פסקי דין על אסף נגר

1278/04 פ     23/03/2004




פ 1278/04 מדינת ישראל / פמ"מ נ' אסף נגר




17
בתי המשפט
בש 001766/04
בית משפט השלום פתח-תקוה
בתיק עיקרי: פ 001278/04

23/03/2004
תאריך:
כבוד השופטת נירה דסקין

בפני
:
מדינת ישראל / פמ"מ

בעניין:
המבקשת
דוד הדר

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
אסף נגר
המשיב
מיכל הליבני
{מס' רשיון: 20422} - מטעם הסניגוריה הציבורית
ע"י ב"כ עוה"ד
החלטה

כנגד המשיב הוגש ביום 05.03.04 כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של מעשה מגונה בקטינה בנסיבות אינוס - בניגוד לסעיף 348 (א) יחד עם סעיף 345 (א) (3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

נסיבות ביצוע העבירה פורטו בכתב האישום, ומהן עולה כי המשיב מתגורר בסמוך לבית הורי הקטינה ובינו לבין הוריה שוררים יחסי ידידות.

לשם שמירה על זכויות הקטינה ועל מנת למנוע פרטים מזהים הנוגעים לה, הרי שבהחלטי זו לא אנקוב בשמות העדים השונים אלא יעשה שמוש "בכנוים" כפי שנעשה בטעוני התביעה בפני
.

בחודש מרץ 2003, בשעות אחה"צ נסעה אמה של הקטינה ביחד עם שני אחיה (קטינים בני 9 ושנתיים), עם האו-פר של הילדים וכן עם המשיב לבצע קניות.

האם והאופר ניגשו לחנות והמשיב נותר ישוב במושב הקדמי של הרכב. הקטינה ושני אחיה ישבו במושב האחורי.

בשלב מסוים, הורה המשיב לקטינה לעבור למושב הקדמי ולשבת על ברכיו. הוא הכניס את ידו אל מתחת למכנסיה ותחתוניה וליטף את איבר מינה. הקטינה התנגדה למעשיו של המשיב, אך הוא אחז במותניה והצמידה אליו.

משהבחין המשיב כי האם והאו-פר מסיימים עיסוקם בחנות ושבים לרכב, חדל ממעשיו והורה לקטינה לשוב למושב האחורי.

יחד עם כתב האישום הגישה התביעה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום הליכים. בבקשה גופא מוצעת חלופת מעצר בתנאים מגבילים כפי שנקבעו על ידי כבוד השופט קסירר ביום 04.03.04.

מסתבר כי המשיב נעצר ביום 03.03.04, והובא לבית המשפט ביום 04.03.04 וזאת לדיון בבקשה להורות על מעצרו.

המשיב שוחרר על ידי בית המשפט בתנאים המגבילים הבאים:

א. מעצר בית מלא בביתו.
ב. פיקוח צמוד של אחיו מר נגר במשך כל שעות היממה.
ג. ערבות צד ג' על סך 10,000 ₪.
ד. ערבות עצמית על סך 10,000 ₪.
ה. איסור יצירת קשר ישיר או עקיף עם משפחת הקטינה.

אלה הם תנאי השחרור בהם מבוקש לשחררו עתה.
באשר לבקשה:

המשיב כופר בביצוע העבירה המיוחסת לו.

לטענת הסניגורית המלומדת אין הראיות מספיקות על מנת להורות על מעצרו של המשיב ואף לא על הגבלת שחרורו בתנאים המבוקשים והכוללים מעצר בית מלא בפיקוח.

הסניגורית טוענת גם לשלילת מסוכנות הנשקפת מהמשיב, כאשר לדבריה מהנסיבות האופפות את העכוב בהגשת התלונה ובהמשך העכוב בבקשה למעצר ניתן ללמוד על כך שההורים ואף המשטרה לא ייחסו למשיב מסוכנות.

מכל מקום, מציעה הסניגורית כי המשיב יהיה בתנאי מעצר בית מלא, אך ללא פיקוח צמוד במשך כל שעות היממה, ותוך הצעה להגדלת ההפקדה במזומן (הופקד כבר סכום של 1,000 ₪).

