פסקי דין על אליהו יוסף | פסקי דין על לוי יעקב | פסקי דין על לוי דורון |

2584/00 א     14/04/2004




א 2584/00 אליהו יוסף נ' לוי יעקב, לוי דורון




12
בתי המשפט
א 002584/00
בית משפט השלום רמלה
בתיק עיקרי: 002584/

14/04/2004
תאריך:
כב' השופטת ז. בוסתן

בפני
:

אליהו יוסף

בעניין:
תובע
אליהו ביליג

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . לוי יעקב

2 . לוי דורון
נתבעים
גבאי יעקב

ע"י ב"כ עו"ד
נגד

עו"ד כפיר גזי

צד ג'
פסק דין
כתב התביעה
לטענת התובע הוא הלווה לנתבעים (אב ובנו) סך בשקלים השווה ל- 20,000 דולר. להבטחת החזר ההלוואה חתמו הנתבעים, ביום 31.12.95, על התחייבות נוטריונית (להלן "ההתחייבות") בה התחייבו כדלקמן:
א. א. להחזיר לתובע את ההלוואה בהתאם לשער היציג ביום הפרעון;
ב. ב. לשלם לתובע ריבית בסך של 4% לחודש ממועד החתימה על ההתחייבות ועד להחזר ההלוואה;
ג. ג. להחזיר את הקרן והריבית תוך 6 חודשים מיום החתימה על ההתחייבות. הנתבעים יהיו רשאים להחזיר את הסכום בתשלום אחד או בתשלומים לפי שיקול דעתם.
עד להגשת התביעה לא החזירו הנתבעים את ההלוואה או כל חלק ממנה, על כן הוגשה התביעה, בסדר דין מקוצר. התובע מבקש לחייב את הנתבעים לשלם לו את סכום הקרן בסך של 83,200 ₪ (20,000$ לפי שער יציג של 4.16 ₪ לדולר) וריבית עבור 53 חודשים בסך של 176,384 ₪. סה"כ עומדת התביעה על סך של 259,584 ₪.
(יצוין כי לכתב התביעה צורף תצלום של שיק על סך 69,440 ₪ אשר נמשך על ידי "לויד בניה ופתוח בע"מ" לפקודת אליהו יוסף
לתאריך 10.3.96 ובגבו נחזה כי הנתבעים חתמו תחת המילים "אנו החתומים מטה ערבים אישית לשיק זה". על אף שתצלום השיק צורף לכתב התביעה לא היתה אליו כל התייחסות בכתב התביעה עצמו).

