פסקי דין על צמח תערובות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ | פסקי דין על ברק צברי

16104-07/10 ער     03/10/2010




ער 16104-07/10 צמח תערובות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' ברק צברי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ע"ר 16104-07-10 צמח תערובות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ
נ' צברי
ע"ר 9238-07-10 צברי נ' צמח תערובות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ






בפני

כב' השופט
משה סובל-שלום ת"א


מערערים

צמח תערובות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ


נגד


משיבים

ברק צברי




פסק דין



א. מבוא
לפניי מונחים שני ערעורים שהוגשו על ידי הצדדים (בתיקים נפרדים) על החלטת כב' הרשם יגאל נמרודי מיום 13.6.10, לפיה התקבלה התנגדות לביצוע שטר שהגיש המשיב רק בגין טענת הקיזוז שהועלתה על ידו (ת"ט 212668-09).

המערערת, אשר הגישה את השטרות במסגרת בקשת הביצוע בתיק הוצל"פ 1-09-01955-26 אשר נפתח על ידה (להלן: "תיק ההוצל"פ"), הגישה הערעור בתיק ע"ר 16104-07-10, וערעורה נסב על החלטת הרשם ליתן למבקש הרשות להתגונן בטענת הקיזוז שהועלתה על ידו.

המשיב, אשר הגיש את ההתנגדות בפני
הרשם, הוא המערער בתיק ע"ר 923-07-10, וערעורו נסב על החלטת הרשם לדחות טענות ההגנה הנוספות שהועלו על ידו במסגרת ההתנגדות שהגיש.במסגרת ערעורו עותר המשיב כי אורה על ביטול סעיפים 8,9,13,16,17,18,19,20,21,ו – 23 להחלטה נשוא הערעור.

לנוכח העובדה שמדובר בשני הערעורים המתייחסים לאותה החלטה וכן לאותה מערכת עובדתית, מצאתי לדון בערעורים במאוחד.

למען הנוחות תיקרא צמח תערובות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ להלן: "המערערת", וברק צברי
, ייקרא להלן: "המשיב".

בהתאם להחלטתי הגישו הצדדים, בכל אחד מתיקי הערעור, עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב.

ב. הרקע
הרקע למערכת העסקית שהתנהלה בין הצדדים פורט כדבעי בהחלטתו של הרשם הנכבד ולפיכך יוזכרו על ידי העובדות בתמצית.


ביום 25.2.09, נפתח על ידי המערערת תיק הוצל"פ לביצוע שני שטרי חוב ע"ס מיליון ₪ כ"א, אשר נעשו על ידי חברת רויאל פיש בע"מ (להלן: "החברה"), בערבות המשיב (להלן: "שטרי החוב").

החברה, אשר מפעילה חווה לגידול דגים למאכל רכשה תערובת מזון לגידול דגים מאת המערערת. היחסים בין המערערת לחברה הוסדרו במסגרת שני הסכמים; האחד מיום 18.4.07 (להלן: "ההסכם הראשון"), והשני מיום 14.8.08 (להלן: "ההסכם השני").



ביום 17.12.07,מסרה החברה למערערת את שטרי החוב כבטוחה לקיום התחייבויותיה, על פי ההסכמים.


שטרי החוב הוגשו לביצוע לאחר שהחברה נמנעה, בניגוד להתחייבותה, מלשלם מלוא התמורה בעבור תערובת המזון שסיפקה לה המערערת. התנגדות לביצוע שטר לא הוגשה מטעם החברה אלא מטעמו של המשיב בלבד.

ג. ערעור המערערת בתיק ע"ר 16104-07-10
1.
במסגרת ההתנגדות שהוגשה מטעמו העלה המשיב מיני טענות. בין היתר העלה המשיב טענת קיזוז בגין נזקים שנגרמו לו ולחברה בגין אספקת תערובת מזון שאינה איכותית על ידי המערערת.

2.
בהחלטתו קבע הרשם הנכבד כי הונחה לפניו תשתית עובדתית לפיה יש לסווג את ההזמנות השונות של תערובת המזון שסופקו לחברה מהמערערת כ "עסקה אחת". לפיכך קבע הרשם כי: "משהחוב הכספי הנטען והחיוב השטרי מקורם ב"עסקה אחת", כמו גם משטענת הקיזוז פורטה על ידי המבקש באופן מספק, זכאי המבקש שתינתן לו רשות להתגונן בטענת הקיזוז".

3.
על רכיב זה של החלטת הרשם הוגש ערעורה של המערערת.

4.
לטענת המערערת, משקבע הרשם כי הקיזוז הנטען על ידי המשיב אינו קצוב, יש לדחות את טענת הקיזוז היות והחוב השטרי והחוב הנטען אינם פרי עסקה אחת, אלא נובעים מעשרות עסקאות לאספקת תערובת מזון שבוצעו בין הצדדים בין השנים 2007-2009. לפיכך טוענת המערערת כי כל משלוח ומשלוח של סחורה יצר חיוב וחבות נפרדת ועצמאית של החברה בגינה הונפקה חשבונית נפרדת, וכי יש לראות בכל אחד מהמשלוחים עסקה נפרדת מקודמתה וכי אין מדובר בעסקה אחת שפוצלה למשלוחי סחורה שונים. מוסיפה המערערת ומלינה כנגד החלטת הרשם לפיה עצם קיומו של הסכם מסגרת בין המערערת לחברה כשלעצמו מלמד כי עסקינן בעסקה אחת מתמשכת.
בטיעונה זה מבקשת המערערת להסתמך על פסק הדין שניתן בע"א 725/87 ביר-טל נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177 (להלן: "עניין ביר-טל").

5.

כן מוסיפה המערערת לטעון כי החוב השטרי אף נובע מהלוואה שנתנה המערערת למשיב בסך של 5.75 מיליון ₪, וכי יש לראות בזו עסקה נפרדת ושונה מהעסקאות הרבות לאספקת התערובות שבוצעו בין הצדדים במשך השנים. כפי טענתה בנוסף לשני ההסכמים בהם התקשרו הצדדים בקשר עם אספקת הסחורה, נערך ביניהם הסכם הלוואה מיום 14.8.08, במסגרתו כאמור הלוותה המערערת לחברה סך של 5.75 ₪, למשך 36 חודשים. כן נקבע במסגרת הסכם ההלוואה כי המערערת רשאית להעמיד לפירעון מיידי את כל היתרה הבלתי מסולקת של חוב ההלוואה. כפי טענתה, כפי הנקבע בסעיף 5.1 להסכם ההלוואה, שטרי החוב נועדו להבטיח הן את החוב בגין ההלוואה שניתנה לחברה והן את התשלומים בגין העסקאות לאספקת הסחורה.

6.
אדגיש כי המערערת אינה מלינה במסגרת ערעורה כנגד קביעת הרשם לפיה טענת הקיזוז בגין נזקים שנגרמו לחברה ולמשיב פורטה על ידי המשיב באופן מספק ואף לא נסתרה.


7.
במסגרת עיקרי הטיעון שהוגשו מטעמו טוען המשיב כי יש לדחות ערעור המערערת, מהנימוקים שפורטו על ידו, ואין בהם אלא חזרה על נימוקי הרשם הנכבד והאסמכתאות שפורטו על ידו, ולפיכך לא מצאתי לחזור על הדברים.

8.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים לרבות הפסיקה הרלבנטית בסוגיה שלפניי, מצאתי כי החלטת הרשם הנכבד בדין יסודה.

9.
החלטת הרשם מבוססת על תשתית עובדתית אשר הונחה לפניו, וכן על ההלכה הפסוקה, ולא מצאתי מקום להתערב בה.

כלל ידוע הוא, כי אין זו דרכו של בית משפט של ערעור, להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית וממילא לא הוכחה בפני
י עילה אשר תצדיק סטייה מהלכה זו בנסיבותיו של המקרה הנוכחי
.

10.
במסגרת החלטתו ערך הרשם הנכבד סקירה של הפסיקה שניתנה בעניין סיווגה של עסקה כ"עסקת אחת" לצורך טענת הקיזוז. בפסק הדין שניתן בע"א 5789/04 המשביר הישן בע"מ נ' לוגיסטיקר בע"מ (אתר נבו), (להלן: "עניין המשביר"), אשר מאוזכר אף הוא בהחלטת הרשם, נאמר כי בסוגיה זו של סיווג עסקה כ"עסקה אחת" התחבטה הפסיקה לא אחת ובמקרים שונים הגיעה למסקנות שונות בדבר הגדרתה של "עיסקה אחת", ולפיכך נפסק כי "יש לבחון כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו".

11.
יצוין כי הדברים נאמרו, תוך אזכורו של עניין ביר-טל, עליו מבקשת המערערת לסמוך טענותיה.

12.
בפסק הדין בעניין המשביר, התקשרו הצדדים, כפי בענייננו, בהסכם מסגרת אשר ביסודו מכירת שירותים הניתנים לאורך זמן , לפי הצרכים המשתנים של המזמין. בית המשפט
העליון קובע בפסק דינו כי צדקה הערכאה דלמטה בקובעה כי מדובר בעסקה אחת:
"אמנם בהסכם לא נקבע מראש היקף שירותים כולל או כמות מסוימת של טובין שיסופקו ולא נקבעה מראש תמורה כוללת, אך אין בכך כל רבותא. אי קביעה שכזו היא, מן הסתם, פועל יוצא של אילוצי המבקשת, אשר אספקת הסחורה אליה לא הייתה תלויה בה, כי אם בגורמים אחרים. מאידך גיסא, חוץ מהכמות, כל הפרטים לחישוב התמורה היו ידועים, לרבות מדדי הביצוע. כמו כן, לא התנהל משא ומתן מחודש לקראת כל משלוח של טובין, שכן ברי היה לצדדים שכל המשלוחים כפופים לאותו הסכם שנכרת ביניהם. על פי ההסכם, משהגיעה הסחורה היה על המשיבה לפעול בהתאם להסכם. לא נאמר כי היא יכולה להשתחרר ממנו, ממילא אם לא הייתה פועלת על פי החוזה, יכולה הייתה המבקשת לתבוע ממנה פיצויים בגין הסתמכותה על החוזה".

13.

את קביעתו כי מדובר במקרה שלפניו בעסקה אחת מבסס הרשם הנכבד בהחלטתו על הפרמטרים שהותוו בפסק הדין הנ"ל בעניין המשביר וכן על בסיס הנימוקים כדלקמן:
א.
הונחה בפני
ו תשתית עובדתית בדבר סיווגן של ההזמנות השונות של תערובת המזון מהמשיבה כ"עסקה אחת".

ב.

שטרי החוב אשר שימשו בטוחה לתשלום כל אחת מההזמנות השונות נמסרו למערערת במסגרת אותה מערכת הסכמית.
ג.
הסכמת הצדדים לפיה התשלום עבור תערובות המזון ייעשה בהתאם לנתונים שהותוו במסגרת ההסכם הראשון המפנה למחירון. כן ישנה התייחסות גם למנגנון עליית המחירים, לסוגיית ההובלה וכן לשיעור ההנחה המגיעה.
ד.
כל ההזמנות שבוצעו היו כפופות לאותה מערכת הסכמית.

14.
בהתאם לאמור, אין ממש בניסיונה של המערערת להקיש מפסק הדין שניתן בעניין בי-טל לענייננו, שם צוין כי כל שהיה בין הצדדים הוא הסכם מסגרת "כללי" על היות המערערת סוכנת לשיווק מוצריה של המשיבה.

15.
באשר לטענת המערערת כי שוטרי החוב ניתנו להבטחת חוב ההלוואה, אשר מהווה אף היא עסקה בפני
עצמה, הנפרדת מעסקאות אספקת הסחורה -
הרי שאף טענה זו דינה לדחייה.

16.
הסכם ההלוואה אינו אלא נספח להסכם המסגרת השני שנחתם בין הצדדים ביום 14.8.08.במסגרת הסכם ההלוואה ציינו הצדדים במפורש את חתימתם על הסכם המסגרת השני. במסגרת ה"הואיל" הרביעי להסכם ההלוואה ציינו הצדדים כי החברה פנתה למערערת בבקשה לקבלת הלוואה בסל 5,750,000 ₪, וכי המערערת נענתה לבקשת החברה להעמדת ההלוואה בכפוף לקיום כל תנאי הסכם זה וקיום תנאי הסכם המסגרת על נספחיו.

17.
בסעיף 1.2 להסכם ההלוואה נקבע במפורש כי: "הסכם זה מהווה נספח וחלק בלתי נפרד מהסכם המסגרת. למען הסר ספק הוראות הסכם המסגרת יחייבו גם לעניין הסכם זה".

18.
במסגרת סעיף 5.1 להסכם ההלוואה הוסכם כי כל הבטוחות והערבויות שניתנו למערערת בין אם מתוקף הסכם המסגרת על נספחיו ובין אם מתוקף כל הסכם אחר בין הצדדים ישמשו בנוסף לכך כבטוחות לפירעון ההלוואה.

19.

ואולם, העובדה ששטרי החוב אשר נמסרו על ידי המשיב כבטוחות במסגרת הסכמי המסגרת, שימשו בנוסף כבטוחות לפירעון ההלוואה שניתנה על פי הסכם ההלוואה, אינה גורעת לדידי מסיווגה של העסקה כ"עסקה אחת".

20.
המערערת מתעלמת בטיעונה כי הסכם ההלוואה אינו אך חלק בלתי נפרד מהסכם המסגרת השני, ואיני מוצא כי ישנו בסיס לטענותיה בעניין זה.
אין לי אלא להפנות בעניין זה לסעיף 16 בהחלטת הרשם, שם מפנה הרשם לסעיפים הרלבנטיים בהסכמי המסגרת.

21.
אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני מורה בזאת על דחיית ערעורה של המערערת.

ד. ערעור המשיב בתיק ע"ר 9238-07-10

במסגרת ערעורו מלין המשיב על החלטת הרשם שלא ליתן לו רשות להתגונן בכל יתר הטענות שהועלו על ידו במסגרת ההתנגדות, זאת למעט טענת הקיזוז לגביה ניתנה לו הרשות להתגונן.

כבר בראשית הנני מוצא לנכון לציין כי מצאתי לדחות ערעורו של המשיב בהתייחס לכל הטענות שהועלו על ידו, ואין לי אלא להפנות ולהצטרף לנימוקי הרשם המלומד, כפי שפורטו על ידו בהחלטתו.

טענת המשיב לכשלון תמורה מלא (סעיף 8 להחלטת הרשם
)

א.
במסגרת סעיפים 68-70 להודעת הערעור טוען המשיב כי: "מכל העובדות דלעיל עולה גם טענה ברורה וחד משמעית של כשלון תמורה בעניין השטרות דנא, והיות וכאן מדובר בשטרות על תנאי לבטחון בלבד שהתנאי למימושם לא התקיים, הרי שלגביהם קיים כשלון תמורה מלא".

ב.
אודה ואתוודה כי
טענותיו של המשיב כלל אינן נהירות לי.



ג.
לא מצאתי כי
המשיב העלה במסגרת ערעורו טעמים עניינים כנגד החלטת הרשם לדחות טענתו לכשלון תמורה.

ד.
מחד מאשר המשיב כי סופקה לחברה סחורה על ידי המערערת (ראה חקירתו של המשיב בפני
הרשם בפרוטו' מיום 29.11.09, עמ' 8 שורה 6 שם מאשר המשיב כי המערערת סיפקה לחברה עשרות משלוחים), ומאידך מבקש לטעון לכישלון תמורה מלא.

ה.
ואולם, כשלון תמורה מלא מתרחש כאשר מוכר הסחורה אינו מספק כלל את הסחורה שהבטיח, וכן כאשר המוכר מספק חלק מהסחורה המובטחת או סחורה שאינה מתאימה למוסכם בין הצדדים והרוכש מצידו מודיע על ביטול החוזה בהתאם לסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). (ראה בספרו של ש' לרנר, "דיני שטרות", תשנ"ט – 199, בעמ' 337-338).

ו.
כפי שקבע הרשם בהחלטתו טענתו של המשיב בעניין איכותה של הסחורה שסופקה לחברה על ידי המערערת, אינה אלא טענה שעניינה "כישלון תמורה חלקי".

ז.
אוסיף לציין כי העובדה שמדובר בסכום בלתי קצוב, אלא בהערכה בלבד,
עולה הן מטענות המשיב עצמו, כפי שנטענו על ידו במסגרת ההתנגדות שהגיש (ראה סעיף 44.3 להתנגדות), והן מחוות דעת האגרונום שצורפה על ידי המשיב להתנגדות.

ח.
כפי שקבע הרשם הנכבד בהחלטתו, טענתו של המשיב אינה אלה טענה לכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב שאינה מקנה הגנה במסגרת התביעה השיטרית. (ראה בספרו הנ"ל של לרנר בעמ' 335).

ט.
אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני דוחה ערעור המשיב על החלטת הרשם שלא ליתן לו הרשות להתגונן כנגד התביעה בטענה של כישלון תמורה מלא.




4. שטרי החוב – שטרי ביטחון (סעיף 9 להחלטת הרשם)
א.
בסעיף 86 להודעת הערעור טוען המשיב כי שגה הרשם עת קבע כי אין מקום ליתן למשיב הרשות להתגונן בטענה לפיה לא התקיים התנאי לשמו נעשו השטרות.

ב.
לא מצאתי ממש בטענות המשיב בעניין זה ולפיכך דינן להידחות.

ג.
כפי שציין הרשם הנכבד בהחלטתו הונחה בפני
ו תשתית עובדתית בדבר היות שטרי החוב שטרי ביטחון אשר ניתנו על תנאי. אולם, לא הונחה בפני
ו תשתית עובדתית כי לא התקיים התנאי שנקבע בגוף השטרות, קרי: אספקת הסחורה.

ד.
כפי שציין הרשם הנכבד בהחלטתו, טענות המשיב כלל אינן נהירות לנוכח כך שהמשיב עצמו אינו טוען כי הסחורה לא סופקה אלא בפיו טענה בדבר איכותה של הסחורה.

ה.
אשר על כן, החלטת הרשם ברכיב זה בדין יסודה.

5. בסעיף 13 להחלטתו קבע בדין הרשם כי משלא פירט המשיב כדבעי מהו הסכום הכולל אשר
שולם לידי המערערת בגין התערובת שהוזמנה אין ליתן לו הרשות להתגונן כנגד שיעור החוב. אין לי אלא להצטרף להחלטת הרשם בה אף צוין כי המשיב מתעלם בטיעונו מהעובדה שעסקינן בתובענה שיטרית ולפיכך מוטלת על המשיב החובה לפרט את טענותיו.

6.
בסעיף 14 להחלטתו קבע נכונה הרשם כי לא היה מקום להעלות את הטענות המשפטיות
שבפי המשיב במסגרת חוות דעת שהרי מדובר בדין הישראלי שאינו טעון הוכחה. על אף שסעיף זה אינו נכלל במסגרת ערעורו של המשיב, מתייחס המשיב במסגרת עיקרי הטיעון שהגיש לקביעתו זו של הרשם. אין לי בעניין זה אלא להצטרף לקביעת הרשם. לא מצאתי ממש בטענות שפורטו על ידי המשיב בעניין זה במסגרת עיקרי הטיעון שהגיש.

