פסקי דין על אורן מליק | פסקי דין על דוד לוי | פסקי דין על יעקב לוי | פסקי דין על יוסף לוי ואח' |

35854-11/09 הפ     23/08/2010




הפ 35854-11/09 אורן מליק נ' דוד לוי, יעקב לוי, יוסף לוי ואח'








בית המשפט המחוזי מרכז



ה"פ 35854-11-09 מליק נ' לוי ואח'






בפני

כב' השופט
אהרן מקובר


מבקשים

אורן מליק
ע"י ב"כ עו"ד דוד בסידן


נגד


משיבים

1. דוד לוי

2. יעקב לוי
3. יוסף לוי
4. מלכה זלינגר
5. מאירה לוי
ע"י ב"כ עו"ד אמיר לוי





פסק דין


מבוא

זוהי תובענה שהוגשה על דרך המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי שיצהיר כי המשיב 3 הוא הבעלים של חלק מזכויות החכירה במקרקעין - פרדס - בבאר יעקב, כפי שיפורט להלן, ולהורות לרשם המקרקעין לרשום את המשיב 3 כבעלים של אותו חלק. רשם המקרקעין לא צורף כמשיב, גם לא פורמלי, לתובענה.


עיקר העובדות הצריכות לתובענה

2.
בתאריך 21.9.05 חתם המבקש על הסכם מכר (להלן: "הסכם המכר" - נספח ו' בתצהיר המבקש ת/1), עם המשיב 3 (להלן: "יוסי" או "המוכר"), לפיו מכר יוסי למבקש מחצית מזכויות החכירה שקיבל במתנה מאחיו, המשיב 1 (להלן: "דוד"), בחלקה 65 גוש 3633 (להלן: "החלקה"), דהיינו 875/9999 חלקים מהחלקה הנ"ל (להלן: "המקרקעין"), תמורת סכום השווה בשקלים ל- 18,000 $.



3.
בעת חתימת הסכם המכר, לא היו רשומות זכויות החכירה במקרקעין על שמו של המוכר. במבוא להסכם (ב"והואיל" האחרון), נכתב: "המוכר מצהיר כי יסיים את העברת הזכויות על שמו בטאבו לרבות רישום הערת אזהרה על פי הסכם המתנה לא יאוחר מ- 30 יום מיום החתימה".

המבקש (הרוכש) הצהיר בסעיף 2.ב. בהסכם המכר כי: "בדק את הממכר ומצבם המשפטי בלשכת רישום המקרקעין, וידוע לי כי זכויות המוכר לא רשומות בטאבו".

4.
מי שרשום בלשכת רישום המקרקעין כבעלים יחיד של זכויות החכירה בכל החלקה הוא דוד, המשיב 1. אין מחלוקת כי במהלך חודש מרץ 1999 עשו ביניהם דוד והמשיבים 4-2, שהינם אחיו ואחותו של דוד (יצויין כי אחות נוספת של דוד, גב' רחל טונדובסקי ז"ל, נפטרה לאחר הגשת התובענה ובתאריך 4.5.10 נמחקה מהתובענה) הסכם מתנה (להלן: "הסכם המתנה"), שבו העביר דוד במתנה זכויות חכירה בחלקה לארבעת אחיו ואחיותיו, בחלקים שווים, כשכל אחד מהם קיבל 17.5% מזכויות החכירה
בחלקה ו- 30% מהזכויות נותרו של דוד (ס' 4 בתצהיר דוד - נ/5).

5.
על פי הסכם המתנה חתם דוד בתאריך 17.3.99 על תצהיר העברת זכויות, לפיו העביר ללא תמורה לכל אחד מאחיו ואחיותיו (המשיבים 4-2 ורחל ז"ל) 1531/8748 מזכויותיו בחלקה וכן חתם על ייפוי כח בלתי חוזר (להלן: "ייפוי הכח") לעוה"ד זילברברג ואימבר להעביר ללא תמורה לכל אחד מאחיו ואחיותיו 1531/8748 חלקים בחלקה (נספחים ב, ד' בתצהיר המבקש - ת/1).

