פסקי דין על אברהם גרינפלד | פסקי דין על שמואל סבר | פסקי דין על עופר דוידי ואח' | פסקי דין על פסגות מימון ופקטורינג | פסקי דין על שמעון לסר | פסקי דין על אמנון כסלו ואח' |

1920/07 א     02/11/2010




א 1920/07 אברהם גרינפלד, שמואל סבר, עופר דוידי ואח' נ' פסגות מימון ופקטורינג בע"מ, שמעון לסר, אמנון כסלו ואח'






בפני

כב' השופט יהודה פרגו
– שופט בכיר

המבקשים

1. אברהם גרינפלד

2. שמואל סבר

3. עופר דוידי
4. אדית עטר
כולם באמצעות ב"כ משרד עוה"ד רונן עדיני

מרח' היצירה 3, בית ש.א.פ. רמת גן (52521)
נגד
המשיבים

1. פסגות מימון ופקטורינג בע"מ
ח.צ. 52-0036070
על-ידי ב"כ עו"ד אלכסנדר עירד

דרך מנחם בגין 132, תל-אביב (67021)

2. שמעון לסר

3. אמנון כסלו
שניהם על-ידי ב"כ עוה"ד וקסלר
, ברגמן ושות'
מרח' יהודה הלוי 93, תל-אביב (65136)

4. נתי פריד
על-ידי ב"כ עוה"ד גלוזמן, חוברס, ברויד
משד' שאול המלך 8, תל-אביב (64733)

5. שאול דרבי
6. יצחק ניצן
שניהם על-ידי ב"כ עוה"ד ארדינסט, בן נתן ושות'
מרח' ברקוביץ' 4, תל-אביב (64238)

7. שרה כהן
על-ידי ב"כ עוה"ד נשיץ, ברנדס ושות'
מרח' תובל 5, תל-אביב

8. פלד רפי
9. אריה גבעוני
שניהם על-ידי ב"כ עוה"ד ארליך רוזן ושות'
מרח' שהם 5, "מגדלי פז", רמת-גן (52521)

פסק דין
1. מבוא

בפני
בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת בהתאם לפרק השלישי סימן א' – תביעה נגזרת – לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

קדמה לה בקשה לאישור תביעה ייצוגית, אשר הוגשה על-ידי המבקשים.

ביום 23/6/2003 נדחתה הבקשה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (א 1981/02).

ביום 14/12/2006 נדחה הערעור על-ידי בית המשפט העליון (ע"א 9014/03).

בשתי הערכאות הדיוניות נקבע: כי המסגרת הדיונית הנכונה והמתאימה לנושאים נשוא המחלוקת הינה תביעה נגזרת.

2. הערת פתיחה:

תיק זה שתחילתו בשנת 2007 עבר לטיפולי בשנת 2009. במהלך השנים הלך ותפח התיק לכדי מימדים גדולים והוא מכיל היום כמות גדולה מאוד של כתבי בי-דין, מסמכים, מוצגים תצהירים ועדויות.

כחריג לתיק זה, בפסק הדין מופיעים ציטוטים נבחרים, אך רבים, שנדרשו לצורך הכרעה בנושאים שבמחלוקת. הדבר נעשה כדי להקל על הקורא וכדי לחסוך את הצורך לחפש בנבכי התיק עב הכרס, את המסמכים והעדויות אליהם יש הפניה בפסק הדין.

בנוסף, היה חשוב להביא מפי המשיבים, ובלשונם, את השיקולים והנימוקים שהביאו אותם לביצוע עסקאות רכישת השליטה ב"חברת פורמולה", כך גם את השיקולים שהנחו את הנאמנים מטעם בית המשפט שהביאו ל"הסדר הנושים" ולהסכם מכירת החברה -"הסכם סטולרו".
3. נושא הדיון והמחלוקת

המבקשים הינם בעלי מניות מיעוט במשיבה 1 "פסגות מימון ופקטורינג בע"מ
" (לשעבר "יסקל החזקות בע"מ") (להלן: "פסגות מימון" או "החברה" או "יסקל").

המשיבים 10 – 2 היו נושאי משרה או בעלי תפקיד או דירקטורים בחברה.

"החברה" הינה חברה ציבורית אשר מניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל-אביב.

במועדים הרלוונטיים לבקשה, היו לחברה השקעות משמעותיות בחברות העוסקות בתחומי טכנולוגיה, הייטק, רפואה, ייעוץ פיננסי ונדל"ן. מדובר בהשקעות ברמת סיכון גבוהה.

בתשקיף "החברה" מיום 27/2/2000 בו נאמר, בין השאר:
"7.1.4 מדיניות החברה בשנים 1998 – 1999 הינה לפעול לאיתור וייזום השקעות בשלב הרעיון (pre-seed), בתחומי הפעילות העיקריים שלה ואשר החברה סבורה כי הם בעלי פוטנציאל להפיכה למוצרים בעלי נתח שוק משמעותי ושיעורי צמיחה גבוהים. אחר ביצוע ההשקעה הראשונית, פועלת החברה לגיוס כספים נוספים ממשקיעים נוספים (קרנות הון סיכון ומשקיעים אחרים). החברה מנסה לשמור על שיעורי אחזקה גבוהים בחברות בהם הינה מבצעת השקעות כאמור לעיל ועל כן היא נוהגת להשתתף בגיוסי ההון המתבצעים בחברות הללו. מדיניות החברה בשנים 1998 – 1999 הינה לממש את השקעותיה מפעם לפעם כאשר השקעות אלו מבשילות ו/או בעת שהיא מחליטה לצאת מתחום פעילות מסויים".
לא בכדי הייתה ידועה "החברה" במערכת הבורסאית כ"קרן הון סיכון".

השקעות מסוג זה, מחד גיסא יכולות להביא לבעלי המניות רווח מהיר וגדול, אך מאידך גיסא יכולות גם להביא לתוצאה הפוכה ואחרת.

בתצהירו אומר מר פריד:

"39. החברה, עוד קודם לעסקת פורמולה, הייתה חברת החזקות, החשופה בראש ובראשונה לתנודות בשווי החברות שבמיוניהן היא מחזיקה. בנוסף, חשופה החברה, ככל חברת אחזקות אחרת, לתנודות השוק ולסיכונים של הענפים בהם היא משקיעה. על כל אלה יש להוסיף את השפעתם של מגמות מתמשכות בכלכלה הגלובלית ושינויים מאקרו-כלכליים בישראל ובעולם המשליכים ישירות על שווי מניות החברה ושווי החברה עצמה".

בתצהירו אומר מר כסלו:

"22. בהתחשב בדגש שניתן בחברה לחברות ההזנק ולהשקעה בהן, בעיקר על ידי גיוס כספים מקרנות הון סיכון, נוצר מצב בו החברה הפכה להיות תלויה במידה רבה במצב שווקי ההון בעולם, בבורסות לניירות ערך בארה"ב, וכן במצב הביטחוני בישראל, כאשר כל הגורמים הללו היוו גורמי סיכון לחברה".

עובדות אלו היו ידועות גם למבקשים כבעלי מניות בחברה.
במהלך החודשים אוגוסט 2001 – מרץ 2002 התקשרה "החברה" בשורה של עיסקאות לרכישת השליטה בחברת "פורמולה מערכות (1985) בע"מ" (להלן: "פורמולה").

באותה עת, מניית "פורמולה" הייתה מנייה מאוד אטרקטיבית. הליך הרכישה לווה בייעוץ משפטי וכלכלי, אשר העריך כי מניית "פורמולה" תמשיך לעלות ותביא עימה רווח גבוה לחברה. מסמכים מחוות דעת בנדון הוצגו בפני
הדירקטורים אשר אישרו את ביצוע העסקאות, לאחר שאלו גם אושרו על-ידי ועדת הביקורת של "החברה". העסקאות שבוצעו דווחו באופן מיידי לבורסה.

לימים נקלעה "החברה" לקשיים כלכליים אשר הביאו להתמוטטותה.

לטענת המבקשים, התמוטטותה הכלכלית של "החברה", הינה תוצאת העסקאות הכושלות לרכישת מניות "פורמולה" אשר נעשו על-ידי "החברה" באמצעות המשיבים 10 – 2, תוך הפרת חובת הזהירות והמיומנות המוטלת על המשיבים, אשר גרמו ל"חברה" נזקים כבדים.

מכאן בקשתם לאישור "התביעה הנגזרת".

בבית המשפט העיד מטעם המבקשים רק מר גרינפלד אברהם. כפועל יוצא, רק עדותו, תצהירו והמסמכים המצורפים אליו, ישמשו ראייה בהליך זה.

המשיבים דוחים את הנטען. לטענתם, לא היה פגם ברכישת מניות "פורמולה", בתנאי הרכישה והמימון שנעשו. עסקה זו הייתה אמורה להיות כדאית ביותר לחברה, לייצבה ולהניב לה רווח גדול.

דא עקא, כך טענתם, שגורמים חיצוניים אובייקטיביים שאינם קשורים לעסקה עצמה, הביאו למצב להתמוטטותה הכלכלית של "החברה".

(-) "ההתדרדרות הכלכלית במשק, שהתרחשה לאחר אישור עסקת פורמולה אשר החמירה בעקבות אירועי הטרור של ה- 11 בספטמבר, כמו גם המיתון ההולך ומחריף הן במשק הישראלי והן בזה העולמי שגרמו להתדרדרות חריפה במחירי המניות בבורסה וב- nasdaq, וכן התנאים המאקרו-כלכליים שהובילו את הבנקים להקשיח את תנאי האשראי שלהם כלפי לווים ממונפים מסוגה של החברה".

