פסקי דין על טיבון ויל אחזקות | פסקי דין על אשר סננס | פסקי דין על מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי

3885/09 פ     07/09/2010




פ 3885/09 טיבון ויל אחזקות בע"מ, אשר סננס נ' מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי








בית משפט השלום בראשון לציון



07 ספטמבר 2010

ת"פ 3885-09 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי
נ' טיבון ויל אחזקות בע"מ
ואח'





מספר בקשה:2

בפני

כב' סגן הנשיאה, השופט אברהם הימן


מבקשים

1
.
טיבון ויל אחזקות בע"מ

2
.
אשר סננס


נגד


משיבה

מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי



החלטה

רקע.

כפי שנטען בכתב האישום, הנאשמת 1 הינה חברה לייצור מוצרי בשר ועופות ובין היתר מוצר מסוג "גולש עגל". הנאשם 2 היה מנהל פעיל במפעל של הנאשמת בתקופה הרלבנטית לכתב האישום. על פי כתב האישום, בתאריך 25.1.06 רכשה לקוחה המוצר הנזכר לעיל. בבדיקה מטעם משרד הבריאות התברר כי במוצר נמצא כי מכיל 14.1% מים מוספים כמות העולה על המותר וכן, פוספטים בשיעור העולה על המותר.

בדיון שהתקיים ביום 6.1.10, בתשובה לכתב האישום טען בא כוח הנאשמים, כי "מלכתחילה כתב האישום לא היה צריך להיות מוגש...המחלוקת היא כי הבסיס לכל כתב האישום שגוי". משום כך, קבעת כי ישמעו ראיות בתיק זה.

טענות הצדדים.

במועד שנקבע לשמיעת הראיות העלה בא כוח הנאשמים טענה שלא נטענה קודם והיא שאין להגיש חוות הדעת לפי שלא עמדה בתנאי הקבילות לפי סעיף 26 (ב) לפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש] תשמ''ג – 1983 (להלן – ("הפקודה"). לפי הטענה ככל שלא נמסרו ממצאי חוות הדעת של הכימאי שערך הבדיקה שבבסיס כתב האישום תוך 21 יום מהתאריך הנקוב בה כתאריך סיום הבדיקה, הרי שחוות הדעת לא תהיה קבילה.

לטעמו של בא כוח הנאשמים, הואיל וחוות הדעת אינה קבילה ממילא לא יעלה בידי התביעה להוכיח האישום, שהרי במרכזן של
הראיות בתיק זה מצויה חוות הדעת.

משום חשיבות הטענה במישור הראייתי הוריתי לצדדים להגיש טענותיהם בכתב בסוגיה זו- ואכן כך עשו. ב''כ הנאשמים הגיש טיעוניו לעניין זה, אלא שמצא להוסיף טענה נוספת שהיא בבחינת הידור או קישוט
לטענות הנאשמים, וכוונתי לטענה של הגנה מן הצדק, דוקטרינה הלכתית
אשר מצאה ביטוי חקיקתי בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ''ב 1982,(להלן – "חסד''פ") ומאז זכתה לעדנה עד כי הפכה להיות נספח לטענות פרוצדוראליות רבות, לצורך או שלא לצורך, וחבל שכך.
נציג התביעה, בסיכומיו מאשר כי חוות הדעת למעשה אינה קבילה. אלא שטוען כי אין בכך ולא כלום כדי לבטל כתב האישום או להביא לזיכוי הנאשמים. טענת התביעה היא שאין מניעה כי התביעה תוכיח עובדות כתב האישום, בלי הגשת חוות הדעת אלא בעדותו של עד רלבנטי והוא מן הסתם העד שיש בידו להוכיח המצויין בסעיף 3 לכתב האישום.

דיון.

אין מחלוקת כי ממצאי חוות הדעת לא הוגשו במועד. לפיכך גם אין חולק כי חוות הדעת ככזו אין היא קבילה. למען הסדר הטוב מצאתי להביא תוכן הסעיף מתוך החוק ולהעתיקו לכאן. וכך מורה אותנו סעיף
26 לפקודה:

תעודת

(א)
בהליכים לפי פקודה זו תשמש תעודה של כימאי ממשלתי ראיה מספקת לעובדות שנקבעו בה, זולת אם ידרוש הנאשם כי אותו כימאי יוזמן כעד וכי יוצגו חלקי המזון המוחזקים בידי מי שרכש אותם.

