פסקי דין על אייל אברהם | פסקי דין על הפול המאגר הישראלי לבטוחי רכב

17078/07 א     13/09/2010




א 17078/07 אייל אברהם נ' הפול המאגר הישראלי לבטוחי רכב




בפני

כב' השופטת בלהה טולקובסקי
תובע
אייל אברהם

ע"י ב"כ עו"ד פ. מילמן
נגד

נתבעת
הפול המאגר הישראלי לבטוחי רכב

ע"י ב"כ עו"ד ד. הרשקוביץ ואח'
פסק דין
מבוא
1. תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק").
התובע, יליד 1972, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 25.6.05, עת רכב על קטנוע, החליק ונפל על הכביש (להלן: "התאונה").
הנתבעת מודה בחבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

מהות הפגיעה והנכות
2. לאחר התאונה התובע פונה לבית חולים שיבא שם אובחן כסובל משפשופים בגפיים ומנפיחות בכף רגל ימין. לאחר יומיים, התובע אושפז בבית חולים שיבא עקב צלוליטיס ברגל ימין שהתפתחה לאחר התאונה ובהמשך אושפז למשך יומיים נוספים עקב חשד ל- d.v.t.

3. פרופ' נחום הלפרין אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, התייחס בחוות דעתו, במ/1, לתלונות התובע בדבר נפיחות וכאבים בכף רגל ימין, כאבים בברך שמאל ובברך ימין והחמרה בכאבי גב.

4. פרופ' הלפרין העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 5% בגין מצב שלאחר חבלה בכף רגל ימין אשר הותירה נפיחות קבועה ומכאיבה בכף רגל זו.

5. התובע חולק על קביעות המומחה ועל כן זימן את פרופ' הלפרין לחקירה.

6. לאחר חקירת המומחה, הוגשה על ידי התובע בקשה לביטול מינויו של פרופ' הלפרין ומינוי מומחה אחר תחתיו. הבקשה נדחתה כמפורט בהחלטתי מיום 8.6.10, תוך שציינתי: "מחוות דעתו ועדותו של פרופ' הלפרין עולה תמונה ברורה ומקיפה בדבר מהות פגיעתו של התובע והשיקולים שהנחו את המומחה בקביעת הנכות בגין התאונה נשוא התביעה ואין לומר כי התגלו ספקות מהותיים שאינם מאפשרים לבית המשפט לדון בשאלות הרפואיות הטעונות הכרעה באופן המחייב מינוי מומחה נוסף. קביעותיו ומסקנותיו של המומחה, כמו גם דרך הפעלת שיקול דעתו, עומדים לבחינה על רקע טענות הצדדים והתשתית העובדתית שהוכחה וכל טענות הצדדים בעניין זה שמורות להם לסיכומים".

7. התובע טוען כי יש להעריך את נכותו בשיעור של 27%; 10% נכות בגין ברך שמאל; 10% נכות בגין הפגיעה בברך ימין ו- 10% נכות בגין הפגיעה בקרסול וכף רגל ימין.

