פסקי דין על שר טוב רענן | פסקי דין על כחלון עמוס | פסקי דין על ארבלה | פסקי דין על ממן יוחנן |

7450/01 פ     23/03/2004




פ 7450/01 מדינת ישראל נ' שר טוב רענן, כחלון עמוס, ארבלה בע"מ, ממן יוחנן




81
בתי המשפט

פ 007450/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
23/03/2004
תאריך:
כבוד השופטת אמסטרדם יהודית

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
1 . שר טוב רענן

2 . כחלון עמוס

3 . ארבלה בע"מ

4 . ממן יוחנן

5 . סל - זול אילת בע"מ

הנאשמים
גזר דין (נאשמים 1 ו- 3)

א. פתח דבר

בתקופה הרלבנטית לכתב-האישום היה נאשם 1 (להלן: "הנאשם") והינו, אף כיום, עורך-דין במקצועו ובעיסוקו.
החל מראשית שנות השמונים השקיע הנאשם השקעות כספיות בעסקי מסעדנות של עמוס כחלון (להלן: " האחר"), אשר כללו הפעלת מסעדות ובתי קפה בנתניה, רמת פולג ואילת, וזאת למטרת הפקת רווחים.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בכך שבשני הדו"חות שהגיש על רכושו והתחייבויותיו, נכון ליום 31.12.92 ו- 31.12.96, לא דיווח לפקיד השומה על שותפותו בעיסקי האחר, ועל הכנסותיו מהשותפות הנ"ל, וזאת ללא הצדק סביר - עבירה על סעיף 217 לפקודת מס הכנסה (אישום ראשון).

במהלך השנים 1995-1991, הפעילו הנאשם ונאשמת 3 (להלן-"הנאשמת") את מסעדת "סירונית" על חוף הים באילת. בתאריך 15.5.95 דיווחה הנאשמת על הכנסותיה מהמסעדה בשנים 1992-1991 אשר עלו על מליון ₪ לכל שנת מס.
במהלך התקופה שבין יוני 93 עד אוגוסט 94 נוהלה המסעדה ע"י שותפות בין הנאשמת לחברה אחרת בשם "מרינה". לשותפות של הנאשמת והאחרת היו הכנסות מהמסעדה בתקופה שבין ינואר - יוני 1993, בסכום של כ-350,000 ₪, ובין חודש ספטמבר לדצמבר 94 בסכום של כ-544,000 ₪. לשותפות של הנאשמת עם האחרת היו הכנסות בין חודש יולי 93 ועד אוגוסט 94 בסכום כולל של 2,465,977 ₪.

בתאריך 18/2/97 דיווחו הנאשם והנאשמת לפקיד השומה, כי לנאשמת לא היו הכנסות בשנות המס 95-1993, ועל גבי כל אחד מהדוחות שהוגשו לפקיד השומה נרשם, כי לנאשמת לא היתה פעילות כלל בשנות מס אלו, והנאשם והנאשמת הורשעו איפוא, עפ"י הודאתם, בכך שמסרו תרשומות כוזבות בדו"חות שהגישו לפקיד השומה, והשמיטו הכנסות של הנאשמת במסעדה בסכומים שאוזכרו לעיל.
הנאשם הורשע בכך שעשה האמור לעיל בלא הצדק סביר - עבירה על סעיף 217 לפק' מס הכנסה (אישום שני).

הנאשם אף הודה בכך שהעניק שירותים משפטיים מקצועיים לחברת וינטרגרדן השקעות בע"מ (להלן: "חב' וינטרגרדן"), וקיבל תמורת שירותיו זכויות במקרקעין שהיוו הכנסה שהיה עליו לכלול בדו"ח המוגש לפקיד השומה.
עפ"י הסכם ונספח להסכם שבין הנאשם לחברת וינטרגרדן, נדחה מועד תשלום התמורה עבור הזכויות במקרקעין למועד רישום המגרשים ע"ש הנאשם בלשכת מרשם המקרקעין, וכן נקבע כי המגרשים יירשמו לאחר שינוי יעודם, וביצוע פרצלציה.
בשנת 1999, לאחר שינוי יעוד המגרשים, מכר הנאשם את זכויותיו במקרקעין הנ"ל, , אך בדו"ח שהגיש לפקיד השומה בתאריך 31/12/00 לא דיווח על ההכנסות שהיו לו בשנת המס 1999 ממכירת המגרשים בסכום כולל של 855,340 ₪.
הנאשם דיווח בדו"ח המוזכר לעיל על הכנסותיו מעיסוקו כעורך דין, והכנסתו מחברה משפחתית ומנכס בית, אך, כאמור השמיט ההכנסות שהיו לו ממכירת המקרקעין שקיבל תמורת אספקת שירותי עו"ד לחברת וינטרגרדן, ועשה כן ללא הצדק סביר - עבירה על סעיף 217 לפק' מס הכנסה.(אישום רביעי)
ב. הסדר הטיעון בין המאשימה לנאשם:

בטרם החלה שמיעת הראיות בתיק דנן, הודיעו ב"כ הצדדים לביהמ"ש, כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב-האישום, בכפוף להחלטת כב' השופט נויטל מתאריך 17/2/03, וכמפורט בסעיף 1 להודעה שהוגשה בכתב ע"י הצדדים, בה צויין (סעיף 3):
"הצדדים מבקשים מביהמ"ש לגזור על נאשם מס' 1 חמישה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, וקנס כספי בסך 250,000 ₪".

וכן: "ביהמ"ש מתבקש לקבל את עיסקת הטיעון, ולפעול על פיה"

הן הסניגור והן ביהמ"ש הבהירו לנאשם, כי ביהמ"ש אינו כבול להסדר הטיעון.

לאחר הרשעת הנאשם נעתר ביהמ"ש לבקשת הסניגור, והורה לממונה על עבודות השירות להעביר חוות-דעתו לביהמ"ש, עובר למתן גזה"ד.
עפ"י חוות דעת הממונה, הנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות, והומלצו לנאשם שני מקומות עבודה אלטרנטיביים, והוא בחר לרצות עונשו באגודה לעיוור.

במסגרת הראיות לעונש העיד הנאשם, ובמהלך עדותו תיאר את מצבו הכלכלי הקשה. לדברי הנאשם, הוא מכר את כל נכסיו על מנת שיוכל לעמוד בתנאי הסדר הטיעון, אך לדבריו: "ידעתי שלא יספיק לי, ויש לי חבר כמו אח שהבטיח לי שכל מה שאחסר בהסדר הטיעון - הוא ישלים לי, אך לצערי חברי אושפז אתמול באיכילוב עקב מחלה קשה, והוא יצטרך לעבור ניתוח קשה, ובעקבות מצבו, והטיפול בכך, אני לא יודע אם יוכל לעזור לי. רציתי מאוד לקיים את הסדר הטיעון, אך מעשית זה לא יהיה אפשרי בשבילי". (עמ' 53 שורות 6-2).

וכן:
"כפי שעולה מהמסמכים שהצגתי, אני חושב שלא אוכל לעמוד בסכום הקנס המוסכם". (עמ' 53 שורה 14).
העד המשיך וציין: "אינני חוזר מהסדר הטיעון, אלא שמצבי הכלכלי הוא כזה שאיני יודע מהיכן אוציא את הסכום האמור".
(עמ' 53 שורות 16-15).

התרשמתי שתכלית דברי הנאשם לשכנע את ביהמ"ש אשר אינו כבול להסדר הטיעון, להטיל על הנאשם קנס נמוך מזה לו הסכים במסגרת ההסדר.

