פסקי דין על יקי גוב ארי | פסקי דין על שלמה בוחבוט

13012/00 א     31/03/2004




א 13012/00 יקי גוב ארי נ' שלמה בוחבוט




1
בתי המשפט

א 013012/00
בית משפט השלום חיפה
31/03/2004
תאריך:
כב' השופט א. טובי

בפני
:

יקי גוב ארי

בעניין:
התובע
א. סגל

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
שלמה בוחבוט
הנתבע
לוי

ע"י ב"כ עוה"ד


פסק דין
1. התובע, מנהל בית ספר "ארזים" במעלות - תרשיחא, הגיש תביעתו כנגד הנתבע, ראש הרשות המקומית, בגין סדרת פרסומים מרעים המוצאים, לדבריו, דיבתו רעה ומהווים פרסום לשון הרע במשמעות סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965.

2. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית, הסכימו ב"כ הצדדים כי פסק הדין ינתן על דרך הפשרה לפי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984.

3. היריבות בין הצדדים החלה על רקע מועמדותו של התובע לבחירות לראשות העיר מעלות אשר תקיימו בחודש נובמבר 1998. באותה מערכת בחירות, התמודד גם הנתבע לראשות העיר, ובין שני הנצים התפתחה יריבות פוליטית, שמצאה את ביטויה, בין היתר, בפרסומים נשוא התביעה המונחת בפני
י.

4. המדובר בסדרה ארוכה של פרסומים ומכתבים שנשלחו החל מחודש פברואר 1998, לגופים ואנשים פרטיים, לרבות ממלאי תפקידים במשרד החינוך, חברי כנסת, וועד ההורים של בית הספר בניהולו של התובע וכלל תושבי היישוב, ואשר כללו התבטאויות קשות כנגד התובע.

להלן עיקר הפרסומים הכוללים, לדעתי, לשון הרע במשמעות החוק:

א. במכתבו מיום 15.02.98 טען הנתבע כי התובע עושה שימוש בבית הספר שבניהולו ככסות לפעילותו הפוליטית אגב שציין במשתמע (innuendo) כי התובע דובר שקר.

ב. למחרת היום, 16.02.98 שב הנתבע ושיגר מכתב נוסף לתובע ובו הורה לו בשנית להימנע מלעשות שימוש בבית הספר ככסות לפעילותו הפוליטית. במכתב זה טען הנתבע כי התובע פועל בדרכים גלוי
ות ונסתרות על מנת להביא לביטולו של פרויקט יום לימודים ארוך שאמור היה להיות מיושם בבית הספר. עוד טען, כי התובע שיקר לחברי הנהלת העיר בכך שציין בפני
הם כי כל ועדי ההורים של בתי הספר התכנסו והחליטו לדחות את הפעלת של הפרויקט.

העתקים של שני המכתבים הנ"ל נשלחו הן למנהל מחוז במשרד החינוך, מהן למפקח בית הספר והן לועד הורי בית הספר.

ג. לא חלפו יומיים, והנתבע שב ופנה במכתב אל התובע, מיום 19.02.98 ובו העלה בשנית את נושא יום הלימודים הארוך תוך שהוא מציין כי אפשר ורצונו של התובע להימנע מיישום פרוייקט זה נעוץ ברצונו למצוא זמן לפעילותו הפוליטית... גם הפעם, ראה הנתבע להפנות לכך שהתובע עושה בילדי בית הספר כלי לשאיפותיו הפוליטיות והמוניציפליות.

ייאמר כבר בשלב זה כי לטענות אלה שהעלה הנתבע לא היה בסיס של ממש, שכן בישיבה רבת משתתפים שהתקיימה ביום 27.01.98 ובה נטלו חלק התובע, מנהלי בתי הספר ביישוב ונציגים של וועדי ההורים, נתקבלה ברוב קולות גדול הצעתו של התובע לדחות את יישום יום הלימודים הארוך על מנת לאפשר התארגנות מתאימה כדי לא לפגוע במערכת החינוך הקיימת. הטענה כאילו רק התובע התנגד להחלת יום הלימודים הארוך באופן מיידי , לא נתמכה בראיות של ממש.

ד. בחודש מרץ 1998 פרסם הנתבע והפיץ דף לתושב בו נטען כי החלטתו של התובע לעכב את יישום יום הלימודים הארוך, מנוגדת להחלטת הממשלה ומהווה פגיעה בתלמידי בית הספר ובציבור ההורים ונרמז כי זו נתקבלה על בסיס שיקולים לא עניינים ולא חינוכיים.

