פסקי דין על צפורה כהן | פסקי דין על רונית תירוש | פסקי דין על מר יהודה אהרון | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד החינוך |

3454-08/07 א     05/10/2010




א 3454-08/07 צפורה כהן נ' רונית תירוש, מר יהודה אהרון, מדינת ישראל - משרד החינוך








בית משפט השלום בהרצליה



ת"א 3454-08-07 כהן נ' תירוש ואח'






בפני

כב' השופטת
אירית מני-גור


תובעת

צפורה כהן

ע"י ב"כ עוה"ד רון לוינטל ואח'


נגד


נתבעים

1.רונית תירוש
2.מר יהודה אהרון
3.מדינת ישראל - משרד החינוך

ע"י ב"כ עוה"ד כרמית בן אליעזר





פסק דין



א.
רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.
התובעת גב' צפורה כהן
(להלן: "התובעת"), הינה אישה כבת 56 נשואה ואם לשלושה, מורה מוסמכת לגילאי חטיבת הביניים, בעלת תעודת הוראה משנת 1990, ובעלת תואר

b.a
בהיסטוריה באוניברסיטה הפתוחה (ראה פרטים בסעיף 3 לכתב התביעה).

2.
התובעת עבדה בשנת 1988 כמורה ממלאת מקום בביה"ס עגנון בבת-ים בטרם הסמכתה כמורה, משנת 1991 עבדה ברציפות עד שנת 2003 באגף לחינוך מבוגרים ב"אולפן חולון". בין השנים 2002-2003 יצאה התובעת לשבתון. בתום שנת השבתון, קיבלה התובעת מכתב ביום 27.8.03 המודיע לה על פיטוריה שנכנסו לתוקף כ- 4 ימים לאחר מכן. סיבת הפיטורין המצוינת במכתב הפיטורין הינה "צמצום בעליה". כזכור, התובעת היתה מורה באולפן, בגין פיטוריה אלו ניהלה התובעת הליך משפטי מול משרד החינוך בביה"ד לעבודה, הליך שהסתיים בפשרה, במסגרתה ויתרה התובעת על כל טענה שהיא בעתיד ביחס לפיטורים אלה.

3.
על אף ההליך המשפטי שהסתיים בפשרה, בצר לה פנתה התובעת לח"כ זהבה גלאון ולח"כ מלי פולישוק. ח"כ גלאון פנתה לגב' לימור לבנת שרת החינוך דאז במכתב מיום 7.2.05 בעניינה של התובעת על מנת שתשקול "שקול דעת נוסף לשיבוץ לעבודה של גב' כהן" (נספח ז' לכ' התביעה).
4.
במענה למכתב זה, השיבה הגב' רונית תירוש
מנכ"ל משרד החינוך דאז במכתב מיום 4.4.05, (נספח ת/1), ובו נכתב כדלקמן:
"הגב' ציפי כהן הועסקה במשרד החינוך 12 שנים. במהלך שנים אלו הועסקה המורה בבתי"ס שונים לאחר שפוטרה בשל חוות דעת שליליות, ולאחר שפנתה וביקשה לשוב ולהעסיקה.

פעמים רבות נעתר משרדנו לבקשותיה וניתנו לה הזדמנויות נוספות.
ביום 12.9.04, הגישה הגב' כהן תביעה לבית הדין לעבודה על פיטורין שלא כדין. קיים סיכום פשרה של בית הדין שקיבל תוקף של פס"ד שהוסכם על כל הצדדים, האומר כי הגב' כהן תקבל את כל המגיע לה כולל גמולים על התקופה 31/12/90 – 31/8/03, וכן תקבל מענק פרישה, הוצאות משפט ואגרה.

הפשרה נועדה לסלק את כל תביעותיה וטענותיה.

5.
מכתב זהה באותו מועד נשלח אף לח"כ הגב' מלי פולישוק. שני מכתבים אלה הם נשוא התובענה שבפני
י. לטענת התובעת, לשון המכתב מהווה עילה עפ"י חוק איסור לשון הרע. בהיותו פוגע בתובעת, מצייר דמותה כמורה בעייתית
אשר עבדה במספר בתי ספר עד שלבסוף פוטרה עקב מספר חוות דעת שליליות לגביה. לגרסת התובעת, כל הכתוב במכתב מופרך, לא מניה ולא מקצתה, ותיאור זה לא בא אלא להשחיר פניה ברבים ולתרץ את הפיטורין הלא מוצדקים ואת היעדר החזרתה לעבודה.

