פסקי דין על רמי סעדון | פסקי דין על רונית סעדון | פסקי דין על m.t.n מערכות (1986 ) | פסקי דין על מי נתניה (2003 ) | פסקי דין על אהוד לוריא ואח' |

7055/07 א     26/09/2010




א 7055/07 רמי סעדון, רונית סעדון נ' m.t.n מערכות (1986 ) בע"מ, מי נתניה (2003 ) בע"מ, אהוד לוריא ואח'






בפני

כב' הנשיאה השופטת דפנה בלטמן קדראי
התובעים
1.רמי סעדון

2.רונית סעדון
נגד
הנתבעים
1.m.t.n מערכות (1986 ) בע"מ

2.מי נתניה (2003 ) בע"מ

3.אהוד לוריא
4.שרה לוריא
פסק דין
1. בפני
תביעות הדדיות לפיצוי בגין לשון הרע, שביסודן סכסוך בין שכנים בגין טענות ל"גניבת מים".

התובעים, בני הזוג רמי ואתי סעדון [להלן- "התובעים 1 ו-2", בהתאמה], הגישו תביעה לפיצוי בסך של 150,000 ש"ח בגין פגיעה בשמם הטוב נגד חברת m.t.n מערכות (1986) בע"מ [להלן- "מת"ן" או "הנתבעת 1"], ונגד חברת מי נתניה (2003) בע"מ [להלן- "מי נתניה" או "הנתבעת 2"], וכנגד בני הזוג, אהוד ושרה לוריא.
הנתבע 3 [להלן גם- התובע שכנגד] הגיש כנגד התובע 1 [להלן גם- הנתבע שכנגד] תביעה שכנגד לפיצוי בסך של 300,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב ובפרטיותו.

הרקע העובדתי
2. התובעים והנתבעים 3 ו-4 הינם דיירים ברחוב הדליות בנתניה, אשר בנוי כמתחם שבו שש עשרה יחידות דיור צמודות קרקע [להלן- "המתחם"]. לכל יחידת דיור צמוד מד מים פרטי, ובגבול המתחם קיים מד מים ראשי המודד את סך כל צריכת המים של המתחם. במתחם פועל וועד דיירים. מי נתניה היא ספקית המים למתחם ובגדר כך אף מוציאה חיובים לצרכנים לתשלום בגין צריכת המים.
חיובי התשלום מחושבים על פי קריאת מדי המים, שנערכת על ידי עובדי מת"ן בשירות מי נתניה.

3. עובר להתרחשות נשוא התביעה, גילו דיירים במתחם כי הם מחויבים בגין צריכת מים משותפת של המתחם, הגם שאין בו ברז לשימוש ציבורי והגם שאין בו גינה משותפת. על כן, יזמו נציגי וועד הדיירים פנייה לנתבעת 2 לבירור פשר החיובים. הפנייה נעשתה על ידי נציגי הוועד לנתבעת 2 לבירור, וזו פנתה למת"ן המבצעת עבורה מדידות וביקורות על צריכות מים של תושבי העיר. בדיקה שביצעה מת"ן העלתה כי מד המים הפרטי של התובעים, שמספרו 4285879, מותקן הפוך.

4. ביום 4/5/06 ערכה מת"ן דו"ח של תוצאת הבדיקה [להלן- "הדו"ח", נספח א' לתצהיר התובע 1].
בדו"ח נכתב, בין היתר, כך: "כמו כן נמצא שהמונה של משפ' סעדון רמי רחמים הפוך מסתובב כל הזמן אחורה (גניבת מים יש צילום)" [להלן- "הפרסום",שהוא נשוא התביעה העיקרית].
מת"ן מסרה את הדו"ח למי נתניה, ומי נתניה מסרה את הדו"ח לידי נציג וועד הדיירים, שבא לקבלו במשרדיה, ונציג זה מסר את הדו"ח ליו"ר וועד הדיירים.

5. ביום 4/5/06 [או בסמוך לכך, כך על פי טיעוני התובע והנתבע 3] התקיימה אסיפת דיירים במתחם. לישיבה הוזמנו כל הדיירים ביוזמתו של יו"ר הוועד מר גרישה פטינצנסקי.
התובעים לא השתתפו בישיבה, מתחילתה. התובעת 2 הצטרפה לאסיפה לאחר שחזרה עם ילדיה מבילוי ב"קאנטרי", ואילו התובע 1 טען כי לא נכח באסיפה ושמע אודותיה כאשר הגיע לביתו באותו ערב.
לקראת הישיבה צילם הנתבע 3 עותקים מהדו"ח, אשר חולקו בישיבה לכל משתתפיה. במהלך הישיבה נדון נושא צריכת המים המשותפת ועורר את כעסם של הדיירים כלפי התובעים.

6. התובעים הכחישו כי עשו את המיוחס להם בדו"ח וטענו כי הנתבעים הוציאו דיבתם רעה. על כן, הגישו התובעים את תביעתם. הנתבעים התגוננו מפני התביעה בטענות שונות, לרבות הגנות שבחוק, איסור לשון הרע, תשנ"ה- 1965 (להלן: "החוק") ואילו הנתבע 3 אף הגיש תביעה שכנגד בה טוען הוא כי בתום אסיפת הדיירים החל התובע 1 לצעוק בקול בנוכחות דיירים רבים כי "אודי לוריא גנב מאלקטרה 5 מיליון דולר ולכן פיטרו אותו" [להלן- "הפרסום השני", נשוא התביעה שכנגד], שגם עילתה הוצאת לשון הרע.

טענות הצדדים בתביעה העיקרית
7. התובעים טוענים כי האמור בדו"ח מהווה לשון הרע, וכי הפצתו לדיירי הרחוב מהווה פרסום לשון הרע מכוח החוק.
לטענת התובעים, במכתב תשובה ששלח הנתבע 3 למכתב התראה מטעמם מיום 16/10/06 [נספח ב' לתצהיר הנתבע 3], יש משום הודאה בפרסום לשון הרע, עת הודה הנתבע 3 כי "במהלך האסיפה נתבקשתי ע"י הדיירים להביא עותקים נוספים של מכתב חברת מי נתניה כדי לחלק לכולם. יש בביתי מכונת צילום ועשיתי שירות זה לאסיפה".

עוד טוענים התובעים כי בפרסום יש משום עוולת רשלנות של הנתבעות 1 ו-2, בהפרתן חובות זהירות ואמון מוגברות כלפי התובעים מכוח היותן גופים בעלי אופי ציבורי, ועוולת רשלנות של הנתבעים 3 ו-4 המחוייבים חובת זהירות בין שכנים.

בכתב התביעה נטען אף כי הנתבעים פרסמו את מפרט תשלומי המים של התובעים המכיל את פרטיהם האישיים וכמויות המים שצרכו, ובכך פגעו בפרטיותם. אלא, שהתובעים לא חזרו בסיכומים על טענה זו, ועל כן זו אין להידרש לה בפסק זה.

8. הנתבעים טוענים כי אין הפרסום מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק, ולחילופין, סומכים את עיקרי הגנתם על הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב, תוך שבפי כל אחד מהם טענות הגנה קונקרטיות לנסיבות מעורבותו בפרסום.

8.1 מת"ן טוענת, כי הדו"ח הוא דיווח על תוצאות בדיקה שערכה היא עבור מי נתניה ולפי בקשתה של האחרונה, לאחר שהגיעו למי נתניה תלונות לפיהן החיוב בגין צריכה משותפת אשר היא גובה מדיירי המתחם, המחוברים לשעון כללי אחד, הינו גבוה ואינו סביר. מת"ן לא פרסמה את המכתב, אלא העבירה את תוצאות הבדיקה שביצעה לידי מי נתניה לפי הזמנתה. על כן, אין לראותה כמי שפרסמה לשון הרע. לחילופין, טוענת מת"ן להגנות לפי סעיף 13(9) ו-(10) לחוק וכן להגנת אמת בפרסום ולהגנת תום הלב.

8.2. מי נתניה טוענת, כי הצורך בבדיקה נבע מתלונות דיירי המתחם על אי סבירות החיוב בגין הצריכה המשותפת, והוא שהוביל לבדיקת צריכת המים במתחם. לטענתה, גילתה כי הצריכה הפרטית של התובעים נמוכה באופן בלתי סביר, ועל כן פנתה למת"ן לצורך בדיקה בשטח. לאחר קבלת תוצאת הבדיקה ממת"ן מסרה הדו"ח לנציג מטעם דיירי המתחם בעותק אחד. על כן טענה כי לא עוולה בעוולת לשון הרע, וככל שהיה פרסום לא ראוי נעשה הוא על ידי מת"ן, כן טענה להגנות שעל פי החוק, בדומה להגנת הנתבעת 1.

8.3. הנתבעים 3 ו-4 טוענים כי הדו"ח נוסח ונכתב על ידי מת"ן, כי אין בו משום לשון הרע, ואף אין במעשיו של הנתבע 3 ביצירת עותקים ממנו, משום פרסום של לשון הרע. עוד טוענים הנתבעים 3 ו-4 להגנות מכוח חוק איסור לשון הרע, וביניהם ההגנות הקבועות בסעיפים 13, 14, 15 והחזקה הקבועה בסעיף 16(א) לחוק.

טענות הצדדים בתביעה שכנגד
9. לטענת התובע שכנגד, הפרסום השני הוא פרסום לשון הרע. הנתבע שכנגד מכחיש כי נכח במתחם בו התקיימה האסיפה וכי אמר את הדברים, ולחילופין, טוען להגנות שבחוק איסור לשון הרע.

הראיות והעדויות
10. הגם שראוי היה להביא לסילוק התביעות ההדדיות בהסכמה ולו נוכח קירבת המגורים בין המעורבים, נוכח חלוף הזמן ואף נוכח אי נוחות העולה מבחינת הממצאים שבוררו בראיות, לא עלה בידי בית המשפט לקרב בין עמדות הצדדים. על כן מוצה ההליך בשמיעת ראיות והגשת סיכומים.

11. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם [סומנו ת/1 ות/2] וחוות דעת מהנדס אינסטלציה מר יצחק ברבי [להלן- "המומחה ברבי"] [סומנה ת/3].
מטעם מת"ן הוגש תצהירו של מנהלה מר יעקב הולנדר [סומן נ/3, המצהיר יכונה להלן- "הולנדר"] ותצהירו של מר אמיר אברהם, מודד שעוני מים העובד בה [סומן נ/4, המצהיר יכונה להלן- "אברהם"].
מטעם מי נתניה הוגשו תצהיריהם של הגב' מיטל רחניאן, מנהלת מדור פניות הציבור [סומן נ/10, תכונה להלן- "רחניאן"], מר צחי הראל, אחראי מערכות מידע ומנהל מחלקת בדיקה לוגית ואחראי על הוצאת חיובי לקוחות [סומן נ/8, יכונה להלן- "הראל"], חוות דעת מהנדס מים מר דמיטרי בודניצקי [סומנה נ/5, המומחה יכונה להלן- "המומחה בודניצקי"], וכן חוות דעת מר שי סופר, טכנאי [סומנה נ/7, להלן- "המומחה סופר"].
מטעם הנתבעים 3 ו-4 הוגש תצהירו של הנתבע 3 [סומן נ/1], וכן העידה הגב' הגב' זהבה מרום [להלן תכונה "מרום"].

דיון והכרעה – תביעה עיקרית

12. השאלה העומדת להכרעה היא האם הדברים שנכתבו בדו"ח תוצאות הבדיקה שערכה מת"ן עולים כדי פרסום לשון הרע של מי מהנתבעים כלפי התובעים, וככל שכך, האם עומדות לנתבעים ו/או למי מהם ההגנות שבחוק.

13. להלן יובאו הדברים שנכתבו בדו"ח כלשונם:

...
תוצאות הבדיקה:
תשתית הדליות 56-42
כל המונים הפרטיים עוברים דרך המונה הכללי שמספרו 1319534 קריאה 11204 קוטר 150.
* בבדיקה נמצא שהמונה הכללי אינו רגיש לספיקות נמוכות, ולכן אינו סופר את הנזילה של משפ' אברון לאון ושרה, ולכן נוצר ההפרש בין המונה הכללי לפרטיים.
* כמו כן נמצא שהמונה של משפ' סעדון רמי רחמים הפוך מסתובב כל הזמן אחורה (גניבת מים יש צילום).
...". [ההדגשה אינה במקור – ד.ב.ק.].

הפרסום שבמחלוקת הוא האמירה האחרונה שהודגשה לעיל.

פרסום לשון הרע
14. סעיף 1 לחוק קובע כי "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו למטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)...
(4)... ".

סעיף 2 לחוק קובע "פרסום מהו
(א) פרסום, לענין לשון הרע- בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס...
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות-
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם
אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע".

15. הקביעה האם הפרסום מהווה לשון הרע אם לאו- מבוססת על בחינה אובייקטיבית של משמעות המשפט אותה היה מייחס למילים קורא סביר [ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, מג(2) פ"ד 333, 337].
המשמעות הרגילה אשר ייחס אדם סביר הקורא את הפרסום היא כי לתובעים מיוחס מעשה מכוון של "גניבת מים" בשל היפוף מדידת המים על ידי מד המים בדירתם.
הגם שסברתי כי המשמעות הרגילה של אמירה זו אינה בהקשר הפלילי, ברי כי זו אמרה שיש בה לבזות ולהשמיץ את התובעים, כמי שנהנים על חשבון האחרים, וממילא מוכחת לשון הרע על פי סעיף 1(1) ו/או 1(2) לחוק.

16. פרסום כמשמעותו בחוק, הוא פרסום שנעשה לאדם אחד בלבד זולת הנפגע.
הפרסום נעשה בדו"ח. הדו"ח נערך על ידי מנהל מת"ן, נמסר על ידי מת"ן למי נתניה [ראה עדותו של מר הולנדר סעיף 4 לתצהירו ובעמ' 54 לפרו', שורות 16-23] וזו מסרתהו לידי נציג הדיירים [ראה סעיף 6 לתצהירה של הגב' רחניאן, סעיף 17 לסיכומי מי נתניה, וסעיף 12 לתצהירו של הנתבע 3]. הנתבע 3 מסרהו לידי יו"ר וועד הדיירים, וערך העתקים ממנו לצורך חלוקתם למשתתפים באסיפה. עותקים מצולמים מהדו"ח חולקו לדיירי הרחוב שנכחו באסיפה [ראה, בין היתר, סעיף 12 לתצהיר הנתבע 3, עדותו בעמ' 49 לפרו', שורות 22-23, 26-29, עמ' 50 שורות 1-5, סעיף 7 לתצהירה של התובעת 2, עדותה בעמ' 30 לפרו', שורות 10-11, עדות מרום בעמ' 40 לפרו', שורות 12-13].

על יסוד כך, יש לקבוע כי כל אחד מהנתבעים 1, 2 ו- 3, גרם לפרסום הדו"ח, באשר העבירו לאדם אחד זולת התובעים, כאמור בסעיף 2 (ב) (1) לחוק.

16.1 הנתבעים 3 ו-4 טענו כי לא פרסמו שכן לא הפיצו או חילקו את הדו"ח. אולם הנתבע 3 הודה כי נטל את הדו"ח ממי נתניה ומסרהו ליו"ר וועד הדיירים, ודי בכך כדי לקבוע כי עשה פרסום כמשמעותו בסעיף 2(ב)(1) לחוק. הנתבע 3 מאשר כי "רק" ערך העתקים מהדו"ח לצורך חלוקתם ליתר הדיירים". ממילא בכך שמסר לאחר עותקים אלה למסירה, אף פרסם לשון הרע כאמור בסעיף 2(ב)(2) לחוק. טענת הנתבעים 3 ו-4 כי פרסום לשון הרע מתקיים אך ורק בגין יצירה או חיבור של תוכן, אינה נכונה, באשר אין דרישה בחוק כי הפרסום יהיה של דבר אשר חובר דווקא על ידי המפרסם.

16.2 הפרסום המיוחס לנתבעים 3 ו-4 קשור למסירת הדו"ח לאחרים. לא הוכח כי הנתבעת 4 עשתה כן. התובעים לא נכחו בעת שפורסם הדו"ח וממילא לא מסרו עדות לנושא זה. הנתבעת 4 לא העידה. הנתבע 3 העיד כי הוא זה שנטל את הדו"ח ממי נתניה ומסרו לאחר. העדה מרום, מטעמם של הנתבעים 3 ו-4, העידה, אמנם, כי הנתבעת 4 קיבלה את המכתב ממי נתניה, אך עדותה, גם בעניין זה, לא היתה ברורה דיה וסתרה עדותם של המעורבים הישירים בפרסום. בנסיבות אלה, לא הוכח כי הנתבעת 4 פרסמה בעצמה את הדו"ח, וניתן כבר לקבוע כי עילת פרסום לשון הרע לא הוכחה כלפיה. על כן, התביעה כנגדה תידחה.

17. מחלוקת נוספת בהקשר לפרסום, שלובנה בראיות ובסיכומים קשורה לשאלת מודעות מת"ן להעברת תוצאות בדיקתה לתושבים ושאלת מעורבותה בניסוח נוהל המסדיר פעילות הנתבעות 1 ו-2 לעניין קבלת תוצאות בדיקות שעורכת מת"ן, העלאתן על הכתב, שליחתן בדואר והצמדתן ללוח המודעות בבניין.

מי נתניה טענה, בהקשר זה, על פי עדותו של העד הראל מטעמה ונספחים ה' עד ז' לתצהירו, כי את פעולת הנתבעות 1 ו-2 הסדיר נוהל כאמור, שהתגבש על פי מסמך שצורף כנספח ו' לתצהיר הראל, שעל פיו יודעו הדיירים על דוחות המת"ן, והכל בידיעת מת"ן.
מת"ן טענה מנגד, על פי עדותו של העד הולנדר מטעמה, כי נספח ו' לתצהירו של העד הראל, אינו אלא רשימת המלצות שגובשו על ידי העד הולנדר מטעמה, אולם אלה לא התגבשו לכדי נוהל עבודה מחייב. לטענתה, הדו"ח נשוא התביעה, נערך על ידה כדו"ח פנימי שיועד למי נתניה בלבד.

לא ראיתי חשיבות להכרעה במחלוקת עובדתית זו הואיל והפרסום נשוא התביעה הוכח, לרבות פרסום על ידי כל אחת מנתבעות אלה, וכאמור, די בהפצת הדו"ח למי נתניה בכדי להוות פרסום כמשמעו בחוק. אף אם לא חל לגבי פרסום זה נוהל המחייב פירסום לדיירים, בוודאי לא היה הפרסום של הדו"ח מוגבל או מסוייג באופן שמנע שימוש בו ועל כן בכל מקרה הייתי רואה את מת"ן כמי שאחראית אף בגין כל שימוש פוטנציאלי שניתן לעשות לאחר שהופץ למי נתניה.
אף לא ראיתי רלבנטיות לנוהל הנטען לענייננו- לא הוכח המועד בו הוחל הנוהל, ואף העד הראל מטעם מי נתניה לא ידע להצביע בעדותו על נוהל כתוב ועל מועד ברור בו יושם הלכה למעשה נוהל כאמור [ראה, בין היתר, עדותו בעמ' 86 לפרו', שורות 6-8, 15-16, עמ' 87 לפרו', שורות 26-27].

על כן, לא אדרש עוד למחלוקת לעניין הנוהל. כפי שכבר נקבע, כל אחת מהנתבעות פרסמה פרסום שיש בו לשון הרע כהגדרתה בחוק כלפי התובעים.

למעלה מהצורך כבר אעיר, כי ראוי היה שגופים העוסקים במתן שירות לציבור יפעלו על פי נוהל מסודר ומוכר אשר יסדיר את דרכי ההתבטאות לגבי ממצאי בדיקות, באופן שימנע פגיעה העלולה להשתמע כלשון הרע. נוהל כאמור ראוי שלא רק יסדיר את דרכי המשלוח והפרסום של ממצאים אלא גם את דרכי ואופני הביטוי. לא יכולה להיות מחלוקת, ללא זיקה לתוצאות הליך זה, כי ניתן היה לכנות את הפעולה שיוחסה לתובעים באופן פחות בוטה ויותר מדוייק, אשר אפשר ומונע היה ניהול הליך זה.
הגנת אמת בפרסום
18. הגנת אמת בפרסום נקבעה בסעיף 14 לחוק: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
נטל הוכחת ההגנה מוטל על הטוען לה. עמידה בנטל מחייבת הוכחת קיומם של שני יסודות: האחד- האמת בפרסום, לפיו יש לבחון את תוכן הפרסום מול המציאות האובייקטיבית, השני- העניין הציבורי שיש בפרסום, לפיו יש לבחון האם קיים אינטרס ציבורי המצדיק פרסום שיש בו לשון הרע [ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, לא(2), 281, 293].

19. רוב רובן של הראיות שהובאו בפני
היו להוכחת האמת שבפרסום.
גרסת הנתבעים בעניין זה ברורה ופשוטה:
טוענים הם כי שעון המים הורכב בכניסה לבית התובעים הפוך, באופן שגרם לקריאה מופחתת של צריכת המים במד המים הפרטי של התובעים. עוד טוענים הם, כי התובעים נהגו לשנות מעת לעת את כיוון התקנת שעון המים, באופן שימנע גילוי פעולת הפיכתו על ידי פקחי מת"ן [ראה עדות רחניאן, סעיף 8 לתצהירה ועמודים 91- 91 לפרו'] או באופן שימנע איפוס קבוע של החיוב [ראה עדות אברהם, עמ' 65 לפרו', שורה 6], לעניין טענה זו הסתמכו הנתבעים אף על מפתח צינורות מתאים שצולם מונח לצד שעון המים (נספח' ג' לתצהירו של הראל). הנתבעים טענו כי המים אשר לא חויבו בשעון המים של התובעים חויבו בצריכה הכללית של המתחם – בשעון המים הכללי. על כן, טענו כי ההפרש שבין צריכת המים שלא חויבו בה התובעים נזקף על חשבון הצריכה המשותפת ובכך הוכחה, לטענתם, גניבת המים הנטענת.
גרסתם הנגדית של התובעים, אשר הכחישו את הנטען, לא היתה ברורה דיה.
התובעים לא טענו בשום שלב נגד אמיתות התיעוד המוכיח את שעון המים ההפוך ואת הימצאות כלי העבודה לצידו. התובע אף הכיר את הכלי, וציין בישיבת קדם המשפט כי מדובר ב"מופה" (עמ'6 לפרו', שורה 2). אף בסיכומיהם לא טענו התובעים נגד עובדת היות שעון המים המודד את כניסת המים לדירתם הפוך.
בעדויותיהם התמקדו הנתבעים בעיקר בכך שלא היתה להם יד בהפיכת שעון המים ובכך שלא צרכו כמויות מופחתות במיוחד, וכן בכך שאמנם רשומה היתה להם צריכה מופחתת, אך זו עשויה היתה להיגרם מתופעה פיזיקלית של "הלם מים" כתוצאה מנסיבות עליהן העיד המומחה ברבי מטעמם. בסיכומיהם התרכזו בעיקר בטענה כי לא הובאה עדות ישירה להוכחה כי הם אשר הפכו את שעון המים וכי על כן לא עמדו הנתבעים בנטל להוכיח הגנה מפני תביעת לשון הרע. כן טענו התובעים לפגמים בעדויות וראיות הההגנה.

לפיכך, המחלוקת שיש להכריע בה לעניין טענת אמת דברתי, היא בשאלה האם הוכח כי התובעים צרכו יותר מים מאשר המים בהם חויבו, האם ככל שכך הוכח נבע הדבר מהיפוך שעון המים או מסיבה אחרת והאם התובעים היו מעורבים בהפיכת שעון המים, באופן שיצדיק הביטוי "גניבת מים".

כפי שכבר נרשם לעיל, הנטל להוכיח את ההגנה חל על הנתבעים. אך אם יוכח כי שעון המים "נהפך" באופן שבו נרשמו צריכות מופחתות, וכי כתוצאה מהן נהנו התובעים על חשבון אחרים, יעבור נטל השכנוע וההסבר אל התובעים, אשר עליהם לבאר עניין תמוה זה. בכל אלה אדון להלן.

19.1 הוכח על יסוד עדות אברהם [עמ' 61 לפרו', שורות 12-13], שלא נסתרה, והצילומים שצורפו כנספח ג' לתצהירו של הראל [נ/ 8], כי מד המים הפרטי המותקן בחצרם של התובעים צולם בתאריך 4/5/06 כשהוא מותקן הפוך. הוכח היפוך מד המים.

19.2. הוכח כי התקנה הפוכה זו של מד המים נעשתה בשלב כלשהו לאחר התקנתו הראשונית – ראה נספח ב' לתצהירה של רחניאן (ממנו עולה כי מד המים של התובעים הוחלף, קודם לכן, ביום 25/5/05 עקב צריכות מים בלתי סבירות, וכי לא נעשה בו כל שינוי על ידי מת"ן, עד למציאת שעון המים הפוך ורישומו כאירוע לאחר ביקורת ביום 4/5/06, וכי לאחר מכן, בתקופה 5 ובתקופה 6 בשנת 2005, על פי נתוני דוחו"ת הצריכה (מוצג 2 לתיק המוצגים מטעם מי נתניה, להלן: "דוחות צריכת המים"), עלתה צריכת המים של התובעים, ופחתה באופן חריג בתקופות 1 ו-2 בשנת 2006. נתונים אלה, מסירים חשד כי מד המים של התובעים הותקן הפוך במועד בו הוחלף).
אף הוכח כי סמוך לאחר פרסום הדו"ח, נהפך מד המים חזרה – כך נלמד מקריאות המונה ומדו"ח האירועים (מוצג נ/9) וראה גם, בדיקה נוספת מיום 26.8.07 נמצא כי מד המים של התובעים אינו הפוך [ר' עדותה של רחניאן בסעיף 10 לתצהירה, ונספח ד' לתצהירה]. נטען ולא נסתר כי היפוכו החוזר של מד המים לא נעשה על ידי מי מטעם הנתבעים (ראה עדות רחניאן, עמ' 92, שורות 16- 30, וכן עדות אברהם, עמוד 64, שורה 26). אציין כי לא מצאתי בעדות רחניאן את הפגמים שמצאו בה התובעים בסיכומיהם. עדותה היתה עקבית, מאוד ברורה ולא ראיתי מקום לייחס לה מוטיבציות זרות ועויינות לתובעים.
הוכח כי היפוך השעון נעשה במכוון ולא על ידי הרשות.

19.3. הוכח בעדויות עדי ומומחי ההגנה כי שעון מים הפוך מזכה את התובעים על צריכה במקום לחייב בה, ועל כן מגביר את הצריכה המשותפת: ראה חוות דעתו של המומחה סופר וחוות דעתו של המומחה בודניצקי וכן עדותו בעמ' 73 לפרו', שורות 27-29]. עדות זו לא נסתרה.
הדבר אף מובן מעצמו, בהתחשב בכך שהוכח כי חישוב הצריכה המשותפת נערך על פי הצריכה הכוללת בהפחתת סכום סך כל הצריכות הפרטיות, וממילא ברור כי כאשר נרשמת צריכה שלילית במונה פרטי, החיוב בגין החסר ירשם בצריכה המשותפת. הוכח כי היפוך השעון מפחית את חיובי התובעים על חשבון החיוב הכללי.

19.4. הוכח כי הדיירים במתחם חוייבו בצריכה משותפת בלתי סבירה ובלתי מוסברת, תופעה שעשויה היתה להיגרם כתוצאה מכך שצריכה פרטית איננה נרשמת כפרטית. לעניין זה נשמעו עדויות על פיהן אין במתחם גינה משותפת [ראה עדותו של התובע 1 בעמ' 18 לפרו', שורות 25-28, עדות גב' מרום עמ' 42 לפרו', שורות 7-8], וראה אף השתלשלות הדברים שהביאה את הדיירים לחקור אחר אי את סבירות החיובים, כמו גם נספח ב' לתצהיר רחניאן.
הוכח חיוב יתר בלתי סביר של הצריכה הכללית.

19.5. הוכח כי רישומי ומדדי הגורמים המוסמכים המטפלים בענייני צריכת מים הראו כי בתקופות אשר קדמו לגילו מד המים ההפוך צריכת המים של התובעים נחשבה כבלתי סבירה וככזו המלמדת על התערבות במד המים – ראה נתוני דו"ח קריאות זיהוי מים של התובעים שהוגש וסומן נ/9, אשר הסבר לגביו ניתן בעדות הראל [סעיף 8 לתצהירו] והולנדר [עמ' 22 לפרו', שורות 1-12]. הוכח כי מודדי הקריאות רשמו מצב מד "38", המעיד כי בבדיקה נמצאה התערבות במד המים, ורישום מצב מד "51" המעיד על בדיקה נוספת שביצע הקורא עקב חריגות בשיעורי הצריכה. מצאתי את עדויות אנשי מקצוע אלה אמינות, משכנעות ומוכחות במסמכים. הפלטים השונים שהוצגו, לרבות מוצג נ/9 לא נסתרו. שיבושים בהעתקי צילומים הובהרו בפלטים מקוריים ובעדויות ולא מצאתי בסיס להסתייגויות ב"כ התובעים מאלה. הוכח כי צריכת המים של התובעים נחשבה לא סבירה.

19.6. להשלמת התמונה, אף הוכח כי לא בכדי נחשבו נתוני הרישום של צריכת המים של התובעים בלתי סבירים – הוכח כי במועדים שקדמו למועד בו נעשה הפרסום היו שיעורי הצריכה הפרטית של התובעים נמוכים ובלתי סבירים בהשוואה לכל מדד רלבנטי:
הוכח בדו"חות צריכת המים כי הצריכה הממוצעת של התובעים בתקופות שקדמו לגילוי השעון ההפוך היתה של כ- 30 קוב בחודשיים (ראה נתוני דו"חות צריכת מים של צריכתם הפרטית של התובעים לתקופת 1- 3 בשנת 2006). צריכה נמוכה באופן ניכר מכל אלה:

א. הצריכה הממוצעת של כלל הדיירים האחרים במתחם היתה גבוהה פי שתיים (ראה נתוני דו"חות צריכת מים של הצריכה הכללית לתקופת 1- 3 בשנת 2006). יצויין כי נתון זה מעוות לטובת התובעים, שמשפחתם מונה 6 נפשות וכאשר אף הוכח כי השכירו חלק מביתם לאחרים. יצויין כי חלק מהצריכות היה נמוך בהרבה - ראה בדו"חות צריכת המים כי בתקופה 1 לשנת 2006 צריכה של 3 קוב, בתקופה 2 צריכה של 20 קוב ועוד.
ב. הוכח שינוי משמעותי ברישומי הצריכה של התובעים עצמם, כאשר בתקופות שלאחר גילוי השעון ההפוך צריכתם הדו חודשית של התובעים עלתה ל- 88 קוב [ראה נתוני דו"חות צריכת מים לתקופות 5 ו- 6 לשנת 2006 ולתקופה 1 לשנת 2007].
ג. צריכתם הממוצעת של התובעים אף נמוכה משיעור הצריכה הממוצעת למשפחה דומה, כפי שהוכח:
מומחי מי נתניה, העידו כי שיעורי צריכה ממוצעת למשפחה בת 6 נפשות עומדת על 70 עד 90 קוב לתקופה של חודשיים, נתון שהינו פי שניים או שלושה מצריכתם הממוצעת של התובעים בתקופה הרלבנטית.
התובעים אמנם חלקו על קביעות אלה וביקשו לאמץ את חוות דעת המומחה ברבי מטעמם, אלא שלא מצאתי כי קביעות המומחה ברבי סתרו את קביעות מומחי ההגנה:
המומחה ברבי טען בחוות דעתו לצריכות ממוצעות נמוכות יותר לגבי משפחה בת 6 נפשות, לשיטתו הצריכה הממוצעת היא של 21.6 קוב ללא גינון וצריכה של 27.6 קוב כולל גינון [ראה עמ' 2 לחוות דעתו של המומחה ברבי]. אך, הוכח כי קביעותיו התייחסו לשיעורי צריכה ממוצעים לתקופה של חודש, ולא לשיעורי צריכה ממוצעים לתקופה של חודשיים [עמ' 36 לפרו', שורות 16-18], ועל כן עדותו לא סייעה לחיזוק גרסת התובעים על פיה צריכתם היתה סבירה. בחקירתו אף אישר המומחה ברבי כי שיעורי צריכת המים של התובעים היו קטנות מהממוצע [עמ' 37 לפרו', שורות 1-2], כפי שהעידו המומחה בודניצקי והמומחה ספיר מטעם מי נתניה [עמ' 69 לפרו', שורות 27-32, עמ' 77, שורות 1-2].

אף טענת התובעים, לפיה צריכתם בפועל היתה נמוכה במיוחד לא שכנעה, במיוחד כאשר אישרו בעדותם כי בביתם קיים מרתף אשר הושכר [עמ' 26 לפרו', שורה 29, עמ' 27, שורה 1], וכן קיימת גינה אותה הם משקים פעם בשבוע [עמ' 24 לפרו', שורות 20-21]. הסברו של התובע 1 כי הפערים בצריכת המים נובעים מחיסכון במים ומשימוש במקלחות "בקאנטרי" [עמ' 22 לפרו', שורות 5-7], אינו סביר, ואינו מתקבל על הדעת כהסבר יחיד לפערים הגדולים. אף יצויין כי טענה זו לא נתמכה כלל בעדות המומחה ברבי מטעם התובעים, שהסביר בחוות דעתו את הפערים בטעמים אחרים. הוכח כי צריכת התובעים היתה נמוכה באופן בלתי סביר ולא התקבל לכך הסבר מניח את הדעת.

19.7 הוכח כי עד לגילוי מד המים ההפוך לא היתה עקביות בצריכת המים של התובעים, כך בתקופה 6 בשנת 2005 נרשמה לתובעים צריכה של 71 קוב עבור חודשיים, בעוד שבתקופה 1 בשנת 2006 נרשמה צריכה של 3 קוב, ובתקופה 2 שלאחריה נרשמה צריכה של 20 קוב, ובתקופה 3 העוקבת נרשמה צריכה של 67 קוב.
הוכח כי מאז שנחשפה הפרשה, צריכת המים של התובעים יציבה ואין בה שינויים קיצוניים כאלה שהוכחו בתקופות שקדמו לחשיפת הפרשה (ראה עדות המומחה בודניצקי מטעם ההגנה, עמ' 69 לפרו', שורות 30-32, וכן הנתונים העולים מדוחו"ת צריכת המים לתקופה 5 ו-6 בשנת 2006, והנתונים שנרשמו בשנת 2007).
העדר עקביות בתקופה הרלבנטית, בזיקה לכך שהוכחה הפיכת שעון המים, מחייבת את המסקנה כי הפיכת מד המים נעשתה על ידי בעל עניין במכוון ומעת לעת. לו היה מד המים רק הפוך, לא היה חוסר עקביות כאמור.
מסקנה זו אף מתיישבת עם הימצא כלי עבודה ליד מד המים ואף עם העובדה שבעת בה נערכו בדיקות תקופתיות לא דווח עד אז על שעון מים הפוך. לעניין זה אף הוכח כי ביקורות השעון נערכו כרגיל אחת לחודשיים במועד צפוי [סעיף 8 לתצהירה של הגב' ריחניאן, ועדותה בעמ' 90 לפרו', שורות 31-32], וכי רק הביקורת שבה צולם השעון ההפוך היתה ביקורת שלא מן המניין. אציין כי הגם שבחקירתה הנגדית אישרה העדה שבתקופות חגים וכד' השתנו מועדי הבדיקות, לא מצאתי כי גירסתה בענין זה הופרכה.

19.8 הוכח כי לאחר שנמצא שמד המים של התובעים היה הפוך, נשלחה לתובעים דרישה לשלם תוספת עבור 120 קוב נוספים, והם שילמו ללא עוררין על חיוב זה. התובע 1 הודה כי מד המים לא הסתובב כראוי, ועל כן לא התנגד לחיוב בגין התוספת [עמ' 18 לפרו', שורות 12-13, עמ' 20 לפרו', שורות 21-22]. למעשה, התנהלות התובעים הן במקרה עצמו והן במשפט מלמדת כי לא חלקו על כי שעון המים בביתם הותקן הפוך וכי נרשמו לחובתם צריכות נמוכות, ובכך תמיכה נוספת באמיתות הקביעה בעניין זה.

20. לפיכך הוכחה הפיכת מד המים במכוון, הן מעצם הפיכתו והן משהוכח מן הנסיבות כי נהפך מעת לעת. הוכח כי התוצאה היחידה של היפוך השעון היא הנאה של המשתמש במים מחיוב מופחת. ממילא הוכח אינטרס בלעדי של התובעים מפעולה זאת.
על כן יש לקבוע כי קיימות ראיות נסיבתיות, המוכיחות ברמה גבוהה של הסתברות, בוודאי זו הנהוגה במשפט האזרחי, כי התובעים הם אשר גרמו להיפוך שעון המים באופן שיעביר את חיובי הצריכה שלהם מצריכה ביתית לצריכה משותפת.
אף אם תאמר כי ענייננו בראיות נסיבתיות בלבד, בוודאי עבר נטל השכנוע וההסבר אל התובעים – לבאר מי יכול היה לשנות את השעון ולבאר כיצד זה שלצד שעון דירתם דווקא מצוי כלי עבודה, כיצד פסקה תנועתיות הצריכה דווקא אחרי חשיפת הדו"ח וכיצד ומדוע חיובי המים שלהם נמוכים היו בכל התקופות הרלבנטיות עד כדי חריגה של ממש מהממוצע.

21. התובעים לא התמודדו כראוי עם חובת ההסבר לעניין המניע והאינטרס, אף לא לגבי הנסיבות בהן נמצאה ה"מופה", בלשון התובע 1, בארון המים של דירתם. רק עם נושא הצריכה הנמוכה ניסו להתמודד, וגם ראיותיהם לעניין זה לא היו משכנעות:

התובעים טענו כי הפערים בשיעורי צריכת המים הפרטית קשורים לחיבור מד המים הפרטי למכונת הכביסה באופן היוצר תופעה של "הלם מים", והסתמכו על חוות דעת המומחה ברבי מטעמם.
אך, אף אחת מקביעותיו של המומחה ברבי לא היתה משכנעת – לא מבחינת התשתית העובדתית עליה בוססה ולא מבחינת הממצאים שבמומחיות שנקבעו על ידי המומחה.
21.1. המומחה ברבי מטעם התובעים אישר בחוות דעתו כי קיימות חריגות משמעותיות בצריכת המים של התובעים, והעלה לכך מספר הסברים אפשריים: מונה לא תקין או נזילה או מצב של הלם מים הנובע מחיבור מכונת הכביסה ישירות למד המים במרחק הקטן מחמש פעמים הקוטר הנדרש על פי התקן הישראלי 1205.
נושא תקינות מד המים לא נבחן כלל על ידי המומחה והתובעים לא ביקשו מעולם לערוך בו בדיקה. כך גם נושא הנזילה הנטען, שלא הוברר כלל כיצד הינו עשוי להיות רלבנטי ולהשפיע. מכל מקום, כאשר נשאל המומחה איזו מסברותיו היא קביעה וודאית, לא ידע להשיב [עמ' 33 לפרו', שורות 6-9].

21.2. תזת "הלם המים" לא הוכחה עובדתית ומדעית. לא הוכח דבר קיומה של מכונת כביסה רלבנטית בזמן הרלבנטי ואף לא הוכחו דרכי חיבורה לצנרת המים. המומחה ברבי אישר בחקירתו כי לא בדק האם מכונת הכביסה היתה מחוברת בעת בדיקתו, ולא בדק אימתי היתה מחוברת בעבר, אם בכלל [עמ' 38 לפרו', שורות 19-20, עמ' 39 לפרו', שורות 8-9]. עדותו בעניין זה סתרה חלק מעדות קודמת שמסר, כאשר קודם לכן העיד כי כן מצא חיבור בין מכונת הכביסה למד המים [עמ' 34 לפרו', שורה 17]. התובעים העידו כי בעת שהמומחה ברבי ערך את ביקורו שנתיים לאחר פרסום הדו"ח (עמ' 33 לפרו', שורות 13- 14), ממילא כבר לא היתה מכונת הכביסה מחוברת באותו חיבור, כך שחוות דעת ברבי לעניין זה היתה תאורטית וממילא לא יכולה היתה להוכיח הקשר בין תופעה פיזיקלית, שאולי קיימת, לבין המקרה.
עדויות התובעים לעניין מכונת הכביסה היו מגמתיות ומלאות סתירות הן בתוכנן והן בהשוואה ביניהן: התובע סתר דבריו בעדותו עת מסר כי קיים חיבור למכונת הכביסה אף במועד חקירתו, ובאותה נשימה מסר כי יש צינור ללא חיבור [עמ' 19 לפרו', שורות 28-29, עמ' 20, שורות 1-5].סתירות נמצאו גם בעדותה של התובעת, בכך שהעידה כי מאז גילוי הבעיה במד המים העבירו את מכונת הכביסה למקום אחר, ובהמשך העידה כי מכונת הכביסה הועברה למקום אחר עקב תלונת שכן על רעש [עמ' 28 לפרו', שורות 2-3, שורות 8-9], וכשעומתה עם עדות בעלה השיבה כי הוא מתרגש וכי המכונה הוזזה למקום אחר [עמ' 27 לפרו', שורות 25-26]. התובעים לא זכרו תאריכים, ועדותה של התובעת על כי המכונה הוזזה למקום אחר כדי שלא תגרום לבעיה בשעון, אינה סבירה על רקע העובדה כי הבעיה במכונה התגלתה רק במועד בו ביצע המומחה מטעמם את הבדיקה לצורך חוות הדעת ב- 12/08, כשנה וחצי לאחר הפרסום, מה גם כי כבר לאחר שמד המים הותקן באופן הנכון נמדדו שיעורים סבירים של צריכה.
עדויות התובעים בעניין זה פגעו מאוד במהימנותם והוכיחו מגמתיות רבה. אף העובדה כי נמנעו מלדווח למומחה ברבי מטעמם את דבר גילוי השעון ההפוך, עובדה שבוודאי היתה יותר מרלבנטית לחוות דעתו, לימדה על מגמתיות עד כדי נסיון להסתרה.
ממילא כל נושא חיבור מכונת הכביסה לצד מד המים לא הוכח ונשללה סיבת הצריכה הנמוכה לגירסת התובעים.

21.3. אף מהבחינה המדעית לא הוכחה הטענה. הוראות תקן 1205 עליהן הסתמך המומחה ברבי לא צורפו לחוות דעתו, וכשהוצג לו תקן 63 חלק 2, אישר כי הדרישה למרחק אינה חלה לגבי מד מים מתוברג רב סילוני מסוג מד המים הנדון ואף אישר כי תקן 63 הוא זה החל בעניין מד המים הרלבנטי.
תחת לחץ חקירתו הנגדית העלה המומחה ברבי לראשונה טענה כי במד המים מסוג רב סילוני קיים שסתום אל חוזר המונע תופעה של הלם מים, וכי במד המים של התובעים לא היה קיים שסתום אל חוזר [עמ' 32 לפ', שורות 25-27]. טענה זו מהווה הרחבת חזית מפתיעה, שכן לא נטענה מלכתחילה בחוות הדעת, אך גם נשמעה לא רצינית דיה לגופה - כאשר המומחה אישר כי הוא מתבסס על בדיקה שביצע כשנתיים לאחר מועד הפרסום ולא על מד המים שהיה קיים במועד הרלבנטי [עמ' 32 לפרו', שורות 25-19], כך שאין בה לבסס את קביעתו.
המומחה ברבי כלל לא התייחס בחוות דעתו לנושא היפוך שעון המים, ובחקירתו אישר כי לא ידע על נושא היפוך מד המים ואף לא הוצגו בפני
ו הצילומים על כך [עמ' 36 לפרו', שורות 8-9, עמ' 38 לפ', שורות 12-14]. בחקירתו הנגדית אישר כי החריגות בכמויות המים יכולות להיגרם ממד מים שמסתובב הפוך [עמ' 33 לפרו', שורות 10-11], ואף אישר כי תופעה של הלם מים גורמת לערכים נמוכים באופן קבוע, ולא לפערים משתנים כפי שנמצא במקרה הנדון [עמ' 34 לפרו', שורות 26-29, עמ' 35, שורה 1].
נוכח כך, איבדה חוות דעתו של מומחה התובעים כל ערך ראייתי לביסוס טענתם כי החריגות בכמויות המים קשורות לחיבור למכונת הכביסה.

המומחה בודניצקי, מטעם מי נתניה, שלל כל קשר בין מד מים מתוברג לתופעת הלם מים כתוצאה מחיבור לא תקין אל מכונת כביסה [עמ' 68 לפרו', שורות 24-29], וכך גם עלה מחקירתו של המומחה סופר [עמ' 74 לפרו', שורות 15-16]. עדותו חוזקה אף בכך שאחר ששעון המים הותקן באופן הראוי, לא נצפו חריגות בצריכת המים, ובכך נשללה תופעת הלם המים, שלו היתה קיימת, היתה ממשיכה גם לאחר הסדרת מד המים [ראה עדותו של המומחה בודניצקי עמ' 69 לפרו', שורות 25-32].

משכך, בתום שמיעת המומחים עמדה עדות המומחה ברבי אשר הוכח כי הסתמך על תקן לא רלבנטי, אשר חידש טעם חדש שלא העלה בעבר, אשר הסתמך על מצב עובדתי שלא בדק ואשר לראשונה גילה את סיבת הגשת חוות דעתו (הדו"ח, וטענת גניבה המים בגין שעון מים הפוך) רק במהלך חקירתו הנגדית, מול עדות של מספר מומחים אשר היתה עקבית, הגיונית ומתאימה לכל יתר הראיות, לרבות עדויות עובדי הרשויות העוסקות במדי המים ובדיקתם, אשר מצאתיה מקצועית וסבירה.
לפיכך, העדפתי באופן ברור את עדות מומחי מי נתניה, והנני דוחה את הטענה על פיה נרשמו לתובעים צריכות נמוכות בשל הלם מים.

21.4. היה על התובעים להסביר את העליה ברישומי הצריכה לאחר גילוי היפוך שעון המים. התובע 1 טען בחקירתו הנגדית כי הטעם לכך היה נזילת מים לגביה אף התקבל, לטענתו, זיכוי [עמ' 21 לפ', שורות 24-28]. טענה זו ניתן היה להוכיח בנקל בתיעוד, אף התובעים לא טרחו לעשות כן. במסמכים הרבים המתעדים את חיובי המים לאחר אותו מועד, אין תימוכין לטענה.
על כן מצאתי גם בטענה זו הסבר לא מוצלח ולא משכנע, המטיל גם הוא צל על מהימנות התובעים.

21.5. בסיכומי התובעים נטענה לראשונה אפשרות אחרת אשר גרמו להיפוך השעון. לא ראיתי מקום לדון בה. המקום להוכחתה הוא בשלב הראיות. טענה בעלמה בדבר נקמה של שכן (המבקש לצמצם את צריכת המים של התובעים) לא רק שאינה סבירה אלא טעונה היתה בסיס עובדתי מינימלי, ולפחות טיעון על ידי התובעים עצמם.

22. סיכומו של עניין – הוכח כי הדיירים נשאו בחיובי מים לצריכה משותפת בגין רישום מופחת בחיובי צריכת המים הפרטית של התובעים, הוכח כי החיובים הנמוכים בצריכת המים של התובעים נרשמו בשל היפוך שעון המים, הוכח כי היפוכו נעשה מעת לעת, בהכרח במכוון, הוכח כי צריכת המים של התובעים, שלאורך זמן היתה נמוכה ובלתי עקבית, החלה מייד לאחר הפרסום להתייצב על חיובים העולים הרבה על התקופות שקדמו לכך, הוכח כי הנתבעים שילמו ללא עוררין פערי חיובים בגין התקופה שקדמה לפירסום ולא נמצא והוכח כל הסבר מאת התובעים לכל אלה ובעיקר להיפוך השעון.

המסקנה מכל כך, היא כי הפרסום בדבר גניבת מים שיוחס לתובעים עקב מד מים המותקן הפוך, הוא פרסום המשקף את מצב הדברים לאמיתו.

23. משהוכח כי מד המים של התובעים הותקן הפוך, וכי עובדה זו גרמה לפערים בשיעורי הצריכה הפרטית של התובעים, באופן שנמדדה צריכה מופחתת מן הצריכה האמיתית, תוך שהצריכה האמיתית הגדילה את החיובים בגין הצריכה המשותפת של כל דיירי המתחם, ברי כי יש בפרסום עניין לתושבי המתחם הנושאים בחיוב בגין הצריכה המשותפת. בסוגיה זו, מקבלת אני את טענות הנתבעים כי הפרסום היה לתועלתם של הדיירים ונגע לאינטרס אישי שלהם.

24. נוכח כל האמור, עמדו הנתבעים בהוכחת הגנת האמת בפרסום, ומשכך פטורים הם מאחריות נזיקית בגין עוולת לשון הרע.

הגנת תום הלב
25. הנתבעים כולם מעלים, טענת הגנה נוספת- עשיית הפרסום בתום לב- המעוגנת בסעיף 15 לחוק. לצורך ביסוס הגנת תום הלב, נדרש הנתבע, להוכיח "כי הפרסום נעשה על ידיו באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק, וכי הפרסום לא חרג מן הסביר באותן נסיבות, כאמור בסעיף 16(א) לחוק" [ראה 184/89 טריגמן נ' טיולי הגליל (רכב) 1966 בע"מ ואח'
[פורסם בנבו].

משהחלטתי לעיל כי עומדת הגנה לפי סעיף 14 לחוק, מצאתי כי ניתן לקצר עד מאוד את הדיון בהגנת תום הלב, וכך יעשה להלן.

בסעיף 15 פורטו נסיבות שונות, אשר הוכחת כל אחת מהן מקימה חזקה לפיה עשה המפרסם את הפרסום בתום לב, כאמור בסעיף 16(א) לחוק. לפי סעיף 16(ב) לחוק, חזקת תום הלב ניתנת לשלילה אם הדברים שבפרסום לא היו אמת והמפרסם לא האמין באמיתותם, או לא נקט באמצעים סבירים להיווכח באמיתותם, או שהתכוון על ידי הפרסום לפגוע בנפגע במידה גדולה מהסביר להגנת הערכים שבסעיף 15 לחוק.

26. מת"ן טענה להגנות לפי סעיפים 15(1) ו(7) לחוק. לא מצאתי לקבל טענתה של מת"ן על פי סעיף 15(1) לחוק. מחומר הראיות עולה בבירור כי מת"ן, אשר ערכה את הבדיקה ואת הדו"ח, ידעה על הנסיבות מהן עלה הפרסום, כך שאין בהסתמכותה על סעיף זה להוות הגנה.
כך גם לגבי הגנה על פי 15(7) לחוק. מת"ן לא הוכיחה כי היא ממונה מכוח דין או חוזה על התובעים. מת"ן הינה חברה פרטית אשר התקשרה בהסכם עם מי נתניה על פיו התחייבה לספק שירותי קריאת מוני מים עבור עיריית נתניה. לפיכך, אף דין טענתה זו להידחות.

27. באשר לנתבעת 2, מכלל טענותיה שוכנעתי כי לכאורה עומדת לה הגנה על פי סעיף 15 (2) לחוק. מי נתניה הינה תאגיד שהוקם מכוח חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א- 2001, ומתוך כך חובתו לספק מידע לכל אזרח בעל עניין בנושא לגביו מבוקש המידע. הוכח כי דיירי המתחם פנו לנתבעת 2 בבקשה לברר את חיובי הצריכה המשותפת, לכן חייבת היתה למסור להם את תוצאות הבדיקה שערכה באמצעות מת"ן. בכך הוכחו הנסיבות שבסעיף 15(2) לחוק.
לא קיבלתי טענת נתבעת 2 לגבי קיום תנאי סעיף 15(3) לחוק. לא הוכח כי לנתבעת זו היה עניין אישי כשר עליו ביקשה להגן באמצעות הפרסום, וממילא לא הוברר כי אותו עניין אישי כשר לביסוס הטענה.

28. נתבע 3 טען להגנות על פי סעיפים 15(1), 15(2), 15(3), 15(8), וסעיף 13 לחוק.
סבורני כי ביחסים שבין הנתבע 3 לבין יתר דיירי המתחם, ובנסיבות בהם נמצא כי שעון המים של התובעים הפוך ובכך צריכתם הפרטית נמדדת בחשבון הצריכה המשותפת, קמה לנתבע זה חובה חברתית ומוסרית להעביר את הדו"ח לידי יו"ר וועד דיירי המתחם, ולדיירי המתחם. בנסיבות אלה, יש אף לקבוע כי הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבע 3- מניעת חיוב בגין צריכה משותפת שלא כדין, כי תוכן הפרסום נועד להגן על אותו עניין, והופנה ליתר הדיירים בעלי עניין אישי כשר זהה.
לפיכך, הוכחו נסיבות סעיפים 15(2) ו-15(3) לחוק ביחס לנתבע. לא ראיתי להידרש ליתר הסעיפים הנטענים, שכן באשר לסעיף 15(1) לא ניתן לטעון כי הנתבע לא ידע על הנסיבות מהן משתמעת לשון הרע. כמו כן, אין פרסום דו"ח תוצאות בירור תלונה כפרסום דבר תלונה שהוגשה לרשות מוסמכת לפי סעיף 15(8) לחוק.

29. כאמור, על הנתבע הנטל להוכיח קיום נסיבות על פי סעיפיו הקטנים של סעיף 15, אך עליו גם להוכיח כי לא חרג מהסביר ביחס לאותן נסיבות.
מצאתי כי שימוש בדו"ח כפי שהוא, שבו מילים קשות ובוטות, ראוי היה שייעשה בסייגים ובמשורה. בנסיבות הענין, בהתחשב בחובות המוטלות על רשויות הנותנות שירות לציבור, רואה הייתי את לשון הדו"ח, כפי שפורסם על ידי הנתבעות 1 ו- 2, כסוטה מהסביר.
על כן, בכל הקשור לנתבעות 1 ו- 2, סברתי כי לא הוכיחו את תחולת הגנת תום הלב בענייננו.
לא כך לגבי הנתבע 3, אשר עשה שימוש בדו"ח שקיבל באופן רשמי מהרשויות המוסמכות על בדיקת ותיעוד השימוש במים של הדיירים. הפצת הדו"ח על ידי אזרח שקבלו מרושת מסמכת במענה לפנייתו,\, כלשונו, הגם שהיתה בוטה, אינה חורגת מהסביר בנסיבות.
על כן, נתבע 3 הוכיח גם את הגנת תום הלב בעניינו.

