פסקי דין על מרק אבו | פסקי דין על יונתן הנדרוס | פסקי דין על ניר ריינהולד | פסקי דין על ברק צברי ואח' |

14318/07 א     28/11/2010




א 14318/07 מרק אבו נ' יונתן הנדרוס, ניר ריינהולד, ברק צברי ואח'





בפני

השופטת חנה ינון
, שופטת בכירה

התובעים

מרק אבו
ע"י ב"כ עו"ד ערן וילנר
נגד
הנתבעים

1.יונתן הנדרוס
ע"י ב"כ עו"ד יהושע סרגני
2.ניר ריינהולד
–בפש"ר

3. ברק צברי
4. קריסטל פיש 2006 בע"מ
5. רויאל פיש בע"מ

הנתבעים 3-5 ע"י ב"כ עו"ד רז בן דור

פסק דין
1. זוהי תובענה על סך של 1,000,000 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להפרת הסכם שותפות בין הצדדים להקמת חווה לגידול דגים.

רקע עובדתי

2. התובע הינו כלכלן במקצועו העוסק בייעוץ עסקי וכלכלי ובפיתוח עסקי, ובהשכלתו הינו בעל תואר מגיסטר למדעים בהנדסת תעשיה וניהול ומוסמך למדעים בכלכלה ובניהול.

3. הנתבע מס' 1 הינו ביולוג בהכשרתו, בעל ניסיון רב ומומחה בגידול דגים.

(להלן: "הנתבע").
4. הנתבע מס' 2, מר ניר רינהולד, הינו איש עסקים אשר במועד הגשת התביעה הוכרז כפושט רגל ולכן לא נוהלו הליכי תביעה כנגדו.

5. הנתבע מס' 3, מר ברק צברי, הינו איש עסקים המתמחה בענף הנדל"ן, אשר היה שותפו של רינהולד. כמו כן, הוא אחד ממקימי הנתבעת מס' 4 ובעל השליטה בנתבעת מס' 5.

6. הנתבעת מס' 4, חברת קריסטל פיש 2006 בע"מ, הינה חברה שהוקמה על ידי הנתבעים מס' 1-3 לצורך הקמת מיזם חוות הדגים.

7. הנתבעת מס' 5, חברת רויאל פיש בע"מ, הינה חברה בשליטת הנתבע מס' 3, אולם היא מצויה בבעלותו של אחיו. לחברה זו הועברה הפעילות במיזם מחברת קריסטל פיש.

8. בשלהי שנת 2005 פנה הנתבע אל התובע והציע לתובע לחבור עימו בניסיון לקדם את הרעיון של הקמת חוות הדגים בישראל.

(להלן: "המיזם").

9. לטענת התובע, הנתבע והוא התקשרו בהסכם להקמת חוות הדגים והתחייבו לפעול יחדיו כיזמים משותפים ולהנות מפירות המיזם המשותף באופן שווה, ואף הציגו עצמם כשותפים כלפי גורמים שלישיים. ברם, הנתבע פעל בחוסר תום לב משווע, הטעה אותו ופעל מאחורי גבו, הפר את ההסכם עימו וזנח את התחייבויותיו כלפיו, התקשר בחוזים עסקיים עם הנתבעים מס' 2-5 בלעדיו מאחורי גבו, ונישל אותו בחוסר תום לב מהמיזם המשותף, ועל כן, עליו לפצות אותו ביחד עם יתרת הנתבעים, אשר גרמו, לטענתו, במכוון ובמזיד להפרת ההסכם.

10. מנגד, טוען הנתבע כי לא היה בינו לבין התובע כל הסכם ולכל היותר היתה ביניהם התקשרות מותנית במציאת משקיע ולכן לא הפר את חובתו כלפי התובע עת התקשר עם הנתבעים מס' 2-5 בהקמת המיזם.

11. הנתבע הגיש כנגד התובע תביעה שכנגד על הסך של 1,000,000 ₪ שעניינה דרישה לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בשל אי קיום מחויבויות התובע שהוטלו עליו לקידום רעיון המיזם, המתבטאים באובדן החלק במיזם שאותו יכול היה לקבל, אם רעיון המיזם היה ממומש.