ב"כ המאשימה ראתה בדברי הנאשם גילוי דעת, כי אין בכוונתו לשלם את הקנס בסך 250,000 ש"ח אשר סוכם בהסדר הטיעון, ועל כן, על אף שכבר טענה לעונש, הודיעה לביהמ"ש בישיבת ביהמ"ש מתאריך 8/2/04 (עמ' 58 לפרוטוקול שורות 4-3), כי התביעה החליטה לחזור בה מעיסקת הטיעון, ולבקש את ביטולה. ב"כ המאשימה נימקה בקשתה: "ברגע שביום הצגת העיסקה הוא מציין כי לא יקיים אותה - הוא מפר אותה מיני וביה" (בטעות נרשם "מני עוביד")
(ראה: עמ' 58 שורות 14-13, וכן עמ' 59 שורות 4-3, ושורת 13-12, ו- 20-19).

לדברי נציגת התביעה, עסקינן בהפרה יסודית של העיסקה, באשר לטענתה, התביעה רואה ברכיב הקנס רכיב עיקרי של העיסקה.

ב"כ הנאשם התנגד להודעה/בקשה מטעם התביעה לבטל הסדר הטיעון, ולטענתו, מרשו לא ציין בעדותו, כי הוא איננו מתכוון לשלם את הקנס כמוסכם בהסדר הטיעון, וכן חלק על יכולת התביעה מבחינה משפטית לחזור בה מהסדר הטיעון.

הנאשם עצמו אמר את דברו בסוגייה השנוייה במחלוקת וציין, "אינני חוזר בי מהסדר הטיעון" (עמ' 53 שורה 15), וכן טען, כי גם אם יקבל ביהמ"ש את הסדר הטיעון ככתבו וכלשונו, הוא יחפש כל דרך לעמוד בתנאיו כי: "איני רוצה לשבת בבית הסוהר" (עמ' 62 שורה 25).

אקדים ואומר, כי ההודעה על הסדר הטיעון נוסחה באופן לקוי, והודעה זו הוכנה לטענת הסניגור ע"י נציג התביעה (עו"ד נועם עוזיאל).
בהודעה על הסדר הטיעון לא נכלל רכיב של מאסר על-תנאי בענישה המוסכמת אותה יבקשו הצדדים.
למרות זאת, טענה התובעת בעתירתה לעונש: "...הוסכם כי אנו נעתור לביהמ"ש כי יטיל על הנאשם מאסר בן 5 חודשים לריצוי בעבודות שירות, מע"ת לפי ראות ביהמ"ש, וכן קנס בסך 250,000 ₪" (ראה פרוטוקול עמ' 53 שורות 26-25 - הדגשות שלי - י.א.).

ב"כ הנאשם הפנה את ביהמ"ש לכך, שטיעוני התביעה לא עמדו בתנאים המוסכמים המפורטים בהודעה שהוגשה לביהמ"ש.
הנאשם אמנם רצה למצוא בהיעדר הסכמה בעניין זה - "פתח מילוט". ראה דבריו: "הסדר הטיעון שהסכמתי לו באמת לא כלל מע"ת, חלילה איני מתכוון לבצע עבירות דומות, אך במצבי הכלכלי הכל יכול להיות" (עמ' 62 שורות 17-15), אך סניגורו עתיר הניסיון הודיע מייד, כי יש הסכמה מטעם ההגנה להטלת מאסר ע"ת.

לאחר שהנאשם העיד בביהמ"ש במסגרת הראיות לעונש, וטען בעניין מצבו הכלכלי העגום, וקשייו לעמוד בתנאי המוסכם שבהסדר הטיעון, ככל שהוא מתייחס לתשלום קנס, הסתבר לתביעה כי בניסוח הלקוי של ההודעה על הסדר הטיעון לא נקבע עונש מאסר חלף קנס שלא ישולם.


ליכאורה, אם הנאשם לא ישלם את הקנס כמובטח, לא עומדת כנגדו כל סנקציה עונשית.

