פסקי דין על דוד בן ישי | פסקי דין על אברהם חדד | פסקי דין על וילה סוקולוב | פסקי דין על נועם קלמן | פסקי דין על תמיר לירון |

16852/08 א     28/11/2010




א 16852/08 דוד בן ישי, אברהם חדד נ' וילה סוקולוב בע"מ, נועם קלמן, תמיר לירון






בפני

השופטת חנה ינון
, שופטת בכירה

התובעים

1.דוד בן ישי

2.אברהם חדד
ע"י ב"כ עו"ד בועז חריף


נגד
הנתבעים

1.וילה סוקולוב בע"מ

2.נועם קלמן

3.תמיר לירון
ע"י ב"כ עו"ד בועז שמיר

פסק דין
1. זוהי תובענה על סך של 81,655 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להפלייה בכניסה למועדון הבילוי "וילה סוקולוב" בעיר תל אביב.

רקע עובדתי

2. התובע מס' 2 ביקש לחגוג את מסיבת הרווקים שלו ביום 7.2.08 במועדון "וילה סוקולב" בעיר תל אביב-יפו. בין המוזמנים היה גם התובע מס' 1, חברו.

(להלן: "המועדון").

3. הנתבעת מס' 1 הינה חברה המפעילה את המועדון, והנתבעים מס' 2-3 הינם בעליה הרשומים ומנהליה.
4. התובע מס' 1 אשר ביקש לבלות במועדון במועד דלעיל נדחה ע"י ה"סלקטורית" שבפתחו ולא הורשה להיכנס, לטענתו, בשל חזותו המזרחית, בהיותו שחום עור, ובעקבות חזותו בהיותו סובל מנכות ברגלו ובידו הבאה לידי ביטוי בעקמומיות בגפיו.

6. לעמדתם, הנתבעים, בעלי המועדון, ביצעו בכך עוולה של "ברירת אנשים", "סלקציה", אשר נוגדת הכללים האמורים בחוק לאיסור הפלייה במוצרים, בשירות, בכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א – 2000.

(להלן: "החוק").

7. על כן תובעים הם פיצוי מן הנתבעים בטענה כי התובע מס' 1 הופלה לרעה ע"י הסלקטורית ממניעים פסולים וגזעניים, בעוד שחבריו בעלי חזות אשכנזית נכנסו למועדון ללא כל בעיה.

8. הנתבעים מכחישים כל הפליה וטוענים כי כניסתו של התובע מס' 1 למועדון לא סורבה כי אם עוכבה בשל מועד הגעתו המאוחר למועדון, בניגוד למועד בו הגיעו חבריו, אשר צוין בהזמנה.

ראיות התובעים

9. התובע מס' 1 העיד בתצהירו ת/4 כי הינו סוכן ביטוח במקצועו, בעל סוכנות ביטוח בקרית שדה התעופה.

10. חבר ילדות שלו, התובע מס' 2, הזמין אותו להשתתף במסיבת הרווקים שלו אשר עתידה היתה להתקיים ביום חמישי ה-7.2.08. הוא אישר את הגעתו, והתובע מס' 2 הנחה אותו כי עליו להגיע למקום עד השעה 22:00.

11. ביום האירוע הגיע למועדון, בסביבות השעה 22:00, ביחד עם חברו מר גיא פלדמן.

12. כאשר הגיעו לשער הכניסה למועדון, ניגש חברו פלדמן, שהינו בחור גבוה ובלונדיני ממוצא אשכנזי, והודיע לסלקטורית כי הם מוזמנים למסיבת רווקים של התובע מס' 2, והוא הורשה להכנס למועדון לאלתר ללא כל בעיה.

13. מר פלדמן אחז בידו, וביקש להכניסו עימו, תוך שהוא מודיע לסלקטורית כי הגיעו ביחד לאותה המסיבה, אך להפתעתו הסלקטורית והשומרים חסמו את הכניסה והודיעו לו כי אינו יכול להכנס. מר פלדמן נכנס בנתיים למועדון.

14. בסמוך לכך, התקשר לתובע מס' 2 והודיע לו כי הם אינם מורשים להכנס למועדון, האחרון מסר כי הוא ישוחח עם הסלקטורית במקום.

15. חרף כל הניסיונות להכנס למועדון, ועל אף שהיה מוזמן למסיבת רווקים של התובע מס' 2, סורבה כניסתו למקום, והוא נאלץ לעזוב את המקום בבושת פנים.

16. עדות דומה העיד התובע מס' 2, מר אבי חדד, בתצהירו ת/5, וכן הוסיף כי הזמין מקומות למועדון עת שוחח עם הנתבע מס' 3, שאישר את ההזמנה והודיע כי ישמור עבורו מקום ל- 15 איש לצורך קיום מסיבת הרווקים שלו לשעה 22:00.