12. הנתבעים מס' 3-5 גורסים כי לא היה כל הסכם בין התובע לנתבע, ואף בינם לבין התובע לא נחתם כל הסכם, ולמעשה, אין לתובע זכויות במיזם.

ראיות התובע

13. התובע העיד בתצהירו ת/1 כי בחודש מרץ 2005 פנה אליו הנתבע בבקשה כי יהיה שותפו ויפעל עימו ביחד לצורך קידום מיזם עסקי שמטרתו הקמת חווה ימית לגידול דגים. הוא הסכים מאחר שלתומו סבר כי הנתבע, אשר צבר ניסיון רב בנושא, יתרום למיזם את ניסיונו והשכלתו ואילו הוא יביא למיזם את ידיעותיו ויכולותיו.

14. עוד בטרם תחילת המיזם, בחנו הוא והנתבע את נושא הדייג ברמה המקומית בעיר אשדוד ובחנו מספר מקומות אלטרנטיביים לגידול הדגים.

15. לדבריו, הוסכם ביניהם בעל פה כי שניהם יהיה בעלים במיזם.

16. לגרסתו, כך הם גם הציגו עצמם כלפי צדדים שלישיים, לרבות משקיעים פוטנציאליים וגורמים מנהליים וציבוריים, כגון, משרד החקלאות- מינהל אגף הדייג, מנהלת מרכז השקעות וכן בפני
ספקי תשומות שונים.

17. כמו כן, במכתבו מיום 10.10.05 למר הילל גורדין, ממשרד החקלאות, ציין הנתבע כי המיזם הוקם על ידי שניהם.

(ראה: נספח ת/3 לת/1).

18. עוד הוסכם ביניהם, לעדותו, כי הפעילות העסקית של המיזם תאוגד במסגרת חברה אשר תקום על ידם למטרה זו לאחר כניסת המשקיעים למיזם, בשם "ניצנים" וכי הם והמשקיעים יהיו בעלי המניות בחברה.

(להלן: "ניצנים").

19. במסגרת ההכנות למיזם, פעלו הם רבות במספר רב של מישורים: חיפשו אחר שיטת גידול מתאימה לדגים, פנו לחברת "סאבפלקס" שהינה ספקית של מערכות גידול דגים, טיפלו בכל העניינים הלוגיסטיים הקשורים עם מוסדות, ארגונים וגופים עסקיים אשר היו אמורים להיות קשורים למיזם.

(להלן: "סאבפלקס").

20. לדבריו, השקיע הוא שעות רבות ומאמצים רבים בין היתר בהכנת תוכנית עסקית מפורטת בשיתוף הנתבע על מנת להגישה למשרד החקלאות וכן למשקיעים פוטנציאליים.

(ראה: נספחים ת/3-ת/7 לת/1).
21. עוד, העיד, כי תחילה סוכם ביניהם, במכתב אותו שלח הנתבע אליו, כי חלקיהם היחסיים בחברה יהיו בחלקים שווים (50:50), אך לבסוף סוכם כי החלוקה ביניהם תהיה 40:60, לטובת הנתבע.

(ראה: נספח ת/1 לת/1).

22. כן, הוסיף, כי לאחר שקבעו חלוקת האחוזים ביניהם במיזם, עמדה על הפרק תוכנית לפיה חברת סאבפלקס תקבל מניות במיזם ועוד 10% מהמניות יוקצו לידי עובדים וספקים, והנתבע ביקש את הסכמתו לכך שחלקם יחולק באופן שונה מהמסוכם כך שהוא יקבל 15% מהבעלות והנתבע יקבל 25% מהמניות.

23. לעמדתו, לאור העובדה כי הוסכם ביניהם על בעלות משותפת, לא הוסכם ביניהם על שכר טרחה עבור עבודתו והוא לא קיבל כסף בעבור עבודתו.