(ב)
התעודה לא תהא קבילה בבית המשפט אלא אם ממצאיה נמסרו לנאשם, כפי שקבע שר הבריאות בתקנות, תוך עשרים ואחד ימים מהתאריך הנקוב בה כתאריך סיום הבדיקה; בית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים מיוחדים.


אכן, יש ממש בתשובת התביעה. הכלל הקבוע בסעיף 26 הנ''ל כלל ראייתי הוא, וככל שבכלל ראייתי עסקינן רוצה לומר בכלל משפטי המורה אותנו דיני הוכחת העובדות הנטענות על ידי הצד הטוען אותן, נשאלת תמיד השאלה, מה תוצאת יישום הכלל המשפטי. לשם הדוגמא, עולה תדיר השאלה מה תוצאת פסלות ראיה שנקבע כי אינה קבילה או פסולה כגון, פסלות הודיית נאשם, או פסלות אמרת נאשם בין משום שנגבתה באמצעי פסול ובין משום שלא הודעה לו זכותו להיוועץ עם עו''ד (הלכת יששכרוב הידועה), או החלטת בית משפט להשאיר ראייה חסויה כמות שהיא או לחייב גילויה, או משום טעם אחר כלשהוא. גם אם נקבע כי ראייה מסוימת אינה קבילה, או הוראה אופרטיבית אחרת הנוגעת לראיות,
עדיין אין בהכרח תהיה התוצאה זיכוי הנאשם.

במקרה דנן, השאלה היא פשוטה בתכלית, האם יעלה בידי התביעה להוכיח העובדות שבכתב האישום בלי שתוגש חוות הדעת? התביעה סבורה שיש בידה
לעשות כן. התביעה סבורה כי יעלה בידה להוכיח עובדות כתב האישום באמצעות עד
אשר הכין חוות הדעת, אלא שיעיד כעד "רגיל" דהיינו בלי שתוגש חוות הדעת שערך ובלי
להסתייע בהוראות החוק בדבר הגשת חוות דעת. עדותו של העדו ודאי אינה פסולה שהרי אין פסול בכך שעד כלשהוא אף אם הוא עד
מומחה יעיד כ"עד רגיל" בלי שיחולו ההוראות בדבר
חוות דעת כראיה בפני
עצמה.

על כן, אין ממש בטענת ב''כ הנאשם. המשפט יימשך, התביעה תעלה, אם תרצה בכך, לפני בית המשפט ראיותיה
הקבילות, לרבות באמצעות עדיה, ובסופו של יום יכריע בית המשפט.

באשר לטענה של "ההגנה מן הצדק" שנטענה ללא כל בסיס, הרי לא מצאתי להכביר מילים. גם אם כשלה התביעה, בהעברת ממצאי חוות הדעת במועד שנקבע, הרי לא היה בכשל זה כדי לפגוע בנאשמים, ההיפך הוא הנכון, כשל ראייתי זה, יש בו אך כדי יתרון לנאשמים לפי שמקשה הוא על התביעה להוכיח עובדות כתב האישום. לפיכך יש אך לתמוה מה יש להם לנאשמים להלין על יתרון ראייתי שניתן להם? ברור הוא שהקבוע בסעיף 26 (א) לפקודה בא לסייע בידי התביעה להוכיח אשמתם של הנאשמים, ומשכשלה בכך, הקשתה על עצמה והקלה עם הנאשמים.

כפי שקבעתי במקרים אחרים בבואי להתייחס לטענה של "הגנה מן הצדק" דוקטרינה שבאה לידי ביטוי חקיקתי בסעיף 149 (10) לחסד''פ, אחזור גם כאן ואומר, שראוי לשמור טענה זו למקרים ראויים ולא לשחוק אותה עד דק כל אימת שנראה לנאשמים כי התביעה כשלה במשהו. ראוי לעיין בעקרונות הדוקטרינה ובפסיקת בתי המשפט, שקדמה לחקיקת סעיף 149(10) הנזכר לעיל, לפיה רק במקרים נדירים יבטל כתב האישום משום דוקטרינה זו. ברור כשמש בצהרי יום שאין בסיס לטענה זו במקרה דנן, שהרי אין מדובר בהתנהלות שערורייתית של התביעה וגם לא ברשלנות קיצונית שיש בה כדי לגרום לעוול או שמא כלשון החוק "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונוות של צדק והגינות משפטית" עד כדי ביטול כתב האישום.

מזכירות בית המשפט תעביר החלטה זו לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום,
כ"ח אלול תש"ע, 07 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.














פ בית משפט שלום 3885/09 טיבון ויל אחזקות בע"מ, אשר סננס נ' מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי (פורסם ב-ֽ 07/09/2010)