(-) "התנגדות הגופים המוסדיים להגדלת חלקה של פ.ה. בחברה תמורת הזרמת הון לחברה".

(-) "חקירת הרשות לניירות ערך את החברות שבשליטת בעלי השליטה בחברה".

מטעם המשיבים, העידו מר אמנון כסלו ומר נתי פריד.

המשיב מר אמנון כסלו החזיק ב- 6.5% ממניות החברה וכיהן עד ליום 10/12/01 כדירקטור ומנכ"ל משותף ביחד עם מר שמעון לסר
.

המשיב מר נתי פריד כיהן כסמנכ"ל הכספים בחברה משנת 1994 עד למינויו כמנכ"ל ביום 10/12/01, תפקיד ממנו התפטר ביום 21/7/02.

עדויות אלו נתמכו בעדויות הנאמנים מטעם בית המשפט: עו"ד ורו"ח שלמה נס ועו"ד עדי בראונשטיין.
4. השתלשלות האירועים

ביום 9/8/2002 נעתר בית המשפט לבקשת "החברה" למתן צו הקפאת הליכים לפי סעיף 350 ל"חוק החברות".

עו"ד עדי ברואנשטיין מונה כנאמן של "החברה".

ביום 17/9/2002, לבקשת נושי "החברה", מינה בית המשפט נאמן נוסף לחברה את עו"ד ורו"ח ד"ר שלמה נס.

ביום 20/3/2003 התקיימה אסיפת בעלי המניות בה הציגו הנאמנים את פרטי הסדר הנושים המתגבש.

המבקש – מר גרינפלד – היה בישיבה זו ולא התנגד להסדר הנושים.

ביום 24/4/2003 אושר הסדר הנושים על-ידי אסיפת בעלי המניות.

ביום 28/4/2003 אושר הסדר הנושים על-ידי בית המשפט המחוזי.

ביום 7/9/2004 כחלק מהסדר הנושים; ועל-פי התוויית הדרך שבהסדר זה; התקשרה "החברה" בהסכם משולש עם חברת "פויכטונגר השקעות (1984) בע"מ" ועם מר אביחי סטולרו (להלן: "הסכם סטולרו").

ביום 23/9/2004 נחתמה התוספת להסכם מיום 7/9/2004, בה הובהר: כי במבוא להסכם במקום אביחי סטולרו יבוא "פסגות ס.א. מימון בע"מ" (להלן: "פסגות"), אשר תהיה צד להסכם וכי אביחי סטולרו יחתום על ההסכם בשמה. בתוספת מופיעה גם הרחבה של המחאת הזכויות המופיעה בסעיף 4.10 (ג) להסכם מיום 7/9/2004.

ביום 26/9/2004 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב "בקשה משותפת למתן הוראות" לאישור "הסכם סטולרו". הבקשה מבהירה את מהות ההסכם, תוכנו ומטרתו. הכנ"ר העיר את הערותיו שאינן קשורות לענייננו.
סעיף 350 (א) ל"חוק החברות" קובע לאמור:

"סמכות לפשרה או להסדר
350. (א) הוצעו פשרה או הסדר בין החברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, או בינה לבין סוג פלוני שבהם, רשאי בית המשפט, על פי בקשה של החברה, של נושה או של בעל מניה, או של מפרק אם החברה היא בפירוק, להורות על כינוס אסיפה של אותם נושים או בעלי מניות, לפי הענין, בדרך שיורה בית המשפט".

תקנות החברות (בקשה לפטור או להסדר), תשס"ב – 2002, קובעת לאמור:


"הגדרות

1. בתקנות אלה-
"בית המשפט" – בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי משרדה הרשום של החברה או מקום עסקיה העיקרי;
"בעל תפקיד" – מי שבית המשפט מינה אותו לביצוע התפקידים האמורים בתקנה 14;
"בקשה לפשרה או להסדר" – בקשה לפשרה או להסדר על פי סעיף 350 (א) לחוק;
"בקשה להקפאת הליכים" – בקשה למתן צו הקפאת הליכים על פי סעיף 350 (ב) לחוק;
"החברה" – חברה שבגין פשרה או הסדר בינה לבין נושיה או בעלי מניותיה, או בינה לבין סוג פלוני שבהם, הוגשה בקשה לפשרה או להסדר על פי תקנות.
....
36. פשרה או הסדר שאישר בית המשפט, דינם כדין

פסק דין
ואולם ניתן לשנותם או לבטלם באישור בית המשפט".

ביום 27/9/2004 אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב – כבוד השופטת ורדה אלשייך – את "הסכם סטולרו", כפוף לאישור האסיפה הכללית של בעלי המניות של "יסקל" ("החברה").

ביום 29/9/2004 אישרה האסיפה הכללית של בעלי המניות בחברה את "הסכם סטולרו".

עם התמלא תנאי זה, הפכו "הסדר הנושים" שאושר על-ידי בית המשפט ביום 28/4/2003 ו"הסכם סטולרו" שאושר על-ידי בית המשפט ביום 27/9/2004 ל

פסק דין
לכל דבר ועניין.
ביום 4/10/2004 עברה השליטה ב"חברה" לחברת "פסגות ס.א. מימון בע"מ" כ"שלד בורסאי" בלבד.

ביום 5/10/2004 חודש המסחר במניות "החברה" בבורסה.

ביום 26/10/2004 עם השלמת ביצוע הסכם המכירה ושינוי השליטה ב"חברה", שונה שמה של ה"חברה" מ"יסקל החזקות בע"מ" ל"פסגות מימון ופקטורינג בע"מ
" ושונה אופי פעילותה העסקית.

6. ביום 25/4/2007, שנתיים וחצי!!! לאחר אישור "הסכם סטולרו" על-ידי בית המשפט, שלחו המבקשים, באמצעות עו"ד עדיני, מכתב דרישה לחברה כי תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תביעה נגד האחראים למצב אליו נקלעה "החברה" טרם כניסתה להקפאת הליכים בחודש אוגוסט 2002.

ביום 5/6/2007 השיב מר ראובן סלטר מנכ"ל "החברה" (ששמה שונה בינתיים ל"פסגות מימון ופקטורינג בע"מ
") לפניית המבקשים בדבר הגשת תביעה נגזרת.
"פסגות
מימון ופקטורינג בע"מ
05 יוני 2007
לכבוד
עו"ד רונן עדיני
רונן עדיני ושות'
שדרות היצירה 3
רמת-גן
א.נ,
הנדון: הודעה בדבר הגשת תביעה נגזרת (יסקל החזקות בע"מ)

הרינו להתייחס למכתבכם אלינו מיום 25 באפריל 2007:

1. החברה אינה זכאית להגיש תביעה כמבוקש על ידכם שכן כל זכויות התביעה נגד צדדים שלישיים (לרבות בגין העילות הנטענות במכתבו של עו"ד עדיני לרבות כל סכום שיתקבל מתביעה נטענת כזאת) הועברו עוד בשנת 2004 מהחברה לחב' פויכטונגר השקעות בע"מ – בהסדר נושים (להלן: "פ.ה.").

2. העברה זו של זכויות התביעה כנגד צדדים שלישיים באשר הם, הייתה חלק מתנאי הקצאת המניות בחברה לפ.ה. במסגרת מהלך כולל שנועד לפרוע ולו חלק מזערי של חוב, החברה לפ.ה.

3. זכויות התביעה נגד צדדים שלישיים באשר הם, הועברו בהסכם בין החברה לבין פ.ה. ומר אביחי סוטולרו מיום 07.09.04 (ותוספת להסכם מיום 23.09.04) ואושרו במסגרת הליכי חדלות הפירעון של החברה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

4. מאחר וזכויות תביעה מן הסוג הנטען במכתבכם, כמו גם סכומים שיתקבלו – באם יתקבלו – מתביעות כאלה, שייכות לפ.ה., הרי שהחברה איננה יכולה להגיש תביעה כמבוקש במכתבך. בהעדר עילה כזו בידי החברה איש גם אינו יכול לגזור ולהגיש תביעה כזו בשמה ובמקומה.

5. זאת ועוד, על פי הסדר הנושים של החברה, אשר אושר בשעתו אף הוא בבית המשפט, חולקו דיבדנדים לנושי החברה בהתאם להוראות הסדר הנושים (ובכלל זה בעלי המניות שהינם כידוע הנושים האחרונים בתור). ההתראה שבנדון, שעלה חשש כי בעלי המניות של החברה, למרות היותם כאמור הנושים הנחותים ביותר, מבקשים לשפר כעת ובדיעבד את מצבם בהשוואה לנושים האחרים (נושים אשר לאור הסדר הנושים מחלו על חלק מהחוב כלפיהם) עניין "המריח" כולו מהעדפה שלא כדין. צעד זה לפיכך איננו אפשרי גם לאור הוראות הדין בעניין זה בכלל והוראות הסדר הנושים בפרט אשר אושר ב

פסק דין
חלוט על ידי בתל-אביב.

בכבוד רב,
ראובן סלטר
מנכ"ל
העתק:
מר שלמה הייבלום, יו"ר
ד"ר שלמה נס עו"ד (רו"ח)
עו"ד עדי באונשטיין
5. "הסכם סטולרו"

5.1 "הסכם סטולרו" שאושר על-ידי בית המשפט הוא הסכם משולב משולש:

בין יסקל החזקות בע"מ – בהסדר נושים
(להלן: "החברה")
לבין פויכטונגר השקעות (1984) בע"מ
(להלן: "המוכרת")
לבין פסגות ס.א. מימון בע"מ
באמצעות אביחי סטולרו
(להלן: "הקונה")

בהסכם נאמר לענייננו (לאחר שילוב ההסכם מיום 7/9/2004 והתוספת מיום 23/9/2004):

"2.7 הגדרות
"החוב למוכרת – חוב החברה למוכרת העומד, נכון למועד חתימת הסכם זה, על כ- 109 מליון ₪.
...
4.10 החוב למוכרת יפרע במלואו באמצעות כל המקורות המפורטים להלן:
א. ...
ב. ...
ג. קבלת כל הזכויות בחברה שעילתן קודמות למועד הקובע, לרבות, מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, זכויות תביעה כלפי צדדים שלישיים וכן הזכות לקבלת סכומים נוספים אשר יגיעו, כתוצאה מתביעות שיוגשו על ידי הנאמנים בשם החברה ו/או מכל סיבה אחרת. למען הסר ספק מובהר כי הזכויות האמורות לא תכלולנה הפסדים להעברה (להלן: "הזכויות המועברות") וכי הזכויות המועברות תהיינה ממועד העברתן למוכרת קניינה הבלעדי של המוכרת ובמידה ואם וככל שהזכויות המועברות תיצורנה לאחר המועד הקובע הכנסה למוכרת היא תקוזז כנגד הפסדים להעברה במוכרת והמוכרת תפעל כמיטב יכולתה לביצוע הקיזוז האמור. במידה ולא ניתן יהיה לקזז את ההכנסה מהפסדים להעברה במוכרת תקוזז ההכנסה מהפסדי החברה".
המחאת זכויות זו משמעה, כי למבקשים אין זכות להגיש תביעה הנגזרת מזכויות התביעה של "החברה", זכויות שהומחו לחברת "פויכטונגר (פ.ה.)".

מכאן, שדין עתירת המבקשים להידחות על הסף.

על סעיף המחאת זכויות זה, יצא קצפם של העותרים והם מבקשים עתה לבטלו, הגם שחלפו כבר שש שנים!!! מאז אישורו על-ידי בית המשפט ואסיפת בעלי המניות. זאת על אף שבמהלך שנים אלו "החברה" שינתה את מהותה, פעילותה ובעלי מניותיה. "החברה" שיתנה את שמה ל"פסגות מימון ופקטורינג בע"מ
".

5.2 אני דוחה את הטענות של ב"כ המבקשים כי "ההמחאה הוסתרה מבית המשפט" או כי "לא הוצגו בפני
כבוד השופטת אלשייך משמעויותיה של המחאת הזכות, קרי שלילת זכות בעלי המניות לתבוע את מנהלי החברה" (ההדגשה במקור).

סגנית הנשיאה, כבוד השופטת ורדה אלשייך, הינה שופטת העוסקת שנים רבות בתחום זה. משוכנע אני כי בטרם אישור "הסכם סטולרו" היא קראה את ההסכם בכללותו, לרבות סעיף "המחאת הזכויות" על משמעויותיו. בוודאי כאשר בסעיף 27 ל"בקשה למתן הוראות" מופנה בית המשפט במפורש לסעיף זה בהסכם.

ברי לי, כי סעיף "המחאת הזכויות" אושר משום שמדובר בסעיף שהינו לטובת "הנושים", "החברה", "בעלי המניות" ו"הצדדים" ל"הסכם סטולרו".

ראוי גם לומר, כי אין מקום לדון כלל בביטול של סעיף כלשהו ב"הסכם סטולרו", כאשר לא כל הצדדים הנוגעים בדבר – "פויכטונגר (פ.ה.)", "חברת פסקות ס.א. מימון בע"מ" ומר סטולרו – הם צדדים לדיון.

זאת ועוד, הדרך להשיג על "הסכם סטולרו" אשר אושר על-ידי בית המשפט, או על סעיף מסעיפי ההסכם, אינה באמצעות בקשה לאישור תביעה נגזרת. יש לעשות כן באמצעות עתירה ישירה ועצמאית לבית המשפט המוסמך שעניינה ביטול, תיקון או שינוי של ההסכם/פסק הדין או חלק ממנו, תוך הצגת העובדות והנסיבות שמצדיקות כי כך יעשה, כשאלו נתמכות בתצהיר.

עתירה כזו לא הוגשה לבית המשפט וגם ב"בקשה לאישור התביעה הנגזרת", אין עתירה כזו (הגם שהיא אינה המסגרת המתאימה והנכונה לכך).
העתירה לביטול "סעיף המחאת הזכויות" או חלק ממנו, היא תולדה של כתב התגובה של המשיבים לבקשה לאישור התביעה הנגזרת. בכתב תגובה זה טענו המשיבים להעדר זכות התביעה של "החברה" וכח "סעיף המחאת הזכויות". המשיבים אף הגישו עתירה למחוק על הסף את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת.

רק אז, העלו המבקשים לראשונה, את טענותיהם כנגד "סעיף המחאת הזכויות".

בסיכומי התשובה של המבקשים נטען:

"1.29 ויודגש בשנית – עתירת המבקשים כאן אינה לבטל את המחאת הזכות כלפי כולי עלמא (כפי שמנסים המשיבים להציג זאת, בסע' 49-60 לסיכומיהם) ובוודאי שאין הכוונה לבקש סעד של ביטול פסק הדין שאישר את הסכם המכר (כמוצג באורח מטעה בסע' 55 ו- 103 לסיכומי המשיבים).

1.30 בקשת המבקשים הנה לסייג את המחאת הזכות אך ורק לעניין התביעה הנגזרת בלבד..."

ללמדך, שרצון המבקשים הוא ליהנות מכל העולמות. ליהנות מ"פירותיו" של "הסכם סטולרו" והיתרונות הרבים מהסכם זה ל"חברה" ולבעלי המניות; לרבות מחילה על חוב של 106 מיליון ₪ אותה חבה "החברה" לחברת "פויכטונגר (פ.ה.)", ומנגד, להשאיר בידי "החברה" את זכויות התביעה, למרות הסכמת חברת "פויכטונגר (פ.ה.)" למחול על החוב הגדול שחבה לה "החברה" תמורת העברת מלוא זכויות התביעה של "החברה" אליה, ולמרות התנאי לרכישת "החברה" אותו העמיד מר סטולרו, כי תהיה זו רכישה של "שלד בורסאי" נקי מחובות וזכויות תביעה.

עיון ב"הסכם סטולרו" מלמד, כי סעיף "המחאת הזכויות" הינו חלק אינטגרלי מההסכם כולו ובלתי ניתן להפרדה ממנו. כך עולה מנוסח ההסכם ומטרתו; וכך שמעתי מהמעורבים בניהול המו"מ לכריתת ההסכם והחתומים עליו: הנאמנים: עו"ד עדי בראונשטיין, עו"ד ורו"ח שלמה נס, ומר אביחי סטולרו. מדובר בסעיף מקובל ושגור בהסכמים מסוג זה, ששיקולים עניניים כלכליים טהורים הביאו להכללתו כחלק בלתי נפרד ומתחייב ב"הסכם סטולרו", ביניהם שיקולי טובת "החברה" ובעלי המניות. הסכם זה למעשה הציל את "החברה" מפירוק ומניותיה חזרו להיות סחירות בבורסה.

לא בכדי קיבל הסכם זה, לרבות "סעיף המחאת הזכויות" את אישורם של בית המשפט, כונס הנכסים הרשמי ואסיפת בעלי המניות.

5.3 גם לגוף העניין, לא מצאתי כל נימוק המצדיק את ביטול "סעיף המחאת הזכויות".

ב"הסדר הנושים" אשר אושר על-ידי אסיפת בעלי המניות, לרבות המבקשים, ואשר קיבל את אישורו של בית המשפט, נאמר במפורש:

"12.4.1 כל התמורה שתתקבל ממכירת מניות פורמולה ו/או ממכירת החברה ו/או הכנסות החברה ממקור כלשהו ואשר יתקבלו לאחר אישור הסדר הנושים יהיו שייכים לנושים... בלבד וישמשו לפירעון חובות החברה כלפיהם".

"הסכם סטולרו" הוא המשך ישיר של "הסדר הנושים"; וכבר נאמר, כי "סעיף המחאת הזכויות" שב"הסכם סטולרו" הוא חלק אינטגרלי מהסכם זה, אשר בהיעדרו, לא היה נכרת כלל ההסכם. ההסכם קיבל את כל האישורים הדרושים, לרבות את אישורו של בית המשפט.

בתצהיריהם מסבירים הנאמנים מטעם בית המשפט – עו"ד בראונשטיין ועו"ד ורו"ח נס – את השיקולים שעמדו בבסיס "הסדר הנושים" ו"הסכם סטולרו", הקשורים זה בזה, ואת מהותו וחשיבותו של "סעיף המחאת הזכויות":

"12. כפי שפורט בבקשה לבית המשפט הנכבד, השיקולים של הנאמנים לחתימה על הסכם סטולרו היו בקליפת אגוז כדלהלן:

12.1 בסיס הצעת הסדר הנושים הינו ויתור, בין היתר, של פ.ה. על חלק מהתמורה שהייתה אמורה לקבל באותו מועד מהחברה, לטובת הנושים הבלתי מובטחים האחרים, תוך ההנחה כי במסגרת הסדר מתמשך היא תקבל תמורה גבוהה יותר.