24. באשר למשא ומתן עם חברת סאבפלקס, גורס הוא כי שוחחו הם עם מנכ"ל החברה מר נועם צייכנר, והגיעו עימו להבנות כי סאבפלקס תספק לחברה שיקימו את מערכת הכלובים הראשונה ותצטרף כמשקיעה לחברה החדשה. סאבפלקס הסכימו לתת להם מקדמה ומנהליה ביקשו שיקצו להם 20% מהמניות של החברה החדשה.

25. ביום 9.10.05 שיגר הנתבע מכתב למר צייכנר בשמו ובשם התובע בו נדונו, בין היתר, תנאי ההתקשרות בינם לבין סאבפלקס. כמו כן, ביום 26.10.05 נפגש הנתבע עם נציגי חברת סאבפלקס וחתם בשם חברת ניצנים על הסכם עם סאבפלקס לפיו תקבל חברת ניצנים מערכת כלובים מחברת סאבפלקס בשווי של 400,000$, וכי ניצנים תחויב ב-300,000$ תוך הקצאה של 5% מהמניות לחברה, ועוד 10% נוספים מהמניות יועברו לחברת סאבפלקס בשווי של החברה שהוסכם בחוזה בסך של 10,000,000 ₪.

(ראה: נספחים ת/11 ו- ת/12 לת/1).

26. כמו כן, ביום 6.10.05 שלח לו הנתבע מכתב בו ציין כי השניים יחזיקו במיזם באחוזים של 15:25%, לטובת הנתבע, מתוך 40 האחוזים שיוקצו להם, וכי יהיו להם כל זכויות ההצבעה. וכן ציין כי התובע יהיה ה- "business manager", האחראי לניהול על העסקים, קשרים מול גורמים ממשלתיים, השגת רישיונות, טיפול בעבודות מול הספקים, פיקוח על הנהלת החשבונות, כל כספים ועל העובדים, בעוד שהנתבע יהיה general" manager", האחראי לכל נושא גידול הדגים ותחזוקת החווה.

(ראה: נספח ת/2 לת/1).

27. במקביל לניהול המשא ומתן עם חברת סאבפלקס, ואף לאחריו, המשיכו הוא והנתבע לחפש משקיעים פוטנציאליים נוספים, ונפגשו עם מספר גורמים, ואף עם ספקי ציוד ותשומות ופעלו במלוא המרץ להמשך פיתוח המיזם. בין היתר, נפגשו עם מר ניר רינהולד, הנתבע מס' 2, שהיה מנכ"ל חברת "אגרומציה בע"מ" ועם מר ברק צברי, הנתבע מס' 3, וניהלו עימם משא ומתן בקשר עם המיזם.

(ראה: נספחים ת/14-ת/16 לת/1).

28. יתרה מזאת, ביום 4.11.05 העביר הוא לידי הנתבעים מס' 2 ו-3 מסמך הקרוי "קווים כלליים להתקשרות בהסכם", ובו הערכות כלליות בקשר למיזם.

(ראה: נספח ת/17 לת/1).

29. לאחר מספר ימים מהעברת מכתבו דנן לידי הנתבעים מס' 2 ו-3 מסר לו הנתבע כי הללו מבקשים להפגש עימו ביחידות. על בסיס האמון שרחש לאחרון נתן את הסכמתו למפגש. במקביל, המשיך הוא לפעול לקידום המיזם.

30. לעדותו, בעת שהייתו בחוץ לארץ ולקראת חזרתו ארצה, הודיע לו הנתבע בהודעת דואר אלקטרוני כי הנתבעים מס' 2 ו-3 הצליחו במשא ומתן עם חברת סאבפלקס וכי נחתמה עסקה לפיה הוא ינושל מחלקו, וכי זו נחתמה עם הנתבעים 2 ו-3, המשקיעים החדשים, אשר בזכותם הצליח הנתבע להניע את העסקה עם חברת סאבפלקס.

(ראה: נספח ת/18 לת/1).