בקשת רשות להתגונן
הנתבעים הגישו בקשה לרשות להתגונן. בתצהירים התומכים בבקשה הצהירו כי מעולם לא היתה הכרות או מגע ישיר בינם לבין התובע.
לטענת הנתבעים, הנתבע 1 הוא קבלן רשום ברשם הקבלנים ומנהל עסק פרטי לביצוע עבודות שיפוץ ובניה למגזר הפרטי הפועל תחת השם "יעקב לוי בניה ופתוח", הנתבע 2 מועסק על ידי הנתבע 1 במסגרת העסק.
לטענת הנתבעים, נרקמו יחסי ידידות הדוקים בינם לבין עו"ד כפיר גזי, ועל רקע יחסי הידידות, בסמוך לאמצע שנת 1995 הם קיבלו, מעו"ד כפיר גזי, הלוואה דולרית בסך של 20,000$. ההלוואה ניתנה לנתבעים על פי בקשתם לצורך מימון ביניים של מיזם במשרד הבטחון.
לטענת הנתבעים הם ביצעו, במחצית השניה של שנת 1995, עבודות שיפוץ נרחבות בביתו של עו"ד כפיר גזי בסכום כולל של 24,013 ₪, כנחזה מחשבונית מס מיום 15.11.95 אותה צרפו לתצהירים התומכים בבקשת רשות להתגונן. הסכום הנקוב בחשבונית מעולם לא שולם להם על ידי עו"ד כפיר גזי והלכה למעשה קוזז מסכום ההלוואה.
בנוסף לסכום שקוזז, טוענים הנתבעים בתצהירים התומכים בבקשה לרשות להתגונן, כי הם שילמו לידי לעו"ד כפיר גזי סך של 25,000 ₪ במזומן. הסכום שולם במהלך פגישה שהתקיימה במסעדה, ועו"ד כפיר גזי אישר בכתב על גבי מפית ניר את קבלת התשלום (תצלום מהאישור צורף כנספח ב' לתצהיר התומך בבקשת רשות להתגונן של כל אחד מהנתבעים).
הנתבעים מודים כי נותרה יתרת חוב "מצומצמת" כלפי עו"ד כפיר גזי, אך הם מעולם לא נדרשו על ידו לסלק את יתרת החוב.
באשר לכתב ההתחייבות שצורף לכתב התביעה, מאשרים הנתבעים כי הם חתומים עליו אך לטענתם הם לא קיבלו 20,000$ במעמד החתימה על כתב ההתחייבות. הם מכחישים כי סוכם עמם על תשלום ריבית חודשית בשעור של 4%, ולטענתם הם חתמו על כתב ההתחייבות מבלי שקראו אותו ומבלי שקיבלו לגביו הסבר כלשהו מעו"ד כפיר גזי. הם חתמו על כתב ההתחייבות על פי בקשתו של עו"ד כפיר גזי מתוך אמון מלא שרכשו לו באותה עת.
מאז החתימה על כתב ההתחייבות ועד סמוך לאחר הגשת התביעה (פרק זמן של למעלה מארבע וחצי שנים) לא פנה התובע אל הנתבעים בבקשה להחזיר לו את ההלוואה הנטענת.
בהסכמת ב"כ התובע (לאחר חקירת הנתבע 1) ניתנה רשות להתגונן והתצהירים הפכו לכתב הגנה.

הודעת צד ג'
הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד עו"ד כפיר גזי. בהודעה מפרטים הנתבעים גירסה שונה לחלוטין מהגירסה שהועלתה על ידם בבקשת רשות להתגונן לגבי נסיבות קבלת ההלוואה.
לטענתם, בפגישה שהתקיימה במהלך שנת 1995 בין הנתבע 1 לידידו עו"ד כפיר גזי סיפר הנתבע 1 לאחרון כי מכר נכס מקרקעין בשווי 230,000$ והוא מעונין להשקיע את התמורה בנכס מקרקעין.
עו"ד כפיר גזי הציג בפני
הנתבע 1 את מר אלי ברקול ותאר אותו כאדם ש"כדאי לעשות עמו עסקים".
בין הנתבעים, לבין מר ברקול ולבין עו"ד כפיר גזי החלו להתרקם יחסי ידידות.
לבקשת מר ברקול ביצעו הנתבעים שיפוצים מקיפים בביתו במהלכם החליט מר ברקול לרכוש מוצרי חשמל חדשים לביתו. מר ברקול ביקש מהנתבעים שילוו לו כסף לצורך רכישת מוצרי החשמל והבטיח להחזיר את הסכום בתוך זמן קצר לכשיגיע בנו מאוסטרליה.
הנתבעים האמינו למר ברקול והלה רכש מוצרי חשמל בשווי של 24,055 ₪ אשר תמורתם שולמה באמצעות שיקים דחויים אותם מסר הנתבע 1.
לאחר שלושה ימים ביקש בעל החנות כי חלק מהכסף ישולם במזומן. הנתבע 1 פנה למר ברקול והלה הציע שהנתבע 1 יקח הלוואה על סך 60,000 ₪ מעו"ד כפיר גזי (מר ברקול ידאג שעו"ד כפיר גזי ייתן את ההלוואה). מחצית ההלוואה תימסר למר ברקול ומחציתה לנתבע 1 לצורך תשלום לחנות בה נרכשו מוצרי החשמל עבור מר ברקול. מששאל הנתבע 1 את מר ברקול מדוע לא יפנה ישירות לעו"ד כפיר גזי ויבקש הלוואה, השיב מר ברקול כי הוא מתבייש שמא עו"ד כפיר גזי יחשוב שהוא "תפרן".
ביום 1.1.96 הגיעו הנתבעים ביחד עם מר ברקול למשרדו של עו"ד כפיר גזי. עו"ד כפיר גזי ביקש מהנתבעים שימשכו שיקים על החלק ויחתמו על דף ניר ריק. לשאלת הנתבעים לפשר הבקשה השיב עו"ד כפיר גזי כי כך מקובל וכי עליהם לסמוך עליו. הנתבעים משכו שיקים על החלק וחתמו על דף ריק ומסרו אותם לידי עו"ד גזי. מיד לאחר מכן מסר עו"ד גזי 60,000 ₪ לידי הנתבע 1. הנתבע 1 שילם את עלות מוצרי החשמל של מר ברקול ומסר לידי מר ברקול 5,000 ₪ נוספים.
התובע לא היה נוכח במעמד מתן ההלוואה והוא לא הוזכר במהלך מתן ההלוואה.
הנתבעים חוזרים ומפרטים כי החזירו לעו"ד כפיר גזי סך של 23,013 ₪ על דרך של קיזוז החשבונית עבור עבודות השיפוץ בביתו וסך של 25,000 ש"ח במזומן בפגישה במסעדה.