בשלב הראשון, התבקש ביהמ"ש ע"י התביעה לתקן הפגם, ולהוסיף תנאי להסדר הטיעון ולפיו, אם לא ישולם הקנס - יוטל מאסר בגין אי-תשלומו (עמ' 58 שורות 12-10), אך בהמשך, ביקשה התביעה ביטולו של הסדר הטיעון גופו גם לאחר שהובהר לב"כ הצדדים, כי סמכות טבועה לביהמ"ש, ונקוט בידו הכלל של הטלת מאסר בגין אי-תשלום קנס, גם אם ב"כ הצדדים אינם מסכימים על כך מראש.
פגמי ניסוח מסמך נפלו אצל התביעה גם בניסוח כתב-האישום המתוקן, ואלו הביאו למחלוקת ומדון בין ב"כ הצדדים, ולבזבוז זמן שיפוטי בלתי מבוטל כפי שיפורט להלן.

בטרם נעבור לגופה של הענישה יש להזכיר מושכלות יסוד.
ראשית, על הסדר טיעון, שלא כמו על הסכם בין שני פרטים, חלים דיני המשפט הציבורי, וההלכה היא כי הרשות המינהלית כפופה לנורמות גבוהות מאלו, שעל פיהן מחוייבים לפעול הפרטים, ובין ביטוייה של הלכה זו נמצאת החובה המוטלת על רשות לקיים הבטחה מינהלית.
ראה: בג"צ 321/75 סאי-טקס קופוריישן בע"מ ואח' נ' שר המסחר והתעשייה פד"י ל(1) 673.
ההלכה סוייגה ב- 4 תנאים שכולם חלים בענייננו:

א. נותן ההבטחה מוסמך היה לתיתה.
ב. נותן ההבטחה התכוון להקנות לה תוקף משפטי.
ג. הרשות יכולה למלא אחר ההבטחה.
ד. לא קיים צידוק חוקי לשנות את ההחלטה או לבטלה.

אין ספק, כי אם הנאשם לא היה עומד בתנאי הסדר הטיעון, היתה קיימת זכות למאשימה לשנות ממדיניותה.
ברם, הסדר הטיעון דורש מהנאשם להודות בעובדות כתב-האישוםהמתוקן, ובכך עמד הנאשם. המאשימה לא דרשה מהנאשם תשלום מיקדמי בטרם הרשעתו, אלא קבעה רכיבי ענישה מוסכמים על דעתה, ועל דעת ב"כ הנאשם, שכללו גם רכיב של קנס.
אלא, שטרם הגיע זמנו של הנאשם לשלם הקנס, שהרי טרם נקבע גזר-הדין, וטענתו, כי יתקשה לעשות כן או כי אין לו אמצעים כלכליים מספיקים, אינם מורים בהכרח על אי-קיום התנאי בעתיד, שכן יתכן ויטול הלוואה או יקבל מתנה, ויעמוד בכל זאת בתשלום הקנס.
לו רצתה התביעה להבטיח תשלום הקנס, היה עליה לסכם עם ב"כ הנאשם תקופת מאסר ארוכה תמורת הקנס, אך כאמור, הסדר הטיעון נערך באופן לקוי.
לסיכומו של עניין, הנאשם לא הפר את הסדר הטיעון, ולא היה כל בסיס לבקשתה של עו"ד שמואלי לבטלו.

