פסקי דין על רחל דיין | פסקי דין על משה דיין | פסקי דין על שיכון עובדים בע''מ

6037/07 א     19/08/2010




א 6037/07 רחל דיין, משה דיין נ' שיכון עובדים בע''מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 6037-07 דיין ואח' נ' שיכון עובדים בע''מ




בפני

כב' השופטת
שולמית ברסלב


תובעים

1 רחל דיין

ת.ז. 53191169
2 משה דיין
ת.ז. 65374092
ע"י ב"כ עוה"ד גולדשטיין


נגד


נתבעת

שיכון עובדים בע''מ
ע"י ב"כ עוה"ד גב' סוקול




פסק דין



1.
עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ליקויי בנייה שהתגלו בדירה שרכשה התובעת וירידת ערך.


הצדדים הסכימו כי התביעה כולה תוכרע על פי הסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 (ראה הודעת התובעים מיום 14.1.10 והודעת הנתבעת מיום 18.7.10).

2.
העובדות הצריכות לענייננו ואשר אינן שנויות במחלוקת הן כדלקמן:

2.1
ביום 21.3.93 רכשו התובעים מהנתבעת דירה בת 5 חדרים בבנין בן 15 קומות
הנמצא ברחוב נדב 3 חיפה תמורת סכום קרן של 446,960 ש"ח (לעיל ולהלן:
"הדירה", "הבניין" ו-"החוזה", בהתאמה).

2.2
החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 20.8.95 או בסמוך לכך.
2.3
גלגולה הראשון של תביעה זו הוא במסגרת תביעה אשר הגישו התובעים ובעלי דירות נוספים בבניין בשנת 1999 כנגד הנתבעת (ת.א. (מחוזי חיפה) 883/99 - להלן "התביעה הקודמת"), במסגרתה תבעו התובעים סך של 91,000 ש"ח (נכון ליום 10.9.00) בגין ליקויי בנייה בדירתם (בהתאם לחוות דעת מומחה מטעמם); רכיבים נוספים הספציפיים לדירתם ורכיבים כלליים, ביחד עם התובעים הנוספים.

2.4
במסגרת התביעה הקודמת מונה, בהסכמת הצדדים אינג' רן ברוקנר כמומחה
מוסכם מטעם בית המשפט. בהתאם לחוו"ד רן ברוקנר מיום 28.11.01
ותשובותיו לשאלות הבהרה מיום 29/1/03 (וביחד להלן "המומחה המוסכם" ו-
"חוו"ד המומחה המוסכם", בהתאמה):

2.4.1
עלות תיקון ליקויי הבנייה בדירת התובעים עומדת על סך של 11,010 ₪
עד 11,310 ₪ (הפער בסך של 300 ₪ הינו בהערכת רכיב "שיפורי סיליקון
ואיטום חלונות כללי") בתוספת סכום סך של 950 ₪ (500 ₪ בגין רכיב
תריס בחלון ממ"ד ו-450 ₪ בגין שינוי חלון מטבח).

2.4.2
עלות תיקון ליקויי הבניה בבניין עומדת על סך של


34,800 – עד 42,300
₪ בתוספת סכום של 3,840 ₪ (המתייחס לציפוי בקומה ג').

2.4.3
המחירים מתייחסים לעלות הקבלן, לא כוללים מע"מ ועל פי מדד
תשומות הבנייה נכון לחודש אוגוסט 2001.

2.5
ביום 16.2.06 ניתן

פסק דין
חלקי בתביעה הקודמת המאשר את הסדר גישור
אליו הגיעו כל התובעים דשם עם הנתבעת למעט משפחת דיין - התובעים דכאן -
ביחס אליהם נקבע כי יהיו רשאים להגיש תביעה תוך שנה; וכי במקרה ויממשו
זכות זו, יימשכו ההליכים מהשלב אליו הגיע הדיון המשפטי בתביעה הקודמת
וכל ההחלטות בתביעה הקודמת, לרבות מינוי המומחה המוסכם, תחייבנה גם
בתביעה החדשה, מבלי לפגוע בזכותו להעלות בהליך החדש כל טענה שעמדה
לרשותו או שהוא זכאי להעלות אותה בתביעה הקודמת (להלן "פסק הדין
החלקי").