31. לדבריו, עם קבלת הדואר האלקטרוני וגילוי הידיעה כי הנתבע פעל מאחורי גבו ונישל אותו מחלקו בעסקה, היה המום ונסער מאוד.

32. בסמוך לאחר שובו לישראל נפגש עם הנתבע, ביום 18.11.05, ובפגישה סיפר לו הנתבע אודות מהלך פגישתו עם הנתבעים מס' 2 ו-3, הסביר לו את דרישתם להגיע להסכם עימו לבדו ואת אילוצו ללכת עימם וביקש את ברכתו ואת הסכמתו. בתגובה, הודיע לנתבע כי הוא מתנגד לדרישה זו, והוחלט וסוכם ביניהם כי ימשיכו לחפש משקיעים אחרים, וככל שיידרש תקבע פגישה משותפת עם הנתבעים מס' 2 ו-3 .

33. לעדותו, בהתאם לסיכומם מיום 18.11.05 ניהלו הוא והנתבע מספר פגישות ושיחות טלפון בעניין איתור משקיעים נוספים, ובהסתמך על הצהרות הנתבע והבנתו כי בכוונתו למלא אחר ההסכם המקורי ביניהם, יזם הוא פגישות עם משקיעים פוטנציאליים.

34. כך נפגש הוא עם מר דוד סרויה, הבעלים של חברת "ישראמרין" על מנת לקדם אפשרות השקעת החברה שלו במיזם.

35. להפתעתו, בחודש דצמבר 2005, בניגוד להסכם ביניהם, חתם הנתבע, ללא ידיעתו, ביחד עם הנתבעים מס' 2 ו-3 על הסכם עם חברת סאבפלקס לרכישת כלובי דגים.

36. בחודש ינואר 2006 חתם הנתבע על הסכם נוסף עם חברת סאבפלקס, והקים לצורך המיזם חברה חדשה, אשר בשליטת הנתבעים מס' 2 ו-3, היא חברת קריסטל פיש, הנתבעת מס' 4. הנתבע אף החתים את חברת סאבפלקס על נספח סודי על פיו מתחייבת האחרונה שלא לגלות כי הוא היה שותף או בעלים במיזם.

37. כן הוסיף כי הסכם זה הינו, למעשה, אישור של ההסכם שאמור היה להיחתם עם ניצנים, אך הצדדים להסכם היו הנתבע והנתבעים מס' 2 ו-3 והחברות מטעמם, וזאת למרות שהודה כי לא ראה מעולם את ההסכם וכי תוכנו נודע לו ממר צייכנר, מנכ"ל סאבפלקס.

38. ביום 4.12.05 שלח לו הנתבע הודעת דואר אלקטרוני נוספת בה ציין כי הוא החליט לנשלו מהבעלות המשותפת שלהם במיזם וכי הוא התקשר בעסקה עם המשקיעים החדשים, הנתבעים מס' 2 ו-3, ועם חברת סאבפלקס. בהמשך המכתב ציין כי עבודתו מוערכת מאוד וכי הינו יועץ מעולה וכי הוא יזכה לתגמול בגין הייעוץ שיעץ עד כה לשותפות.

(ראה: נספח ת/19 לת/1).

39. עוד, העיד, כי באותו היום התקשר אליו מר צייכנר ומסר לו כי באותו יום בו אמורים היו הוא והנתבע להפגש עם משקיע פוטנציאלי, נפגשו עימו הנתבע עם הנתבעים מס' 2 ו-3 ואף שילמו בשיק של הנתבעים כמקדמה על כלובי הדגים.

40. כשנודע לו על מעשי הנתבע, ביקש להיפגש עם האחרון, ובפגישה ביקש הסבר מדוע נהג זה כך והפר את ההסכם עימו. הנתבע, בתגובה, החל לקלל אותו ואיים עליו כי באם יפגע בו בדרך כלשהו הוא יהרוס לו את העסק.

