פסקי דין על שלמה בר-עוז | פסקי דין על אורי בר-עוז | פסקי דין על גדעון פרום | פסקי דין על בנק מזרחי טפחות |

11046-11/08 א     12/10/2010




א 11046-11/08 שלמה בר-עוז, אורי בר-עוז נ' גדעון פרום, בנק מזרחי טפחות בע"מ








בית משפט השלום בחיפה

ת"א 11046-11-08 בר-עוז נ' פרום




בפני

כב' השופטת
תמר נאות פרי

התובעים
1
.
שלמה בר-עוז
, ת.ז. 59238923
2
.
אורי בר-עוז
, ת.ז. 052081114


נגד

הנתבעים
1.גדעון פרום
, ת.ז. 055306450
2.בנק מזרחי טפחות בע"מ




פסק דין


לפני תובענה ותובענה שכנגד בנוגע לנזקים נטענים עקב ניהול הליכי מימוש משכנתא.
רקע כללי ותיאור השתלשלות האירועים עד מועד הגשת התביעה והתביעה שכנגד -
1.
ביום 27/12/99 רכשו עו"ד שלמה בר-עוז
ועו"ד אורי בר-עוז
(להלן ביחד: "עו"ד עוז") יחד עם מר ישראל שרבליס (להלן: "שרבליס") נכס ברחוב הדקלים בפרדס חנה כרכור (להלן: "הנכס") תמורת סך של 250,000 $. בהתאם להסכם המכר כל אחד מהרוכשים שילם שליש מהתמורה - כך שבידי עו"ד עוז היו 2/3 מהזכויות בנכס ובידי שרבליס - 1/3.
2.
בתאריך 9/3/2000 נטלו עו"ד עוז ושרבליס, ביחד ולחוד, הלוואה מבנק מזרחי-טפחות בע"מ (להלן: "ההלוואה" ו-"הבנק" בהתאמה) לצורך מימון הרכישה. להבטחת תשלום ההלוואה נחתם הסכם משכון על פיו משועבדות לטובת הבנק, בשעבוד מדרגה ראשונה, מלוא הזכויות של עו"ד עוז ושל שרבליס בנכס. בהתאם נרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק על הנכס בלשכת רישום המקרקעין. התשלום החודשי חולק בין עו"ד עוז לבין שרבליס כך שעו"ד עוז שילמו מחצית מההחזר החודשי ושרבליס שילם מחצית – כל אחד מחשבון נפרד.
3.
ככל הנראה עוד בשנת 2004 החל שרבליס לפגר בתשלום חלקו בהחזר החודשי והבנק פנה אליו בניסיון לסלק את חוב הפיגורים שנוצר. עו"ד עוז מסכימים כי באוקטובר 2007 הם ידעו על קיומו של חוב פיגורים וידעו כי הבנק מתעתד לפתוח בהליכים למימוש הנכס. בשלב זה החלה התכתבות ענפה בין עו"ד עוז לבין הבנק וב"כ כוחו - עו"ד גדעון פרום
(להלן: "עו"ד פרום"). המשא והמתן לא נשא פרי והבנק הודיע על כוונתו לממש את הנכס.
4.
ביום 29/5/2008 הוגשה בקשה למימוש משכון בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה כנגד עו"ד עוז וכנגד שרבליס. סכום ההלוואה הבלתי מסולקת באותו מועד היה כ-769,839 ₪ וחוב הפיגורים כ-92,704 ₪ נוספים.
5.
ביום 4/6/2008 הגישו עו"ד עוז תביעה כנגד הבנק וכנגד שרבליס בגין נזקיהם הנטענים עקב הגשת הבקשה למימוש המשכון, בסך 350,000 ₪ (להלן: "התביעה הראשונה"). בד בבד הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני (להלן: "הבקשה לצו מניעה") כנגד פתיחת הליכי המימוש ו/או עיכובם. במסגרת התביעה הראשונה והבקשה לצו מניעה העלו עו"ד עוז טענות שונות כלפי עו"ד פרום. בין היתר, נטען כי עו"ד עוז שילמו באופן סדיר את חלקם בהחזר החודשי, כי החוב שנוצר הוא רק של שרבליס וכי אין מדובר בחוב בו הם חייבים ביחד ולחוד אלא בחיובים נפרדים. בהתאם ביקשו עו"ד עוז להצהיר כי חוב הפיגורים חל אך ורק על שרבליס, כי יש לבטל את הליכי המימוש ועוד התבקש פיצוי בסך 100,000 ₪
עקב התנהלות הבנק.
6.
בעקבות דיון בפני
כב' השופטת ברסלב בבקשה לצו המניעה - התנהל משא ומתן בין הצדדים ובסופו הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 18/6/2008 (להלן: "הסכם הפשרה"). עיקרו של הסכם הפשרה היה שעו"ד עוז ירכשו את הזכויות של שרבליס בנכס. לביצוע האמור הוסכם כי תוגש בקשה לראש ההוצל"פ למכירת 1/3 מהזכויות לידי עו"ד עוז, ללא שעו"ד פרום (ככונס נכסים) יפרסם הזמנה לציבור להציע הצעות לגבי זכויות אלו. לצורך קביעת שווי הנכס – הוסכם על קבלת חו"ד שמאית. עוד הוסכם כי הצדדים יחתמו על חוזה מכר בנוסח המקובל אצל כונס הנכסים וישלמו את תמורת הנכס תוך 30 יום מיום אישור המכר על ידי ראש ההוצל"פ. בנוסף, הותנה בהסכם הפשרה כי עו"ד עוז חוזרים בהם מכל טענותיהם כלפי הבנק ו/או מי מטעמו והוצהר כי לא תהיינה להם טענות ו/או תביעות ו/או דרישות עתידיות בעניין זה כלפי הבנק. בהתאם להסכם הפשרה - ביום 9/7/2008 נמחקה התביעה הראשונה והסתיים הדיון בבקשה למתן צו מניעה.
7.