נוכח טענות ההגנה באשר לקלישות התשתית הראיתית והיותה בלתי מספקת לצורך קיום עילת מעצר או אף לצורך שקילת חלופת שחרור בתנאים מגבילים מכבידים, אדון תחילה בשאלה זו.

תשתית ראיתית:

שמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בתיק החקירה.

שקלתי טיעוני הסניגורית.

בין השאר מעלה הסניגורית טענות הנוגעות כאמור לפרק הזמן הנכבד שחלף מאז האירוע המיוחס ועד לפניה למשטרה, ובהמשך פרק הזמן שחלף עד שהתבקש מעצרו של המשיב.
עוד מעוררת הסניגורית טענות הנוגעות כאמור להימנעות ההורים מלהתלונן, וזאת למרות הפניות המרובות.

אליבא דהגנה, המשטרה נדרשה למאמצים נכבדים על מנת להביא את ההורים לכלל הגשת תלונה ומסירת הודעה במשטרה.

עוד טוענת הסניגורית לתמיהות רבות שעולות לטענתה מתיק החקירה כאשר לכך מתווספת הטענה שהקטינה הינה ילדה שלוקה ב"פנטזיות".

בין השאר מצביעה הסניגורית על צורות ביטוי בהן משתמשת הקטינה בחקירת ילדים, לדוגמא: הביטוי שבו השתמשה הקטינה לגבי איבר מינה, וכן ביטויים שונים שלטענת הסניגורית לקוחים מעולם המבוגרים, מה שמלמד על כך שמן הסתם מדובר בביטויים ובתכנים שהוטמעו בראשה של הילדה על ידי בוגרים.

שקלתי את חומר הראיות בתיק החקירה תוך שהעמדתי לנגד עיני כל הספקות, התמיהות והטענות שמעוררת הסניגורית כנגד חומר הראיות, והגעתי לכלל דיעה שחומר החקירה מעלה תשתית ראיתית שדי בה לצורך הדיון בבקשה למעצר עד תום הליכים.

נוכח חובת ביהמ"ש לשקול מול הראיות המצביעות על אשמת המשיב את הסברו והסברים היפוטתיים סבירים אחרים שקלתי את מכלול טענות ההגנה.

אינני מקבלת טענות ההגנה התוקפות את הראיות, ולא מצאתי כי יש בהכחשת המשיב כדי להפריך כבר בשלב זה את התשתית הראיתית או ליצור בה בקיעים.

מצאתי כי מדובר ב"סל ראיות" נכבד, אשר כלל הראיות שבו משתלבות זו עם זו ונארגות זו עם זו באופן שיש בו כדי להוכיח לכאורה את אשמתו של המשיב וזאת ברמה העולה כדי הנוסחה הנדרשת בשלב המעצר.
לענין זה ראה דברי כבוד הנשיא ברק בבש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מ"י, פד"י נ' (2) 133:
""ראיות לכאורה להוכחת האשמה"

12. קיים הבדל מהותי בין "ראיה לכאורה" הדרושה למעצר עד תום ההליכים לבין "ראיה רגילה" (או "ראיה מוחלטת") הדרושה להרשעה או לזיכוי. "ראיה לכאורה" היא מטבעה ראיה גולמית. היא טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. אין כל אפשרות להכריע על פיה את אשמתו או חפותו של נאשם. מידות ההוכחה הרגילות - בין זו (האזרחית) של עודף ראיות או נטיה של מאזן ההסתברות ובין זו (הפלילית) של שכנוע מעבר לכל ספק סביר - אינן תופסות בה. "ראיה לכאורה", היא איפוא, ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי, אשר יוצא מהכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה "רגילה" נבחנת בסיום ההליך השיפוטי, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העבר, הרי הראיה "לכאורה" נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד. הערכתה מבוססת על הסיכוי הטמון בחיק העתיד להפיכתה לראיה [147] רגילה. מהותה של הראיה לכאורה היא איפוא, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה.

...

"ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר.

...

13. החלטתו של השופט, לעניין קיומן של ראיות לכאורה, מבוססת בעיקרה על חומר החקירה כפי שהוא מצוי בתיק המשטרה המוצג לבית המשפט והנתון לעיון הנאשם ובא כוחו (על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי). במרכזו של חומר זה עומדות, כמובן, הראיות של התביעה."

מצאתי כי יש בהודעת הקטינה בפני
חוקרת ילדים, כשהיא משתלבת בהודעת אחיה בפני
חוקרת הילדים, וכאשר לכך מצטרפות הראיות האחרות כולל עובדת התלונה המידית לאחר הארוע, וכולל המצוקה ש"שידרה" הקטינה לאחר הארוע ושהביאה אותה לספר לאימה על הארוע, בהמשך התנהגותה בכיתה ובהמשך פניתה לחברה (או על פי גרסת אחיה - לכל חברותיה!)

פניות אלה מבטאות מצוקה אמיתית שבאה לעולם בעקבות הארוע הטראומתי שחוותה והצורך לפרוק מעליה את אשר חוותה.

וכאמור, מדובר בקטינה שלא כבשה תלונתה אלא להפך, מיד לאחר האירוע הקשה שחוותה פנתה לאדם הקרוב לה מדרך הטבע - לאמה, ומסרה תלונתה.

האם אשר מדרך הטבע אמורה להכיר את בתה, לא "ביטלה" את התלונה כדברים חסרי שחר, אלא להפך, קיבלה אותם כמות שהם, והראיה שפנתה מיד לאחר מכן לאו-פר וסיפרה לו על האירוע, ותוך שנתנה אמון בדברי בתה, ביקשה ממנו שידבר עם המשיב - שהיה חברו.

לעובדת פניית הבת לאמה מיד לאחר האירוע, ראה דברים שאמרה האם לאמה של חברתה של הקטינה.

עוד ראה מזכר מיום 31.12.03 של חקירות שומרון ממנו עולה כי האם מסרה שהבת התלוננה בפני
ה על האירוע.

בנוסף ראה עדות האו-פר אשר מעיד כי במועד האירוע אמה של הקטינה סיפרה לו על תלונת הקטינה וביקשה ממנו לדבר עם המשיב.

הוא אכן הגיע למחרת לעבודה ופגש במשיב אמר לו שהוא כועס עליו ושהוא רוצה לשוחח איתו ושידבר איתו בערב.

בערב הגיע לבית המשיב, או אז שאל אותו המשיב:

"אם זה משהו שקשור ל.... (אמה של הקטינה - הערה שלי - נ.ד.) ואמרתי לו שלא כי זה יותר גרוע וזה קשור ל.... (הקטינה - הערה שלי - נ.ד.)"

בנוסף עולה מתיק החקירה, כי לכאורה אימה של הקטינה אמרה לאם חברתה בעת שזו פנתה אליה, כי לאחר שבתה סיפרה לה על האירוע, היא סיפרה על כך לבעלה, אשר בעקבות זאת פנה למשיב, צעק עליו והזהיר אותו.

המשיב הצטער וטען שזו פעם ראשונה, והוא היה שתוי ויותר זה לא יקרה.

הם פנו לאשת מרות מסוימת וקיבלו עצה "לא לעשות ענין", על מנת שלא "להרוס" למשיב את חייו.

בהמשך, כנראה מחמת שהקטינה היתה במצוקה, היא פנתה לדמות קרובה אחרת - לחברתה ממנה הגיעו הדברים לאימה של אותה חברה. בעקבות פניה זו נחשפה הפרשה סופו של דבר.

יצויין, כי מפניית אותה אם עולה כי גם מחנכת הכיתה בה לומדת הקטינה, גילתה שהקטינה מצויה במצוקה בתחום של התעללות מינית, ואף ניסתה להביא את הקטינה להיפתח אליה.

האם בהודעתה במשטרה מוסרת כי הבת התלוננה מיד לאחר האירוע, היא סיפרה זאת לבעלה, ובעלה כעס מאד וחשב ללכת למשיב לדבר איתו אך סופו של דבר שהאו-פר שלהם הלך אליו וחזר אחרי שעה וסיפר שהמשיב אמר לו שהוא היה שתוי ו"השתיה" עשתה לו את זה, וכי הוא רק חיבק את הילדה. היא לא הצליחה להבין מהאו-פר מה בדיוק אמר לו המשיב. האופר קילל את המשיב והיא לא הבינה.

באותו ערב התקשרה לגורם מסויים בבית הספר בו לומדת הקטינה וסיפרה לה על המקרה, ונענתה:

"עזבי אני לא מאמינה לבת שלך ואני לא מאמינה שאסף יעשה דברים כאלה."

אביה של הקטינה כעס מאד על המשיב מה שמלמד כי נתן אמון בתלונת הבת אך לאחר ששוחחו עם אותו גורם החליטו האם והאב "לא להזיק לבן אדם" כלשונה של האם.

לדברי האם הם גם הבינו מהקטינה באותו זמן שהמשיב לא בדיוק נגע בה אלא רק הכניס את היד מתחת למכנסיים, ולא נגע לה ממש באיבר המין:

"והוא תיכף הוציא את היד כי אני כבר הגעתי מהחנות ממתקים".

דהיינו: ההורים היו מודעים לכך שהמשיב נהג שלא כדין, בלשון המעטה, כלפי בתם, ועובדה היא שהגורם שהביא אותו "להוציא את ידו" היה שהוא ראה את האם חוזרת.

זה המקום לציין כי גרסה זו לפיה המשיב חדל ממעשהו משנוכח שהאם חוזרת ומגיעה לכיוון האוטו, מוצאת תימוכין בעדות האח הקטין של קורבן העבירה.
לענין זה ראה חקירת אחיה של הקורבן על ידי חוקרת הילדים, אשר מעיד כי אחרי שהמשיב הכניס את ידו לאיבר מינה של אחותו:

"ואחרי זה... ש... בא ואמא באה, לא שאמא באה אז אה... אז אסף אומר לה, קומי, קומי יאללה, אמא באה ו... אחרי זה נסענו."

ויצויין כי העובדה שהמשיב מצא לנכון לומר לקטינה שתקום כי אמה מגיעה, מחזקת את ההתרשמות כי אכן היו דברים בגו.

הדבר מלמד שתוך שהמשיב היה מודע לחומרת המעשה נזהר מ"להתפס" בשעת המעשה ע"י האם.

הנה כי כן, הקטינה התלוננה בזמן אמת, ואימה לא ביטלה את דבריה כדמיונות שווא.

גם האב נטה להאמין לבת בדבר קרות המעשה אשר הביא לכלל כעס.

אחר כל הדברים האלה לא הזדרזו ההורים לפנות למשטרה ואינני מתעלמת מהעובדה כי המשטרה נדרשה לפניות מרובות להורים שיבואו למסור הודעה.

אינני מתעלמת גם מכך שההורים בחרו לאחר התיעצות קצרה שלא לפנות למשטרה ולגורמים מקצועיים לטפול בבת.

אני גם ערה לעובדה שהאב סירב לחקירת הילדה, אך אין בכך כדי להביא אותי למסקנה שהדבר נבע מכך שההורים לא נתנו אמון בקטינה, או מכך שסברו שהמדובר ב"פנטזיה".

להפך, התנהלות ההורים - מלמדת כי נתנו אמון בתלונה אך מטעמים השמורים עימם בחרו שלא למצות את הדין עם המשיב, וסברו כי אין צורך בהמשך הליכים.
התרשמות זו נובעת בין השאר מהעולה ממזכר שנערך ביום 05.01.04 על ידי חוקרת הילדים אשר שוחחה עם אביה של הקטינה, אשר טען כי בתו לא נפגעה נפשית או פיזית מהמקרה. הוא אינו מעונין להתלונן, ורוצה לסגור את התיק.

כלומר: האב אינו טוען שאינו מאמין כי היו דברים מעולם, ולהפך, מתגובתו עולה כי הוא האמין שארע אירוע, אך לשיטתו הילדה לא נזוקה, והוא אינו מעונין להתלונן.

ההתרשמות הינה כי האוירה בישוב באופן כללי היתה של סלחנות כלפי "מקרה אחד", ולענין זה ראה התגובות השונות כפי שהן באות לידי ביטוי בתיק החקירה.

בכל הכבוד הראוי להורים, התרשמותי לגבי השאלה אם אכן נגרם נזק לקטינה בעקבות האירוע שונה מהתרשמות האב.

בית המשפט ער לכך שהילדה חיפשה אפיקים שונים לבטוי המצוקה בה היתה שרויה כתוצאה מהאירוע - בין אם תחילה על ידי פניה לאמה, ובין אם שבהמשך סיפרה לחברתה - (ולגרסת אחיה סיפרה לכל חברותיה) - ובין אם על פי תגובתה בבית הספר.

יחד עם זאת אינני מקבלת כאמור כי המנעות ההורים מלכתחילה למצות הליכים, כולל הליכי טיפול, נובעת מחוסר אמונה לבת.

יותר מתקבל על הדעת שהדבר כנראה נבע מחוסר רצון להיכנס למה שאולי נראה בעיני האב כסחרור של חקירה וטיפול.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי לא היתה במקרה זה כבישת תלונה מצידה של הקטינה וכי האיחור בהגשת התלונה אין בו כדי לערער כמלוא הנימה מאותו אמון שניתן לגרסת המתלוננת, הקטינה, על ידי חוקרת הילדים.

חוקרת הילדים מתרשמת כי הילדה חוותה את האירוע, תוך שהיא סומכת התרשמותה בין השאר על התקיימות דינמיקה המוכרת מעבירות מין.

לא מצאתי כי אופן התבטאות הקטינה מלמד על כך שהנושא הוטמע כביכול במוחה ע"י בגירים וההתרשמות בכללתה הינה של תלונה אמינה ואמתית.
חוקרת הילדים מתרשמת גם מעדותו של אחיה של הקטינה, שהיה עד ראיה לאירוע.

לכל אלה מצטרפת תחילתה של הודיית המשיב, אשר בשלבים מסוימים הודה בחצי פה בחלקיות המעשה, ובשלבים אחרים אמר כי היה שתוי.

לציין כי נושא היותו של המשיב שרוי בערפילי אלכוהול בעת האירוע, חוזר ועולה במקומות שונים בתיק החקירה.

באשר להודיית המשיב כפי שניתנה מחוץ לכותלי בימ"ש בפני
האו-פר, הרי לענין זה מוסר המשיב גרסה שאינה מתקבלת על דעתי, הוא טוען לגבי מה שאמר לאו-פר:

"אה... הוא הכריח אותי... הוא הכריח אותי... הוא שכנע אותי והכריח אותי שכן שעשיתי ושנגעתי... אולי היד היתה... כשהיא ישבה... יכול לקרות מצב כזה שהיד בלי כוונה..."

ודוק:

אותו אדם שהמשיב מיחס לו שכביכול "שכנע" אותו ו"הכריח" אותו לומר שעשה את המיוחס לו, צעיר בשנים רבות מהמשיב עצמו.

לא השתכנעתי כי האו-פר נגוע ולו גם בשמץ של נסיון להכריח את המשיב ולשכנע אותו להודות במעשה.
ולהפך, השתכנעתי כי אותה הודיה שנעשתה בפני
אדם אחר, בהזדמנות הראשונה בסמוך לאירוע, תוך שהמשיב הביע צער על כך אותה עת, היא הגרסה הראשונית והקרובה יותר לאמת מהגרסה הנמסרת כיום.

ההכחשה כיום מופיעה כאשר מי שחוקר את המשיב כבר איננו חברו אלא מדובר בחוקרי משטרה ובהליך חקירתי כדין.

עילת מעצר:

המעשים המיוחסים למשיב - כלשעצמם, בהיותם מבוצעים בקטינה רכה בשנים - מלמדים על מסוכנותו.

מחד המשיב מבצע לכאורה מעשה חמור בילדה ומאידך הבנתו את החומרה מביאה אותו לחדול מכך כאשר אמה מתקרבת.