41. עוד, הוסיף, כי למיטב ידיעתו, בחודש ינואר 2006 נחתם הסכם נוסף, זהה בתוכנו ובתנאיו, אך ההבדל היחיד הוא כי הנתבע אינו חתום עליו באופן אישי כי אם הנתבעת מס' 4, ולהסכם זה צורפה התחייבות סודית לפיה חברת סאבפלקס מתחייבת שלא לגלות כי לנתבע יש חלק בהקמת המיזם.

42. לאחר כחצי שנה, הוקמה הנתבעת מס' 5, חברת רויאל פיש, חברה אשר בבעלות אחיו של הנתבע מס' 3, ונחתם עם סאבפלקס הסכם נוסף, זהה בעיקרו לקודמו.

43. לדבריו, הנתבעים המשיכו להתעלם מפניותיו אליהם ומדרישתו לקבל לידיו את כל המידע וההסכמים שנחתמו ביניהם, והנתבע חדל לעדכן אותו בעניין.

44. לגרסתו, הנתבע זנח את השותפות עימו והפר את ההסכם ביניהם, וזאת מאחר שהנתבעים מס' 2 ו-3 הציעו לו עסקה לפיה הוא יהיה הבעלים בחברה וירוויח משוויה, והנתבע ניצל הזדמנות כלכלית זו.

45. כן צירף הוא לתצהירו מכתב אותו כתב בא כוחו של הנתבע לאחד מבעלי חברת סאבפלקס מיום 12.7.06 בו פנה הוא בדרישות כספיות לאחרונה ושם הוא כותב מפורשות כי לנתבע היתה בעלות ב-30% מהחברה שהוקמה בשותפות, וכי הנתבע נושל מחלקו בפרויקט וזאת מאחר שלא השיג את האישורים הנדרשים.

(ראה: נספח 25 לת/1).

46. עוד, ציין, כי הנתבע הודה בשיחת טלפון אותה ערך עימו, אשר תמלולה צורף, כי הם שותפים.

(ראה: נספח ת/23 לת/1).

47. לגרסתו, בין אם הנתבע עשה יד אחת עם הנתבעים מס' 2 ו-3 על מנת להונות אותו, ובין אם שימש ככלי בידי האחרונים, הרי שהוא זה שאחראי בגין התנהגותו להפרת השותפות עימו ולנזקים שנגרמו לו.

48. בסיכומו של דבר, גורס הוא כי הנתבע הפר את חובת תום הלב החלה ביחסי שותפות, עשה עושר שלא במשפט, התרשל כלפיו וגרם לו נזקים, ועל כן, חב לו פיצוי לכל הפחות כדי שווי חלקו במיזם.

49. באשר לאחריות הנתבעים מס' 2-5, גורס הוא כי הללו הפרו את החובה הכללית לקיים חוזים בתום לב, גרמו לנתבע להפר חוזה, עשו עושר שלא במשפט והתרשלו כלפיו.

50. לגרסתו, הנתבעים מס' 2-5 ידעו על היות הנתבע שותפו, והוא אף נפגש עימם בעניין, אך הם התעקשו כי לא יטול חלק במיזם.

51. כן העיד מטעם התובע, מר נועם צייכנר, בתצהירו ת/5 כי הינו מהנדס חקלאי בהשכלתו אשר בשנת 2002 הקים את חברת סאבפלקס, אשר הינה חברה העוסקת באספקת כלובי דגים לים הפתוח. כמו כן, כיהן כיו"ר דירקטוריון של חברת סאבפלקס והמנכ"ל שלה.

52. בשנת 2005 פנה אליו התובע והתעניין ברכישת מערכות לגידול דגים מחברתו, וסיפר לו כי יש לו שותף בשם גו'ן הנדרוס, הוא הנתבע, וביקש כי הוא ישוחח עם האחרון בעניין.

53. בעקבות זאת, שוחח עם הנתבע, אשר הציג עצמו כשותפו של התובע, וכאשר התברר לו כי הינו שכיר בחברת "דגי איכות", אשר הינה לקוחתו, סירב לנהל עימו משא ומתן, והוחלט כי תחילת המגעים העסקיים יהיו עם התובע בלבד. רק לאחר שהנתבע הודיע כי התפטר מעבודתו, הסכים לנהל עימו משא ומתן.