הנתבעים מציינם בהודעת צד ג' כי קיימו פגישה עם התובע ושיחתם הוקלטה. מתמליל הקלטת עולה כי התובע העביר לעו"ד גזי ולמר ברקול כסף לצורך רכישת מקרקעין. עיסקת המקרקעין בוטלה והוצע לתובע על ידי עו"ד גזי לגבות את הכסף מהנתבעים. עו"ד גזי אף המציא לו את המסמכים המתאימים שצורפו על ידי התובע לכתב התביעה. התובע הסביר באותה פגישה, כעולה מהתמליל, כי מסמכי עיסקת המקרקעין שלא בוצעה הושמדו ועל כן הסכים להצעה לפעול כנגד הנתבעים.
לטענת הנתבעים עיסקת ההלוואה נערכה בינם לבין עו"ד גזי אשר קשר יחד עם מר ברקול לגרום להם לשלם עבור מוצרי החשמל של מר ברקול ולמסור לידיו סכום נוסף של 5,000 ₪ מתוך כוונה לקחת את הכסף ולא להשיבו לנתבעים ועל כן יש לחייב את עו"ד גזי לשלם לנתבעים את מלוא החלק ששולם למר ברקול בסך של 29,000 ₪.
עו"ד כפיר גזי החתים את הנתבעים על החלק תוך שהוא פועל למלא את החסר כראות עיניו ללא ידיעתם וללא הסכמתם ועל כן יש לחייבו במלוא הסכום אשר יושת על הנתבעים אם יושת.
עו"ד גזי קיבל לידיו כסף מזומן ועבודות שיפוצים בסכום כולל של 49,000 ₪ וסכום זה יש להשית על עו"ד גזי.

עו"ד גזי בכתב הגנתו מאשר את גירסת התובע. לטענתו פנה אליו הנתבע 1 בשלהי 95 בשל מצוקה כספית בה היה שרוי, ולא משום שחפץ להשקיע בנכס מקרקעין. הנתבעים חתמו על ההתחייבות לאחר שפרטי ההלוואה תנאיה ומועדי ההחזר הוסברו להם. התובע נמצא במשרדו של עו"ד כפיר גזי במעמד החתימה אך היה בחדר סמוך על פי בקשתו.
האישור שצורף לתצהירי הנתבעים ולפיו מאשר עו"ד גזי כי קיבל לידיו מידי הנתבעים סך של 25,000 ₪ במזומן הוא מסמך מזויף.