2.6
בהתאמה, ביום 9.12.08 ניתנה הוריה לפיה גדר המחלוקת בתביעה זו שלפני לא
תסטה מגדר המחלוקת שהותוותה במסגרת התביעה הקודמת ולא תוגשנה חוות
דעת, בתחום מינויו של המומחה המוסכם (ליקויי הבנייה בדירה ובבניין) אשר
מונה בהסכמת הצדדים.

2.7
בחוזה נכתב כי:

"דירה בת 5 חדרים וחדרי שירות, בשטח ברוטו של 141.5 מ"ר בערך המסומנת מס' זמני 31 אשר תמצא בקומה 8 של הבית. לדירה תוצמד חניה... בלתי מקורה מס' 8... ומחסן מס' 31"
.


ודירת התובעים מוגדרת בו כ:

"הדירה" – היא הדירה המתוארת במבוא להסכם והנבנית על פי המוגדר להלן המצורף הנספח להסכם וכן חלק היחסי ברכוש המשותף אשר יוצמד לדירה".


בנספח א' לחוזה המכותר 'המבוא להסכם' נאמר:

"הדירה: דירה בת 5 חדרים וחדרי שרות בשטח ברוטו של 141.5 מ"ר בערך המסומנת במס' זמני 31 ואשר תמצא בקומה 8 של הבית. לדירה תוצמד חניה... בלתי מקורה מס' 8... ומחסן מס' 31".


2.8
במפרט הטכני מתוארת הדירה (סעיף ב3) כדלקמן:

"3.1 דירה בת 5 חדרים בשטח לפי התוכנית המצורפת הזה. 3.2 בדירה: פרוזדור כניסה, חדר דיור, 4 חדרי שינה (אחד מהם משמש ממ"ד). פרוזדור, מטבח, חדר אמבטיה, חדר שירותי הורים, מרפסות דיור: אין, מרפסת שירות, חדר/ים לעסק או לכל צורך אחר: חדר ארונות.".


למפרט צורפו תוכניות דירה, קומה ומגרש החתומות על ידי הצדדים. עוד מצוין
במפרט הטכני כי בבניין קיימות 54 דירות מגורים.

2.9
בהתאם למדידה: שטח הדירה ברוטו הינו 141.2 מ"ר מתוכו 17.38 מ"ר חלקה
של הדירה ברכוש המשותף, קרי: שטח הפנים ב'מעוגל' הוא 124 מ"ר.

3.
עיקר טענות התובעים הן כדלקמן:

3.1
בהתאם לחוו"ד המומחה המוסכם תיקון ליקויי הבנייה בדירת התובעים עומד
על סך של 12,260 ₪ (לא כולל מע"מ) כאשר בתשובות לשאלות הבהרה השיב כי
יש להוסיף על מחיר זה 40% במקרה של ביצוע עצמי. מכאן, המדובר בסכום
העומד נכון להיום על סך
של 27,857 ₪ (כולל מע"מ).

3.2
בהתאם לחוו"ד המומחה המוסכם תיקון הליקויים ברכוש המשותף של הבניין
עומד על סך של 46,140 ₪ (לא כולל מע"מ). בתוספת 40% בגין ביצוע עצמי
המדובר בסכום העומד נכון להיום על סך של 104,845 ₪ (כולל מע"מ) וחלקם
היחסי של התובעים בו (1/53) הינו 1,978 ₪.

3.3
מעבר לכך, יש לחייב את הנתבעת בתשלום גם בגין הרכיבים הבאים:
3.3.1
שיש במטבח (11,339 ₪) – נציג התובעים גרם לשבר בשיש בעת ביקור בדירתם. הנתבעת או מי מטעמה התקינו שיש בדירה אך בצורה לא תקינה ועל כן השיש נשבר בשנית. השבר תוקן על ידי התובעים בחודש נובמבר 1999 תמורת סך של 6,200 ₪. המומחה המוסכם מציין בחוו"ד כי משטח העבודה במטבח הוחלף בידי התובעים, אך אין באפשרותו לחוות דעה באשר לליקויים הנטענים בו בטרם החלפתו, אך בפני
בית המשפט קיימת התשתית הראייתי לנזק וכן קבלות בגין תיקונו.

3.3.2
רטיבות כרונית בדירה והעדרות מעבודה (22,817 ₪) – בדירה התגלתה
בעיה חוזרת של רטיבות ברצפה, בקירות ובמשקופי הדלתות. לאחר
מספר ניסיונות החליטה הנתבעת לעקור את הריצוף במספר מקומות,
ובקיץ 1999 שיפצה הדירה במשך שלושה חודשים תמימים. בתקופה זו
התגוררו התובעים בדירה וכן נאלצו להעדר מעבודה. מה גם שלאחר
השיפוץ נוצרה תפזורת בלתי אחידה בדירה.

