פסקי דין על עו"ד צדקיהו הרמולין | פסקי דין על עו"ד שרגא פ. בירן | פסקי דין על עו"ד בעז בירן | פסקי דין על עו"ד דיויד אמיד |
1083/06 א 17/09/2009
א 1083/06 עו"ד צדקיהו הרמולין נ' עו"ד שרגא פ. בירן, עו"ד בעז בירן, עו"ד דיויד אמיד
בעניין:
1
בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
א
001083/06
בפני
:
כבוד השופט מגן אלטוביה
תאריך:
17/09/2009
בעניין:
עו"ד צדקיהו הרמולין
באמצעות
עו"ד יוסי
שגב
, עו"ד סיני אליאס ועו"ד אורי אדלשטיין
התובע
נ
ג
ד
1 . עו"ד שרגא פ. בירן
2 . עו"ד בעז בירן
3 . עו"ד דיויד אמיד
באמצעות
עו"ד רם כספי
, עו"ד ניר כהן
, עו"ד רונן לפן ועו"ד רונית מאיר
הנתבעים
נוכחים:
שלא בנוכחות הצדדים
פסק דין
משך שנים ארוכות עבדו התובע, הרמולין והנתבע 1, בירן זה לצד זה. משגב
א טורא בין השניים וביקש התובע כי דרכיהם ייפרדו, נתגלעה מחלוקת אודות טיב קשרי העבודה שנרקמו בין הצדדים. התובע טוען כי הצדדים נתקשרו ב"קשרי שותפות" כהגדרתם בפקודת השותפויות (נוסח חדש) תשל"ה-1975 ("הפקודה") והוא מבקש את פירוקה של השותפות. בכלל זה עותר התובע למינוי כונס נכסים ומנהל מיוחד לצורך ביצוע הפירוק. הנתבעים מצידם סבורים כי הקשר בין התובע ובינם לא נשתכלל מעולם כדי שותפות כמובנה בפקודה. לחלופין, בנסיבות העניין, אין להתיר את פירוקה של השותפות, ובודאי לא את מינויים של בעלי תפקידים לצורך כך. לשיטתם יש לדחות את התובענה.
המחלוקת נתגלגלה לפתחו של בית המשפט כהמרצת פתיחה אולם בהסכמת הצדדים הועברה לפסים של תובענה רגילה (ראה החלטה בעמ' 1 לפרטיכל הדיון מיום 20.12.2005). בהכרעה זו תידון תחילה שאלת קיומה של "שותפות" כמשמעה בפקודה ולאחריה ייבחנו יתר הסוגיות שבמחלוקת.
רקע עובדתי
1.
עו"ד צדקיהו הרמולין
("התובע" או "הרמולין") החל לעבוד באוקטובר 1973 כמתמחה ולאחר מכן המשיך כעו"ד שכיר במשרד עורכי הדין שרגא פ. בירן ושות' ("המשרד"). המשרד נוסד על ידי עו"ד שמואל תמיר ז"ל ועל ידי הנתבע 1, עו"ד שרגא בירן ("הנתבע" או "בירן") בירושלים. באותם ימים, קודם שנקרא המשרד כאמור, נקרא המשרד על שמו של עו"ד תמיר.
נוסף על הסניף הירושלמי פעל המשרד בתקופות שונות גם באמצעות משרד בתל-אביב. בסיכומיהם ציינו הנתבעים כי "לאורך תקופה ארוכה אף פעל עו"ד בירן במסגרת שני משרדים נפרדים, בירושלים ובתל-אביב" (פסקה 21 לסיכומי הנתבעים, ההדגשות במקור), בעוד התובע סבור כי המדובר בפעילות במסגרת שותפות אחת, היא המשרד. פלוגתא זו תידון בהמשך, ולעת עתה תוגדר פעילותם הכוללת של הסניפים, התל אביבי והירושלמי, גם יחד כפעילותו של המשרד.
2.
הנתבע 2, בנו של בירן, עו"ד בועז בירן ("בועז") והנתבע 3, עו"ד דיויד אמיד
("דיויד") משמשים כיום כעורכי דין במסגרת הסניף התל אביבי של המשרד והינם זכאים, לטענתם, "להשתתף ברווחי המשרד", בועז החל משנת 1999 (סעיף 2 לתצהיר בועז) ודיויד החל משנת 2003 (סעיף 2 לתצהיר דיויד).
3.
כאמור, עם סיום התמחותו במשרד, המשיך התובע לשמש כעו"ד שכיר במשרד. בפגישה שהתקיימה ביום 28.5.1979 סוכם בין בירן והרמולין על הצטרפותו של התובע למשרד במעמד של "שותף בכיר". בתרשומת הפגישה שנערכה כסיכום הדברים המיועדת לתובע ואשר נחתמה על ידי הנתבע נכתב:
"
לצדקיהו הרמולין
סכום
:
-
לגבי המשיכה החודשית צדקיהו ישיב לי עד מחר בבוקר
-
[...]
לגבי המעמד בפירמה
מסוכם כי [י/מ]וענק מעמד של שותף בכיר –
התנאים המדויקים יסוכמו עם התבררות המצב תוך כמה חודשים ועם שובו מאנגליה כולל אחוזים משיכה וכיוב' [...]" ("תרשומת פגישת 1979", מב/3, ההדגשה במקור).
4.
כארבעה חודשים לאחר מכן, ביום 3.9.1979, נחתם הסכם בין בירן מצד אחד ועו"ד גד ירדני ("ירדני") מן הצד השני, בו הוסכמו תנאי שותפותו של ירדני במשרד. הואיל ובמהלך הדיון עסקו הצדדים בהרחבה בתנאיו של הסכם זה והשלכתו על מחלוקת הצדדים, יובא הסכם זה בהרחבת מה (ההדגשות נוספו):
"
הואיל:
ובירן הינו הבעלים ומנהל משרד עורכי דין הנושא את השם ש. פ. בירן ושות' משרד
עורכי דין ונוטריון בירושלים [...] ובתל אביב (להלן – המשרד)
והואיל:
ובמשרד שותפים להכנסות המשרד כמה מעורכי הדין העובדים בו וכך היה ירדני עד לעת האחרונה, ובשים לב לעובדה שירדני הביע רצונו לעשות מאמץ עבודה מיוחד ולהקדיש כל זמנו ומרצו לשותפות מעתה ואילך אולם כל זאת בתמורה ועל בסיס קביעת דפוסי שותפות ועבודה ברורים [...]
והואיל: [...]
לכן הוסכם בין הצדדים:
1.
א.
מוסכם כי בתמורה להתחייבות ירדני [...] יהיה ירדני שותף במשרד באופן שירדני
יהיה זכאי ל-10% (עשרה אחוז) מכלל הכנסות המשרד ויהיה חייב ב-10% (עשרה
אחוז) מכלל הוצאות המשרד.
ב.
תקופת השותפות תהיה [...]
2.
[...]
3.
א.
ירדני ימשוך מדי חודש ע"ח חלקו סכום שיספיק כדי מחיתו [...]
ב.
מיום 1.10.79 ינוהל חשבון או חשבונות בנק נפרדים למשרד, בהם זכות חתימה לבירן, לשוש בירן ולגדי ירדני, כאשר חתימת שניים מתוך שלושת החותמים תחייב את המשרד והשותפות [...]
4.
[...]
5.
א.
ירדני מתחייב לעסוק בעריכת דין, במשרד בענייני המשרד בלבד במשך כל שעות
וימי פעילות המשרד לא לעסוק בכל עיסוק אחר ולהקדיש את כל זמן עבודתו ומרצו
אך ורק לטובת השותפות [...]
ב.
[...]
6.
א.
מוסכם בזאת כתנאי עיקרי בהסכם זה כי ההכרעה בכל ענייני השותפות והעסק,
כולל קבלת שותפים, הרחבת השותפות שינויה הכרעה בכל מחלוקת סכסוך או אי
הבנה [...] וכל עניין שבין הצדדים להסכם זה מסורה להכרעתו הבלעדית של לפי
שיקול דעתו הבלעדית של בירן.
ב.
מבלי לפגוע בזכות ההכרעה הבלעדית של בירן כאמור [...]
7.
שם השותפות יהיה ש. פ. בירן ושות' משרד עורכי דין ונוטריון
ובשם הנ"ל ייוצג המשרד. למקרה של פירוק שותפות זו לא יהיה זכאי ירדני לכל נכס מנכסי המשרד [...]
8.
[...]
הצדדים מביעים כוונתם והסכמתם לנסח ולחתום על הסכם שותפות מפורט בתוך 12 חודש על בסיס הסכם זה [...] עד להסדרים בהסכם מפורט כאמור יכריע ויקבע הסכם זה [...] ודין הסכם זה הוא דין הסכם סופי ומוחלט אלא אם כן יוחלף או ישונה בהסכם אחר בכתב.
ולראיה באו הצדדים על החתום" ("הסכם
ירדני", מש/8)
עיון בהסכם ירדני מלמד כי אף שבמשרד שימשו באותה העת מספר עורכי דין שהיו "שותפים להכנסות המשרד" ובתוכם עו"ד ירדני, הרי שממועד כריתת ההסכם, עו"ד ירדני "קופץ מדרגה" למעמד של שותף בכיר יותר. הסכם ירדני אף מציין כי ירדני ישא מעתה בהפסדים, קובע את שמה של השותפות ומסדיר את זכויותיו בפירוקה של השותפות. בחקירתו נמנע הנתבע לומר כי לאחר כריתת ההסכם הפך ירדני לשותפו לעניין הפקודה אך ציין כי:
"הוא הופך להיות שותף בדרגה הרבה יותר גבוהה, אני חושב שדרגה שמכניסה אותו למסגרת של פקודת השותפויות. לומר את זה בוודאות אני לא רוצה משום שלא בדקתי את הסוגיה הזאת, לא נדרשתי אליה ואני לא רוצה לענות על זה בצורה, אבל על כל פנים הכוונה במסמך הזה היתה להעלות אותו בדרגה משמעותית כדי שתהיה לו תחושה שהוא חלק מהמשרד והוא תורם לו" (עמ' 577 לפרטיכל שורה 23 ואילך, ההדגשות נוספו).
עוד יודגש כי הנתבע הודה שלעניין שותפותו של עו"ד ירדני היו הסניף התל אביבי והסניף הירושלמי חלק מ"המשרד כולו":
"
ש.
האם נכון שירדני היה שותף גם במשרד בתל אביב וגם במשרד בירושלים ?
ת.
כן
ש.
ולכן לא נכון מה שכתבת בתצהיר שאף פעם לא היה שותף שהוא שותף במשרד כולו תל אביב וירושלים, האם נכון ?
ת.
זה היה באמת יוצא מן הכלל אבל זה נכון" (עמ' 571 לפרטיכל, שורות 12-17).
5.
זמן מה לאחר כריתת הסכם שותפות ירדני, בו הוסכם כי לבירן הזכות להורות על הרחבת השותפות ועל קבלתם של שותפים נוספים, נערך בכתב יד "הסכם שותפות" בין בירן והרמולין. בהסכם זה, שנחתם בשוליו על ידי שני הצדדים, הוסכם:
"
הסכם שותפות
בין
צדקיהו הרמולין
לבין
שרגא בירן
הסכם
:
1.
תקופת השותפות 10 שנים.
2.
האחוז בהכנסות השותפות 10%.
3.
משיכות חודשיות כמקובל.
4.
בונוס שנתי בהתחשב במבצעים מיוחדים או בתוצאות משפטיות או כספיות מיוחדות.
5.
הכרעה לגבי סכסוכים וניהול בירן" ("הסכם השותפות", מב/2).
הצדדים חלוקים בשאלת מועד עריכתו של הסכם השותפות. לשיטת התובע, ההסכם מעגן את הצטרפותו לשותפות במהלך מרץ 1981, בעוד שהנתבע סבור שההסכם נחתם במועד מאוחר יותר (סעיף 10 לתצהיר בירן) אף שאינו זוכר אימתי נכרת ההסכם (עמ' 651 לפרטיכל, שורות 5-8). לביסוס טענתו הציג התובע את הודעתו של בירן לחברת הבטוח כי התובע "הפסיק להיות שכיר במשרדנו ביום 1.4.81" ובקשתו כי פוליסת ביטוח המנהלים תועבר לבעלותו של התובע (מב/16) וכן את מכתבו של מנהל החשבונות של המשרד המאשר למוסד לבטוח לאומי כי התובע "עבד אצלנו כשכיר מאוקטובר 1973 ועד 31 מרץ 1981" (מב/17).
לאור הודעתו של הנתבע ודיווח מנהל החשבונות של המשרד, אני קובע כי הסכם השותפות נכרת בשלהי חודש מרץ 1981.
6.
בין השנים 1986-1988 פרצו ככל הנראה, סכסוכים בין עורכי הדין ירדני ונווה ובין בירן, בעטיים נותקו קשרי העבודה של ירדני ונווה מהמשרד. לטענת התובע, במהלך העימותים שבין עורכי דין אלו והנתבע, כפר האחרון בהיותם של השניים שותפים במשרד.
בעקבות האמור, ביום 22.3.1987, העביר התובע לנתבע טיוטה הרשומה בכתב ידו של התובע להבהרת יחסיהם של הצדדים, לדברי התובע, במטרה למנוע הישנות טענות אלה מצד הנתבע גם כלפיו. חרף כותרת הטיוטה המלמדת כי המדובר במסמך לצרכי מו"מ ופשרה בלבד וכי לא ישמש ראיה בשום מקום ופורום, הסירו הצדדים את התנגדותם להגשתו של המסמך (עמ' 735 לפרטיכל). בטיוטה זו מבהירים הצדדים בין השאר את סעיף 2 להסכם השותפות:
"משמעות ס' 2 להסכם השותפות הינו כי לך 10% ברווחי העסק (לפני מס הכנסה) ובהון השותפות והנך חב ב-10% בהפסדי ההון וההפסדים האחרים ..." (מב/24).
7.
בהמשך לדין ודברים שנערך בין השניים בנוגע להבהרת יחסי השותפות, נערכה ביום 26.3.1987 תרשומת פגישה שהתקיימה בין הצדדים. בתרשומת שנכתבה בידי הנתבע מפורטים נושאים שונים שנדונו בפגישה ובתוכם:
" 5.
העסקים הפרטיים מחוץ לשות'
6.
משיכה של 1500$
7.
בוררות בכל פרט לחוזה קוטג' > הכרעה = שרגא" (מב/25, כך במקור).
בשוליה של התרשומת מצוין:
"משרד הרמולין ושות' 60 / 40 שרגא פועל" (מב/25).
לטענת התובע הערה זו נוספה בציניות לאור העובדה שדחה את בקשותיו של הנתבע לבצע שינויים בהסכם השותפות בנושאים שהועלו באותה הפגישה. בירן לטענתו הלין כביכול על העובדה שהרמולין נוהג כמי שמחזיק ב-60% מהשותפות ואילו הוא רק פועל שלו.
8.
בסופו של דבר, ביום 1.4.1988, בנסיבות הנתונות במחלוקת בין הצדדים, הובהר האמור בהסכם השותפות במכתבו של בירן, הכתוב בכתב ידו והממוען לתובע:
"לכבוד
צדקיהו הרמולין
ירושלים
1.4.88
ידידי
לקראת חג הפסח, להסרת כל ספק ולמען הסדר הטוב, הנני מבהיר בזה כי משמעות ס' 2 להסכם השותפות החתום בינינו, היתה והנה, כי חלקך בעסק השותפות הינו עשרה אחוז (10%) מרווחי השותפות, (
ii
) מכל זכות (לרבות מוניטין) וטובת הנאה מכל סוג ומין מערך השותפות, ואתה חב בהפסדי עסק השותפות אף זאת בשיעור של 10% (עשרה אחוזים).
בברכות לחג שמח
(-) חתימת שרגא בירן" ("מסמך ההבהרה", מב/4).
9.
ביום 12.9.1993 בהמשך להסכם השותפות ולמסמך ההבהרה, הועלו על הכתב הסכמות נוספות בין בירן והרמולין שבראשן הגדלת שיעור אחוזי התובע בשותפות:
"
סיכום
1.
עד היום 10%
2.
מהיום 15%
3.
לאחר 30 חודש מהיום 17.5%
4.
מ 5 שנים ואילך לדורות – 20%
הסכם שותפות מסודר יחתם תוך 90 יום
[...]
(-) חתימת שרגא בירן" (מב/5).
10.
בהמשך למסמך זה נחתם ביום 14.3.94 על ידי התובע ובירן מסמך תיקון מודפס:
"
אל: צדקיהו
כאן
שותף נכבד,
הנני מעלה על הכתב את המוסכם בינינו:
1.
החל מיום 1.1.94 יוגדל חלקך ל-15% (חמישה עשר אחוז) בשותפות, בתום שלושים חודש מיום 1.1.94 יוגדל חלקך ל-17.5% (שבעה עשר וחצי אחוז) בשותפות ובתום 60 חודש מיום 1.1.94 יוגדל חלקך ל-20% (עשרים אחוז) בשותפות.
2.
הסכם מפורט יחתם תוך 90 ימים, אולם גם אם לא יחתם מכל סיבה יעמוד האמור, הסכם השותפות, וכל מסמך נוסף לו, בתוקף מלא.
בכבוד רב
(-) חתימת שרגא בירן
שרגא
מסכים לאמור
(-) חתימת צדקיהו הרמולין
צדקיהו
מכ-צ(2)" (מב/1)
11.
ביום 28.2.2005 הודיע התובע לנתבעים על "פירוק שותפות שרגא פ. בירן ושות', משרד עורכי דין ונוטריונים". בהודעתו כתב התובע:
"בהתאם לסעיף 41(א)(3) לפקודת השותפויות (נוסח חדש), תשל"ה-1975, הריני להודיעכם על פירוק השותפות שבנדון. הפירוק ייכנס לתוקפו ביום 15.3.05" (נספח ז' לתצהיר הרמולין).
באותו היום כותב בירן לתובע:
"חזרתי מהעדרות הממושכת מהמשרד ומצאתי את תמונת העבודה שלך במשרד מתדרדרת עוד יותר. במשך תקופה ממושכת, מטעמים השמורים עמך, הנך מרבה להעדר מהמשרד ובעצם מתנתק ממנו. עמדתי בעניין העדר תרומתך למשרד ידועה לך היטב. על רקע מצב דברים זה שאינני רוצה להרחיב בו כעת, ברצוני לקיים איתך פגישה אישית בהקדם ככל הניתן ולא יאוחר מיום ד' השבוע. אני מבקש לתאם את מועד הפגישה לאלתר" (נספח ה'1 לתצהיר הרמולין בהמרצת הפתיחה).
עם קבלת המכתב פנו ב"כ של התובע לנתבע בבקשה לקיים עימו פגישה בעניין הסדרת הפירוק "מחוץ לכותלי בית המשפט ובטרם נקיטת הליכים" (נספח ה'2 לתצהיר הרמולין בהמרצת הפתיחה). משלא צלחה פגישתם של ב"כ הצדדים הוגשה ביום 15.3.2005 התובענה על דרך של המרצת פתיחה. לבקשת הנתבעים הועברה התובענה לפסים דיוניים רגילים.
טענות התובע בקשר עם קיומה של השותפות
12.
אין חולק כי התובע קיבל מזה שנים, בין היתר, חלק מרווחי משרד עורכי הדין (סעיפים 8 ו-13 לתצהיר בירן בתשובה להמרצת הפתיחה). לפיכך, לטענת התובע, הנטל להציג ראיות השוללות קיומה של שותפות מוטל על כתפי הנתבעים כהוראת סעיף 2(8) לפקודה הקובעת:
"חוץ מן האמור לעיל בסעיף זה, תהא קבלת חלק ברווחי עסק, או כל תשלום התלוי ברווחי עסק או המשתנה לפיהם, ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק, אלא שניתן לסתור ראיה זו בשים לב לכל נסיבות העסקה שבין הצדדים".
13.
