פסקי דין על מנחם מאור | פסקי דין על אלחנן מאור | פסקי דין על יעקב פלג ואח' | פסקי דין על zytcer trans.s.r.l | פסקי דין על שלום זיצר | פסקי דין על אברהם זיצר ואח' |

19222-06/09 הפב     31/08/2010




הפב 19222-06/09 מנחם מאור, אלחנן מאור, יעקב פלג ואח' נ' zytcer trans.s.r.l, שלום זיצר, אברהם זיצר ואח'








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה



הפ"ב 19222-06-09
מאור ואח'

נ' zytcer trans.s.r.l
ואח'






בפני

כב' השופט
עודד גרשון

המבקשים
1
.
מנחם מאור

2
.
אלחנן מאור

3
.
יעקב פלג

4
.
ענת פלג


נגד

המשיבים
1.zytcer trans.s.r.l
2.שלום זיצר
3.אברהם זיצר
4.דב זיצר
5.מיחאי פרודאני




פסק דין


1.
לפני בקשה לאישור החלטת בורר אלבר נחאס מיום מיום 15.11.05 (להלן – "ההחלטה"). (המבקשים יקראו להלן – "המבקשים" או "קבוצת מאור").


המבקשים טענו כי ההחלטה מהווה

פסק דין
חלקי של הבורר. הפסק החלקי, טענו, דן באופן ממצה וסיים את הדיון בשאלה אחת מבין השאלות שעמדו בפני
הבורר והוכרעו על ידו.


המשיבים 1- 5 (להלן, יחדיו – "קבוצת זיצר") התנגדו לבקשה וביקשו לדחותה על הסף. במקביל ביקשו להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר.

2.
הרקע בקצרה

א.
בשנת 1998 רכשו קבוצת מאור וקבוצת זיצר, יחדיו, מגרש ברומניה לשם החזקתו והפעלתו במשותף (להלן – "המגרש").

ב.
סמוך לאחר רכישת המגרש התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים שהובילו לסכסוך ממושך. הצדדים הסכימו למסור את ההכרעה בסכסוך לבורר עו"ד אלבר נחאס, שבפני
ו הגישו תביעה ותביעה שכנגד.

ג.
לאחר דיונים ממושכים ובעיצומו של שלב ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר למכירת הנכס, על פי הסכם שנערך ונחתם ביום 13.7.06 (להלן – "ההסכם").

ד.
ההסכם אושר על ידי הבורר בפסק בורר חלקי מיום 20.8.06 ובפסק בורר סופי מיום 20.6.07.

שני פסקי הבורר האמורים אושרו בפסקי דין של בית משפט זה (פסק הדין מיום 6.12.07 במסגרת הבקשה שהגישו מאור בת.א. 1071/06; ופסק הדין מיום 31.1.08 במסגרת הבקשה שהגישו מאור בת.א. 924/07).

3.
החלטת הבורר מיום 15.11.05 נשוא הבקשה דנן

א.
המדובר בהחלטה אשר הכריעה בבקשה שהגישה קבוצת מאור למתן צו מניעה כנגד קבוצת זיצר. וכך הגדיר הבורר את מהות הבקשה שהונחה על שולחנו:

"בפני
בקשה למתן צו מניעה מטעם המבקשים כנגד המשיבים להימנע מכל הליך משפטי הננקט ו/או שיינקט על ידם בבית משפט או טריבונלים מעין שיפוטיים ברומניה ו/או בישראל לרבות שמיעת תיק מס' 2932/05 בבית משפט לערעורים בבוקרסט רומניה הקבוע לשמיעה ביום 17/11/05".

ב.
בפתח ההחלטה הפנה הבורר להחלטתו מיום 14.4.05 במסגרתה ניתן צו מניעה כנגד זיצר (נספח ב' לבקשה לאישור פסק הבורר). הבורר קבע כי ההחלטה מיום 14.4.05 "(...) מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתי זו". החלטה זו מיום 14.4.05 אף צורפה כנספח להחלטה מיום 15.11.05.


בהחלטה מיום ה- 14.4.05 קבע הבורר לאמור:


"10.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ולאחר ששקלתי את הטענות והנימוקים שהועלו ע"י שני הצדדים הנני להחליט כדלקמן:


א.
המשיבים ו/או מי מטעמם מנועים מלקיים ו/או מלהמשיך כל הליך משפטי שהוא בבית המשפט ברומניה ו/או בכל בית משפט או טריבונל אחר אם ברומניה ואם בישראל והנוגע ו/או הקשור ו/או המקביל לנושא הבוררות שבפני
, והנני אוסר עליהם כי יפעלו כאמור.


