פסקי דין על מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א | פסקי דין על שמעון קדוש

7293/08 פ     15/09/2010




פ 7293/08 מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' שמעון קדוש








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"פ 7293-08 מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א
נ' קדוש






בפני

שופטת הדסה נאור



בעניין:

מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א



המאשימה



נגד


שמעון קדוש


ע"י ב"כ עו"ד יוסי שילוח
הנאשם


הכרעת דין


1.
על פי עובדות כתב האישום שלפניי, בתאריך 3/12/2006 בשעה 16:00 בקירוב, בכניסה לבסיס תל השומר, תקף הנאשם את עמנואל בנימין (להלן: המתלונן) שמילא אותה שעה את תפקידו כשוטר במשטרה צבאית, בכך שבשעה שהמתלונן עיכב חייל, תפס אותו הנאשם מאחור ומשך אותו.
בתגובה לבקשת המתלונן מהנאשם שלא יתערב איים עליו הנאשם: "אתה לא מכיר אותי, אני אדקור אותך ואשלוף לך את העין".

בהמשך, נטען, אחז הנאשם בצווארו של המתלונן ואמר לו "אמתין לך בחוץ".
על מעשיו באירוע זה מבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירות הבאות:
א. תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
ב. איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

2.
לאחר שנפרשו כל הראיות, במהלך ניהול המשפט, אין עוד היום מחלוקת על העובדות הבאות:
א.
המתלונן היה בתקופה הרלוונטית שוטר צבאי, ובמועד האירוע הנטען טיפל, במסגרת תפקידו, יחד עם שוטרים צבאיים נוספים ובלשים סמויים, בעיכובו/מעצרו של חייל, ליד שער צפון, בכניסה לבסיס מחנה תל השומר (להלן: "השער").
ב.
אותה עת שהה הנאשם סמוך לשער והיה עד למעשיהם של המתלונן וחבריו.
ג.
הנאשם התערב במעשי המתלונן וחבריו, ותוך כדי כך תקף את המתלונן, בין אם, על פי גרסתו בבית המשפט, על ידי דחיפתו, ובין אם, על פי גרסת המתלונן, על ידי משיכתו והעפתו אחורנית, בשלב הראשון, ובהמשך על ידי תפיסתו מאחור בצווארו והכאתו בצווארו.

3.
העובדות שנותרו שנויות במחלוקת:

א.
האם המתלונן והשוטרים הצבאיים האחרים, היו לבושים במדי המשטרה הצבאית על כל סממניה, לרבות כובע מ"צ וסמל מ"צ על הזרוע, באופן שניתן היה לזהותם ככאלה, ולהבין שהם ממלאים את תפקידם כדין בעיכובו/מעצרו של חייל, כטענת המתלונן, או שמא טעה הנאשם במצב הדברים כאשר התערב באירוע וניתן היה להבין מהסיטואציה, בין אם באופן אובייקטיבי ובין אם באופן סובייקטיבי, שמדובר בחבורה של חיילים התוקפים חייל אחר, הזקוק להגנה, והנאשם נחלץ להגנתו, כטענת הנאשם.
ב.
על אופן התקיפה שתקף הנאשם את המתלונן, כמפורט לעיל.
ג.
האם הנאשם גם איים על המתלונן, כשהוא מניף מפתחות רכב לעברו וקורא, "אתה לא מכיר אותי, אני אדקור אותך ואשלוף לך את העין" ובהמשך הוסיף ואיים "חכה, חכה. אחכה לך בחוץ".

4.
מטעם המאשימה העידו, על האירוע, שלושה עדים: המתלונן,

גלי חג'ג' (להלן: גלי), שבמועד האירוע מילאה תפקידה כשוטרת צבאית ולקחה חלק באירוע וקרין בוחניק (להלן: קרין), שגם היא הייתה, בעת ההיא, חיילת במשטרה הצבאית ובעת שמילאה תפקידה, ליד השער, הייתה עדה לחלק מהאירוע, שבין המתלונן לנאשם.