7. בסעיף 16 להחלטתו דחה הרשם טענת המשיב לפיה ערבותו היחידה הינה מכח כתב הערבות

ע"ס 4,000,000 ₪ ולא מכוח שטרי החוב. אין לי אלא להצטרף לנימוקי הרשם הנכבד. שטרי

החוב נעשו כאמור בפער הזמנים שבין חתימת הצדדים על ההסכם הראשון לבין חתימתם על

ההסכם השני (שאינו מבטל את ההסכם הראשון). בהחלטתו הפנה הרשם הנכבד לסעיפים

הרלבנטיים בהסכמים ואיני מוצא מקום לחזור על הדברים.



8.

בסעיף 17 להחלטתו דחה הרשם טענת המשיב לפיה בקשת הביצוע אינה ערוכה כדבעי. אף
בעניין זה אין לי אלא להצטרף לנימוקי הרשם לדחיית הטענה. כך גם באשר לטענת המשיב לפיה לא נשלחה לו הודעת חילול. המשיב שב ומתעלם כי עסקינן בשטר חוב עליו הוא חתום כערב ולפיכך לא היה צורך במשלוח הודעת חילול. (ראה סעיף 18 להחלטת הרשם).

9.
כפי שכבר ציינתי לעיל, עסקינן בהתנגדות לביצוע שטר במסגרתה נדרש המשיב להציג ולפרט טענותיו. לפיכך בדין דחה הרשם הנכבד טענות המשיב כי יש לזקוף לחובתה של המערערת הימנעותה מהבאת ראיות. כפי שציין הרשם בסעיף 19 להחלטתו המערערת אינה נדרשת בשלב זה בהבאת ראיות ולפיכך דין טענות המשיב אף בעניין זה להידחות.

10.
המשיב כלל במסגרת ערעורו גם את סעיפים 20,21 ו – 23. במסגרת עיקרי הטיעון שהגיש
טוען המשיב כי "שגה הרשם הנכבד עת לא נתן למערער רשות להתגונן בגין הטענה על הצורך באיחוד שטריים וחוזיים וחובת תום הלב החלה על המשיבה". (ראה סעיף ג.3 לעיקרי הטיעון של המשיב).
מבלי שאדרש להכריע בטענת המערערת כי טענה זו הועלתה על ידי המשיב לראשונה במסגרת ערעורו, אציין כי כלל לא נהיר לי מהו הבסיס המשפטי לטיעון זה, ובוודאי שאין להשעינו על חובת תום הלב כפי שמבקש המשיב לעשות.
כפי שציין הרשם הנכבד בסעיף 23 להחלטתו, העובדה שהמשיב נקט בהליך משפטי כנגד המשיבה עוד קודם להגשת השטרות לביצוע על ידה אינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות להתגונן.

11.
אוסיף לציין כי לא מצאתי ממש בערעורו של המשיב על קביעותיו של הרשם בסעיפים 20-21 להחלטתו. בעיקרי הטיעון שהגיש מעלה המשיב בסעיף ג.5. מיני טענות שאין בהן כדי לשנות מהחלטת הרשם בעניין זה. המשיב מבקש לבסס את טיעונו על טענתו בדבר אי התקיימות התנאי של שטרי הביטחון, אולם בטענה זו מתעלם המשיב כי טענתו זו בדבר אי התקיימות התנאי הקבוע בשטר נדחתה זה מכבר על ידי הרשם.

12. אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל דין ערעורו של המשיב להידחות, על כל רכיביו.









ה. לסיכום
1.
אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל הנני מורה על דחיית הערעורים בשני התיקים שלפניי.

2. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

3. תשומת לב המזכירות כי פסק הדין מתייחס גם לערעור שהוגש בתיק ע"ר 9238-07-10.




המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ה תשרי תשע"א, 3 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

חתימה
















ער בית משפט שלום 16104-07/10 צמח תערובות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' ברק צברי (פורסם ב-ֽ 03/10/2010)