יחד עם זאת, טוען התובע, כי גם בהתעלם מחזקה זו, הראיות הרבות מובילות למסקנה ההכרחית כי התובע היה שותף כמשמעו בפקודה, בשותפות משרד עורכי הדין, בו עבד משך שנים רבות. התובע סקר את הפרמטרים השונים לבחינת קיומה של שותפות ובראשן את המערכת ההסכמית הענפה אשר תיעודה הובא בפני
בית המשפט. ראשיתה של מערכת זו בתרשומת הצדדים והמשכה בכריתתו של הסכם השותפות, הבהרתו ותיקונו לאורך השנים.
לדברי התובע, בשנת 1981 עוגנה שותפותו בשותפות בהסכם שותפות כתוב שנחתם בידי הצדדים. בשנים 1986-1988 פרצו סכסוכים מרים בין שותפים אחרים בשותפות באותה העת (עו"ד ירדני ועו"ד נווה) ובין בירן אשר התכחש לזכויותיהם כשותפים וביקש לקפחם. התובע הצביע בהקשר זה על מכתבו של עו"ד אבי יצחק, ב"כ של ירדני, אשר מגולל לדבריו, התנהלות 'חמורה' מצידו של בירן, של "מניעת התשלומים החודשיים, הסתרת תיקים, מניעת אפשרות להדפיס עבודות המשרד הנעשות ע"י עו"ד ירדני, ניתוק הטלפון שלו ועוד כהנה וכהנה מעשים" (מש/17).
לטענתו, "על רקע סכסוכים קשים אלה נפרדו עו"ד נווה וירדני מהשותפות ובמצב דברים זה דרש התובע מבירן כי יבהיר את הסכם השותפות [עימו] באופן שימנע ממנו בעתיד לכפור בזכויותיו של התובע כשותף" (פסקה 46 לסיכומי התובע). דרישה זו הביאה לדבריו, לאחר משא ומתן ממושך, לניסוחו של מסמך ההבהרה (מב/4), אשר נועד להצהיר כי התובע הינו שותף לכל דבר ועניין. בשל חשיבותו של מסמך זה, הקדיש לו התובע מילים רבות בהם פירט את המשא ומתן שקדם לניסוחו.
14.
התובע המשיך ופירט מרכיבים שונים בהוכחת קיומה של שותפות והיותו שותף בה. בתוך כך התייחס התובע לאופן משיכת הכספים מהשותפות, משך השותפות, הצגתה לצדדים שלישיים ובכלל זה לרשויות ועוד. לשיטתו, העובדה, כי מתוך רבבות מסמכים לא נמצא ולו אחד המתאר את מעמדו כשותף ברווחים גרידא, מדברת בעד עצמה. לאור האמור, סבור התובע כי על בית המשפט לקבוע כי הינו שותף בשותפות שרגא פ. בירן ושות', משרד עו"ד ונוטריונים שהינה שותפות לא רשומה.
טענות הנתבעים בקשר עם קיומה של השותפות
15.
בלב גרסת הנתבעים הטענה כי מעמדו של התובע במשרד היה מעמד של "שותף ברווחים" שאינו עולה כדי "שותף" במובנה של הפקודה. לשיטת הנתבעים, המשרד כלל אינו שותפות ובירן העומד בראשו נהג לפעול במסגרתו "בשיטה של הסדרים אינדיבידואליים מול עורכי הדין השונים, מבלי להקים "שותפות" אחת, במובנה של הפקודה" (פסקה 21 לסיכומי הנתבעים). הנתבעים ציינו כי גם בהסכם שותפות ירדני נזכרת צורת העסקה זו, היינו שותפות ברווחים, בקשר עם העסקת עורכי הדין במשרד, זאת שנים רבות לפני שנתגלעה המחלוקת דנן.
16.
לטענת הנתבעים, מעמד של "שותף ברווחים" הינו מעמד נפוץ ומקובל מאוד במשרדי עורכי דין. הנתבעים אף הפנו לפרשת
mazur
בה קבע בית המשפט העליון של מדינת ניו-יורק כי חרף הצגתו של עו"ד כ"שותף" במדריך עורכי הדין ועל אף שקיבל חלק מרווחי המשרד, הרי שבנסיבות אותו עניין אין הוא שותף בשותפות וממילא לא התפרקה השותפות עם עזיבתו אותה (
mazur v. greenberg
, cantor & reiss, 488 n.y.s. 2d 367 (1985)
).
17.
הנתבעים מדגישים כי שאלת קיומה של שותפות הינה שאלה מעורבת של עובדה ושל חוק. לטענתם "אין זה משנה כשלעצמו, כיצד קראו הצדדים ליחסים ביניהם, כיצד הוצגו יחסים אלה כלפי חוץ, ואף אם הצדדים באופן סובייקטיבי סברו כי יצרו ביניהם יחסי שותפות" לדבריהם הכרעתו של בית המשפט אם נתקיימה שותפות כמשמעותה בפקודה "תיחתך על פי מכלול הנסיבות ועל פי מערכת היחסים האובייקטיבית שהתנהלה בין הצדדים" (פסקה 55 לסיכומי הנתבעים, ההדגשה במקור). לתמיכה בדבריהם צוטטה פרשת שהרבני בה חזר בית המשפט על ההלכה הפסוקה וציין כי:
"חשוב להבהיר שהקביעה האם מדובר בשותפות, אם לאו, הינה קביעה אובייקטיבית לפי אופי הפעילות בין הצדדים, ולא לפי מה שסבר צד זה או אחר" (ה"פ (ת"א-יפו) 543/89 שהרבני יעקב נ' מיטלמן מנחם, תק-מח 92(2), 115 (1992).
הנתבעים סבורים, כי חרף המסמכים אותם הציג התובע, ההתנהלות ארוכת השנים שבין הצדדים מלמדת כי לא נתכוננו בין הצדדים כל יחסי שותפות כמשמעם בפקודה.
18.
הנתבעים סקרו מרכיבים רבים המופיעים לטענתם בפסיקה כפרמטרים לבחינת קיומה של שותפות. כך למשל השליטה במערך ההכרעות והניהול במשרד (ובכלל זה שמו של המשרד; אי קיומן של ישיבות שותפים; ניהול כספי המשרד ושליטה וחשבון הבנק; מינוי כח אדם ופיטוריו וכד'); נכונות לשאת בהפסדי המשרד; והכנסתו של הון למשרד.
בהתייחס לדברי התובע טענו הנתבעים כי הצגתו של אדם כשותף כלפי 'כולי עלמא' לרבות כלפי רשויות המס, הינה "פרמטר שולי אם בכלל" להכרעה בדבר היותו שותף.
19.
הנתבעים הדגישו שורת החלטות ארוכה בהן נקבע כי נטל הוכחת השותפות מוטל על כתפיו של הטוען לקיומה. הנתבעים ציינו כי סעיף 2(4) לפקודה מורה כי:
"חוזה שעל פיו עובדו או שלוחו של בעל עסק יקבל את גמולו בחלק מרווחיו של העסק, אין בו בלבד כדי לעשות את העובד או את השלוח שותף בעסק או חב כשותף בו".
לטענתם, במקום בו מתקיימת אחת מחלופות הסעיפים הקטנים 2(1) עד 2(7) לפקודה, אזי אין תחולה להוראות החזקה המופיעה בסעיף קטן 2(8) לפקודה. לפיכך סבורים הנתבעים כי התובע לא נשא בנטל הכבד המוטל על שכמו ולא הוכיח קיומה של שותפות בראיות משכנעות וחד משמעיות. לפיכך יש לקבוע לטענתם כי משרד עורכי הדין ונוטריונים שרגא פ. בירן ושות' כלל אינו שותפות כמשמעה בפקודה והתובע אינו שותף בה.
בחינת קיומה של שותפות – דיון והכרעה
20.
בסעיף 1 לפקודה מגדיר המחוקק מונחים שונים ובכלל זה:
" 'קשרי שותפות' – הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, למעט את הקשרים שבין חברי תאגיד שהואגד לפי דין אחר;
'שותפות' – חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות
;
'שותף' – כל מי שהתקשר עם זולתו בקשרי שותפות
".
בשורת החלטות צוין כי שאלת קיומה של שותפות הינה שאלה מעורבת של עובדה ושל חוק אשר על בית המשפט להכריע בה לאור המצע העובדתי שנפרש בפני
ו, על פי הוראות הדין ובהתאם לעקרונות ההלכה הפסוקה. בפרשת רנן מדגיש בית המשפט:
"השאלה, אם בין
בעלי דין נקשר הסכם המגיע לכלל קשר של שותפות, היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. השאלה, מתי המימצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות, היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה של עובדה היא" (ע"א 727/88 שוורץ נ' רנן, פ"ד מו(5) 851, 853 (1992), ההדגשות נוספו).
הואיל ואין מבחן בודד על פיו יקבע האם מערכת היחסים עולה כדי שותפות כמשמעותה בפקודה, על בית המשפט לבסס את הכרעתו לאחר בחינתם של פרמטרים שונים ומגוונים. בפרשת רנן מונה בית המשפט "חלק מסימני ההיכר שיכולים להטות את הכף לכאן או לכאן" ובתוכם: כוונת הצדדים להיות שותפים; הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים; השתתפות הצדדים ברווחי העסק; ומשכם של היחסים בין הצדדים (רנן, 854, ההדגשה אינה במקור). כאמור, אין המדובר ברשימה סגורה וניתן להוסיף עליה פרמטרים שונים המאפיינים "קשרי שותפות".
ואכן, לאורך השנים מנתה הפסיקה מרכיבים נוספים המאפיינים "שותפות": השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק; הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק; הזכות ההדדית לחייב האחד את השני בעסק (ע"א 167/89 תנעמי פנחס נ' חמסי צדוק, תק-על 92(2), 387 (1992)) ההשקעה הראשונית המוטלת על כל אחד מהצדדים; והעובדה, שהכנסת שותף או עובד לעסק דורשת את הסכמת הצדדים לשותפות (ע"א 581/89 מזל אדרי נ' דוד רוזנברג, פ"ד מו(5), 679 (1992)).
21.
עם זאת, אדגיש כבר כעת כי תחת כנפיה של פקודת השותפויות חוסות צורות יחסים מגוונות, השונות זו מזו, אשר עוגנו במסגרת "שותפות" משפטית. לפיכך, בבחינת קשרים עסקיים שונים וההכרעה האם הם עולים כדי שותפות כמשמעה בפקודה, יעניק בית המשפט משקל לפרמטרים השונים שנמנו בפסיקה הרבה לבחינת קיומה של שותפות בהתאם להקשר ונסיבות הדברים.
כך לשם משל, בשותפותם של אמן ובעל הון, לא יהא זה נכון להתייחס למבחן "השקעת ההון הראשונית המשותפת" כפרמטר מכריע. לחלופין יש לפרש מבחן זה בצורה רחבה בה יש לראות בתשומות האנושיות והאחרות עימן נכנס האמן לשותפות כ"הון" לצורך מבחן זה, הוא ההון האנושי; בשותפותם של יצרן ומשווק, יעניק בית המשפט משקל קטן לפרמטר הבוחן את הגורם למשיכתם של לקוחות אל השותפות הנטענת, וכן כיוצא בהנה.
22.
בטרם בחינתם של הרכיבים השונים כאמור, יש להכריע על מי מהצדדים מוטלת הוכחת קיומה של השותפות, זאת בשים לב למבנהו של סעיף 2 לפקודה. בספרו דיני השותפות בישראל מתייחס פרופ' פרנקל לחלופות השונות שנמנות בסעיף 2 ואינן נחשבות "קשרי שותפות":
"כפי שראינו, סעיף 2(8) לפקודת השותפויות רואה בקבלת רווחים ברווחי עסק, ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק [...] אלא שיתכנו מקרים בהם אין קבלת הרווחים מחייבת בהכרח את ההנחה שמדובר בקשרי שותפות. סעיף 2 לפקודת השותפויות מפרט צורות שיתוף בהם אחד הצדדים לפחות מקבל חלק ברווחים ולמרות זאת לא תחשבנה כקשרי שותפות. ניתן לחלק צורות שיתוף אלו לשניים: שיתוף שאינו נובע בהכרח מהסכם ושיתוף הנובע מהסכם. הראשון אינו יכול להיות קשרי שותפות, מאחר שביסוד קשרי השותפות חייב להיות הסכם. לגבי השיתוף הנובע מהסכם ניתן לראות את העקרון המשותף באותן צורות שיתוף שאינן קשרי שותפות למרות היותן מבוססות על הסכם. המכנה המשותף לצורות אלה הוא שהשיתוף קיים רק לגבי רווחים ואינו קיים לגבי הפסדים. כלומר, העדר סיכון כלשהו של הפסדים מצביע, לכאורה, על כך שצורת השיתוף אינה קשרי שותפות. סיכון של אי קבלת רווחים אינו סיכון של הפסדים. כאשר בצד קבלת רווחים קיימת גם קבלת אחריות גם להפסדים העלולים להיווצר, הקשר יראה כשותפות לכל דבר" (פרופ' ד' פרנקל, דיני השותפות בישראל, 45, ההדגשות נוספו).
23.
במסמך ההבהרה להסכם השותפות מדגיש הנתבע כי: "להסרת כל ספק ... הנני מבהיר בזה כי משמעות ס' 2 להסכם השותפות החתום בינינו, היתה והנה, כי חלקך בעסק השותפות הינו עשרה אחוז (10%) ... ואתה חב בהפסדי עסק השותפות אף זאת בשעור של 10% (עשרה אחוזים)" (מב/4, ההדגשה אינה במקור). "קבלת אחריות גם להפסדים העלולים להיווצר" יוצרת, כגישת התובע, חזקה כי הקשרים שנרקמו בין הצדדים הינם קשרי שותפות כמשמעם בפקודה. לפיכך לכאורה, חלופת סעיף 2(8) היא החולשת על המקרה דנן ועל הנתבעים לסתור חזקה זו בשים לב לכל הנסיבות.
מנגד, לשיטת הנתבעים, מסמך ההבהרה מעולם לא נשתכלל כדי הסכם מחייב ולחלופין גם אם הסכימו הצדדים לכונן שותפות, הרי שבהתנהגותם ביטלו הסכמה זו. לפיכך, תלויה הכרעת שאלת הנטל בסוגיית תוקפו של מסמך ההבהרה. אלו ידונו במשותף להלן, אגב בחינת הפרמטרים השונים לקיומה של שותפות.
כוונת הצדדים להיות שותפים
24.
במחלוקת שנתעוררה בין הצדדים אודות משמעות "שותפותו" של התובע במשרד (שותף ברווחים או שותף בשותפות), נזקקים אנו להתחקות אחר כוונתם של הצדדים, הגם שכוונה כשלעצמה, לא תכריע את שאלת טיבה של השותפות. בחינה של רכיב זה עולה בראש ובראשונה, בקשר עם מערכת ההסכמים שבין השניים בהם הוסכמו תנאי השותפות.
25.
בתרשומת פגישת 1979 מסכמים הצדדים כי "לגבי המעמד בפירמה" יהא מעמדו של התובע מעמד "שותף בכיר". בהתייחס לשימוש במינוח זה מסביר הנתבע:
"
ש.
למה לא כתוב כאן שמדובר במשכורת ואחוז ברווחים וכתוב מעמד של שותף בכיר ?
ת.
אתה רוצה שעכשיו בשנת 2006 אני אפרש לך בשנת 79 ?
ש.
הבנתי את התשובה.
ת.
אבל רגע,
ש.
זה בסדר.
ת.
אבל אני יכול רק לומר מהפרקטיקה שהיתה. עשיתי את הכל שהוא יהיה באמת שותף בכיר והשותפות הבכירה שלו התבטאה בכך, שהוא קיבל הכנסה חודשית קבועה והרבה מאוד מעבר לזה ואת האחוז שסוכם מדי פעם לגבי פרויקט כזה או אחר ולא באופן כללי. זה מה שהיה קיים בפועל" (עמ' 55 לפרטיכל, שורות 16-26, ההדגשות נוספו).
אף שממרחק הזמן אין ביכולתו של הנתבע להעיד על נסיבות השימוש במינוח זה דווקא, ואף שאינו יכול להעיד על התוכן שביקשו הצדדים להעניק למעמד זה מלכתחילה, עולה כי במקום אחר - במסגרת כתב תביעה לתשלום שכ"ט שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים – מכונה בירן עצמו כמי שמצוי במעמד של "שותף בכיר" במשרד המוגדר כשותפות בלתי רשומה של עורכי דין:
"התובע הינו עורך דין במקצועו, שותף בכיר בשותפות שרגא פ. בירן ושות', עו"ד, שהינה שותפות בלתי רשומה של עורכי דין, העוסקת במתן שירותים משפטיים ללקוחותיה" (מב/29, ההדגשות נוספו).
חרף האמור, ולאור גרסת הנתבעים כי המדובר בשותפות ברווחים שאינה עולה כדי שותפות כמשמעה בפקודה, יש לבחון האם תיתכנה רמות שותפות שונות במסגרת המשרד, באופן בו אפשר ויהא שותף בכיר שאינו שותף במובנה של הפקודה.
26.
בחודש מרץ 1981 נחתם ההסכם שכותרתו הסכם שותפות, זאת בניגוד להסכם ירדני שכותרתו הסכם גרידא. יוזכר, כי אף הנתבע סבור היה, תוך הסתייגות מסוימת אמנם, שיש לראות בירדני שותף כמשמעו בפקודה. יצוין כי "הסכם השותפות" שבין התובע והנתבע נכתב על ידי הנתבע (עמ' 643 לפרטיכל, שורה 23), אשר לשיטתו, כפי שהעיד בחקירה מאוחרת לחקירתו שצוטטה לעיל, בחר בכותרת זו לא מפני שהתכוון לפקודת השותפויות אלא "משום שזה היה הסכם שותפות ברווחים ובבונוסים כפי שהסברתי" (עמ' 644 לפרטיכל, שורות 4-5).
מבלי להאריך אעיר כי לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים, דומני, כי הסכם השותפות נוסח 'בהשראתו' של הסכם ירדני, ולמצער נוגע באופן תמציתי בנקודות המהוות את ליבו של הסכם ירדני. לא ניתן שלא להתרשם מהקצאתם של שיעור האחוזים השווה לתובע ולירדני; מתקופת השותפות הראשונה בת עשר השנים הקבועה בהסכם השותפות עם התובע בדומה להסכם שנכרת עם ירדני; מהסדרת המשיכות החודשיות לתובע ולירדני במסגרת הסכמי השותפות; וכן ממסירת ההכרעות בסכסוכים לידיו של בירן. אשר לאורכו של ההסכם עם התובע, הסכם קצר בן מספר שורות, בניגוד להסכם שנערך עם ירדני, הסכם המחזיק סעיפים רבים, ואף שהסכם השותפות כונה על ידי הנתבעים "פתק", "הסכמון" וכדומה, אעיר מפי הנתבע עצמו כי:
"אני את ההסכמים הטובים ביותר שאני עשיתי עם 99% מהמקרים היו 10 שורות על פתק אחד והם קיימים כבר 30, 40 שנה ושני הצדדים מכבדים אותם [...] אדוני צריך לקחת בחשבון שההסכמים האלה על מאות העמודים ולמרות הכל ולהסרת ספק וכן הלאה, זאת לא יצירה ישראלית מקורית. זה אימפורט ממערכות משפט כאלה ואחרות" (עמ' 100 לפרטיכל, שורות 8-14, ההדגשות נוספו).
מנגד, הנתבע הדגיש בחקירתו במה שונה הסכם ירדני מהסכם השותפות עם התובע אשר הובהר מאוחר יותר במסמך ההבהרה:
"שונה בשניים שלושה ארבעה דברים. שלא היה לו [להרמולין בניגוד לירדני – מ.א.] שום קשר לחשבון, לא היה לו שום קשר להכרעה, לא היה לו שום קשר לניהול והדבר הזה נבע מהבדלי המזג והאופי של גד ירדני מצד אחד ואדון הרמולין מצד שני, שעם גד ירדני הייתי מעוניין בכך ועם הרמולין מסיבות שאני לא רוצה לפרט אותן לא הייתי מעוניין" (עמ' 578 לפרטיכל, שורות 10-15).
