פסקי דין על נועם פדרמן | פסקי דין על שר המשטרה | פסקי דין על משה שחל | פסקי דין על מפכ"ל המשטרה | פסקי דין על אסף חפץ |

5128/94 בג"צ     02/01/1995




בג"צ 5128/94 נועם פדרמן נ' שר המשטרה, משה שחל, מפכ"ל המשטרה, אסף חפץ




(פ"ד מח (5) 647)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 5128/94
השופטים: כבוד הנשיא מ' שמגר
,
כבוד השופט א' גולדברג
,
כבוד השופט ת' אור

כבוד השופט י' זמיר
,
כבוד השופטת ד' דורנר
העותר: נועם פדרמן



נ ג ד

המשיבים: 1. שר המשטרה
, משה שחל

2. מפכ"ל המשטרה
, אסף חפץ

ע"י ב"כ עו"ד ד' בייניש
, פרקליטת המדינה;
א' רומנוב, סגן בכיר א לפרקליט המדינה
עתירה למתן צו-על-תנאי.
פ ס ק - ד י ן

הנשיא מ' שמגר
: 1. ביום 4.10.94 החלטנו לדחות העתירה. להלן נימוקינו.

2. עתירה זו עניינה שיגור משלחת של אנשי משטרה מישראל כדי שיצטרפו לכוח הפיקוח הרב לאומי המופעל במדינת האיטי בעקבות החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, וביוזמת ממשלת ארצות-הברית. בכוח האמור משתתפים נציגים של כעשרים מדינות.

העותר טוען כי יש להימנע משיגור המשלחת. תמצית נימוקיו לעניין זה, כמובא בעתירתו, היא זאת:

"מדינת ישראל איננה צריכה להתערב בסכסוכים לא לה, ולא לשם כך הוקמה המדינה. כמו כן על פי פקודת המשטרה לא הוסמך שר המשטרה
או המפכ"ל לערב כוחות משטרה מחוץ לגבולות המדינה שלא לצורך ענייני המדינה הישירים".

3. ההחלטה בדבר משלוח צוות שוטרים כאמור נתקבלה בממשלה בעקבות פנייתה של ממשלת ארצות-הברית, אשר כמוזכר מארגנת את כוח הפיקוח האמור. זהו נוסח ההחלטה העקרונית הראשונה של הממשלה (החלטה מס' 3925 מיום 11.9.94):

"מחליטים:

לאשר עקרונית, להענות לבקשת ארצות הברית ולשלוח להאיטי קבוצה קטנה של אנשי משטרה, על בסיס התנדבות, כדי לסייע למשטרה המקומית בתפקידי פיקוח והדרכה, לאחר ההשתלטות הצבאית והרגעת המצב, על פי החלטת מועצת הביטחון.
אישור סופי לכך יתקבל לאחר בירור הפרטים הסופיים עם ממשל ארצות הברית.
קבוצת השוטרים לא תעסוק בפעולות לחימה כלשהן".

תפקידי הכוח הוגדרו במסמך שר המשטרה
מיום 22.9.94, שהוגש לממשלה ואשר בו נאמר, בין היתר, כדלהלן:

"בהמשך להחלטה מס' 3925 של הממשלה מיום 11.9.94, תצא להאיטי קבוצה של שלושים אנשי משטרה בראשותו של ניצב ג. עמיר. קבוצה זו תהווה חלק מכוח הפיקוח הבינלאומי שיפעל בהאיטי.
הרכב הקבוצה:
...
כל הנמנים עם הקבוצה – התנדבו למשימה.
מקור הסמכות – וכפיפות:
הסמכות לפעילות כוח הפיקוח הבינלאומי בהאיטי מעוגנת בהחלטות מועצת הבטחון 917 ו-940 להחזרת הדמוקרטיה להאיטי.
הכפיפות של הכוח הינה למפקד הצבאי האמריקאי באיזור.
היקף הסמכויות ואופי פעולת הכוח:
1. השוטרים ישמשו משקיפים, יועצים ומאכוונים.
2. הכוח ישמש כחוליה מקשרת בין המשטרה המקומית לכוח הצבאי האמריקאי.
3. הכוח ידווח לממונה על הכוח המשטרתי שיהיה בעל יכולת הפעלת כוח התערבות שעיקרו יהיה צבא אמריקאי.
תפקידי הכוח:
1. לוודא קיום החוק וכיבוד זכויות האדם.
2. לסייע בייעוץ, הדרכה וחקירות למשטרה המקומית.
3. הכוח לא יועסק בפעילות מבצעית".
הממשלה שבה ונפנתה לנושא בישיבתה מיום 28.9.94, והחליטה כדלהלן (החלטה מס' 3958):