6.
התובעת המומה מתוכן מכתבה של מנכ"ל משרד החינוך, פנתה במכתב אל הגב' תירוש ביום 23.5.05 (נספח י"ג), ונענתה ע"י מר יהודה אהרון
הממונה על טיפול בפרט, בתנאי שירות ומשמעת. מר אהרון כותב בסעיף 3 למכתבו:

"מה שנכתב אליך היא אמת הנסמכת על מכתבים והתכתבויות בתיק האישי שלך".

לגרסת התובעת, מכתב זה מהווה פרסום מעוול שלישי בנוסף לשני המכתבים הזהים שנשלחו ע"י הגב' תירוש. לגרסתה, מכתב "הבירור" של מר אהרון מציג את התובעת כשקרנית ומציג את העובדות המוטעות כנכונות לכאורה לאחר שערך "בדיקה" נוספת.

7.
לא נחה דעתה של התובעת והיא פנתה לנציב תלונות הציבור – משרד מבקר המדינה. הנציב הדן בדק את תלונתה מול משרד החינוך, ובמענה במכתב מיום 29.3.06 (ראה נספח ט"ז), מצא לאחר בדיקה כי נוסח מכתבה של הגב' תירוש מטעה. לפיכך, כתבה עו"ד מאיה הלוי עוזרת למנהל נציבות תלונות הציבור כדלקמן:
"לאור האמור, הערנו למשרד על כך שמכתבם מקבל רושם מוטעה אודותייך ואודות הנסיבות שהביאו לפיטורייך".
8.
משרד החינוך בתגובה לתלונה כתב לתובעת ביום 9.7.06 מכתב, שכותרתו "פיטורייך המנהליים". מלשונו ניתן להבין נימת התנצלות והבהרה למכתביה של גב' תירוש, המכתב הוצא ע"י מר ציון שבת מנהל אגף בכיר לכא"ב, וכך כותב מר שבת במכתב ההתנצלות המבהיר:

א.
"פיטורייך נעשו מסיבות מנהליות ולא מסיבות מקצועיות.

ב.
במידה והתקבל הרושם שהפעם פוטרת עקב סיבות מקצועיות, אנחנו מתנצלים על טעות זו ועל הרושם המוטעה שיכול היה להתקבל ממכתב המנכ"לית לשעבר, הגב' רונית תירוש
, או מדבריו של אהרון יהודה".

9.
עד כאן הרקע להוצאת המכתבים נשוא עילת התביעה. לטענת התובעת, מדובר בשלושה פרסומים מעוולים המכפישים את שמה קבל עם ועדה. התמונה המצטיירת
והעולה מהם, היא של מורה בעייתית שעוברת מבי"ס
לבי"ס, ורק כמעשה חסד נשארה לעבוד 12 שנה במשרד החינוך, ופיטוריה האחרונים נשוא ההליך בביה"ד לעבודה לא באו אלא לאחר שהצטברו חוות דעת שליליות בקשר לכישוריה המקצועיים. לטענת התובעת, פרסומים אלה לא רק השחירו פניה וגרמו לה עוגמת נפש, אלא אף פגעו בפרנסתה, היא לא שבה למעגל העבודה במשך תקופה ארוכה , ובסמוך לכתיבת תצהיר העדות הראשית מצאה התובעת עבודה "בבית העולה" בחולון.

10.
לגרסת משרד החינוך, אין מדובר בלשון הרע אלא באי דיוקים מזעריים, ובנוסח לא תקין של מכתב שיכול והטעה בתום לב. עוד טוענת הנתבעת, כי חל לגבי המכתבים חיסיון כקבוע בסעיף 13 (9) לחוק אסור לשון הרע תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), והן הגנות תום הלב.