3.3.3
רכישת צבע (1,269 ₪) – בעקבות ליקויי הרטיבות הרבים נוצרו הבדלי
גוונים, הנתבעת ביצעה את הצביעה אך דרשה מהתובעים לרכוש את
הצבע. טענה זו לא נבדקה על ידי המומחה המוסכם אך לא נסתרה
בתצהיר הנתבעת.

3.3.4
נזק למטלטלין (10,000 ₪) – בשל רטיבות ועובש במהלך יותר מעשר
שנים ניזוקו פרטי לבוש, רהיטים וחפצים כפי שעולה מתמונות שהוצגו.
טענה זו לא נבדקה על ידי המומחה המוסכם אך לא נסתרה בתצהיר
הנתבעת.

3.3.5
דוד שמש (2,135 ₪) – דוד החשמל הדירתי שהותקן היה פגום ועל כן
נאלצו התובעים להחליפו בעלות של 1,300 ₪. טענה זו לא נבדקה על ידי
המומחה המוסכם אך לא נסתרה בתצהיר הנתבעת.

3.3.6
תשתית מזגנים פגומה (2,000 ₪) – הכנת התשתית לחיבור מזגנים בסלון
וחדר ההורים הייתה בלתי תקינה ועל כן נאלצו התובעים להתקין
מערכת מזגן מרכזי כולל בניית תקרה אקוסטית ותעלות אוורור בעלות
מוערכת של 2,000 ₪. טענה זו לא נבדקה על ידי המומחה המוסכם אך
לא נסתרה בתצהיר הנתבעת.

3.3.7
מטבח רגבה (5,572 ש"ח) – הנתבעת התחייבה לספק לתובעים מטבח
מתוצרת רגבה, ובסופו של יום הותקן מטבח מתוצרת סגה. ההפרש בין
השניים מוערך על ידי הנתבעת נכון לשנת 1993 בסך של 1,500 ₪. טענה
זו לא נבדקה על ידי המומחה המוסכם אך לא נסתרה בתצהיר הנתבעת.

3.3.8
ירידת ערך בגין הליקויים (42,369 ₪) – על פי שמאי מקרקעין מטעמם,
בגין הליקויים הניתנים לתיקון נגרמה לדירה ירידת ערך בסך של
6,000$. טענה זו לא נבדקה על ידי המומחה המוסכם ואילו הנתבעת לא
טענה לכך בתצהיר מטעמה ואף לא הגישה חוו"ד נגדית.

3.3.9
ירידת ערך בגין גודל החלונות (9,180 ₪) - על פי חוו"ד שמאי מקרקעין
מטעמם, נגרמה לדירה ירידת ערך בסך של 1,300$. טענה זו לא נבדקה
על ידי המומחה המוסכם ואילו הנתבעת לא טענה לכך בתצהיר מטעמה
ואף לא הגישה חוו"ד נגדית.


3.4
אי התאמת שטח הדירה -
3.4.1
הנתבעת הודתה בכך ששטח הפנים של הדירה הוא 124 מ"ר. מכאן, המדובר בהפחתה של 17.5 מטרים המהווים 12.3% משטח הדירה הקבוע בחוזה ושווה ערך לשטח של חדר וחצי ממוצע. בהתאם לחוו"ד שמאי מקרקעין מטעמם, מדובר בירידת ערך בסך של 37,000$ העומד נכון להיום על סך של 261,281 ₪, כאשר לא הוגשה חוו"ד נגדית.

3.4.2
בשלב המשא ומתן, נאמר לתובעים מפורשות כי שטח הדירה ברוטו,
ללא חלק יחסי של השטחים הציבוריים הקומתיים, צריך להיות 141.5
מ"ר וכך גם נכתב במפורש בחוזה.

3.4.3
על פי ההגדרה במבוא לחוזה (נספח א') שטח הדירה אינו כולל חלקים
ברכוש המשותף, בין אם המדובר בקומת הדירה ובין אם מדובר
בחלקים אחרים בבית המשותף.
3.4.4
כך גם במפרט הטכני ההגדרה מתייחסת רק לדירה עצמה והגדרת הרכוש המשותף שבסעיף 1.10 למפרט הטכני הינה על דרך השלילה. על כן גם על פי המפרט הטכני הגדרת הדירה ותיאורה אינם כוללים התייחסות לחלקים כלשהם ברכוש המשותף.

