פסקי דין על חב' מדיסון הנדסה בע"מ | פסקי דין על מי ברק תאגיד המים של בני ברק | פסקי דין על עיריית בני ברק ואח' |

6901/10 ברמ     17/10/2010




ברמ 6901/10 חב' מדיסון הנדסה בע"מ נ' מי ברק תאגיד המים של בני ברק בע"מ, עיריית בני ברק ואח'






בבית המשפט העליון

בר"ם 6901/10

בפני
:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
חב' מדיסון הנדסה בע"מ



נ ג ד

המשיבות:
1. מי ברק תאגיד המים של בני ברק בע"מ
2. עיריית בני ברק

3. הראל יוסי קבלן עבודות צנרת ועפר בע"מ

4. י.א.ד.י.ב הנדסה קבלנית בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 6.9.10 ב-עת"מ 433560-08-10 שניתנה ע"י כב' סגן הנשיא, השופט י' זפט ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקשת: עו"ד אהוד גרא; עו"ד לובה טחלוב

בשם המשיבה 1: עו"ד חגית פדהאל

בשם המשיבה 3: עו"ד דפנה חצור

בשם המשיבה 4: עו"ד עופר נתנאל
החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה, השופט י' זפט) מתאריך 6.9.2010, שלא ליתן למבקשת צו ביניים להשעיית הליכי מכרז, עד להכרעה בעתירה מינהלית שהגישה.

2. המשיבה 1 פרסמה בחודש אפריל 2010 מכרז פומבי ל"אחזקת רשת מים בבני ברק". המכרז כולל "תחזוקה, שיקום ושדרוג רשתות מים". אחד מתנאי הסף להשתתפות במכרז היה כי "הקבלן יציג נסיון ויכולת בביצוע עבודות תחזוקה / תיקוני שבר וביצוע עבודות ברשת מקומית, של לפחות 5 שנים, בעיר בגודל דומה, לפחות". שמונה הצעות הוגשו למכרז, מהן זו של המבקשת, שהציגה אישורים המלמדים על כי עסקה בהחלפה ובהנחה של צנרת מים ביישובים שונים. ועדת המכרזים של המשיבה 1 פסלה ארבע מן ההצעות, לרבות זו של המבקשת, על-יסוד קביעתו של היועץ לוועדה, שלפיה המציעות לא הציגו מסמכים המעידים על ביצוע עבודות אחזקה כנדרש בעיר בגודל דומה לשל בני ברק. הצעת המשיבה 3 הוכרזה כזוכה במכרז.

3. נוכח האמור הגישה המבקשת עתירה מינהלית, בה טענה כי לא היה מקום לפסול את הצעתה, וכי אילולא הפסילה – הצעתה היתה צריכה להיות מוכרזת כזוכה, שכן היתה הזולה מבין ההצעות הכשרות. בגדרי האמור עתרה המבקשת לצו ביניים שיאסור על המשיבה 1 לבצע כל פעולה בקשר עם המכרז עד להכרעה בעתירה. המשיבות 1 ו-3 התנגדו לבקשה, וטענו כי המבקשת לא הציגה כל אישור על ניסיון בביצוע עבודות תחזוקה (הדורשות שירות שוטף והיענות מיידית לתיקון תקלות דחופות), להבדיל מפרויקטים להנחת תשתית (הנעשים ללא לחץ זמן, עם תכנון מראש, ועם צנרת חדשה). הן טענו עוד כי מאזן הנוחות נוטה לרעת המבקשת שכן נדרשת בדחיפות תחילת ביצוע עבודות המכרז, לקראת חגי תשרי, וכי אם בהמשך יתברר כי דין הצעת המבקשת להיות מוכרזת כזוכה – לא תהא מניעה להעביר לה את ביצוע עבודות המכרז.

4. הבקשה לצו ביניים נדחתה בהחלטת כב' סגן הנשיאה, השופט י' זפט, בתאריך 6.9.2010. בית המשפט קבע כי סיכויי העתירה נמוכים, שכן המבקשת הוכיחה ניסיון בהנחת קווי מים ובהחלפתם, שעה שנדרש ניסיון בעבודות תחזוקת קווי מים, ואם סברה ועדת המכרזים שהניסיון שאותו הוכיחה המבקשת איננו עונה על הדרישה לניסיון בעבודות מסוג עבודות המכרז – לכאורה אין עילה להתערבות שיפוטית בהחלטתה. כן קבע בית המשפט שמאזן הנוחות איננו נוטה לטובת המבקשת. המבקשת אף חויבה בשכר טרחת עורכי דינן של המשיבות 1 ו-3, בסכום של 20,000 ש"ח לכל אחת מהן.