באותו יום חתמו גם כל אחיו ואחיותיו של דוד על תצהיר קבלת זכויות, בו הצהירו כי אחיהם דוד מעביר לכל אחד מהם, במתנה וללא תמורה, 1531/8748 חלקים (על פי התובענה – 175/999) מזכויות החכירה שלו בחלקה (נספח ג' בתצהיר המבקש - ת/1).

לתצהיר המבקש (ת/1) צורף אישור לרישום בפנקסי המקרקעין מאת רשויות מיסוי מקרקעין, על פיו אין יתרה לתשלום מס רכישה בגין העברת 175/999 חלקים מהחלקה מדוד ליוסי.

6.
הלכה למעשה, העברת הזכויות במתנה מדוד לאחיו ואחיותיו לא נרשמה בפנקס רישום המקרקעין, ודוד נשאר עד היום רשום כבעל מלוא זכויות החכירה בחלקה.



דוד כתב בתצהירו כי רישום העברת הזכויות במתנה לאחיו ואחיותיו לא הושלם עקב "סיבוך משפטי" שאינו יודע את מקורו, אולם לאור יחסי האמון והקרבה בין האחים, לא מצא איש צורך "להזיז את העגלה ולפעול בנדון" (סעיף 5 בתצהיר נ/5).

עיקר טענות המבקש

7.
המבקש טוען כי על אף התחייבותו של יוסי בהסכם המכר לרשום את הזכויות במקרקעין על שמו, לא נרשמו זכויותיו של יוסי במקרקעין עד מועד הגשת התובענה, ועד היום, והן רשומות עדיין על שם אחיו דוד. ממילא, גם לא הועברו המקרקעין על שמו של המבקש עד היום.

8.
תביעת המבקש דנא הוגשה ביום 30.11.09, למעלה מ- 4 שנים מיום חתימת ההסכם. המבקש טוען כי במהלך השנים שחלפו הוא היה בקשר הדוק עם יוסי, אשר הבטיח לו מעת לעת כי יטפל בהעברת הזכויות, אולם בפועל לא עשה יוסי דבר.

9.
המבקש טוען עוד, כי לאחרונה אמרו לו יוסי ובני משפחתו להפסיק לפנות אליהם ושיוסי לא מעוניין ואף לא מסוגל לטפל בהעברת הזכויות במקרקעין על שמו. המבקש טוען כי מצא עצמו ללא זכויות במקרקעין וללא הסכום של 18,000 $, סכום התמורה בגין המקרקעין, אותו שילם ליוסי. יצויין כי בחקירתו הנגדית אישר המבקש כי הוא שילם ליוסי סכום של 16,000 $ בלבד.

10.
המבקש טוען כי הוא זכאי להגיש תובענה זו נגד כל המשיבים מכח הסכם המכר בינו ובין יוסי, במטרה לקבל סעד הצהרתי שיצהיר כי יוסי הוא בעלים של 175/999 מהזכויות בחלקה, כך שיוכל לרשום הערת אזהרה לטובתו ולהשלים את ביצוע הסכם המכר על ידי רישום זכויותיו במקרקעין משמו של יוסי על שמו שלו.

עיקר טענות המשיבים

11.
המשיבים מתנגדים למתן הסעד ההצהרתי המבוקש. לטענתם, בעת עריכת הסכם המכר לא היה כבר יוסי בעל זכויות במקרקעין, שכן כשנתיים לפני חתימת הסכם המכר העביר יוסי את כל זכויותיו בחלקה, בהסכם המתנה, לאשתו גב' מאירה לוי, המשיבה 5 (להלן: "מאירה") (צורפה בהסכמה כמשיבה לתובענה בתאריך 7.1.10). העברה זו מיוסי למאירה נעשתה במסגרת הסכם ממון שערכו ביניהם ביום 17.11.03 (להלן: "הסכם הממון"), אשר


אושר וקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 31.12.03, בתמ"ש 52660/03, בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (להלן: "פסק הדין" - נספח א' לכתב התשובה להמרצת הפתיחה).

