פסקי דין על גדעון גדות | פסקי דין על אליצור גורן | פסקי דין על רחל גואטה | פסקי דין על מפעל הפיס | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה |

5778/04 בשא     04/04/2004




בשא 5778/04 גדעון גדות ,אליצור גורן ,רחל גואטה נ' מפעל הפיס ,היועץ המשפטי לממשלה




1
בתי הדין לעבודה
בש"א 5778/04
בש"א 2971/04
בש"א 2492/04
בית הדין האזורי לעבודה - תל-אביב-יפו
04/04/2004

כב' השופטת ו. וירט-ליבנה

גב' גילה גרזון
מר דוד רג'ואן

בפני
:
נציג ציבור:
נציג ציבור:

1. 1. גדעון גדות
- ע"י ב"כ עו"ד חיים ברנזון
2. 2. אליצור גורן
- ע"י ב"כ עו"ד אריאל שמר

3. 3. רחל גואטה
- ע"י ב"כ עו"ד אלי בן-טובים

בעניין:
המבקשים
נ ג ד
1. 1. מפעל הפיס
- ע"י ב"כ עו"ד אלי זוהר

2. 2. היועץ המשפטי לממשלה
- ע"י עו"ד דני גולדברג
(פרקליטות המדינה)

המשיבים
החלטה

1. בפני
נו שלוש בקשות להורות על עיכוב ביצועו של

פסק דין
שניתן בעניינם של שלושת המבקשים, ביום 26.11.03 (להלן - "פסק הדין").

2.

פסק דין
זה נסב על תביעתו של מפעל הפיס
נגד השלושה, שתפקדו בארגון בתפקידים בכירים: גדעון גדות
(להלן: "גדות" או "המבקש 1") כיו"ר הדירקטוריון של מפעל הפיס
, אליצור גורן
(להלן: "גורן" או "המבקש 2") כמנכ"ל הארגון, ורחל גואטה
(להלן: "גואטה" או "המבקשת 3"), כסמנכ"לית.

3. עם פרישתם של השלושה ממפעל הפיס
, זכו הם לתנאי פרישה שנקבעו בהסכמים שנחתמו עימם בעבר. בפסק הדין נקבע כי פורמלית, ההחלטות לגבי חבילות תנאי הפרישה שהוענקו לשלושה, התקבלו כדין. עם זאת, עמדת מפעל הפיס
והיועץ המשפטי לממשלה
- ועל כך תובענתם - היתה כי אותם תנאי פרישה חרגו מגבולות תקנת הציבור, בהתחשב באופיו ובמטרותיו של מפעל הפיס
.

4. עמדה זו התקבלה ע"י בית הדין לאחר סקירת המצב העובדתי והמשפטי, שהביאתנו למסקנה לפיה מפעל הפיס
הינו גוף דו מהותי: "כסותו חברה פרטית, ומהותו - ציבורית".

5. משנקבע כך, מצאנו כי יש הצדקה להחלת כללי המשפט המנהלי על מפעל הפיס
; ומשנמצא כי תנאי הפרישה של המבקשים חרגו מגבולות תקנת הציבור ומכל קנה מידה המקובל במשק הישראלי לגבי גופים הדומים למפעל הפיס
, והיו בלתי סבירים באורח קיצוני, הורינו על ביטול חלק מן התנאים שהוענקו להם.

6. להלן נפרט בקצרה את שנפסק לגבי כל אחד מן המבקשים.

7. גדעון גדות
מונה בשנת 1981 ע"י שר האוצר לכהן כיו"ר הדירקטוריון של מפעל הפיס
. בשנת 1984 נבחר כחבר כנסת מטעם מפלגת הליכוד, ובמקביל לכהונתו כח"כ, הוארך גם מינויו בתפקיד יו"ר הדירקטוריון. בשנת 1992 פרש גדות מפעילותו כח"כ וחזר להיות יו"ר דירקטוריון פעיל, עד פרישתו ממפעל הפיס
בשנת 1996, בגיל 55 שנים.