ביום 31/7/2008 מונה עו"ד פרום לשמש ככונס נכסים על כלל הזכויות בנכס (הן הזכויות של עו"ד עוז והן של שברליס), וזאת בהתאם לסעיף 8 להסכם הפשרה.
8.
ביום 5/8/2008 הגיש עו"ד פרום ללשכת ההוצל"פ בקשה למכור 1/3 מהזכויות בנכס לידי עו"ד עוז, ללא פרסום הזמנה להציע הצעות והבקשה אושרה עקרונית על ידי ראש ההוצל"פ.
9.
לאחר שנקבלה במשרדו של עו"ד פרום חוות הדעת השמאית לגבי הנכס (להלן: "שמאות הבנק"), אשר לפיה שווי השוק של הנכס עמד על 1,700,000 ₪, שלח עו"ד פרום לעו"ד עוז העתק מהשמאות ועותק מחוזה מכר לפי הנוסח הנהוג אצלן (להלן: "טיוטת חוזה המכר").
10.
עו"ד עוז לא הסכימו לחתום על טיוטת חוזה המכר, ובין היתר טענו טענות שונות לגבי שמאות הבנק ולגבי נוסח טיוטת חוזה המכר. לאחר חלופת תכתובות בין הצדדים, הודיע עו"ד פרום כי השמאות וטיוטת חוזה המכר "אינם נתונים למיקוח" וכי על עו"ד עוז לחתום על המסמך תוך יומיים. עו"ד עוז לא חתמו על המסמך ועו"ד פרום הודיע על המשך הכינוס.
11.
ביום 17/9/2008 הגישו עו"ד עוז בקשה שניה למתן צו מניעה זמני והמרצת פתיחה, בדרישה לעכב את ההליכים בתיק ההוצל"פ, להצהיר על אכיפת הסכם הפשרה תוך הצהרה על זכותם להגשת שמאות נגדית ולהצהיר על ביטול מינויו של עו"ד פרום ככונס הנכסים של הנכס (להלן: "הבקשה השניה לצו מניעה"). במקביל, הגישו עו"ד עוז בקשות לראש ההוצל"פ בדרישה למתן סעדים שונים החופפים את הדרישות שהועלו בבקשה השניה לצו מניעה.
12.
ביום 21/9/2008 התקיים דיון נוסף אצל כב' השופטת ברסלב, וביום 22/10/2008 דחתה כב' השופטת ברסלב את הבקשה השניה לצו מניעה (ועם זאת הורתה על עיכוב זמני של ההליכים עד מתן החלטה בבקשה למנות כונס אחר תחת עו"ד פרום אשר הוגשה לראש ההוצל"פ).
13.
ביום 7/11/2008 התקיים דיון בפני
כב' ראש ההוצל"פ, אשר הציע לצדדים לפנות לשמאי
שיהיה מוסכם על דעת שני הצדדים, לצורך הכנת שמאות לפיה יקבע מחיר הנכס.
14.
ביום 20/11/2008 הוגשה התובענה הנוכחית, מטעם עו"ד עוז כנגד עו"ד פרום וכנגד הבנק. יחד עם כתב ההגנה, הגיש עו"ד פרום תובענה שכנגד כנגד עו"ד עוז.
עיקר טענות עו"ד עוז והסעדים המבוקשים -
15.
עו"ד עוז טוענים כלפי עו"ד פרום כי הוא הפר חובות המוטלות עליו בתפקידו ככונס נכסים, הפר את חובת תום הלב ופעל לקידום אינטרסים של הבנק תוך הפרת חובותיו כלפיהם, זאת על ידי העלאת טענות סרק בכל ההליכים המשפטיים במטרה לסרבל את ההליך המשפטי ולמנוע בירור ענייני של המחלוקות. כן טוענים עו"ד עוז כי עו"ד פרום הפר את צו כינוס הנכסים מאחר ולא המציא להם כל בקשה ו/או דו"ח שהוגש על ידו .
16.
עו"ד עוז טוענים כנגד הבנק ועו"ד פרום יחדיו, כי השניים הפרו את הסכם הפשרה, בחוסר תום לב ומתוך מניעים זדוניים תוך ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונם של עו"ד עוז. לטענתם, הפרת הסכם הפשרה באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שעו"ד פרום לא צמצם את בקשת המימוש ל-1/3 מהזכויות בנכס בלבד אלא פעל לגבי הנכס בכללותו; בכך שעו"ד פרום נמנע מלדווח על כך שבמסגרת הסכם הפשרה שולם על ידי עו"ד עוז סך של 33,000 ₪ ועשה כן רק 3 חודשים אחרי מועד התשלום; בכך שעו"ד פרום לא התיר להם להגיש שמאות נגדית; בכך שטיוטת חוזה המכר לא נוסחה בהתאם להסכם הפשרה ועוד. בנוסף, טוענים עו"ד עוז כי עו"ד פרום הדריך את השמאי שערך את שמאות הבנק והורה לו להעריך את שווי הנכס על הצד הגבוה.
17.
עו"ד עוז מוסיפים כי הבנק ועו"ד פרום נקטו וניהלו הליכים משפטיים שהם בבחינת הליכי
סרק וכי בכך התגבשו עוולות הרשלנות והנגישה שבפקודת הנזיקין.
18.
עוד נטען כי התנהגות הבנק ועו"ד פרום מהווה עוולה לפי חוק איסור לשון הרע שכן בהתנהגותם היה כדי לפגוע במעמדם ובכבודם של עו"ד עוז.
19.
טענתם האחרונה של עו"ד עוז הינה שהימשכות הליכי הסרק הביאה להצטברות ריבית הפיגורים ומשמעות הדבר - שהבנק התעשר שלא כדין "על חשבונם" של עו"ד עוז.
20.
עו"ד עוז טוענים כי נגרמו להם נזקים ממוניים בגין הוצאות ומאות שעות עבודה שנאלצו להשקיע בכדי להגן על זכויותיהם. כמו כן מבקשים עו"ד עוז פיצויים בגין עגמת הנפש ואי הנוחות המרובה שנגרמה להם בגין נזקיהם, וכן בגין פגיעה בשמם הטוב - וסך סכום התביעה הועמד על סך של 639,000 ₪. בנוסף, מבקשים עו"ד עוז כי בית המשפט יפסוק לטובתם הוצאות גבוהות במיוחד זאת לאור הליכי הסרק שניהל עימם עו"ד פרום.
טענות עו"ד פרום והבנק -
21.
הבנק ועו"ד פרום מכחישים את מכלול הטענות והדרישות של עו"ד עוז.
22.
לטענתם, בהתאם לאמור בהסכם ההלוואה, עו"ד עוז ושרבליס היו חייבים ביחד ולחוד, ואמנם נוהל עם עו"ד עוז משא ומתן טרם פתיחת תיק ההוצל"פ.
23.
עמדת הבנק ועו"ד פרום היא שהסכם הפשרה שהושג אצל כב' השופטת ברסלב מדבר בעד עצמו וטענותיהם של עו"ד עוז אינם עולים מנוסחו של הסכם הפשרה.
24.
לטענת הבנק ועו"ד פרום, עו"ד עוז הם אלו ששבו והפרו את הסכם הפשרה, בין היתר בכך שלאחר אישור מכר 1/3 מהנכס, לא שילמו את מלא התשלום החודשי (כפי שנקבע בהסכם הפשרה), לא השלימו את רישום הזכויות בנכס ע"ש שרבליס ועל שמם תוך 30 יום מאישור כב' ראש ההוצל"פ וכדומה.
25.
לטענת הבנק ועו"ד פרום, עו"ד עוז הם אלו שפתחו בכ-25 הליכים משפטיים שכל מטרתם היתה להכשיל את כונס הנכסים במילוי תפקידו .
26.
הבנק ועו"ד פרום מוסיפים וטוענים כי הנזקים הנטענים על ידי עו"ד עוז מופרכים ולא הוכחו.
טענות עו"ד פרום במסגרת התובענה שכנגד -
27.
במסגרת התביעה שכנגד – מלין עו"ד פרום כנגד התנהלותם של עו"ד עוז ולמעשה טוען כלפיהם את כל הטענות (כמעט) שהם טענו כלפיו, לרבות – הפרת הסכם הפשרה, הוצאת דיבה, התנהלות חסרת תום לב, פתיחת הליכי סרק וכו'.
28.
לטענת עו"ד פרום הושקעו, על ידו ועל ידי גורמים נוספים במשרדו, שעות עבודה רבות מעבר לשעות אשר מקובל להקדיש לתיק מימוש משכנתא, אשר עלותן הינה בסך של כ-210,400 ₪.
29.
לטענת עו"ד פרום ניסו הנתבעים שכנגד להכפיש את שמו, תוך כדי שהם תוקפים אותו באופן אישי וגורמים לו עגמת נפש רבה. בגין עגמת נפש, לשון הרע והתנהגות שאינה הולמת כלפי חבר למקצוע מטעם הנתבעים שכנגד, טוען עו"ד פרום כי יש לחייב את הנתבעים שכנגד, בסך של 150,000 ₪ נוספים, כך שסכום התביעה שכנגד היה כ-360,400 ₪.
האירועים הרלבנטיים לאחר תחילת ההליכים בתיק זה -
30.
כיון שהתביעה והתביעה שכנגד הוגשו במקביל לניהול ההליכים בתיק ההוצל"פ, במהלך הדיונים ארעו כמה "מאורעות" במסגרת הליכי הכינוס.
31.
ביום 10/12/2008, התקיים דיון נוסף בפני
ראש ההוצל"פ, אשר המליץ בזמנו על מינוי שמאי "ניטרלי", והצדדים הסכימו למנות שמאי מכריע אשר יקבע את שוויו של הנכס. בהתאם, מונה מר שלומי יפה (להלן: "השמאי המוסכם") אשר העריך את שווי השוק של הנכס בסך של 1,260,000 ₪, וחישב בהתאם, כי שווי 1/3 מהזכויות בנכס הוא 420,000 ₪ (ללא הפחתה בגין הליכי מימוש מהיר).
32.
בתאריך 25/6/2009 אישר ראש ההוצל"פ את מכירת זכויותיו של שרבליס בנכס לידי עו"ד עוז בתמורה למחיר כפי שקבע השמאי המוסכם – 420,000 ₪. הסכום שולם ע"י עו"ד עוז והם ביקשו לסלק את יתרת ההלוואה, על מנת למחוק את המשכנתא (במטרה למכור את הנכס).
33.
דא עקא שאף עתה לא הסתיימה מסכת האירועים כיון שבשלב הזה התעוררה מחלוקת לגבי הוצאות הכינוס, וכנגזר מכך – יתרת ההלוואה לסילוק. עו"ד פרום טען כי התמורה בסך 420,000 ₪ הינה "ברוטו", כי מסכום זה יש לנכות את הוצאות הכינוס וכי היתרה תופחת מיתרת ההלוואה וכך יתקבל הסכום שיש עוד לשלם על מנת לסלק את ההלוואה. המשיך עו"ד פרום וטען כי בשלב הזה לא ניתן לקבוע סופית את שיעור הוצאות הכינוס, לרבות בשל אי הבהירות לגבי חובות למס שבח. לכן, לשיטת עו"ד פרום, לא ניתן להעריך סופית את יתרת ההלוואה לסילוק – ולא ניתן לסלקה. עו"ד עוז טענו מנגד כי ניתן על נקלה לקבוע מהי היתרה לסילוק וכי אין סיבה לעכב את סילוקה ואת "שחרור" המשכנתא.
34.
במהלך דיון שהתקיים בתאריך 14/9/2009 בפני
, הושגה הסכמה לפיה במסגרת התביעה והתביעה שכנגד דכאן יטענו הצדדים גם באשר למחלוקת בכל הנוגע להוצאות הכינוס. בהתאם להחלטתי מיום 28/10/2009 עו"ד עוז הפקידו בקופת בית המשפט סך של 35,000 ₪ לשם הבטחת תשלום חלק מהוצאות הכינוס, ככל שתהיינה. הפקדה זו איפשרה את תשלום יתרת ההלוואה - והמשכנתא הוסרה.
35.
נתון אחרון רלבנטי (ואם לא רלבנטי, אזי בוודאי שמעניין) הוא כי בחודש פברואר 2010, כשמונה חודשים לאחר שרכשו עו"ד עוז את חלקו של שרבליס בנכס ופדו את חלקם, הנכס נמכר מטעמם לצד ג' בעבור סך של 2,800,000 ₪.
ההסדר הדיוני -
36.
בהמלצת בית המשפט – הצדדים הסכימו כי יינתן