התובעים לא היו מיוצגים על ידי עו"ד או כל איש מקצוע אחר, ולא עלה על דעתם כי שטח דירתם כולל שטחים ציבוריים. כי שטח הדירה הוא נתון מהותי ורוכש דירה אינו מעלה בדעתו כי שטח ברוטו כולל גם חלק יחסי ברכוש המשותף ולכן על המוכר להביא זאת לידיעת רוכש הדירה במפורש ובאופן ברור.
3.4.5
אין לפרש שטח ברוטו על פי מובנו בענף הבנייה כמשקף את אומד דעת הצדדים בחוזה אלא יש ליתן לו את משמעותו בלשון הרגילה והמקובלת. ולמצער, משמעות המונח שטח ברוטו של הדירה אינו חד משמעי ויש להחיל את הכלל של פרשנות חוזה דו משמעי כנגד מנסחהו.
3.4.6
התוכנית מחייבת רק מקום בו שטח הדירה לא צויין בחוזה וניתן לדלות ממנה את שטח הדירה בחישוב מתמטי קל. בענייננו, שטח הדירה נקבע במפורש בחוזה והתוכנית המצורפת לחוזה אינה מאפשרת חישוב מדויק של שטח הדירה, בוודאי לא במעמד חתימה, בעוד ביחס לשטחים הציבוריים בקומה, אין התייחסות לגודל השטחים. בכל מקרה, נטל ההוכחה כי ניתן לחשב את שטח הדירה מהתוכנית מוטל על הנתבעת. נטל בו לא עמדה.
3.4.7
אמנם בהתאם לתוספת לצו מכר דירות (טופס של מפרט) התשל"ד – 1974, אין דרישה לציון שטח של דירה בפריט 1.9 אך כבר נאמר כי גם מוכר שעמד בכל דרישות הצו עלול למצוא עצמו כמי שלא עמד בחובת הגילוי הכללית החלה עליו. התובעים נמצאים בעמדת נחיתות אינפורמטיבית וחלה על הנתבעת חובת גילוי מכוח עקרון תום הלב במשא ומתן טרום חוזי לתאר את הדירה בצורה ברורה ומובנת, כאשר נהיר כי שטח הדירה הוא נתון יסודי בכל עסקת מכר, בפרט כשמדובר בשטח כה משמעותי של כחדר וחצי.

3.5
עגמת נפש – בשים לב לתלאות שעברו התובעים עקב התיקונים החוזרים, נזקי
הרטיבות, החלפת הריצוף במשך שלושה חודשים, כמו גם המסכת המשפטית
הארוכה, יש להעמיד רכיב זה על סך של 100,000 ₪.

3.6
לפיכך, נזקם של התובעים עומד על סך 501,128 ₪ ולצרכי האגרה הועמדה
התביעה על סך של 300,000 ₪ ויש לחייב את הנתבעת בתשלומו בצירוף הפרשי
הצמדה וריבית, שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

4.
עיקר טענות הנתבעת הן כדלקמן:

4.1
בשים לב לתקרת הסכום שבחוו"ד המומחה המוסכם (12,260 ₪), מן הראוי
להעמיד את עלות הליקויים על סך קרן של 11,635 ₪, המהווה סך של 21,675 ₪,
לפי הפירוט דלקמן:

4.1.1
יש להצמיד את הסכום אך מחודש אוגוסט 2001 (16,056 ₪);

4.1.2
אין מקום לפסוק מע"מ משהתובעים לא הציגו חשבונית מס ולא הוכיחו
ששילמו מע"מ;

4.1.3
קיימת סתירה בקביעות המומחה המוסכם ביחס לעלות ביצוע
התיקונים על ידי הדיירים (מחד גיסא השיב המומחה המוסכם כי יש
לצפות לעלות נוספת של כ-40% ומאידך גיסא כי יש להכפיל את
המחירים בחוות דעתו ב-1.3). לפיכך, לכל היותר, יש להוסיף 35%.

4.2
בהתאם לחוות דעת המומחה המוסכם יש לקבוע כי עלות הליקויים ברכוש
המשותף עומדת על סך של 42,390 ₪. מכאן, חלקם היחסי של התובעים (1/54)
בעלות התיקון הוא סך של 785 ₪ ונכון להיום המדובר בסכום של 1,462 ₪ (לפי
החישוב הנ"ל).

