פסקי דין על יוסף נחום |

770/09 עפ     17/10/2010




עפ 770/09 יוסף נחום נ' מדינת ישראל




פסק-דין בתיק ע"פ 770/09

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים


ע"פ 770/09



בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


כבוד השופט נ' הנדל


כבוד השופט ע' פוגלמן


המערער:
יוסף נחום



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב
מיום 10.12.08 בת"פ 240/97 שניתן על-ידי השופטת י' אמסטרדם

תאריך הישיבה:


כ"ט בתשרי התשע"א
(7.10.10)
בשם המערער:
עו"ד גיל עשת

בשם המשיבה:
עו"ד אליעד ויינשל



פסק-דין

השופט א' רובינשטיין
:

א.
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת י' אמסטרדם) מיום 10.12.08 בת"פ 240/97, בגדרו הושתו על המערער 6 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות לפי סעיפים 413ג', 413ח', 413 י'- יא' או 415 לחוק העונשין תשל"ז- 1977; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות לפי סעיפים 243, 244 או 287(א) לחוק; תשלום קנס בסך 50,000 ₪; ותשלום פיצוי בסך 25,000 ₪ לארבעה מתלוננים. המדובר בפרשה מכבר, שהדין בה נגזר במאוחר בשל הימלטות המערער לארה"ב בטרם גזר הדין.

רקע והליכים קודמים

ב.
המערער הורשע, לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בשתי עבירות של זיוף מסמך בקשר לרכב, לפי סעיף 413ח' לחוק; בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 (סיפא) לחוק; בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק; עבירה של מסירת ידיעות כוזבות, לפי סעיף 243 לחוק; בארבע עבירות של קבלת רכב גנוב, לפי סעיף 413ט' לחוק; בארבע עבירות של מסחר ברכב גנוב, לפי סעיף 413יא' לחוק; בארבע עבירות של שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג' לחוק; ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק. המערער זוכה, מחמת הספק, מארבעה אישומים של שינוי זהות רכב, לפי סעיף 413ט' לחוק העונשין.

ג.
בכתב האישום המתוקן, יוחסו למערער חמישה אישומים בנוגע לעבירות שנעשו בחודשים מארס - אפריל 1997, כדלקמן:

(1) באישום הראשון נאמר, כי ביום 3.3.97, זייף המערער, במסמכי משרד הרישוי, את רישום הבעלויות ברכבה של הגב' סופי זייתוני, כך שייראה כי מכרה את רכבה למערער. ביום 4.3.97 הציג עצמו המערער בפני
חברת "ביטוח ישיר" כבעליו של הרכב וביקש לבטחו. לאחר מכן פתח המערער חשבון בבנק לאומי ושיעבד את הרכב בתמורה למסגרת אשראי, תוך שהוא מציג עצמו כבעל הרכב. ביום 26.4.97 התלונן המערער במשטרה כי הרכב נגנב והודיע על כך גם לחברת הביטוח, במטרה לזכות בכספי הביטוח.

(2) באישום השני נאמר, כי לאחר שנגנב רכבו של מר ראובן לוטינגר ב-19.4.97, קיבל לידיו המערער את הרכב, בידעו כי הרכב גנוב. לאחר מכן, זייף המערער במסמכי משרד הרישוי את רישום הבעלויות ברכבו הדומה של מר יצחק עשת, כך שייראה כי מר עשת מכר את רכבו ליהודה חלפון ובהמשך שינה את הרישומים, כך שייראה כי מר חלפון מכר את רכבו למערער. נטען, כי המערער זייף את זהות רכבו של מר לוטינגר על ידי הצמדת לוחית רישוי שמספרה כמספר רכבו של מר עשת. ביום 25.5.97 מכר המערער את הרכב והעביר את הבעלות בו.

(
3) באישום השלישי נאמר, כי המערער קשר עם שני שותפים לגנוב את רכבה של הגב' סימה ויצמן ולמכרו. ביום 3.9.97 נגנב הרכב והועבר לידיו של המערער. לאחר מכן, זייף אחד משותפי המערער את זהות הרכב על ידי הצמדת לוחית רישוי עם מספר רכבו של מר איתן אלדר. ביום 10.7.97 העבירו שני שליחים של שותפי המערער את הבעלות ברכב, תוך הצגת תעודת זהות מזויפת של מר אלדר. לאחר מכן, מכר המערער את הרכב הגנוב.

(4) באישום הרביעי נאמר, כי המערער קיבל לידיו רכב שנגנב מגב' ליליאן פרץ, וזייף את זהות הרכב על ידי הצמדת לוחית רישוי בעלת מספר של רכב אחר. נטען, כי ביום 1.7.97 מכר המערער את הרכב הגנוב, וזייף את העברת הבעלות במסמכי משרד הרישוי.

(5) באישום החמישי נאמר, כי המערער קיבל לידיו את רכבו הגנוב של מר אלון יונסוף. לאחר קבלת הרכב, זייף המערער את זהות הרכב הגנוב על ידי הצמדת לוחית רישוי בעלת מספר של רכב אחר. במהלך חודש יולי 1997 המערער דאג להעברת הבעלות ברכב על שמו של מר יניב נקש, אשר מכר, בשמו של המערער, את הרכב.

ד.
מספר ימים לאחר הרשעת המערער ועובר למועד הדיון בפרשת גזר הדין, נמלט המערער לארצות הברית, שם הסתבך לימים בפלילים וריצה חמש שנות מאסר. המערער הוחזר ארצה ביום 3.5.08, וביום 7.5.08 הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק, לעניין בריחתו. במסגרת הסדר טיעון, צורף תיק זה לתיק נשוא הערעור, והמערער הודה במיוחס לו בכתב האישום.

ה.
ביום 10.12.08 נגזר דינו של המערער. בית המשפט קמא ציין, כי על אף החרטה המילולית שהביע המערער, נמנע מנטילת אחריות מלאה למעשיו והמשיך להטיל את האחריות על זולתו. נקבע, כי נוכח ריבוי מעשיו הפליליים, בארץ ובחו"ל, והתחכום שנלווה להם, אין לראות במעשיו מעידה חד פעמית. בית המשפט ציין, כי חרף טענת המערער לפיה נמלט לארצות הברית כדי לשקם את מצבו ואף לתרום לאנשים שנפגעו ממעשיו - לא פיצה במאומה את המתלוננים. עוד הדגיש בית המשפט את החומרה היתרה שמייחסים המחוקק ובתי המשפט לעבירות הקשורות בסחר בכלי רכב גנוב, ואת רף הענישה הגבוה הנהוג בעבירות מסוג זה. בית המשפט דחה את בקשת המערער לנכות ממאסרו את תקופת מעצרו בארצות הברית, בטרם חזרתו ארצה בגין שהות בלתי חוקית.

הערעור

ו.
הערעור הוגש הן נגד ההרשעה, הן נגד גזר הדין. ואולם, בדיון לפנינו חזר בו המערער מן הערעור על הרשעתו. בקשר לעונש נטען בערעור,

בין היתר

, כי בניגוד לאמור בגזר הדין הביע המערער חרטה כנה ונטל אחריות מלאה על מעשיו. עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא בהערכת היקף הנזק שנגרם כתוצאה ממעשי המרמה של המערער, והערכת יתר זו הביאה להחמרה בעונשו של המערער. המערער הצביע על היעדר אחידות בין העונשים שנגזרו עליו לבין אלה שנגזרו על חלק משותפיו למעשי המרמה. לשיטת המערער, שגה בית המשפט קמא בכך ששקל לחומרה את מאסרו של המערער בארה"ב, הן משום שפסק הדין המרשיע לא הוגש כראיה ועל כן לא ניתן להסיק מסקנות בנוגע לעבירה דשם או נסיבותיה, והן משום שהמערער ריצה את עונשו בגין עבירותיו, ולכן לא היה מקום לייחס להן משקל בגזירת הדין. לבסוף נטען, כי העונש שהושת על המערער חמור גם בהתחשב ברף הענישה שהוצב בעבירות בסחר בכלי רכב גנובים, וכי לא ניתן המשקל הראוי לשיקולי השיקום.