נופך של חומרה נוסף לכך שהמשיב יודע שהאם בטחה בו והפקידה ילדיה ברשותו, כשהיא נכנסת לחנות אך הוא אינו מהסס מלהפר אמון זה תוך ניצול פרק הזמן הקצר בו האם נעדרת.

גם תשובותיו בחקירה מעלות חשש כי המדובר באדם אשר קיים חשש לגביו בעת שיצרו גובר עליו.

בחקירתו ביום 3.3.04 בשעה 12:00, לכשנשאל המשיב: "היא טוענת שהכנסת את היד לתוך איבר מינה.", הוא משיב תשובה תמוהה ביותר: "לא זכור לי. באופן אישי יכול להיות שזה קרה קשה לי להאמין שזה קרה יכול להיות לא זכור לי.".
ובהמשך:

"שאלה: יכול להיות שהכנסת האצבע לאיבר המין כפי שהילדה אמרה?
תשובה: אני רוצה לדבר עם עורך דין לדבר איתו שיראה את הדברים, אני לא זוכר בדיוק אם הייתי זוכר הייתי אומר אמרתי את זה כמה פעמים."

הנה כי כן, מדברי המשיב עצמו עולה כי "יתכן" שהדבר קרה.

"יתכנות" זו מעלה חשש כי הוא עלול לחזור על מעשיו בהתקיים נסיבות שתאפשרנה לו זאת.

נופך נוסף של חומרה עולה ממושגיו הבלתי מקובלים של המשיב כפי שהם מוצאים בטוי בהודעתו מיום 31.01.04.

באותה הודעה אומר המשיב:

"יכול להיות שהילדה מאוהבת בי."

והמדובר באדם בן 48 המדבר על קטינה בת 8!

למשיב מיוחס בצוע לכאורה של עבירה מסלידה שקשה לאמוד כבר עתה נזקיה העתידיים לקרבן.

המדובר בעבירה אשר תוצאותיה החמורות - מי ישורן כבר עתה.

שוכנעתי כי במקרה זה קמה עילת מעצר מוצקה הבאה בגדר מסוכנות.
חלופת מעצר:

כמצוות המחוקק, קיימת חובה לבדוק בכל מקרה דבר קיומה של חלופת מעצר אשר פגיעתה בחירותו של נאשם פחותה.

במקרה שלפני באה כבר התביעה עם הצעה לחלופת מעצר, שענינה שחרור באותם תנאים בהם הוא משוחרר כיום.

תוך שהסניגורית המלומדת שוללת מסוכנות הנשקפת מהמשיב, היא מציעה לחילופין כי לכל היותר יהיה המשיב בתנאי מעצר בית מלא אך ללא פיקוח.

בנסיבות הענין שבפני
, בבוא בית המשפט לשקול שחרורו של המשיב בחלופת מעצר, עליו לאזן בין זכותיו של המשיב לבין זכויות הציבור וקורבנות פוטנציאלים.

לעניין זה ראה דברי כבוד השופט זמיר בבש"פ 3899/95 מ"י נ' ג'אמל ואח' פד"י מ"ט (3) 164, שם הוא מצטט בהסכמה את דברי כב' הנשיא שמגר בבש"פ 3707/95:

"חוק היסוד אינו מצווה עלינו לכבד רק את חירותו של אדם, לרבות נאשם, אלא הוא מחייב אותנו להגן גם על זכויות אחרות של אנשים אחרים, שנעשו או עלולים להיעשות קורבנות של נאשמים."

וכך אמר לעניין זה הנשיא שמגר בבש"פ 3507/95 אורן ראובן נ' מדינת ישראל:

"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו פורש כנפיו רק על החשוד והעבריין, אלא לא פחות מכך על קורבנותיהם בפועל... חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נוצר כדי להגן על בני האדם ולשמור חייהם וגופם של הכל מפני פגיעה וסיכון, ולא כדי ליצור שכבה של אנשים מיוחסים בעלי חסינות, שיוכלו להרע כאוות נפשם מבלי שהחברה תורשה להתגונן מפניהן".

