Google

אבי כהן, דלילה אליהו, עזבון המנוחה נלי כהן ז"ל - עמי גור ניהול ונכסים בע"מ

פסקי דין על אבי כהן | פסקי דין על דלילה אליהו | פסקי דין על עזבון המנוחה נלי כהן ז"ל | פסקי דין על עמי גור ניהול ונכסים בע"מ

4561/10 עא     24/10/2010




עא 4561/10 אבי כהן, דלילה אליהו, עזבון המנוחה נלי כהן ז"ל נ' עמי גור ניהול ונכסים בע"מ




פסק-דין בתיק ע"א 4561/10



בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 4561/10



בפני
:

כבוד הנשיאה ד' ביניש


המערערים:

1. אבי כהן



2. דלילה אליהו



3. עזבון המנוחה נלי כהן ז"ל



נ


ג


ד



המשיבה:
עמי גור ניהול ונכסים בע"מ


ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה
(השופט
א' קיסרי
) מיום 1.6.2010 שלא לפסול עצמו
מלדון בת.א. 15567-02-09

בשם המערערים:
עו"ד טל שחר בלוך


פסק-דין


ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בחיפה (השופט
א' קיסרי
), מיום 1.6.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים בת"א 15567-02-09.

1.
המערערים הגישו תובענה לסעד הצהרתי בבית המשפט המחוזי בחיפה לפיו זכאים הם לרכוש מהמשיבה את דירת אימם המנוחה - בדיור הציבורי- בתנאי מבצע שפורסם על ידה בזמנו וכן לסעד כספי. תביעה זו באה בעקבות דחית תביעת המשיבה לפינוי המנוחה (שהוגשה בחייה) מדירתה. בסוף פסק הדין הדוחה תביעה זו כתב בית משפט השלום בחיפה כי מאחר ולא הוגשה תביעה שכנגד אין אפשרות לשקול מתן סעד הצהרתי על זכות העזבון של המנוחה לרכוש את הדירה בהתאם לתנאים של מבצע הרכישה על אף שברור שתוצאת הדיון מצביעה על קיום זכות כאמור, אך ממילא לא נדונה שאלת הסמכות העניינית לדון בסוגיה. המערערים השתיתו את התביעה שהגישו בבית המשפט המחוזי על דברים אלה אשר לטענתם מהווים השתק פלוגתא מכוחו מנועה המשיבה מלכפור בקביעה לפיה הם זכאים לרכוש את הדירה.


2.
בית המשפט המחוזי קיים שני קדמי משפט בתביעה. בקדם המשפט הראשון מיום 22.4.2010 הציע בית המשפט שהתשתית הראייתית שהובאה לבית משפט השלום תשמש גם בתיק שבפני
ו. בקדם המשפט השני מיום 16.5.2010, לאחר שהתברר שהצדדים אינם מסכימים להצעה, הורה בית- המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית.

3.
המערערים הגישו בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינם. את בקשתם השתיתו על נימוקים אלה: במועד קדם המשפט הראשון אמר בית המשפט שלמבקשים "אין תביעה" וכי "מדובר בתביעה שהסעד הוא השתק פלוגתא והשתק פלוגתא אינו יכול לעמוד לבד", וכי על המבקשים לפנות "לבית משפט שלום שנתן את פסק הדין". כן טענו כי במועד קדם המשפט השני אמר בית המשפט לבאת-כח המשיבה ש"גם עם תצהיר אחד הנתבעת עושה מסיבה", לאחר שזו הודיעה כי תגיש מטעמה שני תצהירים. עוד טענו כי בא-כח המערערים ייצג בשעתו בעלי דין שהגישו תלונה נגד בית המשפט לנציב תלונות הציבור על שופטים וכי תלונה זו התבררה כצודקת. לאור מכלול הנסיבות, כאמור, ביקשו מבית המשפט לפסול עצמו.