פסק דין
בתיק זה על בסיס טיעוני הצדדים, ללא הגשת תצהירים, תוך הפניה למכלול המסמכים הקיימים בתיק ובהתחשב בכמה נתונים עובדתיים נוספים, כדלקמן:

(א)
מס השבח ששולם לגבי העסקה היה בסך של כ- 600 ₪.
(ב)
לאחר הסדר הפשרה התקיימה פגישה במשרדי עו"ד פרום בנוכחות מר בועז שרבליס. בנוסף, התקיימה שיחת טלפון עם אדם בשם אמנון שבתאי, מטעמו של בועז שרבליס, בכל הנוגע לתיק זה.
37.
עוד הוסכם כי בית המשפט אף יכריע בגובה הוצאות הכינוס שיש לשלם.
הערה לפני פירוט ההכרעה -
38.
אין לי ספק כי ההליכים בין הצדדים הועצמו וחרגו מכל פרופורציה ראויה. חמורה יותר היא העובדה שהמחלוקות בחלקן הגדול לא היו ענייניות אלא אישיות. קריאת מכלול המכתבים ששלחו הצדדים האחד אל השני, ובמיוחד המכתבים משולחנם של עו"ד עוז - מלווה בתחושות קשות ביותר. עו"ד עוז עשו שימוש בשפה בוטה, ייחסו לעו"ד פרום התנהלות שיש בה רמיה ו"תשבוחות" אישיות לרוב – ללא כל צורך, ויש להצר על כך, בוודאי שעה שהמדובר בחברים למקצוע.
דיון והכרעה -
39.
לגופם של דברים, לאחר שבחנתי את מכלול המסמכים וכתבי הטענות ולאחר שקילת הטענות של הצדדים בסיכומיהם - מסקנתי היא כי דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות וכי הוצאות הכינוס הינן בסך של
כ-50,000 ₪ - והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.
נפקותו של הסכם הפשרה כמעשה בית דין -
40.
כבר מקריאת תיאור השתלשלות האירועים עולה כי החלק העיקרי של טענותיהם של עו"ד עוז נטען כבר במסגרת התביעה הראשונה ו/או הבקשה לצו מניעה ו/או הבקשה השניה לצו מניעה ו/או בתיק ההצל"פ. עיון במסמכים הרלבנטיים מאפשר השוואה בין הטענות דשם לבין הטענות דכאן, וניתן לראות שהטענות זהות (לרבות הטענות באשר להתנהגותו חסרת תום הלב של הבנק ו/או עו"ד פרום בעת ניהול המשא והמתן הראשוני בין הצדדים, באשר לחזרתו של הבנק מההסכמות הראשוניות קודם פתיחת תיק ההוצל"פ, התנהלותם הרשלנית של הבנק ושל עו"ד פרום, הוצאת הדיבה כלפי עו"ד עוז וכיוצ"ב טענות). משמע, שמרבית הטענות שנטענות עתה הינן "מיחזור" של טענות קודמות - ויש לגביהן השתק פלוגתא והשתק עילה.
41.
מעבר לכך, בהסכם הפשרה הוסכם במפורש כי עו"ד עוז חוזרים בהם מכל טענותיהם כלפי הבנק ו/או מי מטעמו וכי הם מוותרים על טענות עתידיות בכל הנוגע להתנהלות הרלבנטית. לכן, לא ניתן לשוב ולפתוח לדיון חוזר את טענות עו"ד עוז באשר לאירועים שהתרחשו קודם לחתימת הסכם הפשרה.
42.
למרות האמור לעיל, מצאתי לנכון להתייחס רק לטענה אחת מתוך מכלול הטענות, והיא טענת עו"ד עוז לפיה הם לא היו חייבים לסלק את יתרת ההלוואה כלפי הבנק, בשל חובותיו של שרבליס. היום, לאחר שההלוואה סולקה – אין טעם רב להכריע בטענה זו, כיון שנדמה לי שגם עו"ד עוז שינו מעט את עמדתם בנושא, ויחד עם זאת – חשוב לומר כי לדעתי מעולם לא היה בסיס לטענה זו ומוטב היה שלא להעלותה. שהרי על פי הסכם ההלוואה מול הבנק, ההתחייבות של עו"ד עוז ושל שרבליס היתה "ביחד ולחוד", וברי כי שני עורכי הדין עוז מבינים את המשמעות של הדברים. מכאן שעמדת עו"ד עוז, לפיה כל אחד מהלווים חב כלפי הבנק ב-1/3 מהתשלום בלבד ואין הוא "אחראי" לפיגורים מצד צד אחר, היתה גישה חסרת כל יסוד, והיא היתה החוליה הראשונה בשרשרת האירועים המיותרת בה עסקינן.
43.
לאור המקובץ, לא אדון כלל בשאר הטענות ההדדיות של הצדדים לגבי ההתנהלויות לפני הסכם הפשרה. הסכם הפשרה מגלם בתוכו את כל ההסכמות והוויתורים בהקשר זה ויש להסתפק בכך.