הדיון
כבר בפתח הדברים ראוי להדגיש כי לא נתתי אמון מלא באף אחת מגרסאות הצדדים ואני סבורה כי כל אחד מהם הציג אמת חלקית.
התובע- לטענת התובע, בתצהירו שהוגש כעדות ראשית, הוא שוכנע על ידי עו"ד כפיר גזי להלוות לנתבעים סך של 20,000$ בריבית חודשית של 4%, כדי לממן הוצאות מכרז בו זכו הנתבעים. לגירסת התובע הוא הביא את הסכום במזומן למשרדו של עו"ד גזי בתוך שקית ניר של בנק בינלאומי והוא מסר אותו לידי עו"ד גזי כשבחדר השני המתינו הנתבעים. לאחר מספר ימים קיבל לידיו את ההתחייבות ושיק הבטחון.
בחקירתו טען התובע כי שיק הבטחון נמסר לו על ידי עו"ד גזי רק כעבור חודש או חודשיים כשהנתבעים לא החזירו את ההלוואה אותה היו צריכים להחזיר.

לאחר הגשת התביעה נפגש התובע עם הנתבעים והשיחה הוקלטה. הקלטת והתמליל הוגשו כראיה בתיק.
מתוך התמליל עולה כי עו"ד גזי ומר ברקול היו חייבים לתובע 20,000$ בעקבות עיסקת מקרקעין והם הציעו לו לקבל את הסכום מידי הנתבעים. לצורך כך נערך ונחתם כתב ההתחייבות ואף נמסר שיק הבטחון.
אני סבורה כי הגירסה אותה הציג התובע במהלך השיחה שהוקלטה היא גירסה נכונה ככל שהדבר נוגע לדרך יצירת החוב. התובע לא מסר לידי עו"ד גזי 20,000$ על מנת שישמשו כהלוואה לנתבעים (התובע העיד על עצמו כי אינו נוהג להלוות כספים ואינו נוהג לקחת ריבית). התובע ביקש לקבל חזרה את כספי עיסקת המקרקעין שלא יצאה אל הפועל. הדרך אותה הציעו לו עו"ד גזי ומר ברקול, כפי הנראה נראתה לתובע כדרך בטוחה ומהירה ויתכן שאף רווח נאה בצידה. על פי התמליל אומר התובע לנתבע 2:
"אליהו: תאמין לי שאני לא יודע, אני, הם חייבים לי כסף.
לי אדון גזי ואדון ברקול היו חייבים לי 20,000 דולר, הם אמרו "שאין לנו אנחנו מוכרים את המגרש למישהו אחר"
דורון: .........
אליהו: הם אמרו שהם מוכרים את הנכס למישהו אחר, הבנתי שמכרו את הנכס לאביך, לא יודע אם לא מכרו לו.
..............................
דורון: רגע, וברקול חייב לך 20,000 דולר?
אליהו: היו חייבים לי ... אמרו לי זה השטר וזה הצ'ק וזה הבן אדם, ל- 90 יום... לא זוכר אם 60 יום, 90 יום.
דורון: רגע, עשית עיסקת חלופין על החוב שלהם?
אליהו: כן.
דורון: שאנחנו נשלם? עם ברקול וגזי?
אליהו: לא, עשיתי עיסקת חלופין אתם, אבל אתה ואביך, אני לא יודע אם זה אתה או אחיך.
דורון: כן אני מבין.
אליהו: או אתה או אחיך חתמתם על יפוי כח".