8. ברך שמאל - בפתח הדברים יש לציין כי התובע נפגע בתאונת דרכים קודמת שארעה בשנת 1993 (להלן: "התאונה הקודמת").
מומחה מטעם בית המשפט אשר מונה במסגרת הדיון בתביעה שהוגשה בגין התאונה הקודמת, קבע לתובע נכות בשיעור של 10% בגין פגיעה בברך שמאל ו- 10% נכות בגין d.v.t. עובדה זו צויינה בחוות דעתו של פרופ' הלפרין, כמידע שנמסר לו מפי התובע. ויודגש - חוות הדעת שניתנה במסגרת התביעה הקודמת, לא עמדה בפני
פרופ' הלפרין ולא הוצגה בפני
ו, בשום שלב. נשגב מבינתי הכיצד מפרש ב"כ התובע את האמור בעניין זה, בהחלטה מיום 8.6.10, כקביעה ממנה "משתמע כי התובע אשם בכך שהתרשל ולא הציג למומחה את חוו"ד המומחה הקודם" - לא מיני ולא מקצתיי.
הלכה היא כי אין להציג בפני
מומחה אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתביעה על פי חוק הפיצויים, חוות דעת של מומחים רפואיים לרבות חוות דעת המתייחסות לפגיעות קודמות, ראה לעניין זה; רע"א 1422/01 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עבד אל רחמן, פ"ד נה (4) 153 ורע"א 1426/03 נאסר בלאל נ' שולי אברג'יל (לא פורסם, 27.2.03). מטעמים אלה ובהתאם להוראות החוק והפסיקה, לא התרתי הצגת חוות דעת המומחה שמונה במסגרת התביעה הקודמת, לעיונו של פרופ' הלפרין, גם במסגרת החקירה הנגדית (עמ' 10 לפרוטוקול). מאידך, לא ניתן לראות בעצם העובדה שהתובע - בתום לב ומתוך גילוי ושקיפות מלאה - מסר למומחה כי נקבעה לו נכות בגין התאונה הקודמת, כמו גם העובדה שהמומחה ציין זאת בחוות דעתו - כפגם היורד לשורשו של עניין ומצדיק פסילת חוות הדעת.

9. פרופ' הלפרין הסכים בהגינותו כי מעבר לפרוט ממצאי הבדיקה הקלינית, אין בחוות הדעת דיון מפורט המסביר מדוע לא נקבעה נכות בגין ברך שמאל ובתחילת החקירה הנגדית, אף לא זכר כי לתובע היתה פגיעה קודמת, למרות שכאמור ציין זאת בחוות דעתו. גם בכך אין כדי להוביל לפסילת חוות הדעת או מינוי מומחה נוסף שהרי פרופ' הלפרין נחקר ארוכות ופרט בעדותו את הממצאים שנמצאו בבדיקתו ואת השיקולים שעמדו ביסוד החלטתו שלא לקבוע נכות בגין הפגיעה בברך שמאל. ויוזכר - הלכה היא שפסילת חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט תהא מוצדקת בנסיבות חריגות מקום בו מתעורר חשש ממשי לעיוות דין או נתגלה פגם ממשי היורד לשורשו של עניין בעוד שההנחה הבסיסית היא כי מומחה מטעם בית המשפט פועל ביושר, בהגינות ובתום לב כך שלא כל שגגה שיצאה תחת ידו צריכה להוביל לפסילת חוות הדעת, ראה לעניין זה; רע"א 600/96 אדרי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון, נב 658; רע"א 7265/95 גולדשטיין נ' בראל, פ"ד נ (3) 214 ורע"א 611/97 ד"ר שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 28.11.97).

10. פרופ' הלפרין בדק את התובע, שלוש פעמים, במועדים המפורטים בחוות דעתו (10.6.08, 12.8.08 ו- 2.12.08). ממצאי הבדיקה הקלינית של שתי הברכיים, מתוארים בהרחבה ובפרוט רב, בחוות הדעת (עמ' 4-6 לחווה"ד). גם אם בחוות הדעת לא נמצא דיון מפורט המנמק מדוע ראה המומחה לקבוע כי לא נותרה נכות בגין הפגיעה בברכיים, הרי שהמומחה השלים זאת בחקירתו הנגדית והסביר: "... אבל לא היה לי. לא בבדיקה הפיזיקאלית ולא בבדיקות ההדמייה, ממצאים שלמעשה על סמך ממצאים אלה אני יכול לתת נכות ברורה בברך השמאלית..." (עמ' 3 לפרוטוקול).