האם הופר הסכם הפשרה ?
44.
לגישתי, עו"ד פרום והבנק לא הפרו את הסכם הפשרה ואדון במובחן בטענות עו"ד עוז.
45.
ניהול הליכי המימוש לגבי כל הנכס ולא רק לגבי 1/3 מהזכויות

– לא מצאתי כי נקבע בהסכם הפשרה כי עו"ד פרום, בתפקידו ככונס נכסים, נדרש "לצמצם את בקשת המימוש ל-1/3 מהזכויות בנכס". נהפוך הוא - סעיף 7 להסכם הפשרה קובע מפורשות כי עו"ד פרום ימשיך בהליכי כינוס הנכסים על מלוא הזכויות בנכס, ובסעיף 8 להסכם הפשרה עו"ד עוז אף מסכימים למינוי כונס הנכסים בתיק ההוצל"פ.
46.
הגשת בקשה מטעם עו"ד פרום לקבל לידיו סמכות לפנות את עו"ד עוז מהנכס

– לא מצאתי כי יש בהסכם הפשרה הוראה האוסרת על הגשת בקשה שכזו, המדובר בסמכויות כלליות של כונס, ולא ניתן לומר שעסקינן בהפרה של הסכם הפשרה.
47.
אי דיווח מיידי לראש ההוצל"פ על תשלום סך של 33,000 ₪

- לא שוכנעתי כי קיימת הוראה ספציפית בהסכם הפשרה שהופרה בהקשר זה.
48.
הדרכת השמאי מטעם הבנק

– בסעיף 9 להסכם נקבע במפורש כי השמאי הרלבנטי הוא שמאי מטעם הבנק. אילו הצדדים היו מעוניינים למנות שמאי "חיצוני" היה עליהם להתנות זאת במפורש (ויש לזכור שעסקינן בשני עורכי דין). לגבי "הדרכה" או "הנחיה" להעריך את הנכס על הצד הגבוה - הרי שלא קיים ולו בדל של ראיה לגבי מעשה שכזה, ומן הראוי היה להמנע מהעלאת טענה כה חמורה ללא ביסוס (היות ויש בה כדי לפגוע ביושרו של עו"ד פרום וביושרו של אותו שמאי מטעם הבנק, וראו את ע"א 475/80 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד מ (1) 589 ואת ע"א 10281/03 קורן נ' ארגוב, מאגר נבו (2006)). באשר למכתבו של שמאי הבנק מיום 24/9/2008, אשר עליו סומכת הטענה – אומר שנדמה לי שניתן לפרש את המכתב בדרכים שונות והוא כשלעצמו לא מוכיח "הדרכה" אסורה מצד עו"ד פרום. למעלה מן הצורך, אציין כי בדיעבד התברר שהשמאי מטעם הבנק העריך את הנכס באופן יותר מדויק מאשר השמאי המוסכם – וזאת אם נשווה את שתי השומות למחיר בו נמכר הנכס ע"י עוד עוז.
49.
התנגדות לשמאות נגדית מטעם עו"ד עוז

–
לפי סעיפים 9 ו-10 מינוי השמאי מטעם הכונס אינו תלוי בהגשת שומה מטעם עו"ד עוז ולמעשה אין בהסכם הפשרה זכר לזכותם של עו"ד עוז להגיש חוות דעת מטעמם. אולי היה צריך לכלול תנאי שכזה בהסכם הפשרה – אך כל עוד הוא לא קיים, לא ברור לי כיצד עו"ד עוז יכולים לטעון שקיימת כאן הפרה.
50.
ניסוח טיוטת חוזה המכר שלא בהתאם להוראות הסכם הפשרה

-
עו"ד עוז מציינים כמה דוגמאות לסעיפים בטיוטת חוזה המכר שלשיטתם סותרים את הסכם הפשרה, כגון - סעיף 2.1 לטיוטת חוזה המכר שם נכתב כי עו"ד עוז מצהירים שידוע להם שעסקת המכר כפופה לאישור הבנק, בעוד שהאישור כבר קיים מעצם החתימה על הסכם הפשרה. טענה זו אינה דורשת התייחסות מפורשת ובוודאי שאין עסקינן בהפרה של הסכם הפשרה.
51.
דוגמא נוספת היא שבהסכם הפשרה נקבע כי התשלום הראשון יבוצע תוך 30 יום מיום אישור המכר ולעומת זאת בחוזה המכר נכתב כי על עו"ד עוז לשלם לכונס הנכסים באופן מיידי. בחנתי את סעיף 10 להסכם הפשרה וסבורני כי הסעיף נוסח בצורה לא חד משמעית. מחד -
נרשם כי עו"ד עוז יחתמו על חוזה מכר בנוסח המקובל אצל כונס הנכסים, קרי - הצדדים לא היו אמורים לנסח במשותף חוזה מכר שיהיה מקובל על שניהם אלא הסכימו לנוסח מסוים שיוכתב חד צדדית ע"י הכונס. מאידך, הדרישה לתשלום מיידי אכן אינה מתאימה להסכם הפשרה. מכאן, שקיימת אי בהירות לגבי נושא זה – ובמצב דברים שכזה בוודאי שלא אוכל לומר שעצם משלוח טיוטת חוזה המכר, הכוללת אי דיוק זה, מהווה הפרה של הסכם הפשרה. לו היו הצדדים מתנהלים בצורה קולגיאלית – ניתן היה לפתור את הבעיה ולתקן את הסעיף ה"שגוי" בטיוטת הסכם המכר; אך מכאן ועד הטענה לפיה ההסכם הופר – קיים מרחק רב (וראו את ע"א 10362/03 ברזני נ' אחים בן רחמים, מאגר נבו (2009), באשר לחובת תום הלב בקיום הסכם הפשרה).
52.
ניהול מו"מ עם גורמים שלישים במטרה לטרפד את הסכם הפשרה

- לא מצאתי ראיות לגבי כך שעו"ד פרום ניהל משא ומתן עם גורם שלישי לאחר שנחתם הסכם הפשרה. נכון הוא שהתקיימה פגישה עם מר בועז שרבליס (ולמיטב הבנתי המדובר בבנו של שרבליס) בניסיון לבחון עסקה כלשהי, אך מכיוון שלא הוגשו תצהירים מטעם אותם גורמים שלישיים (מר שבתאי ומר בועז שרבליס) הרי שלא הוכח מה היה תוכן הפגישה ומקל וחומר לא הוכח כי מטרת הפגישה
היתה "לטרפד את הסכם הפשרה".
53.
לסיכום, לא הוכח כי עו"ד פרום פעל בניגוד להסכם הפשרה או כי הוא הפר אותו, בוודאי שלא הוכח שהיתה לו כוונה "לטרפד" את ההסכם, וממילא הסוגיה תיאורטית במובן זה שהיום אנו נמצאים במצב בו הסכם הפשרה בוצע במלואו.
האם הבנק ועו"ד פרום ביצעו את עוולת הנגישה או שנהגו ברשלנות ?
54.
בהקשר זה מתארים עו"ד עוז מסכת שלמה של הליכים משפטים שהתנהלו בבית המשפט ובפני
כב' ראש ההוצל"פ, כאשר לטענתם הדבר עולה כדי נגישה ורשלנות. אכן בחינת המסמכים הרבים מגלה קיומם של עשרות (!!!) הליכים משפטים אך לא אוכל לקבל את הטענות לגבי נגישה או רשלנות. ואנמק -
55.
עוולת הנגישה

מוגדרת בסעיף 60 לפקודת הנזיקין, לאמור:

"נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון , ובלי סיבה סבירה ומסתברת - של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי
שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים".

ההליך הראשי בו פתחו עו"ד פרום והבנק היה הליך מימוש המשכנתא בהוצל"פ, וכפי שציינתי לעיל – לא מצאתי כל פסול בפתיחת ההליך, ניתן היה לממש את כל הנכס בגין חובו של שרבליס, וממילא הסוגיה כבר הושתקה בהסכם הפשרה. מעבר לכך, אין עסקינן בהליך פלילי, או בפשט"ר או בפירוק, וההליך אף לא נסתיים "לטובתם" של עו"ד עוז. את שאר ההליכים הרבים פתחו דווקא עו"ד עוז – ולכן נדמה לי שאין כל בסיס לטענות לגבי עוולה זו. טוענים עו"ד עוז כי הם "נאלצו" לפתוח בהליכים מטעמם בשל ההתנהגות של עו"ד פרום – ברם אולם, אינני מקבלת טענה זו, ואף אם כך היה – הוראות החוק מתייחסות במפורש למי שפותח בהליך ולא למי שגורם לאחר לפתוח בהליך.
56.
באשר לעוולת הרשלנות

-
בע"א 243/83 עיריית ירושלים נגד גורדון, פ"ד לט(1) 113 וברע"א 1565/95 סחר ושירותי-ים נ' שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638, נקבע כי באופן עקרוני ניתן לבסס תביעה בעוולת רשלנות כנגד תובע הנוקט הליך סרק כנגד בעל דין יריב.
57.
בפרשת גורדון

(בסעיף 25), נפסק כי:

"על כן, אפילו לא מתקיים יסוד זה או אחר של עוולת הנגישה, עדיין יש מקום לבחון, אם אין מקום לגבש אחריות בנזיקין על-פי עוולות אחרות, כגון איסור לשון הרע או רשלנות. כך, למשל, אם הליך פלילי או אזרחי הוגש ברשלנות, אין אחריות במסגרת עוולות הנגישה, אך אין בכך כדי למנוע, א-פריורי, אחריות בעוולת הרשלנות, ובלבד שיסודותיה של זו נתקיימו".
58.
פרשת גורדון עסקה בחובות זהירות שבין רשות ציבורית לבין הפרט, ובהמשך – בפרשת סחר ושירותי-ים, נקבע כי ההלכה חלה לגבי מערכת היחסים שבין כל תובע פוטנציאלי לבין כל נתבע פונציאלי, וכך נקבע (בסעיף 18):

