פסקי דין על יעקב אורי | פסקי דין על יעקב אורי | פסקי דין על שמואל יחיא | פסקי דין על פרידה קנטי | פסקי דין על שרה דינרי | פסקי דין על יעקב טומשובר ואח' |

169/80 עא     30/03/1981




עא 169/80 יעקב אורי בע"מ, יעקב אורי, שמואל יחיא נ' פרידה קנטי, שרה דינרי, יעקב טומשובר ואח'




(פ"ד לה (2) 837)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 169/80
השופטים: כבוד מ"מ הנשיא י' כהן
,
כבוד השופטת מ' בן-פורת
,
כבוד השופט א' ברק
המערערים: 1. יעקב אורי
בע"מ

2. יעקב אורי

3. שמואל יחיא

ע"י ב"כ עו"ד מ' בורונובסקי
נ ג ד

המשיבים: 1. פרידה קנטי

2. שרה דינרי

3. יעקב טומשובר
4. ישראל דינרי
5. כלב קנטי
ע"י ב"כ עו"ד א' אלחנני
ערעור ברשות על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ש' ה' לובנברג) מיום 25.11.79 בהמ' 8014/79.
פ ס ק - ד י ן

מ"מ הנשיא י' כהן
: 1. חברת עיר השעשועים בע"מ (להלן – החברה) הגישה המרצת-פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ה"פ 953/79), ובה ביקשה, שיינתן פסק-דין הצהרתי, שמנהליה היחידים הם המשיבים יעקב אורי
(המערער השני) ושמואל יחיא
(המערער השלישי), שרק מנהלים אלה רשאים לפעול בשם החברה, שלמשיבים אחרים באותה בקשה (המשיבים 1 עד 5 בערעור שלפנינו) אסור להפריע לפעולות המנהלים, שהמשיב ישראל דינרי חדל לכהן כעובד של החברה, והמשיב יעקב טומשובר חדל לכהן כמנהל אדמיניסטרטיבי שלה. אחרי הגשת המרצת הפתיחה הגישו המשיבים 1-4 שלפנינו בקשה לעיכוב ההליכים עקב קיום סעיף בוררות בהסכם, שנעשה בין מייסדי החברה ביום 6.7.75 (להלן – ההסכם). בדיון, שהתקיים לפני הנשיא התורן המלומד של בית המשפט המחוזי, נטענו בקיצור נמרץ טענות מסוימות על-ידי באי-כוח בעלי הדין, ומיד לאחר מכן ניתנה החלטה בזו הלשון:

"נראה לי שסעיף הבוררות אשר בהסכם המייסדים הוא סעיף 21, מחייב את החברים בחברה או מי שטוענים לחברות בחברה והיו צדדים להסכם המייסדים. על פי התקנה כ"ג של החברה 'עיר השעשועים בע"מ' נראה לי שסעיף בוררות זה חל גם על היחסים הפנימיים של החברים ומי שטוען לחברות בתוך החברה.
לפיכך, הוחלט בזה ואחרי שניתנה החלטה בהמ' 7966/79 לעכב את בירור ה"פ 953/79 עד למיצוי הליכי הבוררות".

בהמשך החלטתו קבע הנשיא התורן המלומד "דרכים מוקדמות" בקשר עם קיום הבוררות. על החלטה זו ערערו לפנינו יעקב אורי
ושמואל יחיא
הנ"ל וכן החברה יעקב אורי
בע"מ
, שהייתה בשליטת המערער אורי, וזה על-פי רשות, שקיבלו מאת מ"מ הנשיא של בית-משפט זה.

בתוספת לטענותיו בכתב הודיע בא-כוח המערערים, שמר יעקב אורי
נפטר. לא הוגשה כל בקשה, שעיזבונו או יורשיו יבואו במקומו.