בהבדלים אלו אדון במסגרת בחינת הניהול של המשרד, אציין רק כי ההכרעה בסכסוכים בניגוד לעדות הנתבע, הועברה לידיו גם בהסכם ירדני.
27.
בין אם בשל חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים על רקע פרישתם של שותפים נוספים מהשותפות באופן בו נותרו התובע והנתבע שותפים יחידים ובין אם בשל נסיבות אחרות, נוסח מסמך שנועד להבהיר את הסכם השותפות. במסמך זה מודגש כי "להסרת כל ספק ... משמעות סעיף 2 להסכם השותפות החתום בינינו, היתה והנה כי חלקך בעסק השותפות הינו עשרה אחוז ... ואתה חב בהפסדי עסק השותפות אף זאת בשעור של 10%" (מב/4). הבהרה זו נועדה להדגיש כי אין התובע רק שותף לרווחים אלא היה והינו שותף מלא הן לרווחי השותפות והן להפסדיה.
לשיטת הנתבעים, אין כל ערך במסמך זה לעניין השאלה שבמחלוקת, שכן לטענתם על התובע היה לקבל עליו את האמור במסמך אך לא עשה כן. התובע אינו חתום על המסמך ובפועל לא קיים את האמור בו. בנוסף טוענים הנתבעים כי אף אם השתכלל המסמך כדי הסכם מחייב הרי שבהתנהגות הצדדים, בוטלה ההבנה שהוסכמה. זאת ניתן לשיטתם ללמוד מסרובו של התובע לשאת בסיכונים כספיים של המשרד.
על נסיבות עריכתו של מסמך זה נחקר הנתבע בהרחבה:
"
ש.
השאלה אם היו טיוטות לזה [למסמך ההבהרה – מ.א.] ?
ת.
לא.
ש.
כי אומר לי הרמולין ששנה שלמה הוא רץ אחריך והתעסקתם בנוסחים השונים עד שהסכמת.
ת.
אין לזה שחר.
ש.
[...] אולי היתה טיוטא ?
ח.
ניסיתי להגיע באותה תקופה איתו להסכם, והיתה איזה שהיא טיוטא, אינני יודע איפה זה נמצא והיו כל מיני ...
ש.
אין לך כרגע טיוטא ?
ח.
יש טיוטא של נוסח בכתב ידו של הרמולין שהוא שלח לי ואני תיקנתי חלק מהסעיפים, חלק מהסעיפים לא הסכמתי. לאחר מכן היה מו"מ כדי להגיע כמה חודשים לאחר מכן או כמה ימים לאחר מכן, להגיע לידי הסכם. [...] ניסיתי להעלות את זה להסכם וזה לא הצליח [...] אמרתי לו אני לא יכול להגיע איתך לידי הסכם כולל. בזה אני רואה את הסיכום. אנו חיים על פי הסכם משנות השמונים ובזה נגמר העניין.
ש.
[...] אני מדבר על מב/4.
ת.
זה היה סיכום חד צדדי שלי, והוא היה מותנה בדבר אחד. שהוא יסכים אליו ושיקח על עצמו את כל העניין של הסיכון של ההפסדים. הוא לא הסכים לעניין הזה והדבר לא יצא אל הפועל. נקודה סוף פסוק. [...] העניין הזה ירד מהפרק, הוא לא הסכים לו, הוא לא חתם עליו [...] נעשה רק מסמך אחד וזה הסכם השותפות.
ש.
האם לא נכון שהרקע היה שבשנת 87 גם כלפי שותפים אחרים שלך, כמו ירדני ופרי ואח"כ נווה, אתה טענת שהם לא שותפים והוא פחד. הוא אמר אתה תגיד שגם אני רק הכנסות, כמו שאתה אומר עליהם. אני רוצה הבהרה האם זה לא נכון?
ת.
לא. היחס שלי לצדקיהו הרמולין היה יחס מאוד חם באותה תקופה, כמה שזה נשמע קצת קשה ואני מאוד הערכתי את העבודה שלו בתחומים מסוימים. [...] ולכן כל הניסיון לתלות סביב העניין הזה, לעשות מזה איזה דבר בעל חשיבות, שזה היה מו"מ של שנה, זאת לא האמת. זה היה מסמך אישי שלי. התיקונים אם כאן ישנם, אני לא זוכר. אבל אני זוכר שזה מסמך אישי שלי כפשוטו ולא פיקציה של חג הפסח.
ש.
זאת אומרת שלא היה מסמך שהוא נתן לך והוא הציע את הנוסח ?
ת.
לא. זה מסמך אישי שלי בדיוק כמו שההסכמון הזה משנת 80 ומשהו גם כן פתק שלי שכתבתי אותו בצורה אינטואיטיבית מן הלב או מן השכל וכתבתי ונתתי לו את זה [...] אז עכשיו לומר לי שזה היה מסמך שנוהל עליו מו"מ אין לזה שחר. אין לזה שחר" (עמ' 714 לפרטיכל, שורה 14 ואילך).
על אף עדותו של הנתבע, הוצגה טיוטה בכתב ידו של התובע אשר הועברה לנתבע במסגרת ניהולו של משא ומתן, בין היתר, להבהרת האמור בסעיף 2 להסכם השותפות (מב/24). טיוטה זו מלמדת כי התובע נכון היה לשאת בהפסדי השותפות והוא שביקש להבהיר זאת. למעלה מזו, בהתייחס למסמך ההבהרה העיד הנתבע כי זה משקף את הבנת הצדדים בעת כריתתו של הסכם השותפות אלא שלדבריו מסויגים הדברים "בכפוף לחתימת הסכם כולל" (עמ' 724 לפרטיכל, שורות 10-11). עם זאת, הנתבע הבהיר כי על כל פנים נהג על פי ההסכם. יוער כי נוסף על הטיוטה (מב/24), בית המשפט דחה קבלתה של ראיה נוספת לקיומו של משא ומתן שהתנהל בין הצדדים בשל פגמים שנפלו בהגשתה ולפיכך גם לא נדונה התייחסותו של התובע בכתב טענותיו לראיה פסולה זו.
לאחר הדיון בהצגתן של הראיות השונות המצביעות על אופן ניהול המשא ומתן בין הצדדים עובר לניסוח מסמך ההבהרה העיד הנתבע:
"
ש.
אתה זוכר את נסיבות עריכת המסמך מב/4 ?
ת.
לא.
ש.
זאת אומרת מה שאמרת עכשיו זה מפי מה ?
ת.
מרקונסטרוקציה אחרי 20 שנה.
ש.
כן, אבל אתה לא זוכר את נסיבות העריכה.
ח.
אני עשיתי רקונסטרוקציה כמיטב הזיכרון הטובה עלי, יש לי זיכרון פנומנאלי כפי שאומר לי הרופא הבודק שלי כל שנה [...]
ש.
האם נכון שנוהל משא ומתן על הניסוח של מב/4 של מסמך ההבהרה? הוא הציע הצעה, אתה תיקנת, כתבתם כך, כתבתם אחרת ולבסוף יצא מב/4.
ת.
כב' בית המשפט, אני לא זוכר את זה, אני לא חושב שזה נכון ... " (עמ' 806 לפרטיכל, שורה 23 ואילך).
28.
לאור האמור, אני מוצא כי בעת ניסוחו של מסמך ההבהרה הסכימו הצדדים כי הסכם השותפות שנחתם על ידי הצדדים מקנה לתובע מעמד של שותף במשרד, כמשמעו בפקודת השותפויות
.
מסמך ההבהרה נוסח כמכתב הממוען לתובע ובניגוד לטיוטה (מב/24) בה סומן מקום המיועד לחתימתו של התובע, אין הדבר כך במסמך ההבהרה. לו היה סבור הנתבע כי נדרשת חתימתו של התובע, היה הנתבע עומד על כך, בייחוד בנסיבות המתוארות ועקב יחסי העבודה ששררו בין השניים באותה העת (ראה עמ' 842 לפרטיכל שורה 11 ואילך). השמטתן ממסמך ההבהרה, של מספר סוגיות שהיו שנויות במחלוקת ונמנו בטיוטה למסמך, אינה מצביעה על חוסר תוקפו של המסמך. אין בהשמטת חלק מהדברים כדי לגרוע מההסכמה באשר לנושאים המוסכמים בו.
עוד טוענים הנתבעים כי במכתב התיקון המודפס (מב/1), צוין כי אם לא ייחתם הסכם מפורט אזי יעמוד הסכם השותפות "וכל מסמך נוסף לו" בתוקף מלא. לשיטתם "אם אכן היה מדובר במסמך כה מהותי, חזקה על התובע – הדקדקן מאוד בעיני עצמו – כי היה מציין במפורש, כי אותו נספח ב' עומד בתוקפו, ולא משאיר אותו לחסדי הפרשנות של אמירה מן הסוג: '... וכל מסמך נוסף לו' "(פסקה 136 לסכומי הנתבעים). אני מוצא כי זהירותו של התובע היא שהביאה לניסוח זה, אשר אפשר וכולל מסמכים נוספים שהוסכמו בין הצדדים ונלוו להסכם השותפות. אף אם המדובר במסמך ההבהרה כמסמך בודד, הרי שמב/1 מתייחס אליו במפורש אף שאינו מכנהו במדויק.
29.
בחתימת פרק זה אדגיש כי בשורת החלטות ארוכה בה בחנו בית המשפט קיומה של שותפות, נקבע כי חרף העדר הסכם שותפות כתוב אפשר והתנהגות הצדדים מלמדת על קיומה של כזו. כך, בפרשת דגן מדגיש בית המשפט העליון כי:
"במקרה זה לא ערכו הצדדים הסכם בכתב, ועל כן צדק בית המשפט כשניסה לדלות את כוונת הצדדים מעדויות ומנסיבות המקרה" (ע"א 654/88 בן אליהו נ' דגן (לא פורסם)).
מקום בו לא נערך כל מסמך שותפות בכתב, נזקקו בתי המשפט לבחינתן של ראיות נסיבתיות שונות (כך למשל בעניין שוורץ, וראה גם ה"פ (תל-אביב) 543/89 שהרבני יעקב נ' מיטלמן מנחם, תק-מח 92(2), 115 (1992) וכן ת"א (נצרת) 655/03 קבוץ כנרת נ' בני חזון להשקעות בע"מ ואח', תק-מח 2007(1), 3982 (2007)).