12.
כעולה מהסכם הממון, הרקע לחתימתו של אותו הסכם היה הסתבכותו של יוסי בחובות ובדרישות כספיות שהוגשו נגדו על ידי נושים ב"שוק האפור", שטענו כי הוא חב להם כספים שהלוו לו או שהפסיד בהימורים ואף איימו עליו, וקיומו של חשש כי יאיימו עליו בעתיד. בהסכם הממון נכתב, כי כדי למנוע את איומי הנושים לפגוע בבעלה נאלצה מאירה

להלוות לו כספים בשנים שקדמו להסכם הממון - בין מתוך כספיה שלה ובין מתוך כספי הלוואות שלקחה ואף שיעבדה לשם כך נכסים השייכים לה.

על פי הסכם הממון, יוסי ומאירה ביקשו להגיע להסדר של חלוקת נכסיהם בדרך שיהיה בה לפצות את מאירה ולו בגין מקצת החיובים שנטלה על עצמה בשל חובות יוסי האמורים ומתוך רצון להבטיח את עתידה של מאירה לעת זקנה.


בסעיף 4.ג. בהסכם הממון נקבע, כי יוסי מעביר למאירה את כל זכויותיו במקרקעין נושא תובענה זו. סעיף 4.ד. להסכם הממון אף קבע כי יוסי יחתום על פי דרישת מאירה על כל מסמך שיידרש לשם רישום הזכויות בחלקה (וכן בדירת המגורים של הצדדים, אשר גם בה העביר יוסי את זכויותיו למאירה בהסכם הממון), לרבות מתן ייפוי כח בלתי חוזר שבו הוא ממנה את מאירה לבצע בשמו ובמקומו את כל הדרוש לביצוע הסכם הממון.

13.
המשיבים טוענים כי הסכם המכר של יוסי עם התובע בטל מעיקרו שכן הסכם המכר אינו יכול לפגוע בזכויותיה של מאירה, אשר הזכויות במקרקעין הועברו וניתנו לה כשנתיים קודם לכן. המשיבים טוענים כי מכח דיני העסקאות הנוגדות, גוברת העברת הזכויות מיוסי למאירה, הקודמת בזמן, על ההתחייבות המאוחרת של יוסי להעברת זכויותיו למבקש.
בפרט שהעסקה הנטענת על ידי המבקש לא הושלמה מעולם. המשיבים טוענים עוד בעניין זה, כי למאירה לא היתה אפשרות מעשית לרשום על המקרקעין הערת אזהרה לטובתה שכן הזכויות במקרקעין היו רשומות על שם דוד ולא על שם יוסי. המשיבים טוענים כי מאירה לא יכלה לפנות לדוד ולבקש את הסכמתו לרישום הערת אזהרה לטובתה במצב שנוצר, בהיותו אחיו של יוסי, וגם ידעה כי דוד הוא איש הגון ולא יקפח את זכויותיה לאחר שיירגעו הרוחות.




14.
המשיבים טוענים כי דוד ועו"ד זילברברג, אשר ערך את הסכם המתנה בין האחים, ידעו על העברת הזכויות במקרקעין מיוסי למאירה במסגרת הסכם הממון, וכי אין למבקש להלין אלא על עצמו שלא בדק את מצב הדברים לאשורם מול בעל הזכויות הרשום – דוד, מול מאירה – אשתו של יוסי, ומול עו"ד זילברברג, ובחר להתבסס על הסכם מתנה שנערך כשש וחצי שנים טרם עסקת המכר הנטענת, מבלי לברר את מצב הזכויות העדכני במקרקעין.

15.
המשיבים טוענים כי בשל הלכת השיתוף היה על המבקש לבדוק את עמדתה של מאירה, אשתו של יוסי, ולקבל את הסכמתה למכירת זכותו של יוסי במקרקעין בטרם חתימתו על הסכם המכר. לטענתם, המבקש נמנע מעשות כן מאחר שידע כי הזכויות במקרקעין הינן של מאירה.

16.
המשיבים טוענים גם להעדר יריבות בין המבקש ובינם שכן לטענתם, בין יוסי ובין המבקש לא נכרת מעולם חוזה.
המשיבים טוענים כי אביו של המבקש, מר ציון מליק, שהינו מתווך, הכיר את יוסי ושמע ממנו עוד בשנת 2005 שהוא העביר את כל זכויותיו בחלקה לאשתו מאירה, והציע ליוסי לעשות עמו יד אחת לקבלת זכויותיו בחלקה בחזרה ע"י הגשת תביעה נגד מאירה לבטלות הסכם הממון, במימונו של ציון, ואם יצליחו להשיב את הזכויות בחלקה ליוסי, יקבל ציון מחצית מהזכויות של יוסי בחלקה, נסיון שלא צלח בסופו של דבר. המשיבים טוענים כי יוסי הוחתם על ארבעה מסמכים שונים אולם מעולם לא נחתם הסכם בינו ובין המבקש.