2. בא-כוח המערערים קבל על דרך הדיון בבית המשפט המחוזי, וצירף לבקשתו לרשות לערעור תצהיר, בו נאמר, שלא ניתנה לבא-כוח המערערים הזדמנות לטעון את טענותיו בבית המשפט המחוזי להנמקת התנגדותו לעיכוב ההליכים. כן נאמר בתצהיר, שכאשר – עם תום הכתבת ההחלטה – ביקש בא-כוח המערערים לציין בפרוטוקול, שלא ניתן לו לטעון את טענותיו, ענה על כך הנשיא התורן המלומד: "אין צורך לרשום אתה יכול לצטט אותי". בתשובה בכתב של המשיבים לא הוכחשו בפה מלא דברים אלה שבתצהיר. ברם, נראה לי, כי אין צורך לדון בטענה זו של המערערים, מכיוון שלא הייתה כל בקשה בבית המשפט המחוזי לשמוע ראיות, וכל הטענות המשפטיות שבפי המערערים נגולו בהרחבה בערעור שלפנינו.

3. ההסכם, שבו נכלל סעיף הבוררות, נעשה ביום 6.7.75, וצדדים להסכם זה היו: חברת יעקב אורי
בע"מ
, המערער יחיא, המשיבים פרידה קנטי
, שרה דינרי
, יעקב טומשובר ועוד אדם אחד, שלא היה צד בהליכים בבית המשפט המחוזי. על-פי אותו הסכם, התקשרו הצדדים להקמת חברה, ובהסכם נכללו הוראות מפורטות על הרכב הון החברה, על דרכי פעולתה ועל היחסים בין הצדדים, אחרי שהחברה תירשם. בסעיף 21 של ההסכם נאמר:

"כל סכסוך שיתגלה בין הצדדים בקשר עם ענין הנובע ו/או נוגע להסכם זה יוכרע על-ידי בורר יחידי שיקבע על ידי הצדדים..."

בעקבות אותו הסכם נרשמה החברה. תקנות החברה הן התקנות שבלוח א לתוספת השלישית של פקודת החברות, כפי ששונו על-ידי התקנות שנרשמו. השינויים בתקנות שבלוח א נעשו על-פי ההוראות המתאימות של ההסכם. בסעיף כ"ג של התקנות נאמר:

"ההסכם שנחתם בין מייסדי החברה מהווה חלק בלתי נפרד מתקנות אלה וכל סעיפי ההסכם ייראו כאילו היו חלק מתקנות החברה אחד לאחד. בכל מקרה בו תתגלה סתירה בין סעיף מסעיפי ההסכם לבין התקנות האחרות כאמור לעיל יכריע האמור בהסכם אשר כאמור יראו את סעיפיו כאילו הועתקו אחד אחד אל תקנות החברה".

אין בתקנות החברה כל הוראה על בוררות, והבקשה לעיכוב הליכים הייתה מבוססת על סעיף 21 של ההסכם וכן על ההוראה הנ"ל בסעיף כ"ג של התקנות.

4. אחת מהטענות של בא-כוח המערערים היא, שעל אף האמור בסעיף כג של תקנות החברה, אין לראות בהסכם חלק מתקנות החברה. תשובת בא-כוח המשיבים לטענה זו היא, שייתכן שרשם החברות לא צריך היה לרשום את התקנות, כשהן כוללות את סעיף כ"ג הנ"ל, אך מאחר שהן נרשמו, הרי יש לראות בהסכם חלק מתקנות החברה, והוראותיו מחייבות את החברה ואת הצדדים להסכם, אם כי ייתכן, שמכיוון שההסכם לא נרשם כחלק מהתקנות, הרי ההוראות שלו לא היו מחייבות אדם, שלא היה צד להסכם.

לדעתי, צודק בא-כוח המערערים בטענתו הנ"ל. עקרון יסוד בדיני חברות הוא, כי תקנות החברה הן התקנות, כפי שנרשמו אצל הרשם, ומסמך זה הוא מהמסמכים הפומביים של החברה, הפתוחים לעיון לא רק לכל חבר בחברה אלא לכל אדם. לפיכך אין כל אפשרות לכלול בתקנות מסמך נסתר, שתוכנו איננו מתגלה מתוך עיון בתקנות, אלא אם מדובר במקרה, כגון זה שבסעיף 10 לפקודת החברות, לפיו ניתן להכליל בתקנות את הוראות לוח א. לעניין הערעור שלפנינו, אפשר להשאיר בצריך עיון את השאלה, אם אפשר לכלול בתקנות על-ידי אזכור הוראות של חיקוקים או תקנות, שגם הם מסמכים גלויים. תהיה בכך סתירה לעקרונות היסוד של דיני החברות, אם ניתן יהיה לכלול בתקנות חברה הוראות של מסמכים נסתרים, שהם גלויים רק למייסדיה או לאנשים אחרים, ואינם גלויים לכל אדם.

