פסקי דין על בנק מזרחי-טפחות סניף מגדל יהלום | פסקי דין על שמואל אלישיוב | פסקי דין על שלום חי אלישיוב | פסקי דין על דוד אלישיוב ואח' |

1332/09 תאק     19/09/2010




תאק 1332/09 בנק מזרחי-טפחות סניף מגדל יהלום נ' שמואל אלישיוב, שלום חי אלישיוב, דוד אלישיוב ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תא"ק 1332-09 בנק מזרחי-טפחות סניף מגדל יהלום
נ' אלישיוב ואח'







בפני

הרשמת - כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט


תובע / מבקש

בנק מזרחי-טפחות סניף מגדל יהלום


נגד


נתבעים/ משיבים

1.שמואל אלישיוב
2.שלום חי אלישיוב
3.דוד אלישיוב
4.משיח אלישיוב



החלטה

שתי בקשות להכרעתי - בקשה לתיקון כתב התביעה, ובקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ.

עניינה של התביעה שהוגשה לבית המשפט היא ב- 71 הלוואות שנטלו המשיבים מהמבקש בין השנים 2002 עד 2006 לשם מימון רכישת 71 דירות בשלושה פרוייקטים של קבוצת חפציבה - "אלעד 90" (16 הלוואות), "אלעד 60" (13 הלוואות) ו- "מחסיה 109" (42 הלוואות).

המשיבים חדלו לפרוע את התשלומים בגין ההלוואות ולפיכך הגיש המבקש (ביום 15.4.08) תביעה בסדר דין מקוצר, ת.א. 24695/08, לבית משפט השלום בתל אביב ובה עתר לחייב את המשיבים לשלם חוב פיגורים בגין הלוואות המשכנתא; ומנגד בקשו המשיבים (בש"א 167979/08) לדחות ו/או למחוק את התביעה על הסף או למחוק כותרת ולחלופין עתרו לקבל רשות להתגונן.

ביום 25.1.09 עתר המבקש לתקן כתב התביעה לאחר שהעמיד לפרעון מיידי את הלוואות "אלעד 90"; חרף התנגדות המשיבים נעתר בית המשפט השלום לבקשה; משתוקן כתב התביעה וסכום התביעה הועמד על 9,346,222 ₪ הועבר הדיון לבית משפט זה לאור הסמכות העניינית.

בקשה מס' 8 – תיקון כתב התביעה
פעם נוספת עתר התובע לתקן את כתב התביעה לנוכח אירועים שונים שארעו לטענתו מאז תוקנה התביעה.
כך העמיד ביום 25.4.10 (לאחר התיקון האחרון) את הלוואת "מחסיה 109" לפרעון מיידי כזכותו; כך העובדה כי בנק הפועלים, שהפיק את הבטוחות מטעם קבוצת חפציבה השיב חלק מסכומי הלוואות 'אלעד 90' במסגרת הליך הפש"ר של קבוצת חפציבה וכתוצאה מהליך משפטי שנקט המבקש, וכן העובדה כי בינתיים מונה כונס נכסים מטעם המבקש למימוש המשכנתאות בקשר עם הדירות בפרוייקט "אלעד 60" שאף מכר את הדירות כך שכיום לא קיימת יתרת חוב בהלוואות "אלעד 60".

לטענת המבקש האירועים הנזכרים התרחשו לאחר תיקון כתב התביעה מחייבים תיקונו פעם נוספת כדי שניתן יהיה להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין לנוכח השינוי במצב העובדתי.
לטענת המבקש, מאז תוקן כתב התביעה בפעם הראשונה, ממילא לא הגישו המשיבים בקשה חדשה למתן רשות להתגונן ולמעשה לא התקדם התיק ולא יגרם נזק מתיקון כתב התביעה לאור השלב המוקדם של התיק, קרי, בטרם התקיים קדם משפט, ובטרם נחקרו המשיבים על בקשת הרשות להתגונן שהגישו.
ועוד טוען כי ממילא לא יפגעו טענות המשיבים בבקשת הרשות להתגונן, וכי לאור ההלכות הנוהגות יש להתיר את תיקון כתב התביעה במצב דברים זה.

בדיון שהתקיים לפני ביום 6.6.10 התרתי למשיבים להגיב לבקשה לתיקון כתב התביעה, על אף שהמבקש התנגד מהטעם שהמועד להגשת התגובה חלף זה מכבר.
המשיבים התנגדו לתיקון כתב התביעה, וטענו כי לא רק שאין להתיר את התיקון המבוקש אלא
יש להורות על מחיקת התביעה תוך חיוב המבקש בהוצאות לדוגמא.
טוענים המשיבים כי ביום 11.2.10 ניתן צו לכינוס נכסי המשיב 3 וההליכים נגדו עוכבו, ומאחר שבקשת התיקון מתייחסת גם למשיב 3 ללא כל הבחנה בינו לבין המשיבים האחרים מהווה התיקון ניסיון פסול לפרוע את חוב המשיב 3 המצוי בהליכי פש"ר באמצעות המשיבים והדבר מהווה העדפת נושים בניגוד לדין. לטענתם כל עוד לא צורף הנאמן של המשיב 3 לתביעה, לא ניתן להמשיך בהליכים נגדו, וממילא לא ניתן להגיש במסגרת ההליכים בקשות.

עוד טוענים המשיבים להיעדר נקיון כפיים וחוסר תום לב של המבקש, בכך שנמנע מלחשוף בפני
בית המשפט כי מיום הגשת התביעה ועד היום קיבל סך של 20,000,000 ₪ על חשבון ההלוואות, וכן לא מסר שבמסגרת הכספים שגבה קיבל המבקש סך של למעלה מ- 5,000,000 ₪ אותו זקף שלא כדין לטובת הלוואות "מחסיה 109" הגם שחלק מכספים אלו מיוחסים לחובות של המשיב 3, בניגוד לדין ותוך העדפת נושים.
כך גם טענו המשיבים כי מתוך 13 הדירות בפרוייקט "אלעד 60" שהמבקש מימש נרכשו 5 דירות על ידי המשיב 3 וזקיפת העודף בגין מכירתן מהווה העדפת נושים אסורה.

המשיבים גם טוענים כי אין לאפשר המשך נקיטת הליכי משפט נגדם בגין הלוואת "אלעד 90" שכן יתרת החובה בגין הלוואות אלו שולמה למבקש על ידי בנק הפועלים, למרות זאת תבע המבקש את יתרות חוב הפיגורים בגין הלוואות אלה בכתב התביעה המתוקן.

בנוסף טוענים המשיבים כי תביעת חוב הפיגורים יחד עם תביעה בגין העמדת מלוא ההלוואה לפירעון הינה תוצאה בלתי הגיונית שגורמת 'לשעטנז' בעילות התביעה ולפיצול שאינו ראוי.
לגישתם אין בהליכים שנוקט המבקש כדי להצדיק תיקון כתב התביעה כשמלכתחילה נמנע המבקש מלתבוע את מלוא הסעד, והם מוסיפים וטוענים כי היה על המבקש לכלול כבר בעת הגשת כתב התביעה המקורי את כל הסעדים המבוקשים ומשלא עשה כן הנו כתובע שויתר על חלק מהסעדים.

אשר לאירועים העובדתיים הנטענים אומרים המשיבים כי לא השתנה מאומה מאז הגשת כתב התביעה המקורי, וכי אין בבקשת המבקש כל טעם המצביע על שינוי נסיבתי ו/או ראייתי וכי מדובר בנתונים עובדתיים עליהם ידע המבקש עובר להגשת התביעה.
ואם בכל אלה לא די, מוסיפים המשיבים וטוענים כי הלכה היא שכאשר בעל דין נוהג בחוסר תום לב ובשיהוי, לא יאפשר בית המשפט לתקן את כתב טענותיו.


לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולאחר שעיינתי גם בכתב התביעה המתוקן ובכתב התביעה הקודם, ראיתי להיעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה.

1.
לציין כי לתגובת המשיבים הכוללת עובדות לא מעטות כלל לא צורף תצהיר וברי כי אין מקום לתת משקל לעובדות שאינן נתמכות בתצהיר, ומכאן שהחלטתי תתבסס עובדות הנתמכות בתצהיר, שעליו ניתן לחקור את נותן התצהיר.

2.
עוד לציין כי הלכה פסוקה היא שבית המשפט נעתר בליברליות לבקשה לתיקון כתב תביעה כשהתיקון המתבקש נועד לאפשר הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת; בית המשפט בוחן את מהות התיקון המבוקש והאם יש בתיקון המתבקש לתרום ליעילות הדיון ולהכרעה בשאלות השנויות במחלוקת ואין בו משום מתן עדיפות דיונית למבקש (רע"א 330/85 אלבו נ. רבינטקס תעשיות בע"מ פ"ד לט (2) 556).
חריגים לכך הם מקרים שהמבקש השתהה שיהוי רב או פעל בחוסר תום לב או במקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו לולא התיקון (רע"א 2345/98 סלים דנגור נ. חנוך ליבנה פד"י נב (3) 427).

3.
כשהבקשה לתיקון כתב התביעה אינה חורגת מהעילה המקורית, היסודית הרי שגישת בתי המשפט לבקשת התיקון היא מקלה, ואוסיף כי אף אם יש בתיקון מסוים הוספת "עילה חדשה", הרי שאין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשלול את הזכות לתקן את כתב התביעה, אלא שהקריטריונים לבחינת הבקשה לתיקון יהיו חמורים יותר (א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 148, 150- 152; רע"א 8667/06 המוסד לביטוח לאומי נ' האחים ישראל בע"מ (17.12.06)).

4.
נראה כי אין מקום להביא את שלל הפסיקה בנושא ואת הגישה הגמישה בסוגיה זו, שבעתיים נכונים הדברים כאשר מדובר בבקשה לתיקון כתב תביעה בשלבים המוקדמים של הדיון ובטרם התקיים ולו דיון אחד בהליך העיקרי, הוא המקרה שלפני.
הבקשה לתיקון כתב התביעה אינה חורגת מהעילה המקורית ותיקון כתב התביעה לא ישלול מהמשיבים הגנה שקמה להם על יסוד כתב התביעה המקורי.
השלב שבו מוגשת הבקשה מצדיק אף הוא העתרות לבקשה שהרי ההליך ממילא מצוי בשלב קדם משפט והמשיבים טרם הגישו בקשת רשות להתגונן מתוקנת לאחר שבית משפט השלום התיר התיקון הראשון.

5.
נראה לי כי ראוי ורצוי שיתווספו לכתב התביעה העובדות הנדרשות והמתחייבות לנוכח האירועים שהיו מאז תוקן כתב התביעה וגם לנוכח העובדה שחלק מהחובות נפרעו; פרטים עובדתיים אלה הנוגעים ללב המחלוקת בין הצדדים ומוצדק כי יהיו לפני בית המשפט על מנת שניתן יהיה לגבש את השאלות העיקריות שבמחלוקת.

6.
לציין כי טענת המשיבים שלא

היה כל שינוי עובדתי נסתרת, שהרי בסעיף 53 לתגובתם מציינים המשיבים כי ביום 13.6.10 החליט כבוד השופט צבן לחייב את בנק הפועלים לשלם למבקש את יתרת החוב בגין פרוייקט "אלעד 90", ממילא מועד מתן ההחלטה, שתוכנה משפיע גם על כתב התביעה כאן, מעיד בעד עצמו כי היה לאחר התיקון שאושר.

7.
לא מצאתי כל ממש בטענת המשיבים לפיה תביעת חוב הפיגורים יחד עם תביעה בגין העמדת מלוא ההלוואה לפירעון היא תוצאה בלתי הגיונית שגורמת ל'שעטנז' בעילות התביעה ולפיצול שאינו ראוי, ואני סבורה כי הבסיס העובדתי לתביעה הוא בסיס משותף וכך גם הסעד הכספי, משכך לא ברורה טענת 'השעטנז'. עוד לציין כי אינני מקבלת את טענת המשיבים בענין המנעות המבקש מציון העובדה שהמשיבים שילמו סך של כ- 20,000,000 ₪ מאז הגשת התביעה וזאת מאחר שהמבקש ציין במפורש כאחד מנימוקי הבקשה לתיקון כתב התביעה את העובדה כי לאחר הגשת התביעה קבל כספים על חשבון ההלוואות.

8.
טענת המשיבים כי התמורה בקשר לפרויקט "אלעד 90" שולמה במלואה ואין הצדקה לנהל הליכים משפטיים בקשר לכך אינה רלוונטית לשלב הבקשה לתיקון כתב תביעה והמשיבים יוכלו להעלות טענותיהם לגובה החיוב הנתבע במסגרת טענותיהם בבקשת הרשות להתגונן ו/או בכתב ההגנה.

9.
אני רואה לדחות גם את טענת המשיבים כי יש לסלק על הסף את הבקשה לתיקון התביעה מאחר שהיא כורכת את כלל המשיבים במסגרת אחת למרות שההליכים נגד המשיב 3 עוכבו בגלל צו הכינוס; טענה זו אינה רלוונטית לשאלה אם יש לאפשר תיקון כתב התביעה.

ככל שהמשיב 3 מבקש להתגונן מפני התביעה עליו לבקש מבית משפט של פש"ר היתר לניהול ההליכים; אין הליך הפש"ר מקנה חסינות מפני הגשת תביעות, אלא לכל היותר עיכוב הליכים ויש להתייחס לכל תביעה המוגשת נגד מי שמצוי בהליכים אלה באופן פרטני כמו הגשת בקשה לבית משפט של פש"ר להמשך ניהול ההליכים או כל טענה דיונית אחרת אך אין בכך לשמוט את הבסיס להגשת התביעות ככל שבמצע העובדתי יש עילות נגד מי שמצוי בהליכי כינוס. על המשיבים בכלל ועל המשיב 3 בפרט לטעון טענותיהם במסגרת בקשת רשות להתגונן או בכתב ההגנה.


מעבר לצורך אציין כי ממילא טענת המבקש היא כי חיובי המשיבים כלפיו הם 'יחד ולחוד' ועל כן רשאי לכאורה, להיפרע מלוא החוב מכל אחד מהמשיבים; אלא שכפי שציינתי אין בין מעמד המשיב 3 ובין תיקון כתב התביעה ולא כלום, בעיקר כשהמשיבים לא תמכו את הטענות בתצהיר.

10.
בנסיבות העניין מצאתי לאפשר למבקש תיקון כתב התביעה ואני מורה כי כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה לתיקון כתב התביעה, יהיה כתב התביעה המתוקן והמשיבים יוכלו להתגונן או להגיש כל בקשה אחרת לפי שיקול דעתם תוך 30 ימים מעת קבלת ההחלטה.

מאחר שהמשיבים נאלצים להגיש בקשות מתוקנות כתוצאה מתיקון כתב התביעה אני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

בקשה מס' 11 – עיכוב יציאה מן הארץ
11.
המבקש עתר לצו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיבים.
יאמר כבר עתה כי יציאת המשיבים מן הארץ מעוכבת מאז ה- 17.4.08; תחילה על פי צו שניתן במעמד צד אחד על ידי רשם בית משפט השלום בבש"א 160725/08, ולאחר דיון במעמד שני הצדדים בבקשת המשיבים לבטל את צו העיכוב החליט בית המשפט ביום 17.6.08 להותיר את צו העיכוב על כנו.
ערעור שהוגש לבית המשפט השלום על החלטת הרשם (בש"א 168070/08) נדחה והצו נותר על כנו (החלטה מיום 15.9.08).
את הבר"ע שהגישו המשיבים על החלטת בית המשפט השלום משכו בהסכמה בהמלצת בית המשפט של ערעור, מאחר שהצו המקורי פקע בחלוף למעלה משנה מיום הנתנו ומשכך הפך למעשה הדיון להיות תיאורטי.