8. עם פרישתו, זכה גדות לתנאים הבאים:
א. פנסיה בגובה 70%, שחושבה על פי משכורת קובעת של 57,663 ₪, הצמודה למדד המחירים לצרכן.
ב. פיצויים עבור 15 שנים, בסך 874,517 ₪.
ג. פדיון חופשה בסך 313,028 ₪, ופדיון ימי מחלה בסך 157,888 ₪.
ובסה"כ קיבל גדות סכום של 1,345,433 ₪, נכון ליום פרישתו (שנת 1996) בתוספת הפנסיה החודשית.

9. אליצור גורן
החל עבודתו במפעל הפיס
בשנת 1975 כסמנכ"ל, לאחר שנבחר לתפקיד ע"י ועדת בחירה מיוחדת שנקבעה ע"י דירקטוריון מפעל הפיס
. בשנת 1978 מונה גורן לתפקיד מנכ"ל מפעל הפיס
, והוא שימש בתפקיד זה עד לפרישתו בגיל 65, בשנת 1994.

10. עם פרישתו, זכה גורן לתנאים הבאים:
א. פנסיה בגובה 70%, שחושבה על פי משכורת קובעת של 49,687 ₪, הצמודה למדד המחירים לצרכן.
ב. פיצויים בסך 973,037 ₪.
ג. פדיון חופשה בסך 238,970 ₪, ופדיון ימי מחלה בסך 312,318 ₪.
ובסה"כ קיבל גורן סכום של 1,524,325 ₪, נכון ליום פרישתו (שנת 1994) בתוספת הפנסיה החודשית.
11. רחל גואטה
החלה עבודתה במפעל הפיס
בשנת 1981, כמזכירתו של גדות, אותו הכירה היכרות קודמת. במהלך השנים, מונתה גואטה למזכירת החברה ולסמנכ"לית שיווק. בשנת 1996, סמוך מאוד לפרישתו של גדות ממפעל הפיס
, התפטרה אף גואטה מעבודתה, והיא בת 38 שנים.

12. עם התפטרותה, זכתה גואטה לתנאים הבאים:
א. פנסיה חודשית החל ממועד התפטרותה, בגובה 44%, שחושבה עפ"י משכורת קובעת של 41,188 ₪, הצמודה למדד המחירים לצרכן.
ב. פיצויים בסך למעלה מ-607,000 ₪.
ג. פדיון חופשה בסך 456,991 ₪, ופדיון ימי מחלה בסך 220,650 ₪.
בסה"כ קיבלה גואטה סכום של 1,285,164₪, נכון ליום פרישתה (שנת 1996) בתוספת הפנסיה החודשית.

13. משהתקבלה, כאמור, העמדה לפיה הסכמי פרישה אלה נוגדים את תקנת הציבור, החלטנו בפסק הדין כי יש להעמיד את תנאי הפרישה של הנתבעים על השיעורים הבאים:
א. גדעון גדות
-
שיעור הפנסיה הכולל של גדות הופחת מ-70% ל-35%, עבור משכורת קובעת של 34,567 ₪, במקום 57,663 ₪. כך, נקבע כי סך הפנסיה לגדות, בערכי מועד פרישתו, יעמוד על 12,098 ₪, במקום 40,364 ₪.
משכך, הוטל על גדות להשיב למפעל הפיס
את הפרשי תשלומי הפנסיה החל ממועד פרישתו, בין הסכום שנקבע לעיל ובין הסכום ששולם לו בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
כן הוטל עליו להשיב למפעל הפיס
את פיצויי הפיטורים ששולמו לו, בסך 874,517 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ולשאת בהוצאות המשפט של התובעים, בסך 35,000 ₪.