בבית המשפט העידה קרין ומסרה שאינה זוכרת מאום מאירועי אותו יום, משום ריבוי האירועים מסוג זה שקרו לאורך שירותה, ולכן הודעתה, שניתנה במשטרה, הוגשה והתקבלה בהתאם לסעיף 10 א' לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א 1971.
כמו כן הוגש דו"ח הפעולה שרשמה שוטרת הסיור מפקח יעל מויאל (להלן: מפקח מויאל), אשר הגיעה למקום, לאחר שהאירוע הסתיים, ורשמה בדו"ח את תגובתו הראשונה של הנאשם למה שהתרחש.
מטעם ההגנה העיד הנאשם.


5.
המתלונן וגלי תיארו את מאורעות אותו יום, מהרגע שבו השתתף המתלונן יחד עם שני בלשים צבאיים, לבושי אזרחית, בניסיון להשתלט על חייל שהתנגד למעצרו, עובר דרך תקיפתו של המתלונן, פעמיים, על ידי הנאשם וכלה באיומים שהשמיע הנאשם כלפי המתלונן.
עדויותיהם משלימות ומחזקות זו את זו.
על פי גרסתם, באותה עת מילאו את תפקידם, כשוטרים צבאיים, בלבוש מלא הכולל, מדים של המשטרה הצבאית, כובע מ"צ, סמל מ"צ ושרוך, באכיפה של כללי לבוש צהליים ורישום דוחות לחיילים בעלי לבוש מרושל.
המתלונן, יחד עם שני בלשים צבאיים, בלבוש אזרחי, נאבקו עם חיל שסירב להזדהות ובהמשך התנגד בכוח למעצרו והשתולל.
בשלב זה ניגש הנאשם ומשך את המתלונן בחולצתו אחורנית, כשהוא מנפנף במפתחות רכבו מול פניו, כשלטענת המתלונן הוסיף ואיים עליו בקראו לעברו "אתה לא מכיר אותי. אני אדקור אותך ואשלוף לך את העין". גלי, שחששה שהאירוע עלול להסלים והנאשם עלול לפגוע במתלונן בעינו עם המפתחות, נחלצה לעזרת המתלונן, הפרידה בינו ובין הנאשם ונעמדה בתווך על מנת לחצוץ ביניהם.
המתלונן חזר לסייע לשני הבלשים, להשתלט על החייל, וכדי להימנע מפגיעתו של הנאשם התקרבו עם החייל לכניסה לבסיס. אולם גם שם, כשכבר הגיעו ל"בוטקה" של השומר, תפס הנאשם שוב בצווארו של המתלונן, נתן לו מכה בצוואר ושב ואיים עליו "חכה חכה, אחכה לך בחוץ".
קרין, שכאמור לא זכרה את אירועי אותו יום, אף לא יכלה לאשר או לשלול את הטענה ששוטרי המשטרה הצבאית, ובהם המתלונן, היו לבושים, במועד האירוע, במדי זיהוי מלאים של המשטרה הצבאית "אמנם אמרתי שהשוטרים לבושים במדים כדי לתת דוגמא, אבל לכל כלל יש יוצאים מהכלל ואני לא זוכרת איך היינו לבושים ביום האירוע". מאחר שבהודעתה במשטרה, שנמסרה סמוך לאירוע, לא הייתה כל התייחסות לתיאור לבושם של השוטרים הצבאיים, בעת קרות האירוע, לא תרמה עדותה בסוגיה זו ולא היה בה כדי ללמד על אופן לבושם של השוטרים הצבאיים אותה שעה.
עם זאת, בהודעתה במשטרה יש כדי לתמוך בתיאור האירוע על ידי המתלונן וגלי, ולהפריך את גרסת הנאשם, בכל הנוגע לטענתם לפיה הנאשם תקף את המתלונן ואיים עליו.
על פי גרסתה, במשטרה, ראתה את הנאשם תוקף את המתלונן, מאיים עליו "אני אחכה לך ליד השער", מוציא מפתח ורוצה לדקור באמצעותו את המתלונן.

6.
הנאשם מסר את גרסתו בפני
שלושה גורמים.
גרסתו הראשונה נמסרה למפקח מויאל, שוטרת הסיור אשר הגיעה למקום, על פי קריאת השוטרים הצבאיים, וכך נרשמה תמצית דבריו בדו"ח הפעולה שערכה "לדברי שמעון הבחין בשוטרת צבאית נותנת דוח לחייל, כאשר הגיעו שוטרים צבאיים, ביניהם המתלונן עמנואל והחל לתקוף את החייל. לדברי שמעון שאל אותם למה הם עושים לחייל את זה, שהוא לא עשה כלום ובתגובה הנ"ל הזמינו לו משטרה. לדבריו לא תקף את המתלונן"

את הגרסה השנייה מסר בחקירתו במשטרה, שם חזר על גרסתו הראשונה לפיה כשראה שהמתלונן קפץ וחנק את החייל רק שאל אותו "למה אתה קופץ עליו?, למה אתה מתנהג כך?" והכחיש שתקף את המתלונן, דחף אותו או חנק אותו בצווארו או איים עליו והוסיף וטען לראשונה כי לא היה על החייל-שוטר סימן של משטרה צבאית.

הגרסה השלישית הושמעה בבית המשפט, כאן שב וטען כי ראה חייל מותקף על ידי קבוצת חיילים, אותם לא זיהה כשוטרים צבאיים, משום שלא ענדו סמלים ותגי יחידה של המשטרה הצבאית וכל שביקש היה למנוע מהם להמשיך ולהכות את החייל. לכן, ניגש כדי להפריד בין החיילים התוקפים לחייל המותקף, כשתוך כדי כך, לטענתו, אחד מהם צעק לו "זוז, זבל, אז דחפתי אותו. זה נכון שדחפתי אותו".

ב"כ המאשימה ביקשה ממנו ליישב את הסתירה בין גרסתו במשטרה, שם, לשאלת החוקר "האם דחפת את החייל?" השיב בשלילה "לא. לא נגעתי בו" לבין עדותו בבית המשפט לפיה דחף את המתלונן ועל כך השיב "זה לא נקרא לדחוף".

ב"כ המאשימה לא הרפתה ודחקה בו בשאלה "אתה אומר שלא נגעת בו, מדוע?" ותשובתו "לא התכוונתי במשמעות שלא נגעתי בו, אלא שלא נתתי לו מכה ודחפתי אותו".

וישאל השואל ויתמה, מה, על פי גרסתו של הנאשם,
הוא עשה באותו אירוע.

גם בעניין סיבת המצאתו במקום ביום האירוע, לא מסר הנאשם גרסה עקבית. בעוד שבמשטרה טען שהמתין שם לבנו, אותו הביא לשם כדי להשתחרר מהבקו"ם, בבית המשפט סיפר שהביא את בנו, שהיה חייל, לבסיס תל השומר, מאחר שהיה לו חשש לגידול, והמתין לו מחוץ לבסיס.

7.
בא כוח הנאשם טען בסיכומיו, כי הנאשם בסך הכול טעה במצב הדברים, כאשר התערב באירוע. לטענתו המבחן שעל בית המשפט הנכבד לבחון הוא, האם האדם הסביר אשר רואה שימוש בלתי סביר בכוח באדם אחר ובמקרה זה חייל, צריך לעמוד מנגד, לצפות במתרחש ולא להתערב?

8.
טעות במצב דברים
הטענה של טעות במצב הדברים, מהווה סייג לאחריות פלילית והיא מעוגנת
בסעיף 34יח לחוק העונשין התשל"ז – 1977, הקובע:

דברי
"34

יח. (א) העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו.


(ב) ..."
על הנאשם מוטל הנטל לעורר את הספק הסביר בדבר קיומה של טעות במצב דברים, ומשעלה בידו לעשות כן חוזר נטל ההוכחה למאשימה ועליה להסיר ספק זה, כפי שנקבע בע"פ 5938/00

אזולאי נ' מ"י, פ"ד נה (3), 873, על ידי השופטת (כתוארה אז) ד' בייניש:

"על הנאשם לעורר את טענת הטעות במצב דברים, או למצער, שהטענה תעלה מגרסתו העובדתית לאירוע נושא האישום...
















משעורר הנאשם ספק סביר בדבר קיומו של סייג לאחריות פלילית, הנטל על התביעה להסיר ספק זה".
על מהותה ומבחנה של טענה זו עמד בית המשפט העליון בע"פ 2534/93 מליסה נ' מ"י, פ"ד נא (2) 597, 609 וקבע:

"מבחנה של טעות הוא בכנותו של הטועה ולא בסבירותה. עם זאת, סבירותה של הטעות מוסיפה להוות אבן-בוחן לכנותה".

כלומר, הגנת הנאשם עומדת עתה על מידת האמון שייתן בית במשפט בגרסתו. במידה ובית המשפט יאמין לגרסת הנאשם שטעותו נעשתה בכנות, וכי בנסיבות המקרה הייתה סבירה, אזי יישלל יסוד המחשבה הפלילית ופליליות המעשה תינטל ממנו.

9.
נותר אם כן לבחון את אמינות גרסתו של הנאשם, מתוך עצמה ואל מול הראיות הנוספות שהוצגו.

10.
עמדתי כבר על כך שהנאשם מסר בשלוש הזדמנויות שונות גרסאות שונות. לעניינינו חשובה גרסתו באשר לכנות הבנתו את מעשיהם של המתלונן וחבריו ביחסם אל החייל שלמענו התערב.
כאמור לעיל, גרסתו הראשונה הייתה שהבחין בשוטרת צבאית רושמת דוח לחייל, כאשר הגיעו שוטרים צבאיים ובהם המתלונן והחלו לתקוף את החייל. דברים אלה נרשמו בדוח שוטרת הסיור שהגיעה למקום ולא מצאתי להטיל דופי ברישומיה, אף שבעדותה בבית המשפט מסרה שאינה זוכרת את האירוע.
גרסתו זו מתיישבת עם עדותם של המתלונן וגלי, שהעידו בבירור על האופן בו היו לבושים, מדוגמים, עם כל סימני ההיכר של המשטרה הצבאית, כשכאמור עדותם, בקשר לכל פרטי האירוע היו עקביים, תאמו וחיזקו האחד את השני, ועדותה של קרין, שלא זכרה כלל את האירוע, אינה יכולה להוסיף או לגרוע מאמינות עדותם, לגבי אופן לבושם, אך מחזקת בדבריה, בהודעתה במשטרה, את גרסתם באשר להתנהגותו של הנאשם באירוע.

די היה בכך כדי לדחות את טענת הנאשם על טעות במצב דברים, טענה שהועלתה על ידו לראשונה בחקירתו במשטרה, אך לא אוכל שלא להתייחס, בבואי לבחון את אמינות גרסתו של הנאשם, גם לסתירות המהותיות הנוספות בגרסתו של הנאשם ובראשן הכחשתו הגורפת במשטרה שנגע במתלונן אל מול הודאתו בבית המשפט שתקף אותו בדחיפה. הסבריו לשוני בגרסאות הינם פתטיים, משוללי הגיון ולא סבירים, במיוחד כשמדובר בפרטים מרכזיים, שהינם בלב ליבו של האירוע.

11.
בסיכומיו העלה ב"כ הנאשם טענות לקיומם של מחדלי חקירה ובהם, העדר פרטים על זהותו של החייל שנעצר ושל השוטרים הסמויים שהיו נוכחים באירוע, והשתתפו בלכידת החייל ומעצרו, כמו גם העדר הדוחות הפנימיים, שנרשמו על ידי השוטרים הצבאיים בעקבות האירוע, בתיק החקירה.
נוכח האמון שנתתי בעדויות המתלונן וגלי, והמשקל שנתתי להודעה שמסרה קרין בחקירתה במשטרה, אל מול העדר האמון בגרסת הנאשם, מהסיבות שפרטתי לעיל, לא מצאתי שהראיות שעל חסרונן קובל ב"כ הנאשם יכלו לשנות את התמונה ומכל מקום לא מצאתי שנעשה ניסיון כלשהו על ידי ההגנה לנסות לאתר את החייל והשוטרים הסמויים, בין בעצמה ובין בסיוע המאשימה, אם סברה כי יהא בכך כדי להואיל להגנת הנאשם, או כי ביקשה לעיין בדוחות הפנימיים, שרשמו עדי התביעה, על מאורעות היום, במסגרת מילוי תפקידם.
משכך, הגעתי למסקנה שלא מדובר במחדלי חקירה, וודאי לא כאלה היורדים לשורשו של עניין, או פוגעים בהגנתו של הנאשם, ושהיה בהם כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי.
לעניין זה יפים דברי כב' השופטת ע. ארבל בע"פ 1229/10, טארק מג'דוב נ' מ"י [פורסם בנבו]
"חובה המוטלת על המשטרה היא לערוך חקירה יסודית ומלאה ככל הניתן אשר תפרוש תמונה מלאה ושלמה ותאפשר ירידה לחקר האמת. עם זאת, בשל אילוצי תקציב ומגבלות כוח אדם אין המשטרה מחוייבת לבצע כל פעולת חקירה אפשרית, שעה שתשתית הראיות שבידה מספיקה כדי להציג תמונה מלאה של האירוע וכדי להוכיח את האישום המיוחס לנאשם (ע''פ 5741/98

