פסקי דין על בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ | פסקי דין על שמואל אלישיוב | פסקי דין על משיח אלישיוב | פסקי דין על שלום חי אלישיוב ואח' |

1876/08 תאק     22/08/2010




תאק 1876/08 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' שמואל אלישיוב, משיח אלישיוב, שלום חי אלישיוב ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תא"ק 1876-08 בנק דיסקונט למשכנתאות בעמ נ' שמואל אלישיוב ואח'






בפני

כב' הרשם
חגי ברנר


תובע

בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ


נגד


נתבעים

1.שמואל אלישיוב
2.משיח אלישיוב
3.שלום חי אלישיוב
4.דוד אלישיוב



החלטה


מבוא


1.
בפני
י בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום סך של 11,695,168 ₪.

2.
על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים נטלו מהבנק התובע (להלן: "הבנק") בשנת 2006 שמונה הלוואות שנועדו לשם רכישתן של 25 דירות בפרוייקט של חברת חפציבה ברמת בית שמש. בחודש אוגוסט 2007 חדלו הנתבעים לפרוע את תשלומי ההחזר של ההלוואות, והבנק העמידן לפרעון מיידי. מכאן התביעה.

3.
יצויין כי הגם שמדובר בארבעה נתבעים בני משפחה אחת, הרי שכל אחד מהם נטל בנפרד את שתי ההלוואות שבגינן הוגשה נגדו התביעה, כמפורט בכתב התביעה.

4.
התביעה נגד הנתבע 1 עומדת על סך של 2,636,090 ₪; התביעה נגד הנתבע 2 עומדת על סך של 3,095,152 ₪; התביעה נגד הנתבע 3 עומדת על סך של 2,579,047 ₪ והתביעה נגד הנתבע 4 עומדת על סך של 3,384,878 ₪.

5.
לאחר הגשת התביעה ניתן צו כינוס נכסים נגד הנתבע 4 ולכן התביעה נגדו עוכבה. בניגוד לנטען בסיכומי הנתבעים, אין בכך כדי להשליך על התביעה נגד הנתבעים הנוספים, שכן כל אחד מהם נתבע אך ורק בגין שתי הלוואות שנטל הוא עצמו.

6.
הנתבעים ביקשו רשות להתגונן בשתי טענות הגנה מרכזיות. הטענה הראשונה היא שהבנק התרשל כלפיהם בכך שהזרים את כספי ההלוואה לחשבון הבנק של חברת חפציבה בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט"), למרות שחשבון הליווי של הפרוייקט התנהל בבנק אחר, הוא בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "בנק מרכנתיל").

טענת ההגנה השניה היא שהבנק מחזיק ברשותו 25 כתבי הסבה של ערבויות חוק מכר אשר הנפיק בנק מרכנתיל, אך הבנק נמנע מלממשן, דבר המהווה חוסר תום לב מצידו של הבנק, אשם תורם והמנעות מהקטנת הנזק.

7.
לאחר שהמצהיר מטעם הנתבעים נחקר על תצהירו, סיכמו בעלי הדין את טענותיהם בכתב.

8.
לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן באופן חלקי בלבד, לגבי שלוש ההלוואות שנלקחו על ידיהם בחודש מאי 2006. לעומת זאת, אין מקום ליתן רשות להתגונן לגבי שלוש הלוואות שנלקחו בחודש ינואר 2006, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

הזרמת ההלוואות לחשבון שאיננו חשבון הליווי


9.
אין חולק כי הבנק הזרים את כספי ההלוואות לחשבונה של חברת חפציבה בבנק דיסקונט, למרות שבפועל, חשבון הליווי של הפרוייקט התנהל בכלל בבנק מרכנתיל.

יחד עם זאת, מחומר הראיות עולה כי הנתבעים הם שהורו לבנק להזרים את כספי ההלוואות לחשבון בבנק דיסקונט, ולא לחשבון בבנק מרכנתיל. הדבר עולה הן מתוך הנספח להסכמי המכר עליהם חתמו חברת חפציבה והנתבעים (נספח ד' לתגובת הבנק), והן מתוך כתב הוראות עליו חתם עו"ד משה אלמליח, מיופה כוחם של הנתבעים (נספח ה' לתגובת הבנק).

10.
בנספח להסכמי המכר שנכרתו בין חברת חפציבה לבין הנתבעים נכתב באופן מפורש כי על הקונים (הנתבעים) להפקיד את תשלום התמורה לחשבון מס' 207268 בסניף 069 של בנק דיסקונט, שהוגדר בנספח בתור "חשבון הפרוייקט". נספח זה הוצג לבנק על ידי מיופה כוחם של הנתבעים, והבנק הסתמך עליו בעת שהזרים את הכספים לחשבון האמור בבנק דיסקונט.

11.
חשוב מכך: בכתב ההוראות עליו חתמו הנתבעים, באמצעות מיופה כוחם, ניתנה על ידם הוראה בלתי חוזרת לבנק להזרים את כספי ההלוואות לחשבון מס' 207268 בסניף 069 של בנק דיסקונט.

12.
עינינו הרואות, הבנק פעל בדיוק נמרץ על פי הוראותיהם של הנתבעים (באמצעות מיופה כוחם), תוך שהוא מסתמך גם על הנספח להסכמי המכר, שבו מוגדר חשבון
מס' 207268 בסניף 069 של בנק דיסקונט בתור "חשבון הפרוייקט" שאליו יש להזרים את הכספים.

13.
אמנם, כתב ההוראות נחתם על ידי מיופה כוחם של הנתבעים, ולא על ידיהם עצמם, אך לבנק לא היתה כל סיבה לחשוד בעת העמדת ההלוואות בחודשים ינואר ופברואר 2006 כי מיופה הכח פועל בחריגה מהרשאה, מה גם שעד עצם היום הזה, ואפילו בבקשת הרשות להתגונן, חרף אריכותה הרבה, לא טענו הנתבעים כי מיופה הכח חרג בענין זה מהרשאה או פעל שלא על דעתם. למעשה, אין למצוא כל זכר בבקשת הרשות להתגונן לעובדה המהותית ביותר ולפיה הבנק פעל בהתאם להוראות מפורשות שקיבל ממיופה הכח של הנתבעים, מעבר לאמירה סתמית בס' 74 לבקשה, לפיה דווקא מעורבותו של מיופה כח בפרשה היא שחייבה את הבנק לנקוט משנה זהירות בטרם יזרים את הכספים לבנק דיסקונט.

14.
הנתבעים טוענים כי הבנק צריך היה לדעת על כך שהחשבון בבנק דיסקונט איננו חשבון הליווי, אך הלכה למעשה, הם אינם מביאים כל טעם משכנע לטענה זו בכל הנוגע לשלוש ההלוואות הראשונות. כאשר הלקוח מציג בפני
הבנק את הסכם המכר של הדירה, ובו כתוב במפורש כי את התמורה יש להפקיד לחשבון מסויים של הקבלן, בהיותו חשבון הפרוייקט, וכאשר במקביל חותם הלקוח על כתב הוראות לבנק המורה לו להזרים את ההלוואה לאותו חשבון ממש, אין שום סיבה שבעולם שהבנק יערוך ברורים וחקירות משל עצמו על מנת לבדוק האם החשבון המדובר הוא אכן חשבון הליווי של הפרוייקט, במיוחד כאשר במקרה דנן לא מדובר בקונה נבער מדעת, אלא בנתבעים שהציגו עצמם כאנשי עסקים עתירי נסיון וממון, אשר רכשו לא פחות מ- 25 דירות באותו פרוייקט לצרכי השקעה. הבנק חב אמנם חובת זהירות ללקוחותיו, אך יש לתחום את חובת הזהירות בגבולות סבירים, והטלת אחריות על הבנק במקרה דנן היא מעל ומעבר לסביר.

15.
גם ההפנייה להנחיית המפקח על הבנקים מיום 21.8.2007 אינה מועילה לנתבעים, שכן על פי הנחייה זו שומה על הבנק להזרים כספים לחשבון הפרוייקט אם היה באפשרותו לדעת על קיומו של בנק מלווה או על קיומו של חשבון פרוייקט, מתוך הסכם הרכישה של אותו לווה או ממקור אחר. במקרה דנן, הבנק רשאי היה להסתמך הן על הנספח להסכם הרכישה שהוצג בפני
ו והן על כתב ההוראות שנחתם על ידי מיופה הכח מטעמם של הנתבעים.

16.
זהו איפוא מקרה מובהק שבו ניתן לקבוע כי ברור ונעלה מכל ספק שאין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו ועל כן אין מקום ליתן לנתבעים רשות להתגונן (ראה ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1993) (פורסם בנבו) וכן ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי (2008) (פורסם בנבו)).

מדובר בהלוואות הבאות: הלוואה ע"ס 1,113,000 ₪ שנטל הנתבע 1 לפי הסכם מיום 26.1.2006; הלוואה ע"ס 1,652,000 ₪ שנטל הנתבע 2 לפי הסכם מיום 26.1.2006 והלוואה ע"ס 1,560,300 ₪ שנטל הנתבע 3 לפי הסכם מיום 26.1.2006.

17.
שונים הם פני הדברים בנוגע לשלוש ההלוואות שנלקחו בחודש מאי 2006. מדובר בהלוואות שנלקחו לאחר שהבנק כבר קיבל לידיו, כך טוענים הנתבעים, הסבות של ערבויות מכר שהנפיק בנק מרכנתיל. מכאן שהבנק לכאורה יכול היה לדעת או לפחות לחשוד בכך שחשבון הליווי מתנהל בבנק מרכנתיל ולא בבנק דיסקונט, שאחרת מי שאמור היה להנפיק את ערבויות חוק המכר היה בנק דיסקונט ולא בנק מרכנתיל.

על כן, לגבי החוב הנובע מהלוואות אלה, יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן בטענה לפיה הבנק התרשל כלפיהם בכך שהזרים את כספי הלוואות אלה לחשבון בבנק דיסקונט, בלא לברר את הסוגייה מדוע ערבויות המכר הונפקו על ידי בנק אחר. אמנם, מדובר בטענת הגנה דחוקה למדיי, בשים לב לכך שהנתבעים הם שהכשילו במידה רבה מאוד את הבנק בענין זה, אך הכלל הוא שיש מקום ליתן רשות להתגונן גם כאשר מדובר בהגנה דחוקה, שכן בית המשפט אינו שואל את עצמו בשלב זה כיצד יעלה בידי הנתבע להוכיח את הגנתו, ודי בכך שהבקשה מגלה הגנה אפשרית, ולו גם בדוחק, על מנת שהנתבע יזכה ברשות להתגונן (ראה ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (2009) (פורסם בנבו)).

18.
טענותיו של הבנק, לפיהן הנתבעים עשו יד אחד עם חברת חפציבה כדי להונות את הבנק ולשלשל לכיסם עמלה בגין כל עסקה שעשו עם חפציבה, וכי עסקאות המכר היו עסקאות פיקטיביות שתכליתן היחידה היתה לשפר את תזרים המזומנים של חברת חפציבה, הן טענות עובדתיות שמחייבות ברור מעמיק במסגרת שמיעת ראיות, ולא ניתן לראותן כמוכחות בשלב הדיוני הנוכחי. יחד עם זאת, אין ספק כי המנעותם של הנתבעים מנקיטה בצעדים משפטיים נגד מיופה הכח, כמו גם ביטול עסקאות המכר על ידי מיופה הכח (ראה נספח י"א לכתב התביעה ומוצג מש/4), מדברים בעד עצמם ופועלים לחובתם של הנתבעים.


המנעותו של הבנק ממימושן של ערבויות המכר המוסבות


19.
טענת הגנה מרכזית נוספת היא טענתם של הנתבעים לפיה הבנק נמנע שלא כדין ממימושן של ערבויות חוק מכר מוסבות שהונפקו על ידי בנק מרכנתיל, ואשר מצויות ברשותו.

20.
דין טענה זו להדחות על הסף, באשר מקובלת עליי עמדתו של הבנק, לפיה על פי ס' 8 לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967, הנושה אינו רשאי לדרוש מן הערב את מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב לקיים את חיובו.

21.
מכל מקום, גם אם אניח לצורך הענין כי הבנק היה רשאי לפנות לערב, קרי, לבנק מרכנתיל, בטרם יפנה לחייבים העיקריים, הם הנתבעים, הרי שאינני סבור כי ניתן להטיל עליו חובה לעשות כן. בסופו של דבר, הנתבעים הם החייבים העיקריים, ואילו חבותו של בנק מרכנתיל היא חבות משנית של ערב. טרם נשמע שהחייב העיקרי יוכל לדרוש מן הנושה כי ראשית לכל ייפרע מן הערב, ורק לאחר מכן מן החייב העיקרי. העובדה שבמקרה דנן הערב אינו אדם דל אמצעים אלא בנק מסחרי, אינה משנה את המסקנה המשפטית האמורה. למעלה מהצורך אציין כי לכאורה אין הצדקה אמיתית לגבות מבנק מרכנתיל את סכומי הערבויות, ככל שישנה אפשרות לגבות את החוב מן הנתבעים, שכן בסופו של דבר, לא בנק מרכנתיל הוא שקיבל את הכסף שבגינו הנפיק את הערבויות, אלא בנק דיסקונט. מכאן שגביית החוב דווקא מן הערב ולא מהחייבים העיקריים, אינה מוצדקת ויש בה משום עשיית עושר ולא במשפט של החייבים העיקריים על חשבונו של הערב. ממילא אין מקום לקבוע כי המנעותו של הבנק ממימוש הערבויות נגועה בחוסר תום לב כלפי הנתבעים או שהבנק נמנע מהקטנת נזקו.

22.
יצויין עוד כי ממילא מנהל הבנק תביעה נגד בנק מרכנתיל בגין כתבי הערבות, במסגרת הליך של בוררות, לאחר שהגיב על בקשה למתן הוראות של בנק מרכנתיל במסגרת תיק הפירוק של חברת חפציבה ודרש כי בנק מרכנתיל יפרע את הערבויות (ראה סעיף 1 לנספח ו' לתגובת הבנק). מכאן שגם לגופו של ענין, אין ממש בטענת הגנה זו מן הבחינה העובדתית.

23.
לא מצאתי כל ממש ביתר טענות ההגנה של הנתבעים לגבי שלוש ההלוואות הראשונות, שהלכה למעשה נגזרות רובן ככולן מאותה טענת הגנה מרכזית ולפיה הבנק התרשל כלפיהם בכך שהזרים את כספי ההלוואות לחשבון בבנק דיסקונט.

סיכום


24.
סוף דבר, בקשת הרשות להתגונן ביחס לשלוש ההלוואות שנלקחו בחודש ינואר 2006- נדחית. מדובר בהלוואות הבאות: הלוואה ע"ס 1,113,000 ₪ שנטל הנתבע 1 לפי הסכם מיום 26.1.2006; הלוואה ע"ס 1,652,000 ₪ שנטל הנתבע 2 לפי הסכם מיום 26.1.2006 והלוואה ע"ס 1,560,300 ₪ שנטל הנתבע 3 לפי הסכם מיום 26.1.2006. הבנק רשאי להגיש פסיקתא לחתימתי.

25.
לגבי שלוש ההלוואות שנלקחו בחודש מאי 2006, ניתנת לנתבעים רשות להתגונן בטענה לפיה הבנק התרשל כלפיהם בכך שהזרים את כספי הלוואות אלה לחשבון בבנק דיסקונט, בלא לברר את הסוגייה מדוע ערבויות המכר הונפקו על ידי בנק אחר.

26.
לנוכח העובדה שמדובר בהגנה דחוקה למדיי, אינני סבור כי יש לחרוג במקרה זה מן הכלל לפיו התצהיר התומך בבקשה ייחשב כתב הגנה, ועל כן אין מקום לאפשר לנתבעים להגיש כתב הגנה והודעה לצד שלישי, דבר שיכביד על ההליך ויסרבלו שלא לצורך.

27.
הנתבעים ישלמו לבנק הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.





ניתנה היום,
י"ב אלול תש"ע, 22 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.


חגי ברנר
, רשם

ביהמ"ש המחוזי ת"א










תאק בית משפט מחוזי 1876/08 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' שמואל אלישיוב, משיח אלישיוב, שלום חי אלישיוב ואח' (פורסם ב-ֽ 22/08/2010)