ב. אליצור גורן
-
שיעור הפנסיה הכולל של גורן הושאר על 70%, אך חושב עבור משכורת כוללת של 39,557 ₪, במקום 49,687 ₪. כך, נקבע כי סך הפנסיה לגורן, נכון ליום הגשת התביעה, יעמוד על 27,690 ₪, במקום 46,184 ₪.
משכך, הוטל על גורן להשיב למפעל הפיס
את הפרשי תשלומי הפנסיה החל ממועד הגשת התביעה, בין הסכום שנקבע לעיל ובין הסכום ששולם לו בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
כן הוטל עליו להשיב למפעל הפיס
את פיצויי הפיטורים ששולמו לו, בסך 973,037 ₪, ולשאת בהוצאות המשפט של התובעים, בסך 35,000 ₪.

ג. רחל גואטה
-
המשכורת הקובעת של גואטה הועמדה על 24,691 ₪, במקום 41,188 ₪, ובפני
ה הועמדו שתי אפשרויות, לבחירתה:
i. הקפאת זכויותיה הפנסיוניות - כך שתעמוד לה הזכות לקבל פנסיה ממפעל הפיס
בגיל 60, לפי המשכורת הקובעת שנקבעה ע"י ביה"ד, ובשיעור של 3% לכל שנת עבודה. במקרה שתבחר באפשרות זו, על גואטה יהיה להשיב למפעל הפיס
את פיצויי הפיטורים ששולמו לה, בסך 626,113 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום קבלת התשלום. כן יהיה עליה להשיב למפעל הפיס
את כל הסכומים שקיבלה כפנסיה בצירוף ריבית והצמדה.
ii. האפשרות השנייה שהועמדה בפני
גואטה, היתה קבלת פיצויי פיטורים בגובה 150%, לפי המשכורת הקובעת שנקבעה ע"י ביה"ד, ובסה"כ - 546,288 ₪. במקרה של בחירה באפשרות זו, יהיה על גואטה להשיב למפעל הפיס
את כל הסכומים שקיבלה כפנסיה, בצירוף ריבית והצמדה ממועד קבלתם. כן יהיה עליה להשיב את ההפרש בין פיצויי הפיטורים שקיבלה בפועל, ובין פיצויי הפיטורים שחושבו עפ"י המשכורת הקובעת לעיל - השבת סכום של 79,825 ₪.
בנוסף לאלה, הוטלו על גואטה הוצאות המשפט של הנתבעים, בסך 35,000 ₪.

14. את עיכוב ביצועו - החלקי - של

פסק דין
זה ביקשו השלושה.
יש לציין כי הסכומים אותם חוייבו המבקשים להשיב למפעל הפיס
, מחושבים לפי ערכי הברוטו שלהם, כך שהסכומים האמיתיים שעליהם להשיב הם כמחצית מהם וזאת לאור העובדה שיהיו זכאים להחזרי המס ותשלומי החובה נוספים ששילמו בגינם.

בקשתו של גדות לעיכוב ביצועו של פסק הדין
15. בקשתו של גדות נחלקה לשניים:
א. בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין בחלקו הרטרואקטיבי, כלומר בכל הנוגע להשבת פיצויי הפיטורים והפרשי הקיצבה בגין העבר.
ב. בקשה לעיכוב ביצועו, באופן חלקי, של פסק הדין לגבי גובה הגימלה השוטפת המגיעה לגדות ממועד פסק הדין ואילך.