4.3
התובעים לא הוכיחו כי קיימים בדירתם ליקויי בנייה נוספים על אלה המפורטים
בחוות דעת המומחה המוסכם, כמפורט להלן:
4.3.1
שיש במטבח
– הנתבעת או מי מטעמה דאגו להחליף, על חשבונם, את השיש ששבר את הפועלים בנפילתו. טענת התובעים בדבר התקנה לא נכונה וכי עקב כך נשבר השיש בשנית ולא היה מנוס מהחלפתו היא טענה שבמומחיות הטעונה חוות דעת של מהנדס בניין שלא הוצגה. מעבר לכך, בדיקה מקצועית העלתה כי הסידוק בשיש הינו תוצאה של חיתוך צינורות תליה אשר עליהן היה מונח השיש בעת התקנת ארונות המטבח על ידי התובעים.
4.3.2
דוד שמש – המומחה המוסכם לא מצא כל פגם בדוד והתובעים לא
ביקשו לחקרו. מה גם שאף טענה זו אינה נתמכת בחוות דעת הנדסית.

4.3.3
תשתית למזגנים - המומחה המוסכם לא מצא כל פגם והתובעים לא
ביקשו לחקרו.

4.3.4
מטבח רגבה – הנתבעת לא התחייבה לספק לתובעים מטבח מסוג רגבה
דווקא. בסעיפים 3.9.3.1 ו-3.9.3.2 למפרט הטכני הדנים בארונות מטבח
אין כל התייחסות לתוצרת המטבח. כך גם אין כל הודאה מצד הנתבעת
באשר להפרש בשווי בין סוגי המטבחים. נהפוך הוא. התובע מודה
בתצהירו כי קיבל פיצוי בסך של 1,500 ₪ בגין כך.

4.3.5
רכישת צבע – הטענה נזנחה בתצהיר התובע. מכל מקום, עצם הצורך
ברכישת צבע מיוחד אף היא טענה שבמומחיות הטעונה חוות דעת ואף
לא הוצגה כל קבלה בגין הרכישה.

4.4
אין מקום להכיר בנזקים העקיפים הנטענים על ידי התובעים:

4.4.1
נזק למטלטלין – המומחה המוסכם מצא בדירה ליקויי רטיבות זניחים
באזורים קטנים וספציפיים של הדירה. לפיכך, לא ברור מדוע התובעים
השתמשו במקומות אלה לאחסון פרטי לבוש, רהוט וחפצים, בשים לב
לחובתם להקטנת נזק. גם לעניין זה לא הוצגה חוות דעת מומחה.

4.4.2
היעדרות מעבודה – לא הייתה כל הצדקה לכך. זאת ועוד -
המסמכים
שהוצגו אינם מעידים כי התובעים נעדרו מעבודתם ו/או כי נגרם להם
הפסד שכר, אלא להפך.

4.4.3
ירידת ערך בגין גודל החלונות – בכתב התביעה המתוקן נמחק סעיף 18
והוצאה חוות דעת שמאי המקרקעין מטעם התובעים מתיק בית
המשפט. על כן טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה והתובעים אינם
רשאים להעלותה.

מכל מקום, המומחה המוסכם לא מצא כל ליקוי בגודל החלונות בשני חדרי השינה של הילדים.

4.4.4
ירידת ערך בגין הליקויים הניתנים לתיקון –אין לקבל כל טענה הנסמכת
על חוות דעת שמאי המקרקעין מטעם התובעים בהיותה הרחבת חזית
אסורה. לחלופין, חוות דעת זו מתייחסת לליקויי הבנייה כפי שפורטו
בחוות דעת המומחה מטעם התובע, שהוצאה מתיק בית המשפט נוכח
מינוי המומחה המוסכם.

משכך, חוות דעת שמאי המקרקעין אינה רלוונטית ולא הוצגה חוו"ד קבילה ביחס לליקוי הבנייה כפי שנקבעו על ידי המומחה המוסכם.
מכל מקום, על פי חוות דעת המומחה המוסכם המדובר בליקויים מועטים וקלים שאין בהם כדי להפחית את ערך הדירה.