4.
בית המשפט דחה את הבקשה שכן לא מצא בנימוקיה ממש. בית המשפט ציין כי חלק מהדברים המיוחסים לו מקדם המשפט הראשון לא נאמרו על ידו וחלקם האחר הם דברים שהוצאו מן ההקשר שבו נאמרו. בית המשפט קבע כי אכן סבר שכתב התביעה, כפי שנוסח, מעורר קושי משפטי מסוים, באופן בו נשען על דברי בית משפט השלום, שכן נראה לו שהדברים נאמרו בקשר לכך שלא היתה לבית המשפט סמכות עניינית לדון בנושא, וכי יש מקום להניח שגם בית משפט השלום היה ער לכך. על רקע זה, שהועלה גם על ידי המשיבה בכתב ההגנה, הביא בית המשפט את ספקותיו ביחס לבסיס המשפטי שעליו נשענת התביעה. בית- המשפט ציין כי הבעת דעה כאמור בקדם משפט אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות. אשר לאמירה שיוחסה לו בקדם המשפט השני קבע בית המשפט כי עשה כנראה שימוש בביטוי לא מוצלח וכי בעת הדיון קיבל את הערת בא-כח המערערים בנושא והתנצל בפני
ו על אמירה זו. בית המשפט הביע דעתו כי די למשיבה בתצהיר אחד כדי לבסס את טענותיה. הבעת דעה זו
אינה מעידה על משוא פנים או על כך שדעתו ננעלה, אלא ההפך הוא הנכון: מהצעת בית- המשפט לוותר על הבאת ראיות ניתן להסיק כי השאלה שבה עליו להכריע היא שאלה משפטית. אשר לטענה בדבר עוינות כביכול של בית המשפט כלפי בא-כח המערערים בהתחשב בהגשת תלונה נגד המותב על ידי מי שהיו בעלי דין בפני
ו, קבע בית המשפט כי אין בה כל ממש. לאור כל אלה דחה, כאמור, את הבקשה.



מכאן הערעור שלפניי.

5.
המערערים חוזרים על דברי בית המשפט מקדם המשפט הראשון. לדבריהם, הדברים לא נרשמו בפרוטוקול אך הם זכורים היטב ומצוטטים במדויק. לטענתם, בית המשפט אף ציין כי בתיקים מסוג זה, בסוף הדרך ישנם אנשים שצריכים לשלם הוצאות ניהול התיק, בהתכוונו למערערים. בקדם המשפט השני דברי בית המשפט נאמרו לאחר שבאת-כח המשיבה הודיעה כי שניים מטעמה יגישו תצהירים בתיק. לדעת המערערים יש באמרת בית המשפט כדי להעיד שבית המשפט ננעל בדעתו ליתן

פסק דין
נגדם. לדעת המערערים אין מדובר בהערה כללית או באמירה לא מוצלחת אלא בהבעת עמדה ברורה של בית המשפט, והיא שהמשיבה היא זו שתזכה בתיק. לטענתם, רק לאחר שבא-כח המערערים התעקש על רישום הדברים בפרוטוקול הוסיף בית המשפט הערה לפיה התכוון כי די בתצהיר אחד של המשיבה, אך המערערים סבורים כי כוונתו היתה אחרת. המערערים צירפו גם את החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים בקשר למותב והם מביעים את חששם כי התנהלות בית המשפט בתיק דנן מקורה בטינה אישית כלפי בא-כח המערערים עקב הגשת התלונה אז על ידי מרשיו. טינה זו באה, לדעתם, לידי ביטוי באופן בו נוהלו הדיונים, בנימת בית המשפט כלפי בא-כוחם ובהבעות סלידה כאלו ואחרות במהלך הדיון. לדעת המערערים, הצעת בית המשפט שהתשתית הראייתית הדרושה להכרעה בתיק תהיה זו שעמדה בפני
בית משפט השלום יש בה כדי לפגוע קשות בהם. לדעתם, קביעת בית משפט השלום כי קיימת זכות לרכוש את הדירה היתה חיונית ואף מרכזית בפסק הדין ולכן קיים השתק פלוגתא. המערערים תוהים מדוע בית המשפט לא הגדיר את השאלה המשפטית שבלב התביעה בשלב קדמי המשפט. לדעתם לא יהיה די בתצהיר אחד מטעם המשיבה שכן מדובר בשאלה עובדתית. בנסיבות אלה מבקשים הם לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינם.