ובהמשך השיחה לאחר שהנתבע 1 מצטרף אליה אומר התובע:
יעקב: הלווית להם כסף?
אליהו: אני עשיתי אתם עיסקה ולא יצאה לפועל.
יעקב: נו?
אליהו: לא יצאה לפועל, הם אמרו לי תוך יומיים שלושה יש מישהו, רוצה לעשות איתם איזה עיסקה. לקחו ממני 20,000 דולר, אז היה קצת יותר מ20,000 דולר, אז הפסדתי כמה שקלים גם כן. ואז הם באים ואומרים לי "יש פה צ'ק של בן אדם זה וזה יעקב לוי ואנחנו נביא לך ... חברת חשמל. מגיע לך כסף?"
הביאו לי שיק חתום נוטריוני, שלך ושל הבן. לא יודע אם הבן הזה או הבן השני..."
(ראה תמליל השיחה עמ' 3-5).
בחקירתו הכחיש התובע כי מסר כסף לעו"ד גזי עבור עיסקת מקרקעין. כשנחקר על דבריו בשיחה שהוקלטה טען כי זו הוקלטה בסמוך לצאתו מבית החולים שעה שלא היה בקו הבריאות.

העובדה שאדם אינו נמצא בקו הבריאות אינה מלמדת כי הדברים אותם הוא אומר אינם אמת. התובע לא טען כי מצבו הנפשי הביא אותו לומר דברים שאינם נכונים. כל טענתו היתה כי השיחה נערכה בסמוך ליציאתו מבית החולים.
התובע לא הכחיש כי הדברים נאמרו על ידו ולא מסר הסבר המניח את הדעת המאפשר ליישב את גירסתו בכתב התביעה ואת דבריו בשיחה שהוקלטה.
מסקנתי היא כי לתובע הגיע סכום של 20,000$ מעו"ד גזי ומברקול מעיסקת המקרקעין שלא יצאה אל הפועל והם הציעו לו כי במקום שהם ישלמו את הכסף הוא יקבל אותו ישירות מהנתבעים. לנוכח שיעור הריבית הגבוה שהיה טמון בהצעה, או לנוכח הרצון לגבות את החוב במסמך (לאחר שה"ה ברקול וגזי טענו באזניו כי מסמכי עיסקת המקרקעין הושמדו) הסכים כנראה התובע להסבת החוב אל הנתבעים תוך שהוא שם מבטחו בעו"ד גזי שדואג, לכאורה, להמציא לידיו ערבויות ובטחונות מספיקים.
מסקנתי זו משתלבת ועולה בקנה אחד עם הסעיף בהתחייבות (סעיף ה') ולפיו מוסרים הנתבעים ייפוי כח נוטריוני לטובת התובע או לפקודתו ובו הם מייפים את כוחם של ה"ה גזי וברקול לחתום על הוראה בלתי חוזרת המיועדת לחברת החשמל, להעביר את כל הכסף שיגיע לנתבעים מחברת החשמל לתובע.
אין כל הסבר אחר לשרבוב שמו של ברקול לייפוי הכח אלא אם יש לו מעורבות כלשהי לחוב אותו חבו עו"ד גזי וברקול לתובע.