ב.
ההליך ברומניה טוב באם לא היה ננקט מלכתחילה ובהיותו "מתנגש" עם הליך הבוררות שהחל בין אותם הצדדים ובאותו נושא הקשור לעניין שבבוררות לפני ולכן לא מצאתי להתנות את הצו בהפקדת ערובה כלשהיא כפי שביקש ב"כ המשיבים בתגובתו ובטיעון שלחילופין.


(....)".

ג.
כאמור, הבורר אימץ במסגרת החלטתו נשוא הבקשה את ההחלטה מיום ה- 14.4.05 שלעיל. הבורר חזר והדגיש כי –


"5.
אינני מתכוון לחזור על האמור בהחלטה המצורפת מיום 14/4/05
ואוסיף כי לפי אותה החלטה הרי ניתן צו מניעה, העונה על המבוקש בבקשה זו שלפני.


6.
אולם ולמען הבהירות, אחזור ואקבע כי המשיבים מנועים מלנקוט כל הליך כפי שהתבקש וכמפורט בסע' 1 להחלטה זו למעלה.


הנני חוזר לכן על האמור בהחלטה מיום 14/4/05 וקובע כי המשיבים מנועים מלנקוט כל הליך משפטי ו/או מלהמשיך בכל הליך משפטי הקשור לנשוא הבוררות לפני".

ד.
בשולי ההחלטה ציין הבורר את ההליך שהיה תלוי ועומד באותו הזמן בין הצדדים בבית משפט זה במסגרת ת.א. 483/05. הבורר קבע כי "(...) אין בדיון התלוי ועומד, לרבות הבקשה למחיקת ההליך על הסף, כדי לבטל ההחלטה מיום 14/4/05" (בסעיף 7 להחלטה).


להשלמת התמונה אעיר כי באותו תיק (ת.א. 483/05) נתתי ביום 22.1.06

פסק דין
שדחה את הבקשה לאישור פסק הבורר שהגישו קבוצת מאור. זאת, לאחר שבינתיים ניתנה החלטת הבורר בעניין צו המניעה (ההחלטה מיום 15.11.05 נשוא הבקשה הנוכחית שלפני). בעקבות כך ביקשו מאור למחוק את בקשתם לאישור פסק הבורר (ת.א. 483/05). קבוצת זיצר בקשו לדחות את הבקשה ולא למוחקה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הוריתי על דחיית הבקשה וחיוב קבוצת מאור לשלם לקבוצת זיצר הוצאות משפט ושכ"ט (פסק הדין מיום 22.1.06 צורף כנספח ג' לבקשה).

4.
טענות המבקשים (מאור) במסגרת הבקשה לאישור החלטת הבורר מיום 15.11.05

א.
המבקשים טענו כי שאלת זכותם של המשיבים לקיים או להמשיך בהליכים כלשהם כנגד מאור במדינת רומניה בעניינים הנוגעים לסמכותו של הבורר בישראל, מוצתה ונתחמה בהחלטת הבורר מיום 15.11.05.

המבקשים טענו כי במסגרת ההחלטה הבורר הכריע באופן מפורש כי נאסר על זיצר באופן גורף, מוחלט, סופי ומתמשך לקיים הליכים כלשהם ברומניה.

ב.
המבקשים טענו כי לאור העובדה שהם סברו שהחלטה זו של הבורר מקויימת הם הגישו לאישור בית המשפט פסקי דין חלקיים אחרים של הבורר. המבקשים ציינו כי מיד לאחר מתן ההחלטה מיום 15.11.05 ועד לעת האחרונה, הקפיאו המשיבים את התביעה שניהלו נגד המבקשים ברומניה, ולכן נראה היה שאין עוד צורך באישור אותו פסק חלקי של הבורר.


ואולם, במהלך הדברים האלה, ולאחר קבלת פסק הבורר הסופי שאושר על ידי בית משפט זה, חידשו המשיבים את ההליכים כנגד מאור ברומניה, ועל כן הוגשה הבקשה הנוכחית.

המבקשים ציינו את ההלכה לפיה בעוד שבקשה לביטול פסק בורר מוגבלת בזמן, אין כל הגבלה על המועד לאישורו של פסק הבורר, לרבות אישורו של פסק חלקי.

ג.
המבקשים טענו כי חוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן – "חוק הבוררות") מכיר באפשרות אישור פסק ביניים, ואף אינו מונע אפשרות של אישור פסק הביניים לאחר מתן הפסק הסופי, כפי שנדרש בענייננו. לעניין זה הפנו המבקשים לסעיף 1 לחוק הבוררות לפיו "פסק בוררות" הינו "פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים"
ולסעיף 23(א) לחוק הבוררות. לטענתם, סעיף זה מסמיך את בית המשפט לאשר פסק בוררות, לרבות פסק חלקי, על פי בקשת בעל דין.

ד.
המבקשים טענו כי בנסיבות העניין בהן הבורר דן כבר ביתר השאלות והסוגיות שבמחלוקת והכריע בכולן, ראוי לראות את הקביעות בעניין איסור נקיטת או המשכת הליכים ברומניה כהכרעה חלוטה שאין עוד דרך לפתוח את הדיון בעניינה.

לאבחנה בין "החלטה אחרת" של בורר לבין "פסק בורר חלקי" הפנו המבקשים לרע"א 10021/02 ט.ז. בינוי ונכסים להשכרה בע"מ נ' קרמיטל אי. אל. בע"מ, פ"ד נז(3) 181, בעמ' 185; רע"א 1753/98
bip chemicals ltd

נ' ג"ד כימיקלים בע"מ, פ"ד נב(3) 334, וכן לספרה של המלומדת ס' אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל" (מהדורה שלישית מורחבת, התשנ"א – 1991) (להלן – "אוטולנגי"), בעמ' 334 – 337.

ה.
המבקשים הוסיפו וטענו, כי בענייננו אין מדובר ב"צו זמני" של בורר, שלגביו נקבע כי ראוי להגיש תביעה ל

פסק דין
הצהרתי בעניין תוקפו של הצו, אלא עסקינן בצו מוחלט, קבוע וסופי, שתוקפו עומד לעולם כ

פסק דין
לכל דבר ועניין.

ו.
המבקשים אף טענו כי יש הרואים גם בצו בעל אופי זמני משום "פסק חלקי" הניתן לאישור (המ' (חיפה) 149/93 מרגורט שער נ' הבורר (פורסם בנבו)).

ז.
על שום כל אלה, ביקשו המבקשים לאשר את ההחלטות מיום 15.11.05 ומיום 14.4.05, כדי שאפשר יהיה להגישן לבית המשפט ברומניה.

כמו כן, ביקשו המבקשים לחייב את המשיבים בהוצאות הבקשה "(...) תוך שיקול כל אופן התנהלותם חסר תום הלב, שאך בשלו עלה הצורך לשוב ולהציף פסקי-דין אלה, ולהביאם לאישורו של בית המשפט".

5.
טענות המשיבים והבקשה לדחייה על הסף

א.
המשיבים (זיצר) התנגדו לבקשה לאישור "פסק בורר" מיום 15.11.05, וביקשו לדחותה על הסף, או לחילופין, למוחקה על הסף, ולחייב את המבקשים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בגינה.

כן ביקשו המשיבים כי בהתאם להכרעה בבקשות דנן ובמידת הצורך, תינתן להם ארכה להגשת בקשה לביטול "פסק הבורר" מיום 15.11.05, עד 30 ימים לאחר הכרעה בבקשה דנן.

ב.
המשיבים טענו כי הבקשה לאישור "פסק הבורר" שהגישו המבקשים מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט וגובלת בניסיון חמור להטעות את בית המשפט. זאת משום שבית המשפט מתבקש לאשר החלטת ביניים נושנה ובלתי רלוונטית שניתנה בשנת 2005 בבוררות בין הצדדים, כאשר לאחר ההחלטה האמורה ניתן פסק דינו של בית משפט זה שדחה את בקשת המבקשים לאישור פסק הבורר מיום 14.4.05 שהחלטה זו היא העתק שלו.

כן טענו המשיבים, כי החלטה זו שהיום המבקשים עותרים לאישורה סותרת את האמור בהסכם מאוחר יותר עליו חתמו הצדדים (ההסכם מיום 13.7.06), הסכם שאושר על ידי הבורר בפסק בורר חלקי ובפסק בורר סופי. כן אושרו פסקי הבורר על ידי בית משפט זה.

ג.
המשיבים טענו כי דין הבקשה לאישור "פסק הבורר" מיום 15.11.05 להידחות על הסף, מהטעמים הבאים:

ראשית
, טענו המשיבים החלטת הבורר מיום 15.11.05 אינה אלא חזרה על החלטתו מיום 14.4.05, אשר הבקשה לאישורה נדחתה על ידי בית משפט זה ב

פסק דין
מיום 22.1.06 בת.א 483/05. על כן, טענו המשיבים מן הראוי לדחות על הסף גם את הבקשה הנוכחית שעניינה אישור ההחלטה החוזרת מיום 15.11.05.

שנית
, טענו המשיבים כי ממילא אין רלוונטיות להחלטת הבורר מיום 15.11.05, וזאת משום שלאחר שנחתם ההסכם בין הצדדים ביום 13.6.07, הסכם שבמסגרתו
הסכימו הצדדים כי חלק מהמחלוקת ידון ברומניה – הרי שהבקשה הנוכחית נוגדת את ההסכם הנ"ל ואת פסקי הבורר המאוחרים של הבורר שאישרו את ההסכם ואף אושרו בפסקי דין של בית משפט זה.

שלישית,
המשיבים טענו כי הבקשה דנן, שהוגשה כ - 4 שנים לאחר שניתנה ההחלטה, נגועה בשיהוי רב וחוסר תום לב של המבקשים. המשיבים טענו כי לו היה ממש בבקשה ולו סברו המבקשים כי יש מקום לאשר את החלטת הבורר הנ"ל, הרי שהם לא היו משתהים שיהוי כה רב. על כן, טענו המשיבים, אין מנוס מהמסקנה לפיה בבסיס הבקשה עומד מניע פסול של המבקשים וניסיון הטעייה. המבקשים, כך נטען, מנסים היום בכל דרך אפשרית ובחוסר תום לב מובהק למנוע את בירור התביעה שהוגשה נגדם לאחר סיום הבוררות.

ד.
בשולי התגובה ביקשו המשיבים מבית המשפט כי במידת הצורך תינתן להם ארכה להגשת בקשה לביטול החלטת הבורר מיום 11.5.05, וזאת עד לאחר הכרעה בבקשה דנן לדחייה על הסף.

ה.
על שום כל אלה ביקשו המשיבים לדחות את הבקשה לאישור החלטת הבורר על הסף, ולחייב את המשיבים בהוצאות לדוגמא לאור התנהלותם הפסולה ובשכ"ט עו"ד.

6.
דיון

א.
לאחר עיון בהחלטות הבורר נשוא הבקשה, בטענות הצדדים ובמכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה על הסף.

בקליפת אגוז אומר כי עיון בהחלטת הבורר מיום 15.11.05 מעלה כי מדובר בהחלטת ביניים של הבורר. בהחלטה ניתן צו מניעה האוסר על המשיבים לקיים הליכים ברומניה, כל עוד הליך הבוררות בין הצדדים נמשך. מכאן המסקנה שאין מדובר בפסק בורר חלקי.


להלן אפרט את טעמי.

ב.
אכן, עצם הכינוי או הכותרת "החלטה" שניתנה על ידי הבורר אינו אמור להכריע באשר למהותה. ייתכן כי אותה "החלטה" תיחשב כ"פסק ביניים" או כ"פסק חלקי" אם יש בה אלמנט של הכרעה סופית בחלק מן המחלוקות שנמסרו להכרעה בבוררות.

ההבחנה בין "פסק ביניים" לבין "החלטת ביניים" של הבורר נקבעה על ידי בתי המשפט באופן דומה להבחנה הנעשית באשר להחלטות הביניים של בית המשפט ופסקי הדין שלו.

הלכה היא כי ההבחנה בין "פסק ביניים" לבין "החלטה אחרת" אינה נוגעת לצד הדיוני אלא למהות ההכרעה.

כידוע, פסק בורר מכריע בסכסוך על כל מרכיביו, ופסק ביניים מסיים את המחלוקת בין הצדדים בנושא מסויים מבין הנושאים שנמסרו להכרעת הבורר. החלטה של בורר תחשב לפסק ביניים רק כאשר ברור שהדיון במחלוקת נושא ההחלטה הושלם, התיק נסגר בכל האמור למחלוקת זו ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה.

לעומת זאת, החלטת ביניים של הבורר בדומה להחלטת הביניים של בית המשפט, אינה מכריעה בסכסוך אלא רק מהווה חלק מההליך (ראו: אוטולנגי, עמ' 668; ע"א 3253/02 שירותי בריאות כללית נגד עו"ד מייטלס, פ"ד נז(3) 405, 411 (2003); רע"א 10021/02 ט.ז. בינוי ונכסים להשכרה בע"מ נ' קרמיטל אי.אל. בע"מ, פ"ד נז(3) 181, 185 (2003)).



ג.
יש לבחון, אפוא, את מהות ההכרעה שבהחלטה נשוא דיוננו.

במקרה שלפני נתן הבורר, לבקשת מאור, ביום 14.4.05 וביום 15.11.05 צו מניעה כנגד זיצר להימנע מלהמשיך ולקיים הליכים משפטיים ברומניה.

אמנם לא נאמר בהחלטות הנדונות אם מדובר בצו מניעה קבוע או בצו מניעה זמני בלבד. ברם, עיון בלשון החלטותיו של הבורר, המצוטטות לעיל, מעלה מסקנה ברורה הנגזרת אף מנסיבות העניין. היינו, כי מדובר בהחלטות שבהן ניתן צו מניעה זמני האוסר ניהול הליכים ברומניה, צו שיעמוד בתוקפו עד לסיום הליכי הבוררות שבין הצדדים.

מכאן שצו המניעה כנגד קיומם של הליכים משפטיים בין הצדדים ברומניה ניתן בקשר לבוררות וכל עוד מתנהלים בין הצדדים הליכי בוררות אצל הבורר עו"ד אלבר נחאס. וזאת, כפי שהוסבר בגוף ההחלטה, היות וההליך המשפטי ברומניה עלול "להתנגש" עם הליך הבוררות.



אלא מאי?

שלאחר ההחלטות הנ"ל, הגיעו הצדדים, ביום 13.6.07, להסכם באשר למגרש, הסכם שסיים את הליך הבוררות ביניהם. בעקבות כך ניתנו פסק בורר חלקי ופסק בורר סופי ושניהם, כאמור, אושרו בפסקי דין של בית משפט זה.



אשר על כן, הקרקע ששימשה בסיס למתן צו המניעה נשמטה ואיננה קיימת עוד, שכן הליך הבוררות בין הצדדים הסתיים ואין עוד חשש להחלטה שתסתור או תתנגש עם הליך הבוררות.

יתרה מזאת, בהסכם מיום 13.7.06 באשר למגרש (נספח 1 לבקשה לדחייה על הסף) הסכימו הצדדים, בין היתר, כי "כל האמור בחוזה זה יהיה אך ורק בהתאם לחוקי המדינה של רומניה" (המבוא להסכם סעיף 1).

ד.
לאחר הגשת הבקשה לאישור החלטת הבורר והבקשה לדחייה על הסף, הגישו המבקשים בקשה שכותרתה "הודעת עדכון מטעם המבקשים ובקשה לצירוף מסמך לתיק". בהודעה זו בקשו המבקשים (מאור) להגיש אישור מעורך הדין המייצג אותם בהליכים ברומניה המראה, כך לטענתם, שהמשיבים זנחו את ההליכים שניהלו נגד המבקשים ברומניה או כשלו בהם באופן שאינו מאפשר להם לפותחם מחדש. לטענת המבקשים, יש בכך כדי לשמוט את הבסיס להתנגדות המשיבים בשל קיומם של הליכים המתנהלים ברומניה. על כן, לטענתם, דין הבקשה לאישור – להתקבל.

לאחר ששקלתי בדבר הגעתי למסקנה שאף אם הייתי מאשר את צירוף המסמך בשלב מתקדם זה של ההליכים עדיין לא היה בכך לשנות ממסקנתי האמורה לעיל. זאת, משום שהחלטת הבורר באשר לצו המניעה הינה החלטה אחרת, ועל כן דין הבקשה לאישור להידחות על הסף.


ה.
לאור מסקנתי האמורה איני רואה צורך לדון ביתר טענות הצדדים.

7.
אחרית דבר



אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה.


המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.


המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.


ניתן היום,
כ"א אלול תש"ע, 31 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.














הפב בית משפט מחוזי 19222-06/09 מנחם מאור, אלחנן מאור, יעקב פלג ואח' נ' zytcer trans.s.r.l, שלום זיצר, אברהם זיצר ואח' (פורסם ב-ֽ 31/08/2010)