הגנת פרסום מותר
30. הנתבע 3 טען להגנת פרסום מותר לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. אולם, טענתו, לפיה הפרסום נעשה מכוח הוראה של מי נתניה, שהיא תאגיד עירוני שהוקם על פי חוק וככזו היא "רשות מוסמכת", אינה עומדת, משלא הוכח כי מי נתניה הינה "רשות המוסמכת" לעשות את הפרסום על פי דין, וממילא לא הוכח כי ניתנה על ידה הוראה לעשות כן.

רשלנות
31. התובעים טוענים כי הנתבעות 1 ו-2 חבות ברשלנות בגין הפרסום, וכי הפרו חובת זהירות וחובת תום לב ואמון המוטלות עליהן כגופים ציבוריים כלפי תושבי העיר נתניה. לגבי הנתבעים 3 ו-4 טוענים הם, חבים ברשלנות בגין הפרסום שכן הפרו חובת זהירות של שכן כלפי משנהו.
הרשלנות המיוחסת לנתבעים לא פורטה במיוחד. ככל שעניינה מעשה הפרסום כשלעצמו, בטענה כי היה לשון הרע, אזי- משהוכח כי הפרסום היה של דבר אמת, לא ניתן לקבל הטענה. מכל מקום, בהעדר פירוט המבהיר את טענת הרשלנות (להבדיל מהטענה אודות יחסי הקירבה המקימים חובת זהירות), לא הוכחה עילה זו.
על כן, יש לדחות התביעה גם ככל שנסמכה על עוולת הרשלנות.

דיון והכרעה – תביעה שכנגד

32. התביעה שכנגד עניינה הפרסום השני: "אודי לוריא גנב מאלקטרה 5 מיליון דולר ולכן פיטרו אותו", שעל פי הנטען, נאמר על ידי הנתבע שכנגד, בתום אסיפת הדיירים, ובנוכחות דיירי המתחם שנכחו במקום האסיפה. הנתבע שכנגד מכחיש כי אמר את הדברים בנסיבות הנטענות כלפיו, וטוען כי התביעה קנטרנית עת באה כתגובה לתביעה שהגיש נגד התובע שכנגד.

33. בחינת המשמעות האובייקטיבית של הפרסום המיוחס לנתבע שכנגד מחייבת המסקנה כי יש בו להעליב ולבזות ולפגוע בעיסוקו של התובע שכנגד, מעצם ייחוס מעשה גניבה לתובע שכנגד כסיבה לפיטוריו. על כן, יש לקבוע כי הפרסום מהווה "לשון הרע" כמשמעותו בחוק.

34. הפרסום המיוחס לנתבע שכנגד הוא פרסום בעל פה, אשר יש להוכיח בראיות את קיומו ואת היותו מיועד לאדם זולת הנפגע ואת דבר הגעתו לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע.
בעניין זה, הובאו עדויותיהם של התובע שכנגד והגב' מרום מטעמו.
התובע שכנגד העיד כי הנתבע שכנגד הגיע לקראת תום אסיפת הדיירים ובנוכחות הדיירים צעק את האימרה, אותה שמע גם התובע שכנגד עצמו בעודו במקום האסיפה [עמ' 50 לפרו', שורות 15-16], כן העיד כי הנתבע שכנגד אף התקרב אליו ואיים בפני
ו כי יפרסם שפוטר מאלקטרה [עמ' 50 לפרו', שורות 18-20].
הגב' מרום העידה כי היא ואשתו של התובע שכנגד שמעו את הנתבע שכנגד צועק את האימרה, עת שעשו דרכן לעבר ביתן [עמ' 45 לפרו', שורות 15-19, עמ' 44 לפרו', שורות 1-16], ומנגד העידה כי היא זו שיידעה את התובע שכנגד ואת אשתו על עצם אמירת הדברים על ידי הנתבע שכנגד [עמ' 44 לפרו', שורות 7-8, 12-13]. בהמשך עדותה מסרה כי גם יו"ר הוועד שמע את הנתבע שכנגד צועק את האימרה [עמ' 41 לפרו', שורות 4-8], אולם לאחר מכן מסרה כי אינה יודעת מי שמע עוד מלבדה וכי אולי יו"ר הוועדה שמע [עמ' 45 לפרו', שורות 28-19, עמ' 46 לפרו', שורות 1-2].
הנתבעת 4, אשת התובע שכנגד, אשר על פי כל הראיות השתתפה באסיפה (ראה עדות הגב' מרום, עמ' 41 לפרו', שורות 14- 13, עדות הנתבע 3, עמ' 50 לפרו', שורות 25- 26), לא מסרה עדות מטעמה, ובכך נמצאה פרשת הראיות מטעם התובע שכנגד חסרה.
אף יו"ר הוועד לא נקרא למסור עדות להוכחת התביעה שכנגד.

הנתבע שכנגד הכחיש בעדותו את עצם אמירת הדברים והנסיבות הנטענות. בחקירתו הנגדית מסר כי לא נכח באסיפה, וכששב לביתו לא היה אדם ברחוב ואף העיד לא דיבר עם אף אחד [עמ' 23 לפרו', שורות 25-29, עמ' 24 לפרו', שורות 10-11]. גרסתו נתמכה בעדות אשתו, התובעת 2, לפיה הנתבע שכנגד לא נכח באסיפה [עמ' 30 לפרו', שורות 18-23].
יצוין כי ב"כ התובע שכנגד לא חקר כלל את התובעת, אשת הנתבע שכנגד, אודות נסיבות התביעה שכנגד ובחקירת הנתבע שכנגד הסתפק רק בשאלה באם נוכח היה באסיפה.

לאחר שראיתי כל אלה: עדות לא ברורה דיה (בלשון המעטה) של הגב' מרום, שאף סתרה את עדות התובע שכנגד, מטעמו העידה, חסר בראיות התביעה שכנגד, הימנעות מחקירה, מצאתי כי התביעה שכנגד לא הוכחה בנטל הנדרש.

35. למעלה מן הצורך, אעיר כי הנתבע שכנגד לא טען בסיכומיו להגנות מכוח החוק, וממילא לא הביא ראיות להוכחתן ואף נמנע מחקירה נגדית של התובע שכנגד על גרסתו בסעיף 25 לתצהירו ביחס לסיבת עזיבתו את עבודתו באלקטרה, ולפיכך גירסת התובע שכנגד לענין זה, המכחישה את אמיתות הפרסום השני, לא נסתרה.

36. בסיכומיו הוסיף התובע שכנגד וטען כי נסיבות המקרה מקיימות כלפיו עוולה של פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, לפיו פגיעה בפרטיות היא פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם. גם להוכחת עילה זו היה על התובע שכנג להוכיח את דבר הפירסום. התובע, כאמור, לא הוכיח את הפרסום נשוא תביעתו ועל כן לא הוכחה גם עילה זו.

סוף דבר
37. נוכח כל האמור, דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להידחות.

38. בנסיבות העניין, לא מצאתי לחייב את התובע בתביעה העיקרית ואת התובע בתביעה שכנגד בהוצאות משפט של האחד כלפי משנהו.
התובע יישא בהוצאות תביעתו נגד נתבעות 1, 2 ו-4, וכן בשכר טירחת באי כוחן, בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל אחת.
ניתן היום, י"ח תשרי תשע"א, 26 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.
זכות ערעור כחוק.
המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

בית משפט השלום בנתניה
ת"א 7055-07 סעדון ואח'
נ' ..t מערכות (1986 ) בע"מ ואח'

1 מתוך 20








א בית משפט שלום 7055/07 רמי סעדון, רונית סעדון נ' m.t.n מערכות (1986 ) בע"מ, מי נתניה (2003 ) בע"מ, אהוד לוריא ואח' (פורסם ב-ֽ 26/09/2010)