במקום בו הועלה על הכתב הסכם שותפות, אליו צורפו במהלך השנים מסמכים שונים המבהירים את תנאיו ומוסיפים עליו, והכל לאחר משאים ומתנים ממושכים בין הצדדים להסכם, הרי שאת כוונת הצדדים בעת כינונה של שותפות יש לפרש בהתאם לכללי הפרשנות בדיני החוזים ובשים לב לנסיבות העניין.
כלפי מה דברים אמורים? במקום בו מדגישים הצדדים כי משמעות אחוזי שותפותו של שותף נסובים הן על זכאותו ברווחים והן על נשיאתו בהפסדים, ועוד מצוין במפורש כי משמעות זו "היתה והנה" הן בעת ההתקשרות בהסכם השותפות והן בעת הבהרתו, אזי הנטל הרובץ על כתפי המתכחש לחוזה זה הינו נטל כבד. על זאת יש להוסיף כי הסכם השותפות נוסח על ידי הנתבע ונערך בכתב ידו ואפשר שאף הכלל בדבר פרשנותו של חוזה כנגד המנסח עומד לו לרועץ. עוד יוער כי אף שלטענת הנתבעים מעמד שותפי הרווחים במשרדי עורכי הדין הפך נפוץ, זאת גם במשרדם של הנתבעים כפי שמוכח מהסכם ירדני הרי שהפרשנות המקובלת למינוח "שותף" היא עודנה משמעותה של הפקודה. כשביקש הנתבע לציין כי המדובר בשותפות ברווחים צוין הדבר במפורש בהסכם ירדני.
לאור האמור, שוכנעתי כי כוונת הצדדים בעת כריתת הסכם השותפות היתה ליצירת קשרי שותפות כמשמעותם בפקודה
. עם זאת, עדיין יש לעמוד על הפרמטרים הנוספים הנדרשים להכרעה בדבר קיומה של שותפות, ובין היתר יהא בכך כדי להאיר גם את סוגיית התנהגותם של הצדדים מעת כריתת הסכם השותפות ואילך.
ניהולו של המשרד כשותפות
30.
הגדרתם של "קשרי השותפות" בפקודה הינה "קשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווח". הצדדים נחלקו האם יש לראות באופן ניהולו של המשרד משום ניהול במשותף של עסק.
31.
לטענת הנתבעים "התובע לא נטל חלק בניהול המשרד ובקבלת החלטות בו מכל מין וסוג שהוא, בין החלטות עקרוניות ובין החלטות לעניין הניהול השוטף" בכך יש ללמד לשיטתם כי התובע לא היה שותף כמשמעו בפקודה (פסקה 83 לסיכומי הנתבעים).
התובע נחקר ארוכות אודות רכיבים שונים בניהולו של המשרד. כך למשל התייחס התובע לאופן קיומן של ישיבות שותפים:
" ... המשרד באמת היה מתנהל ללא ישיבות שותפות. היו מידי פעם ישיבות שהשותפים ישבו אבל לא היה דבר כזה אצלנו. זה משרד מאוד אינטימי, ובתוך שבוע, נניח בשנות ה-80, ורק בבית שלו בחוץ, אני כבר לא מדבר על המשרד. למשל ההתייעצויות וההחלטות ביני לבינו אני יכול להגיד 60% או 50% אצלי במשרד ו-50% אצלו במשרד, ובמסדרונות והולכים לאכול בצהרים, או דברים כאלה, או בבית, בשנות ה-80 היו המון ישיבות, החלטות [...] המנהג הזה של ישיבות לא היו ישיבות מסודרות כאלה לא היה. אבל ישיבות התייעצות והחלטות וכל זה, והנה מ-88 שאני נשאר איתו היו מאות התייעצויות" (עמ' 161 לפרטיכל, שורה 24 ואילך).
אשר לגורמי משיכת הלקוחות העיד התובע:
"
ש.
האם הרוב המכריע של הלקוחות מגיע למשרד אל עו"ד שרגא בירן ?
ח.
הרוב המכריע של הלקוחות מגיע למשרד עורכי הדין [...] רוב הלקוחות של המשרד, הם באים למשרד בגלל תשתית, בגלל הכוח. [...]
ש.
מי היה הר[יין]-מייקר [
rain maker
– מ.א.] של המשרד ? בשנת 90, בשנת 95, בשנת 2000 ?
ת.
תראה, תמיד במשרדים יש אחד שהוא מייצג החוצה ויש אחד שהוא שר הפנים. (עמ' 111, שורה 10 ואילך).
ובעניין מינויו של כח אדם במשרד:
"
ש.
מי החליט בנושא קבלת עובדים למשרד ? האם זה נכון שזה שרגא בירן ?
ת.
תראה, בנושא של קבלת עובדים, גם פה יש כל מיני תקופות. העובדים זה איך אומרים, יש כל מיני עובדים, יש מזכירות, יש עוה"ד הוא קיבל עו"ד דוד בן ימין הוא בא לשאול אותי. הוא שאל אותי לפני זה, אם מקבלים [...] קבלת עובדים גם מחולקת. עורכי הדין, מזכירות, המנקה. שרגא בירן את המנקה לא מקבל, לא. אני לא חושב, יש עו"ד צעיר, משהייתי עובד תמיד מישהו צעיר התמנה, גם אני חושב שבשנות ה-70 אני גם הייתי ובשנת אחרי 81 גם אני טיפלתי בעובדים, תלוי איזה עובדים. יש כל מיני עובדים. עוה"ד למשל עבר אותו ובדר"כ כשהוא קיבל הוא בא לדבר איתי" (עמ' 118 לפרטיכל, שורה 22 ואילך).
בנוסף הדגישו הנתבעים כי גם ההחלטה למנות את עו"ד בועז בירן ואת עו"ד אמיד כשותפי רווחים, היתה החלטתו של הנתבע (ראה עמ' 169 לפרטיכל, שורה 8 ואילך). התובע מצידו הדגיש כי בירן התייעץ עימו בטרם הכנסתו של בועז כשותף בשותפות (עמ' 165 שורה 21 ואילך).
32.
חרף האמור עד כה, והואיל ולכאורה המשרד נוהל בידי בירן, תמה התובע מדוע נזקק המשרד לקבלתם של שירותי ניהול מחברה קשורה. למעשה, כפי שעולה מהדו"חות הכספיים של השותפות (אשר הוגשו וסומנו מש/10) החל משנת 1996 משלמת השותפות לחברת שיבג בע"מ, חברת אחזקות בבעלות משפחת בירן ובשליטתו של הנתבע, סכומי כסף ניכרים עבור ניהולו של המשרד. בחקירתו בעניין זה השיב הנתבע:
"
ש.
[...] אם אתה ניהלת מה צריך לשלם לאיזה חברה קשורה דמי ניהול? [...]
ת.
לא. לא היתה חברה שניהלה את השותפות. אינני יודע להסביר את זה. אני מוכן לבדוק את זה. [...]
ש.
[...] אני קורא לך מתוך דין וחשבון של אותה חברה, שאתה לא יודע שום דבר, אני קורא לך שם, שנאמר שהחברה עוסקת במתן שירותי ניהול לשותפות קשורה. החברה אומרת במאזן שלה על הסכום הזה, למשל ב-97 שהחברה עוסקת במתן שירותי ניהול לשותפות קשורה, והיא מכנה את הסכום 747,514 דמי ניהול משותפות קשורה. עכשיו אתה רואה שיש לי את הנייר הזה, אתה רוצה לשנות דעתך?
ח.
אני בשנים האלה את כל הנושא של הדיווחים הכספיים והנושא של בדיקת מאזנים וכן הלאה לא ניהלתי. לא טיפלתי בזה. זה הוגש לי על ידי מי שטיפל בזה במישרין, לכן אני פשוט לא יכול לתת את התשובה לגבי העניין הזה [...]
ש.
אבל אם השותפות שילמה 750 או מיליון ומשהו לאיזה חברה קשורה, אדוני לא זוכר במה מדובר?
ח.
לא. אני פשוט לא זוכר. אני לא יודע כרגע על מה מדובר. כב' בית המשפט לא טיפלתי בעניין הזה. אני מוכן לבדוק את זה ולתת לאדוני תשובה מדוייקת" (עמ' 688 לפרטיכל, שורה 10 ואילך).
לאחר שבירר את העניין כדבריו שב הנתבע והעיד כי "העניין הזה הוצהר בפני
שלטונות המס שמעולם לא אמרו, שלא זו בלבד שלא אמרו שזה הסדר פיקטיבי אלא הסכימו במסגרת של הסכם פשרה ..." (עמ' 790 לפרטיכל, שורות 10-12, וראה גם בהמשך, עמ' 792, שורה 24 ואילך).
לטענת התובע, "מובן שעצם תשלום דמי ניהול מלמד אף הוא, כי משרד עורכי הדין לא התנהל כיחיד אלא כשותפות, שכן לא ניתן למסור את הניהול של יחיד לחברה ועוד לטעון אח"כ שמס הכנסה הכיר בכך כהוצאה" (פסקה 124 לסכומי התובע). עוד העיר התובע שהנתבע לא הציג את הסדר הפשרה עם רשויות המס או את הסכם הניהול בין המשרד וחב' שיבג ו"חזקה על הנתבעים, כי אם היו מסמכים אלה תומכים בגרסתם, כי אז היו מגישים אותם לבית המשפט".
33.
במסגרת ניהולו של המשרד נדון בהרחבה עניין הניהול הפיננסי. התובע העיד כי:
"
ת.
לי לא היתה זכות חתימה בחשבון במשרד, וגם ליתר השותפים שהיו לא היתה זכות
חתימה. היחידי שקיבל זכות חתימה אבל יחד עם אשתו המנוחה של בירן היה ירדני [...]
ש.
בעצם זה נכון לומר שכל הניהול הכספי של המשרד היה בידי עו"ד בירן?
ת.
הניהול של החשבון החתימות עליו, היו של בירן.
ש.
אני שאלתי אותך על הניהול הכספי. למשל תשלום משכורות, תשלום הוצאות, השקעת הכספים של המשרד, כל אלו מי עשה אותם ?
ת.
בירן
" (עמ' 2 לפרטיכל, שורות 6-19, ההדגשות נוספו).
כאמור, אף שבפרקי זמן מסוימים נוהל המשרד באמצעות חברה שהעניקה לו שירותי ניהול,
הודה התובע כי הנתבע עסק באופן עצמאי בניהול הכספי של המשרד. יתרה מזו, במהלך שמיעת העדויות נדונה בהרחבה פרשנותו של סעיף 5 להסכם השותפות הקובע כי: "הכרעה לגבי סכסוכים וניהול, בירן".
אין חולק כי יש בתניה זו כדי להצביע על הדומיננטיות הרבה של עו"ד בירן בניהולו של המשרד. יצויין כי גם בהסכם ירדני נשמרה הזכות המכונה באותו הסכם "זכות ההכרעה הבלעדית" בידיו של בירן. זכות זו כוללת בין היתר את ההכרעה בעניין קבלת שותפים; הרחבת השותפות; הכרעה בכל עניין הקשור בקבלת לקוחות והסכמים איתם; ניהול חשבונות; קביעת הכנסות והוצאות או מחלוקת בקשר אליהן; השקעת ההכנסות העודפות ועוד. כזכור, חרף הסכמת הצדדים בעניין זכות ההכרעה, סבר הנתבע כי ככל הנראה במועד כריתת ההסכם ירדני הפך משותף ברווחים לשותף כמשמעו בפקודה.
יצוין כי במסמך הטיוטה שנערך במסגרת המשא ומתן להבהרת יחסי הצדדים (מב/24) נאמר:
"אני מבהיר בזה כדלקמן:
(א) אין לאמור בסעיף 5 להסכם השותפות ובס"ק ב להלן תחולה במישרין או בעקיפין על סכסוכים וחילוקי דעות כספיים ונכסיים ו/או הנובעים מחלקך בשותפות במישרין או בעקיפין לגבי זכויות כספיות נכסיות וטובות הנאה כלשהם ו/או על פגיעה בך או במעמדך בשותפות או בזכויותיך בה.
(ב) הכרעה בסכסוכים וניהול כאמור בסעיף 5 להסכם השותפות כוונתו להכרעה הנובעת מעניינים רגילים הקשורים בעסקי השותפות ובכל מקרה המדובר בהכרעה אישית שלי בלבד לטובתך ולטובת השותפות כאחד בנאמנות לכולם" (ההדגשות נוספו).
יודגש כי חלקים מטיוטה זו הבשילו כדי מסמך מחייב, בעוד פרשנותו של סעיף 5 להסכם השותפות נותרה לוטה בערפל ולא נתפרשה בצורה מוסכמת בכל מסמך מאוחר יותר לחתימתו של הסכם השותפות.
34.
על כל פנים, התובע אינו כופר בהיותו של בירן עמוד התווך לעניין ניהול המשרד, בעוד הוא מתרכז בצד המשפטי אך לדבריו אין להעניק למרכיב זה משקל משמעותי כאשר המדובר בשותפות שהינה משרד עורכי דין:
"ניהול השותפות בפועל אינו מעלה ואינו מוריד לעניין שאלת קיומה של השותפות ובוודאי כאשר מדובר במשרדי עורכי דין (כך למשל, במשרדים רבים קיים שותף מנהל, עובדה אשר אינה גורעת כהוא זה מזכויות השותפים בשותפות ויתרה על כן, פעמים רבות ניתנו סמכויות ניהול לאחרון השותפים – כגון סמכות לראיין עורכי דין ומתמחים, סמכויות ניהול אדמיניסטרטיביות ועוד). מכל מקום, אני התרכזתי בעיקר בביצוע העבודה המשפטית המקצועית במשרד [...] בעוד בירן התרכז בעיקר בניהול, תוך שבמרבית התקופה הוא זוכה לאמון מלא מצידי. יחד עם זאת יצוין כי בתקופות שונות לאורך תקופת השותפות השתתפתי מידי פעם בעניינים הקשורים לניהול השותפות, כך למשל, בסיוע המקצועי לעורכי הדין והמתמחים במשרד וכן במשך היעדרויותיו הרבות של בירן מהמשרד טרם כניסתו של בעז בירן לשותפות" (סעיף 77.4 לתצהיר התובע בתגובתו לתשובת הנתבעים לטענות המקדמיות, ההדגשות אינן במקור).
35.
סעיף 34 לפקודה שכותרתו "זכויותיהם וחובותיהם של שותפים" קובע כי:
"זכויות השותפים בנכסי השותפות וזכויותיהם וחובותיהם כלפי השותפות ייקבעו, בכפוף להסכם מפורש או משתמע שבין השותפים, לפי הוראות אלה:
(1)
[...]
(5)
כל שותף רשאי להשתתף בניהול עסקי השותפות;
[...]"
הוראת הסעיף מלמדת כי שותף רשאי, אך אינו חייב, להשתתף בניהול עסקי השותפות וכי ניתן להתנות על זכות/חובה זו בהסכם מפורש או משתמע. מקורה של הגדרת השותפות ב-
partnership act
האנגלי:
“definition of partnership
a1-02 1. (1) partnership is the relation which subsists between persons carrying on a business in common with a view of profit”
36.
בפרשת חיים פורת לימדנו בית המשפט העליון כי:
"הקו האפייני המציין את קיומה של שותפות הוא "סרך היחד"; באנגלית:
carrying on a business in common with a view of profit
. והיכן מצינו "יחד" זה [...] לא כל שיתוף פעולה בין שני בני-אדם עושה את המשתפים לשותפים. דרוש כי הריווח המיוחל יהיה תוצאה של פעילותם המשותפת, ולא סתם חיבור אריתמטי של פעילויותיהם הנפרדות. למשל, אם רופא שיניים ומיילדת יחליטו להטיל לקופה אחת את רווחיהם המקצועיים, איש לא יטען כי יצרו שותפות ביניהם. לעולם צריך שיהא קיים רצון מיוחד של 'ויעשו כולם אגודה אחת'" (ע"א 135/67 פקיד השומה ת"א 3 נ' חיים פורת, עו"ד, פ"ד כא(2) 411 (1967)).
"סרך יחד" זה אינו “
managing a business
” והמדובר אפוא בנשיאה משותפת בעולו של העסק מתוך ציפייה לרווחים. את ניהול העסקים כאמור, יש לבחון בצורה רחבה. לעניין זה כבר ציין בית המשפט, מפי כב' השופטת ד"ר אפל-דנון כי:
"אין ספק כי כוונת הצדדים היתה ליצור ביניהם שותפות. קשרי שותפות מוגדרים בפקודה כ"קשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים". פוגל טוען כי עבד בתחנה לבדו וכי דר היה מופיע בה רק לעתים רחוקות. העדר ניהול שותף של העסק, גם אילו היתה נכונה אינה שוללת קיומה של שותפות" (ת"א (נצרת) 172/93 יאיר דר נ' אליהו פוגל ז"ל, תק-מח 2004(1), 3033 (2004), ההדגשות נוספו).
אשר על כן אני קובע כי חרף מסירת מושכות הניהול, אם לא כולן אז מרביתן, בידיו של הנתבע, הן התובע והן הנתבע שיתפו ביניהם פעולה במסגרת משרד עורכי הדין וזאת במטרה להפיק רווחים, היינו, שיתוף הפעולה בין הצדדים התקיים במסגרתה של שותפות כמשמעה בפקודה.
נשיאה בהפסדי המשרד
37.
תחת רכיב זה ייבחנו שני עניינים: האחד - נכונותו של שותף לשאת בהפסדיה של השותפות. השני - השקעתו הראשונית של שותף בשותפות. השקעה זו, בין אם בהון פיסקאלי או אנושי, אותה נכון המשקיע בשותפות לאבד, ככל ועסקי השותפות לא יעלו יפה. שני סממנים אילו מעידים על נטילת סיכון עסקי כשותף ונשיאה בו.
השקעה בהון אנושי תהא אותה השקעה שאין התחייבות לתמורה כספית עבורה או כי התמורה הכספית נמוכה מהתמורה הכספית המשולמת ברגיל בגין אותה השקעת עבודה בנסיבות דומות של המשקיע והעיסוק. תשלום ראוי, קרי אקוויוולנטי לתשלום שהיה משולם לבעל תפקיד דומה או למבצע שרות, בתנאים דומים. כאשר משולם תשלום ראוי, בכסף או בשווה כסף, הנטייה תהא שלא לראות בכך השקעה. הענקת זכויות בשותפות בלא שלמוענק תהא חשיפה לנשיאה בהתחייבויות העסק ובהפסדיו או לתשלומם של אילו בפועל, תתפרש יותר כתמריץ לעובד ופחות כמי שהוא שותף במובן המלא. עם זאת, לעיתים תכונות מסוימות שמביא עימו שותף לשותפות, הן הן הנכס שהשותפות והשותפים נדרשים לה. כך למשל, מסירות, התמדה, חריצות, כשרון, מוניטין אישי, יכולות אנושיות כאילו ואחרות אפשר ויהוו כאמור השקעתו של הון אנושי אותו יש להביא בחשבון לצורך בחינת מבחן ההשקעה. בנסיבות מסוימות, אין השכר או הגמול בגין העבודה או ההשקעה מנטרל את השקעה של הון אנושי זה. השקעת הון ממוני או הון אנושי תוך צפי לרווחים אולם תוך נטילת סיכון עסקי, תשמש שיקול בקביעת אופי השותפות.
38.
לשיטת הנתבעים "התובע לא נטל על עצמו כל סיכון כספי בגין המשרד, לא נשא בחובותיו, לא השקיע השקעה הונית במשרד ונמנע מלהעמיד לטובת המשרד ערבויות, בטחונות או כספים" (סעיף 101 לסיכומי הנתבעים). לדברי הנתבעים, בשל אופי העבודה במשרד, והיותו מעניק שירות לפרויקטים ארוכי טווח אשר תמורתם משתלמת רק בסופם, לעיתים היה מצוי המשרד בגרעון תזרימי. התובע אף הודה כי המשרד הסתייע באופן קבוע בנטילת אשראי וכי הנתבע הוא שטיפל בעניין זה (עמ' 275-276 לפרטיכל). עוד הדגיש התובע בעדותו כי:
"אדון בירן, הסטטוס קוו בשותפות היה איתי ועם השותפים האחרים, [כ]שערבויות הוא נותן" (עמ' 227 לפרטיכל, שורות 23-24).
