פסקי דין על פאירי קקאו נושאת | פסקי דין על עיזבון המנוח יצחק כהן ז"ל | פסקי דין על אמיר כהן | פסקי דין על ויקטוריה כהן |

5561-03/09 סע     22/11/2010




סע 5561-03/09 פאירי קקאו נושאת נ' עיזבון המנוח יצחק כהן ז"ל, אמיר כהן, ויקטוריה כהן








בית דין אזורי לעבודה בחיפה



ס"ע 5561-03-09 קקאו נ' עיזבון המנוח יצחק כהן ז"ל
ואח'




נציגי ציבור: מוחמד שוגרי ויאיר כפרי

בפני

כב' השופטת
אביטל
רימון-קפלן


תובעת

פאירי קקאו נושאת
דרכון פיליפיני מס': 0766037
pp

ע"י ב"כ עו"ד מסארווה האשם


נגד

נתבעים
1.עיזבון המנוח יצחק כהן ז"ל
2.אמיר כהן
3.ויקטוריה כהן
ע"י ב"כ עו"ד גבי שמואלי




פסק דין


בפני
נו תביעתה של הגב' קקאו פאירי
(להלן - התובעת), אשר הועסקה כמטפלת סיעודית של מר יצחק כהן ז"ל (להלן - המנוח), כנגד עזבון המנוח וכנגד הנתבע 2 - מר אמיר כהן

- בנו של המנוח שהתגורר עימו והנתבעת מס' 3 - ויקטוריה כהן
- אשתו של הנתבע 2 שהתגוררה אף היא עם המנוח ובעלה, לחיובם של הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לה הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים עקב הפסקת עבודתה בשל פטירת המנוח,
בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

העובדות
ואלה העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו:

1.
התובעת הינה אזרחית הפיליפינים, אשר הגיעה לארץ על מנת לעסוק בעבודת סיעוד.

המנוח, כבן 90 במותו, לקה באירוע מוחי בשנת 2001 ובעקבותיו הפך לזקוק לשירותי סיעוד (כפוף למחלוקת בין הצדדים בדבר מידת מוגבלות כושרו השכלי).

התובעת החלה לטפל במנוח ביום 28/10/01 וזאת ברציפות עד ליום 21/1/09 מועד בו הסתיימה עבודתה, עקב פטירת המנוח.

2.
אין חולק כי במשך כל תקופת עבודתה, התובעת קיבלה שכר בשיעור של 2,700 ₪ לחודש בתוספת דמי כיס שבועיים בסך של 100 ₪.

3.
בסופו של יום, אף לא היה חולק בין הצדדים כי בכל התקופה נשוא התביעה התגורר המנוח ביחד עם בנו וכלתו הנ"ל וילדיהם בדירה ברח' החשמונאים 53 בקרית מוצקין, כאשר התובעת מתגוררת עימם.
לציין, כי המדובר בדירה בה התגורר המנוח עם משפחתו בשכירות מטעם חברת עמיגור ומאוחר יותר לאחר שהתאלמן, נרכשה על ידי הנתבע 2.


מכל מקום, אין חולק כי במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, היה המנוח אלמן וכי היו לו עוד 3 ילדים בנוסף לנתבע מס' 2, אך אלו לא התגוררו עימו.

4.
ביום 4/3/09 והואיל ולא חודש רישיון העבודה שלה, נעצרה התובעת על ידי שלטונות ההגירה, וביום 9/3/09 הוגשה תביעתה שבנדון לבית הדין, בצירוף תצהיר התובעת ובקשה לשמיעת עדות מוקדמת.
ביום 19/3/09 נגבתה עדותה המוקדמת של התובעת בפני
כב' הרשמת דרוקר ומאוחר יותר גורשה התובעת לארץ מולדתה.

5.
במסגרת תביעתה שבנדון, עתרה התובעת לחיוב הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום הסכומים המגיעים לה לשיטתה בגין תקופת עבודתה וסיומה, כדלקמן:
א.
הפרשי שכר מינימום לתקופת עבודתה החל מחודש 1/04 בסך של
51,077 ₪.
ב.
חלף הודעה מוקדמת בסך של
3,910 ₪.
ג.
פיצויי פיטורים בסך כולל של
28,673 ₪.
ד.
דמי הבראה בסך של
4,634 ₪.
ה.
פדיון חופשה בסך של
8,910 ₪.

