Google

יעקב אייכנשטיין,המועצה המקומית קרית ארבע - אריאל שרון, ראש הממשלה,שאול מופז, שר הביטחון,אלוף משה קפלינסקי, מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

פסקי דין על יעקב אייכנשטיין | פסקי דין על המועצה המקומית קרית ארבע | פסקי דין על אריאל שרון | פסקי דין על ראש הממשלה | פסקי דין על שאול מופז | פסקי דין על שר הביטחון | פסקי דין על אלוף משה קפלינסקי | פסקי דין על מפקד כוחות צה"ל באיו"ש |

2309/04 דנגצ     21/03/2004




דנגצ 2309/04 יעקב אייכנשטיין,המועצה המקומית קרית ארבע נ' אריאל שרון, ראש הממשלה,שאול מופז, שר הביטחון,אלוף משה קפלינסקי, מפקד כוחות צה"ל באיו"ש






בבית המשפט העליון

דנג"ץ 2309/04
דנג"ץ 2273/04

כבוד השופט מ' חשין

בפני
:
1. יעקב אייכנשטיין

העותרים בדנג"ץ 2309/04:
2. המועצה המקומית קרית ארבע

נ ג ד


1. אריאל שרון
, ראש הממשלה

המשיבים בדנג"ץ 2309/04:
2. שאול מופז
, שר הביטחון
3. אלוף משה קפלינסקי
, מפקד כוחות צה"ל
באיו"ש


1. אמנה - תנועת ההתיישבות של גוש אמונים -
אגודה שיתופית מרכזית חקלאית בע"מ
העותרים בדנג"ץ 2273/04:
2. המועצה האזורית מטה בנימין

3. המועצה האזורית שומרון

4. המועצה האזורית גוש עציון

5. המועצה האזורית הר חברון


נ ג ד


אלוף משה קפלינסקי
, מפקד כוחות צה"ל
באיו"ש

המשיב בדנג"ץ 2273/04:

עתירות לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בבג"ץ 548/04, בג"ץ 670/04 ובג"ץ 898/04 מיום 26.2.04 שניתן על ידי כב' השופטים ד' דורנר, א' פרוקצ'יה וא' א' לוי


החלטה
שתי עתירות הן לפנינו, ובשתיהן עותרים העותרים לקיומו של דיון נוסף ב

פסק דין
שניתן בשלוש עתירות: בג"צ 548/04 אמנה תנועת ההתיישבות של גוש אמונים נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון; בג"ץ 670/04 אייכנשטיין נ' ראש הממשלה
; בג"ץ 898/04 "עופרה" כפר שיתופי להתיישבות בע"מ נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון.

העותרים באותן שלוש עתירות תקפו שני צווים שציווה מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, ואלה הם הצווים: הצו האחד הוא צו מיום 29.12.03 ושמו הוא צו בדבר מבנין בלתי מורשים (הוראת שעה)(יהודה ושומרון)(מס' 1539), תשס"ד-2003 (הצו הראשון). הצו האחר הוא צו מיום 6.1.04 ושמו הוא צו בדבר מבנים בלתי מורשים (הוראת שעה)(תיקון)(יהודה ושומרון)(מס' 1540), תשס"ד-2003 (הצו השני).

הצו הראשון מסמיך את מפקד כוחות צה"ל להכריז על כל שטח ומקום שבתחומיהם מצוי מבנה בלתי-מורשה כשטח מתוחם, ובתום תקופה שנקבעה נאסר על כל אדם - למעט מי שהותר להם על-פי הצו - להיכנס לתחום ההכרזה או לשהות בו. כן נקבעו בצו הסדרים שונים שלא נעמוד על פרטיהם. הרואה עצמו נפגע מהכרזה כי תינתן על שטח מתוחם, הותר לו להגיש השגה תוך תקופה שנקבעה בצו הראשון ואשר הורחבה בצו השני.

עוד נוסיף, כי הצו הראשון הוצא על-ידי המפקד הצבאי על-יסוד הוראה בכתב שקיבל מראש הממשלה
ומשר הביטחון
, וראש הממשלה
ושר הביטחון
, מצידם, פעלו מכוח החלטות ממשלה מן השנים 1996, 1999 ו- 2003.