"שיגור אנשי משטרה להאיטי
מחליטים:
בהמשך להחלטה מס' 3925 מיום 11.9.94, ולאחר בחינת כל ההיבטים הקשורים בבקשת ארצות הברית לשלוח אנשי משטרה להצטרף לכוח הרב-לאומי בהאיטי, לאשר, בתוקף סמכותה לפי סעיף 29 לחוק יסוד: הממשלה, שיגור אנשי משטרה להאיטי בהתאם למסגרת המפורטת בהודעת שר המשטרה
מיום 22.9.94, המצורפת.

שרת העבודה והרווחה הודיעה שאינה משתתפת בהצבעה".

4. מימון הפעולה והאחריות הלוגיסטית כלפיה מוטלים על הגורם המארגן את הכוח, קרי ממשלת ארצות-הברית.

5. כמוזכר לעיל, עלו בעתירה מספר שאלות הנוגעות לעניין סמכותה של הממשלה להחליט על שיגור הכוח ולעניין התשתית המשפטית לפעולתם של השוטרים במקום שאליו ישוגרו.

6. הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה (סעיף 1 לחוק-יסוד: הממשלה). "הממשלה היא המנהלת את עניני המדינה", כדברי השופט ח' כהן בע"פ 131/67 קמיאר נ' מדינת ישראל פ"ד כב (2) 85, בעמ' 97 מול אות השוליים א. חיקוקים שונים מעניקים סמכויות מוגדרות לממשלה או לשר משריה. אולם הסמכויות המוקנות לממשלה רחבות יותר מאלו המפורטות בחיקוק זה או אחר. אין אפשרות לכסות את כל תחומי הפעולה האפשריים של הרשות המבצעת על-ידי הוראה חקוקה. חובתה של הממשלה כרשות מבצעת חובקת הרבה תחומי פעולה שבהם נדרשת פעולתה, אף-על-פי שאין חוק מפורש המפרט את סמכויותיה בתחום האמור.

לשון אחר, הרשות המופקדת על ביצוע תפקידיה של המדינה במישורים אין ספור, מפעילה – לצורך קיום תפקידיה ומטלותיה – סמכויות שלא פורטו בחוק. חברי הנכבד, השופט זמיר, תיאר בחיבורו על "הסמכות המינהלית" משפט וממשל א (תשנ"ב-נ"ג) 81, 112-113) את הסמכויות הללו "שאינן מפורטות בחיקוקים" המכונות "סמכויות הממשל הכלליות" (או כתיאורם החלופי – "הסמכויות הטבועות"). הוא ציין, שם:

"סמכויות ממשל כלליות
דא עקא שהיקף התפקיד של הממשלה רחב הרבה יותר מהיקף הסמכויות שהחוקים העניקו, בדרך של הסמכה פרטנית, לשרים או לממשלה. תפקידים רבים המוטלים על הממשלה לא הוסדרו כלל על ידי חוקים. המחוקק אינו מסוגל, ולכן גם אינו משתדל, להסדיר בחוק את כל תחומי הפעילות של הממשלה, שהם חובקים עולם ומלואו, ולקבוע במפורש כל תחום ותחום את הסמכויות הנדרשות. התוצאה היא, שהממשלה עוסקת דבר יום ביומו במיגוון רחב ועצום של פעולות שאין להן אחיזה או אפילו זכר בחוק. כאלה הן, לדוגמא, כמעט כל הפעולות של משרד החוץ, משרד הבינוי והשיכון, השרד לקליטת עלייה, משרד הכלכלה והתכנון ומשרד המדע והפיתוח. המשרדים האחרים פועלים במידה רבה על יסוד חוקים. אולם גם בין אלה אין לך כמעט משרד שהפעילות שלו אינה נעשית בחלקה, אם מעט ואם הרבה, בלי אסמכתא מפורשת בחוק. מחלקת עבודות ציבוריות, לשכת העיתונות הממשלתית, מוסדות להכשרה מקצועית, לשכות מודיעין לתיירים, מכוני מחקר, יבוא מצרכי מזון חיוניים, טיפול באימוץ ילדים – כל אלה הם דוגמאות מעטות מתוך רבות לפעילות שאינה מוסדרת על-ידי החוק.

פעילות ממשלתית שאין לה אסמכתא בחוק נוגדת את העיקרון של חוקיות המינהל. פרצה רחבה בתחולת העיקרון של חוקיות המינהל כלפי הממשלה עשויה לערער את תוקף העיקרון גם כלפי רשויות מינהליות אחרות. יתרה מזאת: פעילות ממשלתית שאינה מוסדרת על ידי חוק נוטה לסטות מדפוסים של מינהל תקין, ואף בית המשפט מתקשה לפקח עליה. לכאורה, יש להסיק מכאן שפעילות כזאת פסולה ואסורה. אולם, מסקנה כזאת אינה מתיישבת עם צורכי המציאות ועם השכל הישר. כיוון שכך, התעורר הצורך למצוא פתרון לבעיה בדרך שתקבל את המציאות כפי שהיא ועם זאת תגשר בין המציאות לבין העיקרון של חוקיות המינהל".

אך מובן שסמכויותיה של הממשלה אינן בלתי מוגבלות: יש סמכויות שהוענקו בחוק לגורם אחר, ומקום בו מוענקת סמכות, במפורש, לגורם אחר, ולגורם זה בלבד, אין הסמכות בידי זולתו, והממשלה בכלל זה. הסמכות להפעיל סמכויות כלליות (או ככינויין האחר "טבועות") היא שיורית, ומקום בו יש חקיקה הדנה בסוגיה פלונית, אין חלות סמכויות ממשל כלליות (דברי חברי הנכבד השופט גולדברג בבג"צ 2918/93, 4235 עיריית קרית-גת נ' מדינת ישראל; המועצה המקומית אריאל ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד מז (5) 832). אין איש ואין רשות שהם מעל לחוק ופטורים מהגבלותיו (בג"צ 325/85, מיעארי ואח' נ' יו"ר הכנסת שלמה הלל ואח', פ"ד לט (3) 123, בעמ' 127 מול אות השוליים ו; (united states v. lee 106 u.s. 196 (1882), at 220, ואם נדון נושא בחוק או אם הוגדרו סמכויותיו של גוף פלוני בחוק, אין הממשלה רשאית להשתמש בסמכות המוגדרת בחוק, על יסוד סמכויותיה הטבועות, אלא אם היא בעל הסמכות על-פי מילותיו של החוק.

מעבר לכך, יש פעולות שאינן בתחומה ובכוחה של הממשלה, מאחר שהפעלתן ללא הסמכה חוקית נוגדת תפיסות יסוד נורמאטיביות הנובעות מאופי המשטר שלנו. כך הדבר לגבי זכויות יסוד שהן חלק מן המשפט הפוזיטיבי שלנו, בין שהוכללו בחוק יסוד ובין שטרם נעשה כן. כך, לא תהיה, לדוגמה, בידי הממשלה סמכות לסגור עיתון על יסוד החלטת ביצוע מינהלית, אם לא תהיה הוראת חוק מפורשת המסדירה נושא כגון דא, ואף אם טרם הוחק חוק יסוד המגדיר את חופש הדיבור; מעשה כאמור ינגוד תפיסות היסוד שלנו בדבר חירויות האדם הטבועות במשטרנו, ואשר ניתן להגבילן רק בחוק חרות (דבריי בבג"צ 75/76 "הילרון" בע"מ נ' המועצה ליצור פירות ושווקם (מועצת הפירות) פ"ד ל (3) 645, בעמ' 653 מול אות השוליים ב; ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא (2) 281, בעמ' 295; בג"צ 337/81 מיטרני ואח' נ' שר התחבורה ואח', פ"ד לו (3) 337, בעמ' 355 מול אות השוליים א). משמע, זכות היסוד של חופש הדיבור, שהיא חלק מן המשפט הפוזיטיבי שלנו, יוצרת סייג הכובל את ידיה של הרשות המבצעת ואינו מתיר לה לחרוג, ללא הסמכה שבדין, מן האיסור לפגוע בחירות המוקנית על פיו.

תורת הסמכויות הממלכתיות "הכלליות" או "הטבועות" יוחסה על-ידי מלומדים אחדים למורשת מן הפררוגטיבה של הכתר הבריטי, כביטוייה במשפט המקובל שלנו. לטעמי, נובעת הסמכות מניה וביה מהקמת המדינה ורשויותיה, היינו מעצם הקמתה של מסגרת ממלכתית עצמאית המתנהלת על-ידי ממשלה (תחילה ממשלה זמנית), כאמור בפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, ובחוק המעבר, תש"ט-1949, אחריה, ללא צורך בשורשים משפטיים בנכר.