17.
המשיבים טוענים עוד, כי התובענה הוגשה בשיהוי ניכר – כחמש שנים לאחר חתימת הסכם המכר, שיהוי אשר שינה את מצבם לרעה וגרם להם נזק ראייתי רב ופגע ביכולתם להתגונן, במיוחד בהתחשב בגילם המתקדם.

18.
בסיכומיו התייחס המבקש לטענות המשיבים בעניין הסכם הממון, וטען כי היה על מאירה לרשום הערת אזהרה לטובתה בגין הסכם הממון ומחדלה זה שולל את תום הלב שלה וגורם לאיבוד עדיפותה על פניו.
המבקש טען עוד בסיכומיו כי בטרם חתם על הסכם המכר הוא בדק את נסח הרישום של המקרקעין וראה כי דוד רשום כבעל זכויות החכירה בחלקה. כן טען, כי עובר לחתימה על הסכם המכר, הוצגו לו מסמכים המעידים על הסכם המתנה
- תצהירים, ייפוי כח ואישור מיסוי מקרקעין להעברת הזכויות במתנה מדוד ליוסי, והם הניחו את דעתו שזכויות החכירה במקרקעין הינן של יוסי ועסקת המכר הינה לגיטימית. המבקש טען עוד, כי גם אם היה בודק עם גורמים נוספים את מצב הזכויות במקרקעין לא היה מגלה את עניין הסכם הממון, שכן דוד לא ידע באותו זמן על הסכם הממון ולא ברור מתי נודע על הסכם הממון

גם לאח אחר – יעקב, המשיב 2. המבקש טען, כי לא היה עליו לבדוק את מצב זכויותיו של יוסי במקרקעין מול מאירה שכן אין חובה לבדוק עם בן הזוג את מצב הזכויות בנכס נרכש, בפרט כשאין מדובר בדירת המגורים של בני הזוג אלא בחלק מפרדס אותו קיבל יוסי במתנה מאחיו דוד. המבקש טען בסיכומיו כי יש להעדיף את זכותו ואת העסקה שעשה עם יוסי על פני הסכם הממון שחתם יוסי עם מאירה ונזנח, ככל הנראה, בין היתר, משום שבני הזוג לוי ממשיכים לגור יחדיו תחת אותה קורת גג.

דיון והכרעה

שיהוי

19.
דין טענת השיהוי שהעלו המשיבים, להידחות.


התובענה הוגשה בתאריך 30.11.09, כארבע שנים לאחר חתימת הסכם המכר.

איחור בהגשת תביעה כשלעצמו אינו מעיד על ויתור או על מחילת התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות היא זכותו של התובע. הטוען לשיהוי המצדיק דחיית תובענה, עליו הנטל להראות קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את קבלת הטענה (רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד מז(5) 94 (1993);
ע"א 410/87 עזבון המנוחה רבקה ליברמן ז"ל ע"י יורשיה נ' יונגר, פ"ד מה
(3) 749 (1991)).

משנה תוקף לאמור לעיל, כאשר בית המשפט מתבקש להימנע מלהכיר בזכות קניינית מהטעם של שיהוי בהגשת התביעה (ע"א 2950/07 סולימאן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם) (26.10.09) והאסמכתאות שם).


המשיבים לא הראו כי שינו את מצבם לרעה עקב שיהוי בהגשת התובענה, או כי מדובר בשיהוי אשר נגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע - המבקש. המשיבים גם לא הוכיחו כי בנסיבות המקרה זנח המבקש את זכות התביעה העומדת לו (ע"א 6805/99
תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז
(5) 433 (2003)).