ג. טיעוני ב"כ התביעה

ב"כ התביעה עתרה לביהמ"ש לכבד את הסדר הטיעון בסופו של דבר, בציינה, כי התביעה התרשמה שהנאשם מביע חרטה כנה על מעשיו, והוא מבקש לכפר על מעשיו בעונש ראוי, והסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים משקף העונש הראוי והנכון.
יחד עם זאת, בהדגישה את חומרת העבירות שעניינן השמטת הכנסות מפקיד השומה, ציינה ב"כ המאשימה, כי הנאשם קיבל בשנת 1989 הטבה ללא תמורה - מגרשים מחב' וינטרגרדן - 1240 מ"ר אדמה חקלאית, שלגביה היה צפי שיעודה ישתנה, כמפורט בהסכם, ובאי הדיווח במשך כל שנות המס על אותם מגרשים לא יכול היה פקיד השומה לשום נכונה את נכסיו.
אליבא דתביעה, נגרם נזק לאוצר המדינה, ולא די בכך שהנאשם שילם מס שבח בעת מכירת המגרשים.
ד. טיעוני ב"כ הנאשם

ב"כ הנאשם עתר אף הוא לביהמ"ש לכבד את הסדר הטיעון, אך הוא חלק על טענת התביעה, כי בביצוע העבירות נשוא האישום הרביעי, מרשו גרם נזק ממוני לקופת האוצר. לדבריו, הסעיף היחיד שהיה בעל משמעות מבחינה מסויית נסוב אודות הלוואה שקיבל הנאשם מחברת וינטרגרדן, וסעיף זה (סעיף 3 לאישום הרביעי) נמחק מכתב-האישום המתוקן.

ב"כ הנאשם אף הפנה את ביהמ"ש לנוסחו של כתב-האישום המתוקן אשר אינו מייחס לנאשם עבירות של השמטת הכנסות בגין המגרשים שקיבל בשנת 1989, והיו בחזקתו במהלך שנות המס 1999-1989, וכתב-האישום מנוסח באופן שמייחס לנאשם אי-דיווח לפקיד השומה על הכנסה ממכירת המגרשים בשנת 1999, קרי: עבירה לשנת מס זו בלבד.

מעובדות כתב-האישום אכן עולה, שהנאשם קיבל את המגרשים ללא תמורה בשנת 89, ואין אישום המייחס לנאשם העלמת הכנסות לשנות המס 1999-1989 - הכנסות שנזקפו לו מקבלת ממגרשים אלו. לנאשם מיוחסת עבירה הנובעת מאי דיווח על מכירתם של המגרשים בשנת 1999. אין מחלוקת בין הצדדים, כי עיסקת המכר דווחה לרשויות מס שבח, אך לא דווחה לפקיד השומה.
הנאשם איפוא, לא הואשם בהשמטת הכנסות מדוחות במשך 10 שנים, ברם, כאשר לא נמסר דיווח נכון לפקיד השומה, קיים נזק פוטנציאלי לאוצר המדינה, באשר פקיד השומה יתקשה לשום נכונה את הכנסת הנישום.

במסגרת הראיות לעונש העיד רו"ח שמואל אדיב שהגיש דוחות הנאשמת לפקיד השומה לשנות המס 95-1993, ובהם צויין כאמור בכתב האישום, כי לחברה לא היתה פעילות במהלך שנות המס המדווחות הנ"ל.
רו"ח אדיב טען בעדותו, כי מאחר ונותק הקשר בינו לבין הנאשמים, ומנהל החשבונות רימוני אברהם שעבד אצלו כשכיר, והוא שטיפל בענייני החברה - פרש ממשרדו, הגיש העד את הדיווחים לפיהם החברה פסקה מפעילות, מבלי שנועץ במנהל החשבונות.
רו"ח אדיב נטל על עצמו את הכשל בדיווח בטענה, כי היתה זו טעות מצידו שלא לברר עניין זה עם מנהל החשבונות.
דא עקא, שבחקירה נגדית הודה רו"ח אדיב, כי פעל כאמור לעיל לאחר שהנאשם התקשר אליו, ואמר לו שיש להגיש דוחות לחברה שלא פעלה בשנים הנ"ל(עמ' 45 שורה 23).
כמו כן, הנאשם שלח אליו פקס ולפיו, החברה לא פעלה בשנות המס הרלבנטיות לכתב-האישום "ויש להגיש דו"חות של אי- פעילות" (עמ' 46 שורה 8).
אשר על כן, הכשל בתיפקודו של רואה החשבון אינו מאיין, ואף אינו מחליש את אחריותו של הנאשם להגשת דו"חות תקינים.

