פסקי דין על עידו סמואל |

6826/10 בשפ     29/09/2010




בשפ 6826/10 עידו סמואל נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 6826/10

בבית המשפט העליון


בש"פ 6826/10



בפני
:

כבוד השופטת א' חיות


העורר:
עידו סמואל



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו במ"ת 53304-07-10 שניתנה ביום 16.9.10 על-ידי כב' השופטת ח' כוחן

תאריך הישיבה:
כ' בתשרי התשע"א (28.9.2010)

בשם העורר:
עו"ד גיל עשת; עו"ד אלעד סביון

בשם המשיבה:
עו"ד ניר ביטון


החלטה


זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת
ח' כוחן
), אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.
העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירות מרמה והונאה בהיקף כולל של כ-7 מליון ש"ח, בגין מעורבותו בשתי פרשיות שונות שזכו לכינוי פרשת "ברוקר-טוב" ופרשת "בי-ברוקר". עיקר הפרשות יובא להלן בתמצית.


פרשת "ברוקר-טוב" (פרטי אישום 6-17): בין השנים 2004-2008 ניהל העורר אתר אינטרנט ומכללה בשם "ברוקר-טוב" בה העביר, בין היתר, קורסים בשוק ההון. כמו כן עסק העורר במתן שירותי מסחר למשקיעים וזאת אף שאין בידו רשיון ייעוץ כדין. בתקופה שבין יולי 2007 לספטמבר 2008 הקים העורר חמש קרנות גידור להשקעת כספים בשוק ההון (להלן:
הקרנות
) ולאחר שפתח לטובת ניהולן של הקרנות משרד וחשבונות בנק, ובין היתר באמצעות הקשרים והמוניטין שיצר בעקבות עבודתו ב"ברוקר-טוב", עלה בידו לגייס משקיעים רבים שהעבירו אליו כספים בסכום כולל של 5,509,607 ש"ח. העורר פעל במרמה, כשהוא מציג מצגי שווא לפיהם, בין היתר, הבטיח ללקוחותיו כי לא יגבה מהם עמלות; כי הם רשאים "להפסיק" את ההשקעה (הוראת "סטופ-לוס") ולקבל חזרה את הכספים ככל שהפסדיהם יעלו על 20% מסכום ההשקעה הראשוני; כי לקרנות קיים נאמן כדין; וכי ההשקעות צוברות רווחים נאים. אלא שעל אף מצגים אלה לא פעל העורר כפי שהבטיח ובהסכמים שכרת עם המשקיעים נכללה הוראה לפיה המשקיעים מודעים לכך שהם עשויים להפסיד את כל קרן ההשקעה אותה העבירו לעורר. משביקשו המשקיעים השונים בקרנות, בכפוף להבטחות שניתנו להם, לפדות את ההשקעה ואת הרווחים שדווח להם כי הן נשאו – הודיע העורר כי הפסיד את כל כספי ההשקעה בקרנות. בגין פרשה זו מיוחסות לעורר עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, זיוף ושימוש במסמך מזויף. באישום מס' 18 מיוחסת לעורר עבירת איומים, בכך שאיים באולם בית המשפט על אחד המתלוננים שהגיע לדיון המשפטי בעניינו.


פרשת "בי-ברוקר" (פרטי אישום 1-5): חברת "בי-ברוקר" הוקמה באפריל 2009 ובדומה לחברת "ברוקר-טוב" פעלה אף היא לגיוס כספים ממשקיעים. בשלב הקמת החברה היה העורר בהליך כינוס נכסים נוכח פעילותו ב"ברוקר-טוב", ועל כן קשר עם יוסי שובל (להלן:
יוסי
) קשר לפיו יוסי יקים את החברה וירשום אותה על שמו. על פי כתב האישום, פעלו העורר ויוסי במשותף להונאת משקיעים ששוכנעו להעביר את השקעותיהם לניהולה של "בי-ברוקר" כשהם פועלים בדפוס פעולה דומה לזה שאפיין את התנהלותו של העורר בפרשת "ברוקר-טוב". בין היתר, הציגו העורר ויוסי למשקיעים מצג לפיו השקעותיהם תנוהלנה באפיקים סולידיים ותישאנה רווחים נאים, ולצורך כך אף הועברו לחלק מהמשקיעים ערבויות להבטחת הונם. אלא שחרף מצגים אלה עשו העורר ויוסי שימוש בכספים בניגוד למטרה שלשמה הם הועברו לחזקתה של "בי-ברוקר" תוך שהם מעבירים למשקיעים דיווחי שווא על הרווחים שנושאות לכאורה השקעותיהם. הסכום הכולל שעל-פי הנטען הועבר לידי העורר ויוסי בעקבות פעילותם המתוארת עומד על 1,235,000 ש"ח וכתב האישום מייחס להם בגין כך עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, קשירת קשר לביצוע פשע ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

2.
עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 2.9.2010 בחן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת
ח' כוחן
) את תשתית הראיות לכאורה נגד העורר, וביחס לפרשת "ברוקר-טוב" ציין כי התשתית מורכבת מעדויותיהם של המשקיעים אותם הונה העורר על-פי הנטען ולהן נמצאו תימוכין במסמכים ובעדויות חיצוניות נוספות. בית המשפט עמד על כך שהמשקיעים כולם מסרו תיאור דומה על השתלשלות האירועים ועל התנהלותו של העורר עד כדי יצירת תמונה שלמה ומלאה העולה בקנה אחד עם המיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט דחה בהקשר זה את טענתו של העורר לפיה אין לסמוך על עדויות המשקיעים מאחר שאלו נועדו לבסס תביעה אזרחית שהגישו נגדו בגין הנזקים שנגרמו להם בעקבות פעילותו. זאת, שכן קשה להעלות על הדעת, כך קבע בית המשפט, שאנשים רבים אשר אין ביניהם קשר תיאמו עדויות. עוד ציין בית המשפט כי העורר הודה למעשה ששלח דיווחים כוזבים לגבי ההשקעות השונות שהועברו לידו. אשר לפרשת "בי-ברוקר" קבע בית המשפט כי מדובר בהמשך ישיר והעתק מדויק לפעילותו של העורר ב"ברוקר-טוב" ודחה את טענת העורר לפיה הוא היה עובד שכיר בלבד ב"בי-ברוקר" אשר לא היה מודע למעשי ההונאה שכן "טביעת אצבעו של [העורר] נמצאת בכל מהלך ומהלך, בין בשליחת מיילים, בין בהעברת דיווחים, ובין בשיחות בלתי אמצעיות עם המשקיעים". אף הדמיון הקיים בין הפרשות ומומחיותו בשוק ההון מעצימים, כך על-פי קביעת בית המשפט, את המסקנה כי העורר היה לכאורה "הרוח החיה" מאחורי תכנית המרמה בשתי הפרשות וכי הוא הסתתר מאחורי גבו של יוסי, שלא היתה לו מומחיות דומה בתחום, אך בשל העובדה שנבצר ממנו להיות בעל מניות בחברת "בי-ברוקר" בעצמו. בית המשפט קבע אפוא כי חומר הראיות עומד ברף הלכאורי הנדרש ונפנה לבחון האם קמה עילת מעצר בעניינו של העורר.


בהקשר זה מצא בית המשפט כי נשקפת מן העורר מסוכנות ברמה גבוהה נוכח ריבוי העבירות והנפגעים מהן; סכומי הכסף שעל-פי הנטען ניטלו מן הנפגעים; התנהלותו המתוחכמת והמתוכננת של העורר שהייתה "ללא רסן וללא עכבות"; השימוש ב"לשון חלקלקה" ובמצגי שווא בפני
שומעיו; והעובדה שבפעילותו העבריינית סיבך העורר את חברו הטוב, יוסי, ו"הפילו בפח". בית המשפט הוסיף והדגיש כי מסוכנותו של העורר נלמדת גם מן העובדה שהוא לא פסק מפעילותו העבריינית גם לאחר ש"מגדל הקלפים" שבנה ב"ברוקר-טוב" התמוטט ולאחר שהוגשה נגדו תביעה אזרחית באותה פרשה. על רקע כל אלה ובשים לב לכלל שנקבע בפסיקה לפיו עבירות רכוש ומרמה המבוצעות באופן שיטתי או בהיקף ניכר עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען להקים עילת מעצר, קבע בית המשפט כי קמה בעניינו של העורר עילת מעצר של מסוכנות.

3.
בהחלטה מיום 16.9.2010, ולאחר שהתקבל תסקיר מאת שירות המבחן בעניינו של העורר שבא בהמלצה על שחרורו למעצר בית בבית הורי אשתו ובפיקוח שלה, של אביו או של הורי אשתו לסירוגין, נדרש בית המשפט המחוזי לסוגיית חלופת המעצר. בית המשפט עמד על כך שקיים "פער מטריד" בין האמור בתסקיר המעצר ובין קביעותיו באשר לתשתית הראיות לכאורה, שכן בעוד שהעורר הציג עצמו בפני
שירות המבחן כאדם הגון, שלל כוונת מרמה והרחיק עצמו מהמעשים תוך שהוא תולה את האשמה בגורמים חיצוניים (ובהם המתלוננים עצמם), מן הקביעות בסוגיית הראיות לכאורה עולה תמונה אחרת. בית המשפט עמד בהקשר זה על חומרת המעשים המיוחסים לעורר, היקף העבירות הימשכותן על פני תקופה של ארבע שנים, השיטתיות והתחכום שבהם, וכן על ניצולם הציני של המתלוננים והפגיעה הקשה בהם, תוך אובדן כספי השקעתם, כספים שנחסכו בעמל רב לתקופת הפנסיה וכן כספי ירושה. בית המשפט קבע כי כל אלה מצביעים על מסוכנות הנשקפת מן העורר והוסיף כי הוא התרשם לשלילה מן העורר באופן בלתי אמצעי במהלך הדיונים בפני
ו וכי יש לזקוף לחובתו גם את העובדה שתלוי ועומד נגדו כתב אישום נוסף בעבירת איומים (אף שהדבר אינו מהווה עילה למעצרו). עובדה זו, כך נקבע, בצירוף עבירת האיומים המיוחסת לו כלפי אחד המתלוננים בתיק דנן, מתיישבת עם התנהגותו של העורר בבית המשפט. מטעמים אלה קבע בית המשפט כי במקרה דנן יש מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.
מכאן הערר, המופנה בעיקר כלפי קביעתו של בית משפט קמא שלא קיבל את המלצת שירות המבחן ונמנע מלהורות על שחרור העורר לחלופת מעצר. לגישת העורר יש מקום להתערב בקביעה זו שכן מדובר בחלופה איכותית וראויה המאיינת כל חשש אפשרי למסוכנות. לטענת העורר אין כל פער בין האמור בתסקיר ובין הקביעות במישור הראייתי, שכן בחקירתו הוא קיבל על עצמו אחריות לחלק מן העבירות ומתסקיר המעצר עולה התייחסות מורכבת של העורר למעשיו ואף צוין בו כי הוא מכיר בכך ש"נהג לא פעם ביהירות, הסתכן ולא היה ער מספיק למניעים הרגשיים שבבסיס בחירותיו ולמחירים שבצידן". העורר טוען כי ציפייתו של בית משפט קמא למצוא חפיפה מלאה בין קביעותיו לגבי הראיות לכאורה ובין גרסת העורר הופכת את התסקיר למעין "זירה" להשגת הודאה בעבירות בשלב שבו טרם נוהל המשפט, תוך הצבת רף גבוה ובלתי עביר לצורך שחרור לחלופת מעצר. העורר מלין גם על קביעותיו של בית משפט קמא בכל הנוגע למסוכנות הנובעת ממנו, ומציין כי טרם הגשת כתב האישום ניתן בו אמון ונקבע כי הוא יכול להימצא במעצר בית בתנאים מגבילים; כי דבר מעצרו פורסם ברבים; כי המסגרות העסקיות שבהן פעל לביצוע העבירות אינן פעילות עוד; וכי אין כל בדל ראיה לכך שהוא מחזיק בכספים שעל-פי הנטען נטל במרמה. העורר מוסיף וטוען כי לא ניתן היה לזקוף לחובתו את העובדה שהוא עומד לדין בגין עבירת איומים שכן מדובר באישום שהוא כפר בו מכל וכל והקבוע לדיון הוכחות ומעבר לכך, בית משפט קמא עצמו הנחה את בא-כוחו בדיון בשלב הראיות לכאורה "לדלג" על נושא זה בנימוק שאין הוא רואה בכך משום עילת מעצר.