והדברים יפים וישימים לעניננו.

חלופת מעצר במקרה שלפני צריכה להיות כזו שתבטיח שהמשיב לא יתפתה לחזור על מעשיו ולהרע לקטינות אחרות לכשתזדמן לו "שעת כושר" לכך.

הצעת ההגנה לפיה לא תכלול החלופה פיקוח מלא וצמוד על המשיב, איננה יכולה להתקבל על דעתי, במיוחד בנסיבות הענין, מהן עולה כי מקום בו קיים מורא אדם בגיר על המשיב, הוא נמנע ממעשיו - לענין זה ראה האמור לעיל באשר לחדילתו מהמעשה לכשהאם התקרבה.

גם מהשיחות שניהל המשיב עם האו-פר, אני מתרשמת כי קיימת חשיבות ספציפית במקרה זה בהימצאות אדם מבוגר עם המשיב אשר יפקח עליו.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשה, ומורה על שחרורו של המשיב בתנאים המגבילים הבאים:

א. מעצר בית מלא בביתו או בכתובת אחרת - מושב טירת שלום - אצל אחיו שלום נגר ת.ז. 051558294. טרם שהמשיב יעבור לכתובת האחרת, כאמור לעיל, עליו להודיע מיידית לביהמ"ש ולפרקליטות.

ב. פיקוח צמוד במשך 24 שעות של אחד מקרובי המשפחה הבאים: אחיו - ישראל נגר או שלום נגר ת.ז. 051558294 או הגב' זהבה צדוק ת.ז. 055884621 כאשר בכל העת יהיה לפחות אחד מקרובי המשפחה האמורים לעיל עם המשיב.

ג. איסור יצירת קשר ישיר או עקיף עם הקטינה ו/או מי מבני משפחתה.

ד. המשיב יתייצב בבית המשפט בכל עת שידרש לכך, כאשר הוא מלווה בליווי ופיקוח מלא וצמוד של אחיו.

ה. מובהר למשיב כי משטרת ישראל רשאית להיכנס לביתו בכל שעה משעות היממה ללא הודעה מוקדמת לשם בדיקת שאלת עמידתו בתנאי השחרור.

להבטחת מילוי תנאי השחרור תשמשנה הערבויות שהופקדו, ובנוסף, יחתמו הגב' זהבה צדוק ומר שלום נגר על ערבות צד ג' בסך של 2,500 ₪ כל אחד.

ו. מובהרה לערבים כי חובה עליהם לדווח מיידית למשטרת ישראל על כל הפרה של תנאי מתנאי השחרור, ובמידה ולא ידווחו, הרי שהתביעה תהיה רשאית לעתור לחילוט הערובויות .

ז. ניתנת אורכה להמצאת הערבויות הנוספות על פי החלטתי מהיום, עד מחר בשעה 13:00, ובמידה ולא תומצאנה הערבויות עד לאותו מועד, יעצר המשיב ובמקרה כזה יובא בפני
שופט תורן תוך 24 שעות ממעצרו.

ח. במידה והמשיב יפר תנאי מתנאי השחרור יעצר, ובמקרה כזה יובא בפני
שופט תורן תוך 24 שעות ממעצרו.

הודעה זכות ערר.

ניתנה היום א' בניסן, תשס"ד (23 במרץ 2004) במעמד הצדדים.

נירה דסקין
, שופטת
{קלדנית - רוני}

עו"ד הליבני: בחג הפסח תשהה המשפחה ברח' בן גוריון 12 הוד השרון, אצל משפחת מזל וחיים נגר - ההורים של המשיב. מבקשת כי מעצר הבית יהיה במועד זה בכתובת זו.

עו"ד הדר: אין התנגדות.

החלטה
כמבוקש, תוך שמובהר שיתרת התנאים בעינם.
ניתנה היום א' בניסן, תשס"ד (23 במרץ 2004) במעמד הצדדים.
נירה דסקין
, שופטת

{קלדנית - רוני}








פ בית משפט שלום 1278/04 מדינת ישראל / פמ"מ נ' אסף נגר (פורסם ב-ֽ 23/03/2004)