12.2 הסדר הנושים הבטיח את ההמשכיות בפעילות החברה כ"עסק חי" והחזרת מניותיה למסחר. היה בהסדר כדי להועיל הן לבעלי המניות של החברה והן למשקיעים מן הציבור (הטוענים כיום "במצח נחושה" טענות לא טענות בפני
בית המשפט הנכבד), בין היתר על ידי יצירת ערך ממשי למניות החברה המוחזקות על ידי בעלי המניות.
12.3 לוחות הזמנים בהם בוצעו מהלכי ההסדר היו מחויבי המציאות. אם היינו משתהים עם מכירת "השלד הבורסאי", הדרישות בקשר עם חידוש המסחר היו מוכפלות, לא ניתן היה לעמוד בהן וערכו של ה"שלד הבורסאי" היה יורד לטמיון ולמעשה היה זה סוף דרכה של החברה.

12.4 הסדר הנושים היה תולדה של הסכמת הנושים המובטחים וחלק מהנושים הבלתי מובטחים (פ.ה. ואתרי השרון), לממן את הפעילות העתידית בחברה ולהעביר חלק מהתמורה המגיעה להם לנושים הבלתי מובטחים האחרים, ולקחת על עצמם את הסיכון הכרוך בקבלת תמורה נוספת בעתיד ממימוש מניות פורמולה.

12.5 הסכמתה של פ.ה. לוותר על תמורה שהגיעה לה, אפשרה את קיומו של הסדר הנושים, והקנתה לנושים הבלתי מובטחים האחרים את היכולת לקבל תמורה העולה באופן משמעותי על התמורה לה היו זכאים במקרה של פירוק.

12.6 לאחר אישור הסדר הנושים על ידי בית המשפט הנכבד, הייתה החברה חופשייה ומשוחררת מכל התחייבויותיה מכל מין וסוג שהוא, לרבות התחייבויות כלפי נושים, וזאת למעט התחייבויותיה כלפי קבוצת נושים ספציפית, שהעיקרית שבהן הייתה חובה הכספי של החברה לפ.ה., בסך של כ- 109 מיליון ₪.

12.7 כן יובהר כי הוסכם עם המשקיע שלאחר העברת השליטה בחברה לידיו, בתנאים שסוכמו במסגרת הסכם סטולרו והנספח להסכם, יהיה חיץ בין פעילות העבר של החברה לבין הפעילות אשר "יצק" לתוך החברה. זוהי דרישה לגיטימית ומחויבת המציאות ומיושמת בכל המקרים של רכישת חברות ו/או "שלדים ציבוריים" תחת הליכי חדלות פירעון בבית המשפט. הניסיון מלמד, כי באם לא יוצרים את אותו חיץ מלאכותי, בעל החברה יכול "להסתבך" עם בעיות העבר של החברה.
12.8 לכן נקבע בהסדר הנושים, בין היתר, כי הנאמנים יהיו רשאים, כפי שימצאו לנכון ועל פי שיקול דעתם הבלעדי, לנהל משא ומתן עם הנושים, אשר החברה לא הופטרה מחובותיה כלפיהם במסגרת הסדר הנושים, לגבי הפחתת חוב החברה כלפיהם ולגבש עמם הסדרים פרטניים בכל הקשור לחוב החברה כלפיהם ולאופן תשלומו.
ההסכם עם סטולרו (הסכם מיום 7.9.04 ותוספת להסכם מיום 23.9.04)
13. הסכם סטולרו גובש כהמשך ישיר להסדר הנושים של החברה, ונועד להביא לפרעון חובה של החברה כלפי פ.ה., אשר עמד במועד ההתקשרות בהסכם סטולרו על סך של כ- 109 מיליון ₪, לאפשר לחברה לעמוד בהנחיות הבורסה לצורך חידוש המסחר, למנוע מחיקת מניות החברה מרישום למסחר ולאפשר ביצוע הליך של הבראה בחברה ויציקת תוכן מהותי לחברה באמצעות התמורה שהתקבלה מהסכם סטולרו והפעילות העסקית אשר קבוצת סטולרו יצקה לתוך החברה.
14. במסגרת ההסכם הומחו כל זכויות התביעה של החברה, כנגד צדדים שלישיים, כפי שאלה היו קיימות באותו מועד, לפ.ה. שהייתה במועד ההתקשרות בהסכם בעלת מניות והנושה העיקרית/מהותית של החברה – ההסכם הסדיר, בין היתר, את המקורות באמצעותם ייפרע מלוא החוב האמור של החברה לפ.ה. כן נקבע בהסכם, כי החברה תקצה לפ.ה. מניות של החברה; כי החברה תעביר לפ.ה. את יתרת המזומנים אשר יוותרו בקופת הסדר הנושים; וכי פ.ה. תקבל, בתמורה ליתרת חובה של החברה כלפיה, את מלוא זכויות התביעה בחברה שעילתן קודמת למועד ההסכם, לרבות זכויות תביעה כלפי צדדים שלישיים והזכות לקבלת סכומים נוספים, ככל שיגיעו סכומים כאלה לקופת הסדר הנושים".
בעדותו בבית המשפט, הוסיף והסביר עו"ד בראונשטיין:
"למעשה, הסדר הנושים של יסקל – זה אמנם היה קצת חדשני, אבל כך הוא נעשה: היה פעם אחת הסדר נושים לגבי מימוש מושכל של נכסי החברה, עם הסכמות בין הנושים המובטחים לאלה הבלתי-מובטחים, כאשר מנגד עמד קודם כל התשלום לנושים הבלתי-מובטחים וכאשר הנושים המובטחים לקחו על עצמם סיכון מסוים, שבסופו של יום ישתלם להם הסיכון. הסדר הנושים הזה למעשה התייחס למימוש כל אותם נכסי החברה. זה אחד. לאחר מכן, נותר לנו עוד נכס. הנכס הוא שלד בורסאי. זה נכס שיש לו שווי. אז יכולנו עם הנכס הזה – לא לעשות בו שימוש והוא היה מתפוגג כשלעצמו בגלל תקנות של הבורסה לעניין הון עצמי ודברים אחרים, ויכולנו לנסות לממש אותו בפרק הזמן הקצר שנותר לנו, על-מנת להכניס עוד תמורה מסוימת – להשיב, לא להכניס – להשיב חלק מהחובות של יסקל. בל נשכח שלאחר הסדר הנושים של מימוש הנכסים, עדיין נותרו חובות מהותיים מאוד, בסדרי גודל עצומים – זאת אומרת, רק סדר גודל של נושה אחד יכול להתוות תיק הקפאת הליכים ענק בתקופה של היום. (עמ' 27 לפרוטוקול מיום 19/10/09).
....
ש. איך נולד העניין הזה של המחאת הזכות" מי ביקש את זה?
ת. אין אפשרות אחרת, ואני אסביר גם למה: למעשה, אתה לא יכול לקחת נכס של חברה ולוותר עליו בשם נושה. הרי מה אנחנו אומרים פה? יש נכס של החברה. הנכס הוא זכות תביעה. מי שצריך ליהנות מהנכס הזה הוא הנושה.
ש. מי זה הנושה?
ת. במקרה הזה, פ.ה., אשר עובר לחתימת ההסכם של מכירת השלד, הוא היה נושה של החברה, של 107 מיליון ₪ או 109 מיליון ₪. יש נכס של החברה שהוא זכות תביעה. הקונה, במקרה זה סטולרו – אם הוא רוצה לקנות את הנכס, הוא חייב לשלם עליו. בסיפור הזה, הוא ביקש לקנות שלד בורסאי נקי, על-מנת לצקת לתוכו פעילות כלכלית שלו. אי לכך, אני לא יכול – כאחד שאחראי מטעם הנושים על נכסי החברה – למסור נכס במתנה. אז הייתי נחקר פה בסטאטוס אחר. זוהי הסיבה – כשאתה שאלת מי העלה את הרעיון ואמרתי שבכלל לא היה פה רעיון – זו הסיבה שהמחאת הזכות נכנסה. ואני אגלה לך גם שזה דבר מאוד שכיח. זה מאוד שכיח כי למעשה הדין אומר כזה דבר: מיום אישור הסדר הנושים, יש קו פרשת מים; זו אותה גברת בשינוי אדרת. זו אותה חברה, עם אותו מספר ח.פ., עם אותו מספר אצל רשויות המס, אבל כל התחייבויות העבר וזכויות העבר, אינם של אותו שלד בורסאי.
אם לא היה כך, לא הייתה לנו גם האפשרות לסחור בזה, כי אז כל משקיע סביר היה מבקש להיכנס לבדיקת נאותות וללוחות זמנים. להזכירכם, במועדים האלה היו לנו ימים עד שנצליח לסגור את העסקה. (עמ' 30).
...
בית המשפט: האם אתה חושב שאותו סעיף שממחה את זכויות התביעה, היה נחוץ, הוא טוב או לא טוב? מה דעתך?

ת. כרגע, מה שאני חושב ממש לא רלוונטי. כרגע זה עסק סגור ונעול וזה הוחלט בבית-המשפט. אני חושב שבזמנו, השיקול שהיה לנושא הזה – כי למעשה זה אחד הדברים ששכנעו אז את פ.ה. ואת הבנקים להסכים למתווה של המכירה. במסגרת המשא ומתן, היה לזה רציונאל כלכלי. אז באו פ.ה./בנק לאומי בסופו של יום, היה להם עוד מקור גבייה מהתיק הזה. שנית, בעלי המניות גם הרוויחו מכך, כי למעשה החברה חזרה לפעילות – המניות חזרו להיסחר בבורסה לניירת ערך, ולנייר שלהם עוד פעם היה ערך מסוים. בצורה הזאת, בעלי המניות שהיו להם מניות – חזר להם איזשהו ערך לנייר שלהם. סטולרו הזרים פעילות לתוך החברה ואז עוד פעם חזר המסחר בנייר. מצד שני, אם לא היינו עושים את המהלך, החברה הייתה למעשה נמחקת מהמסחר, ואז שווי הנייר היה אפס.

בית המשפט: של מי הייתה הדרישה לסעיף המחאת החוב, אם אתה זוכר?

ת. אני לא כל-כך זוכר. בכל מקרה, אני יכול לומר היום לבית-המשפט שבמידה ולא היינו חותמים על המחאת הזכות, הינו צריכים לקבל על זה כסף, כי יש פה נכס. זכויות התביעה בהליכי חדלות פירעון הן גם לפעמים נכס ולפעמים משלמים עליהן. אנחנו לא יכולים לעשות דיספוזיציה של נכסים מבלי לקבל תמורה. שנית, אם אני נזכר עכשיו, לדעתי זו הייתה דרישתו של סטולרו. הוא אמר "אני לא רוצה כלום מהחברה". הוא רצה חברה נקייה, בלי זכויות תביעה, בלי חובות, בלי כלום. "תנו לי פלטפורמה עסקית חדשה שאני אוכל לצקת לתוכה פעילות.

בית המשפט: סעיף המחאת הזכויות הוא סעיף נדיר בהסכמים שכאלה?

ת. הוא סעיף מקובל מאוד". (עמ' 33 +34).
מוסיף עוה"ד ורוה"ח שלמה נס בעדותו:
ש. מי ביקש להכניס בהסכם עם סטולרו – או מי הציע – את סעיף המחאת הזכות?
ת. פ.ה.
ש. הנאמנים?
ת. פ.ה. צריך להבין שפ.ה. הייתה ונשארה הנושה הגדולה, ולאחר הסדר הנושים היחידה של יסקל. למעשה, גם אם יש כסף בתביעה הזאת בה אתם נמצאים, הכסף לא הולך לבעלי המניות, אלא לפ.ה., הנושים של החברה. יש לחברה נושים שחייבים להם עוד הרבה מאוד כסף. בנק לאומי הוא הנושה הגדול של פ.ה. לכן, לפ.ה. היה אינטרס שאם יתקבלו, מכל מקור שהוא, כספים ממימוש נכסים או תביעות של יסקל, הכסף הזה ילך לפ.ה., כנושה, ואחר-כך, בעקיפין, לבנק לאומי כנושה עיקרית של פ.ה. כשאנחנו מוכרים את החברה יסקל – השלד של יסקל – רצינו לוודא שזכויות התביעה בגין העבר יישארו שלנו – הנושה, הנאמן, המפרק, של העבר – ולא יעברו לידי אותו גורם שקונה מאיתנו שלד ריק. יתרה מכך, למיטב זכרוני, גם עו"ד שמעונוב, שייצג את סטולרו – גם לו הייתה הדרישה הזאת, כיוון שהוא רצה לדעת שהוא נכנס לחברה נקייה וריקה, בלי כל מיני טענות עבר. מבחינתו, כל טענות העבר הופנו לנאמנים והיו עניין שלהם. מבחינתי, האינטרס העיקרי היה שלנו, פ.ה., כנושה עיקרית ובלעדית של יסקל. כפי שאמרתי, גם היום אנחנו עדיין הנושים הבלעדיים והגדולים של יסקל.

בית המשפט: אתה זכית כבר לראות לא מעט הסכמי שלד, נכון?
ת. כן.

בית המשפט: הסכם המחאת זכויות הוא מקובל או נדיר?
ת. בכל מכירת שלד כזאת, במסגרת הליכי חדלות פירעון, כמו שגם עשינו בחברת "זיקה" או במקרים אחרים – המפרק או הנאמן, לפי העניין, רוצה לשמור בידיו את הזכויות בגין תביעות עבר, כי הכספים – אם יתקבלו – כתוצאה מהן, הולכים לנושים הישנים. הקונה, שקונה שלד, קונה שלד "נקי", בלי זכויות עבר, בלי כל תביעות העבר. הוא, מהיום ואילך, מתחיל כחברה חדשה ונקייה. זה מקובל מאוד, זה הגיוני ומקובל מאוד, שבהסכם יהיה סעיף המחאת זכויות. לעתים, רוכש השלד מעוניין לקבל זכות תביעה בתביעה מסוימת. אז יש משא ומתן על מה ערכה והוא יכול לקנות אותה. זה לא המקרה השכיח. (עמ' 47 + 48).
...
ש. יסקל זו ישות משפטית. עובדה שמכרת את הפעילות שלה. אני מציג לך פרופוזיציה: האינטרס של יסקל היה להשאיר אצלה את זכויות התביעה כנגד הדירקטורים הרשלניים, מבלי לוותר על דבר ומבלי להעביר את הזכות הזאת. אתה מסכים איתי שאם היית מייצג עכשיו רק את יסקל ולא את פ.ה., שהאינטרס שלה היה לשכנע את פ.ה. לוותר על החוב הזה של 109 מיליון ₪ ולהשאיר אצלה את זכויות התביעה?
ת. בעולם של חברות סולבנטיות, ייתכן שמה שאתה אומר נכון; אלא שאנחנו מדברים על חברות בהליכי חדלות פירעון. בהליכי חדלות הפירעון, האינטרס של "יסקל" הוא אינטרס של טובת הנושים שלה. הנושים באים לפני בעלי המניות. ואם הנושים שלה סבורים שהם רוצים לממש את הנכסים בדרך הנכונה והטובה יותר ובית-המשפט ובעלי התפקיד ביסקל סבורים שבעלי התפקיד מטעם הנושים שלה ייטיבו לעשות את זה – אז מאוד הגיוני שתהיה המחאה כזאת. יתרה מכך: צריך להבין שבאותה עת השלד של יסקל, שנמכר לסטולרו – "החברה" – הייתה למעשה אפס, כי היא הייתה חברה בפירוק. אם פ.ה. הייתה דורשת את מלוא חובה, יסקל הייתה בפירוק. היא לא יכלה לשלם את החוב שלה. המכירה לסטולרו של השלד התאפשרה אך ורק בגלל שפ.ה. כנושה הסכימה להוציא הצידה את זכויות התביעה וכל מיני דברים אחרים ולהתעסק בהם במסגרת הליכי חדלות הפירעון, ולוותר על ה"חברה" או השלד הנקי, כדי שאפשר יהיה למכור אותו על-מנת שהנושים יקבלו עוד משהו. בוודאי שכנגד זה, פ.ה. זכאית לקבל המחאת זכויות של כל מה שיש ביסקל". (עמ' 51).
בעדותו בבית המשפט העיד מר אביחי סטולרו:
"ת. קניתי חברה ציבורית שעברה הסדר נושים וקיבלה אישור של בית משפט בשנת 2004. ההסדר פורסם גם ע"י בימ"ש. וכן במערכת הבורסאית על כל השלכותיה... וזה לא השלד הראשון שקניתי ויצקתי לתוכם פעילויות שונות בכל השלבים ובידיעה מוחלטת שבשלד זה אין חובות ואין זכויות ואני קונה שלד נקי. אילו ידעתי שיש איזה שהיא עילת תביעה שאני יכול להשתמש בה, אני מניח שהמחיר היה שונה בנסיבות האלה. אני גם לקחתי סיכון מסוים כספי מאחר והרכישה הייתה מורכבת, חלקה היה מכסף – 100,000 דולר מזומן ו- 8 מיליון שיצקתי לתוך השלד על מנת לעמדו בתנאים המתלים שקובע הריגולציה בנושא החזרה של שלדים למסחר וכל ההתנהלות גם המשפטית וגם הכלכלית נעשו על ידי משרד עורכי הדין שלי כפי שאני נוהג
בכל העסקים. מאחר ואני לא מעורה בניואנסים של תביעה נגזרת זו ואילו הייתי יודע שהם קיימים מראש, יתכן ולא הייתי רוכש את השלד... (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 11/5/09).
...
ש. יש בהסכם הוראה שממחה את הזכות של התביעה מהחברה לנושה של החברה פ.ה., אתה ידעת על זה.
ת. אם זה כתוב בחוזה – קראתי את זה. ידעתי שאני קונה שלד נקי מכל חוב וסוג שהוא, וויתרתי על שלדים במהלך הקריירה שלי שלא היו נקיים, שהיה סיכון כזה או אחר. אילו הייתי יודע שיש סיכון כזה או אחר, לא הייתי נכנס לרכישה הזו". (עמ' 20)

"הסכם סטולרו", לרבות סעיף "המחאת הזכויות", על נימוקיו, ההשקעות אותן ביצע מר סטולרו ב"חברה" והשינויים שנעשו בה, הצילו את "החברה" מפירוק, "החיו" אותה מ"הקפאה" בת שנתיים, והחזירו את מניותיה למסחר בבורסה. ההסכם הביא ל"חברה" ו"לבעלי המניות" יתרונות כלכליים רבים.

לא בכדי, קיבל "הסכם סטולרו", את אישורו וברכת הדרך של בית המשפט ואסיפת בעלי המניות.

5.4 אני דוחה את טענת ב"כ המבקשים כי נרקמה "קנוניה" בהכללת סעיף "המחאת הזכויות" על מנת למנוע מהמבקשים להגיש את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת.