הנתבעים- הנתבעים מסרו בבית המשפט שתי גירסאות שונות שאינן מתיישבות זו עם זו. הם לא הצליחו לתת הסבר המניח את הדעת לשוני בגירסאות. הגירסה ולפיה חתמו על שיק על החלק ועל דף ניר ריק מלבד היותה בלתי מתקבלת על הדעת (במיוחד ככל שהיא נוגעת לחתימה על דף ניר ריק) היא גירסה כבושה אותה העלו הנתבעים בשלב מאוחר מבלי שהסבירו את האיחור בהעלאת הגירסה.
אין מחלוקת כי הנתבעים ביקשו וקיבלו הלוואה בסך של 20,000 דולר. אין מחלוקת כי ההלוואה נמסרה לידם מידיו של עו"ד גזי מבלי שהתקיים מפגש ישיר בין התובע לנתבעים. אין מחלוקת כי על פי שתי הגרסאות אותם מסרו הנתבעים הם נותרו חייבים סך של כ- 10,000 ₪ (קרן) מתוך סכום ההלוואה (כשלטענתם חוב זה הוא כלפי עו"ד כפיר גזי).
אינני נותנת אמון בגירסת הנתבעים ולפיה ההלוואה היתה דרושה להם לצורך מימון רכישת מכשירי חשמל לביתו של ברקול. זוהי גירסה חסרת הגיון ומנוגדת לשכל הישר. אם כטענת הנתבעים מכר הנתבע 1 עובר למועד האירועים מגרש וקיבל תמורתו 230,000$, מה צורך היה לבקש מעו"ד גזי הלוואה בסך של 20,000 דולר. הנתבע 1 טען כי באותה עת נתן אמון בברקול ובגרסתו כי בנו אמור להגיע מאוסטרליה ולהביא עמו כסף. הנתבע 1 היה מוכן לבצע את השיפוצים בביתו של ברקול ולעזור לו במימון מוצרי החשמל עד שיגיע בנו מאוסטרליה. מה טעם היה לפנות לעו"ד גזי ולבקש הלוואה אותה יכול הנתבע 1 להעניק לברקול ובפועל ממש אף העניק לו אותה (במיוחד כשהלוואה זו נושאת בצידה רווח נאה של 4% לחודש). זאת ועוד, הטיעון לפיו ברקול חשש שמא יראה בעיני עו"ד גזי כתפרן הוא בלתי הגיוני לחלוטין. כשם שהנתבע 1 האמין לברקול שבנו עומד להגיע ארצה ולהביא עמו את הכסף הדרוש לו לשיפוץ וכשם שברקול לא חשש שהנתבע 1 יחשוב אותו לתפרן, יש להניח כי ניתן היה להציג את אותה גירסה לעו"ד גזי.

לענין כתב ההתחייבות הוגשה חוות דעתו של הגרפולוג מר פנחס ז'ק. על פי חוות דעתו ניתן לקבוע "בוודאות כמעט מוחלטת" כי החתימות של מר יעקב לוי ודורון לוי בוצעו לאחר שכתב ההתחייבות כבר הודפס.
מר פנחס ז'ק נחקר על חוות דעתו, היא לא נסתרה ואף לא הוצגה חוות דעת נגדית.
מסקנות חוות הדעת מצטרפות ותומכות במסקנתי ולפיה כתב ההתחייבות נחתם על ידי הנתבעים לאחר שהודפס.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעים קיבלו מידיו של עו"ד גזי הלוואה על סך של 20,000$ וחתמו באותו מעמד על ההתחייבות. אני קובעת כי הנתבעים ידעו את זהות המלווה את תנאי ההלוואה ומועדי ההחזר. הנתבעים ידעו כי ההחזר יצטרך להתבצע לידיו של התובע ואף ערבו לשיק בטחון שנמשך על ידי החברה של הנתבע 1.