11. טוען ב"כ התובע, ובצדק, כי היה על המומחה לחוות דעתו בשאלת הנכות הכוללת בגין הפגיעה בברך שמאל וחלוקתה בין התאונה הקודמת לתאונה נשוא התביעה וזאת כאשר אינו רשאי לעיין בחוות דעת המומחה בגין התאונה הקודמת אלא בחומר רפואי גולמי בלבד. כאמור, אין חולק כי חוות דעת המומחה בגין התאונה הקודמת, לא הוצגה בפני
פרופ' הלפרין אלא שנמסר לו מפי התובע כי נקבעו לו 10% נכות בגין הפגיעה הקודמת בברך שמאל. פרופ' הלפרין הסביר בחקירתו הנגדית כי לא מצא בברך שמאל נכות מעבר ל- 10% נכות (עמ' 9-11 לפרוטוקול), וכדבריו: "... השאלה היא האם אנחנו צריכים להכניס חלק מהדברים, חלק מהנכויות, מהנכות הקיימת, על הברך השמאלית, לתאונה הזאת. מבחינתי, חד וחלק לא. כי אין לו הגבלה בתנועות, אין לו דלדול של שרירים, יש לו את אותם סימנים שמתאימים לכאבי פיקה ירך..." (עמ' 9 לפרוטוקול).
פרופ' הלפרין נשאל לעמדתו ביחס לעובדה שהנכות בגין התאונה הקודמת נקבעה בשל חוסר יציבות בעוד שלאחר התאונה נשוא התביעה, התובע התלונן על כאבים בקדמת הברך והשיב כי בבדיקתו לא מצא חוסר יציבות בברך שמאל או ממצאים המקנים נכות מעבר ל- 10% וכי לעתים חוסר יציבות קלה יכולה לגרום לכאבים באופן שלא ניתן להפריד בין שתי התלונות (עמ' 9-10 לפרוטוקול). פרופ' הלפרין הסכים כי אינו יכול לשלול שחלק מהכאבים בברך עליהם התובע מתלונן, נובעים מהתאונה נשוא התביעה, אך ציין כי בבדיקתו לא נמצאה נכות בשיעור שמעבר ל- 10%, בגין הברך השמאלית וגם זאת בספק, על כן לא ראה לקבוע נכות נוספת בגין הפגיעה בברך השמאלית (עמ' 11-12 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, נוכח ממצאי הבדיקה המפורטים בחוות דעתו של פרופ' הלפרין והעובדה שלא נמצאו דלדול שרירים או הגבלה בתנועות, ראיתי לקבל חוות דעתו של פרופ' הלפרין כי אין מקום לקבוע נכות בגין הפגיעה בברך שמאל, מעבר לנכות שנקבעה לתובע בגין התאונה הקודמת. בנקודה זו ראיתי להעיר כי אכן, האיסור על הצגת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט אשר מונה במסגרת תביעה קודמת, בפני
מומחה המתמנה כמומחה מטעם בית המשפט במסגרת תביעה מאוחרת יותר, עלול לעורר קושי פרקטי מקום בו מדובר בפגיעה באותם אברי גוף שהרי ברי כי נפגע אינו יכול לקבל פיצוי כפול בגין אותן פגיעות. יחד עם זאת, בענייננו נראה כי נוכח דברי המומחה אשר לא מצא בבדיקת ברך שמאל, נכות העולה על 10% וגם זאת בספק, היינו מגיעים לאותה תוצאה גם אם המומחה לא היה נחשף, בטרם סיכום חוות דעתו לעצם העובדה שנקבעו 10% נכות בגין התאונה הקודמת והיה קובע את נכותו של התובע, בגין הפגיעה הכוללת בברך שמאל, בשיעור של 10% או אף פחות מכך.

12. ברך ימין - במסגרת החקירה הנגדית הוצגו בפני
פרופ' הלפרין ממצאי בדיקות ct של ברך ימין שבוצעו לאחר התאונה. פרופ' הלפרין הסכים כי היה שבר בחלק האחורי לטראלי של עצם השוקה - טיביה וציין השבר התחבר (עמ' 14 לפרוטוקול). פרופ' הלפרין הוסיף והסביר כי עצם העובדה שהיה שבר, אינה מקנה נכות מקום בו השבר התחבר ולא נמצאו ממצאים בבדיקה הפיזיקאלית (עמ' 15 לפרוטוקול). פרופ' הלפרין ציין כי לא מצא הגבלה בתנועות או סימנים מינסקיאליים חיוביים ובהעדר ממצאים יוצאי דופן בצילומים ובבדיקת מיפוי עצמות עדכנית, אינו סבור כי יש לקבוע נכות בגין הפגיעה בברך ימין (עמ' 17 לפרוטוקול).