"קנוניה" על ידי מי ?

על-ידי הנאמנים מטעם בית המשפט ??

על-ידי המשיבים אשר התפטרו מתפקידם עוד בשנת 2002 ולא השתתפו כלל במו"מ, ולא נטלו חלק בכריתת "הסכם סטולרו" בספטמבר 2009 ??

על-ידי הדירקטורים החדשים וההנהלה החדשה של "החברה" אשר אישרו את ההסכם ??

על-ידי בעלי המניות אשר אישרו את ההסכם באסיפת בעלי המניות ??

לא בכדי לא נתמכה טענת ה"קנוניה" בתצהיר עובדות, ולא בכדי במהלך עדותו בבית המשפט התקשה המבקש להשתמש בביטוי זה ולהבינו.
בעדותו מגיב הנאמן עו"ד ורו"ח שלמה נס על טענה חסרת שחר מקוממת זו:

"ת. המחאת הזכות לא נעשתה על-מנת לחסום תביעה נגזרת. זה לא הנושא שעמד אז על הפרק מבחינתנו. המטרות של זה היו כמו שהסברתי קודם לכן: לתת לנושה את הכלים להמשיך לגבות את הכספים המגיעים לה. יתרה מכך: כשעשינו את הסדר הנושים בזמנו, התבקשנו על-ידי עו"ד פרופ' לנדא ועו"ד אמיל בן-עטר, שהיו אז עורכי-הדין של התובעים בתביעה ייצוגית שהגישו, שלא נפריע להם במסגרת הסדר הנושים – שנשאיר להם את האפשרות לתביעה הייצוגית במסגרת הסדר הנושים, וכך עשינו. ידענו שהנושא הזה – מה שבית-המשפט יקבע בנושא יהיה בעניין שם. לאחר מכן, כשאנחנו הינו במהלכים גם של הסדר הנושים וגם של מכירת השלד לסטולרו, לא עמד לנו על הפרק הנושא הזה כי הוא עדיין היה תלוי בבית-המשפט, בהליכים שלהם. זו ודאי לא המטרה של המחאת הזכות. (עמ' 52 +53 לפרוטוקול מיום 19/10/09).
...
לנו אין שום עניין כנושים, לחסום או לוותר על תביעה נגזרת או תביעה ייצוגית לכן בעת ההסכם עם סטולרו הנושא הזה לא היה בכלל על הפרק מבחינתנו, כי התנהל הליך נפרד, מעלינו, במסגרת התביעה הייצוגית. המחאת הזכות בהסכם עם סטולרו באה אך ורק במסגרת מה שאמרנו – שכנושה יחיד ועיקרי וכו', מכרנו את החברה למישהו אחר ורצינו להשאיר בידינו את זכויות התביעה. אמרו לי מה שנאמר כאן על קנוניה. אני אומר בשיא העדינות, כל התפקוד שלנו נעשה בתוקף תפקידנו כבעלי תפקיד מטעם בית-המשפט, שאחראי על התיקים האלה במסגרת הליכי חדלות פירעון. אני בכלל לא בטוח שהליך כזה, בלי אישור של בית-המשפט של פירוק – יש לו תוקף. אבל זה נושא נפרד. הגשנו בקשות מפורטות לבתי-המשפט שכולם ידעו מהן, שאושרו על-ידי הנושים ובעלי המניות של החברות. איזה עניין –מה הקנוניה? אני לא מבין מה ההקשר של העניין. אם לחזור לעניין עצמו: המחאת הזכות נעשתה מסיבות לגיטימיות ובאישור של בית-המשפט ושל כולם, מסיבות שהנושים – חברת יסקל שייכת היום לנושים. לכן גם אמרתי שגם אם יש תביעה פה בעניין הזה, הכסף הולך לנושים. יש נושים בדרך. לכן המחאת הזכות לא נעשתה משום עניין לחסום – לא תביעה ייצוגית ולא תביעה נגזרת. יכול להיות שנוצרה בעיה, ככל הנראה, בגלל שעורכי-הדין שהגישו את התביעה הייצוגית אולי טעו בהליך – כך קבע בית-המשפט העליון. בסופו של דבר, נחסמה דרכם, אבל זו בעיה שלהם. (עמ' 54 +55 ).
...
ת. יכול להיות שעורכי הדין שלהם החליטו על המהלך הזה כקו הגנה. זה לא היה קשור אלינו כבעלי תפקיד בחברה עצמה. אנחנו גם לא ידענו מה הטענות שלהם. יתרה מכך: אני לא זוכר את מספר הסעיף, אבל נדמה לי שיש אפילו סעיף בפקודה שבהליכים של חדלות פירעון, אסור בכלל להגיש תביעה כזו. אם אני רוצה לתבוע דירקטור או נושא משרה, אני תובע אותו ישירות". (עמ' 57).

דברים דומים העיד הנאמן עו"ד בראונשטיין.
לא ברור לי כלל כיצד ניתן לטעון ל"קנוניה" כאשר הכל היה גלוי ופרוש לעיני הציבור, לרבות המבקשים ועורכי דינם.

בדיווחים המידיים שהוציאו הנאמנים ביום 7/9/2004 וביום 23/9/2004 מופיע סעיף המחאת הזכויות (עמ' 8, 10 לדיווחים – נספחים "יג").

בתשקיף שפורסם ביום 27/2/2005 מופיעים תנאי "הסכם סטולרו".

ההסכם על סעיפיו השונים, הוצג בפני
בעלי המניות באסיפת בעלי המניות ואושר על-ידם.

כנראה, שבאותה העת, המבקשים ועורכי דינם, היו אפאטיים וגילו אי אכפתיות ל"הסדר הנושים" ול"הסכם סטולרו".

מעדותו של מר גרינפלד למדתי, כי באותה העת, גורלה של "החברה" כלל לא עניין את המבקשים. מה שעניין אותם הוא עניינם האישי.

בעדותו בבית המשפט אמר מר גרינפלד:

"ש. ביום 20.3.03 התקיימה אסיפת בעלי מניות בה נכחתם אתה וסבר שבה סקרו בעלי המניות (צ"ל: הנאמנים – י.פ.) את השתלשלות העניינים בחברה מאז הקפאת ההליכים ועד לאותו מועד והסבירו את פרטי הסדר הנושים המתגבש. (מפנה לנספח ט' – נ/1).
ביום 24.4.03 אושר הסדר הנושים על ידי אסיפת בעלי המניות של החברה.
ת. הייתי באסיפה שבה מר נס הסביר השתלשלות העניינים והבעיה הקשה שנוצרה, כיצד החברה הגיעה לאן שהגיעה, מצב הנושים כך שלא יקבלו את מלוא חובם. ממילא מצבנו קשה. הגיע למצב של חדלות פירעון. למעשה אין מצב שלבעלי המניות יישאר דבר והוא מציע את הסדר הנושים. אם נצביע על הסדר הנושים – נראה כמה אגורות. ואם לא – לא יהיה שום דבר. (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 11/5/09).
...
... באתי לאסיפה תוך תחושה שאני בא לקבור את כספי ורק קיוויתי שלא יבקשו ממני כספי הוצאות גבוהות. הציעו לי שאולי אקבל משהו ויהיה טוב... (עמ' 4).
...
... האלטרנטיבה – או שתקבל משהו או שלא תקבל שום דבר. מה בן אדם סביר צריך לקבל – לקבל משהו (עמ' 5)
...
ש. התנגדת באיזה שהוא שלב להסדר הנושים.
ת. לא התנגדתי" (עמ' 5)
...

"ש. בין אישור הסדר הנושים במרץ 2003 ואח"כ באפריל 2003 לבין מכירת החברה לפסגות, עשית משהו לברר מה גורלה של החברה, דיברת עם הנאמנים.
ת. מה שעשיתי לעקוב אחרי הודעות של החברה, אחרי ידיעות בעיתון ומה שאמר לי עורך דיני.
ש. ביום 7.9.04 נחתם הסכם בין החברה לבין פ.ה., שמכוחה הועברה השליטה לחברה והחברה הועברה כשלד נקי לסטולרו, כאשר נכללה הוראה מפורשת לפיה החוב שהיה לחברה באותו מועד בסך 117 מיליון ₪ - פ.ה. מוותרת עליו ומקבלת תמורה מסוימת של מניות ומומחות אליה זכות התביעה והזכות לקבל כספים כלשהם אם יום אחד החברה תקבל אותם.
ת. אני לא מכיר את הסעיף הזה.
ש. קראת את ההסכם הזה.
ת. הסתפקתי בעוה"ד שלי נמדר. דיווחים של עוה"ד שלי. אנו היינו באמצע הליך של תביעה ייצוגית.
ש. מה היה אמצע ההליך.
ת. בבימ"ש עליון היה הליך.
ש. ההסכם הזה – נ/4 אושר באסיפת בעלי מניות ובימ"ש מחוזי בת"א. נכון?
ת. כן.
ש. אתה מכיר את התוספת שאושרה ב- 23.9.03.
ת. לא מכיר. אני כרגע לא זוכר במה מדובר. הסתמכתי על הייעוץ המשפטי שלי.
ש. באסיפת בעלי המניות מיום 29.9.04 אשר אישרה את ההסדר עם פ.ה. – נטלת חלק.
ת. לא.
ש. וגם חבריך לא נטלו חלק.
ת. לא יודע.
ש. וגם בימ"ש. אישר עסקה זאת, ידוע לך.
ת. כן.
ש. כל האינפורמציה בדבר אישור העסקאות היו פומבית, ניתנו דיווחים לבעלי המניות.
ת. כן. אני לא זוכר בדיוק אחרי מה עקבתי, אבל בגדול- עקבתי" (עמ' 6+7).
בחודש יוני 2003 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי הדוחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. בית המשפט הפנה את המבקשים אל המסלול של התביעה הנגזרת. המבקשים לא עשו כן, ודבקו בתביעתם האישית/התביעה הייצוגית והגישו ערעור לבית המשפט העליון. בקשתם מן הנאמנים עורכי הדין בראונשטיין ונס הייתה, לשמר את זכותם לתביעה זו, בכל הסדר שייעשה. כך נהגו הנאמנים. המשיבים לא ביקשו כי תישמר להם הזכות להגיש בקשה לתביעה נגזרת. תביעה כזו לא עניינה אותם כלל באותה העת.

בעדותו בבית המשפט נשאל והשיב מר גרינפלד:

"ש. ביום 23.6.03 נותן בית המשפט המחוזי

פסק דין
הדוחה בקשתך לאישור התובענה הייצוגית.
ת. כן.
ש. בימ"ש קבע שיש שני מסלולים: ייצוגית ונגזרת והפנה אותך לנגזרת. האם פנית למסלול אחר ביוני 2003.
ת. הייעוץ המשפטי שקיבלתי מפרופ' נמדר היה שהיות ומדובר במקרה יוצא דופן של זלזול וחוסר זהירות של דירקטורים יתכן שבעליון יבינו את המיוחדות הזאת.
ש. כלומר מאותו מועד החלטת להגיש תביעה נגזרת.
ת. לי היה ברור שבמקרה זה בחברה ציבורית שפועלים כפי שיש פה בפרוט' שפעלו בחוסר זהירות ומקצועיות, אני הולך עד הסוף.
אני לא משפטן, אלא איש פשוט ובתור שכזה מה שראיתי זה שהיה צריך למצות את המקרה. (עמ' 6)
...
ש. אמרת שעקבת אחרי הדיווחים.
ת. השתדלתי.
ש. כל אותה עת מיוצג על ידי עוה"ד, האם בקשת מהם או אמרת שמתנהל הליך במקביל בבימ"ש שמשפיע על גורל החברה ושיעקבו בשבילך אחרי מה שקורה במסגרת הסדר תיק הנושים ושיידעו אותך.
ת. לא הייתי צריך לבקש. אני לא זוכר. דיברתי איתו שיחות ארוכות. לא זוכר להגיד לך על משפט מסוים. מדובר על לפני 7 שנים.
ש. למה לא היית באסיפה הכללית באותו יום.
ת. הרגשתי שהמשחק מכור ואין לי מה לעשות שם עם 2,900 מניות שלי. הבעתי בכך את מחאתי. (עמ' 12 + 13).
...
ש. אתה אומר שהמניות שלך היו מספיק טובות כדי להגיע למחוזי ולעליון בתביעה הייצוגית אך לא מספיק טובות כדי ליטול חלק באסיפת הכלליות.
ת. באסיפת בעלי המניות – 2600 מניות שוליים לחלוטין. לעומת זאת כאשר מגיעים לבית המשפט דין ה- 2,600 מתקבלים ויש שיוויון.
...
לבית המשפט:
ש. אתה בעל מניות שאומר שכמחאה לא באת לאותה ישיבה. לא עניין אותך הפרוט' מה נגמר באותו היום. הסתפקת רק במה שהיה כתוב בעיתון.
ת. כן. אני נמצא באמצע הליך של תביעה בבית המשפט בתקופת ההסכם המדובר ולא הרגשתי שאני צריך להגיב על ענין זה מעבר למשפט". (עמ' 14).
רק ביום 25/4/2007, לאחר שבית המשפט העליון דחה את הערעור והמבקשים החליפו ייצוג משפטי, הוגשה ההודעה של המבקשים באמצעות עו"ד רונן עדיני בדבר הגשת "תביעה נגזרת". היה זה כבר מאוחר. הודעה זו הוגשה כאשר "הרכבת כבר יצאה לדרכה והגיעה לתחנתה הסופית".
"הסכם סטולרו" נחתם ומומש בספטמבר 2004, קרי למעלה משנה מאז פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עתה לא ניתן להחזיר הכל לאחור, גם אם היה ממש בטענות המבקשים כנגד המשיבים.

כלום באמת סבורים המבקשים כי על הנאמנים ובעלי המניות האחרים, שאישרו את "הסכם סטולרו", היתה חובה להמתין להם עד שיחליטו באיזו דרך בכוונתם לפעול??

אם היו נוהגים כך, "החברה" היתה מתפרקת והיה נגרם נזק רב לה ולבעלי המניות.

מי היה מפצה את "החברה", בעלי המניות והנושים ??

בתצהיריהם מציינים הנאמנים עוה"ד בראונשטיין ונס:

"15. ... כל הפעולות שנעשו על ידי הנאמנים הובאו לידיעת הציבור כמתחייב מהוראות לחוק ניירות ערך, תשכ"ח – 1968 ותקנותיו. כן נציין מעבר לנדרש כי ההליכים בוצעו בשקיפות מלאה מול בעלי המניות של החברה והכל בהתאם לחוק החברות ותקנותיו.

16. ההסדר כפי שהתגבש בהסכם סטולרו מיום 7.9.04 ובתוספת להסכם סטולרו מיום 23.9.04 נעשה תחת עינו הפקוחה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, של הכנ"ר, של נושי החברה ושל בעלי המניות.

17. ההסכם אושר על ידי הכנ"ר ועל ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 27.9.04. לא מדובר בהסכם שנעשה במחשכים. ההסכם היה גלוי וידוע בזמן אמת. באותה עת היה מדובר בחברה אשר מצויה בהסדר נושים ואשר עצם קיומה כ"עסק חי" היה מוטל בספק. המבקשים הפיקו תועלת מהסדר הנושים ומהסכם סטולרו והתוספת להסכם, באשר באם לא היה נחתם הסכם סטולרו, והתוספת להסכם, היו חולפות למעלה משנתיים ימים מהמועד בו הושעו מניות החברה מהמסחר. לאור דרישות דירקטוריון הבורסה, בזמנים הרלוונטיים להסדר הנושים, להון עצמי מינימלי של 16 מיליון ₪ ושיעור שווי אחזקות ציבור כשל חברה חדשה. בחלוף מועד זה, ככל הנראה לא ניתן היה להחזיר את המניות למסחר ולמנוע את המחיקה משתי סיבות, האחת, עסקת רכישת השליטה בתנאים אלו לא הייתה כדאית כלכלית לכל משקיע, והשנייה, היה פוקע המועד להצגת תוכנית לחידוש המסחר בתנאים הללו דבר שהיווה תנאי לאי המחיקה ביום 1 אוק' 2004.
...
21. ... יתרה מכך, פרקטית לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, לא כל שכן שהדבר יהווה פגיעה לא מידתית בזכויות קנייניות של צדדים שלישיים וכל זאת על בסיס טענות לא טענות, טענות אשר במידה והיה נדרש להעלותם, אזי, היה על המבקשים לעשות כן במועדים אשר נקבעו בדין.

אין למבקשים אלא להלין על עצמם על כי בחרו "לעצום עיניים" לכל הנעשה.

6. אי מימוש זכות התביעה

חברת "פויכטונגר (פ.ה.)"

ייאמר מייד, אין זה מעניינם של המבקשים התנהלותה העסקית של פויכטונגר.

אני דוחה את טענתם של המבקשים כנגד הנאמן עו"ד שלמה נס, על כי לא ניצל את הזכות שהומחתה לחברת "פויכטונגר (פ.ה.)" על מנת לתבוע את המשיבים ולכסות את חוב "החברה" כלפיה בסך 106 מיליון ₪.

אני דוחה את הטענה כי הדבר נעשה "ממטרות זרות".

מוטב היה לו לב"כ המבקשים אם היה נזהר מהעלאת טענות אלו כלפי נאמן מטעם בית המשפט ללא כל בסיס עובדתי מוצק לטענה זו.

איזה אינטרס יש לעו"ד נס בנדון ??

כלום יעלה על הדעת כי נושה שחייבים לו 106 מיליון ₪, בערכי שנת 2004, יוותר על סכום זה אילו הדרך הייתה סלולה לתביעה כזו ??

