פסקי דין על סאמי עבדול באקי | פסקי דין על עמרם קלעג'י- מנכ"ל משרד הפנים | פסקי דין על מר יצחק רבין | פסקי דין על ראש הממשלה | פסקי דין על סלימאן ג'בר מסאלחה |

2911/94 בג"צ     06/11/1994




בג"צ 2911/94 סאמי עבדול באקי נ' עמרם קלעג'י- מנכ"ל משרד הפנים, מר יצחק רבין, ראש הממשלה, סלימאן ג'בר מסאלחה





(פ"ד מח (5) 291)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 2911/94
בג"צ מס' 3486/94
השופטים: כבוד הנשיא מ' שמגר
,
כבוד השופט י' זמיר
,
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
העותר: סאמי עבדול באקי

ע"י ב"כ עו"ד ע' דקואר
נ ג ד

המשיבים: 1. עמרם קלעג'י- מנכ"ל משרד הפנים

2. מר יצחק רבין
, ראש הממשלה

3. סלימאן ג'בר מסאלחה
בג"צ 2911/94
ע"י ב"כ עו"ד א' מנדל
, סגן בכיר א וממונה על ענייני הבג"צים
בפרקליטות המדינה

העותר: סלימאן ג'בר מסאלחה

ע"י ב"כ עו"ד מ' חוסיין

נ ג ד

המשיבים: 1. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, עירון
2. ד"ר חיים קופלמן, יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה
מרחב חיפה בג"צ 3486/94
ע"י ב"כ עו"ד ר' דקה- בשם המשיבה 1
ע"י ב"כ עו"ד א' קורן, סגן בכיר לפרקליט המדינה- בשם המשיב 2
עתירות למתן צו-על-תנאי.
פ ס ק – ד י ן
השופט י' זמיר
: ההתמודדות על הכהונה בוועדה לתכנון ולבנייה

1. בחודש נובמבר 1993 נערכו בחירות מקומיות בכפר קרע. מר סאמי עבדול באקי
(להלן- העותר) נבחר כאחד מחברי המועצה המקומית. בישיבה הראשונה של המועצה המקומית, ביום 27.11.93, החליטה המועצה להמליץ על העותר כמועמד לכהונה בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עירון (להלן גם- הוועדה לתכנון ולבנייה).

המלצת המעוצה המקומית התבססה על סעיף 19 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, סעיף זה קובע את ההרכב של ועדה מקומית לתכנון ולבנייה במרחב תכנון מקומי, שבתחומו נמצאות רשויות מקומיות אחדות, הקרויות רשויות מרחביות. לפי סעיף זה תורכב הוועדה לתכנון ולבנייה במרחב כזה מן הממונה על המחוז (או נציגו), נציגים של שרים אחדים (שיהיו בעלי דעה מייעצת בלבד), נציג הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה וכן חברים שהומלצו על-ידי הרשויות המרחביות. על האחרונים אומר סעיף 19(א)(2) כך:

"שבעה חברים שימנה שר הפנים מתוך רשימת אנשים שהמליצו עליהן הרשויות המרחביות, בשים לב ככל האפשר לייצוג של כל הרשויות המרחביות ולמספר התושבים של כל אחת מהן..."

המועצה המקומית כפר קרע היא רשות מרחבית כמשמעותה בסעיף זה. בהתאם לסעיף היא המליצה על העותר. את המלצתה העבירה אל הממונה על מחוז חיפה. הממונה היה אמור להעביר את ההמלצה לירושלים. בירושלים אצל שר הפנים את סמכות המינוי לפי סעיף זה למנהל הכללי של משרד הפנים (להלן- המנכ"ל). אם כן, המנכ"ל הוא שאמור היה להחליט, על יסוד ההמלצה, אם למנות את העותר כחבר הוועדה לתכנון ולבנייה, אך עוד ההמלצה עושה דרכה לירושלים, נפל דבר בכפר קרע.

2. לאחר שהמועצה המקומית כפר קרע המליצה על העותר כמועמד לכהונה בוועדה לתכנון ולבנייה, ולפני שההמלצה הגיעה אל המנכ"ל, התגבשה במועצה המקומית קבוצת חברים שביקשה להחליף את העותר בחבר אחר של המועצה. לשם כך הם פנו אל ראש המועצה, ביום 24.1.94, בדרישה שיכנס ישיבת מועצה שלא מן המניין. דרישה זאת פילגה את המועצה המקומית לשני מחנות: המחנה האחד, ובו ראש המועצה, מצדד בעותר; ואילו המחנה השני, ובו רוב חברי המועצה, מצדד בחבר אחר.

משנתברר כי ראש המועצה אינו מזדרז לכנס את המועצה לישיבה שלא מן המניין, כפי שנדרש, נפתחה מערכה בין המחנות. תחילה הופנתה בקשה מאת רוב חברי המועצה אל הממונה על המחוז כדי שיפעל לכינוס המועצה לישיבה שלא מן המניין. הממונה אכן ביקש מראש המועצה פעם אחר פעם שיכנס את המועצה, ואף ניסה לפשר בין הנצים, אך לא הצליח לא בזה ולא בזה. עוד זה מנסה, והעותר פנה אל בית-משפט זה וביקש צו-ביניים שימנע את כינוס המועצה המקומית. בית המשפט הוציא צו כמבוקש.

3. ובינתיים התרחשו דברים גם מאחורי הקלעים. ביום 8.3.94 העביר הממונה על מחוז חיפה אל המנכ"ל רשימה של מועמדים, המומלצים על-ידי מועצות מקומיות במחוז חיפה, למינוי כחברים בוועדות אחדות לתכנון ולבנייה במחוז זה, וביניהן גם הוועדה לתכנון ולבנייה עירון. אותו זמן הייתה בידי הממונה על המחוז ההחלטה של המועצה המקומית כפר קרע מיום 27.11.93 להמליץ על העותר. לפיכך נכלל העותר ברשימת המומלצים למינוי כחברים בוועדה לתכנון ולבנייה עירון. אולם הממונה על המחוז כבר היה מודע לכך שבינתיים התגבש במועצה המקומית כפר קרע רוב המבקש להחליף את העותר בחבר אחר. לכן רשם הממונה על המחוז במכתבו אל המנכ"ל, בצד שמו של העותר, לאמור: "לא למנות בשלב זה עפ"י בקשת המחוז". לא זו בלבד: הממונה על המחוז סיפר למנכ"ל בהתייעצות שנערכה ביניהם, על המחלוקת הנטושה במועצה המקומית כפר קרע בדבר המועמד לכהונה בוועדה לתכנון ולבנייה, ונראה כי השניים סיכמו ביניהם לעכב בינתיים את מינוי העותר.

אף-על-פי-כן חתם המנכ"ל, ביום 6.4.94, על מינוי העותר כחבר בוועדה לתכנון ולבנייה עירון. הכיצד? אותו יום חתם המנכ"ל על כתבי מינוי של ועדות אחדות לתכנון ולבנייה במחוז חיפה. ביניהם היה גם כתב המינוי של הוועדה לתכנון ולבנייה עירון, ובו שמו של העותר. האם חתם על כתב מינוי זה מבלי משים? מסתבר שלא. לדבריו, כיוון שהיה מודע למחלוקת בקשר למינוי העותר, הבדיל בין כתב המינוי לוועדה לתכנון ולבנייה עירון לבין כתבי המינוי ליתר הוועדות לתכנון ולבנייה. וכך נאמר בכתב התשובה שהוגש מטעם המנכ"ל לבית-משפט זה:

"בניגוד לכתבי המינוי האחרים שנחתמו באותו יום, לא נשלח כתב המינוי האמור (כלומר, כתב המינוי של הוועדה לתכנון ולבנייה עירון – י' ז') לפרסום ברשומות, לא הודע דבר למזכיר הוועדה האמורה, ואף לא הודע דבר למי מן החברים המנויים בו. השוני בטיפול בכתבי המינוי לא נעשה בכדי או שלא ביודעין".

מהי, אם כן, סיבת השוני? המנכ"ל משיב על כך בתצהירו לאמור:

"ביום 6.4.94 הובאו בפני
מספר כתבי מינוי לחתימתי, שעניינם מינוי חברים לועדות תכנון ובניה במחוז חיפה. באותם מינויים שבהם נחה דעתי שהמינויים מקובלים עלי, ולא נותרו כל שאלות להכרעה חתמתי והוריתי לשלחם לפרסום. לעומת זאת, בכל מה שנוגע לכתב המינוי נשוא העתירה, כיוון שהיו ידועים לי חילוקי הדעות במועצת כפר קרע בענין זה וכיוון שהיו לי ספקות ביחס למינוי האמור, לפיכך חתמתי עליו והשארתיו על שולחני לשיקול דעת נוסף והוריתי שלא ליתן פומבי בכל דרך שהיא וכן שלא לשלחו לפרסום עד שאגמור בדעתי בדבר המינוי".

בהתאם לכך נשארה החתימה של המנכ"ל על כתב מינוי זה בגדר סוד מוחלט בהחלט למשך חודשים אחדים.

4. בין לבין נמשכה המערכה בין שני המחנות במועצה המקומית כפר קרע. בדיון שנערך בבית-משפט זה בבקשת העותר למנוע את כינוס המועצה המקומית, הושגה בין הצדדים הסכמה שאיפשרה, סוף סוף, לכנס את המועצה לישיבה שלא מן המניין ביום 1.6.94. בישיבה זאת החליטה המועצה, כצפוי, לבטל את ההמלצה על העותר ולהמליץ במקומו על מר סלימאן ג'בר מסאלחה
(להלן- המשיב). הודעה על החלטת המועצה נשלחה אל הוועדה לתכנון ולבנייה, והוועדה לתכנון ולבנייה הודיעה על כך לממונה על מחוז חיפה, וביקשה ממנו שיפעל כדי שהמשיב ימונה כחבר בוועדה לתכנון ולבנייה.

בינתיים, בעקבות הדיון בבית-משפט זה, חתם המנכ"ל על כתב מינוי חדש של הוועדה לתכנון ולבנייה עירון. בכתב מינוי זה נכללו כל חברי הוועדה להוציא מקום אחד שנותר פנוי: בעבור העותר או, אולי, בעבור המשיב?

5. העותר לא ישב בחיבוק ידיים. ימים ספורים לפני שנתכנסה המועצה המקומית כדי להמליץ על יריבו, פנה העותר פעם נוספת לבית-משפט זה. לבקשתו, הוציא בית המשפט צו-על-תנאי המופנה אל המנכ"ל והדורש ממנו טעם, מדוע לא יוציא מתחת ידו ויפרסם ברשומות את כתב המינוי של העותר, שנחתם על-ידיו. כמו כן הוציא בית המשפט, לבקשת העותר, צו-ביניים, האוסר על המנכ"ל למנות בינתיים כל אדם אחר תחת העותר. צו ביניים זה מנע את מינויו של המשיב, שהומלץ על-ידי המועצה המקומית לבוא תחת העותר, עד עצם היום הזה.

זמן מה לאחר מכן עתר גם המשיב לבית-משפט זה, וקיבל אף הוא צו-ביניים האוסר לכנס את הוועדה לתכנון ולבנייה עירון, עד שיוכרע מי ימונה כחבר הוועדה, העותר או המשיב.

ולא חלפו ימים רבים עד שהוועדה לתכנון ולבנייה עירון נזעקה אף היא לבית המשפט וביקשה שיבוטל צו הביניים האוסר עליה להתכנס.

כל העתירות האלה, ועמן בקשות שונות שצורפו לעתירות, נדונו יחד לפני בית-משפט זה.

טענות הצדדים

6. שלושה צדדים עיקריים ניצבים לפני בית המשפט להתדיין על שאלת המינוי לוועדה לתכנון ולבנייה עירון. תחילה מזדקרת השאלה אם העותר מונה או לא מונה כחבר בוועדה זאת. ואלה הן, בקליפת אגוז, הטענות של כל צד וצד בשאלה זאת.

העותר טוען כי עם החתימה של המנכ"ל על כתב המינוי הכולל את שמו, ביום 6.4.94, הושלם דבר המינוי. לאחר מכן שוב לא הייתה המועצה המקומית מוסמכת לשנות את דעתה ולהמליץ על אחר במקומו, ואף המנכ"ל אינו רשאי לחזור בו מן המינוי.

לעומתו טוען המשיב כי החלטת המועצה המקומית להמליץ על העותר בוטלה כדין על-ידי המועצה ביום 1.6.94. כיוון שכך, כיום אין לפני המנכ"ל אלא החלטת המועצה מאותו יום להמליץ על המשיב. לכן יש לאפשר למנכ"ל למנות את המשיב.

ואילו המנכ"ל טוען כי המינוי של העותר לא הושלם עם חתימתו על כתב המינוי ביום 6.4.94, כיוון שהוא לא גמר בדעתו למנות את העותר. לכן הוא מוסמך עדיין למנות את המשיב, בהתאם להמלצת המועצה המקומית מיום 1.6.94. זאת הוא מבקש לעשות.

תוקף המינוי

7. מהי נקודת הזמן שבה ניתן תוקף למינוי על-ידי שר הפנים (או, מכוח אצילה, על-ידי המנכ"ל) לפי סעיף 19(א)(2) לחוק התכנון והבניה? הסעיף עצמו אינו משיב במפורש על השאלה. תשובה אפשרית היא, שהחתימה על כתב המינוי היא שמסיימת את מלאכת המינוי, ומכאן שהיא גם מקנה תוקף למינוי. אך אפשרות זו אינה מקובלת על המנכ"ל. הוא מעדיף תשובה אחרת, קרי, שהחתימה על כתב המינוי מקנה תוקף למינוי רק אם מתלווה אליה גמירת-דעת של החותם. וכיוון שבמקרה זה, כפי שהמנכ"ל מעיד על עצמו, הוא חתם על המינוי ללא גמירת-דעת, ככל שהדבר נוגע לעותר, אין תוקף למינוי העותר.

תשובת המנכ"ל מעוררת תמיהה. אם היה לו ספק באשר למינוי העותר, מדוע חתם על המינוי? וכי אין זה עדיף שלא לחתום על המינוי, כל עוד הספק מקנן, במקום לחתום ולהורות כי המינוי יישמר בסוד? מה התכלית או התועלת בחתימה כזאת? וכן, מה ניתן ללמוד מחתימה כזאת, אם אין היא מעידה על גמירת-דעת, בנוגע לחתימות אחרות על מסמכים אחרים?

תשובת המנכ"ל מעוררת גם קושי. שהרי בנוהג שבעולם כי חתימה על מסמך מעידה על גמירת-דעת. כך, לדוגמה, בדיני החוזים הדורשים במפורש גמירת-דעת כתנאי לכריתת חוזה. ראו חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, סעיפים 2 ו-5. אך ההלכה נוקטת לעניין זה מבחן אובייקטיבי: בדרך כלל היא רואה חתימה על חוזה כהוכחה לגמירת הדעת, עד כדי כך שיש אומרים כי חתימה שווה לגמירת הדעת. ראו ג' שלו, דיני חוזים (דין, תש"ן) 92-93; ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים (אבירם, כרך א, תשנ"א) 448. שאם לא כן, יתערער הביטחון החוזי.

8. בדומה לכך בדיני המינהל הציבורי. הכלל הוא שחתימה מעידה כי הרשות המוסמכת סיימה את מלאכתה. אפילו מבחינה לשונית, חתימה היא סיום.