2. בעתירותיהם תקפו העותרים את חוקיות הצווים, בעיקר את סמכותם של ראש הממשלה
ושל שר הביטחון
להורות את המפקד הצבאי לצוות את הצווים ואת סמכותו של המפקד הצבאי לצוות את הצווים. כן טענו העותרים נגד הכרזות שהכריז המפקד הצבאי, כסמכותו על-פי הצווים, על שטחים מתוחמים מסוימים. בית-המשפט הגבוה לצדק דן בטענות העותרים נגד חוקיות הצווים ונגד ההכרזות - והחליט לדחותן. בית-המשפט קבע, מפי השופטת דורנר, כי בהורותם את המפקד הצבאי לפעול לפינויים של מאחזים בלתי-מורשים - כתכלית הצווים - פעלו ראש הממשלה
ושר הביטחון
על-פי מדיניות שהותוותה בהחלטות ממשלה, וכי כל שנעשה - כדין נעשה. כן קבע בית-המשפט, כי בצוותו את הצווים שציווה ובהכריזו את ההכרזות שהכריז - צווים והכרזות שנועדו לפינויים של מאחזים בלתי-מורשים, פעל מפקד האזור הן על-פי הוראות הדין הבינלאומי הן על-פי עקרונות היסוד של המשפט המינהלי הישראלי. בהקשר זה הדגיש בית-המשפט, כי חובתו של המפקד הצבאי היא - כהוראת תקנה 43 לתקנות האג - להבטיח את קיומו של הסדר הציבורי. אשר לענייננו, נוכח התופעה של הקמה, והקמה חוזרת ונשנית, של מאחזים ושל מבנים בלתי-מורשים - חלקם על קרקע בבעלות פלשתינאית פרטית וחלקם על קרקע ציבורית - נשתבש הסדר הציבורי, והמפקד הצבאי עשה כהלכה בבקשו להחזיר את הסדר הציבורי על-כנו.

עוד הוסיפה השופטת דורנר וקבעה, כי שומה עליו, על המפקד הצבאי, לפעול במסגרת הדין המקומי, אך מוסמך הוא גם לקבוע הסדרים נוספים בצווים שיצווה - כפי שעשה בענייננו - הואיל ובמערכת הדינים המקומית לא נמצא מענה לתופעה הייחודית של מאחזים בלתי-מורשים. השופטת פרוקצ'יה הוסיפה בהקשר זה, כי דיני התכנון והבנייה המקומיים עניינם טיפול נקודתי במבנים בלתי חוקיים, אך אין בהם סעד לתופעת המאחזים הבלתי-מורשים.

3. בהידרשה לעקרונות היסוד של המשפט המינהלי השורר בישראל קבעה השופטת דורנר, כי גם אלה קוימו במלואם. כך, למשל, באשר לטענת העותרים כי הצווים וההכרזות מפלים אותם לרעה ביחס לאוכלוסייה המקומית. מעמדם של אזרחי מדינת ישראל, כך קבעה השופטת דורנר, שונה ממעמדה של האוכלוסייה המקומית, ובכל מקרה התופעה של בניית מאחזים בלתי-מורשים יוצרת שונות רלבנטית בין האוכלוסייה הישראלית לאוכלוסייה המקומית.

4. העותרים עותרים לקיומו של דיון נוסף ובפיהם כמה וכמה טענות. הבה נעמוד על טענות אלו, אחת לאחת. טענה אחת היא, כי פסק-הדין סותר הלכות קיימות באשר לטיב ההסמכה הנדרשת מן הממשלה בענייני מדיניות. מכל מקום, כך מוסיפים העותרים וטוענים, אין החלטות הממשלה שהמשיבים הסתמכו עליהן מסמיכות את ראש-הממשלה ואת שר הביטחון
להורות את המפקד הצבאי כפי שהורו אותו. השופטת דורנר השיבה לטענות אלו בחוות דעתה, ואני לא נמצא לי מה אוכל להוסיף על דברים שאמרה. מכל מקום, לא מצאתי בעניין זה "הלכה" שפסק הדין נושא הדיון סותר אותה, כטענת העותרים.

5. טענה נוספת היא, שפסק-הדין נושא הדיון קבע הלכה חדשה באשר לפירושה של תקנה 43 לתקנות האג. סבותי טענה זו שבע פעמים ולא עלה בידי לרדת לחיקרה. פסקי-דין לא מעט נדרשו לפירושה של תקנה 43 לתקנות האג, ואני לא ידעתי במה סוטה פסק-הדין נושא הדיון מהלכות שנקבעו בעבר. ראו, למשל: בג"ץ 69/81 אבו עיטה נ' מפקד אזור יהודה ושומרון, פ"ד לז(2) 197, 309; בג"ץ 393/82 ג'מעית אסכאן אלמעלמון אלתעאוניה אלמחדודה אלמסאוליה נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה והשומרון, פ"ד לז (4) 785; בג"ץ 591/88 טאהה נ' שר הביטחון
, פ"ד מה (2) 45. לענייננו שלנו קבע בית-המשפט כי תכלית הצווים וההכרזות היתה - והינה - להבטיח את הסדר הציבורי במניעת הישנות הקמתם של מבנים ושל מאחזים בלתי-מורשים, חזור והקם וחוזר חלילה. החלטה זו אין בה אלא יישומן של הלכות קיימות על מצב עובדתי חדש ואין בה הלכה חדשה המחייבת דיון נוסף בה.