11.
באשר לנזק – התובעת הגישה תביעתה ע"ס 350,000 ₪ בגין נזקים ביחס לאבדן השתכרות, משלא צלח בידה להוכיח נזקים אלה נמלחה בדעתה, ובסיכומי בא כוחה נטען לנזק סטטוטורי בלבד של 50,000 ₪ לכל פרסום, ובסה"כ 150,000 ₪ לשלושה פרסומים.

ב.
עוולת לשון הרע
1.
ראשית, יש לברר אם אכן בענייננו מתקיימים בפרסומים עוולת לשון הרע, אם כן- באיזה מהפרסומים, והאם יש לקבל את גרסת ב"כ התובע כי מדובר בשלושה פרסומים?

2.
לטעמי, אין מדובר בשלושה פרסומים מעוולים אלא לכל היותר בשניים. מכתבה של הגב' תירוש הועתק ונשלח בנפרד לשתי חברות כנסת, מדובר באותו תוכן ובאותו מועד, ובמקום העתק נשלח מפאת כבודן של ח"כ בנפרד לכל אחת. אין בכך כדי ל"שכפל" את העוולה פעם נוספת, מדובר בפרסום אחד. הפרסום השני הינו מכתבו של מר אהרון בתגובה למכתב התלונה של התובעת ובמענה למכתבה. אלא שמכתב זה נשלח עם העתק לשלושה בכירים במשרד החינוך. לצורך הנחת עבודה, יש לקבל כי מדובר בשני פרסומים בלבד. מעתה יש לברר האם יש בפרסום זה אמת, או שמא אכן מדובר בשקר גס כטענת התובעת אשר השחיר פניה בפני
כל.

3.
מבדיקה מדוקדקת של הראיות, עולה כי יותר מאשר "שקרים גסים", יש בפרסומים אי דיוקים ונוסח קלוקל שגרם לרושם מוטעה, אולי מבלי משים, אולי בשגגה, או אולי ברשלנות. לא שוכנעתי כי מדובר בפרסום מעוות בזדון.

4.
שלושה אלמנטים מרכזיים במכתבה של הגב' תירוש (להלן: "המכתב") אינם מדויקים, ולהלן אפרטם.
במכתב נאמר כי התובעת עבדה במשרד החינוך 12 שנה, וכי:
"במהלך שנים אלה הועסקה המורה בבתי"ס שונים לאחר שפוטרה בשל חוות דעת שליליות, ולאחר שפנתה וביקשה לשוב ולהעסיקה".

במהלך הראיות הסתבר כי התובעת לא החליפה מספר רב של בתי ספר, נהפוך הוא, בשנת 87-88 עבדה כשעדיין לא היתה לה הסמכה כמורה בבי"ס בבת-ים, שם אכן פוטרה. התובעת קיבלה הסמכתה בשנת 1990 ועבדה כ- 12 שנים רצופות כמורה של עולים חדשים בחולון, כשבאמצע התקופה עברה התובעת מאולפן אחד לאחר. תיאור זה אכן איננו תואם את הנאמר, כי התובעת הועסקה בבתי"ס שונים. אמירה זו נוטעת את הרושם כי מדובר בתובעת שכל תקופה קצרה מחליפה מקום עבודה, ולא כך הוא. במשך 12 שנה עבדה ברציפות כמורה לעולים, והחלפת האולפן היתה מסיבות מנהליות לוגיסטיות של העירייה. התובעת הודתה, כי לפני שעבדה כמורה לעולים הוצעו לה מס' עבודות בבתי ספר יסודיים לגיל הרך והיא סירבה.

5.
האמירה כי פוטרה לאחר חוות דעת שליליות - כבר לאלתר ייאמר כי פיטוריה של התובעת נשוא כל המחלוקת וההליך בביה"ד היו פיטורים מנהליים, ועובדה זו לא היתה שנויה במחלוקת כבר מלכתחילה. כבר במכתב הפיטורין מ- 8/03, נכתב מפורשות כי הפיטורין "עקב צמצום בעליה", וכך אף הובהר במכתב ההתנצלות של מר שבת, שהבהיר חד משמעית בסעיף א' למכתבו כי הפיטורים נעשו מסיבות מנהליות ולא מסיבות מקצועיות! אם כך – נמצא כי קיימת עובדה נוספת שאיננה מדוייקת בלשון המעטה.

6.
נושא שלישי והכואב ביותר לתובעת היא העובדה כי המכתב מציין שהפיטורין באו בעקבות חוות דעת שליליות, היינו – חוות דעת בלשון רבים, על כך נחקר עד ההגנה מר אהרון. מר אהרון הצביע על חוות דעת של המנהלת גב' טובה פיטרמן מה- 1.9.98. לאור חוות דעת זו, הופסקה עבודתה של התובעת בביה"ס ש"י עגנון בבת-ים. חוו"ד נוספת עליה הצביע העד היא של ד"ר יוסף לוי במכתבו מיום 18.10.88, אלא שמכתב זה גם כן מתייחס למכתבה של גב' פיטרמן. כמו כן, מפנה העד למכתבה של גב' דיטה קרמר מנהלת כ"א במחוז ת"א משנת 93 , הכותבת בסוף מכתבה כי מעבר לעובדה שהתובעת מסרבת להצעות עבודה בכתות נמוכות (א'-ג'), המורה "לא הצליחה בעבודתה", ומסיבה זו אין עניין לשבצה בעתיד.

לטענת ב"כ התובעת, אין מדובר במספר חוות דעת, שכן כל המכתבים מתייחסים לנושא אחד והוא תלונת המנהלת גב' פיטרמן שלא באה אלא בסוף שנת הלימודים וכמעשה נקם בתובעת שהקדימה והתלוננה על ההתנהלות בביה"ס. לטעמי, אין זה משנה מה הסיבה לתלונה שכן בימ"ש זה איננו יושב כבי"ד לעבודה, די שיש בתיקה של התובעת מספר מכתבים שמביעים חוות דעת שליליות. גם אם נסתפק רק במכתבה של גב' פיטרמן, הרי אין מחלוקת כי סיום העבודה בביה"ס ש"י עגנון היה כתוצאה מעימות זה עם גב' פיטרמן. אכן היה מקום לדייק ולציין חוות דעת בלשון יחיד ולא רבים, אך יש להבין את הרקע לאי הדיוק שכן בתיקה מצויים מספר מכתבים (של ד"ר לוי וגב' דיטר), המתייחסים לאותו אירוע.

7.
הנוסח הקלוקל התייחס בעיקר לאירוע משנת 89 ולהפסקת העבודה בביה"ס בבת-ים בעקבות חוות דעתה של גב' פיטרמן, אלא שבמקום לכתוב זאת מפורשות כי התובעת פוטרה לפני 10 שנים מחמת חוו"ד שלילית ומאז עבדה ברציפות כמורה לעולים, נכתב הנוסח המטעה על פיו ניתן להבין תמונה הפוכה, לפיה במשך 12 שנים החליפה התובעת בתי ספר, עד שכלו כל הקיצין ובעקבות חוות דעת רבות ושליליות פוטרה. ניתן לייחס את הפיטורין האחרונים נשוא הסכסוך בביה"ד לעבודה כפיטורין שבאו לאחר כל התלונות במשך השנים. אלא שהמכתב מתייחס בכלל לפיטורין שחלו לפני כ-10 שנים ואינם רלבנטיים עוד לסכסוך. מי שיודע את העובדות לאשורן לא יוטעה מנוסח המכתב. ואולם, וזה החשוב, מי שלא יודע את העובדות ואת היסטוריית העבודה של התובעת עלול לטעות ולסבור כי המכתב מתייחס לפיטורים האחרונים. בכך אכן נוצר רושם מטעה ומכפיש.

8.
מקרה זה הינו מקרה התואם יותר לפרסום מטעה ולא מדויק מאשר פרסום שקרי וזדוני. מדובר בניסוח לקוי תחבירית, ואולם איננו כה רחוק מהעובדות במציאות שכן קיימת חוות דעת אחת שלילית בתיקה של התובעת אשר בעקבותיה אכן פוטרה, אם כי עובדה זו התרחשה לפני כעשור ואין לה כל קשר לפיטורים האחרונים. לעיתים, אכן חצאי אמיתות או אמת לא רלבנטית, תתפרש כשקר ותטעה את הקורא להבין ולקבל רושם מוטעה ולא נכון. לו הייתי מקבלת את התביעה, הייתי קובעת כי מדובר בפרסום מעוול ברף הנמוך ביותר, אלא שאני סבורה כי מעבר לעובדה שפרסום זה נעשה בתום לב מוחלט ובשוגג, פרסום זה אף חוסה בצילו של סעיף 13 (9) כפי שאפרט להלן.