6.
לטענת הנתבעים 2-3 המנוח לא הותיר אחריו צוואה ואף לא ניתן צו ירושה בעניינו של המנוח.

עיקרי המחלוקות בין הצדדים

ואלה עיקרי המחלוקות שבין התובעת לנתבעים:

7.
המחלוקת העיקרית שבין הצדדים בתיק זה נסובה על שאלת היריבות שבין התובעת לבין הנתבעים 2-3, עת לשיטת התובעת הנתבעים 2-3 היו מעבידיה במשותף עם המנוח
בתקופה נשוא התביעה, ומנגד לטענת הנתבעים 2-3 אין כל יריבות בינם לבין התובעת שכן מעבידה היחיד של התובעת במשך כל התקופה נשוא המחלוקת היה המנוח, אשר פיקח על עבודתה, שילם את שכרה והיה מעבידה היחיד לכל דבר ועניין.
8.
מעבר למחלוקת זו בשאלת היריבות שבין התובעת לבין הנתבעים 2-3 חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה האם במשך תקופת עבודתה שולמו לתובעת מלוא זכויותיה ברכיבים נשוא התביעה, או שמא כטענת התובעת היא זכאית להפרשי שכר מינימום, פדיון חופשה ודמי הבראה בגין תקופת עבודתה הנ"ל.

9.
ודוק, לא היה חולק בין הצדדים כי עקב נסיבות סיום עבודתה זכאית התובעת לפיצויי פיטורים ואף לא היה חולק כי סכומם עומד על 28,673 ₪, אך כאמור לטענת הנתבעים 2-3 הם לא הכתובת לתשלום סכום זה.
בנוסף חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה האם התובעת זכאית לדמי הודעה מוקדמת בנסיבות סיום עבודתה שבנדון.

דיון והכרעה

10.
מטעם התובעת הוגש כאמור תצהיר התובעת והיא נחקרה עליו בחקירה נגדית במסגרת עדות מוקדמת בפני
כב' הרשמת דרוקר.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעים 2 ו-3 והם נחקרו בפני
נו על תצהיריהם בחקירה נגדית, כאשר מאוחר יותר סיכמו באי כח הצדדים את טענותיהם בעל פה.

משהוגדרו המחלוקות בין הצדדים, נפנה להלן לדון בהן.

תחילה נדון ברכיכי התביעה לגופם, ולאחר מכן ובכפוף לקביעותינו בדבר זכויותיה של התובעת לגופן, נדון בשאלת היריבות שבין התובעת לבין הנתבעים 2 ו-3 בקשר עם זכויות אלו.

התביעה להפרשי שכר מינימום

11.
ברכיב זה לכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום הסך הכולל של 51,077 ₪ בגין הפרשי שכר בין שכר המינימום לבין השכר שקיבלה בפעל בחודשים 1/04 ועד 1/09 ועד בכלל.


להזכיר, לא היה חולק בין הצדדים שבמשך כל תקופת עבודתה קיבלה התובעת את הסך החודשי של 2,700 ₪ בתוספת דמי כיס שבועיים של 100 ₪.


נפנה איפוא לבחון האם לאור הוראות הדין והפסיקה זכאית התובעת בנסיבות אלו, להפרשי שכר מינימום.

12.
ככל שהדברים נוגעים לגובה שכר המינימום מכח
חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987,
הרי ששכר המינימום החודשי למשרה מלאה, עמד בחודשים הרלוונטיים לרכיב תביעה זה על הסכומים כדלקמן:
החל מחודש 1/04 ועד לחודש 3/06 ועד בכלל - על הסך של 3,335.18 ₪.
החל מחודש 4/06 ועד לחודש 5/06 ועד בכלל - על הסך של 3,456.58 ₪.
החל מחודש 6/06 ועד לחודש 3/07 ועד בכלל - על הסך של 3,585.18 ₪.
החל מחודש 4/07 ועד לחודש 6/08 ועד בכלל - על הסך של 3,710.18 ₪.
החל מחודש 7/08 ואילך - על הסך של 3,850.18 ₪.