4.5
אי התאמת שטח הדירה –
4.5.1
החוזה מפנה לתוכנית המצורפת אליו, החתומה על ידי הצדדים, לפיה שטח הפנים של הדירה עומד על 123.82 מ"ר התואם את מדידת שמאי המקרקעין מטעם התובעים (124 מ"ר).

מידות הפנים של הדירה
פורטו בתוכניות שצורפו לחוזה ונחתמו על ידי התובעים ובפועל סיפקה הנתבעת לתובעים דירה עם שטח פנים בדיוק כפי המופיע בתוכנית. התוכניות כוללות תשריט מדויק של הדירה, על חלוקת הפנימית לחדרים ומידות מדויקות של המרחקים בין הקירות הפנימיים.
4.5.2
כוונת הפסיקה הייתה שעל בסיס המידות המצוינות בתוכניות יוכלו הדיירים להעריך את שטח הדירה, פחות או יותר, ולא יטעו לחשוב ששטח הפנים של הדירה עומד על השטח ברוטו המצוין בחוזה. במקרה זה די במידות המופיעות בתוכנית כדי להעריך בנקל ששטח הדירה אינו עולה על 124 מ"ר ואינו מגיע לשטח של 141.5 מ"ר.
4.5.3
גם על פי התקן הישראלי (975) "קביעת שטח של דירה משנת 1981 (להלן "התקן") שהיה בתוקף במועד חתימת החוזה - שטח הדירה ברוטו הוא "השטח הנומינאלי של הדירה" כהגדרתו בתקן בצירוף שטח גזוזטרות, חלק יחסי של הדירה בחדר המדרגות (לרבות פיר המעלית), השטח שמתחת לקירות החוץ של הדירה ומתחת למעקות המרפסות של הדירה. לפיכך, התחייבות הנתבעת לספק דירה בשטח של 141.5 מ"ר ברוטו
אינה מתייחסת רק לשטח הפנים של הדירה.

4.5.4
יש לבחון את החוזה על בסיס מצב הדברים במועד בו נכרת -
המדובר בחוזה שנחתם בשנת 1993, ונוסח על פי התקן שהיה ידוע
באותה עת, כמו גם הנהוג והמקובל באותה תקופה, כאשר ההלכה
הפסוקה לפחות עד שנת 2007 קבעה כי אם צורפה להסכם תוכנית
מפורטת של הדירה והדיירים חתמו עליה והתוכנית משקפת נאמנה את
הדירה שנמסרה בפועל, חזקה על הדיירים שידעו והסכימו לתוכנה ולא
תהיה להם כל טענה בעניין שטחה.

4.5.5
לחלופין, התובעים לא הוכיחו ירידת ערך עקב גריעת השטח הנטענת
והם אינם יכולים להסתמך על חוות דעת שמאי המקרקעין שהוצאה
במסגרת תיקון כתב התביעה. יתירה מכך. אין להיזקק לחוו"ד מטעם
התובעים משחדלו לאפשר למומחה מטעם הנתבעת לבדוק את הדירה.

4.5.6
לחילופי חילופין, בנסיבות, הנזק שנגרם לתובעת עומד, לכל היותר, על
סך של 10,000 ₪.

4.6
עוגמת נפש – בתצהירו טען התובע לסכום
של 25,000 ₪ בגין רכיב זה, סכום
שאף הוא מוגזם בשים לב לליקויי הבנייה
המועטים כפי שפורטו בחוות דעת
מומחה בית המשפט. מנגד, נגרמה לנתבעת עוגמת הנפש עקב התנהלות התובעים
בפרשה ועל כן אין לפסוק כל פיצוי בגין רכיב זה.

4.7
לפיכך, לכל היותר, יש לפצות את התובעים בסך של 23,137 ₪. לעניין הוצאות
המשפט יש לזכור כי הנתבעת נשאה לבדה בעלות חוות דעת מומחה בית המשפט.

5.
לאחר שעיינתי בכל הראיות שבפני
, בחנתי את כל טענות הצדדים ושקלתי את מכלול
הנסיבות ואת כל השיקולים הצריכים לעניין - אני מחייבת את הנתבעת לשלם התובעים
סך של 44,500 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% ומע"מ כחוק וכן הוצאות משפט
בסך של 3,500 ₪.

הסכום הפסוק ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם בפועל.

6.
כמו כן ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז-2007.

לצדדים נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום,
ט' אלול תש"ע, 19 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 6037/07 רחל דיין, משה דיין נ' שיכון עובדים בע''מ (פורסם ב-ֽ 19/08/2010)