ג.
הגנת סעיף 13 (9) לחוק:
1.
הצדדים חלוקים בשאלה המשפטית האם הגנת סעיף 13 (9) הינה מוחלטת או שמא יש להחיל עליה את דוקטרינת תום הלב. בצדק טוענת ב"כ הנתבעת כי ההגנה בסעיף זה מוחלטת, אלא שלעיתים הגנה זו נחסמת שעה שהנסיבות לא תואמות את לשון הסעיף, וממילא יש לפרשו באופן דווקני ביותר.

2.
סעיף 13(9) לחוק, קובע כדלקמן:

"פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין, או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין, או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור".

פרסום כזה קובע ריישת סעיף 13, לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. בפס"ד שניתן לאחרונה והמתייחס לחילופי דברים בין עורכי דין במהלך הדיון המשפטי, קבע ביהמ"ש ביחס לסעיף 13 כדלקמן:
"סעיף 13 קובע "הגנות מוחלטות" (ראו אורי שנהר דיני לשון הרע 191 (1997)... סעיף 13, בניגוד לסעיפי ההגנות השכנים (סעיפים 14 ו-15), אינו מותנה בדרישה
של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום לב (ראו רע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג (1) 26, 66-67). משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתוך לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי. במובן זה מדובר ב"הגנה מוחלטת" (ראו גם דנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל, תק- על 2003 (2) 341 (2003))".
(ראה רע"א 1104/07 תור נ' גיל)

3.
אכן, סעיף 13 בא ליתן הגנה מוחלטת לעובדי ציבור ורשות מוסמכת על מנת לא לרפות ידיהם במלאכה. יחד עם זאת, יש לפרש בצמצום רב ובדווקנות את לשון הסעיף וראה לעניין זה את פסה"ד המנחה בפרשת לאה ננס נ' ד"ר סוזי פלורי, ע"א 211/82 פד"י מ (1) 210, בעמ' 215 כדלקמן:

"עיון בסעיפיו המשניים של סעיף 13 לחוק מלמדנו, כי כל שביקש המחוקק בסעיף זה הוא להעניק זכייה מוחלטת לפרסומים, הנוגעים לתחום תפקידם של ממלאי תפקידים רשמיים ושל רשויות רשמיות. בהקשר לצורך זה בא סעיף משנה 9 להתיר פרסומים, שחובה לפרסמם (על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין), או שהרשות לפרסמם, על פי היתר של רשות המוסמכת לכך כדין. מכאן, שגם אם לא נתחום במדויק ולא נקבע את גדרה של "רשות מוסמכת", דיינו שנאמר, כי בית-ספר או קורס מקצועי אינם חוסים תחת כנפיו של מונח זה, כשם שלא ניתן לראות בבית-ספר לאחריות "רשות המוסמכת לכך כדין" לדווח לפסיכיאטר המחוזי על מצבן הנפשי של התלמידות. אין גם לומר, כי ניתן למשיבה היתר לפרסומים האמורים על ידי הפסיכיאטר
המחוזי (גם אם נראה אותו כרשות המוסמכת לכך כדין), כשיש לפרש את סעיף 13 לחוק, אשר בא להעניק זכייה מוחלטת, באופן דווקני
(ראה
london, nd ed. by
2,
)
c. duncan and b. neille, on defamation1938, neille and r. rampton) 88
ואין מקום להרחיב את תחולתו מעבר למתבקש מלשונו".


4.