בעדותו מסביר עו"ד ורו"ח שלמה נס את הסיבות לאי הגשת תביעה כנגד המשיבים (אשר התיישנה בינתיים):

"ת. הציפיה של פ.ה. (פויכטונגר השקעות – י.פ.) והנושים שלה – בראשם בנק לאומי, כנושה המובטח הגדול – הייתה לא למחול אלא לפעול להשיג את התמורה המירבית". (עמ' 50 לפרוטוקול מיום 19/10/09).
...
ש. תסכים איתי שפ.ה. לא השתמשה בזכויות התביעה שהועברו אליה על-ידי יסקל?
ת. לעניין הזה לא.
ש. למעשה, זו הייתה החלטה שלך – אתה פ.ה.?
ת. יש בנק לאומי, עם הצוות שלו והיועצים המשפטיים שלו. קיימנו דיונים וזה מה שהחלטנו.
ש. זאת אומרת שפ.ה. מחלה על חוב של 109 מיליון ₪ ולמעשה, לא קיבלה דבר?
ת. קיבלנו כספים ממימושים אחרים שהיו.
ש. אני מדבר על המחאת הזכות.
ת. היו נכסים שמומשו דרך זכויות תביעה אחרות.
ש. אני חושב שאתה מתחמק. האם בהמחאת הזכות...
ת. בתביעה הזאת אני מסכים שהיא לא קיבלה תמורה. (עמ' 52)
...
ש. מדוע בסיכומו של דבר פ.ה. לא השתמשה בזכויות שהומחו לה ולא הגישה את אותה תביעה שהרוכשים בתיק הזה רוצים להגיש?
ת. יש פה שני חלקים: החלק הראשון הוא שבשלב המקדמי אנחנו ידענו שההליך מתנהל במסגרת התביעה הייצוגית, שהוגשה מעל החברה ואנחנו לא נפריע להם. בשלבים המאוחרים יותר, כשנעשה על-ידינו יחד עם הנושים – בעיקר בנק לאומי והצוות שלו, ניתוח של התביעות וזכויות התביעה האפשריות בתיקים פה, החלטנו מה כדאי להגיש ומה אפשר והסיכויים סבירים. למשל, כפי שאמרתי קודם, תביעה נגד הדירקטורים ונושאי המשרה של פ.ה., ששם הייתה לנו לכאורה הודאת בעל-דין, של חברת הביטוח, שזה לא דבר פשוט. ניהלנו הליכים ממושכים וקשים, כולל שלוש פעמים בבית-המשפט העליון, כשעוד לא הגענו לבירור ההליכים לגופם. שם זה לכאורה היה מקרה קל ופשוט, והגענו לתוצאה שהגענו כפי שאמרתי, לאחר שבע שנים. במסגרת הליכי חדלות פירעון אתה יכול להגיש הרבה מאוד תביעות והרבה מאוד דברים. לא תמיד זה כדאי; לא תמיד זה פשוט. זה לוקח שנים. אלה הליכים קשים, שנמשכים לאורך שנים, שהמימון שלהם הוא קשה – זה עולה כסף. האנשים שצריכים להעיד לפעמים כבר לא נמצאים כי זו לא חברה חיה וקיימת. אתה צריך לבחור על מה עדיף לך ללכת. ההחלטה אז הייתה, גם בגלל שהיו הליכים חיצוניים בנושא הזה ביסקל, שאנחנו לא הערכנו את הסיכויים שלנו כסיכויים טובים כמו בפ.ה., למשל, שגם שם היה קשה. צריך לזכור: מדובר בנושים שעושים את השיקול שלהם, כי הכסף הולך אליהם, במה להשקיע את המאמצים ואת הכספים שלהם. אם הם לא מצליחים או מפסידים, זה הכסף שלהם; לא שלי.

אני לא צד אישי בעניין הזה, אלא בעל תפקיד. גם היום, מבלי לפרט שמות, ישנם הליכים נוספים בתיקים האלה. חלקם לא יצאו לפועל וחלקם עשויים לצאת לפועל במתכונת קצת שונה. זה לא דבר פשוט, ואני אומר את זה בכנות. לבנק לאומי, למשל, יש מחלקה של 200 איש, כולל עורכי-הדין ורואי חשבון שמנתחים כל דבר כזה בישיבות ארוכות, כדי לקבל החלטה מה לעשות. אלה באמת מקצוענים אמיתיים. זה הכסף שלהם וזה תפקידם. בסופו של דבר, זו הייתה ההחלטה. ייתכן שאם הנסיבות בתחילת התיק היו אחרות, ההחלטות היו אחרות, אבל זה המצב כפי שהתגלגל". (עמ' 59 +60).


בחקירתו את עו"ד נס, עימת אותו ב"כ המקשים עם תביעה אחרת אותה הגיש כנאמן של חברת "פויכטונגר (פ.ה.)" כנגד נושאי משרה בחברת (פ.ה.) וכנגד חברת ביטוח "כלל" אשר ביטחה את אחריותם המקצועית. תביעה זו התייחסה, בין השאר, לעסקה שבוצעה עם חברת "יסקל" לצד עסקאות אחרות, בטענה כי הן בוצעו במחיר ובנסיבות בלתי סבירות הטומנות בחובן סיכונים מהותיים (ת/6).

בעדותו הסביר עו"ד נס את ההבדל בין השניים:

"ת. כתב התביעה הזה הוא כתב-תביעה שהוגש על-ידי מתוקף תפקידי כנאמן פ.ה., כנגד דירקטורים ונושאי משרה בפ.ה. וחברת כלל ביטוח שביטחה אותם. אנחנו טענו שכל ההתנהלות של אותם דירקטורים, באישור סדרה שלמה של עסקאות, שיסקל היא רק חלק מהן, הייתה רשלנית. אני סבור שמה שטענו הוא נכון. התביעה הזאת נגמרה בפשרה לפני כחצי שנה, במסגרתה כלל ביטוח שילמה לקופת הנאמן שמונה מיליון דולר. צריך גם להבין שבמקרה שם הייתה לנו הודאת בעל-דין מראש של כלל ביטוח בדבר רשלנות הדירקטורים במסגרת הליכי חדלות הפירעון, כשעורכי-הדין שלה לא שמו לב שהם המבטחים של הדירקטורים. זה עזר לנו מאוד, למרות שבע שנות מאבק. לכן זה נגמר בסוף בפשרה. זו עמדתי כלפי דירקטורים של פ.ה. שם היה מצב מסוים. אני עומד מאחורי מה שאמרתי בכתב-התביעה לגבי פ.ה.
ש. כדי להבין: אנחנו מדברים על אותה עסקת פורמולה, נכון?
ת. כשאתה בעצמך אמרת בשאלה הקודמת שליסקל לא היה כסף, כל הכסף בא מפ.ה., שערבה לבנקים וכו'. פ.ה., בזווית הראייה שלה, כל סדרת העסקאות שעשתה, ויסקל היא חלק מהן – טענו שהדירקטורים של פ.ה. היו רשלנים.
...

היו הבדלים באופן ההתנהלות בפ.ה. וביסקל. למשל, בפ.ה. היה מדובר בדירקטורים שכולם היו חדשים, שמונו באותו יום, שבאו וסיפרו להם איזה סיפור מופלא, איך משתלטים על מדינת ישראל. בלי לבדוק שום דבר, נכנסו לסדרת עסקאות שלמה, שבמהלכה החברה הפסידה למעלה מ- 250 מיליון ₪. סדרת העסקאות אפילו לא הייתה שלמה, כלומר הוציאו כסף לפני שקיבלו את התמורה ועוד כל מיני בעיות משפטיות אחרות. ביסקל, למיטב זכרוני, הדירקטוריון ברובו היה מורכב מדירקטורים שהיו קודם לכן ולא שמונו באותו יום. התהליכים היו שונים מאשר בפ.ה. אני לא אומר אם זה בסדר או לא בסדר, אבל הפעילות הייתה פעילות שונה. ועוד דבר: למזלנו בפ.ה., כפי שציינתי קודם – וזה מה שהיה חשוב – הייתה לנו הודאת בעל-דין של חברת הביטוח, שזה משמעותי מאוד. גם שם נאבקנו שבע שנים". (עמ' 44 + 45 +46).

הסבריו של עו"ד שלמה נס מקובלים עלי. להסברים ולנימוקים אלו יש לצרף את הבדיקה שנעשתה על-ידי כלכלני ומשפטני בנק לאומי בדבר סיכויי התביעה ואי הכדאיות הכלכלית שבהגשתה.

ראוי לציין לעניין זה, שהתביעה נגד נושאי המשרה בחברת "פויכטונגר" התייחסה למספר נושאים/עסקאות ביניהם, עיסקת יסקל. על פי כתב התביעה ת/6, התביעה הייתה על סך של כ- 334,500,000 ₪. בסופו של דבר, הסתיימה התביעה בפשרה על סך של שמונה מיליון דולר בלבד, לאחר 7 שנים של דיונים, וזאת, בעקבות ההודאה שניתנה של חברת "כלל" אשר נשאה בתשלום זה; בעוד ששאר הנתבעים כפרו בנטען נגדם.

ללמדך, על הקושי שיש בניהול והוכחת תביעה מסוג זה כנגד דירקטורים ונושאי משרה בחברה.

הגשת תביעה כנגד הדירקטורים של חברת פ.ה., על כל הנטען כנגדם, בין השאר, על ביצוע עיסקת יסקל, יש בה כדי ללמד על הכדאיות שהייתה לעסקה מבחינת יסקל – "החברה", כפי שהעידו מר כסלו ומר פריד, עיסקה שיתכן ולא הייתה כדאית לפויכטונגר.

יש בה כדי ללמד דבר מה, על סיכויי ההצלחה של התביעה כנגד הדירקטורים או נושאי המשרה של חברת "יסקל".
7. הדיון בבית המשפט העליון

אין אני שותף לביקורת שהשמיע ב"כ המבקשים על הנאמנים ועורכי הדין של המשיבים, על כי לא עדכנו את בית המשפט העליון על "סעיף המחאת הזכויות".

אני דוחה את הנטען כי "ההמחאה הוסתרה בכוונת מכוון מבית המשפט העליון" או כי "מדובר בתכססנות משפטית" או כי "המשיבים הטעו את בית המשפט העליון".

ה







א בית משפט מחוזי 1920/07 אברהם גרינפלד, שמואל סבר, עופר דוידי ואח' נ' פסגות מימון ופקטורינג בע"מ, שמעון לסר, אמנון כסלו ואח' (פורסם ב-ֽ 02/11/2010)