17. כאשר הגיע למקום, היה שם שולחן שנשמר על שמו, סביבו היו חמישה עשר מקומות לפחות, וכשהגיע למקום נכחו שם כבר מספר חברים והיו עוד מקומות פנויים סביב השולחן, וגם המועדון עצמו היה דליל יחסית מבחינת כמות האנשים שנכחה בו באותה השעה .

18. עוד, העיד, כי לאחר שהתובע מס' 1 שוחח עימו ומסר לו כי השומרים מסרבים להכניסו למקום, יצא הוא החוצה ושוחח טלפונית עם הנתבע מס' 3, אשר מסר לו כי יבדוק את העניין.

19. הנתבע מס' 3 פגש אותו בחצר המועדון והודיע לו כי אינו יכול לאשר את כניסתו של התובע מס' 1 למועדון מאחר שזה "לא נראה לו", כלשונו. כאשר ניסה לברר מה ההבדל בין התובע מס' 1 לבין שאר המבלים במועדון, השיב לו הנתבע מס' 3 כי התובע מס' 1 הינו "עקום" ו"שחור" והוסיף כי "יש גבול למה שאני יכולה להכניס לפה".

20. למרות תחנוניו, הנתבע מס' 3 חזר וסירב לאשר את כניסתו של התובע מס' 1 אך לא הזכיר כל טענה בדבר שעת ההגעה, מספר המוזמנים או הצפיפות במועדון.

21. בשלב זה, פנה אל הנתבע מס' 3 מר פלדמן אשר עמד על ידו בחצר, והציע לשלם לו סך של 1,000 ₪ במזומן, על מנת לא להעליב את התובע מס' 1, אולם הנתבע מס' 3 סירב.

22. לעדותו, משנוכח לדעת כי לא הותרה כניסתו של התובע מס' 1 למועדון על רקע מראהו ומוצאו, הודיע על כך לחבריו אשר שהו במועדון, והם החליטו לעזוב את המועדון לאור מחאה על התנהגותם המשפילה. משכך אספו את חפציהם, השאירו את המשקאות על השולחן, ועזבו את המקום בכעס רב, וניגשו לתובע מס' 1 בניסיון לנחמו.

23. כן העיד מטעם התובעים, מר עדי פרידמן, בתצהירו ת/1 כי ביום האירוע הגיע למועדון, והציג עצמו בפני
הסלקטורית כמוזמן למסיבת הרווקים של התובע מס' 2, והורשה להכנס לאלתר ללא כל בעיה.

24. עדות זהה העיד מר גדי מיטלמן בתצהירו ת/2.

25. עוד העיד מטעם התובעים מר גיא פלדמן בתצהירו ת/3 כי ביום האירוע הגיע למקום עם התובע מס' 1 בסביבות השעה 22:00 לערך. בכניסה למקום התקיימה סלקציה על ידי סלקטורית שסיננה את הנכנסים למועדון.

26. לדבריו, הגיע לשער הכניסה ביחד עם התובע מס' 1 והוא הורשה להכנס לאלתר וללא כל בעיה, וכאשר אחז בידו של התובע מס' 1 וביקש להכניסו עימו, תוך כדי שהוא מודיע לסלקטורית כי הוא איתו. בשלב זה חסמו השומרים את כניסתו של התובע מס' 1 ולא נתנו לו להכנס.

27. לעדותו, הודיע לתובע מס' 2 ומסר לו כי ישוחח עם הסלקטורים במקום. כמו כן, שוחח הוא עם הנתבע מס' 3 וביקש ממנו להכניס את התובע מס' 2 ולו לזמן קצר על מנת לא לפגוע בו. כן הציע לו סך של 1,000 ₪ במזומן רק כדי למנוע פגיעה בכבודו של התובע מס' 1, אך הנתבע מס' 3 סירב בכל תוקף.

28. לגרסתו, לאור מעשי הנתבעים התובע מס' 1 חש מושפל ופגוע מאוד, ושאר המוזמנים שהיו במקום יצאו לנחם אותו.

ראיות הנתבעים

29. מנגד, העיד הנתבע מס' 2 בתצהירו נ/1 כי הינו איש עסקים אשר עיקר עיסוקו הינו בתחום הנדל"ן ובהקמת ברים ומסעדות אקסקלוסיביות בעיר תל אביב.
30. לעדותו, מעולם לא שימש כמנהל המועדון אלא כמנהל הנתבעת מס' 1 אשר מפעילה את המועדון, ומאחר שיזם את הקמת החברה נרשם כאחד ממנהלי המועדון.

31. לדבריו, כיזם וכמשקיע אין לו קשר להסדרי הכניסה למועדון ואין לו כל סמכות לקבוע הסדרים שכאלה. זכויותיו כמשקיע מסתכמות בכך כי הוא רשאי לארח במועדון פגישות עסקים או הזמנת מספר ידוענים עימם הוא בקשר.

32. עוד, הוסיף, כי מידיעתו האישית במועדון ישנם כמות לא מבוטלת של מבלים מעדות המזרח, וכן אנשים עם מוגבלויות שונות, ומשכך, המועדון מצליח מאוד מאחר שאוכלוסייתו מגוונת ומגיעים אליו מכל רחבי הארץ.

33. כן העיד הנתבע מס' 3 בתצהירו נ/2 כי הינו בעל מניות בנתבעת מס' 1 והאחראי על תחום יחסי הציבור של המועדון, ולדבריו, אין כל סלקטור במועדון כי אם מארחת ושני מאבטחים בכניסה האחראים על הסדר הציבורי.

34. לגרסתו, המועדון הינו מועדון חברים אקסקלוסיבי, אשר חבריו מבלים בו באופן קבוע ומתעדכנים לגבי פעילותיו. בנוסף, ניתנת לכל אדם האפשרות להזמין מקומות מראש ולצורך כך מוקצים המקומות למזמינים ונערכת רשימת מזמינים לשעות ספציפיות.

35. לעדותו, ראשונים נכנסים למועדון חבריו והמזמינים מקום, כאשר לאחרונים ניתן טווח הגעה למועדון של עד השעה 22:00 בלילה, ואם לא יעשו כן יאלצו הם להמתין עם הלקוחות הארעיים הממתינים מחוץ למועדון בתקווה להכניסם לפני סדר הבאתם.

36. התובע מס' 2 הזמין מקומות, לגרסתו, אך ההזמנה נקבעה לשעה 21:00 בערב וכן צוין באוזנו כי לא ישמרו מקומות ומוזמנים שלא טרחו להגיע בטווח זמן זה, יאלצו להמתין בתור לכניסתם או לחפש מקום בילוי אחר.

37. התובע מס' 2 וחבריו הגיעו למקום רק בשעה 21:30 ולא בשעה 21:00 כפי שהוסכם בהזמנה ואילו התובע מס' 1 טרח להגיע למקום לאחר השעה 22:30.

38. עוד, הוסיף, כי בשל תפוסת המקום לפי תנאי הרישיון והתחייבות הנתבעת כלפי חברי המועדון, עוכבה כניסתו של התובע מס' 1 למועדון בשל אילוצים ברורים של חוסר מקום פנוי בלבד ולא בשל כל סיבה אחרת.

39. לאחר שהתובע מס' 2 התקשר אליו וביקש ממנו כי יעשה מאמצים על מנת להכניס את חברו למקום, בדק הוא את העניין והודיע לו כי אין ביכולתו לעזור לתובע מס' 2 וכי עליו להמתין.

40. כן הכחיש הוא כי אמר או רמז או פנה לתובעים בגזענות או בכל צורה פוגענית. לדבריו, וכי עד למועד תביעה כלל לא ידע על דבר נכותו של התובע מס' 1.

41. כן הדגיש כי הוא עצמו מעדות המזרח, בן העדה התימנית, והוא לא היה פוגע באדם זה או אחר בשל צבע עורו.

42. יתרה מזאת, העיד כי חבריו של התובע מס' 2 עזבו את המועדון בברוטליות מבלי לשלם את החשבון בסך של 1,260 ₪ עבור המשקאות ששתו, והמועדון והמלצרית ששירתה אותם היו צריכים לספוג עלויות אלה.

הכרעה

43. התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את החוק לאיסור הפליה במוצרים, בשירות, בכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א – 2000 הקובע בסעיף 3 לו כדלקמן:

"3. (א) מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או
בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות.
(ב) לעניין חוק זה, אחת היא אם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרת רווח ואם נגבה או לא נגבה תשלום תמורת הספקת המועד או השירות הציבורי, הפעלת המקום הציבורי, מתן הכניסה למקום הציבורי או מתן השירות במקום הציבורי.
(ג) בחוק זה, "מי שעיסוקו" - לרבות בעלים, מחזיק או מנהל של עסק, וכן האחראי בפועל על הספקת המוצר או השירות הציבורי או על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו".

בסעיף 2 לחוק מוגדר מהו "מקום ציבורי" כדלקמן:

"מקום ציבורי" – כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית".

עוד קובע סעיף 6 לחוק חזקה בדבר קיום הפליה פסולה, כדלקמן:

"הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:
(1) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעי







א בית משפט שלום 16852/08 דוד בן ישי, אברהם חדד נ' וילה סוקולוב בע"מ, נועם קלמן, תמיר לירון (פורסם ב-ֽ 28/11/2010)