וכן אף בספרו של שנהר, דיני לשון הרע בעמ' 192-191 נאמר:
"אדם המפרסם לשון הרע בנסיבות סעיף 13 יהנה מהגנה גם אם הפרסום יהיה כוזב וגם אם פעל בזדון. מסיבה זו זכו ההיתרים שבסעיף 13 להיקרא "ההגנות המוחלטות". החלת ההיתרים שבסעיף 13 גם על פרסומים שקריים וזדוניים עלולה לגרום עוול לנפגע מהפרסום. לפיכך נקבע, כי יש לפרש את סעיף 13 באופן דווקני, כי אין מקום להרחיב את תחולתו מעבר למתבקש מלשונו, וכי אין להחיל את ההגנה על פרסומים של גופים שאינם נקובים בחוק המפורש".


5.
על צמצום ופרשנות דווקנות של סעיף 13 (9), ראה גם ע"א (נ"צ) 1233/07 ,יעל אשל נ' דני עטר בעמ' 10 כדלקמן:
"אכן, ידוע כי המחוקק הרחיב את ההגנה הקבועה בסעיף 13 (9) לחוק, כך שכיום הורחבה ההגנה למצבים בהם היה רשאי המפרסם לפרסם דבריו על פי היתר של הרשות המוסמכת. עם זאת, אין משמע הדברים, כי בכל מקרה ומקרה, מבלי לבחון את נסיבותם, תחול הגנה זו על כל אמירה. ובמיוחד, כאשר לא נבחנה הסכמתה של הרשות המוסמכת. יש לפרש את הוראת סעיף 13 (9) בדווקנות, ובהתאם, לבחון האם קיימת במקרה הנדון, הסכמת הרשות המוסמכת במקרה דנן".

בפרשת יעל אשל, מצא ביהמ"ש המחוזי כי ראש המועצה פרסם במליאת המועצה וועדת הביקורת עובדות לא נכונות על הגב' אשל על רקע אישי שלא רלבנטיים לדיון שנערך, ומשום כך נקבע, כי דבריו של ראש המועצה לא התחייבו מהוראות הדין או מהוראה של רשות מוסמכת.

6.
ומהכלל אל הפרט - בענייננו שני המכתבים שהוצאו לתובעת הוצאו עקב פניותיה ותלונותיה, ובמענה להן. שני המכתבים של הגב' תירוש ומר אהרון מסתמכים על ניירת המצויה בתיקה האישי של התובעת, אלא שניסוח המכתב כאמור יוצר רושם מטעה ולא נכון, ואיננו מבהיר כי הפיטורין על רקע חוות דעת שלילית נעשו לפני כעשור שנים. גם ההאדרה המיותרת כי מצויות חוות דעת בלשון רבים מטעה. יחד עם זאת, אין מדובר במכתב שהוצא ע"י גורם המכיר את התובעת ומבקש להכפישה בזדון. מדובר במכתבים שנכתבו ע"י נושאי משרה בכירה במשרד החינוך שהוסמכו ע"י הרשות המוסמכת – הנתבעת, להשיב בשמה על תלונה שהתקבלה, ולמצער, המענה נוסח בצורה קלוקלת.

7.


אני מסכימה עם טענת ב"כ הנתבעת כי מדובר בניסוח לקוי בלבד. שכן אם נקרא את הסעיף הראשון למכתבה של הגב' תירוש, נמצא כי עובדתית למעט חוו"ד בלשון רבים, הדברים נכונים. שכן לאחר פיטוריה של התובעת בעקבות חווה"ד אכן המשיכה לעבוד כ- 12 שנה. גם המונח בתי"ס שונים מטעה, אך עובדתית עבדה התובעת ביותר מבי"ס אחד במהלך כל התקופה. גם על חוו"ד בלשון רבים יש לנתבעת הסבר דחוק בדבר מכתבים נוספים שרובם ככולם אינם חוות דעת אלא התרשמות, וכולם מתייחסים לאירוע בביה"ס בבת-ים. מכתבו של אהרון חוזר על מכתבה של הגב' תירוש באופן שמאמת את הנאמר, כאמת שנסמכת על מכתבים והתכתבות בתיק. ואכן, התובעת עצמה כותבת לנתבעת ב- 20.8.01 (ראה נ/2), כי:
"בקשותיי לשבצני מחדש באזור בת-ים חולון (בשנים לאחר מכן) נענו בשלילה. הסיבה: חוות דעת שלילית על עבודתי".


מכתב זה שכתבה התובעת מצוי בתיקה האישי, ויש להניח שהיווה אחת האסמכתאות עליהם נסמך המכתב כפי שנוסח.

8.
אכן, מחד יש להגן על הפרט שלא יהא חשוף לדברי בלע משמיצים ומכפישים תחת מעטה חיסיון של סעיף 13 (9) ללא חשש לדברי שקר וזדון. ומאידך, יש להגן על אינטרס הציבור לאפשר לעובדי הרשות המוסמכת לעשות מלאכתם ללא חשש.

כאמור לעיל, גם אם הייתי סבורה שיש לבדוק את הגנת תום הלב בסעיף 13 (9) בניגוד לפסיקה הרווחת, הייתי סבורה כי במקרה זה קיימת הגנת תום לב. מדובר באי דיוקים ובנוסח קלוקל ולא בדברי בלע שאין להם אחיזה במציאות. יש לזכור שוב, כי המכתבים לא נכתבו מיוזמת הנתבעת, אלא במענה לפניית התובעת לאחר שהסכסוך על רקע פיטוריה תם ונשלם בהסדר פשרה כשהיא מוותרת מראש על כל טענה.

9.
יש לזכור, כי אף נציב תלונות הציבור בדק את תלונתה של התובעת מול משרד החינוך, ולאחר בדיקה מעמיקה מצא שאכן היו אי דיוקים, וכך נכתב בסעיף 3 למכתב הנציב (נספח ט"ז לתביעה):
"אשר לטענתך בעניין אי דיוקים שנפלו במכתבה של מנכל"ית משרד החינוך לח"כ גלאון, בירורנו העלה כי במהלך עשר מתוך שתים עשרה השנים שקדמו לפיטורייך עבדת באולפן "בית העולה" בחולון ולא בבתי ספר שונים. כן העלה בירורנו כי פיטורייך בשנת 2003 נעשו בשל קיצוצים וצמצום בעלייה, ולא בשל חוות דעת שליליות שהתקבלו בעניינך. עם זאת, עיון בתיקך האישי העלה, כי בשנת 1988 פוטרת מעבודתך כממלאת מקום בבית ספר עגנון בבת-ים בשל חוות דעת שלילית על עבודתך בשנה זו".

ובהמשך:
"התשובה שקיבלה אינה מתייחסת כלל למניעים לפיטורייך הנוכחיים (צמצום בעלייה), ועל כן יכול להשתמע מהדברים שנכתבו, כי פוטרת בשל חוות דעת שליליות. כמו כן, ממכתב התשובה מתקבל הרושם שהחלפת מספר בתי ספר במהלך 12 שנות עבודתה במשרד כשלמעשה ב-10 מתוך 12 השנים הללו עבדת באותו מקום. גם בכך היה כדי לתת רושם מטעה על נסיבות פיטורייך".

10.
תום לבה של הנתבעת מתבטא אף במכתב ההבהרה של מר שבת וההתנצלות על הרושם המוטעה. אכן, המכתב לא מופנה ישירות לחברות הכנסת אלא לתובעת עצמה, אך לטעמי ידעה התובעת את הדרך לפנות אליהן ללא קושי כפי שעשתה בעבר, ויכלה למסור להן עותק מהמכתב. אכן, גב' תירוש לא כתבה את מכתב ההבהרה מאחר ואותה עת כבר לא כיהנה בתפקידה כמנכ"ל המשרד. אינני רואה בכך כל רבותא, די בהתנצלות הכנה וההבהרה כי הפיטורים האחרונים נעשו מסיבות מנהליות ולא מקצועיות.

סוף דבר:
פרסום המכתבים מהווים לשון הרע בנוסחם המטעה, יחד עם זאת הנתבעת נהנית מהגנת תום הלב, וחוסה בצילו של סעיף 13 (9) לחוק.

התביעה אפוא נדחית!

לפנים משורת הדין, ונוכח הנסיבות אני מוצאת כי אין מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת.


המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה.


ניתן היום,
כ"ז תשרי תשע"א, 05 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 3454-08/07 צפורה כהן נ' רונית תירוש, מר יהודה אהרון, מדינת ישראל - משרד החינוך (פורסם ב-ֽ 05/10/2010)