ה. ביום 07.03.99 שלח הנתבע מכתב אל יו"ר ועד ההורים בבית הספר, עם העתק למנהל המחוז במשרד החינוך, למפקח בית הספר ולהורי התלמידים שבו ייחס לתובע אמירת דברי שקר תוך שציין שבמקום לנהל בית ספר, ניהל קייטנות ובמקום לחזק מקצועות נדרשים, לקח את הכסף שהרשות נתנה והקים תזמורת כלי נשיפה, כל זאת על מנת לבנות לעצמו מטה בחירות.

ו. ביום 13.12.99 פנה הנתבע במכתב אל הורי תלמידי בית הספר עם העתק לשר החינוך, למנכ"ל משרד החינוך ולמנהל המחוז. במכתב זה, המשתרע על פני 4 עמודים, ייחס הנתבע לתובע "זהות כפולה" בכך שלצד ניהול בית הספר דאג גם בסתר לטפח את עסקיו כבעל רשת קייטנות. עיסוק צדדי זה, כך נטען, הוא זה שהביאו להתנגד להפעלת יום לימודים ארוך שכן ביקש להתפנות לעסקיו הפרטיים. עוד נטען כי בשנים האחרונות ומבלי למשוך תשומת לב, הקים לעצמו התובע מערכת פוליטית "פנים בית ספרית", בכך שקיבל לעבודה את אנשי שלומו ומקורביו. נאמר עוד כי מעשיו מעידים על כך שטובת בית הספר לא עמדה לנגד עיניו אלא הרווח הפוליטי שהוא מצליח להשיג בעצם העסקתם של תושבים המקורבים לו פוליטית ושאינם בעלי הסמכה. במכתב זה, ייחס הנתבע לתובע ניצול מצוקתן של משפחות חלשות הגרות בסביבת בית הספר ושאין להן את האמצעים וכוחות הנפש להתמודד עם מעשיו.

הנתבע מצא לתרגם מכתב זה לשפה הרוסית, על מנת שתוכנו יגיע לידיעתם של כלל תושבי היישוב, לרבות העולים ממדינות חבר העמים.

ז. לאחר אותו פרסום, שב הנתבע ופנה פעם נוספת אל הורי תלמידי בית הספר הארזים והטיח בתובע האשמות ממין אלה שצויינו קודם.

ח. ביום 17.10.99 פנה הנתבע בכתב למנכ"לית משרד החינוך ובו טען כי התובע הפך את בית הספר למטה פוליטי, פגע במורים שלא תמכו בו בבחירות והשליט אימה כלפי המורים הפוחדים מפניו וחוששים לפצות פה.

בעקבות אותו מכתב הקימה מנכ"לית משרד החינוך צוות מלווה שנתבקש לבחון את הסוגיות והטענות שהעלה הנתבע. בדו"ח ביניים מיום 02.12.99 קבע הצוות המלווה כי בית הספר מתפקד בצורה מניחה את הדעת, באווירה חינוכית, תוך התייחסות נאותה לתלמידים ולמורים ושמירה על כללי ניקיון, אסתטיקה וכיוצ"ב. עוד מצאו חברי הועדה כי בית הספר מפעיל בהצלחה מספר פרוייקטים חינוכיים ופדגוגיים. הדו"ח מפנה לכך שבית הספר סבל פרק זמן ממושך מדי מהעדר שירותים מספיקים של מזכירות ושרתות. הכספים שהגיעו לבית הספר לשנת הלימודים תשנ"ט, טרם הועברו בשל דרישות גזבר העירייה לדו"ח מתוקן. זאת בעוד שבית הספר אמור היה לקבל את הכספים לפני הגשת הדו"ח. עוד מצאו חברי הועדה כי מועצת ההורים נבחרה כדין.

ט. התובע הציג פרסומים נוספים של הנתבע, בהם הציגו באור שלילי ופסול כמי שמעסיק מקורבים, מקבל החלטות שאינן ענייניות ומנהל את ענייני בית הספר שלא באופן מקצועי וראוי. לא מצאתי להתייחס באופן מפורט לכל אחד מן הפרסומים הנוספים כיוון שבעיניי הפרסומים שפרטתי לעיל, הגם שאינם ממצים, משקפים את רוח הדברים שפורסמו.


5. לטעמי, יש בפרסומים דלעיל משום פרסום לשון הרע כנגד התובע במשמעות החוק. המעשים והמחדלים המיוחסים לו חמורים, פוגעים ומעליבים ואין ספק כי הם עלולים להשפילו ולעשותו מטרה לבוז ושנאה מצד הבריות ולפגוע במשרתו ומשלח ידו.

מצאתי כי חלקם המכריע של הדברים שהוטחו בתובע, נאמרו ללא כל יסוד של ממש. להלן עיקר טעמיי לכך:

א. הנתבע הציג את התובע בפרסומיו כראש החנית במלחמה כנגד יישומו של יום לימודים ארוך בישוב. מתקבל הרושם כי התובע נלחם לבדו בניגוד לרצונם של תושבי העיר, וועדי ההורים, שאר מנהלי בתי הספר והממונים עליו. דא עקא שפרוטוקול הישיבה מיום 27.1.98 מלמד כי התובע לא פעל לבדו ולדעתו הצטרפו מנהלי בתי ספר נוספים ונציגים של וועדי הורים. אף יושב ראש וועד ההורים העירוני הביע במכתב מיום 21.1.98 הסתייגות מהחלה אוטומטית ומיידית של פרוייקט יום הלימודים הארוך אגב שציין כי הורים רבים מתחילים להביע ספקות לגבי הפעלתו, בעיקר נוכח הפגיעה במערכת החינוך הקיימת.

ב. הטענה כאילו התנגד התובע ליישומו של פרוייקט יום הלימודים הארוך מפאת שיקולים זרים, שבראשם הרצון להותיר לעצמו זמן פנוי לצורך ניהול עסקיו הפרטיים, אף היא לא הוכחה. לאמיתו של דבר, התברר כי התובע לא ניהל קייטנות בעצמו אלא רעייתו היא זו שניהלה אותם במהלך חופשת הקיץ. התובע הודה כי הוא סייע בידה בעבודתה זו, אולם מדובר בחודשי הקיץ שבהם מושבתת פעילותו של בית הספר.

במכתבו של מנהל מחוז הצפון במשרד החינוך והתרבות, המופנה אל הנתבע נאמר כי נושא הקייטנות נבדק בקפידה ונמצא כי אשת התובע היא זו שמפעילה קייטנות כאמור מזה שנים רבות. עוד נאמר כי אין כל מניעה בדין לכך שהתובע יסייע לרעייתו בזמנו החופשי. יתר על כן, במכתבה של סגנית מנהל המחוז למינהל במשרד החינוך מיום 28.4.98 היא מציינת כי התובע פונה מידי שנה על פי הוראות המנכ"ל למינהל ומבקש אישור להפעלת קייטנות בבעלות אשתו. אישורים כאמור ניתנו לו בעבר מאחר ומדובר בחופשת הקיץ והקייטנות אינן על שמו.

מידע זה שהובא לידיעתו של הנתבע לא מנע בעדו מלהמשיך ולפרסם עובדות בלתי נכונות ולייחס לתובע ניהול עסקים פרטיים על חשבון ניהול בית הספר ועל גבם של התלמידים.

ג. במסגרת המלחמה שבה פתח הנתבע כנגד תובע, הוא נמנע מהעברת התקציב השוטף המגיע לבית הספר לשנת הלימודים תשנ"ט. כן ראה להפסיק עבודתם של מספר עובדי ניקיון, שרתים ומזכירות. בעקבות כך, הגיש ועד ההורים עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק במסגרת בג"צ 7069/99. בנוסף, הפסיק הנתבע את הפעלת תוכנית קרן קרב בבית הספר ארזים ואשר הופעלה בו משך 7 שנים ברציפות. בעקבות כך, הוגשה עתירה נוספת על ידי ועד ההורים במסגרת בג"צ 8656/99.

במכתב שיצא ביום 26.12.99 מאת לשכת היועצת המשפטית במשרד החינוך והמופנה אל הלשכה המשפטית במשרד הפנים, בעקבות הגשת העתירות הנ"ל, נאמר כי הצוות המלווה שהוקם על ידי משרד החינוך מצא כי העירייה ובראשה הנתבע, מכבידים את עולם על בית הספר ואינם מעבירים את הכספים הנדרשים, הן הכספים המועברים למשרד החינוך ואשר להם זכאי בית הספר והן כספים המגיעים לו ישירות מכספי העירייה. עוד ציינה היועצת המשפטית כי עולה תמונת מצב בלתי נסבלת לפיה סכסוך אישי בין ראש העירייה לבין מנהל בית הספר, שאין כל טענה באשר לתפקודו כמנהל בית ספר ואשר צוות המעקב דיווח כי פועל היטב על אף הקשיים שנוצרו, אינו מאפשר ניהול תקין של בית הספר וזאת על חשבון רווחת התלמידים.

בסופו של דבר, בעקבות התערבות בג"צ וסיוע משרד הפנים והחינוך, הועברו לבסוף הכספים לבית הספר, העובדים הוחזרו וקרן קרב חזרה לפעול. למותר לציין כי בית המשפט העליון ראה לחייב את הנתבע לשלם לעותרים הוצאותיהם בסך 5,000 ₪.

ד. בפרסומיו חזר הנתבע על הטענה כי התובע הפך את בית הספר למטה בחירות מטעמו. לאמיתו של דבר, יצא התובע לפי בקשתו לחופשה ללא תשלום החל מיום 01.09.98, קרי חודשיים לפני מועד הבחירות המקומיות. במכתב שהוציא מנהל משרד החינוך ביום 27.07.98 והעתקו נשלח לנתבע, נאמר כי לא נמצא כל דופי בהתנהגות התובע. אותו מכתב מפנה להוראות התקשי"ר המחייב את התובע לצאת לחופשה כ- 35 ימים לפני הבחירות. יציאתו לחופש כחודש ימים ויותר לפני המועד הקבוע בחוק, מצביעה על כך שהתובע נוהג בדרך יותר מאשר הגונה בנושא זה, כך לשון המכתב.

ה. אף טענתו של הנתבע כי עיסוקו של התובע במערכה הפוליטית והתגייסותו להתמודדות המוניציפלית הסיטה אותו מניהול בית הספר וכי הדבר פגע בתלמידים ובהישגים של בית הספר בכללותו , נטענה ללא תשתית של ממש. אדרבא, דוחות ההערכה שהוצאו על ידי אגף ההערכה במשרד החינוך, והמתייחסים לתקופה הרלוונטית, מצביעים על תמונת מצב טובה והישגים משביעי רצון של התלמידים. דוחות אלה אשר הועברו ישירות לידי הנתבע, לא הניאו אותו מלהמשיך ולפרסם דברי הלעז כנגד התובע.


6. "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פד"י מג' (3), 840, 856). זכותו של אדם לשמו הטוב הוכרה, בפסיקת בית המשפט לאורך השנים, כזכות יסוד... בבג"צ 6126/94 סנש נ' רשות השידור, פד"י נג (3), 817, קבע בית המשפט כי: "אכן הזכות לשם הטוב של האדם היא ערך יסוד בכל משטר דמוקרטי. היא תנאי חיוני לחברה שוחרת חירות. היא מבוססת בין השאר, על הצורך בהערכה פנימית, בגאווה אישית ובהכרה אישית בין בני אדם... הגוזל את רכושי עשוי לפצות אותי בממון. הגוזל את שמי הטוב, גוזל את טעם קיומי. שמו הטוב של האדם קובע את ההתייחסות שלו לעצמו ואת ההתייחסות של חבריו אליו. הוא קובע את יחס החברה אליו" (עמ' 832).

בית המשפט העליון שב ואימץ הכרתו בזכות זו כזכות יסוד ב

פסק דין
שנתן ביום 04.03.04 בע"א 4534/02 (פורסם באתר בתי המשפט www.court.gov.il).


7. בבואי לאמוד את הפיצוי שראוי לפסוק לתובע, אני מביא בחשבון את חומרת הדברים, המעשים והמחדלים אשר יוחסו לו וכן את היקפם הגדול והנרחב של הפרסומים. התובע, ניהל משך שנים רבות את בית הספר והטענות שהעלה כנגדו הנתבע, ללא בסיס של ממש, פגעו בו ובמפעל חייו והציגו אותו באור שלילי, כמי שפועל להשגת רווח והון פוליטי על חשבון הישגי תלמידיו. זוהי פגיעה קשה המחייבת פסיקת פיצויים הולמים . מדובר בפרסומים שהגיעו לכל בית אב בעיר מעלות והציגו את התובע בפני
כלל תושבי היישוב באור מבזה ופוגע.


8. ההלכה הפסוקה מורה כי הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים - לעודד את רוחו של הניזוק, לתקן את הנזק לשמו הטוב ולמרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע. לשם השגתן של מטרות אלה, אין להסתפק בפיצוי סמלי. הפיצוי התרופתי לא נועד אך להצהיר על הפגיעה כמו שלא נועד אף להעשיר את הנפגע. בפסיקת הפיצויים יתחשב בית המשפט בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד (ראה רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פד"י נה (5), 510, 524).

9. בבואי ליישם כללים אלה על המקרה שבפני
י, דומה כי הפיצוי ההולם את הנסיבות, בשים לב להיקף הפרסום כאמור, למעמדו של התובע ולפגיעה הקשה בשמו הטוב, לא יפחת מסך 75,000 ₪.

10. לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 75,000 ₪ ובנוסף הוצאות משפט בגובה סכום האגרה ששולמה עם פתיחת ההליך בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאז תשלומה ועד היום וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי ריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום ט' בניסן, תשס"ד (31 במרץ 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים...

א. טובי
, שופט


013012/00א 110 אמיר טובי








א בית משפט שלום 13012/00 יקי גוב ארי נ' שלמה בוחבוט (פורסם ב-ֽ 31/03/2004)