מכל מקום, יהיה עניין שורשיה של הסמכות הטבועה אשר יהיה, המחוקק הישראלי לא ראה להשאיר עניין זה בגדר תורה שבעל-פה, אלא כלל בחוק-יסוד: הממשלה הוראה מפורשת, והיא זו שבסעיף 29 לחוק-יסוד: הממשלה, הקובע לאמור:

סמכויות הממשלה
29. הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת".

וכך הסביר בשעתו ח"כ ח' צדוק, יושב הראש דאז של ועדת המשנה לחוקי יסוד, את תכליתו של סעיף 29:

"... (מאחר ש-) שום מחוקק אינו חכם עד כדי כך שיוכל לומר: אני, על ידי החקיקה שלי מיציתי לחלוטין את כל התחומים... חיוני הדבר שבאותו תחום, שהוא מצומצם כיום, ושגם יצטמצם וילך ככל שנתקדם בחקיקה שלנו, תהיה רשות במדינה שתהיה מוסמכת לפעול בו בשם המדינה" (ד"כ 52 (תשכ"ח) 3105).

7. סמכויותיה הכלליות האמורות של הממשלה הן, כאמור, סמכויות שיוריות (כאמור בסעיף 29 הנ"ל: "... שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת", דברי חברי, השופט גולדברג, בבג"צ 2918/93, 4235 [2], הנ"ל; פרופ' א' רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (שוקן, מהדורה 4, תשנ"א) 583, המציין כי הסמכות נעלמת משעה שהמחוקק אמר דברו בנושא מסוים. קרי, מרגע שהוחקו, למשל, פקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971, וחוקים אחרים הדנים בכוחותיה ובסמכויותיה של המשטרה בתחומי מדינת ישראל, אין היתר להוסיף על כך על-ידי הפעלת כוחות הממשלה לפי סעיף 29 הנ"ל).

8. במסגרת סמכויות אלה מנהלת הממשלה, בין היתר, את יחסי החוץ של המדינה.

כך מציין, למשל, השופט ח' כהן בע"פ 131/67 [1] הנ"ל, שם, כי "יצירתם וקיומם של יחסים בינלאומיים בכלל... ענין מובהק הם לרשות המבצעת...".

במסגרת יחסי החוץ המנוהלים על-ידי הממשלה מקיימת המדינה קשרים עם מדינות ועם ארגונים בינלאומיים, מארחת ראשיהם וראשי המדינה מתארחים אצלם, מקיימת עמם דו-שיח, מסייעת בעצה ובעזרה חומרית, כגון סיוע לפיתוח חקלאי במדינות אפריקה ודרום-אמריקה, ואף נחלצת בפועל לעזרת נפגעים בעת צרה ומצוקה (משלחות לרואנדה או לארמניה), ומושיטה ידה לעזרת בני העם היהודי בתפוצות (אתיופיה, סודן, ארגנטינה).

במילים אחרות, במסגרת סמכויות הביצוע מקיימת המדינה קשרים בינלאומיים, ובמסגרתם של אלה היא גם פועלת פעולות שונות במישורים בינלאומיים, כאשר עולה הצורך בכך או כאשר מתגבשת הסכמה עם גורם לאומי או בינלאומי אחר בקשר לכך; כל זאת, אף שאין לכך הסמכה מפורשת בחוק. אלו נושאים של סמכות טבועה של השלטון המנהל ענייני המדינה, לא רק כלפי פנים אלא גם כלפי חוץ.

לשם הסרת ספק אוסיף, כי אך מובן שהמחוקק יכול להרחיב את היריעה החקיקתית ולחוקק גם בנושאים שהם בגדר הסמכות הטבועה של הממשלה, ואזי ינהגו בסוגיה כאמור בהתאם לעקרונות הקבועים בחוק. כך יכול המחוקק, לדוגמה, להוציא את עניין כריתת האמנות הבינלאומיות מן המאגר של הסמכויות הכלליות של הממשלה בתחום יחסי החוץ, שהם כיום בגדר כוחותיה הטבועים של הממשלה, ולהסדירו בחקיקה. תחומיה של הסמכות השיורית של הממשלה הולכים והופכים צרים יותר, ככל שמתרחבת החקיקה המכסה נושאים מוגדרים. בהקשר זה מוצע לשקול אם אין מקום לחקיקה שתעגן בחוק את נושא סיוע החוק בתחום הבינלאומי. חקיקה כאמור קיימת, למשל, באנגליה ובארצות-הברית (ראה, למשל, (10 u.s.c.a sec. 403(1)(1993).