54. לדבריו, הנתבע הציג אותו ואת התובע כשותפים וסיפר לו כי הוא מחזיק ב-60% ממניות השותפות בעוד שהתובע מחזיק ב-40%, וכי סאבפלקס העדיפו לנהל עימו את המשא ומתן מאחר שהיה בעל ידע עסקי.

55. לעדותו, ההתכתבויות של סאבפלקס בעניין היו עם התובע ועם הנתבע, והנתבע ביקש ממנו כי ימסור חומר בנושא למשרדו של התובע. הם אף נפגשו פגישה עסקית במשרדו של התובע.

56. ביום 7.10.05 התקיימה פגישה נוספת בעניין עם הנתבע בשם חברת ניצנים, בשיתוף על מר חיליק שווימר, שהיה בעל מניות בסאבפלקס ועם מר יחיעם שהיה מנהל החווה במכמורת וביולוג שהועסק ע"י סאבפלקס, ללא התובע, ובפגישה זו סיכמו את עיקרי ההתקשרות ביניהם. עם זאת, לא ראה בהעדרו של התובע כמי שאינו שותף בעניין.

57. עיקרי ההסכמות היו כי סאבפלקס תקבל את הערכת השותפים לפיה המיזם שווה 10,000,000 ₪, ותקבל מניות בחברה שתקום בכפוף לאספקת כלובים במחיר שוק של 400,000$ בכסף או בשווה כסף.

58. ביום 26.10.05 נערכה פגישה נוספת ואף בה התובע לא היה נוכח, ובפגישה זו נחתם "מזכר הבנות" בין סאבפלקס לבין החברה החדשה שהוקמה. לאחר החתימה הוציאו אלה אישור להתחייבות שנחתמה בין הצדדים ושלחו אותה אף לתובע.

59. ביום 1.12.05 נחתם חוזה בין סאבפלקס לבין חברת ניצנים וחברת אגרומציה, חברה שבעליה הוא הנתבע מס' 2, ובין חברת אנטרפרייס, חברה בבעלת הנתבע מס' 3. הנתבע חתם על החוזה באופן אישי כאחד הבעלים.

60. יתרה מזאת, לאחר כחודש וחצי דרשו הנתבעים מס' 1-3 להחליף את ההסכם, כך שבמקום חברת ניצנים תהיה צד לחוזה חברת קריסטל פיש, הנתבעת מס' 4, וביום 18.1.06 נחתם הסכם חדש. כששאל מדוע עשו כן, השיבו לו הנתבעים כי ברצונם לנשל את התובע.

61. לדידו, נראה לו הדבר תמוה ולכן סירב לחתום בעצמו על החוזה, והחוזה עימם נחתם באמצעות מר שווימר.

62. החל מיום 12.2.06, חדל להיות המנכ"ל של חברת סאבפלקס, ובסמוך לכך התחייבה האחרונה על בלעדיות לנתבעת מס' 4. ביום 18.7.06 נחתם הסכם נוסף בין סאבפלקס, הפעם מול הנתבעת מס' 5, אשר, לדבריו, זהה בתוכנו להסכמים הקודמים.


ראיות הנתבעים

63. הנתבע מס' 1 העיד בתצהירו נ/2 כי בחודש יוני 2005 פנה אל התובע וביקש ממנו כי יכין בעבורו תוכנית עסקית להקמתה של חווה לגידול דגים בים התיכון, וכן הציע לו כי יחבור עימו בניסיון לקדם רעיון זה. התובע הסכים וסוכם ביניהם כי הוא יהיה אחראי לצד המקצועי של קידום רעיון המיזם ואילו התובע יהיה אחראי על הצד העסקי.