עו"ד כפיר גזי- לטענת עו"ד גזי הוא שימש בתפקיד "מתווך" בלבד בין שני ידידיו הטובים התובע והנתבע 1. הוא מאשר כי כתב ההתחייבות נערך על ידו ובמשרדו וכי כתב ההתחייבות נחתם במעמד מסירת ההלוואה לידי הנתבעים.
עו"ד גזי מכחיש כי קיבל מידי הנתבעים סך של 25,000 ₪ ומכחיש כי חתם על אישור המאשר כי קיבל סך של 25,000 ₪.
לתצהיר הנתבע 2 צורף צילום של האישור האמור כאשר לטענת הנתבע 2 המקור נשאר בידי עו"ד גזי ובידיו נותר רק צילום.
הגרפולוג מר פנחס ז'ק התבקש לבחון את האישור האמור והגיע למסקנה כי החתימה בתחתית האישור היא חתימתו של עו"ד גזי אך בטכנולוגיות של היום ניתן להשתיל כצילום חתימה וחותמת על דף ניר חלק מבלי להשאיר עליו סימני טלאי.
עדות זו היא כמובן עדות סברה.
העובדה שהנתבעים מסרו חלק מתשלום החוב לידי עו"ד גזי מתיישבת עם הדרך בה ניטלה ההלוואה. כזכור לא היה מפגש פנים אל פנים בין הנתבעים לבין התובע. בכתב ההתחייבות לא מופיעים פרטיו של התובע (למעט שמו) ולפיכך לא יכלו הנתבעים לשלם את החוב לידי התובע ונזקקו לעזרתו של עו"ד כפיר גזי.
עו"ד כפיר גזי היה "אדריכל" העיסקה הסיבובית והציג עצמו כידידם של שני הצדדים. לנוכח העובדה שהגעתי למסקנה כי הכסף שנמסר לנתבעים לא היה כסף מזומן שהובא על ידי התובע למשרדו של עו"ד כפיר גזי, אלא כסף שהיה על עו"ד כפיר גזי להחזיר לתובע ובמקום זה הציע לו להלוותו לנתבעים, בהכרח המסקנה היא כי הצגת הדברים על ידי עו"ד כפיר גזי בכתב ההתחייבות ובעדות בבית המשפט
אינה תואמת את המציאות.
התרשמתי כי לא רק בנקודה זו אין לתת אמון בעדותו של עו"ד כפיר גזי. עו"ד גזי לא הצליח לספק תשובות לשאלות תמוהות שהתעוררו ואשר לכאורה היה עליו לספק להם תשובות מניחות את הדעת.
עו"ד גזי העיד כי הנתבע 1 היה ידוע כאדם קשה בהחזר חובות. לא ברור מדוע פנה עו"ד גזי לידידו, התובע, ויעץ לו להלוות כסף לאדם שידוע כ"קשה בהחזר חובות".
על פי העדויות לא קיבל עו"ד גזי שכר טרחה עבור פעולת התווך והמסמכים המשפטיים שערך, עובדה תמוהה כשלעצמה.
עו"ד גזי העיד כי התובע אמר לו שאם תוחזר ההלוואה במועד לא ידרוש ריבית תמורתה. דבר זה לא קיבל ביטוי בכתב ההתחייבות. תשובתו של עו"ד גזי כי הדבר לא קיבל ביטוי בכתב ההתחיייבות משום שהוא צריך לדאוג לשני הצדדים רחוקה מלהניח את הדעת. מאידך האמור עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע ולפיה כתב ההתחייבות לא נמסר לידיו במעמד החתימה עליו, ולפיכך יש להניח כי באותו מועד לא ידע התובע שכתב ההתחייבות לא נוסח בהתאם להנחיותיו.
עובדה זו מסבירה את הצורך בעיסקה הסיבובית שנעשתה בדרך בה נעשתה.
מסקנתי היא, איפוא, שעו"ד גזי קיבל לידיו סך של 25,000 ₪ כחלק מהחזר ההלוואה שניתנה לנתבעים אך לא העביר סכום זה לידיהם.
באשר לטענת הקיזוז אותה העלו הנתבעים, מאחר והגעתי למסקנה כי ההלוואה התבצעה בין התובע לנתבעים כעולה מכתב ההתחייבות, ולא בין עו"ד גזי לנתבעים אזי אין מקום לטענת קיזוז.

סוף דבר
אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את סכום התביעה בסך של 259,584 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪ בצרוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
עו"ד גזי ישפה את הנתבעים בסך של 25,000 ₪, כשסכום זה נושא ריבית חודשית בשעור של 4% מיום העמדת ההלוואה 31.12.95 ועד ליום הגשת התביעה, וממועד זה ישא הסכום שיתקבל הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל. כמו כן ישפה עו"ד גזי את הנתבעים בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪ בצרוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום כ"ג בניסן, תשס"ד (14 באפריל 2004) בהעדר הצדדים.
ז. בוסתן
, שופטת








א בית משפט שלום 2584/00 אליהו יוסף נ' לוי יעקב, לוי דורון (פורסם ב-ֽ 14/04/2004)