אולם כל עוד לא נעשה כך, שולט בסוגיה כגון זו הנוהג החוקתי הקיים, ולפיו כלול נושא הקשרים והפעילות במישור הבינלאומי בין סמכויותיה הכלליות של הרשות המבצעת, השואבת כיום את כוחה מן האמור בסעיף 29 לחוק-יסוד: הממשלה.

9. יחסי החוץ הם תחום נרחב ורב פנים. הוא כולל לא רק קיום יחסים פורמאליים עם מדינות אחרות, אלא גם דו-שיח, סיוע הדדי, ייעוץ והתייעצות. סיוע לובש צורות מצורות שונות: סיוע כספי כפי שמדינת ישראל נהנית ממנו, למשל, כבר שנים רבות, וסיוע מקצועי לגווניו; כך, למשל, שנים רבות שיגרה ישראל, כמוזכר כבר, משלחות של מדריכי חקלאות והתיישבות למספר מארצות אפריקה ודרום-אמריקה. כן סייעה ישראל בטיפול בתוצאותיהם של אסונות שאירעו לרוע המזל בארצות תבל שונות, וזאת לא רק על-ידי משלוח ציוד ואספקה אלא גם על-ידי משלחות הצלה. תקצר היריעה לתאר כאן את סוגי הפעילויות מרצון שמדינות רבות – וישראל בכלל זה – מקיימות מחוץ לתחומיהן במסגרת קשריהם הבינלאומיים, כאשר הסמכות לכך נשאבת, לא אחת, ממכלול הכוחות הריבוניים, אף כאשר אינם מפורטים בספר החוקים.

10. במקרה שהוא נושא עתירה זו, נתבקשה ישראל על-ידי מדינה ידידותית שעמה יש לישראל קשרים אמיצים רבי שנים, שתיטול חלק ביעוץ, בהדרכה ובפיקוח על כוחות המשטרה בארץ שלישית, אשר לגביה שקדה הקהילייה הבינלאומית לאחרונה על החזרת המשטר הדמוקרטי על כנו.

אין לישראל חקיקה המתייחסת לשיגור יועצים או מפקחים, מן הסוג שהתבקש, למדינות חוץ. האם פירוש הדבר שאין למדינת ישראל סמכות מכוח החוק לשגר יועצים? האם בהיעדר חוק אין לה סמכות לשלוח למדינות חוץ שגרירים, צירים או קונסולים? האם בהיעדר חוק אסור לה לשלוח משלחת רופאים לרואנדה או מומחים לטיפול באסונות טבע לארמניה?

לטעמי, קנויה לממשלה סמכות כאמור במסגרת סמכויותיה הכלליות לפי סעיף 29 לחוק-יסוד: הממשלה, הכוללות קיום קשרים וסיוע הדדי במישור הבינלאומי; כפי שקנויה לה באותה מידה הסמכות לקבל מומחים ויועצי חוץ בישראל, בלי הסמכה מפורשת בחוק.

הכול, כמובן, בכפיפות לביקורת הפרלמנטרית המקובלת.

אין כל הצדקה ואין כל יסוד משפטי לצמצום כוחה של מדינת ישראל, בהשוואה לסמכויותיהן של מדינות ריבוניות אחרות בעולם הפועלות בתחום זה, ללא הוראת חוק ייחודית.

11. שאלה נוספת שעלתה לפנינו התמקדה בכך אם שליחי מדינה, כמתואר לעיל, יכול שיהיו אנשי משטרה בשירות. קושיה זו הוצגה, ביתר פירוט, תוך הפניה לכך שאנשי משטרה משרתים בהתאם לפקודת המשטרה [נוסח חדש], וסמכויותיהם הוגדרו בסעיף 3 של הפקודה האמורה כהאי לישנא:

"תפקידי המשטרה

3. משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילויין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש".

נוסף להגדרה הכללית הנ"ל של הסמכות, יש שורה ארוכה של חיקוקים שבהם הוקנו סמכויות לאנשי המשטרה.