64. לעדותו, מימוש המיזם היה כרוך ומותנה במציאת משקיעים אשר ישקיעו את ההון הדרוש להקמת והפעלת חוות הדגים, ועל כן, לא יכלו הם לסכם את הזכויות שכל אחד מהם יקבל במידה שיצליחו להקים את המיזם, ואף אם היו מגיעים לאחד כזה, הרי שמדובר בהסכם תיאורטי, אשר כפוף היה, מטבע הדברים, להסכמת צד שלישי, הוא המשקיע. ואכן, כך היה בפועל, לדבריו.

65. כן הדגיש, כי לא היה ביניהם כל הסכם שותפות, לא בכתב ולא בעל פה, ולא ניתן למצוא, לדידו, בהודעות הדואר האלקטרוני ששלח לתובע בנושא כל ביסוס לכך כי קיים הסכם בין הצדדים, אלא מדובר בהערות לתוכנית העסקית אותה הכין התובע.

66. כן הוסיף, כי כתב בהודעת הדואר האלקטרוני שלו מיום 10.10.05 כי הוא והתובע הקימו חברה שמטרתה הקמה והפעלה של חוות דגים בים הפתוח מול חופי ישראל, לא על מנת להעיד על קיומו של הסכם בינו לבין התובע, אלא מטעמים שיווקים בלבד, שהרי הקמת המיזם היתה תלויה באישורו של מר גורדין, מנהל תחום חקלאות ימית במשרד החקלאות, והוא רצה להקנות לפנייתו אופי רציני יותר.

67. בנוסף, גורס הוא, כי אף בשיחות הטלפון מיום 18.11.05 לא הודה ולא אישר את קיומו של הסכם השותפות הנטען, וכאשר אישר את העובדה כי נפגשו הם עם משקיעים פוטנציאליים וכי הציגו עצמם כשותפים מטעמים שיווקים בלבד, זאת על מנת ליצור את הרושם כי המיזם מצוי בשלב מתקדם יותר מכפי שהוא היה בפועל.

68. עוד, העיד, כי באם המיזם היה מתקדם על פי התחזיות, הרי שבסופו של דבר היתה נרקמת בינו לבין התובע שותפות מסויימת בבעלות על המיזם.

69. כן, העיד, כי הם הגדירו את המטלות שעל כל אחד מהם לבצע על מנת לקדם את רעיון המיזם במקצועיות ובמהירות, כך שעל התובע היה לבחון את הכדאיות הכלכלית של הקמת החווה והכנת תוכנית עסקית, גיוס ההון הנדרש להקמת החווה ותפעולה, השגת כל האישורים והרישיונות הנדרשים מן הרשויות המוסמכות להקמת החווה, קשרים עם גורמים ממשלתיים ואחריות על הקשרים הכספיים עם הספקים, בעוד שעליו הוטל להיות אחראי בשלב הראשוני על כל הקשרים הטכניים עם ספקים ועם גורמים ממשלתיים.

70. לגרסתו, התנה את מימוש המיזם במספר תנאים: האחד, מציאת משקיע מתאים, השני, הפעלת חוות הדגים לא יאוחר מחודש מרץ 2006, ולפיכך דירבן את התובע להחיש את ביצוע המטלות שהוטלו עליו לקידום רעיון המיזם, ואף שלח לו הודעות דואר אלקטרוני בעניין.

71. עוד, העיד, כי השקיע את מלוא מרצו וזמנו לקידום רעיון המיזם, ואילו התובע ראה במיזם עיסוק צדדי לעיסוקו כיועץ כלכלי במשרד העצמאי, ובקושי השקיע זמן ומשאבים בביצוע המטלות שהוטלו עליו.

72. לדבריו, התובע לא הצליח להביא ולו משקיע אחד, ואף לא חיפש אלא הוא בעצמו הביא משקיעים פוטנציאליים והתובע היה סבור שלא טוב לעבוד במקביל.

73. כמו כן, התברר לו כי התוכנית העסקית שהכין התובע היתה שגויה לחלוטין ואם היו פועלים על פיה המיזם היה נוחל כישלון מוחץ. בנוסף לכך, אף המשקיעים הפוטנציאליים שהוא עצמו הביא למיזם, לא היו מעוניינים כי התובע יקח חלק מן המיזם שיוקם, וזאת מאחר שלא היה לתובע כל ערך מוסף בקשר עם חוות הדגים.