5. מכאן הבקשה שבפני
. מבחינת סיכויי העתירה, טוענת המבקשת כי פרשנות ועדת המכרזים ובית המשפט קמא את תנאי הסף של הצגת "נסיון ויכולת בביצוע עבודות תחזוקה / תיקוני שבר וביצוע עבודות ברשת מקומית" – שגויה. לשיטתה, הסימן "/" משמעו "או", כך שעל המציע להוכיח ניסיון בביצוע עבודות תחזוקה או בביצוע תיקוני שבר (הם תיקונים דחופים של צינורות מים וביוב לאחר שנבקעו). בנוסף, לשיטתה, "תחזוקה" איננה תחזוקה שוטפת דווקא, וכי ניסיון בהחלפת צינורות עונה על הגדרת "תחזוקה". המבקשת מוסיפה כי אילו היו מבקשים ממנה מסמכים נוספים להוכחת הניסיון הנדרש, היה ביכולתה להציג אישורים מתאימים. לראייה, היא מצרפת לבקשתה אישורים – שהוכנו רק לקראת הגשת הבקשה שבפני
– מטעם תאגיד המים של עיריית ראשון לציון, בין היתר, על ביצוע עבודות במשך שבע שנים שכללו "החלפת צנרת חדשה, שיקום צנרת קיימת, תיקוני שבר ועבודות אחזקה ברשת המים הקיימת". אישורים אלה מסירים לסברת המבקשת כל ספק כי היא עומדת בתנאי הסף האמור. מבחינת מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי אין כל מניעה שמי ששימש עד כה כקבלן עבודות התחזוקה של עיריית בני ברק, המשמש אף כקבלן משנה של המשיבה 3, ימשיך בעבודתו עד להכרעה בעתירה. המבקשת מוסיפה כי חלק מן המכרז כולל הנחת תשתית, כך שאם לא ייעצרו עבודות המכרז – תופקע ממנה האפשרות לבצע לפחות חלק מאותן עבודות, אף אם יימצא לבסוף כי דין עתירתה להתקבל. המבקשת עותרת עתה למגוון סעדים, לרבות החזרת הדיון לבית המשפט הנכבד קמא על מנת שישקול הסדר ביניים מסויים שהוצע על-ידה – סעדים שיש לציין כי אינם תואמים במלואם את שנתבקש על-ידה בגדרי הבקשה לצו ביניים. אחרונה משיגה המבקשת על ההוצאות שבהן חויבה.

6. המשיבות 3-1, בתמצית, חזרו על עיקרי תשובותיהן בבית המשפט הנכבד קמא, וסמכו ידיהן על החלטתו. כן טענו הן כנגד שינויי חזית נטענים של המבקשת, בין עמדתה בערכאה הדיונית לבין עמדתה ואף בקשותיה בבית משפט זה. הן התרעמו אף על ניסיונה של המבקשת לצרף לתיק בית המשפט, ללא היתר, מסמכים חדשים, שלא צורפו למכרז ושנועדו לכאורה להוכיח כי היא עומדת בדרישות המכרז אף כפי שהמשיבה 1 פירשה אותן.

המשיבה 4, שאף הצעתה שלה (שהייתה זולה משל המבקשת) נפסלה, והיא יזמה הליכים משפטיים נפרדים נגד המשיבות 2-1, הודיעה כי היא סבורה "בהיסוס" כי יש לדחות את הבקשה דכאן.

7. דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות. מן המסמכים שבפני
עולה כי המבקשת צירפה להצעתה שלושה אישורים, והם בלבד, מעיריות ותאגידי מים של עיריות בסדר גודל דומה לשל בני ברק (ראשון לציון, אשדוד ונתניה): אחד – להחלפת צנרת מים, במשך תקופה של שנתיים; שני – לפרויקט מסוים להנחת צנרת, במשך תקופה לא ידועה, ושלישי – החלפה והנחה של קווי מים, אף זאת במשך תקופה לא ידועה. אישורים אלה, על פניהם, אינם עונים על הנדרש בתנאי הסף של המכרז. טענת המבקשת כי לא נדרשת כלל הוכחת ניסיון בביצוע תיקוני שבר, כי אם תחזוקה בלבד – איננה פשוטה. טענתה כי אין לפרש את הביטוי "תחזוקה" במובן של תחזוקה שוטפת, כי אם במובן של הנחת צנרת חדשה – מוקשית לכאורה עוד יותר. נוסיף, כי המבקשת איננה מתמודדת כלל עם העובדה שלא הציגה אישורים על ניסיון בעבודות כלשהן במשך חמש שנים, כנדרש בתנאי הסף. בנסיבות אלה, הרי שקיימים מכשולים גבוהים בדרכה של המבקשת להניע את בית המשפט להתערב בהחלטת ועדת המכרזים ובעמדת יועצה המקצועי, שלפיהן האישורים האמורים אינם עונים על הנדרש. טענתה של המבקשת כי אילו היו נותנים לה הזדמנות, היתה מציגה אישורים נוספים, העונים על דרישות המשיבה 1 אף לשיטתה של זו – אף היא איננה נקייה מקשיים. ככלל, על מציע להגיש את כל המסמכים המעידים על עמידתו בתנאי הסף במועד האחרון להגשת ההצעות, ולא טיפין טיפין ולפי דרישה נוספת. הצעה שהייתה חסרה או פגומה במועד הגשתה תיפסל, למעט במקרה של קיום החריגים, המאפשרים לועדת המכרזים להכשיר את ההצעה, בהתאם לשיקול דעתה (ראו: עע"ם 1811/09 אסום חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מועצה אזורית שדות נגב, בפיסקה 23 והאסמכתאות שם (לא פורסם, 6.1.2010)). יצוין עוד, כי משעמדתה העקרונית של המבקשת, שבה אחזה בבית המשפט הנכבד קמא, הייתה שפרשנותה את הוראות המכרז היא הנכונה והאישורים שהציגה – די בהם, הרי שספק רב אם ניתן להכשיר עתה את הצעתה בדרך חלופית, של הוספתם עתה (ללא היתר) של אישורים חדשים שלא באו לעולם אלא בעיצומם של ההליכים המשפטיים. אחרונה יצוין, כי הוספת טענות, צירוף אסמכתאות חדשות, וניסוח סעדים המבוקשים בגדרי הבקשה למתן רשות ערעור באופן שהוא שונה מן הבקשה שהוגשה בערכאה הדיונית – מלמד אף הוא על כי אין הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט הנכבד קמא.