13. כף רגל ימין - פרופ' הלפרין העריך את נכותו של התובע, בגין הפגיעה בכף רגל ימין, בשיעור של 5% וציין בחוות דעתו כי: "בצילום הודגמו שינויים ארטריטיים במפרק הליספרנק המתאימים לפגיעה חלקית במפרק. התנועות היו מלאות. ct קרסוליים מ- 17.6.07 הדגים מצב לאחר שבר בטיביה בקצה דיסטאלי, ידוע, עם שינויים אוסטאוארטרוטיים ופרור סיד חופשי באזור טיביו-טלרי. בשורש כף הרגל, מצב לאחר שברים ואי סדירות בעצם הקוניפורמית המדיאלית ויתכן גם האמצעית ושבר ישן בעצם המטטרסלית השניה עם זיז גרמי בולט במרווח בין העצמות המטטרסליות 2,3 וכן בצקת קלה ברקמות הרכות בכף הרגל". פרופ' הלפרין הסביר בחקירתו כי הנכות הצמיתה, אינה נקבעת על פי ממצאים המודגמים בסמוך לאחר הפגיעה וכי בצילומים ומיפוי עצמות שבוצעו ביוני 2008, לא רואים שינויים שחיקתיים (עמ' 25 לפרוטוקול). פרופ' הלפרין הוסיף והסביר כי ראה לקבוע 5% נכות מותאמת, על פי סעיף 35 (1) בין א' לב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956, נוכח העובדה שלא נמצאה הגבלה בתנועות הקרסול, מחד ומאידך בהתחשב בתלונות התובע בדבר כאבים ובגין הנפיחות שנמצאה בכף הרגל הימנית, כתוצאה מהשברים.

14. סופו של יום, לאחר עיון נוסף בחוות דעת המומחה ובעדותו, לא מצאתי כי נפל בחוות הדעת פגם המצדיק פסילתה ואף איני סבורה כי חוות הדעת עורערה או נסתרה באופן המצדיק סטייה ממסקנותיה. לפיכך ראיתי לקבוע כי כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, נותרה לתובע נכות בשיעור של 5%, בגין הפגיעה בכף רגל ימין. כן ראיתי להוסיף ולקבוע כי מדובר בנכות תפקודית אשר שיעורה כשיעור הנכות הרפואית.

עבודה והשתכרות
15. התובע, בוגר תיכון מקצועי במגמת מכונאות רכב, ציין בתצהירו כי מאז שחרורו מצה"ל, עבד בתחום הלוגיסטי והתפעולי. התובע הוסיף ופרט כי בשנים 2001-2003, עבד כמנהל משמרת במחסני ה"שופרסל". לאחר מכן, עבד משך כשנה כמנהל תפעול בחברת "פול שקית" אשר נקלעה לקשיים והפסיקה לשלם משכורות.
מעבודתו בחברת "פול שקית", בחודשים ינואר-נובמבר 2004, התובע השתכר סך ממוצע של 12,840 ₪ ברוטו, ולאחר ניכוי מס, סך ממוצע של 9,595 ₪, המסתכמים בשיערוך להיום, בסך של כ- 11,000 ₪ נטו לחודש (טופס 106 לשנת 2004 צורף כנספח 30 לתצהיר התובע).
בחודשים דצמבר 2004 עד מרץ 2005, התובע קיבל דמי אבטלה, ובסוף מאי 2005, התקבל לעבודה כמחסנאי בתעשיית מתכת ואמייל. התובע ציין בתצהירו כי עזב עבודה זו, באמצע יוני 2005 שכן הסתבר לו כי מדובר למעשה בעבודת סבלות אשר לא היה מעוניין בה (סעיף 25 לתצהיר התובע ועמ' 31 לפרוטוקול).