עניין זה כשלעצמו אולי לא היה בו כדי לגרום לדחיית הבקשה לעיכוב ההליכים. ברם, במקרה דנא, המכשול, העומד לפני המשיבים בבקשתם לעיכוב ההליכים, הוא, שגם אם סעיף הבוררות מחייב את הצדדים להסכם, אם כי הוא לא נכלל בתקנות החברה, הרי, על כל פנים, אין סעיף הבוררות שבהסכם מחייב את החברה עצמה, שהיא אישיות נפרדת מהמייסדים, ושלא הייתה קיימת בעת שנעשה ההסכם, וכן אין הוא מחייב את המשיבים ישראל דינרי וכלב קנטי, שלא היו צדדים להסכם. גם המנוח יעקב אורי
לא היה צד להסכם. כאמור, הבקשה למתן פסק-דין הצהרתי בה"פ 953/79 הוגשה על-ידי החברה, ומכיוון שהחברה איננה צד להסכם הבוררות, הרי בכך בלבד היה די כדי לא לעכב את ההליכים בהמרצת הפתיחה, שבהם פתחה החברה. כמו כן ברור, שהשאלה, אם המשיבים ישראל דינרי ויעקב טומשובר חדלו למלא את תפקידיהם בחברה, שגם לגביה נתבקש פסק-דין הצהרתי בה"פ 953/79, אינה יכולה לשמש נושא לבוררות, מכיוון שהן החברה והן אותם שני המשיבים לא היו צדדים להסכם הבוררות. מטעם זה בלבד צריכה היתה הבקשה לעיכוב הליכים להידחות. אין אני רואה אפוא צורך לדון בטענות אחרות של בא-כוח המערערים בדבר תחולת סעיף הבוררות על הסכסוך שמתגלה לפי המרצת הפתיחה, ובדבר זכותם של המערערים, שהעניין יידון בבית המשפט ולא בדרך של בוררות, מכיוון שקשורות בו טענות נגד שמם הטוב, שהועלו על-ידי המשיבים.

5. יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי בדבר עיכוב ההליכים. על המשיבים 1-5 ביחד ולחוד לשלם למערערים 1 ו-3 הוצאות ערעור זה בסכום כולל של 5,000 שקל.

השופטת מ' בן-פורת
: אני מסכימה.

השופט א' ברק
: מסכים אני לתוצאה, אליה הגיע חברי הנכבד, מ"מ הנשיא י' כהן
, לפיה יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי בדבר עיכוב ההליכים. הטעם, המביא אותי למסקנה זו, הוא, כי הצדדים להליך, המתנהל בה"פ 953/79 (אשר במסגרתו נתבקש עיכוב הליכים), אינם זהים לצדדים להסכם הבוררות. המערער 2, והמשיבים 4 ו-5, אשר שניהם צדדים להמרצת הפתיחה, אינם צדדים להסכם הבוררות. טעם זה של מניעת פיצול הדיון, הוא טעם ענייני לסירוב עיכוב הליכים: ע"א 430/54 ויליאמס נ' חברה ארצישראלית לתוצרות כימיות כלליות בע"מ ואח'
, פ"ד י 455; פ"ע כג 121, ודי בו כדי להכריע בערעור שלפנינו. מכיוון שכך, מבקש אני להשאיר בצריך עיון את השאלה, אם חברה, אשר תקנותיה כוללות מסמך, שתוכנו אינו מתגלה מתוך עיון בתקנות, יכולה להתכחש לאמור בתקנותיה, ולהתנער מתוקפו של מסמך זה.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של מ"מ הנשיא י' כהן
.

ניתן היום, כ"ד באדר ב' תשמ"א (30.3.81).








עא בית המשפט העליון 169/80 יעקב אורי בע"מ, יעקב אורי, שמואל יחיא נ' פרידה קנטי, שרה דינרי, יעקב טומשובר ואח', [ פ"ד: לה 2 837 ] (פורסם ב-ֽ 30/03/1981)