6.
עיון במכלול החומר מעלה כי עיקר ערעור הפסלות מבוסס על התבטאויות בית המשפט במהלך קדמי המשפט. הלכה היא כי התבטאות שופט, בעל פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט (יגאל מרזל
דיני פסלות שופט
189-190 (2006)). יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. שופט יפסל רק כאשר יוכח כי יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפני
ו (ע"א 2877/08
נ.מ.ס.ר. מסחר ושירותים בע"מ נ' מוסך איציק יהוד (1988) בע"מ
(לא פורסם, 13.7.2008)). אשר לאמירות המיוחסות לבית המשפט מקדם המשפט הראשון אציין כי אין עיגון בפרוטוקול הדיון לטענות המערערים בנוגע לאמירות אלו בית המשפט ולכן הן אינן יכולות לבסס עילת פסלות (ע"א 1964/09
עבט נאוגרקר נ' סוגת 1967 בע"מ
(לא פורסם, 22.3.2009)). יתרה מכך, בית המשפט הכחיש חלק מהאמירות, ציין שחלקן הוצאו מהקשרן, ואף הסביר למה התכוון בדבריו. בנסיבות אלה, מדובר בעמדה לכאורה בלבד שהציג השופט בטרם שמיעת הראיות (י' מרזל, לעיל, בעמוד 178), ואין להסיק ממנה על עמדתו של בית המשפט בסיום ההליך, כפי שאף הבהיר בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות.

7.
אשר להתבטאות בית המשפט מקדם המשפט השני. יתכן ומדובר בהתבטאות מיותרת ומוטב היה לו לא היתה נאמרת. בית המשפט קמא אף
קיבל בעת הדיון את הערת בא-כח המערערים בנושא והתנצל בפני
ו על אמירה זו.
אכן, טוב יעשה בית המשפט אם ינהל את הדיון שבפני
ו בצורה עניינית, ימנע מהערות שאינן נדרשות לגופו של עניין ויכולות להשתמע כגיבוש דעה לצד זה או אחר. אולם במצב דברים זה, בו התנצל בית המשפט ומשלא מצאתי בהתבטאות הנקודתית הבעת עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, מן הראוי היה להניח לעניין ולהתרכז בקידום התביעה גופה.

8.
אשר לטענה בדבר עוינות בית המשפט כלפי בא-כח המערערים עקב הגשת תלונה של מרשיו הקודמים.
כידוע, מתח מסוים בין שופט ופרקליט, הגם שאינו רצוי, אין בו כדי לבסס טענה של דעה קדומה או עוינות מצד בית המשפט. במקרה דנן, מעבר להעלאת הטענה בעלמא, אין בפי המערערים כל ראיה לעוינות של בית המשפט כלפי בא-כוחם ולמשוא פנים כלפיהם בפועל, מעבר לעובדה בדבר הגשת התלונה בעבר, במקרה שונה ובנוגע לבעלי דין שונים. לכן, כפי שקבע בית המשפט, אין בטענה ממש. עוד בהקשר זה יצוין כי לאחרונה שבנו וקבענו כי החלטה של נציב תלונות הציבור על שופטים אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי על פי דין (ע"א 5241/10
פלוני נ' פלונית
(לא פורסם, 13.9.2010); ראו גם בג"ץ 5326/10
אשר ספיר נ' שר המשפטים
(לא פורסם, 17.10.2010)
), ולכן לא היה מקום להגישה.


לפיכך, בהעדר כל עילת פסלות, מן הדין כי השופט אשר החל לשבת בדין ימשיך ויעשה כן, וכך אני מורה.








הערעור נדחה.


ניתן היום, ט"ז בחשון התשע"א (24.10.2010).






ה נ ש י א ה



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10045610_n03.doc

דז

מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 4561/10 אבי כהן, דלילה אליהו, עזבון המנוחה נלי כהן ז"ל נ' עמי גור ניהול ונכסים בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/10/2010)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים