פסקי דין על יעקב אדרי |

19698-10/10 עפת     25/10/2010




עפת 19698-10/10 יעקב אדרי נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים



25 אוקטובר 2010

עפ"ת 19698-10-10
אדרי נ' מדינת ישראל






בפני

כב' השופט
כמאל סעב


המערער

יעקב אדרי


נגד


המשיבה

מדינת ישראל




פסק דין



בפני
ערעור על החלטות בית משפט השלום בחיפה (להלן : "בית משפט קמא") אשר ניתנו ע"י כב' השופט ש. יציב בימים 3.10.2010 ו-6.10.2010.

המערער הגיש לבית משפט קמא בקשה להארכת המועד להשפט בהקשר לשני דו"חות ברירת משפט.

הדו"ח הראשון מספרו 1138026438 (להלן: "הדו"ח הראשון") שבגינו חוייב המערער לשלם 750 ₪ קנס. הדו"ח שולם במזומן.

הדו"ח השני מספרו 1168007662 (להלן: "הדו"ח השני") שבצידו חויב המערער לשלם
קנס בסך 1,000 ₪.

המערער טען כי העבירות שבשני הדו"חות הנ"ל בוצעו על ידי עובדיו. בדו"ח הראשון בוצעה העבירה על ידי מוראד מוראד והעבירה שבדו"ח השני בוצעה ע"י עובד בשם ודים שמליוב. האחרון שילם את הקנס במזומן וזאת לאחר שקיבל מהמערער מקדמה על חשבון שכרו.

בשלב מסויים נפסל רשיונו של המערער על ידי רשות הרישוי עפ"י סמכותה המנהלית ובעקבות זאת פנה המערער לבית משפט קמא בבקשה להארכת מועד להשפט לשם הסבת הדו"חות ע"ש הנהגים.

לבקשה הראשונה צירף המערער תצהירים שלא היו חתומים על ידי הנהגים ולא על ידי עורך דין. לאור זאת דחה בית משפט קמא את הבקשה ובעקבות החלטה זו הגיש המערער הודעה לבית המשפט בצרוף התצהירים החתומים על ידי המערער ועל ידי מזכירתו. בתצהירים נטען כי הנהגים ביצעו את העבירות שבגינן נרשמו הדו"חות הנ"ל.

בקשה זו גם היא נדחתה על ידי בית משפט קמא שקבע כי לא מצא בנימוקי הבקשה טעם להעתר לה.

על ההחלטות הנ"ל מופנה הערעור שבפני
.

המערער טוען כי יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטות בית משפט קמא, אשר ניתנו ללא נימוקים, מה גם שהשארת המצב כפי שהוא, ינציח תוצאה משפטית לא נכונה שיש בה כדי לגרום למערער עוות דין.

המערער טען בפני
י, כי העובדים שביצעו את העבירות אינם עובדיו כיום ועל כן הם סירבו לחתום על תצהיר, למרות שבעבר הביעו נכונות והסכמה לחתום עליו. בין לבין ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בערעור שנקבע למשלוח פסק הדין, הגיש המערער תצהיר של אחד העובדים.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור לטעמה, אין בידי המערער היכולת להציג נימוק המסביר את האיחור בהגשת הבקשה והמאשש כי העבירה בוצעה על ידי אחר.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטות בית משפט קמא ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

המדובר בדו"חות שנשלחו למערער לאחר שהרכב צולם על ידי מצלמה, כשנסע במהירות העולה על המהירות המותרת, הדו"חות נערכו על שם בעל הרכב ונשלחו אליו. המערער מודה בכך שהדו"חות הגיעו לידיו אך הוא העביר אותם לנהגים שנהגו ברכב ואלו שילמו את הקנס.

ברי כי היה על המערער לבקש להסב את הדו"חות על שם הנהג שביצע את העבירה מיד או בפרק הזמן הקבוע בחוק ולפנות בבקשה המתאימה לרשות המוסמכת לשם הסבת הדו"חות על שם הנהג שביצע את העבירה, משלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ג'ובראן
ברע"פ 4557/08

בן זכאי נ' מדינת ישראל

(ניתנה ביום 3.11.08),

"משקיבל המבקש דו"ח תעבורה הרשום על שמו, בגין עבירה אשר לטענתו לא בוצעה על ידו, היה עליו לפעול לאלתר במסגרת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי
לשם
ביטול הדו"ח או הסבתו לאדם אחר ... בנסיבות אלו, וחרף טענותיו האחרות של המבקש, צדק בית המשפט לתעבורה משדחה את הבקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי,

בשל האיחור הבלתי סביר שבהגשתה".


כיום עדיין אחד הנהגים שלטענת המערער ביצע את העבירה אינו מוכן לחתום על תצהיר כזה ולכן ספק רב אם יעלה בידיי המערער לסתור את החזקה בדבר אחריות בעל הרכב לביצוע העבירה ועל כן לא ניתן לומר כי השארת המצב כמות שהוא עלול להשאיר תוצאה לא צודקת שיש בה כדי לגרום לעוות דין.

סעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש]

, התשכ"א-1961 קובע את אחריות בעל הרכב לעבירות שבוצעו ברכבו. אמנם המערער טוען כי בעת ביצוע העבירה מי שנהג ברכב היו שני עובדיו ולא הוא. אולם על מנת שטענה כזאת תתקבל, שומה על המערער לגבור על החזקה בדבר אחריות בעל הרכב- ראה ב
רע"פ 9142/01 איטליא נגד מדינת ישראל

, פ"ד נז
(6) 793.
טענת המערער לפיה מי שביצע העבירה היו שני עובדיו, היא בגדר השערה בלבד שאין בכוחה לסתור את חזקת אחריות
בעל הרכב, הרי הנהגים שביצעו את העבירה, כטענתו, אינם מוכנים כיום לחתום על תצהיר. (לעניין זה ראו רע"פ ג'ורג' נגד מדינת ישראל
(ניתנה ביום 20.7.10).
הגם שלאחר שמיעת הערעור הוגש למזכירות בית המשפט תצהיר של אחד העובדים שבו נטען כי העובד נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, אין הדבר יכול הביא למערער את הישועה משני טעמים: האחד, התצהיר לא הונח בפני
בימ"ש קמא והשני, שאין זו הדרך המקובלת בהגשת ראיה בערעור, ראיה שלא הייתה קיימת עד לשמיעת הערעור.

עוד יש לציין כי לא מצאתי שיש בידיי המערער היכולת להראות קיומו של נימוק שיש בו כדי לתת הסבר סביר לאיחור בהגשת הבקשה ובהעדר עילה מוצדקת לאיחור בהגשת הבקשה אין מקום להאריך את המועד- ראו רע"פ 1260/09 שלבי עאטף נגד מדינת ישראל
(ניתנה ביום 2.6.09); רע"פ 2096/07 כוכבי נגד מדינת ישראל
(ניתנה ביום 1.5.07).

מעבר לכך אציין כי תשלום הקנס יש בו כדי לבטא הודאה בביצוע העבירה, הרשעה, ומתן גזר דין וכי עם חלוף הזמן להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי הופך תשלום הקנס את הדו"ח ל

פסק דין
חלוט שעליו אין ערעור ועל כך נאמר כי:

"מששולמה הודעת הקנס שהומצאה למבקש, השתכללה הרשעתו בעבירות בהן הואשם. אכן, סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי
מאפשר למשלם הקנס לעתור – אף לאחר ביצוע התשלום – לתובע המשטרתי כדי שתבוטל הודעת הקנס, אולם לשם כך קצב המחוקק פרק זמן של 30 ימים בלבד ממועד המצאתה של ההודעה. המבקש לא פעל במסגרת זמנים זו, ואף לא בגדרי הזמן שהוקצב להגשת ערעור. משכך, נוכח היותה של הרשעת המבקש חלוטה, לא ניתן להשיג עליה באמצעות ערעור, ראשון או שני (רע"פ 2096/07

כוכבי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 1.5.2007);
רע"פ 8927/07
אבו עסב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 29.1.2008);
רע"פ 7839/08
קורנפלד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 10.11.2008))."
(ראו רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נגד מדינת ישראל
(ניתנה ביום 8.1.09).

סוף דבר:

אמנם בית משפט קמא לא נימק את החלטותיו כשהיה עליו לעשות כן, אולם חרף הפגם שבהיעדר הנמקה של החלטותיו,
אינני סבור שיש מקום להיעתר לערעור מהנימוקים שהבאתי לעיל.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

מהערעור נדחה , הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע הפסילה מתייתר.

המזכירות תמציא לצדדים עותק

פסק דין
זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,
י"ז/חשון/תשע"א, 25 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.















עפת בית משפט מחוזי 19698-10/10 יעקב אדרי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 25/10/2010)