12.
ביום 21.5.09 (עובר לדיון בערעור) לאחר שהתביעה הועברה לדיון בבית משפט זה הגיש המבקש בקשה במעמד צד אחד להאריך תוקף צו עיכוב היציאה מן הארץ (בש"א 10450/09); בית המשפט נעתר לבקשה וגם הסכום שבבסיס הבקשה תוקן בהתאם לתובענה.
בחלוף כמעט שנה ומאחר שתוקף צו העיכוב עמד לפוג, קבע כבוד השופט זמיר כי "...המשיבים לא הגישו במהלך אותם חודשים בקשה להסיר את צו העיכוב או לתת פסיקתא להסרתו בשל פקיעתו. מכל מקום, דומה כי הדיון הפך כרגע לתיאורטי..."; בהתאם הורה

כבוד השופט זמיר למחוק את כל הבקשות בעניין עיכוב היציאה ועיכב את ביצוע ההחלטה עד ליום 11.5.10 לאפשר למבקש להגיש בקשה חדשה לעיכוב יציאה.

13.
בהתאם להחלטת כבוד השופט זמיר הוגשה ביום 10.5.10 הבקשה דנן ובה עתר המבקש לעכב במעמד צד אחד את יציאת המשיבים מן הארץ 'בין אם יהיה זה צו חדש ובין אם יהיה זה צו המאריך את תוקף
הצווים הקודמים'.
ביום 11.5.10 קבעתי כי אין מקום למתן הצו במעמד צד אחד, הוריתי על קבלת תגובת המשיבים
וקבעתי כי תוקף הצו יהיה עד ליום 18.5.10.
ביום 13.5.10 הגישו המשיבים בקשה להורות על מחיקת הבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ על הסף; זמנתי את הצדדים לדיון ביום 6.6.10 והוריתי כי צו עיכוב היציאה ישאר בתוקף עד החלטה אחרת.
ביום 31.5.10 הוגשה תגובת המשיבים לבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ, ובקשה לביטול צו עיכוב יציאה שניתן במעמד צד אחד. לתגובה/בקשה זו לא צורף תצהיר מטעם המשיבים.
דיון במעמד הצדדים התקיים כאמור ביום 6.6.10, ולאחריו הגישו הצדדים את
סיכומיהם.

14.
אומר כבר כי
בבקשה דנן עתר המבקש לעכב את יציאת המשיבים מן הארץ 'בין אם מתוקף צו חדש ובין אם יהיה זה צו המאריך את תוקף הצווים הקודמים'.
אציין כבר כי אני רואה בבקשה שלפני בקשה חדשה למתן צו עיכוב יציאת המשיבים מן הארץ; בבקשה פרש המבקש נימוקים עובדתיים לביסוס טענותיו ועל כן אדרש לשאלה אם ראוי ליתן הצו לפי העובדות שלפני ולא מצאתי להדרש לכל טענות המשיבים בשאלת סמכות בית המשפט להאריך את תוקף צווי העיכוב, או בשאלות שהובאו לפני מותבים קודמים.
למעלה מן הצורך אציין כי בפני
המשיבים עמדה האפשרות לערער על כל החלטה קודמת שהאריכה את תוקפם של צווי עיכוב היציאה מן הארץ ככל שסברו שלא היה מקום להאריך את תוקפם - אלא שהמשיבים לא עשו כן, ואפילו לא עתרו לקיים דיון במעמד שני הצדדים לאחר שכבוד הרשם ברוך (כתוארו אז) עיכב את יציאתם מן הארץ במעמד צד אחד, וגם לאחר הדיון שלפני המשיכו והגישו סיכומים ומשכך אדון בבקשה שלפני קרי, האם יש ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיבים על בסיס העובדות שבבקשה שלפני ללא קשר לשאלת הסמכות להאריך תוקף הצו.

15.
אציין כבר כי אינני מקבלת את טענת המשיבים שיש לסלק על הסף את הבקשה מהטעם שהיא כורכת בקשות נגד כלל המשיבים לרבות המשיב 3, שנגדו מעוכבים ההליכים וכנגדו ממילא קיים צו עיכוב יציאה מן הארץ מכוח צו הכינוס.
אכן, במסגרת הליכי הכינוס הננקטים נגד המשיב 3 מעוכבת יציאתו מן הארץ; עוד לפי דיני הפש"ר על המשיב 3 לקבל אישור ביהמ"ש הדן בתיק הפש"ר לניהול ההליכים נגדו, וכל עוד לא ניתנה לו הרשות לעשות כן – אינני דנה בעניינו בשל עיכוב ההליכים מכח צו הכינוס; הגם שאין החלטה זו מתייחסת בהחלטה אופרטיבית למשיב 3 לא מצאתי כל מניעה לדון בבקשה המתייחסת למשיבים האחרים.