אלא שבכך לא סגי,
תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס-2000,

קובעות את השיעורים המרביים המותרים לניכוי משכר עובדים זרים המתגוררים בבית המטופל, דוגמת המקרה שבנדון, וזאת בעד מגורים הולמים (ראה: תקנה 2 לתקנות) ובעד הוצאות נלוות (ראה: תקנה 3 לתקנות) הכוללות הוצאות חשמל, ארנונה ומים (ראה: תקנה 1).

על פי תקנה 2 (א) לתקנות הנ"ל, הסכום המרבי שרשאי מעביד לנכות משכרו החודשי של העובד כהחזר הוצאות המעביד למגורים הולמים יהיה כמפורט בטור ב' שבסעיף לצד כל אזור מגורים כמפורט בטור א', כאשר על פי תקנת משנה (ב) אם היו המגורים בבעלות המעביד, ינכה משכר העובד סכום שלא יעלה על מחצית הסכום הנקוב בתקנת משנה (א).
הסכומים הנקובים בתקנה 2(א) מתעדכנים מדי שנה על פי שינוי המדד ומתפרסמים ברשומות.


ובענייננו, לאור אשר לא היה במחלוקת בין הצדדים בעניין מיקום המגורים כמו גם העובדה שהתובעת התגוררה בבית המנוח שהיה בבעלות בנו - הסכום המרבי אותו ניתן היה לנכות משכר התובעת בגין מגורים הוא כדלקמן:
הסך של 129 ₪ לחודש, לשנת 2004.
הסך של 121 ₪ לחודש, לשנת 2005.
הסך של 124 ₪ לחודש, לשנת 2006.
הסך של 118 ₪ לחודש, לשנת 2007.
הסך של 118 ₪ לחודש, לשנת 2008.
הסך של 121 ₪ לחודש, לשנת 2009.

על פי תקנה 3 (ב) לתקנות, בנוסף על הסכום שמעביד רשאי לנכות לפי תקנה 2, רשאי הוא לנכות משכרו החודשי של עובד סיעוד המתגורר בבית מעבידו, סכום נוסף בשקלים בגין
הוצאות נלוות.
הוצאות נלוות הוגדרו בתקנה 1:
"הוצאות בגין שימוש במגורים, לענין מים, חשמל וארנונה".


גם סכום זה מתעדכן מדי שנה על פי שינוי המדד ומתפרסם ברשומות.

וכך, הסכום המרבי אותו ניתן היה לנכות משכר התובעת בהיותה עובדת סיעוד המתגוררת בבית מעבידה, בגין הוצאות נלוות הוא כמפורט להלן:
הסך של 73.23 ₪ לחודש, לשנת 2004.
הסך של 63.97 ₪ לחודש, לשנת 2005.
הסך של 65.68 ₪ לחודש, לשנת 2006.
הסך של 65.49 ₪ לחודש, לשנת 2007.
הסך של 65.49 ₪ לחודש, לשנת 2008.
הסך של 70.54 ₪ לחודש, לשנת 2009.

לציין, כי בהתאם לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991
ותקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד
ביטוח רפואי) תשס"ב-2001, רשאי המעביד לקזז משכר עובד סיעוד את הוצאותיו של המעביד בגין עריכת ביטוח רפואי עבור העובד, עד לתקרה הקבועה באותן תקנות. דא עקא, שבענייננו, מעבר לטענה בלבד לפיה המנוח ערך לתובעת ביטוח רפואי, לא הוכח קיומו של זה ובעיקר לא הוכח מה שולם בגינו, ועל כן אין בידינו להורות על קיזוז סכומים בגין ביטוח רפואי.