מראיות ההגנה לעונש הצטיירה דמותו של הנאשם - בן למשפחה ידועה בעיר נתניה, שניתן להגדירו כ"מלח הארץ". אבי הנאשם עמד בראש אגודת מכבי נתניה, והנאשם עצמו שימש יו"ר האגודה לכדורגל, וסייע בטיפוח נוער מצוקה, הרחקתו מהרחובות תוך מניעת הסתבכותו בפלילים, והפנייתו לפעילות ספורטיבית.
הטענה בדבר היות הנאשם עו"ד ואיש נשוא פנים בנתניה, בעל מעמד ציבורי, הינה טענה המשולה ל"חרב פיפיות".
מחד גיסא, מדובר באדם נורמטיבי הפועל למען הציבור, ותורם לו ממירצו וזמנו, ומאידך גיסא - עבריין מס שלא ניתן לומר שהינו אדם אשר סבל מהיעדר חינוך, ניכור חברתי, וחוסר אפשרויות, ו/או משאבים. כגודל הציפייה ממעמדו של הנאשם כך גדולה האכזבה ממעשיו.
מי שביקש לשמש ראש עיר, הקל ראש בחובותיו כאזרח.

עד ההגנה מר פודי חלפון, שהינו איש עסקים מצליח, כיום, התקשה לכבוש דמעותיו, במהלך עדותו, כשמצא עצמו בא ומסנגר על מי ששימש לו מושא להערצה, בהיותו ילד בשכונת מצוקה, ואליו נשא עיניו, ובו ראה מודל לחיקוי. בכאב-לב נאלץ לומר: "כיצד אדם כמוהו מגיע לביהמ"ש?!" (עמ' 46 שורה 17).
בע.פ. 395/75 מיכאל צור נ' מ"י פד"י ל(2) עמ' 598 התייחס כב' השופט חיים כהן לביצוע עבירה ע"י איש רם ונשוא פנים:
"לעניין מידת העונש אינו דומה קלונה הרב של עבירה כשהיא נעברת בידי איש משכיל ונשוא פנים, לקלונה הפחות שבאותה עבירה, כשהיא נעברת בידי בור ואביון. עבירתו של בעל "הצווארון הלבן" המקפיד על נקיון בגדיו ומזניח נקיון כפיו, חמורה פי כמה, ועונשו של זה חייב להיות חמור שבעתיים".

וכן ראה: ע.פ. 21/76 יעקב מזר נ' מ"י פד"י ל"א_2) 81:
"בצדק ראה השופט המלומד גורם מחמיר מיוחד בכך, שהמערער הוא עורך דין. תפקידו בפרשה זו לא צדדי כלל..."

בת.פ. 3566/98 מדינת ישראל
נ' עמוס מר חיים מיסים י"ב/5 (אוקטובר 1998 ה- 51 נקבע:
"אנשים במעמדו של הנאשם בעלי מעמד ציבורי נכבד, שעיני הציבור צופות אליהם, חייבים ליטול על עצמם את החובות לצד הזכויות, כעולה ממעמדם".
ה. משמעות ביטול כתב-האישום נגד נאשמים 4 ו- 5:

בדיון בעניינם של נאשמים 4 ו-5, הודיעה ב"כ המאשימה למותב זה, כי היועץ המשפטי לממשלה החליט לעכב ההליכים נגדם תמורת תשלום כופר.
הודעת התובעת נמסרה בתום הטיעונים לעונש בעניינו של הנאשם.