הדיון בפני
נו

ז.
בדיון בפני
נו לעניין גזר הדין התייחס עו"ד עשת, שטען כל הניתן, לגילו המבוגר של המערער (60), להבעת חרטה ורצון לפתוח דף חדש לאחר שחרורו, ולכך שלאורך שנים רבות היה אדם נורמטיבי. נטען כי המדובר בפרשה שלא הובררה עד תום. שהמערער לא היה בה הדמות המרכזית. אכן, הוא לא נתן את שמות שותפיו מנימוקיו, בשל פחד ואימה, אך זוכה מחמת הספק בקשר לשינוי זהות כלי הרכב. נטען, כי העונש שנגזר על המערער מחמיר ביחס לרף הענישה המקובל בעבר וכיום, גם בהתחשב בבריחתו לארצות הברית; המערער מרצה ברציפות כמעט עשר שנות מאסר, והוא צפוי לועדת שחרורים ביולי הבא. הועלו גם עניין הקנס ובקשה לדחיית תשלומו. צוין, כי בית המשפט קמא דרש לחומרה את העובדה שהמערער לא ניסה לפצות את קרבנות מעשיו, ואילו עתה למערער נכונות וכוונה לעשות כן. נטען גם, כי הנזק לא הגיע לסכומים שנזכרו בגזר הדין. בא כוח המדינה, עו"ד ויינשל, טען כי העונש שנגזר על המערער תואם את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע וכך ראוי, ואף לא חל שינוי גדול ברף הענישה בין העבר לבין תקופה זו; נטען, כי יש מקום לשקול לחומרה את בריחתו של המערער לארצות הברית, שכן בכך ניצל את האמון שנתן בו בית המשפט קמא בשחררו אותו למעצר בית בשעתו. לעניין היקף הנזק, ציין עו"ד ויינשל, כי יש קושי להתחקות אחר אופן חישובו, ויתכן שהסכום נמוך יותר במידה מסוימת מזה שנכתב בגזר הדין. לבסוף צוין, כי המערער נשא בתפקיד בכיר בכנופייה שעסקה בגניבת כלי רכב ומכירתם, וכי ניצל את היותו בעל עבר כ"איש נורמטיבי" כדי לרכוש את אמון הקונים ולעבור עבירות, ועל כן אין להתחשב בטיעונים שהציג כדי להקל בעונשו.

הכרעה

ח.
לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעור. אכן, צר כי המערער ירד מאיגרא רמא של השכלה אקדמית ותפקוד נורמטיבי, ואף הגיע בגיל צעיר לדרגת מנהל סניף בנק, לאו מילתא זוטרתא, לבירא עמיקתא של עבירות פליליות בארץ וגם בארה"ב. יתכן כי אכן אילו נגזר דינו במועדו, היה עונשו קל יותר, אף כי אין בידנו נתונים על רף הענישה ב-1997 מול תקופתנו זו. ואולם, פשיטא בעינינו שהענישה צריך שתתאם את מועדה, ואם נמלט המערער לארה"ב אין לו אלא להלין על עצמו שגזירת עונשו נתאחרה. לעבירות עצמן שתוארו מעלה, ושיש בהן חומרה – נחשוב על קרבנותיהן התמימים - מצטרפת עבירה הקשורה בהימלטות, שעונשה עמה, ואף אליה יש להביט בחומרה, שכן יש בה שיבוש אכיפת החוק וזילות בית המשפט. הוצגו לפנינו מספר גזרי דין לעניין עבירות פליליות הקשורות בזיוף ובמכירת כלי רכב שכללו עונשים קלים יותר, אך בחומר שראינו מצויים גם עונשים שאינם רחוקים מזה שהושת על המערער, ושבהצטרף עבירת ההימלטות – שמפניה יש להרתיע - אין לומר כי הם חורגים באופן המצדיק התערבות ערעורית.

ט.
אשר לקנס, המקום להעלאת טענות של אי יכולת והסדרת גביה הוא בפני
המרכז לגביית קנסות לפי סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995.

י.
סוף דבר, איננו נעתרים לערעור. עם זאת נציין בחתימת הדברים, כי ערים אנו גם לכך שהמערער ריצה עונש ממושך בארה"ב וממשיך בריצוי כאן, ואינו צעיר עוד; ואם תפקודו בבית הסוהר חיובי כדברי הסניגור המלומד, מן הסתם יעמוד לו הדבר בבוא יום שחרור על תנאי, כמובן בכפוף לשאר שיקולים רלבנטיים. נקוה כי הלקח המר של הסתבכויותיו הופנם על-ידי המערער, כך שלא ישוב לעבירות עוד.

ניתן היום, ט' בחשון תשע"א (17.10.10).



ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09007700_t09.doc

רח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עפ בית המשפט העליון 770/09 יוסף נחום נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 17/10/2010)