13.
יתרה מכך, הואיל ולא הוכח בפני
נו כי המנוח או מי מהנתבעים, נשאו בהוצאות אחרות בגין התובעת, התוצאה היא שהניכוי המותר על פי דין משכרה של התובעת בגין "החזר הוצאות" כהגדרתן על פי דין, עמד על הסך הכולל כמפורט להלן:
הסך של 202.23 ₪ לחודש, לשנת 2004.
הסך של 184.97 ₪ לחודש, לשנת 2005.
הסך של 189.68 ₪ לחודש, לשנת 2006.
הסך של 183.49 ₪ לחודש, לשנת 2007.
הסך של 183.49 ₪ לחודש, לשנת 2008.
הסך של 191.54 ₪ לחודש, לשנת 2009.

14.
אי לכך, ולאור גובה שכר המינימום בתקופה נשוא התביעה, התוצאה היא שעל פי דין זכאית היתה התובעת למשכורת חודשית, בחודשים נשוא התביעה, כדלקמן:
החל מחודש 1/04 ועד לחודש 3/06 ועד בכלל - 3,335.18 ₪
x
27חודשים
=
90,050 ₪.
החל מחודש 4/06 ועד לחודש 5/06 ועד בכלל - 3,456.58 ₪
x
2 חודשים
=
6,913
₪.
החל מחודש 6/06 ועד לחודש 3/07 ועד בכלל - 3,585.18 ₪
x
10 חודשים =
35,851 ₪.
החל מחודש 4/07 ועד לחודש 6/08 ועד בכלל - 3,710.18 ₪
x
15 חודשים =
55,653 ₪.
החל מחודש 7/08 ועד לחודש 12/08 ועד בכלל - 3,850.18 ₪
x
6 חודשים =
23,101 ₪.
החלק היחסי בגין 21 יום בחודש 1/09 חודשים


=
2,608 ₪.

ובסה"כ היתה זכאית התובעת לסך הכולל של: 214,176 ₪ בגין התקופה שהחל מחודש 1/04 ועד חודש 1/09 ועד בכלל.


מתוך שכר המינימום בתקופה נשוא רכיב זה לכתב התביעה, רשאי היה המעביד לנכות את הסך הכולל של 11,519 ₪, על פי הפירוט שלהלן:
12 חודשים
x
202.23 ₪ לחודש = 2,427 ₪ לשנת 2004.
12 חודשים
x
184.97 ₪ לחודש = 2,220 ₪ לשנת 2005.
12 חודשים
x
189.68 ₪ לחודש = 2,276 ₪ לשנת 2006.
12 חודשים
x
183.49 ₪ לחודש = 2,202 ₪ לשנת 2007.
12 חודשים
x
183.49 ₪ לחודש = 2,202 ₪ לשנת 2008.
חודש אחד
x
191.54 ₪ לחודש אחד = 191.54 ₪ לשנת 2009.

הנה כי כן, בסה"כ היתה התובעת זכאית לסך הכולל של: 202,657 ₪ בגין התקופה שהחל מחודש 1/04 ועד חודש 1/09 ועד בכלל, לאחר קיזוז "החזר הוצאות" לעובד סיעוד כהגדרתו על פי דין.

15.
נטל ההוכחה להראות כי סכום זה שולם לתובעת במלואו מוטל על כתפי הנתבעים.
מעבר לטענה בעלמא לפיה התובעת קיבלה את כל מה שמגיע לה, לא הוכיחו הנתבעים איזה תשלומים שולמו לתובעת ומתי, ובסוף כל הסופות, כל שבפני
נו הוא הסכמת הצדדים כי במשך כל התקופה הנ"ל, שולם לתובעת הסך של 2,700 ₪ לחודש בצירוף 100 ₪ דמי כיס לשבוע.
משכך, אין זאת אלא שבתקופה שהחל מחודש 1/04 ועד חודש 1/09 ועד בכלל קיבלה התובעת את הסך החודשי של 3,130 ₪ על פי הפירוט שלהלן:
2,700 ₪ + 100 ₪
x
4.3 שבועות לחודש = 3,130 ₪.
ובגין 61 חודשים לתקופה שהחל מחודש 1/04 ועד חודש 1/09 ועד בכלל, קיבלה את הסך הכולל של 190,930 ₪ (3,130 ₪
x
61 חודשים).
16.
אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שבגין התקופה שהחל מחודש 1/04 ועד חודש 1/09 נשוא תביעתה שבנדון להפרשי שכר מינימום, זכאית התובעת לסך הכולל של 11,727 ₪, על פי החישוב שלהלן:

202,657 ₪

שכר מינימום בקיזוז "החזר הוצאות" לעובד סיעוד כהגדרתו על פי דין.