הנאשם שכנראה לא נכח באולם ביהמ"ש עת נדון עניינם של נאשמים 4 ו- 5 גרס, כי יש להביא נתון זה לידיעת ביהמ"ש, לרבות סכום הכופר בסך 50,000 ₪, ושלח הודעה לביהמ"ש בלשון זו: "הודעה זו ניתנת על-מנת שלכבוד ביהמ"ש יהיה המידע המלא לפני מתן גזה"ד".

בא-כוחו שלח בקשה להוספת טיעונים לעונש, כשאף הוא מבקש להביא לידיעת ביהמ"ש, שהכופר אשר הושת על נאשמים 4 ו- 5 מסתכם כאמור, בסך 50,000 ₪ בלבד.
בכך רצו הנאשם וסניגורו להצביע על אינדיקציה להפחתת סכום הקנס שיגזר על הנאשם לעומת הסכום שסוכם בהסדר הטיעון - 250,000 ₪.

ב"כ המאשימה התנגדה להוספת טיעונים לעונש כמפורט לעיל, בציינה, כי אין להביא תוכן בקשת כופר כראייה לביהמ"ש.

בת.פ. 2227/94 עופר לוי נ' מ"י מיסים ט/4 (אוגוסט 1995) ה-53, דן מותב זה בבקשת הסניגוריה לעיין בבקשה לכופר שהוגשה ע"י עד תביעה. שם נקבע כי הבקשה לכופר של עד אינה בבחינת "חומר חקירה", ואין לאפשר עיון בה. עוד נקבע, כי אין לראות בבקשה לכופר בהכרח הודייה בביצוע עבירה, ונאשם יכול לנקוט בהליך זה כאשר הוא משוכנע שבסופו של דבר תוכח חפותו בביהמ"ש, אך הוא מבקש לחסוך לעצמו מאבק משפטי ממושך הכרוך בפירסומים מביכים ומעיקים, מאמץ נפשי, ותשלום בלתי מבוטל לעורכי דין.
בתיק דנן לא התנהל הליך פלילי נגד נאשמים 4 ו- 5, לאור ביטל כתב-האישום, ויתכן כי הסכמתם לשלם כופר בסכום שנקבע ע"י היוה"מ מהווה לדידם מוצא סביר מניהול הליך פלילי ממושך, על אף שהם מחזיקים בדעתם, כי לא ביצעו העבירות נשוא כתב-האישום, ביודעם כי אם ינהלו הליך פלילי, יהא עליהם לשלם בין השאר שכ"ט עו"ד.

לאור האמור לעיל, אין בהסכמת היוה"מ לממשלה לבטל כתב-אישום נגד נאשמים אחרים בכפוף לתשלום כופר בסך 50,000 ₪, כדי להשליך על רכיבי הענישה בתיק דנן.

הצורך להימנע מאפלייה או בלשון אחרת: "כלל אחידות הענישה" חל כאשר מתנהל הליך פלילי נגד מספר נאשמים המואשמים בביצוע עבירות זהות או דומות.
לדעת התביעה, בענייננו גם קיימים בין נאשם 1 לנאשמים 4 ו- 5 מאפיינים שונים: התמשכות שונה של העבירה בתיק דנן, ודומיננטיות של עבריין אחד לעומת אחר, אך כאמור, נוכח אי-ניהול הליך פלילי נגד הנאשמים האחרים - לא יחול כלל "אחידות הענישה".

ו. נסיבותיו האישיות של הנאשם

כמו עברייני מס רבים אחרים שבעת ביצוע העבירות מצבם הבריאותי והכלכלי היה שפיר, אך בבוא יום הדין סובלים הם מבריאות לקוייה, ומשתכרים אל צרור נקוב, כך גם הנאשם שבפני
.