לטענת העורר מעצרו עד תום ההליכים אף ייצור אפליה בלתי מוצדקת בינו ובין יוסי העומד לדין יחד עימו. עוד טוען העורר כי בית משפט קמא שגה בקובעו שנשקפת ממנו מסוכנות גבוהה על סמך הראיות לכאורה, ובהקשר זה הוא מלין על כך שבית המשפט נתן משקל אבסולוטי לגרסאות המתלוננים תוך התעלמות מהסתייגויותיו ומטיעוניו. כך, בין היתר, טוען העורר כי חלק הארי של ההשקעות נשוא פרשת "ברוקר-טוב" ירדו לטמיון בבורסה ואין טענה כי נטל אותם לכיסו; כי כל המשקיעים חתמו על הסכמים מפורטים בכתב בהם נקבע מפורשות שקיים סיכון להפסד השקעותיהם וניתן לו שיקול דעת מוחלט לניהול תכנית ההשקעות; וכי אפשרות להפסד של 20% אינה מלמדת על השקעה סולידית אלא דווקא על השקעה ספקולטיבית. ביחס לפרשת בי-ברוקר טוען העורר, בין היתר, כי אין בסיס לקביעתו של בית משפט קמא לפיה הוא סיבך את יוסי, וכי המשקיעים עמדו ככלל בקשר עם יוסי ולא עימו. לבסוף מדגיש העורר כי אין לו עבר פלילי, כי הוא נשוי ואב לפעוט בן שנתיים ולתינוק כבן חודש שנולד בהיותו במעצר, וכי נוכח העובדה שמשפטו צפוי להימשך זמן רב, הכף נוטה לעבר שחרורו מן המעצר.


המדינה, מצידה, סבורה כי דין הערר להידחות ולטענתה אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. המדינה טוענת כי אין ליתן אמון בעורר ולתמיכה בכך מציינת המדינה כי העורר סיפר לשירות המבחן דברים שאינם אמת בעניין כתב האישום הנוסף שהוגש נגדו בעבירת איומים. המדינה מוסיפה וטוענת כי בית משפט קמא ערך דיון מעמיק בראיות לכאורה ואף התרשם באופן ישיר מאישיותו של העורר נוכח התנהגותו באולם הדיונים, ואין מקום להעדיף את המלצת שירות המבחן על פני קביעותיו של בית המשפט.

5.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר
להתקבל.

אכן, הפסיקה הכירה בכך שעבירות רכוש, אף שלא נקבעה לגביהן עילת מעצר סטטוטורית, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען להקים עילת מעצר בגין מסוכנות. זאת, כאשר מדובר בעבירות המבוצעות באורח שיטתי, בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים ושימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים (ראו: בש"פ 5431/98
פרנקל נ' מדינת ישראל

, פ"ד נב(4) 268, 272 (1998); בש"פ 4604/06
סמארה נ' מדינת ישראל

, פיסקה 5 (לא פורסם, 11.6.2006)). במקרה דנן צדק בית משפט קמא בקובעו כי נסיבות ביצוע העבירות מצביעות על מסוכנות הנשקפת מן העורר הנובעת מהיקפן, משך ביצוען והשיטתיות והתחכום שבהן. זאת בייחוד בהתחשב בכך שהעבירות בפרשת "בי-ברוקר" בוצעו לכאורה לאחר שהעורר כבר היה מצוי בהליך כינוס נכסים בגין פרשת "ברוקר-טוב" והדבר לא הרתיע אותו לכאורה מלהמשיך במעלליו, הפעם בעזרתו של יוסי.

יחד עם זאת, גם בהינתן המסוכנות כאמור, נדרש בית המשפט לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת ובתנאים שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה (ראו בש"פ 6247/10
רבינוביץ נ' מדינת ישראל

, פיסקה 10 (טרם פורסם, 1.9.2010)). במקרה דנן סבר שירות המבחן כי הוצעה חלופת מעצר טובה שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, אך בית משפט קמא בחר שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן נוכח התרשמותו השלילית מן העורר ונוכח "הפער המטריד" הקיים לגישתו בין התמונה שהציג העורר בפני
השירות ובין הממצאים שקבע בית המשפט בהחלטתו. אכן, על-פי המתועד בתסקיר שלל העורר כוונה להונות או לנצל את אמון לקוחותיו, הרחיק עצמו מן העבירות ותיאר עצמו כאדם הגון (אם כי, בדומה לעמדה שהציג בדיון, הוא מודה למעשה בחלק מן העבירות ובהן מתן דוחות כוזבים למשקיעים). בזוכרנו כי מדובר בתסקיר מעצר טרם משפט, אין לצפות כי נאשם יוותר לחלוטין על טענות ההגנה שיש בפיו ובוודאי שאין מקום לגישה הגורסת כי בכל מקרה שבו הנאשם אינו מודה בפני
שירות המבחן בשלב המעצר במעשים המיוחסים לו, לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של חלופת מעצר. גישה כזו חותרת בעיניי תחת חזקת החפות העומדת לכל נאשם ויש טעם רב בטענת הסנגור לפיה ראוי להימנע מהפיכת תסקיר שירות המבחן בשלב המעצר זירה לבירור אשמתו של הנאשם ולחילוץ הודאה מפיו. מכל מקום, תסקיר המעצר במקרה דנן רחוק מלהיות חד-ממדי והוא עומד על היבטים שונים הנוגעים להתייחסותו של העורר למעשיו. לאחר בחינת מכלול הנתונים הצריכים לעניין, התרשם שירות המבחן כי בהינתן הפיקוח הדומיננטי המוצע, בהתחשב במעורבותם של בני המשפחה המורחבת בחייו של העורר ובערבויות מתאימות שתופקדנה, ניתן לסמוך על העורר שיכבד את התנאים המגבילים שיוטלו עליו וכן כי בהשגחת המפקחים המוצעים יפחת באופן משמעותי הסיכון הנשקף ממנו. נוכח דברים אלה, ובהתחשב בכך שהמסגרות העסקיות בהן פעל העורר אינן פעילות עוד וכן בכך שהעורר נעדר עבר פלילי, איני סבורה כי זהו המקרה שבו היה מקום לדחות על הסף את המלצת שירות ומבחן ולקבוע כי שום חלופת מעצר לא תסכון.


אשר על כן, הערר מתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר לאחר שיתרשם ישירות, אם יבחר לעשות כן, מן המפקחים המוצעים ויקבע ערבויות כספיות הולמות ותנאים נוספים שיראה לנכון לקבוע בנסיבות העניין.


עד למתן החלטה אחרת יישאר העורר במעצר.


ניתנה היום, כ"א בתשרי התשע"א (29.9.2010).





ש ו פ ט ת







_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10068260_v01.doc
/צש
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 6826/10 עידו סמואל נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 29/09/2010)