"... מאז פסק הדין בעניין גורדון אין עוד מקום לפקפק, כי נפגע מהליך שיפוטי, אשר ננקט על-ידי יריבו תוך הפרת חובת הזהירות המוטלת עליו (בהנחה וככל שהיא חלה), עשוי למצוא את תקנתו במסגרת עוולת הרשלנות. הוא הדין במי שנפגע מהליך שיפוטי שננקט נגדו במזיד, תוך שימוש לרעה בזכות הגישה לבית המשפט. זאת, לא רק מפני שפגיעה במעשה מכוון היא, בעליל, יותר חמורה מפגיעה שנגרמה עקב מעשה רשלני, אלא גם מפני שיסוד ההתרשלות כולל, מניה וביה, גם מעשים מכוונים."

ואפנה גם לספרו של ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית- מבוא ועקרונות יסוד, (ירושלים, תשנ"ט 1999) עמ' 47 ולת.א. (שלום בית-שאן) 348/04 זריהו נ' טרבלסי, מאגר נבו (2005).
59.
יחד עם זאת, במקרה הנוכחי,

עו"ד עוז לא הוכיחו כי עו"ד פרום פעל ברשלנות בעת פתיחת הליכי המימוש או בעת שהמשיך בניהול הליכי המימוש. אין טעם לחזור שוב על עמדתי לפיה ההליכים נפתחו כדין וכי הסוגיה הוכרעה כבר במסגרת הסכם הפשרה.
האם עו"ד פרום הפר את חובותיו ככונס נכסים ?
60.
לטענת עו"ד עוז מכלול האירועים מבסס את טענתם כי התנהלותו של עו"ד פרום ככונס נכסים אינה עומדת בסטנדרטים של תום לב וכי הוא הפר את חובת הנאמנות כלפיהם ואת החובה להפריד בין תפקידו ככונס נכסים לבין תפקידו כבא כוח הבנק.
61.
לא אוכל לקבל את טענותיהם של עו"ד עוז בהקשר זה.
62.
אני סבורה שעו"ד עוז לא הצביעו על התנהלות ספציפית שיש בה כדי להעיד על כך שעו"ד פרום הפרת את חובותיו ככונס נכסים, ומעבר לכך – לו היה ממש בטענות שכאלו היה מכריע בהן ראש ההוצל"פ, מכח סמכותו בהתאם לסעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. אזכיר כי עו"ד עוז פנו לראש ההוצל"פ בדרישה להעביר את עו"ד פרום מתפקידו, בשל אותן טענות בדיוק, אך הם ויתרו על מתן הכרעה בבקשה ובהסכם הפשרה הם ויתרו על כל טענותיהם בהקשר זה.
דרישה לפיצוי בגין פגיעה בשמם הטוב של עו"ד עוז -
63.
עו"ד עוז טענו כי התנהגות עו"ד פרום והבנק מהווה עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, שכן בהתנהגותם יש משום פגיעה במעמדם של עו"ד עוז כעורכי דין. טענות אלו לא הוכחו. אין עסקינן ב"לשון הרע", לא ברור לי כלל מהו "הפרסום" הנטען ונדמה לי שמוטב היה שלא להעלות את הטענה (וראו בהקשר זה את רע"א 1104/07 עו"ד חיר נ' עו"ד גיל, מאגר נבו (2009) על דרך של "קל וחומר").
עשיית עושר ולא במשפט -
64.
טענתם האחרונה של עו"ד עוז הינה כי נקיטת הליכי הסרק על ידי עו"ד פרום והתמשכות ההליכים, הביאה במכוון להגדלת החיובים בריבית פיגורים בהלוואה דבר המקנה להם סעדים מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. היות וכבר נקבע שעו"ד פרום לא נקט בהלכי סרק, והיות ואני מוצאת שיתכן מאוד שחלוף הזמן נגרם בשל התנהלותם של עו"ד עוז – נדמה לי שאין כל בסיס לטענה שכזו.
התובענה שכנגד-
65.
כאמור בפתיח, עו"ד פרום הגיש תובענה שכנגד אשר נסבה סביב עילות דומות לעילותיהן של עו"ד עוז. הדבר מלמד על הלך הרוח המתנצח שבין הצדדים וכבר ציינתי לעיל שהמדובר בהליכים משפטיים רוויי אמוציות ויש להצטער על הדרך שבה התנהלו הדברים.
66.
אם נבחן את העילות הפרטניות שלהן טוען עו"ד פרום, נמצא שיש לדחותן – מאותן הסיבות אשר בעטין נדחו טענותיהם של עו"ד עוז. עיקר הטענות ההדדיות "נבלעו" בהסכם הפשרה וחלקן האחר אינו רלבנטי עוד – שעה שהלוואה סולקה. את ההוצאות שהיה מקום לפסוק במסגרת ההליכים השונים – היה צריך לדרוש במקום אחר ובזמן אחר. את חוסר הבהירות שבהסכם הפשרה היה צורך לפתור בהדברות מקצועית וחברית, מה גם שניתן היה למנוע את הבעיה מבעוד מועד (וזאת לו היה עו"ד פרום בוחן את טיוטת חוזה המכר טרם העברתו לעיון עו"ד עוז ודואג להתאימו להסכם הפשרה בכל הנוגע למועד תשלום התמורה).
67.
בכל אופן, לא מצאתי כל מקום לחייב את עו"ד עוז לשלם לעו"ד פרום או לבנק פיצוי בשל שעות העבודה המרובות שהושקעו בתיק זה – והתנהלותו של עו"ד פרום בכל הנוגע לסגנון ההדברות מול עו"ד עוז הביא בין היתר להתמשכות ההליכים.

סיכום ביניים –
68.
אשר על כן, דין התביעה והתביעה שכנגד להדחות, ואסיים בבחינת גובה הוצאות הכינוס שיש צורך לשלם (ואזכיר כי הצדדים הסכימו שאכריע בסוגיה).
שאלת הוצאות הכינוס-
69.
עו"ד פרום טוען כי בהתאם להוראת סעיף 11 להסכם הפשרה, הוצאות הכינוס הן חלק מהתמורה שתתקבל כנגד רכישת 1/3 מהזכויות וכי הוצאות הכינוס, כפי שאושרו על ידי ראש ההוצל"פ, הינן בסך של 50,304 ₪.
70.
לטענת עו"ד עוז, הבנק ועו"ד פרום אינם זכאים כלל להוצאות כינוס, וזאת בהתבסס על סעיף 11 להסכם הפשרה. כמו כן, טוענים עו"ד עוז כי הואיל והם רכשו את חלקו של שרבליס הרי שלפי סעיף 34א לחוק המכר, הנכס היה אמור להיות "נקי מכל חוב", ולכן על הבנק ועו"ד פרום לפנות בדרישה לשרבליס לכיסוי הוצאות הכינוס. באשר לשכר טרחתו של כונס הנכסים, עו"ד עוז טוענים כי עו"ד פרום כלל לא ביצע את הליכי הכינוס, כי תפקידו היה טכני גרידא ולכן הוא אינו זכאי לשכר כלל וכלל.
71.
אף כאן לא אוכל לקבל את עמדתם של עו"ד עוז.
72.
סעיף 11 להסכם הפשרה, קובע בזו הלשון:

"התמורה שתתקבל ממכירת 1/3 הזכויות תשמש לכיסוי הוצאות הליך הכינוס, חובות הרובצים על הנכס, ... ולאחר מכן לכיסוי חוב הפיגורים בהלוואה..."
73.
לעניות דעתי, לא ניתן לקרוא לתוך סעיף זה את הפרשנות לה טוענים עו"ד עוז – אלא להיפך. אני מוצאת שהסעיף מלמד בוודאות שיש מקום לשלם את הוצאות הכינוס, משמע שהתמורה ששילמו עו"ד עוז כנגד 1/3 מהזכויות הינה "ברוטו" ויש לנכות ממנה את הוצאות הכינוס. אזכיר בפעם האחרונה כי את הסכם הפשרה ניסחו שלושת עורכי הדין יחדיו ובמידה והיתה כוונה שלא לשלם את הוצאות הכינוס - היה עליהם לעשות זאת במפורש.
74.
את הטענה לגבי הפנית הדרישה לשרבליס יש לדחות מאותו הטעם.
75.
את הטענה לפיה פועלו של הכונס היה טכני והוא אינו זכאי לשכר היה צריך לגנוז, או להפנות למחוקק - על מנת שישנה את הוראות החוק בהקשר זה.
76.
לכן, יש לשלם לעו"ד פרום את הוצאות הכינוס – כולל את שכרו ככונס.
77.
הואיל וראש ההוצאה לפועל אישר את דו"ח כונס הנכסים לרבות ההוצאות המפורטות בו, הרי שלא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטת כב' ראש ההוצל"פ מה גם שההליך הראוי להתערבות בקביעותיו של ראש ההוצל"פ הוא הליך של ערעור לגביהן.
78.
באשר להוצאה בגין מס שבח, הרי שלנוכח הצהרתו של עו"ד פרום מיום 15/3/2010 לפרוטוקול, יש להפחית את ההוצאה בגין מס שבח לכ-600 ₪ בלבד.
79.
באשר לשכרו של עו"ד פרום ככונס נכסים - תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין כונסי נכסים), תשס"ב-2002 קובעות את אופן עריכת חישוב שכר טרחת כונס נכסים ותקנות אלו חולשות על ענייננו. לאחר שבדקתי מצאתי כי החישוב שערך עו"ד פרום מתאים להוראות שבתקנות, ושכרו יהא 40,422 ₪ כולל מע"מ.
80.
לכן אני קובעת כי על עו"ד עוז לשאת בהוצאות כינוס הנכסים הבאות: שכרו של עו"ד פרום - 40,422 ₪, תשלום בגין מס שבח – 600 ₪, תשלום לשמאי גדעון גולדשטיין - 1,155 ₪, תשלום לשמאי המוסכם - 6,930 ₪, אגרת פתיחת תיק הוצל"פ - 952 ₪, ובסך הכל – 50,059 ₪.
הואיל והופקדו בקופת בית המשפט 35,000 ₪ על חשבון ההוצאות, יש לבצע את החישוב המתאים ולשלם את היתרה.
סיכום -
81.
לאור כל האמור לעיל, התביעה והתביעה שכנגד נדחות וכל צד ישא בהוצאותיו.
82.
הכספים שהופקדו בקופת בהמ"ש על חשבון הוצאות הכינוס יועברו לידי עו"ד פרום.
83.
את יתרת הוצאות הכינוס יש לשלם בתוך 21 יום.

ניתן היום,
ד' חשון תשע"א, 12 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 11046-11/08 שלמה בר-עוז, אורי בר-עוז נ' גדעון פרום, בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/10/2010)