16. בעת ארוע התאונה, התובע היה במהלך חיפושים אחר מקום עבודה.

17. לאחר התאונה אושרה לתובע תקופת מחלה עד סוף אפריל 2006.

18. התובע ציין בתצהירו כי נוכח מצבו הכלכלי הקשה, ניסה לחזור לעבודה, טרם תום תקופת אי הכושר והתקבל לעבודה כאחראי מחסן בחברת "סיניבר" אך לאחר מספר ימים, נאלץ להפסיק עבודתו (נספחים 34-35 לתצהיר התובע).

19. התובע הוסיף וציין בתצהירו כי לאחר תום חופשת המחלה, חיפש עבודה שאינה כרוכה בהליכה ועמידה ממושכת וביוני 2006, מצא עבודה כנהג הסעות אך עקב פחד וחרדה מתאונות, הפסיק עבודה זו.
מחודש יולי 2006 ועד ינואר 2007, התובע עבד כמנהל הפצה בחברת עלונים בע"מ, המנוהלת על ידי אחיו (עמ' 32 לפרוטוקול), שם השתכר סך ממוצע של כ- 7,500 ₪ ברוטו לחודש (נספח 37 לתצהיר). ממאי 2007 עד ספטמבר 2007, אז שבר יד בתאונת דרכים נוספת, עבד כאחראי מחסן בחברת "גורי פתרונות לוגיסטיים". לאחר מכן, התובע עבד כמחסנאי ב"קלינדרס", ב"דלקול בע"מ" וב"לילית קוסמטיקה בע"מ", שם השתכר מעבודתו כאחראי מחסן, סך ממוצע של כ- 11,000 ₪ ברוטו לחודש. במועד עדותו, 2.3.10, עבד התובע בחברת "כרמית" בתפקיד מנהל מחסן (עמ' 33 לפרוטוקול). על פי הסכם ההעסקה, נ/2, שכרו של התובע בחברת "כרמית", מסתכם בסך של 7,400 ₪ ברוטו לחודש ובנוסף הינו זכאי למשכורת 13 והפרשות סוציאליות לקרן פנסיה וקרן השתלמות.

הפסדי השתכרות
20. לאחר התאונה, אושרה על ידי הרופאים המטפלים, תקופת מחלה של כעשרה חודשים. תקופת אי כושר זו, אושרה על ידי פרופ' הלפרין כסבירה (עמ' 2 לפרוטוקול).

21. התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין הפסדי השתכרות בתקופת אי הכושר לעבודה, על בסיס שכרו בשנת 2004, המסתכם בסך משוערך של כ- 11,000 ₪ לחודש. מאידך טוענת הנתבעת כי למעט תקופת עבודה קצרה, בתעשיות מתכת ואימייל, התובע לא עבד בתקופה הסמוכה שלפני התאונה ואין לדעת אם ומתי היה משתלב בעבודה אלמלא התאונה ובאיזה שכר.

22. בהתחשב בכך שהתובע לא עבד במקום עבודה קבוע ומסודר, מדצמבר 2004, והיה בתהליכי חיפוש אחר מקום עבודה מתאים כך שאין לדעת מתי היה משתלב בעבודה ובאיזה שכר ובהתחשב בתנודתיות שכרו של התובע, במקומות העבודה השונים, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין תקופת אי הכושר לעבודה, משך 10 חודשים, בסכום גלובלי של 60,000 ₪ בערכי היום.