16.
עוד אציין כי אין זו המסגרת הנכונה ו/או הראויה לטענות המשיבים ביחס לסכומים אשר נזקפו, ככל שאכן נזקפו כאלה, ע"י המבקש, לטובת הלוואות "מחסיה 109", והכוללים גם כספים המיוחסים למשיב 3, נגדו כאמור מעוכבים ההליכים עקב הליכי הכינוס.
כאמור, המשיבים לא תמכו את תגובתם לבקשה לצו עיכוב יציאה נגדם בתצהיר ובהעדר גרסה בפיהם לא נחקר מי מהם בדיון שהתקיים ביום 6.6.10.
אמנם בסיכומיהם טענו המשיבים כי צירפו תצהיר לבקשתם לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ מיום 6.5.08 (שנתיים קודם לכן!!) וכי בעל דין רשאי להסתמך על ראיה שהובאה במסגרת הליכי ביניים, אלא שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים, והדבר לא נזכר בתגובת המשיבים לבקשה, התגובה אף לא הפנתה לתצהיר זה, לפיכך לא נחקר מי מהמשיבים בדיון שהתקיים לפני ביום 6.6.10! רק לציין ולהוסיף כי ממילא תצהיר בבקשת ביניים נראה לכאורה כי איננו עדכני לבקשה עתה והוא לא יכול להכיל עובדות רלוונטיות לאור חלוף הזמן והאירועים שארעו מאז, כנטען על ידי המבקש – אלא שדברים אלה הם מעבר לצורך שהרי ההפנייה לתצהיר לא נעשתה במועד ולא ניתנה למבקש כל אפשרות לחקור על תצהיר זה.

17.
לאחר האמור לעיל אעבור לבקשה שלפני לענין צו העיכוב, ואומר כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בבקשות, בתגובות ובסיכומים ושמעתי את חקירות המצהירים מצאתי לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב יציאה מן הארץ.

18.
בהתאם לתקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 יש להראות שלושה תנאים מצטברים כדי שבית משפט יעתר לבקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ:
א.
קיומה של עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה.
ב.
חשש סביר, הנתמך בראיות מהימנות לכאורה, כי הנתבע עומד לצאת את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת.
ג.
יציאת הנתבע מהארץ תכביד באופן ממשי על קיום ההליך, או על ביצוע פסק הדין.
בנוסף, יש לבחון את מאזן הנוחות (תקנה 362(ב)(1) לתקנות) ואת הנזק העלול להגרם למי מהצדדים, גם יש לבחון את סוגית תום הלב של המבקש כמו גם להדרש למידתיות ולעקרונות הצדק בהתאם לתקנה 362(ב)(2) לתקנות.

19.
אשר לקיומה של עילת תביעה לכאורה.
הבקשה נסמכת על הסכמי ההלוואה חתומים על ידי המשיבים, ועל יתרת הלוואה שלא שולמה , כמו גם על תשלומי פיגורים. על אף המלל הרב בבקשות ובסיכומי המשיבים, לא מצאתי בפי המשיבים טענה כי הם לא חתמו על הסכמי ההלוואות ו/או כי אינם חייבים מכוחם, ולא רק זאת אלא שהמשיבים בעצמם הודו כי חדלו לשלם את החזרי ההלוואות לאחר שתקופה ארוכה עמדו בהם.
משכך מצאתי כי למבקש עילת תביעה לכאורה.
אציין כי לא ראיתי לקבל את טענות המשיבים שהמבקש העלים את העובדה שקיבל סך של למעלה מ- 20,000,000 ש"ח וכי על אף שקבל את הסכומים האלו ומשהועמדו הלוואות "מחסיה 109" לפרעון מיידי, הותיר את סכום התביעה כשהיה, למעלה מ- 9 מליון ₪, שהרי המבקש הבהיר כי קבל במהלך התקופה כספים אלא שהחוב הנטען מבוסס על חישוביו וטענותיו כפי שפורטו בכתב התביעה המתוקן.
אני דוחה את טענת המשיבים כי מאחר ששילמו למבקש מאז הגשת התביעה למעלה מ- 20 מיליון ש"ח על חשבון ההלוואות לא קיימת עילה משפטית המוכרת על פי דין להמשך עיכוב יציאתם מהארץ, וזאת לאור היקף החוב הנטען והנתבע - למעלה מ- 9 מליון ש"ח.
אציין עוד כי לאחר חקירת המצהיר מטעם המבקש התרשמתי כי עילת התביעה לכאורה שרירה וקיימת לעת הזאת, על אף שלל טענות המשיבים, ובשים לב כי מנגד לא צורף תצהיר לתמיכה בגרסתם; לאחר ששמעתי את המצהיר ועיינתי בטענות המבקש ובחומר שהונח לפני אני קובעת כי התנאי הראשון מבין התנאים הנזכרים בתקנה 384 מתקיים.

20.
לענין החשש הסביר בדבר כוונת המשיבים לצאת את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, יאמר כי התרשמתי שאף התנאי הזה מתמלא; המבקש הביא ראיות לכאורה שיש בהן ממש ובודאי מהוות ראיות נסיבתיות התומכות לכאורה (בעת הזאת) בחשש שיש למבקש שהמשיבים עלולים לעזוב את הארץ לכל הפחות לתקופה ממושכת.
אחזור ואדגיש כי מנגד לא הונחה לפני גרסה עובדתית אחרת של המשיבים בעניין זה משלא צרפו תצהיר לתגובתם, כאמור, ובודאי שאין למשיבים כל ראייה ולו לכאורית שיש בה לסתור את החשש האמור, שבעתיים כך, לאור העובדה שלמשיבים עסקים בחו"ל, והם הרבו לטוס לחו"ל, או כהגדרת המשיבים עצמם מהווה עבורם העבודה בחו"ל 'לחם חוקם'.
הגם שבתגובתם טענו המשיבים כי מרכז חייהם בישראל וכי אין בכוונתם לעזוב את ישראל לתקופה ממושכת ובוודאי שלא לצמיתות – לא אוכל לקבל טענות בעלמא בהעדר ראיות או תצהיר לתמיכה בטענות עובדתיות אלה ממילא אין בכך כדי להפיג את החשש.

לא רק זאת אלא שמתצהיר המבקש עולה כי משרדי המשיבים בישראל נסגרו, כי חברת היהלומים של המשיבים בשלבי פירוק וכי היקף חובות המשיבים לבנקים הינו כ- 90 מליון ₪(!); ומנגד – לא הגישו המשיבים תצהיר להדוף הטענות הלכאוריות הללו ואין כל נסיון ממשי לסתור את הטענות שפורטו בתצהיר מטעם המבקש.

ועוד טען המבקש כי במסגרת דו"ח מפרק חברת חפציבה הועלו חשדות נגד המשיבים לאור התנהלותם בפרשה ואף אלה יוצרים לכאורה חשש לקיומה של מוטיבציה חזקה לצאת את הארץ לצמיתות או למצער לתקופה ממושכת.

21.
לציין כי צירוף העובדה שתוארה בתצהיר המבקש בדבר הסתבכותם הכלכלית של המשיבים, שאף הוצגה כ'התמוטטותם הכלכלית' ביחד עם המנעות המשיבים מהצגת גרסה בתצהיר רק מבססת את החשש לפיו עלולים המשיבים לעזוב את הארץ לצמיתות, ובהחלט מטה את הכף לחובתם, כשלא טרחו להפיג החשש.

אציין כי הראיה לכאורה הנדרשת להוכחת כוונת המשיבים לעזוב את הארץ לצמיתות ו/או לזמן ממושך יכול שתהיה נסיבתית ולאו דווקא ישירה (לענין זה ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג) בעמ' 459).

לאור האמור ובהעדר כל גרסה מטעם המשיבים מצאתי כי מתקיים החשש הסביר בדבר כוונת המשיבים לעזוב את הארץ לצמיתות ו/או לכל הפחות לתקופה ממושכת.

22.
הכבדה באופן ממשי על קיום ההליך, או על ביצוע פסק הדין
טען המבקש כי אי מתן הצו יביא להכבדה ממשית על קיום ההליך ועל ביצוע פסק הדין.
בהעדר כל גרסה מטעם המשיבים ממילא לא טענו כי הם מתחייבים להגיע לארץ לצורך קיום ההליך, ולא הוצעו כל ערבויות לקיום ההליך, או לתשלום פסק הדין ככל שיחויבו.

עוד להדגיש כי המבקש הבהיר שעל אף העיקולים הרבים שהוטלו לא היה בהם כדי להועיל, ולא נתפסו כספים או זכויות בחשבונות, (זולת כמה אלפי שקלים בודדים, הכפופים לעיקול נוסף), כך שניתן לומר כי גם העדר כסף בחשבונות המעוקלים בהתאם לצווי העיקול, נותנת אינדיקציה להכבדה הממשית לקיום ההליך או לגביית פסק הדין.
נגד המשיבים ננקטים הליכי תביעה וגבייה על ידי נושים רבים, וביניהם גם בנקים ורשויות המס בישראל, בהיקף של כ- 150,000,000 ש"ח.
להדגיש כי בכל 138 הסעיפים בסיכומי המשיבים (אותם קראתי בעיון) לא מצאתי כל התייחסות לטענת המבקש לחובות העתק של המשיבים לנושים השונים.

23.
עוד טען המבקש כי חקירות שניהלו הכנ"ר ומפרק חברת חפציבה העלו ממצאים מחשידים וקשים כי המשיבים אינם רוכשים תמימים אלא 'נוכלים מתוחכמים' שעשו 'תרגיל עוקץ' שמטרתו להוציא במרמה כספים מבנקים למשכנתאות ולהזרימם לכיסו של בועז יונה; כי למעשה מדובר בעסקאות פיקטיביות לרכישת דירות, שבגינן התקבלו הלוואות, והעסקאות בוטלו זמן קצר לאחר שנחתמו, בלי לדווח לבנק על הביטול; וכי בתמורה לנכונות המשיבים לקחת חלק 'בתוכנית' זו זכו הם ל'עמלה' ממשית בגובה של למעלה משבעה מיליון ש"ח; ועוד עלה מהחקירות כי חפציבה ובועז יונה הם ששילמו לבנק את החזרי ההלוואות ועם התמוטטות חפציבה פשוט פסקו החזרי ההלוואות לבנק.

מנגד מכחישים המשיבים את טענות המבקש העולות לטענתם כדי הוצאת דיבה (אך כאמור תצהיר – אין!) וטענו כי המבקש הוא שפעל תוך חריגה מהתנהלות 'בנקאי סביר'.

24.
לדברי המשיבים אם יתאפשר להם לצאת לחו"ל יוכלו להביא תועלת למבקש ככל שעסקיהם יצלחו, וכי מניעת יציאתם לחו"ל תמנע מהם לעסוק בתחום היהלומים.