74. עוד, העיד, כי התובע התנגד לפעול בהעדר משקיע למיזם שכן חשש כי ייאלץ, בסופו של דבר, לממן מכספו חלק מעלויות רכישת המערכות והדגיגים, ואילו הוא בחר לבצע פעולות לבדו אשר היו נחוצות, לטעמו, לקידום רעיון המיזם בלוחות הזמנים שנקבעו. כך, למשל, הגיע הוא לסיכום דברים חתום בכל הנוגע לתנאי עסקת רכישת מערכות כלובי הדגים.

75. כעת, לדבריו, מנסה התובע, בחוסר תום לב, להיבנות מאותן פעולות שביצע לבדו, וזאת נוכח סירובו של התובע להיות שותף בהן.

76. באשר להסכם שנחתם לבסוף עם הנתבעים מס' 2 ו - 3, העיד כי הללו הציעו לו לחבור למיזם דגים, שבדעתם להקים בישראל ולנהל את האספקט המקצועי שלו. בתחילה, הוצעה לו שותפות בחלק זעום של המיזם אך מאחר שלא השקיע כספים מכיסו, התנו הנתבעים את שותפותו בכך שידאג להשיג את האישורים והרישיונות הדרושים לצורך הקמת והפעלת חוות הדגים.

77. לדבריו, הסכים לחבור למיזם שביקשו הנתבעים מס' 2 ו - 3 להקים במקום להמשיך ביחד עם התובע את הניסיונות לקידום רעיון המיזם וזאת מאחר שהללו היו בעלי הון עצמי משמעותי המאפשר את הקמת חוות הדגים בישראל, ומאחר שראה כי לא ניתן להקים את המיזם בלוחות הזמנים שנקבעו, ומאחר שלא היה משקיע אחר.

78. בפועל, התברר לו כי מר צייכנר הציג בפני
ו מצג שווא כי אין כל בעיה להשיג את האישורים הנדרשים לביצוע המיזם וכי נותר לו להשיג רק היתר מצה"ל שכן בידי חברת סאבפלקס מצויים כל ההיתרים הנדרשים.

לדבריו, התברר לו כי קיים קושי בקבלת האישורים והוא לא הצליח בדבר, ועל כן נאלץ לכבד את התחייבויותיו כלפי הנתבעים מס' 2 ו - 3 ולוותר על כל חלק בבעלות במיזם ולהסתפק בתפקיד המנהל המקצועי של חוות הדגים.

79. בעקבות מצג השווא נגרמו לו נזקים ולפיכך פנה למר צייכנר, באמצעות בא כוחו, במכתב דרישה, לתשלום פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו. התובע מנסה לתמוך טענותיו, בין היתר, בנאמר במכתב זה, בו כתב כי הינו הבעלים של המיזם, אך, לדידו, אין במסמך זה כדי לתמוך בטענות התובע אלא ההיפך, מסמך זה מוכיח כי לא היתה לו כל בעלות במיזם.

80. עוד, העיד, כי עם חזרתו של התובע מחו"ל, מרומניה, נתן לו הזדמנות נוספת לקיום מחוייבותו בעניין קידום רעיון המיזם בטרם יקבל את הצעתם של הנתבעים מס' 2 ו - 3 דלעיל למצוא משקיע שיסכים להשקיע במיזם, אולם, התובע דחה את ההצעה.

81. כן הדגיש כי לא היה לו בפועל מעולם כל חלק מן הבעלות במיזם בחוות הדגים שהוקמה, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף.

82. לעדותו, בשל אי קיום המטלות שהוטלו על התובע לקידום







א בית משפט שלום 14318/07 מרק אבו נ' יונתן הנדרוס, ניר ריינהולד, ברק צברי ואח' (פורסם ב-ֽ 28/11/2010)