פסקי דין על שרית דיין | פסקי דין על שלמה דיין | פסקי דין על יצחק סלנס

11453/07 א     21/10/2010




א 11453/07 שרית דיין, שלמה דיין נ' יצחק סלנס








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 11453-07 דיין ואח' נ' סלנס






בפני

כב' השופטת
רנר שירלי


תובעים

1
.
שרית דיין

2
.
שלמה דיין


נגד


נתבע

יצחק סלנס




פסק דין


כתבי הטענות
1. על פי כתב התביעה ביום 13.8.04 יצרו התובעים קשר עם הנתבע לרכישת רכבו. בדרך לביצוע העברת הבעלות ציין הנתבע כי הוא חייב כסף לחברת ליסינג והתובעים התבקשו לסור עמו לצורך הסדרת העניין. נקבע באותו מעמד כי מתוך סך של 105,000₪ - שווי הרכב, סך של 43,257₪ יועבר לידי הנתבע והיתרה תשולם לחברת הליסינג. התובעת חתמה על מסמך ולפיו היא יודעת שהרכב משועבד לבנק הבינלאומי אך למיטב ידיעת התובעת וכפי שהוצגו לה הדברים השעבוד יוסר עם תשלום הכסף לחברת הליסינג. לאחר כחודש פשטה חברת הליסינג את הרגל ועד למועד הגשת התביעה טרם הועברה הבעלות ברכב תוך שהנתבע מתנער מכל אחריות. בעקבות תביעה יצוגית שהוגשה נגד חברת הליסינג נאלצה התובעת לשלם לבנק סך של 15,000₪ על מנת לקבל את הרכב על פי הסדר הפשרה במסגרת התובענה היצוגית. התובעים תובעים סכום זה כמו גם סך של 8000 ₪ ששולם לעורך דין שנשכר על ידי התובעים לצורך הסדרת הבעלות. עוד תובעים התובעים פצוי בגין ירידת ערך שנגרמה לרכב לטענתם מייד עם קנייתו, בגין עוגמת נפש שנגרמה להם, וכן הוצאות מגון וביטוח נוסף אותם נאלצה התובעת להוציא ללא אפשרות בחירה על פי דרישת הבנק הבינלאומי.

על פי כתב ההגנה אין עילה נגד הנתבע ומכתב התביעה עולה עילה רק נגד חברת הליסינג. מי שרכש את הרכב מחברת הליסינג היא אשת הנתבע ולא הוא. התובע לא היה צד להתקשרות לא מול הנתבע ולא מול חברת הליסינג. חרף היכרות קודמת בין הצדדים ולמרות שמאז שרכשה התובעת את הרכב מחברת הליסינג ועד להגשת התביעה
- מעל שלוש שנים נפגשו הצדדים מספר פעמים, מעולם לא הועלתה כל טענה עד להגשת התביעה, ולנתבע נגרם כתוצאה מכך נזק ראייתי. על פי כתב ההגנה הרכב נרכש על ידי התובעים מחברת הליסינג ולא מהנתבע/רעייתו והתובעים קיבלו הנחה במחיר הרכב עקב היותו בבעלות ראשונה של חברת ליסינג. על פי כתב ההגנה אילו לא היתה התובעת מתרשלת ומשלמת את מלוא התמורה במעמד חתימת הסכם המכר, היתה הבעלות עוברת לידיה באותו מעמד, ואולם התובעת העדיפה להסכים על אשראי ולדחות את יתרת התשלום. על פי כתב ההגנה התובעים גם יכלו להגיע להסדר עם הכונס מייד עם קריסתה של חברת הליסינג ובכלל להקטין את נזקיהם. בכתב ההגנה מוכחשים הנזקים, נטען כי הם מופרזים וכי ניתן היה להקטינם.

2. מטעם התובעים הוגש תצהירם של שני התובעים. מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע. כן זומנה לעדות מטעמו גרושתו, הגב' רוית סננס. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים
3. לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו על אף האמור בכתב ההגנה, מזיכרון הדברים ומעדות הנתבע עולה כי הוא המוכר. עוד עולה כי הרכב הוצג בפני
התובעים כיד ראשונה. כשהתברר לתובעים כבדרך אגב כי הרכב רשום בחברת ליסינג, הסיבה היחידה לביצוע העסקה על ידי התובעים היתה התחייבותו של הנתבע להעברת הבעלות והסרת השעבוד. חתימתה של התובעת מול חברת הליסינג אינה מבטלת את זכרון הדברים עם הנתבע ואת מחויבותו על פיו. לטענת ב"כ התובעים הנתבע בהתנהגותו הפר את חובת תום הלב כאשר פרסם מודעה ואף ניהל משא ומתן תוך שהוא טוען כי הוא בעל הרכב וכי הרכב יד ראשונה ורק בדרך להעברת הבעלות וסיום העיסקה טרח להעמיד את העובדות לאשורן. רק לאחרונה, לאחר שנים רבות של הוצאות עלה בידי התובעים למכור את הרכב תוך איבוד שוויו בצורה משמעותית. עוד טוען ב"כ התובעים כי הנתבע גם הפר את חובת תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים כאשר לאחר חתימת ההסכם וכאשר נקלעו התובעים למצב בו שמו את כספם על קרון הצבי ולאחר שמילאו חלקם בהסכם מול הנתבע, לא פעל בהתאם להסכם והתנער מאחריותו.

לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו מעדותו של התובע, מההסכם בין הצדדים ומההסכם מול חברת הליסינג עולה ברורות כי בעת רכישת הרכב ידעו התובעים כי הרכב שנרכש הינו בבעלות חברת הליסינג ומשועבד לבנק הבינלאומי הראשון וכי כתנאי להעברת הבעלות על התובעים לשלם למוכרת 43,000₪ והיתרה צריכה להשתלם לחברת הליסינג. אילו היתה התובעת משלמת את יתרת התמורה לחברת הליסינג במעמד הרכישה, היתה בעלות עוברת אליה באותו מעמד. בהימנעותה מלשלם באותו מעמד סיכלה בעצם התובעת בהתנהגותה את אפשרותו של הנתבע לעמוד בהתחייבותו להעברת הבעלות. לטענת ב"כ הנתבע מרגע שחתמה התובעת עם חברת הליסינג על הסכם לרכישת הרכב למעשה העבירה את ההתחייבות להעברת הבעלות ברכב על שמה לידי חברת הליסינג. לטענת ב"כ הנתבע דין התביעה גם להידחות מטעמי שהוי ומניעות. מזכרון הדברים, הסכם המכירה וההסכם מול חברת הליסינג עולה כי התובע לא היה צד להתקשרויות נשוא כתב התביעה ודין תביעתו שלו בכל מקרה להידחות. ב"כ הנתבע גם חוזר על התנגדותו שהועלתה לאחר הגשת התצהירים בדבר הרחבת חזית ככל הנוגע לחלק מראשי הנזק.


דיון
4. דין התביעה להידחות.

אין מחלוקת כי התובעים יצרו עם הנתבע קשר לרכישת המכונית בעקבות מודעה שהתפרסמה בעיתון ובה תואר הרכב כ"יד ראשונה, כחדשה" (נ/1). לטענת התובעים הטעה אותם הנתבע וניהל את המשא ומתן בחוסר תום לב באשר במודעה לא פורט כי הרכב רשום על שם חברת ליסינג ואף כאשר תחילה הוצג הרכב לא צויין כי הוא רשום על שם חברת ליסינג (ר' סעיף 6 לתצהיר; עמ' 8, שורות 9-7). גרסת הנתבע היא אחרת ולגרסתו כבר כאשר הציג את הרכב ואת הרישיון ציין כי הרכב רשום על שם חברת ליסינג ומשועבד (ר' סעיף 6 לתצהיר הנתבע; עמ' 16, שורות 29-27). כך או אחרת, בזיכרון הדברים מיום 16.8.04 אשר נחתם למכירת הרכב (נ/2) כך נאמר:

"
המוכר סננס יצחק מרח'....מצהיר בזה שהוא בעל הרכב מסוג...ומוכר את הרכב לשרית דיין
...בסכום של 105,000₪.
המוכר מצהיר בזה שהרכב הנ"ל ניקנה בליסינג מחברת נסיעות ספלנדיד בע"מ ובהסכם זה הוא מתחייב להעביר את הבעלות לשרית דיין
ומתוך הסכום הנ"ל ישלם את חובו לחברת ספלנדיד בע"מ ויסיר את כל השעבודים שעל הרכב הנ"ל.
התשלום יחולק כדלהלן
מתוך הסך של 105,000 ₪
ישולם לחב' ספלנדיד 61,743 ₪..
היתרה בסך של 43,275 תשולם לסוננס יצחק
המוכר מתחייב לשלם את אגרת הרישוי לרכב ולהעביר את הרכב טסט.
בגמר הטסט ילכו הקונה והמוכר לחברת ספלנדיד לשם השלמת המכירה והעברת הבעלות.
המוכר מצהיר בזה שהרכב לא נפגע בתאונה והשילדה תקינה.
הקונה
המוכר
".


בהסכם המכר שנחתם באותו היום, לאחר חתימת זכרון הדברים, בין חברת "נסיעות ספלנדיד בע"מ" לבין התובעת נאמר כי החברה היא הבעלים של הרכב, נקבע כי מחיר המכונית יעמוד על סך 61,743 ₪, נקבע כי 30,000₪ מתוכם ישולמו במעמד החתימה על ההסכם והיתרה בסך 31,743 ₪ "תשולם עד ליום 1.10.04 .....עם הסרת השעבוד והעברת הבעלות על שם הקונה". עוד נאמר כי "המוכרת תעביר לקונה שטר בעלות למכונית, כשהוא חתום על ידה וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת המכונית כמפורט לעיל".

5. התובע העיד כי ידע בעת חתימת זיכרון הדברים כי הרכב שייך לחברת ליסינג ומשועבד לבנק הבינלאומי (עמ' 8, שורות 17-15). עוד העיד כי לא שילם דבר בטרם נחתם זיכרון הדברים ועת נודע לו כי הרכב משועבד (עמ' 8, שורות 21-18; שורה 27 – עמ' 9, שורה 1). התובע אישר כי כיוון שכך יכול היה לסגת מהעסקה בשלב בו נודע לו כי הרכב משועבד (עמ' 9, שורות 3-2). גם לגבי מועד חתימת ההסכם עם חברת ספלנדיד העיד כי אותו שלב טרם שילם דבר (עמ' 10, שורות 28-26). כשנשאל "באותו מעמד כשאתה רואה שלא מעבירים על שמך בעלות ואתה משלם רק חלק ואת ההמשך משלם אחר כך, עדיין יכולת לחזור בה מהרכישה" השיב "נכון" (עמ' 10, שורה 29 – עמ' 11, שורה 1).

מעדותו של התובע, מזכרון הדברים ומההסכם מול חברת ספלנדיד עולה כי המידע הרלוונטי היה בידי התובע עובר להתקשרות בהסכמים ועובר לכל תשלום אשר נעשה על ידו. לא ניתן לאמר אפוא כי ההתקשרות בהסכמים היתה תולדה של מצג מטעה כלשהוא, אף אם היה כזה במודעה שפורסמה.

6. טענתם הנוספת של התובעים היא כי הנתבע התחייב בהסכם עימם להסיר את השעבוד וזאת כעולה מזיכרון הדברים. אכן בזיכרון הדברים נאמר כי מתוך דמי המכר בסך 105,000₪ ישלם הנתבע את החוב לחברת ספלנדיד ויסיר את השעבודים, אך מההוראה עולה כי הסרת השעבוד כאמור קשורה ליתרת התשלום בסך 61,743₪ שעל פי זכרון הדברים צריכה להשתלם לחברת ספלנדיד. קרי, ככל שמלוא התמורה בסך 105,000 ₪ היתה מועברת לידי הנתבע, היה עליו להעביר את יתרת החוב לחברת ספלנדיד ולדאוג להסרת השעבוד. החיוב בהסרת השעבוד הוא על תנאי שמלוא התמורה תועבר לידי הנתבע (ר' סעיף 43(א)(2) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973;
לקשר בין חיוביהם של צדדים לחוזה, ר'

ע"א 765/82 אלתר נ. אלעני פ"ד לח
(2) 701).
ואולם, כעולה מעדותו של התובע, מעבר לסכום שהיה צריך להישאר בידי הנתבע, לא העביר לידיו כל תשלום נוסף ולגישתו "אם הוא חתם אז הוא צריך להסיר את השעבוד ואם אני לא משלם אז שיתבע אחר כך. הוא גם לא ביקש את היתרה של הכסף שאפקיד אצלו ושבאמצעות זה הוא יסיר את השעבוד" (עמ' 11, שורות 16-14). גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם התוצאות שהדין מייחס לחיובים שהיחס ביניהם הוא על תנאי. חיובו של הנתבע להסרת השעבוד נדחה כל עוד אין התובע מעביר לידיו את מלוא התמורה (ר' הוראת סעיף 43(א)(2) האמורה). יתר על כן. למעשה בהתנהגותם שינו הצדדים את ההסכמה שעל פי זיכרון הדברים ופעלו אחרת. כעולה מההסכם שנחתם לאחר זכרון הדברים בין חברת ספלנדיד בע"מ לבין התובעת (נ/3) סך של 30,000 שולמו על ידי התובעת במישרין לחברת ספלנדיד עם החתימה על זכרון הדברים ואילו היתרה היתה אמורה להשתלם על ידי התובעת לידי חברת ספלנדיד עם הסרת השעבוד. למעשה על אף האמור בזכרון הדברים נקבע מנגנון תשלומים אחר, במישרין בין חברת ספלנדיד לתובעים, שאינו עולה בקנה אחד עם זכרון הדברים. התובע לעדותו דחה את יתרת התשלום לבקשת חברת ספלנדיד ושב ופנה אליה בנסיון לשלם את יתרת התשלום (ר' סעיפים 7-5 לתצהיר). הוא לא פנה אל הנתבע במהלך תקופה זו והעביר לידיו את דמי המכר על מנת שיפעל להסרת השעבוד. במצב דברים זה חיובו של הנתבע להסרת השעבוד כלל לא נתגבש ולמעשה שונה חיוב זה בהתנהגות הצדדים.

די באמור כדי שהתביעה תידחה.

התביעה נדחית. התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום,
יג' חשון תשע"א, 21 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 11453/07 שרית דיין, שלמה דיין נ' יצחק סלנס (פורסם ב-ֽ 21/10/2010)