עבוד עלי נ' מדינת ישראל
(
[פורסם בנבו]
, 10.6.99)). הכרה זו במגבלות המציאות אין משמעה הקלה במלאכתה של המשטרה. עליה לערוך בדיקה קפדנית ומעמיקה בכדי להיווכח שאכן עמדה בחובתה להגיע לחקר האמת. דברים אלה נכונים במיוחד לתיקים המתבססים על ההודאה שמסר הנאשם כראיה עיקרית ומשמעותית, אך לא רק לגביהם.

שאלה שעשויה להתעורר היא מה משמעות אי-ביצועה של פעולת חקירה מסוימת. ההכרעה בשאלה זו תלויה בטיב פעולת החקירה שלא בוצעה, בתרומתה לבירור העניין ובראיות שכבר נאספו על ידי המשטרה וטיבן. גם מקום שנמצא כי ראוי היה לבצע פעולת חקירה מסוימת והדבר לא נעשה, או שבוצעה פעולה שלא היה מקום לבצעה, אין משמעות הדבר אחידה בכל מקרה. יש שיימצא כי גם חרף אותו חוסר או פגם ראייתי, די במכלול הראייתי הקיים כדי לקבוע את אשמת הנאשם. ואולם, ישנם גם מקרים בהם יימצא כי מדובר בפגם שחומרתו חריפה עד כי הוא מקים חשש ממשי לקיפוח הגנת הנאשם (
ע''פ 2511/92

חטיב נ' מדינת ישראל
(
[פורסם בנבו]
, 5.7.1993);
ע''פ 4384/93

מליקר נ' מדינת ישראל
(
[פורסם בנבו]
, 25.5.1994)). מקום שנקבע כי אכן מדובר במחדל חקירה, בית המשפט בוחן את משקלו ביחס למכלול הראיות. העדר הראיה הנובע מהמחדל מיוחס לתביעה ויכול שיסייע לנאשם לבסס את טענתו לספק סביר בדבר אשמתו (ראה:
ע''פ 557/06

עלאק נ' מדינת ישראל
(
[פורסם בנבו]
, 11.4.2007). יחד עם זאת, כאמור אין בעצם קיומו של מחדל חקירה לבדו כדי להקים ספק סביר לטובתו של נאשם ולהביא בהכרח לזיכויו (ראה
ע''פ 6040/05

פלוני נ' מדינת ישראל
(
[פורסם בנבו]
, 9.8.2006))".

12.
סוף דבר, לאחר שדחיתי את טענות ההגנה של הנאשם ואימצתי כמהימנה את גרסתו של המתלונן, הנתמכת בגרסתן של גלי וקרין על מהות האירוע בו היה הנאשם מעורב, אני קובעת שהמאשימה עמדה בנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בעבירות כדלקמן:


א. תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
ב. איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.



ניתנה היום,
ז' תשרי תשע"א , 15 ספטמבר 2010, במעמד הצדדים










פ בית משפט שלום 7293/08 מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' שמעון קדוש (פורסם ב-ֽ 15/09/2010)