23. נוכח העובדה שנכותו של התובע הוערכה בשיעור של 5%, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, על דרך של הערכה גלובלית. במסגרת מכלול השיקולים, ראיתי להביא בחשבון את מהות הפגיעה בכף רגל ימין, המתבטאת בכאבים ונפיחות בכף הרגל ואת העובדה שעיסוקו של התובע בתחום המחסנאות והלוגיסטיקה, עשוי לחייב גם עבודה פיזית לצד עבודה ניהולית אך אין מדובר בעבודה פיזית בלבד ויצויין כי התובע עצמו העיד כי גם עובר לתאונה, חיפש עבודה כמנהל מחסן ולא היה מוכן להסתפק בעבודות הכרוכות בעיקר בעבודה פיזית וסבלות (עמ' 16 לפרוטוקול).
כן ראיתי להביא בחשבון את גילו של התובע, אופי הנכות ושיעורה, גובה השתכרותו של התובע עובר לתאונה ולאחריה כמו גם התנודתיות בשכר בין מקומות העבודה השונים, העדר רציפות בעבודה וקיומן של תקופות אבטלה וחיפוש עבודה וכן קיומן של פגיעות ונכויות נוספות. בשוקלי את כל אלה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, בסכום גלובלי של 75,000 ₪.

הוצאות רפואיות
24. אשר להוצאות רפואיות, כאמור בהלכה שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724, התובע זכאי לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לו, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר ומכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. יתרה מכך, על פי סעיף 41 (ב) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט-2009, הועברה האחריות למימון טיפול רפואי בנפגעי תאונות דרכים מהמבטחים לקופות החולים.

25. התובע טוען להוצאות בגין רכישת נעליים מיוחדות, גרביים אלסטיות ומדרסים אלא שהמומחה הרפואי לא נשאל ולא נחקר באשר לצרכים אלה. יוזכר כי בתביעה על פי חוק הפיצויים, הוכחת כל עניין שברפואה לרבות צרכים רפואיים מיוחדים, צריך שתעשה באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי. יתרה מכך, ההוצאות הנטענות לא הוכחו משלא הוגשו קבלות המתעדות הוצאות שהוצאו בעניין זה בעבר.

26. יחד עם זאת, בהתחשב בהוצאות מסוימות בגין תשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי, רכישת תרופות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים כמו גם הוצאות נסיעה יתרות בתקופת אי הכושר שלאחר התאונה, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 2,500 ₪, בגין ראש נזק זה ויצויין כי מקום בו נקבעה נכות בשיעור של 5%, אין מקום לפסיקת הוצאות נסיעה מעבר לתקופת אי הכושר.

עזרה
27. התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת בתקופת אי הכושר שלאחר התאונה, אז נזקק על פי עדותו, לעזרה יתרה של בני המשפחה. כן עותר התובע לפיצוי בגין העסקת עזרה במשק הבית, בעבר ובעתיד.
סביר בעיני כי בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה התובע נזקק לעזרה יתרה של בני המשפחה, מעבר לסביר והמקובל בין בני משפחה. יחד עם זאת, לא הוכחו הפסדים או הוצאות שנגרמו למי מבני המשפחה בתקופה זו. בהתחשב בתקופת אי הכושר, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין עזרה יתרה של בני המשפחה, בסכום גלובלי של 2,500 ₪.
מעבר לתקופה האמורה, איני סבורה כי נכות בשיעור של 5%, מצדיקה פסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת.

כאב וסבל
28. בהתחשב במהות הפגיעה, תקופת אי הכושר והאשפוז, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בגבולות של 10% מהסכום המקסימלי, בסך של 18,500 ₪.

סיכום וניכויים
29. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 158,500 ₪.
על הסכום האמור יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק והחזר הוצאות המשפט.
מסכום הפיצויים לאחר תוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק, ינוכו התשלומים התכופים, כמפורט בסעיף 15 לסיכומי הנתבעת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד כל תשלום ועד ליום פסק הדין.
סכום פסק הדין לאחר ניכוי התשלומים התכופים כמפורט לעיל, ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.
ניתן היום, ה' תשרי תשע"א, 13 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.
קלדנית: כהן מיטל.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

13.9.2010
ת"א 17078-07 אברהם נ' הפול המאגר הישראלי לבטוחי רכב
1 מתוך 8









א בית משפט שלום 17078/07 אייל אברהם נ' הפול המאגר הישראלי לבטוחי רכב (פורסם ב-ֽ 13/09/2010)