במהלך חקירתו הוכיח התובע כי העניק ערבות לפרויקט קריית שדה התעופה בעוד שהודה כי ככל הנראה לא היה שותף בערבויות ביחס לפרויקטים אחרים. יודגש כי אפשר וההשתמטות מהעמדת ערבות לפרויקטים שונים נובעת מהחרגתם מעסקי השותפות כפי שיפורט בהמשך וכפי שנטען על ידו במהלך החקירה.
39.
אינדיקציה נוספת לחוסר נכונותו של התובע לשאת בסיכונים הכספיים הכרוכים בפעילותו הינה, לשיטת הנתבעים, העובדה כי התובע משך מידי חודש סכומי כסף שלא היו תלויים בתוצאות העסקיות של המשרד (דפי חלוקת הרווח, מש/11). התובע הודה כי משיכות אלו היוו תשלום חודשי קבוע, אשר הנתבע במסגרת ניהולו את כספי המשרד דאג כי היקפן לא יצטמצם (עמ' 181 לפרטיכל שורה 17 ואילך, עמ' 187 לפרטיכל שורה 4 ואילך). בנוסף, הלינו הנתבעים על טיעוני התובע לעניין נשיאתו בנטל המימון של השותפות, אשר לדבריהם מהווים הרחבת חזית אסורה (ראה גם עמ' 964 לפרטיכל, שורה 13 ואילך).
40.
התובע מצידו טוען כי הוא שניסח את טיוטת מסמך ההבהרה אשר מדגיש כי שותפותו הינה שותפות ברווחים, תוך שהוא גם "חב בהפסדי עסק השותפות" (מב/4). למעלה מזו, לדבריו מעולם לא סרב לשאת בהפסדים ואלו מעולם לא נתבעו ממנו. התובע הדגיש כי הנתבעים לא הציגו את מאזני הבוחן שקדמו למחשוב המערכת בשנת 1991 והנתבע סירב להשיב לשאלה "מה היה הרווח/ההפסד השנתי של השותפות בכל אחת משנות השותפות" (ראה מב/22 בתשובה לשאלה 90). לפיכך סבור התובע כי יש בכך כדי לצדד בעמדתו כי השותפות כלל לא ספגה הפסדים במהלך שנות שותפותו. הנתבע סירב גם להשיב לשאלות שנגעו לאופי הסיכונים שנטל המשרד וכן לשאלות שעסקו ב"חובות וגירעונות כספיים" (שם בקשר עם שאלות 175-183) ואף עדותו לא גילתה ולו טפח בנושאים אלו.
להוכחת טענותיהם כי הנתבע הוא שערב באופן בלעדי לפעילות המשרד, הגישו הנתבעים כתב ערבות בו מתחייב הנתבע לערוב לאחד הפרויקטים בהם היה קשור המשרד (מש/2). כפי שנזכר במהלך הדיון בעקבות התנגדותו של התובע, משקלו הראייתי של כתב הערבות הבודד אינו גבוה (עמ' 239 שורות 13-23). ממילא גם היקף הערבויות אותן העניק הנתבע, לדבריו, לפעילויות שונות של המשרד אינו ברור.
אשר למצבה הפיננסי הלכאורי של השותפות, דומני כי חרף נטילת האשראי הרי שכדברי הנתבעים עצמם, המדובר בשותפות מובילה ואיתנה. ויפים לכך דברי הנתבעים עצמם בהתייחס לזכות הגדולה להשתתף ברווחיה של השותפות וקל וחומר שהדברים אמורים באשר לשותפות מלאה בה. בסופו של יום, התובע נכון היה לשאת בהפסדיה של השותפות ככל ויהיו ומשיכותיו החודשיות אינן פוגעות במעמדו כשותף (כך גם בהשוואה לשותפותו של ירדני אשר חרף משיכותיו החודשיות סבר גם הנתבע כי מעמדו הינו מעמד של שותף כמשמעו בפקודה). לאור האמור, איני נדרש להכריע את טענות התובע כי נשא בהוצאות המימון הגבוהות של פעילות המשרד, טענות בהן ראו הנתבעים הרחבת חזית (עמ' 964 לפרטיכל, שורה 13 ואילך).
41.
לטענת הנתבעים מאפיין נוסף לבחינת קיומה של שותפות הינה הזרמת הון. הנתבעים הפנו בעניין זה לפרשת
silverman
בה קבע בית המשפט העליון במדינת ניו-יורק:
“the failure of a party to contribute capital is strongly indicative that no partnership exists” (silverman v. keller, n.y. misc lexis 4080 (2006)).
לשיטתי, "נסיבותיה הכלליות של העסקה" החולשות על בחינת קיומה של שותפות, חולשות אף על בחינת רכיב זה, אשר יש לראותו כאמור בראי הנכונות לשאת בהפסדים. כפי שהערתי בפתח דברי בפרק זה, בכלל השקעת ההון יש לראות בסיטואציות מסוימות גם השקעתו של הון אנושי.
42.
הנתבעים שהיו ערים לסיטואציות אלו טוענים כי אין כל ממש בטענות התובע ל"דומיננטיות מקצועית". לטענת הנתבעים, התובע לא טיפל או הוביל במסגרת עבודתו שורה של תיקים גדולים בהם טיפל המשרד. יתרה מזו, העובדה כי רק בודדים ספורים מלקוחות המשרד המשיכו לעבוד עם התובע מלמדת לשיטת הנתבעים כי התובע לא היה "הסמכות המקצועית והדומיננטית" שהחזיקה לדבריו 80% מהמשרד (עמ' 149 לפרטיכל, שורות 6-17).
מנגד טוען התובע כי העובדה שהנתבע חפץ במשך שנים ארוכות בשותפות עימו מלמדת כי חפץ ביכולותיו המקצועיות. לשם ההכרעה במחלוקות שלפני איני נדרש לקבוע מה טיב עבודתו של מי מהצדדים.
די בכך שבמהלך העדויות התרשמתי כי התובע עשה לילות כימים במסגרת עבודתו למען השאת רווחי המשרד, ויש בכך כדי השקעה ניכרת, אם זו אכן נצרכת גם בנסיבות השותפות נשוא דיון זה. יודגש כי התובע הצטרף למשרד קיים ופעיל, אשר לדברי הנתבע כבר קנה לו מוניטין וצבר חוג לקוחות איתן. ממילא משקלה של הזרמת ההון בבחינת "נסיבותיה הכלליות של העסקה" אינו גדול. נוסף על כך, מהסכם ירדני עולה כי ההתמדה והשקעת מיטב מרצו של עורך הדין מצויים במוקד המעבר למעמדו כשותף. כך למשל:
"והואיל: ובמשרד שותפים להכנסות המשרד כמה מעורכי הדין העובדים בו וכך היה ירדני עד לעת האחרונה, ובשים לב לעובדה שירדני הביע רצונו לעשות מאמץ עבודה מיוחד ולהקדיש כל זמנו ומרצו לשותפות מעתה ואילך אולם כל זאת בתמורה ועל בסיס קביעת דפוסי שותפות ועבודה ברורים ..."
וכן
"ירדני מתחייב לעסוק בעריכת דין, במשרד בענייני המשרד בלבד במשך כל שעות וימי פעילות המשרד לא לעסוק בכל עיסוק אחר ולהקדיש את כל זמן עבודתו ומרצו אך ורק לטובת השותפות..."
נאמנה עלי עדותו של התובע כי השקיע ממיטב מרצו לטובת המשרד וכי התמיד בכך לאורך השנים הרבות של פעילותו. אמנם, הנתבע הוא שהועמד ב"אור הזרקורים" וייצג את השותפות כלפי חוץ, אך אין בכך כדי לאיין או לצמצם את תרומתו של התובע, מסירותו ודבקותו.
הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים
43.
ההצגה כלפי "כולי עלמא" של היחסים בין הצדדים כקשרי שותפות, יש בה כדי להטות את הכף לכאן או לכאן במקרה של ספק אודות קיומה של שותפות (רנן, 854). להצגה זו שני פנים: האחד – הצגתו של אדם כשותף, השני – הצגתה של מסגרת היחסים כשותפות. לצורך הדיון במרכיב זה אתעלם לעת עתה מהצגת היחסים בין הצדדים כלפי רשויות המס, זו תידון בהמשך הדברים.
בתשובה לשאלות התובע כיצד הוצג הרמולין בפני
לקוחות המשרד ועובדי המשרד השיב הנתבע:
"נכון שהתובע הוצג לעתים בתור "שותף" בפני
לקוחות המשרד ועובדיו, אולם זאת מבלי להבחין בין שותף ברווחים לשותף כמשמעות המונח בפקודת השותפויות, ומבלי שהיתה לי כל כוונה להקנות לתובע, על ידי השימוש בתואר זה, זכויות שלא הקניתי לו כדין, על פי ההסכמים בינינו" (תצהיר תשובה לשאלון, שאלות 24-25, מב/23).
כך גם בעדותו:
"אני מסביר לך, לכולי עלמא כשהיה נכנס בן אדם למשרד הייתי אומר הנה תכירו שותפי מר הרמולין. הייתי עושה לו חגיגות מכאן עד הודעה חדשה. הוא היה שותפי להכנסות ואי אפשר לברוח מזה [...]" (עמ' 82 לפרטיכל, שורות 22-25).
44.
בעניין טלר התייחס בית המשפט העליון לאפשרות שהעלתה הערכאה הדיונית באותה הפרשה בדבר הצגתו של אדם כשותף מתוך "דברי התרברבות" גרידא:
"
"
55.
"
"
"
"
"
"
"
72.
"
th
"
:
"
"
סתוי
"
87.
"
"
"
91.
א בית משפט מחוזי 1083/06 עו"ד צדקיהו הרמולין נ' עו"ד שרגא פ. בירן, עו"ד בעז בירן, עו"ד דיויד אמיד (פורסם ב-ֽ 17/09/2009)