באשר למאזן הנוחות, נחה דעתי כי אף זה איננו נוטה בבירור לטובת המבקשת, ודאי לא במידה שבה, בשילוב עם סיכויי העתירה הבלתי-מבטיחים לכאורה, תתקיים הצדקה למתן צו הביניים המבוקש. הצעת המבקשת כי קבלן אחר ימשיך בביצוע עבודות תחזוקה, במקום שהמשיבה 1 תזכה בשירותי המשיבה 3 בהתאם לדרישות המכרז – איננה משכנעת. אילו הייתה המשיבה 1 שבעת רצון משירותיו של הקבלן הנוכחי ומצורת ההתקשרות עמו, חזקה עליה שלא הייתה עורכת את המכרז בעיתוי שבו נערך. משפורסם המכרז – ראוי לאפשר למשיבה 1 לממש את תוצאותיו לאלתר, במקום לכפות עליה להמשיך ולקבל שירותי תחזוקה ברמה בלתי מספקת, עם רמת היענות ירודה של הקבלן ושימוש בציוד בלתי מתאים, כטענתה. בכל מקרה, משלא הציגה המבקשת בגדרי הבקשה המקורית לצו ביניים, שהגישה בבית המשפט הנכבד קמא, כל נזק מיוחד שייגרם לה כתוצאה מאי-מתן הצו, הרי שדין הבקשה ממילא היה להידחות. טעם נוסף המצדיק את דחיית הבקשה קשור בפער הזמנים המשמעותי – שבועיים ימים – שבין מועד קבלת החלטתו של בית המשפט קמא לבין מועד הגשת הבקשה לבית משפט זה (בתאריך 21.9.2010, ואף זאת תוך שהבקשה הוגשה ללא כל המסמכים הרלבנטיים, ורק בעקבות החלטתי מאותו תאריך הושלם החסר), כל זאת כאשר בינתיים החל כבר ביצוע העבודות בהתאם למכרז.

8. באשר להוצאות שהושתו על המבקשת: באלו אין דרכו של בית משפט שלערעור להתערב, בשים לב לשיקול דעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית בקביעת ההוצאות (ראו: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395 (2005)). זאת, למעט במקרים חריגים, שהמקרה דנן איננו נמנה עמם. משעתרה המבקשת לצו הביניים, ומשנאלצו המשיבות 1 ו-3 להגיש תגובה סדורה ומפורטת לבקשת המבקשת, הרי שדחיית הבקשה מטבעה תגרור אחריה (בהיעדר טעמים מיוחדים) חיוב בהוצאותיהן הריאליות של המשיבות. זאת, בכפוף להיות הוצאות אלה סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך (ראו: ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, בפיסקאות 19, 21 (2005)). במקרה דנן ההוצאות שנפסקו, אינן נראות כחורגות מן הסביר, בגדרי הכלל האמור לעיל, וזאת אף אם לא נתקיים דיון בעל-פה, שהיה רק מוסיף להוצאות האמורות. אעיר, כי הצעת המבקשת, שלפיה היה ראוי לו לבית המשפט הנכבד קמא להותיר את שאלת ההוצאות פתוחה עד להכרעה בהליך העיקרי – דינה היה להידחות (ראו: רע"א 519/08 ח'ורי נ' עוואד (לא פורסם, 19.8.2010)).

9. נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא זה דינה גם של הבקשה לסעד זמני שבגדרה. המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דינן של המשיבות 1 ו-3 (אך לא המשיבה 4) בסכום של 7,500 ש"ח לכל אחת מהן.

ניתנה היום, ט' בחשון התשע"א (17.10.2010).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10069010_k02.doc אצ+מה
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









ברמ בית המשפט העליון 6901/10 חב' מדיסון הנדסה בע"מ נ' מי ברק תאגיד המים של בני ברק בע"מ, עיריית בני ברק ואח' (פורסם ב-ֽ 17/10/2010)