע מאחורי גבו של התובע.

לפיכך, בדיון ביום 30.6.10, מצאתי לנכון לדחות את הדיון להמשך לשמיעת עדותו של פלג. הנתבע הצהיר כי הוא יזמן את העד פלג, והוא אף הגיש בקשה בעניין זה לבית המשפט. חרף זאת, העד פלג לא זומן על ידו, בתואנות שונות, לדיון הנדחה כמובטח.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי המנעות מלזמן עד רלוונטי, הינה ראיה לחובת הצד שהיה עליו להזמינו, כפי שנפסק:

"...אי הבאתו של עד רלוונטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד... ...הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה, בה דוגלת התביעה..." (ע"א 465/88 הבנק למימון בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, 658-659 (1991)).
"...ככלל, אי העדתו של עד רלוונטי, אשר יש בעדותו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה כי דבריו היו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן. עם זאת - זוהי הנחה הניתנת לסתירה..." (ע"א 293/90 פיליפ גרינהולץ נ' יעקב מרמלשטיין, תק-על 94(4), 82 , 88 (1994)).
העד פלג הוא עד חיוני ביותר לגרסתו של הנתבע. מדובר בעד הגנה ולא בעד תביעה. העד פלג יכול היה לאשר את כל גרסתו של הנתבע ולחזקה באופן משמעותי. העובדה שהנתבע נמנע מלזמנו לבית המשפט, היא איפוא ראיה כנגדו.

הנתבע התחייב לזמן את פלג, שאמור היה לשפוך אור על הפרשה ועל נסיבות חתימת הסכם סיום החשבון. מהעדר ההזמנה לפלג, ניתן ללמוד כי הנתבע חשש מעדותו. כפי שהנתבע שינה את גרסתו בקשר להסכם דמי התיווך, מיד כאשר נתברר לו כי העדה שולמית שמעון מגיעה להעיד וכי היא תפריך את טענותיו, כך, כנראה, חשש מעדותו של פלג.


מכל מקום, בהעדר עדותו של פלג, באשר למערכת היחסים בינו לבין התובע, ומידת סמכותו של פלג, נותרה רק עדותו של התובע בעניין זה. התובע העיד כי פלג לא היה מוסמך מטעמו לסגור הסכם כזה. שמעתי את התובע בעניין זה והאמנתי לדבריו.

אני קובע איפוא, כי פלג, כעובד של התובע, לא היה מוסמך להפחית מסכום דמי התיווך כפי שנקבעו ע"י מעסיקו התובע, בהסכם דמי התיווך עליו חתם הנתבע.

התרשמתי עוד, כי הנתבע ידע זאת היטב, והוא הבין כי בחתימת הסכם סיום החשבון, הוא עוקף למעשה את האדם שעימו נחתם ההסכם המקורי, שהוא "בעל הדעה" במשרד, והכל בכוונה להשתמט מיתרת תשלום דמי התיווך, כפי שהוסכמה בחוזה חתום בין התובע והנתבע.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה.

הנתבע ישלם לתובע את יתרת דמי התיווך בסך 5,287 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 8.9.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל, ובצירוף סכום כולל בגין הוצאות משפט בסך 450 ₪ נוספים. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.
ניתן היום,
ב' אלול תש"ע, 12 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.







תק בית משפט לתביעות קטנות 1545/09 גיא כהן נ' רוני צח (פורסם ב-ֽ 12/08/2010)