6. אשר לטענת העותרים כי נטל הוא המוטל על המפקד הצבאי לקיים את הסדר הציבורי במסגרת הדינים המקומיים דווקא, תשובת בית-המשפט כי מוסמך הוא המפקד - בנוסף לסמכויות שעל-פי הדין המקומי - לקבוע הסדרים נוספים בצווים לעניינם של המאחזים הבלתי-מורשים - תשובה ראויה היא בעיניי, ומכל מקום לא מצאתי בה כל חידוש. אכן, מערכת הדינים המקומיים הקיימת אין בה תשובה הולמת לתופעה ייחודית זו של המאחזים הבלתי-מורשים, ובדרך הטבע תופעה ייחודית נדרשת לדין ייחודי. ראו, בעיקר, בג"ץ 202/81 טביב נ' שר הביטחון
, פ"ד לו(2) 622, 631-630; בג"ץ 5808/93 חברה כלכלית לירושלים נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד מט(1) 89; בג"ץ 660/88 אגודת "אינש אל-אוסרא" נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד מג (3) 673; בג"ץ 393/82 ג'מעית אסכאן אלמעלמון, לעיל; פרשת אבו עיטה, לעיל, 310.

7. הוא הדין באשר לטענת העותרים כי הופלו לרעה ביחס לתושבים המקומיים. הפליה, נזכור, עניינה ביחס בלתי שווה לשווים, ומתוך שהעותרים אינם דומים לתושבים המקומיים - ומכל בחינה שהיא, בוודאי כך לעניין הקמתם של המאחזים הבלתי-מורשים - שוב אין מקום לטענת ההפליה. ראו והשוו: בג"צ 4400/92 המועצה המקומית קרית ארבע
נ' ראש הממשלה
, פ"ד מח (5) 597, 608-606.

8. מוסיפים העותרים וטוענים כי פועלם של הצווים פועל רטרואקטיבי הוא, ובתורת שכאלה נוגדים הם את הדין. אלא שלעניין זה לא מצאתי בפסק-הדין כל "הלכה". "הלכה" לעניינו של דיון נוסף חייבת שתגלה עצמה על-פני הפסק. ראו, למשל, דנ"א 7829/02 אדיב נ' קצין התגמולים (טרם פורסם); בג"ץ 7260/02 עיריית רמלה נ' עדאללה (טרם פורסם). ואילו מקום שאין הלכה מגלה עצמה על-פני הפסק, על דרך הכלל אין גם "הלכה" לדיון נוסף. לא נמצא לי כי יש מקום בענייננו לסטות מן הדרך הסלולה.

9. העותרים מוסיפים וטוענים טענות פרטניות שונות. כך, למשל, הטענה כי ההכרזה בעניינו של מאחז "חזון דוד" לא תפסה. טענות אלו אינן כלל, מעיקרן, לעניינו של דיון נוסף וממילא לא אדון בהן. דין דומה יחול על טענת העותרים כי הצווים שלעניין נפגמו בפגם של אי סבירות. טענה זו נבחנה כבר בפרשת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני נ' שר הביטחון
(בג"ץ 11481/03, טרם פורסם) ולא נמצא לי כי דברים שנאמרו בענייננו על סבירותו של הצו חורגים מהלכות שנקבעו זה מכבר.

10. כללם של דברים: בית-המשפט בענייננו לא חידש חידושים אף לא הרחיב תחומיהן של הלכות, עד שראוי כי הכרעתו בדין תידון בהליך של דיון נוסף. בית-המשפט יישם על העובדות שהוצגו לפניו הלכות שנקבעו זה מכבר, וגם אם הוסיף נדבך חדש על בניין ההלכה - והיכן הוא אותו פסק-דין שאינו מוסיף דבר על מי שקדמו לו - לא נמצא לי כי נדבך שהוסף מהווה חידוש המצדיק קיומו של דיון נוסף בו. ראו והשוו: דנג"צ 6542/03 מושב נוה ימין ארגון פועלים להתיישבות שיתופית בנוה ימין בע"מ נ' שר הפנים (טרם פורסם); דנ"א 3113/03 א.מ חניות נ' עיריית ירושלים (טרם פורסם); דנ"א 5771/02 מאיר עשור נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (לא פורסם); דנ"פ 983/02 יעקובוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 385, 395.

11. העתירות נדחות ועימהן מתבטלים גם צווי הביניים-דביניים שהוצאו ביום 4.3.04.
היום, כ"ח באדר תשס"ד (21.3.04).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04023090_g04.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








דנגצ בית המשפט העליון 2309/04 יעקב אייכנשטיין,המועצה המקומית קרית ארבע נ' אריאל שרון, ראש הממשלה,שאול מופז, שר הביטחון,אלוף משה קפלינסקי, מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (פורסם ב-ֽ 21/03/2004)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים