פסקי דין על אורי כהן | פסקי דין על ש.כהן הנדסה | פסקי דין על שאול כהן |

48724/06 א     03/11/2010




א 48724/06 אורי כהן נ' ש.כהן הנדסה בע"מ, שאול כהן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 48724-06 כהן נ' ש.כהן הנדסה בע"מ
ואח'




לפני
כב' השופטת
ריבה ניב


תובע

אורי כהן


נגד


נתבעים

1.ש.כהן הנדסה בע"מ
2.שאול כהן



התובע בעצמו, וע"י עו"ד בן שלוש

ב"כ הנתבעים- עו"ד עקיבא
פסק דין


1.
זוהי תביעת עו"ד לשכר טרחה מלקוחו- אחיו ומהחברה שהאח היה בעליה ומנהלה היחיד, בגין שירותים משפטיים (להלן "הנתבעים/הנתבע" על פי ההקשר).

התובע והנתבע הינם אחים, ביניהם שררו יחסים מצוינים. בשנים שקדמו לכתב התביעה ניהל התובע בשם הנתבעים הליכים משפטיים שונים, וקיבל תשלום בגין כך, מבלי שנחתמו הסכמי שכר בין הצדדים.

בשנת 2001 הגישו הנתבעים, כשהם מיוצגים ע"י התובע, תביעה כנגד המועצה האזורית גדרות, בגין עבודות שביצעה הנתבעת עבור המועצה. לאחר 4 שנות התדיינות הסתימה התביעה בבוררות, תביעה לביטול הבוררות ופשרה בסכום של
1.5 מליון ₪.
בתביעה זו עותר התובע לחייב את הנתבעים בסכום של 320,000 ₪ בגין הייצוג בתובענה הנ"ל, עוגמת נפש בסכום של 62,000 ₪ והוצאות. הנתבע מצידו, הגיש תביעה נגדית להשבת הכספים ששילם לאחיו במהלך כל השנים.

2.
טענות התובע
לטענת התובע שרר נוהג בין הצדדים כי הוא זכאי לשכר טרחה בגין כל הליך משפטי בו ייצג את אחיו או את החברה שבבעלותו (להלן "החברה") וכי הנתבע מעולם לא התכחש לנוהג זה.
לגרסתו, בתום הדיון בבית המשפט המחוזי לאחר שנחתם הסכם הפשרה המזכה את הנתבעים בסכום הנכבד של 1.5 מליון ₪, סכום הגבוה לאין שיעור מהסכום שהוצע לנתבעים קודם לכן, ואף גבוה מהסכום שנפסק ע"י הבורר, שאל אותו הנתבע מהו שכר הטרחה המגיע לו. לדבריו, אמר לנתבע כי מגיעים לו 20% מהסכום שיקבלו הנתבעים (בניכוי מע"מ.) לטענתו השיבו אחיו כי זהו בדיוק אותו רצה לשלם לו. האחים נפרדו בלחיצת יד ונשיקות. לשיטתו של התובע יש לראות במפגש רצונות זה הסכם מחייב ולפסוק על פיו.

3.
לחילופין, טוען התובע כי יש לחייב הנתבעים בשכר ראוי. לצורך כך פירט את ההליכים הרבים שהתנהלו, כתבי טענות ועיקולים, ישיבות הגישור והבוררות והשיבה לבית המשפט,עד להסכם הפשרה. התובע הגיש חוו"ד מומחה להוכיח שיעור של השכר הראוי, העולה, לשיטתו על המוסכם.

4.
טענות הנתבע
הנתבע מבוגר מהתובע בתשע שנים. לטענתו תמך באחיו הצעיר בכל השנים, כספית ונפשית כאחד, ואף מימן את לימודיו ומחייתו.
לגרסת הנובע, הציעה לו המועצה כפשרה, קודם להגשת התביעה, סכום של 1,100,000 ₪ שהוא סירב
לקבלו. לשיטתו, לא הניבו ההליכים המשפטיים שהנתבע פותה להם ע"י אחיו, את התוצאות המקוות והסכום שקיבל מהמועצה בסופו של יום, לא היה גבוה מסכום הפשרה שהוצעה לו כשהיא משוערכת ליום קבלתו, בניכוי ההוצאות הרבות שנדרשו לצורך ההליכים המשפטיים.

5.
עוד טען הנתבע כי במהלך שנות ההתדיינות שילם לתובע 169,100 ₪. סכום זה כלל 25,000 ₪ החזרת אגרת משפט, שלטענת הנתבע הועברה לידי התובע ללא ידיעתו והסכמתו של הנתבע, 17,000 ₪ כספים שקיבל התובע מעיריית אשדוד מאחורי גבו של הנתבע, 11,000 ₪ תשלום ארנונה עבור חנותו של התובע, 12,600 תשלום חשבון הטלפון הסלולרי של הנתבע במשך שלש שנים, ביטוח חובה ומקיף לרכב בסך 11,000 ₪ ועוד.
הנתבע מכחיש כי נכרת בינו לבין אחי הסכם שכר טרחה.

6.
בכתב הגנתו כתב הנתבע כי נפגש עם התובע בביתו ביום 2/6/05. קדמה לפגישה זו "התנערות" התובע מטיפול בתביעה אחרת של הנתבע והחזרתה לידיו. בתום הפגישה סיכמו השניים כי אין הוא חייב לתובע כספים כלשהם. נהפוך הוא, באותו מעמד קיבל ממנו 13,269 ₪ ואת התיקים המשפטיים שבטיפולו.

7.
באשר לתביעה החילופית לשכר ראוי טוען הנתבע כי אחיו היה סטג'ר במשפטים בעת שהכין את התביעה, וכי ישיבות בית המשפט שהתקיימו היו קצרות ולא דרשו זמן, מאמץ או הכנה. כך גם לגבי שתי פגישות גישור קצרות ובוררות לפני בורר שהיה גם מהנדס בהשכלתו וניהל את מרבית ישיבות הבוררות ללא באי כוח הצדדים. לטענתו, השתתף התובע בחמש ישיבות בוררות בלבד, ובישיבה נוספת של בית המשפט לביטול פסק הבורר. נושא שכר הטרחה לא עלה כלל לדיון עד לפגישה בבית התובע, שכן על רקע מערכת היחסים ששררה בין האחים מימן הנתבע את צרכיו הכלכליים של התובע והזרים לו כספים רבים. לגרסתו, גם במהלך ניהול התביעה הודה לו התובע והדגיש כי ללא תמיכת הנתבע לא היה מגיע לאן שהגיע. בלב הנתבע לא היה כל ספק כי לתובע אין כל דרישות כספיות ממנו.

8.
הנתבע הגיש תביעה נגדית לזו של התובע בה טען כי הינו זכאי להשבת כספים שנתן לתובע בשנים 1998-1999 בסך 141,500 ₪ וזאת בצירוף הסכומים ששילם שפורטו לעיל. לשיטתו, מגיע לתובע כשכר ראוי של 10,000$ בלבד, אותם יש להפחית מהסכום של 310,600 ₪ שחב לו הנתבע שכנגד.

9.
תשובת התובע לכתב ההגנה ולתביעה שכנגד
התובע טען כי חוב המועצה לנתבעים עמד, באוגוסט 2000 על 650,000- 700,000₪ בלבד וכי הצעת המועצה לפשרה, ערב הגנת התביעה, עמדה על 930,000 ₪ בפריסה לשלושים תשלומים, שהנתבע לא הסכים לקבלה. עוד טען כי במשך 4 שנות התדיינות, הסתכמו הוצאות הנתבעים ב 20,000 ₪ בלבד, בעוד שכל ההוצאות האחרות מומנו על ידי התובע.

10.

בתשובתו, טען הנתבע שכנגד כי התובע שכנגד העלים מבית המשפט כי העסיק את אחיו הצעיר משנת 1990- 2000 וכי כספים שקיבל מהתובע שכנגד בתקופה זו לא היו מתנות ותמיכה אלא שכר עבודה ללא תנאים סוציאליים, הוצאות רכב, פיצויי פיטורין ועוד. בגין כך אף הגיש הנתבע שכנגד תביעה לבית הדין לעבודה לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים והשבת כספים. הנתבע שכנגד אף טען לחוסר סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בכספים ששולמו במסגרת מערכת יחסי העבודה בין הצדדים. כן הכחיש קבלת דמי שכירות, נסיעה לארה"ב וכיוצ"ב וטען להתיישנות זכות התביעה בגין כספים שניתנו בשנות עבר רחוקות.

11.
באשר לכספים האחרים טוען הנתבע שכנגד כי הסכום שקיבל מעיריית אשדוד היה ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לטובת התובע שכנגד כשתביעתו התקבלה ושולמו לו בהסכמתו של התובע שכנגד כשכר טרחתו. מסכום זה שילם 5,000 ₪ כאגרת ערעור שהגישה התובעת שכנגד ולא הושבו.
לשיטת הנתבע שכנגד, אם יוחלט כי עליו להשיב את 12,000 ₪ הנוספים, תקום זכותו לתבוע שכ"ט בגין ייצוגו בעתירה הנ"ל.
הנתבע שכנגד מודה כי הושבה לו אגרה של 23,269 ₪ אולם בהסכמת התובע הושאר סכום זה בידיו לתשלום אגרות, שליחים, מסירות ורכישת תכנה. הוצאותיו הסתכמו בסכום של 10,000 שח והיתרה בסכום של
13,269 ₪ היא זו ששולמה לתובע שכנגד בשיק.

12.
דיון
בעת שמובא סכסוך כספי בין בני משפחה, נחמץ הלב. כאן, מצער הדבר שבעתיים לנוכח העובדה כי בין האחים אכן שררו יחסים חמים במיוחד, וכי הליך זה איננו התביעה הראשונה המוגשת ע"י התובע כנגד הנתבע.

13.
לבית המשפט הוגש פסק הדין בת.א
55297/07. בפסק הדין שניתן ביום 25/8/08
נכתב: "המחלוקת היא לגבי שכ"ט של שלשה תיקים בגינם הוגשה תביעה זו....לטענת התובע הוא ייצג
את הנתבעת בשלשה תיקים אלו ולא קיבל עבור יצוג זה שכר טרחה.
לטענתו אין בין הצדדים הצדדים הסכם חתום לאור מערכת היחסים הטובה שהייתה קימת בין האחים במשך כל השנים.
בנסיבות אלו יסתפק התובע בתביעת השכר לפי התעריף של לשכת עורכי הדין למרות שבדרך כלל נוהג הוא להחתים את לקוחותיו על הסכם וגובה הוא שכר טרחה גבוה יותר."

14.
לעניינינו,
ראשית- לטענה לשכר טרחה מוסכם.
התובע הצביע על כך כי הנתבע נתן גרסאות שונות לטענה זו. פעם, הכחיש לחלוטין כי הדרישה הועלתה על ידי אחיו כאשר יצאו מבית המשפט המחוזי בסיומו של ההליך, וטען כי הנושא לא הועלה על ידי התובע עד לפגישתם בביתו. בהזדמנות אחרת טען כי הדרישה אכן הועלתה, אך הוא פטר את אחיו בדחייה בהינף יד, והותיר את הנושא לדיון מאוחר יותר.

נחקר הנתבע:
"ש. האם אי פעם דיברנו על שכר טרחה בתיק של עשרת?
ת. אני הופתעתי כשבאת ודרשת כסף על עשרת (גדרות)
ש. מתי ביקשתי ממך?
ת. כשירדנו פה במדרגות, אמרת לי איזה סכום אתה רוצה. אני הלכתי לאבא ואמרתי לו שאתה לא מתבייש...
ש. אז אתה מודה שביום 4/5/05 ביקשתי שכר טרחה?
ת. נכון.
ש. ומה אתה אמרת לי כשביקשתי את שכר הטרחה של 250,000 ₪?
ת.אמרתי לך שלא מגיע לך כלום.
ש. אז למה שילמת לי אחרי זה 20,000 ש"ח?
ת. כי אבא ביקש. הוא ביקש שאני אסגור את הסיפור איתך. נתתי לו את כסף על מנת שהוא יעביר לך.
ש. אני מפנה לסעיף 8 לתצהירך. אתה מצהיר שכל נושא שכר הטרחה לא עלה לדיון עד לפגישה
בבית שלי. ועכשיו אתה מזכיר שכבר בסיום הדין כן ביקשתי שכ"ט ואמרת לי שלא מגיע לי כלום. הסבר את הסתירה?
ת. בבית אצלך הקפצת את הסכום ל 400,000 ₪. שכר הטרחה שלך לא סוכם על מדרגות בית המשפט, יכול להיות שזרקת את הסכום הזה אבל זה לא מה שסיכמנו.
ש. היכן טענת קודם לכן על סכום של 400,000 ₪
ת. זה מופיע.
ש. אז בבית כבר דרשתי ממך 400,000 ₪?
ת. אני לא הייתי מוכן לשלם לך 250,000 ואתה העלית את זה ל400,000
. "
גם במכתב התלונה שלו ללשכת עוה"ד (ת/י"ז) כתב הנתבע, כשהוא מכתיר תלונתו במילים:"גניבה סחיטה איומים" כדלקמן:
"בתאריך 5.4.05 בתום דיון משפטי שהסתיים הוסכם שנתחשבן מאוחר יותר. כעבור זמן מה בתאריך 2.6.05 התבקשתי להגיע לביתו ולא למשרדו להתחשבנות
."

15.
הנני מקבלת את טענת הנתבע כי ההסכמה בין הצדדים לא הוכחה. בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 נקבע:

"2. הצעה - פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה...

5. קיבול - הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה.

6. קיבול דרך התנהגות - (א) הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה;ולענין סעיפים 3(א) ו-2)4), התנהגות כאמור דינה כדין מתן הודעת קיבול.
(ב) קביעת המציע שהעדר תגובה מצד הניצע יחשב לקיבול, אין לה תוקף".

16.
על מנת שייכרת הסכם בין השניים צריך התובע להצביע על מסוימות וגמירות דעת. בע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו המערערת בע"א 9784/05 והמשיבה בע"א 11366/05, ע"א 8279/07 ובע"א 8258/07 נ' 1 ידידיה גורן, עו"ד המשיבים בע"א 9784/05 והמערערים בע"א 11366/05, תק-על 2009(3), 2297 , 2310 (2009) צוין: "חוזה נכרת כידוע על דרך של הצעה וקיבול (פרק א' לחוק החוזים (חלק כללי)) ומהלך הדברים המתואר לעיל כשהוא נבחן במשקפיים "אובייקטיבים" (ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ, פסקה ט (טרם פורסם, 10.12.2008)), מעיד כי הייתה הצעה מטעם העירייה שבאה לידי ביטוי בנוסח ההסכם משנת 1993 שהועבר לרוסטוביץ לאחר הפגישה, והיה קיבול - שבא לידי ביטוי בחתימתו של רוסטוביץ עליו ובהחזרתו כשהוא חתום לידי העירייה. העובדה שהעירייה אינה חתומה על ההסכם משנת 1993 אין בה כדי לשנות ממסקנה זו, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא, משום שהתנהלותה המתוארת לעיל מעידה בבירור על גמירות דעתה להתקשר בהסכם האמור על פי הנוסח הסופי שאותו העבירה לחתימתו של רוסטוביץ (להלכה לפיה חתימתו של צד להסכם היא רק אחת הראיות המעידות על כריתתו ראו
"

"
"

""


33.








א בית משפט שלום 48724/06 אורי כהן נ' ש.כהן הנדסה בע"מ, שאול כהן (פורסם ב-ֽ 03/11/2010)