תפקידיה וסמכויותיה של משטרת ישראל נקבעו כאמור בפקודת המשטרה [נוסח חדש] ובחיקוקים נוספים. אין חולק כי סמכויותיה של משטרת ישראל, בתור מפעילת כוחותיה על-פי החוקים הנ"ל, מוקנות לה רק בתחומים הנתונים לשליטת מדינת ישראל, ובמסגרת זו היא פועלת למטרות הקבועות בפקודה הנ"ל.

בהתאם לכך, אין משטרת ישראל, ואין שוטר הנמנה עם משטרת ישראל, מוסמכים להפעיל כל סמכות משטרתית שהוענקה להם בחיקוקים השונים מחוץ לשטח הנתון לשליטתה של מדינת ישראל.

במקרה דנן, כפי שהובהר בהחלטת הממשלה ובהודעות המשיבים, אין כל כוונה כי המשלחת הישראלית תפעיל בהאיטי סמכויות שהוענקו לה בדין הישראלי. זאת ועוד, גם מבחינת המשפט הבינלאומי הפומבי מקור הסמכות לפעילות הכוח הרב-לאומי, ובכללו המשלחת הישראלית, בתחומי האיטי, הוא החלטות מועצת הביטחון והוראות הפיקוד המקומי המאוחד, הפועל בהתאם להחלטות האו"ם.

אנשי המשטרה המתנדבים משוגרים להאיטי על יסוד מומחיותם האישית לשם ייעוץ והכוונה (ואינני רואה צורך להתייחס כאן למטרות הפעלה אחרות), ולא לשם הפעלת סמכויות על-פי חוקים ישראליים כלשהם. הווי אומר, אין כוונה לכך שהשוטרים במשלחת להאיטי יפעילו שם, למשל, סמכויות מעצר או חקירה לפי הדין הישראלי. הכוונה לכך שיפעלו, על יסוד הידע המקצועי שלהם, בתוך הגוף הרב-לאומי שהוקם בהאיטי ולפי הכללים החלים על הגוף האמור, הפועל שם בהסכמת רשויות השלטון המקומית.

12. סיכומם של דברים, אין המדובר בפעולות של רשויות שלטון ישראליות המרחיבות כביכול את תחום פעולתן ואת סמכות שליחיהן, אלא בפעולה מחוץ לתחום תחולת המשפט הישראלי, הנובעת מהסכמה במישור הבינלאומי בין ישראל למדינות אחרות, להעמיד לרשות אותן מדינות מומחים בתחום המשטרה שהתנדבו לכך.

העובדה כי ממשלת ישראל נתבקשה והחליטה על משלוח אנשי משטרה דווקא כנציגיה בכוח המשקיפים הרב-לאומי יסודה במהות התפקיד שעל המשלחת למלא בתוך הכוח הרב-לאומי במסגרת מומחיות חבריה, כשם שלטיפול בפליטי רואנדה נשלחו צוותי רפואה צבאיים ואזרחיים, לארמניה נשלח צוות חילוץ הריסות, ולמדינות אחרות נשלחו מדריכים חקלאיים ממשרד החקלאות, איש איש במסגרת הצרכים והמיומנויות הנדרשים למשימה שבה מדובר.

המשלחות לא מילאו במקום שאליו נשלחו את תפקידם הסטטוטורי הרגיל בהתאם לדין בישראל, אלא שליחות ממלכתית במסגרת יחסי החוץ של המדינה.

מקובלת עליי עמדת המדינה, ולפיה היותם של השליחים חלק מהמסגרת הארגונית של המדינה, אשר לממשלה שליטה ובקרה על שליחתם, על החזרתם ועל אופן תיפקודם, הוא האפשרות המועדפת על פני הקמת כוח המורכב ממתנדבים המגויסים מתוך כלל הציבור, שאינם כפופים למרות שלטונית.

13. אשר-על-כן לא מצאנו מקום להתערבותו של בית-משפט זה, והחלטנו לדחות את העתירה.

השופט א' גולדברג
: אני מסכים.

השופט ת' אור
: אני מסכים.

השופט י' זמיר
: אני מסכים.

השופטת ד' דורנר
: אני מסכימה.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.

ניתן היום, א' בשבט תשנ"ה (2.1.95).










בג"צ בית המשפט העליון 5128/94 נועם פדרמן נ' שר המשטרה, משה שחל, מפכ"ל המשטרה, אסף חפץ, [ פ"ד: מח 5 647 ] (פורסם ב-ֽ 02/01/1995)