העדר יריבות

20.
המשיבים טוענים כי לא נחתם מעולם חוזה בין יוסי לבין המבקש. המשיבים מצביעים
על כך שחתימת המבקש על תצהיר עדותו הראשית בהליך זה (נ/2) שונה מחתימתו על גבי הסכם המכר (נ/1). לטענתם, לאור העובדה שהמבקש לא הביא לעדות את עו"ד אמיד, שערך את הסכם המכר, חלה החזקה בעניין הימנעות מהבאת עד רלוונטי.

21.
המבקש העיד בחקירתו כי הוא ויוסי חתמו על הסכם המכר וכי החתימה על גבי הסכם המכר, היא חתימתו (פרו', עמ' 11, שו' 2). המשיבים לא היו נוכחים בעת החתימה על הסכם המכר ואינם יכולים להעיד שהסכם המכר לא נחתם, כטענתם. יוסי עצמו, שהוא העד המרכזי והוא זה שחתום על ההסכם כמוכר, לא הגיע להחקר על תצהירו בבית המשפט. משכך, עדותו של המבקש בעניין חתימתו על ההסכם עומדת מבלי שהופרכה, ודי בה כדי לקבל גרסתו בקשר לכך. בעניין זה חל גם הכלל של הימנעות מהבאת עד רלוונטי, יוסי, הפועלת לרעתו של הנמנע מלהביא את העד ויוצרת את ההנחה שלא הובא משום החשש שאם היה מעיד הייתה עדותו תומכת כנראה בגרסת הצד השני (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605 (1993)).

22.
כמו כן, נקבע בפסיקה כי טענת זיוף היא טענה חמורה מאחר והיא חושפת את האדם שנגדו היא מועלית להליך פלילי, לפיכך על הטוען זאת לעמוד בנטל ראייתי מחמיר (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 603 (1986)).
המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה המוגבר להוכיח את טענת התרמית אשר נטענה על ידם - כי הסכם המכר לא נחתם בין יוסי לבין המבקש, או כי חתימתו של המבקש המופיעה על גבי הסכם המכר איננה חתימתו שלו.

23.
אני מקבל, על כן, את גרסת המבקש כי הסכם המכר אכן נחתם בינו לבין יוסי.

הסכם הממון

24.
בהסכם הממון, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, העביר יוסי את זכויותיו במקרקעין למאירה עוד בשנת 2003.

בעת שיוסי מכר את זכויותיו במקרקעין למבקש, כבר לא היו לו זכויות חכירה במקרקעין. זכויות אלו היו באותו זמן בידי אשתו מאירה, המשיבה 5. אמנם מאירה לא רשמה את זכויותיה בלשכת המקרקעין, אולם לא ניתן לחלוק על קיומו של הסכם הממון, שאף ניתן

לו, כאמור, תוקף של

פסק דין
על ידי בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, על פיו העביר יוסי למאירה את זכויות החכירה שלו במקרקעין.

לא ניתן, על כן, לקבל את התובענה ולהצהיר את הסעד ההצהרתי המבוקש בה, דהיינו כי יוסי הוא הבעלים של זכויות החכירה במקרקעין שנמכרו על ידו למבקש, לא במועד חתימת הסכם המכר שנעשה כשנתיים לאחר שהזכויות במקרקעין הועברו למאירה, ולא במועד הגשת התובענה.

25.
המבקש לא ביקש בתובענה לאכוף את הסכם המכר שבינו ובין המשיב 3. אף לא להצהיר שזכותו במקרקעין גוברת על זכותה של מאירה. הסעד המבוקש היה אך ורק להצהיר שהמשיב 3 הוא הבעלים של הזכויות בחלקה שקיבל מדוד. משקבענו כי לא ניתן לקבל בקשה זו ולהצהיר את ההצהרה המבוקשת, דין התובענה להידחות.

עסקאות נוגדות

26.
מאחר והצדדים הקדישו בסיכומיהם טיעון נרחב בעניין העסקאות הנוגדות, וזכותו של מי גוברת - זכותה של מאירה, לה העביר יוסי את מלוא זכויותיו בחלקה בהסכם הממון שקיבל תוקף של

פסק דין
בשנת 2003, או זכותו של המבקש, לו מכר יוסי מחצית מזכויותיו בחלקה בהסכם המכר שנחתם בינו לבין המבקש בשנת 2005, אתייחס בקצרה, ולמעלה מן הצורך, לטענה זו.