(בניכוי)

190,930 ₪
השכר שאין חולק כי שולם בפעל.

11,727 ₪.

17.
אשר על כן, אנו קובעים שהתובעת זכאית להפרשי שכר מינימום בגין תקופת עבודתה נשוא רכיב זה לכתב התביעה בסך כולל של 11,727₪.
מטעמים של נוחות החישוב אנו מורים כי הסך אותו פסקנו לעיל, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה בגינה אמור היה להשתלם, היינו מיום 1/8/06 ועד לתשלום המלא בפעל.

התביעה לפדיון חופשה

18.
ברכיב זה לכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום הסך הכולל של 8,910 ₪ בגין פדיון חופשה לשלוש שנות עבודתה האחרונות של התובעת מחושב לפי 54 ימי חופשה בפעל במכפלת 165 ₪ ליום חופשה.

התובעת הועסקה בטיפול במנוח במשך 8 שנים, ועל כן בגין שלוש שנות עבודתה האחרונות (השנה השמינית, השביעית והשישית), היתה זכאית, לאור הוראות סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951
לחופשה שנתית בהיקף כולל של 61 ימים קלנדאריים שהם 53 ימי חופשה בפעל לעובד במתכונת של 6 ימים בשבוע כפי המקרה בענייננו.
שכר המינימום היומי האחרון לעובד במתכונת של 6 ימים בשבוע עמד על 154 ₪ ליום.

אי לכך, בגין שלוש שנות עבודתה האחרונות זכאית היתה התובעת לחופשה שנתית בשווי של 8,162 ₪ על פי החישוב שלהלן:

154 ₪ ליום
x
53 ימי חופשה בפעל = 8,162 ₪.

19.
על פי הוראות
חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951
(להלן -
חוק חופשה שנתית)
זוהי חובתו של המעביד לנהל פנקס חופשה כהגדרתו בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית.
יתרה מכך, הלכה פסוקה היא שהמעביד הוא אשר חייב לתת את החופשה, ומכוח חובתו לפי סעיף 26 לחוק לנהל פנקס חופשה, הוא אשר חייב לדעת ולהוכיח אם וכמה ימי חופשה קיבל העובד בפועל. כאשר מוכיח העובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה על המעביד להראות שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו לפי הדין [ראה:
דב"ע לד/17-3
רפאל אברג'יל - קורט אנסבך
, פד"ע ה', עמ' 253

והאסמכתאות שם].

20.
בענייננו, לא הציגו הנתבעים פנקס חופשה שנוהל ע"י מעבידה של התובעת - המנוח,
לשיטתם, ואף לא הוכיחו כי התובעת ניצלה במועד כלשהו, לא כל שכן בשלוש השנים האחרונות לעבודתה, חופשה בשכר.

משכך, והואיל והנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי בשלוש השנים האחרונות לעבודתה איפשר המעביד (ותהיה זהותו אשר תהיה) לתובעת לנצל את ימי החופשה המגיעים לה על פי דין או אף שילם את תמורתם - אין זאת אלא שהתובעת זכאית לפדיון חופשה בגין אותם ימי חופשה המגיעים לה על פי דין לשלוש השנים האחרונות לעבודתה.

21.
אשר על כן, אנו קובעים שהתובעת זכאית לפדיון חופשה בסך כולל של 8,162 ₪ בגין שלוש שנות עבודתה האחרונות.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22/1/09 ועד לתשלום המלא בפעל.

x


.












סע בית דין אזורי לעבודה 5561-03/09 פאירי קקאו נושאת נ' עיזבון המנוח יצחק כהן ז"ל, אמיר כהן, ויקטוריה כהן (פורסם ב-ֽ 22/11/2010)