אמנם החלטה למנות, כמו כל החלטה מינהלית אחרת, כאשר היא כרוכה בשיקול-דעת, מחייבת גמירת הדעת. אולם בדרך כלל מניחים כי חתימה של הרשות המוסמכת על כתב מינוי, או על מסמך רשמי אחר, מוכיחה את גמירת הדעת של הרשות. אם מפרידים בין השניים, כך שהחתימה אינה מעידה על כלום שהרי ייתכן כי הרשות חתמה אף שטרם גמרה בדעתה, עלולה להתעורר, נוכח כל חתימה, השאלה אם אמנם גמרה כבר הרשות בדעתה. ועד מתי תעמוד לרשות, לאחר שחתמה, האפשרות לחכוך בדעתה שמא כן ושמא לא? אין היגיון לקבוע מועד או מקום באופן שרירותי, כגון שהספק לגבי גמירת הדעת שריר וקיים רק כל עוד כתב המינוי מונח על שולחן הרשות. שהרי מה לי שולחן זה ומה לי שולחן אחר נוכח הצורך להוכיח גמירת הדעת?

סדרי מינהל מתוקנים מחייבים כי רשות מינהלית תתייחס בכובד ראש אל חתימתה, ולא תחתום עד שלא גמרה בדעתה. אם הרשות המינהלית תתייחס בכובד ראש אל חתימתה, גם אחרים יתייחסו כך אל חתימתה. הם יידעו כי החתימה מעידה על גמירת-דעת ומשקפת החלטה תקפה שאפשר לסמוך עליה לטוב ולרע. ואילו אם אין בחתימת הרשות כדי להעיד על גמירת הדעת, יתערער הביטחון המינהלי. במצב כזה, מה יעצור בעד אדם, שהחלטת הרשות אינה לרוחו, לשוב אל הרשות כדי לברר אם אמנם ההחלטה מלמדת על גמירת-דעת מוחלטת, לעורר קושיות ומשאלות, ועד שתתקבל חתימה על גבי חתימה להניח כי ההחלטה עדיין אינה בתוקף? ואנה אנו באים?

אכן, נאמנים דברי המנכ"ל, שבגלל חילוקי הדעות במועצה המקומית כפר קרע היו לו ספקות באשר למינויו של העותר. אך, לדעתי, אין בכך כדי לשלול תוקף מכתב המינוי. לא פעם חותם אדם על מסמך אף שעדיין נותר ספק בלבו. תיקונו של עולם מחייב לומר כי משעה שחתם, ואף אם הספק עדיין מקנן, החתימה תופסת.

9. שאלה דומה התעוררה בבג"צ 653/79 עזריאל ואח' נ' מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה ואח', פ"ד לה(2), 85, שם הציג בית המשפט את שלבי ההליך של התקנת תקנות, מן הגיבוש והניסוח של ההוראות ועד הפירסום של התקנות ברשומות. וכך אמר השופט שמגר, כתוארו אז, לעניין החתימה על התקנות (בעמ' 97):

"... השלב של ההחלטה בדבר התקנה מסתיים עם חתימת התקנה. החתימה היא הביטוי החיצוני לסיום תהליכי החשיבה וההכרעה, ועמה תם השלב של השקילה וההחלטה, אותם ייחד המחוקק לרשות, שננקבה בדבר החקיקה המסמיך...".

ראו גם בג"צ 489/94 – לא פורסם.

10. אין להסיק מכאן כי אין אחרי חתימה ולא כלום. גם בדיני החוזים, אף שהחתימה על חוזה משמשת הוכחה לגמירת הדעת, אין זו הוכחה נחרצת. ראו פרידמן וכהן, בספרם הנ"ל, בעמ' 448, 600. וכך גם בדיני המינהל הציבורי. ייתכן מקרה נדיר, שבו אפשר לומר על חתימה של רשות מוסמכת כי אין היא אלא מראית חתימה ולא חתימה בפועל, או כי אין בחתימה, בנסיבות שבהן ניתנה, כדי לסיים את ההליך ולתת תוקף להחלטה. לדוגמה, ייתכן שכך אפשר יהיה לומר בנסיבות מסוימות שבהן ניתנה החתימה בתרמית או באונס, מכל מקום, העובדה שעדיין נותר ספק בלבו של החותם, היא כשלעצמה אין די בה כדי לעשות חוכא מן החתימה.

11. אולם, טוען המשיב, והמנכ"ל מצטרף לטענה, אפילו אם החתימה מעידה על גמירת הדעת, עדיין אין בה כדי להקנות תוקף למינוי, שכן המינוי חייב פירסום ברשומות. טענה זאת מסתמכת על סעיף 22 לחוק התכנון והבניה. וזו לשון הסעיף:

"הודעה על מינוי חבר ועדה מקומית שסעיף 21 דן בו, תפורסם ברשומות".

אולם סעיף 22 אינו נוגע לעניין שלפנינו. העותר מונה, כאמור, מכוח סעיף 19(א)(2) ולא מכוח סעיף 21. ואין הוראה, בחוק זה או בחוק אחר, המחייבת לפרסם ברשומות מינוי שנעשה מכוח סעיף 19(א)(2).

לעניין הפירסום ברשומות אין הסדר אחיד בחוק. מינוי חבר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה חייב פירסום ברשומות מכוח הוראה מפורשת בסעיף 3 לחוק. אולם החוק אינו מחייב לפרסם ברשומות מינוי של חבר לוועדה מחוזית לתכנון ולבנייה. וכך הוא גם לגבי מינוי חבר לוועדה מקומית לתכנון ולבנייה.

כיוון שכך, גם אם מקובל לפרסם ברשומות מינויים של חברים לוועדות לתכנון ולבנייה, אין הפירסום תנאי לתוקף המינוי, אלא המינוי נכנס לתוקף עם החתימה על כתב המינוי. וכך אף במקרה שלפנינו: מינוי העותר נכנס לתוקף ביום 6.4.94, עם חתימת המנכ"ל על כתב המינוי.

ביטול המינוי

12. מסתבר כי האפשרות שמינוי העותר נכנס לתוקף עם חתימת המנכ"ל על כתב המינוי עלתה אף על דעתו של המנכ"ל בשלב כלשהו של ההתדיינות לפני בית-משפט זה. לכן החליט המנכ"ל, בלי לוותר על הטענה שהמינוי לא נכנס לתקוף, לנקוט דרך חלופית. ביום 21.8.94, כלומר חודשים אחדים לאחר שחתם על כתב המינוי, נשלח מכתב אל העותר, חתום בידי המנכ"ל, וזו לשונו במדוייק:

"בתוקף הסמכות שהואצלה לי על פי סעיף 21 לחוק התכנון התשכ"ה-1965, הנני להודיעך על העברתך מכהונתך בועדה המרחבית נחל עירון. העברה זו יהיה למען הסר ספק בדבר תוקף מינויך לוועדה".

משמע, שוב התעורר ספק בלב המנכ"ל, אך הפעם ספק שונה: לא אם ראוי שהוא ימנה את העותר, אלא אם בפועל הוא מינה את העותר. לכן החליט והודיע, בחתימת ידו, כי הוא מעביר את העותר מכהונתו. וכשם שאמרנו כי החתימה על המינוי מעידה על גמירת הדעת למנות את העותר, כך עלינו לומר גם שהחתימה על מכתב זה מעידה על גמירת הדעת לבטל את המינוי.

13. אולם העותר סבור שבמקרה זה אין די בגמירת הדעת, שכן המנכ"ל חסר סמכות להעביר את העותר מכהונתו. ומדוע? המנכ"ל הסתמך לעניין זה על סעיף 21 לחוק התכנון והבניה. וכך אומר סעיף זה:

"כהונתו של חבר הועדה המקומית שבתחומה נמצאות יותר מרשות מקומית אחת- למעט הממונה על המחוז ונציגו של שר- תחדל כתום ארבע שנים למינויו, אך לא לפני שימונה אחר במקומו או לפני שהוא עצמו ימונה שנית; אולם מי שמינה חבר ועדה מקומית כאמור רשאי להעביר אותו מכהונתו לפני תום אותה תקופה, אם ראה סיבה המצדיקה זאת, ובאותם התנאים ובאותה דרך שמינה אותו; חבר ועדה מקומית שנתמנה על-פי המלצת מועצת רשות מקומית רשאית המועצה הבאה אחריה להמליץ על מינוי חבר אחר שימונה במקומו".