27.
שתי העסקאות - הן העברת זכויות החכירה בחלקה מיוסי למאירה בהסכם הממון מיום 17.11.03, והן העברת זכויות החכירה במקרקעין מיוסי למבקש בהסכם המכר מיום 21.9.05, לא הסתיימו ברישום. גם לא נרשמה הערת אזהרה באף אחת מעסקאות אלה.

28.
סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק המקרקעין"), קובע כדלקמן:

"עסקאות נוגדות
התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום- לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום- לב -
זכותו עדיפה.

"



29.
התמורה - אני מקבל את טענת המבקש שהוא שילם ליוסי סכום של 16,000 $ בגין זכויות החכירה במקרקעין. יוסי עצמו לא התייצב בבית המשפט למתן עדות, ועדות המבקש בעניין זה לא נסתרה.
כבר הזכרנו כי חל בענייננו גם הכלל בדבר הימנעות מהבאת עד רלוונטי אשר פועל לרעת הנמנע מלהביא את העד, ובמקרה שבפני
נו לרעת המשיבים שלא הביאו את יוסי, שהוא העד המרכזי מבחינתם, למתן עדות. אין, אפוא, כל הכחשה של ממש למתן התמורה בגין המקרקעין.


אמנם המבקש אישר בחקירתו שהוא לא שילם ליוסי סכום של 2,000 $ מתוך התמורה, אולם על פי הפסיקה, שיכלול דרישת התמורה בסעיף 9 בחוק המקרקעין אינו מצריך תשלום של מלוא התמורה שנקבעה בחוזה המכר, אלא דרושה העברת תמורה בהיקף מהותי (ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' חסן, פ"ד מז(5) 1 (1993) 25-23).

30.
תום הלב - על אף שקבעתי כי התמורה בגין המקרקעין שולמה על ידי המבקש, לטעמי לא מילא המבקש אחר חובת תום הלב החלה עליו. המבקש ידע היטב שיוסי מוכר לו זכויות חכירה שאינן רשומות כלל על שמו של יוסי. בהסכם המכר עצמו נכתב במפורש שזכויות החכירה אינן רשומות על שמו של יוסי, אף על פי כן לא ביצע המבקש בטרם עשיית עסקת המכר ובטרם החתימה על הסכם המכר את כל הבדיקות שיכול היה לבצע ושאם היה מבצע אותן נראה שהיה מגלה כבר אז את הבעייתיות הגדולה בהעברת זכויות החכירה מיוסי אליו. עו"ד לוי העיד כי הדודים שלו, המשיבים 1, 2 ו- 4, ידעו על הסכם הממון (עמ' 19, שו' 21, 33-32). המבקש ראה בנסח רישום המקרקעין כי דוד הוא זה שרשום כבעל זכויות החכירה בחלקה. המבקש גם ראה לדבריו את כל המסמכים הקשורים בהסכם המתנה מדוד ליוסי, דהיינו תצהירי העברת וקבלת הזכויות בין האחים וייפוי הכח שניתן לעו"ד זילברברג להעברת הזכויות. המבקש ידע שמאז הסכם המתנה עד המועד שבו חתם על הסכם המכר חלפו כבר 6.5 שנים ובכל זאת לא נרשמו עדיין הזכויות בחלקה על שמו של יוסי. דבר זה היה צריך להדליק למבקש נורות אדומות ולהעלות חשד מצדו במצב דברים תמוה זה. כל אדם סביר היה בודק בנסיבות אלו את טיב זכויותיו של יוסי במקרקעין, שלא נרשמו במשך שנים רבות, ולא מסתפק באמירות בלבד של יוסי או במסמכים הקשורים להסכם מתנה מלפני 6 שנים שלא מצאו ביטוי בפועל ברישומים בפנקס המקרקעין תקופה כה ארוכה. מאחר והמבקש ראה כי בנסח הרישום רשום דוד כבעל זכויות החכירה היחיד בחלקה, יכול היה המבקש בנקל לפנות לדוד ולברר עימו מדוע לא הועברו עדיין הזכויות משמו על שם יוסי אחיו בחלק שהועבר ממנו ליוסי ומה מצב הדברים המשפטי באותה עת. המבקש לא טרח לעשות זאת.