בעדותו בביהמ"ש ציין הנאשם, כי בשנת 2001 הוא סבל מאירוע מוחי שגרם לשיתוק בידו הימנית, ועל אף הטיפולים כף ידו עדיין לוקה בחולשה מסויימת. הנאשם סובל גם מתחלואים נוספים כמפורט בנ/5. עקב מצבו הבריאותי נפגעה לטענתו, יכולת ההשתכרות שלו, משרד עוה"ד שניהל - קרס, והוא אף נאלץ למכור חלק ניכר מנכסיו.
בצד ההידרדרות במצב הבריאותי והעיסקי קרס גם התא המשפחתי שבנה בשנית לאחר גירושיו בפעם הראשונה.
הנאשם עוסק כיום במקצועו במשרד אותו הוא שוכר (חדר וחצי במשרד שהיה בעבר בבעלותו), הוא מסתייע בפקידה, מתגורר בדירה שכורה בת 4 חדרים, ומשלם תמורתה שכ"ד 600$, וחב כספים לבנקים, כמפורט בתיעוד שהוגש.
יוער, כי על אף מצבו הכלכלי הקשה, הנאשם מסייע ללא תמורה לעמותת "יד לחייב", במתן יעוץ משפטי לחייבים מיעוטי יכולת, וייצוגם בבתי משפט ובלשכות הוצל"פ.

תנאי לסטיית ביהמ"ש מהסדר טיעון הוא, שביהמ"ש יסבור שההסכם אליו הגיעו הצדדים לוקה בפסול או בפגם, ואינו תואם דרישות הצדק או מטרות הענישה.
ביהמ"ש מודע לכך שבחותמו על עיסקת טיעון מטפח נאשם תקווה בלבו, שביהמ"ש יענה לבקשת התביעה ויקל עליו. תקווה זו ראויה למשקל משל עצמה, והנאשם מסתמך עליה, ומבחינתו - מדובר בהסכם בלתי הדיר. לאחר שהודה באשמתו, נתון הוא לחסדי ביהמ"ש.

השאלה העומדת בפני
ביהמ"ש איננה אם הוא היה מטיל עפ"י שיקוליו על הנאשם עונש שונה - קל או חמור יותר מזה שהוסכם על הצדדים, אלא עליו לבחון אם ההסדר מתבסס על שיקולים בלתי ראויים, שאינם תואמים את דרישת הצדק.

ומן הכלל אל הפרט -
בענייננו, אין ביהמ"ש בוחן אם הוא היה מטיל על הנאשם בין שאר רכיבי הענישה קנס בסכום נמוך פחות מזה שהוסכם בינו לבין התביעה, אלא אם הקנס, כמו שאר רכיבי העונש, הינו הולם את היקף מעשי העבירה ונסיבות ביצוען.
בבוחני הסדר הטיעון בתיק דנן, נוכח היקף הסכומים, ולאור ההלכה הפסוקה - התשובה לכך הינה חיובית.

לאור כל המקובץ לעיל, אני מטילה על הנאשמים כדלקמן:

א. על הנאשם -

1) חמישה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות באגודה לעיוור רח' שער העמק 4 נתניה, בימים א-ה משעה 13.00-08.00, שישי וערבי חג בין השעות 12.00-07.00.
הנאשם יחל לרצות עונש המאסר בתאריך 18/4/04 שעה 08.00.

2) 10 חודשי מע"ת, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה על סעיף 217 לפק' מס הכנסה.

3) קנס בסך 250,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב- 15 תשלומים חודשיים שווים החל מתאריך 17/10/04.

ב. על הנאשמת -

הנאשמת שאינה פעילה תשלם קנס סימלי בסך 100 ₪.

הודע לנאשמים על זכותם לערער תוך 45 יום.

ניתן היום א' בניסן, תשס"ד (23 במרץ 2004) במעמד ב"כ המאשימה - עו"ד שמואלי, נאשם 1 ובא-כוחו - עו"ד גולדמן.

י. אמסטרדם, שופטת
קלדנית:אביגיל








פ בית משפט שלום 7450/01 מדינת ישראל נ' שר טוב רענן, כחלון עמוס, ארבלה בע"מ, ממן יוחנן (פורסם ב-ֽ 23/03/2004)