לכאורה, הסעיף ברור, והוא מסמיך את המנכ"ל, שמינה את העותר, להעביר את העותר מכהונתו. אכן תנאי הוא, לפי סעיף זה, כי המנכ"ל לא יעביר את העותר מכהונתו אלא "באותם התנאים ובאותה דרך שמינה אותו". אך נראה שתנאי זה התקיים: המנכ"ל מינה את העותר על-פי המלצה של המועצה המקומית כפר קרע, והוא אף העביר אותו מכהונתו על-פי המלצה של מועצה זאת. תנאי נוסף קובע הסעיף, והוא שהמנכ"ל "ראה סיבה המצדיקה זאת". מכתבי הטענות עולה שהמנכ"ל סבר כי העובדה שרוב חברי המועצה ממליצים על החלפת העותר במשיב היא סיבה המצדיקה העברת העותר מכהונתו.

אולם העותר טוען בתוקף כי החלטת המנכ"ל להעביר את העותר מכהונתו אינה מוצדקת בשל סיבה אחרת. הסיבה היא, לטענתו, שהמועצה המקומית כפר קרע לא הייתה מוסמכת להמליץ לפני המנכ"ל על מינוי המשיב במקום העותר, ולפיכך המנכ"ל לא היה רשאי לפעול על-פי המלצתה. טענה זאת נסמכת על הסיפה של סעיף 21. מן הסיפה מסיק העותר כי המועצה המקומית רשאית להמליץ על אדם לכהונה בוועדה לתכנון ולבנייה פעם אחת בלבד. לאחר שהמליצה על אדם מסוים שוב אין היא רשאית להמליץ על אדם אחר. הרשות להמליץ על אדם אחר נתונה, לפי הסיפה לסעיף 21, אך ורק למועצה הבאה אחריה, כלומר למועצה שנבחרה בבחירות חדשות.

פירוש זה אינו מתקבל על הדעת. מצד אחד, הוא מגביל את סמכות המועצה המקומית, כך שתוכל להפעיל את סמכות ההמלצה פעם אחת בלבד, בניגוד לכלל הרחב. הכלל הרחב, כפי שנקבע בסעיף 11 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, אומר כי "הסמכה או חיוב לעשות דבר" פירושם סמכות או חובה "לחזור ולעשותו מזמן לזמן ככל הנדרש לפי הנסיבות".

מצד שני, הוא מקנה לאדם שנתמנה חבר בוועדה לתכנון ולבנייה על-פי המלצת מועצה מקומית שריון שאינו מקובל, וכמדומה אף אינו ראוי. הנה, למשל, מועצה מקומית רשאית, בתנאים מסוימים, להעביר מכהונתו אפילו את ראש הרשות, הגם שנחבר בבחירות אישיות, מחמת התנהגות שאינה הולמת את מעמדו. ראו חוק הרשויות המקומיות (בחירות ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975, סעיף 22. האם סביר הדבר כי מי שנתמנה חבר ועדה לתכנון ולבנייה על-פי המלצת המועצה המקומית, אין המועצה רשאית להמליץ על העברתו מכהונתו, אם משום שאין הוא ממלא את תפקידו באופן אחראי, אם בגלל חילוקי דעות בנושאים של תכנון ובנייה ואם מחמת התנהגות שאינה הולמת?

העותר משיב שאכן אין המועצה המקומית רשאית לעשות זאת, מתוך חשש שתככים פוליטיים במועצות מקומיות יגרמו להעברה מכהונה של חברים בוועד







בג"צ בית המשפט העליון 2911/94 סאמי עבדול באקי נ' עמרם קלעג'י- מנכ"ל משרד הפנים, מר יצחק רבין, ראש הממשלה, סלימאן ג'בר מסאלחה, [ פ"ד: מח 5 291 ] (פורסם ב-ֽ 06/11/1994)