המבקש יכול היה גם לפנות לעו"ד זילברברג, ששמו הופיע על ייפוי הכח שהוצג בפני
ו, כמי שהיה אמור לטפל בהעברת זכויות החכירה במקרקעין מדוד ליוסי. גם זאת לא עשה המבקש.

המבקש הודה בחקירתו שהוא לא עשה כל בירורים בעניין העברת זכויות החכירה מדוד, לבד מנסח המקרקעין שהוציא (עמ' 9, שו' 22-21).

בעניין זה ראו ע"א 7643/03 אבו זיאד נ' עלי בשיר (לא פורסם) (28.10.08), פסקה 8:

"ודוק: אין צורך בידיעה של ממש מצד הרוכש השני על דבר קיומה של זכות מצד הרוכש הראשון כדי להביא למסקנה בדבר חוסר תום לב. די בכניסה לעסקה במצב של "עצימת עיניים" – קרי, בנסיבות בהן היה מתעורר חשדו של אדם סביר כי לצד מוקדם קיימת זכות ביחס לנכס – כדי לקבוע שהרוכש השני נהג בחוסר תום לב"
.

במחדלו, ברשלנותו ובעצימת עיניו של המבקש ישנה לטעמי הפרת חובת תום הלב שהמבקש היה מחוייב בה.

31.
יצויין כי המבקש גם לא דיווח על עסקת המכר לשלטונות המס, על אף חובתו שבחוק לעשות כן לאחר חתימת הסכם המכר. המבקש לא נתן לכך הסבר מתקבל על הדעת. בתשובה לשאלה של עו"ד לוי בעניין זה ענה:
"לא היה מה לדווח כי אין עסקה. אני קניתי קרקע שהסתבר בדיעבד שאבא שלך מכר אותה" (עמ' 14, שו' 20-19).
תשובת המבקש אין בה ממש. על המבקש חלה החובה לדווח על העסקה, דבר שלא נעשה על ידו. אי הדיווח לשלטונות המס על העסקה מהווה אף הוא לטעמי הפרה של חובת תום הלב מצד המבקש בקשר עם עסקת המכר בכללותה.

ב"כ המשיבים העלה גם תמיהה לגרסת המבקש שטען שהוא שילם ליוסי את התשלום בגין המקרקעין במזומן עוד לפני שנחתם הסכם המכר (עמ' 12, שו' 15-14, 21, 25-22). אף שהתנהלות נטענת זו מצד המבקש אכן נראית תמוהה, עדיין אין בה, כשלעצמה, להוכיח טענת המרמה שטען לה ב"כ המשיבים.

32.
לאור כל האמור, לא מתקיים בענייננו התנאי הראשון בסיפת סעיף 9 בחוק המקרקעין, לפיו על מנת שזכותו של בעל העסקה השנייה תגבר בכל זאת על זכותו של בעל העסקה הראשונה שנקבעה בסעיף הנ"ל כעדיפה, עליו לפעול בתום לב.

33.
איני נדרש להיכנס גם לבדיקת תום לבה של מאירה. על פי הפסיקה בחינת תום הלב של הקונה הראשון נעשית רק במקרה שהרוכש השני הינו תם לב, מה שאין כן בענייננו (ראו: ע"א 3180/05 זריק נ' ג'רייס (לא פורסם) (29.4.07), סעיף 23).

34.
זכותה של מאירה, בעלת העסקה הראשונה, עדיפה, אפוא, על זכותו של המבקש, בעל העסקה השנייה, וגוברת עליה.

35.
בסיום פסק הדין יצויין, כי התובענה איננה לביטול הסכם המכר ולהשבת הכספים ששולמו על-פיו. משכך, לא ניתן להורות על השבת הכספים ששילם המבקש למשיב במסגרת תובענה זו. למבקש עומדת כמובן זכות תביעה נפרדת נגד המשיב 3 בעניין זה.

סיכום

35.
התביעה נדחית.

36.
בהתחשב בנסיבות, המבקש ישלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪, בתוספת מע"מ, ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
י"ג אלול תש"ע, 23 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 35854-11/09 אורן מליק נ' דוד לוי, יעקב לוי, יוסף לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 23/08/2010)