לטענתם חקירת המצהיר מטעם המבקש העלתה כי לא הוכח יסוד ההכבדה, שכן הינו מובטח בין באמצעות משכון הדירות, בין באמצעות תביעתו נגד בנק דיסקונט, בין באמצעות מינוי כונס נכסים זמני, ובין באמצעות טענתם כי עומדת להם זכות קיזוז של לפחות 20,000,000 ש"ח בגין הנזק שגרם להם המבקש.

25.
ראיתי לדחות את טענות המשיבים בדבר זכותם לקיזוז מאחר שנטענה בעלמא וללא הפירוט הנדרש, בודאי לא כשמדובר בטענה לקיזוז 20 מיליון ₪!!!.

התרשמתי כי מר גרטל, המצהיר מטעם המבקש, השיב בחקירתו באופן רהוט וברור כי לא יהיה במשכון ו/או בערבויות חוק המכר כדי לכסות את סכום התביעה, שהרי מדובר על 15 ערבויות מתוך 42 (עמ' 12 ש' 25-17 פרוטוקול 6.6.10).

בנוסף טען המבקש לשינוי נסיבות המגביר את הצורך בעיכוב יציאת המשיבים מן הארץ. לטענתו בשנה האחרונה, ואף בשבועות בסמוך להגשת הבקשה ביצעו המשיבים הברחות של מספר נכסי מקרקעין לידי מקורבים שונים, בדרך של יצירת לכאורה של "שעבודים" שיכבידו על מימוש עתידי של עיקולים שהטילו נושי המשיבים.

המשיבים צירפו לבקשתם נסחים מלשכות רישום המקרקעין המעידים על ביצוע 12 פעולות של רישום משכון ו/או הערות אזהרה לטובת צד ג', בעיקר לטובת בני משפחתם כך נחזה להיות על פי השם המופיע.

המשיבים טענו בסיכומיהם כי טענות אלו אינן רלוונטיות לכללים הנוהגים בסוגית עיכוב יציאה, וכי "ככל ויידרשו לכך, המשיבים יוכיחו את כשרות הפעולות בפני
ביהמ"ש המוסמך לכך" (כך ממש בסעיף 123 לתגובה). המשיבים טענו כי מדובר בעסקאות שבוצעו עוד בשנת 2007, בטרם הוגשה התביעה ע"י המבקש, אלא שממש באותה נשימה הם טוענים כי פעולות המשכון שנעשו לטובת שמואל לבייב, גיסם, נעשו כנגד הלוואות שנתן להם כדי לפרוע את חובותיהם לנושים שונים.


לא מצאתי בחומר שהובא לפני, ונראה כי המשיבים לא טרחו להוכיח כי עסקאות אלו אכן נעשו בשנת 2007 (כטענתם הראשונה), המשיבים לא הסבירו את הצורך לרשום דווקא לאחרונה את השעבודים לטובת מר לבייב – בקשר לעסקאות משנת 2007 וגם לא הבהירו אילו חובות יש לפרוע לנושים – בתקופה בה לכאורה לא היו להם נושים; אך בעיקר, כאמור, לא הוסבר לי מדוע נרשמו השעבודים עתה – כשלוש שנים לאחר העסקאות הנטענות.

אין ספק כי על פניו נראה כי הצדק עם טענת המבקש שמדובר לכאורה בניסיון להברחת נכסים על ידי המשיבים – ושוב יודגש כי המשיבים לא הדפו החשש ולא הציגו רמת ראיות שיש בה להביא למסקנה לכאורית שונה.

27.
אשר על כן, ולאחר ששקלתי הדברים, עיינתי בטענות הצדדים, נתתי דעתי לכך שהמשיבים לא טרחו לתמוך גרסתם בתצהיר ו/או להכחיש את סכומי העתק של חובותיהם לנושים אחרים, גם לא הביאו כל ראיות נגד החשש להברחת נכסים, ומשלא מצאתי כי קיימת בטוחה מספקת ממנה יוכל המבקש להיפרע ככל שיזכה בתביעתו אני סבורה כי יש להעתר לבקשה, כפי שגם הוחלט בעבר, ולהורות על עיכוב יציאת המשיבים מן הארץ שכן החשש מיציאתם את הארץ לזמן ממושך ו/או לצמיתות תכביד באופן ממשי על קיום ההליך ו/או על ביצוע פסק הדין.

28.
ובכל זאת בטרם החלטה והגם שהתקיימו התנאים של תקנה 384 לתקנות, יש לתת את הדעת גם למאזן הנוחות ולנזק שיגרם למי מהצדדים.

29.
אשר למאזן הנוחות

לטענת המשיבים נוגד צו עיכוב היציאה נגדם את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואיננו עומד בפסקת ההגבלה וספק בעיניהם אם הינו חוקי;

אכן – חוק יסוד זה מגן באופן ברור על זכויות היסוד של כל אדם ועל חופש התנועה שלו, אולם גם בצד חופש זה יש מגבלות הבאות להגן על זכויות יסודיות של אחרים, כמו זכות הקנין של המבקש במקרה זה; כששקלתי בחומר שהובא לפני וערכתי מאזן בין הזכויות הנוגדות של כל צד להליך מצאתי כי הבטחת זכויותיו של המבקש עדיפות בעיני במקרה זה
.


המשיבים לא תמכו בתצהיר את גרסתם בתגובה שהגישו בנושא ביטול צו עיכוב היציאה וככל הנראה על מנת שלא להחשף לחקירה בבית המשפט, משכך אין בפני
כל גרסה של המשיבים, אלא טענות המבקש, שלא נסתרו כי חובות המשיבים כלפי המבקש עומדים על כמעט 10,000,000 ₪ וכלל חובותיהם לנושים מסתכם בסכום דמיוני (לטעמי) של כ- 150,000,000 ₪.

תגובת המשיבים נעדרה כל התייחסות לטענה זו!!!

המבקש גם הציג ראיות לכאורה להברחת נכסים ומנגד נמנעו המשיבים ולו לפרט את סיבת העברתם (למעט ביחס למר לבייב, הסבר שלא מצאתי לקבלו) אלא הסתפקו בטענה כי המדובר בפעולות כשרות.



אני סבורה כי במצב דברים זה אין מקום לחסות תחת זכות היסוד לחופש תנועה תוך פגיעה בזכויות יסוד של אחרים ללא מתן הסבר ולו קלוש. משכך באיזון ראוי בין האינטרסים של הצדדים, גובר הטעם להגנה על אינטרס המבקש להבטחת זכויותיו המהותיות למימוש פסק הדין, לכשיינתן
.

30.
ועוד לנושא מאזן הנוחות - על בית המשפט להעריך "אם במכלול הסיכויים והסיכונים
הנלווים לתביעה העיקרית, עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש יותר מאשר
למשיב המתנגד לו" (
א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה עשירית), עמ' 523.

נראה לכאורה כי אם יעזבו המשיבים את הארץ יסוכל ההליך המשפטי וביצוע פסק הדין ו/או כל
אפשרויות לגבייתו.
אמנם טענו המשיבים – מבלי שנחקרו על טענותיהם שלא נתמכו בתצהיר, כי מקור פרנסתם הינו מסחר ביהלומים ולצורך כך עליהם לצאת לחו"ל.

אך מנגד טען המבקש טען כי חברת היהלומים של המבקשים נסגרה וכי עסקיה בארץ
חוסלו, ואף החברה של המשיבים בארה"ב נסגרה - המשיבים לא הפריכו טענות אלה!

31.
אומר עוד כי בהתאם להלכה הנוהגת על בית המשפט הדן בבקשה למתן צו עיכוב יציאה לשקול קיומם של סעדים חלופיים להבטחת האינטרס הראוי להגנה, פחות דרסטיים מפגיעה בחופש התנועה (בג"צ 3914/92 לב נ. בית הדין הרבני האזורי פ"ד מח (2) 491); אלא שבבואי לתת דעתי לסוגית הסעד החלופי מצאתי כי הליכים אחרים שננקטו בענין התובענה (עיקולים להבטחת פסק הדין) לא הועילו במאומה, וגם טענה זו (לענין מה תפס העיקול) לא נסתרה.

לאור כל המפורט לעיל והגם שמדובר בסעד דרסטי של עיכוב והגבלת חופש תנועה הרי
שבהתנהלות המשיבים כפי שתוארה לעיל, העובדה כי לא הציעו כל בטוחה ממשית וכי
לא הגישו כל תצהיר לתמיכה בגרסתם, או למצער כזה שיהדוף את טענות המבקש, מטה באופן מובהק את הכף לטובת המבקש.

32.
בטרם אחתום ההחלטה, והגם שבהחלטתי בחנתי את העובדות הרלבנטיות למתן צו
עיכוב כפי שהונחו לפני, והתייחסתי לשאלה האם לאור העובדות יש להעתר לבקשה למתן צו עיכוב יציאה הרי שבסופו של יום לא יכולתי להתעלם מהעובדה כי חלף זמן ארוך מעת מתן הצו הראשון לעיכוב יציאת המשיבים מן הארץ, וחרף זאת ראיתי להעתר לבקשה מאחר שהתרשמתי מהנימוקים למתן הצו, ואומר כי אלה אף התגברו והתחזקו ונראה כי המוטיבציה להמלטות מנושים הוכחה כדבעי לצורך הבקשה והחשש להמלטות מנושים מגבירים את הצורך במתן צו עיכוב היציאה.

לאור האמור לעיל, מצאתי להורות על עיכוב יציאתם מן הארץ של המשיבים 1 – אלישיוב שמואל, המשיב 2 – אלישיוב שלום חי, והמשיב 4 - אלישיוב משיח.
אשר למשיב 3, צו העיכוב קיים מכח צו הכינוס.
תוקפו של הצו יהיה למשך שנה מיום מתן הצו, קרי עד ליום 9.5.11, או עד לביטולו ע"י החלטה אחרת, לפי המוקדם.

ראיתי לחייב את המשיבים בהוצאות המבקש בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

אני קובעת ת.פ. ליום 2.11.10
– לאחר תיקון כתבי הטענות של המשיבים כדי לקבוע המשך ההליכים בתובענה העיקרית (מזכירות – נא לציין התזכורת).

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"א, 19 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי







תאק בית משפט מחוזי 1332/09 בנק מזרחי-טפחות סניף מגדל יהלום נ' שמואל אלישיוב, שלום חי אלישיוב, דוד אלישיוב ואח' (פורסם ב-ֽ 19/09/2010)