16. גדות סמך בקשתו על כך שהוגש ערעור מטעמו לביה"ד הארצי, ועל כך שסיכוייו של ערעור זה להתקבל טובים, עד כדי שעתיד ביה"ד הארצי להתערב "בכל או במרבית פסק דינו של ביה"ד הנכבד", כאמור בבקשה. טענות ערעורו בתמצית הן:
א. פסק הדין מהווה תקדים בכך שהוא מתערב למפרע בהסכם פרישה של גמלאי, מטעמי תקנת הציבור.
ב. בית הדין הפעיל שיקול דעתו השיפוטי בסוגיה עקרונית פרוצה לרווחה - היא סוגיית "תקנת הציבור".
ג. בפסק הדין ישנה שורה של קביעות רטרואקטיביות חריפות, שיצרו מציאות משפטית חדשה לגמרי, ובהן: הקביעה כי מפעל הפיס
הוא גוף דו-מהותי, קביעה הבאה אף בניגוד לעמדת העקבית של מפעל הפיס
עצמו; וקביעה כי על מפעל הפיס
חלות מגבלות מכוח המשפט הציבורי.
ד. מכוח קביעות אלו, העניק בית הדין סעדים רטרואקטיביים, שיש בהם כדי להשליך על מעמדו של מפעל הפיס
ושל צדדים שלישיים, כגון עובדים אחרים או עובדים לשעבר של מפעל הפיס
.
ה. מעבר לכך, כך נטען בערעור, ההתערבות החריפה בתנאי הפרישה של גדות, למפרע, פגעה בחופש החוזים, באינטרס ההסתמכות של מר גדות, ובקניינו, והתערבות זו באה בשם מושגים אמורפיים "כתקנת הציבור" וה"צדק".
ו. לטיעונים משפטיים אלו, נוספו גם טענות לפיהן קביעותיו העובדתיות של ביה"ד שגויות וממוטטות את "קומת המסד" של פסק הדין, בלשונו של המבקש 1.
ז. גדות הוסיף גם כי בחודש פברואר 2004 התפרסם דו"ח הממונה על השכר בנוגע להוצאות שכר בשירות המדינה, לשנת 2002. דו"ח זה, שלא עמד בפני
ביה"ד עת קיבל החלטתו, מגביר, לדעת גדות, את סיכויי ערעורו, לאור רמות השכר הגבוהות הנהוגות בשירות המדינה עפ"י הדו"ח, והן גבוהות אף משכרו שלו, ערב מתן פסק הדין.
17. לאור כל אלה, סבור גדות כי סיכויי ערעורו להתקבל טובים מאוד. לנימוקו זה צירף שיקול נוסף הנלקח בחשבון ע"י ביה"ד בבואו להחליט בבקשת עיכוב ביצוע, והוא מאזן הנוחות בין הצדדים - למי ייגרם נזק רב יותר אם יעוכב ביצועו של פסק הדין, או אם יוחלט שלא לעכבו.
18. גדות סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, באשר הכספים ששולמו לו בעבר ע"י מפעל הפיס
נצרכו על ידו, ולצורך השבתם יהיה עליו לממש נכסים, הליך אשר יפגע בו באופן בלתי הפיך. מנגד, כך הוא טוען, מפעל הפיס
הוא גוף בעל אורך נשימה כספי, שאינו בר השוואה לזה שלו.
19. גדות תיאר בתצהירו את אותו "נזק בלתי הפיך" שייגרם לו, באומרו כי אם ייאלץ לבצע את פסק הדין באופן מיידי, יהיה חייב לממש את הדירה היחידה בה הוא גר, ואת הרכב היחיד בו הוא נוהג; את דירותיהם של שלושת ילדיו, אותן רכש עבורם והן עדיין רשומות על שמו; וכן ייאלץ לפדות את חסכונותיו, המשמשים בטוחות לבנק לגבי עסק הנמצא בבעלותו - ואם יפדה חסכונותיו, ייהרס עסקו.

20. מטעמים אלו ביקש גדות את עיכוב ביצועו של פסק הדין, והציע, בצמוד לבקשתו, בטוחות למפעל הפיס
לשם ביצוע הפסק, לו יפסיד בערעורו. והבטוחות הן אלו:
א. מתוך הסכומים שנצטווה גדות להשיב למפעל הפיס
, סכומים שכבר שולמו לו בעבר, ניכה מפעל הפיס
במקור מסים ותשלומי חובה. תשלומים אלו שנוכו מובטחים למפעל הפיס
בקופת מס ההכנסה והמוסד לביטוח לאומי, ולפי חוות דעת שהגיש גדות, המדובר בסך של 2,687,325 ₪.
ב. בנוסף, פסק הדין לא ביטל את חבותו של מפעל הפיס
לשלם לגדות קצבה חודשית, אלא רק הפחית שיעורה של קצבה זו. חוות דעת שהוגשה ע"י גדות, העמידה שוויה האקטוארי של קצבה מופחתת זו על 3,170,081 ₪.

21. מכיוון שלאחר מתן פסק הדין, העריך מפעל הפיס
את חובו של גדות בגין השבת הסכומים שהוטלו עליו בכ-5,429,999 ₪, ומבלי שהודה גדות בנכונות סכום זה, טען גדות כי שווי הבטוחות שהציע למפעל הפיס
, במידה ולא יצליח בערעורו, אף עולה על הסכום שנקב המפעל עצמו.
22. מעבר לעיכוב הביצוע של חלקו הרטרואקטיבי של פסק הדין, ביקש גדות גם כי יעוכב, באופן חלקי, חלקו של פסק הדין הצופה פני עתיד: גדות ציין כי הפגיעה בגמלתו העתידית, עפ"י פסק הדין, היתה בהיקף של 70% מהפנסיה השוטפת שאמור היה לקבל. הוא ביקש כי ביה"ד יעכב את ביצועו של פסק הדין באופן חלקי וסביר יותר, כך שקצבתו החודשית תועמד על מחצית מהקצבה, במקום על 30% מהקצבה.

בקשת עיכוב הביצוע של גורן
23. בקשתו של גורן נפתחה אף היא בהודעה על הגשת ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי. חלק ניכר מערעור זה נסב על כך שעניינו של גורן "נכרך" שלא כדין, כטענתו, וללא הצדקה עניינית, עם עניינם של גדות וגואטה. טעמי ערעורו הם, בקצרה, כדלקמן:
א. ישנם הבדלים מהותיים בין גורן מחד, ובין גדות וגואטה מאידך, בכל הנוגע לאופן מינוים למפעל הפיס
, למספר שנות עבודתם, לתנאים להם היו זכאים כתוצאה מכך, ולאינטרס ההסתמכות שלהם - ובית הדין טעה בכך שכרך אותו עם גדות וגואטה, ולא קיים דיון בשאלות ובעובדות הייחודיות לו.
ב. בנוסף, אף גורן העלה בערערורו טענות באשר להתערבות הרטרואקטיבית של בית הדין בתוכנם של הסכמי הפרישה שלו, מכוח מושג עמום כ"תקנת הציבור" - שלא ראוי היה לעשות בו שימוש כה נרחב, כך לדעת גורן, הן במישור הכללי והן ביישום המושג ביחס אליו-עצמו.

24. לאור אלה, סבור גורן כי סיכוייו בערעור הם טובים ביותר, ולכל הפחות, שאין המדובר בערעור שהוא "משולל יסוד".

25. ובנוגע למאזן הנוחות, סבור גורן כי מאזן זה נוטה לטובתו, וכי גם כאן ישנם טעמים המבדילים עניינו מזה של שני המבקשים האחרים:
א. גורן הוא כיום בן למעלה מ-74 שנים, הוא אינו עובד מאז פרישתו ממפעל הפיס
, בניגוד למבקשים 1 ו-3, ומצבו הרפואי אינו טוב.
ב. גורן תלוי בפנסיה שהוא מקבל ממפעל הפיס
, לפרנסתו ולפרנסת משפחתו.
ג. יתרה מזו, מאז פרישתו ממפעל הפיס
, הסתמך גורן על תנאי פרישתו וניצל את כספו תוך שהוא נוטל על עצמו התחייבויות כספיות לעתיד: רכישת דירות לילדיו ומימון לימודיהם האקדמאיים. התחייבויות אלו ניטלו ע"י גורן עוד טרם הגשת התביעה.
ד. לטענת גורן, ייגרם לו ולמשפחתו נזק כלכלי בלתי הפיך אם יחויב להשיב למפעל הפיס
את הסכום שהוערך ע"י מפעל הפיס
(ומבלי שגורן הודה בו) בכ-3.4 מיליון ₪. סכום כסף בסך כזה אינו מצוי בידו, ואם יהיה עליו לגייס סכום זה לאלתר, ייאלץ למכור את ביתו ואת בתיהם של ילדיו, ולהפר התחייבויות שנטל על עצמו.
ה. מן העבר השני של מאזן הנוחות, למפעל הפיס
לא ייגרם כל נזק במידה ובית הדין ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע: הכספים אותם הצטווה גורן להשיב הינם כספים שמפעל הפיס
שילם, ואמור היה להמשיך לשלם עפ"י ההסכמים.

26. לאור כל אלה, ביקש גורן את עיכוב ביצוע פסק הדין.

27. גורן הציע להעמיד כבטוחות לטובת מפעל הפיס
, את אותן שתי בטוחות שהוצעו ע"י גדות:
א. כמחצית מן הסכום אותו אמור הוא להשיב למפעל הפיס
מצויה בידי רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי.
ב. ובנוסף לכך, פסק הדין הותיר עדיין לגורן זכאות לגימלה כלשהי, גם אם מופחתת, ממפעל הפיס
. מגמלה זו, לטענתו של גורן, יוכל מפעל הפיס
לקזז חובו העתידי, אם יפסיד בערעורו.

28. עמדתו של גורן הינה כי די בכספים קיימים ועתידיים אלו, כדי להבטיח את ביצוע תשלום פסק הדין; אולם מבלי לגרוע מעמדה זו, הרי שבמידה וימצא ביה"ד לנכון להורות על כך, יעמיד גורן כבטוחה להבטחת חובו של מפעל הפיס
גם את בית מגוריו, ע"י רישום משכנתא שנייה על הנכס, בתנאי שמפעל הפיס
יישא בהוצאות רישום המשכנתא (שוויו של הבית הוערך ע"י גורן בלמעלה מחצי מיליון דולר, ורשומה עליו משכנתא בסך כ-90,000 דולר).

בקשת עיכוב הביצוע של רחל גואטה

29. אף גואטה הגישה, במקביל לבקשתה לעכב את ביצוע פסק הדין, ערעור לביה"ד הארצי. בערעורה תקפה את החלתן הרטרואקטיבית של קביעות ביה"ד בנוגע להיות מפעל הפיס
גוף דו מהותי. לטענתה, תוצאות אלו של פסק הדין בנוגע לתנאי פרישתה הינן קיצוניות, מוטעות וגורמות לה עוול שלא כדין, על אף שתנאי פרישה אלה נקבעו ואושרו כדין, ועל אף שהסתמכה עליהם.

30. בנסיבות אלו, לאור חדשנות הסוגיה שנדונה בפסק הדין ותוצאותיה הקשות, ובהצטרף נימוקים נוספים (שהופיעו גם בהודעות הערעור של שני המבקשים האחרים, ואין מקום לחזור עליהם שוב), סבורה גואטה שקיים סיכוי ממשי ומבוסס שביה"ד הארצי יתערב במסקנות בית דין זה.
31. גואטה גם פירטה בבקשת עיכוב הביצוע את הנזקים הבלתי הפיכים שיגרמו לה אם תיאלץ לבצע את פסק הדין לאלתר:
א. בהתאם למכתב שנשלח לגואטה ממפעל הפיס
, עומדים הסכומים שעליה להשיב לו, על למעלה מ-3.5 מיליון ₪ לפי החלופה הראשונה שבפסק הדין, או על למעלה מ-2.5 מיליון ₪ לפי החלופה השנייה.
ב. גואטה, שהסתמכה על תנאי הפרישה שהוקנו לה, נטלה על עצמה התחייבויות כלכליות ארוכות טווח, ובכלל זה רכשה נכסים (דירת מגוריה בהוד השרון, דירה נוספת בהוד השרון ומגרש ברעננה, שרכשה בשיתוף עם אחותה), וגם דחתה הצעות עבודה שהוצעו לה, ובחרה בעבודה שאינה מניבה הכנסה רציפה אלא ציפיות לרווחים עתידיים.
ג. בנוסף לכך, חלק ניכר מן הסכומים ששולמו לגואטה בהתאם להסכמי הפרישה שלה, נצרכו על ידה ושולמו עבור טיפולים רפואיים שעברה, לאחריהם ילדה בן.
ד. גואטה טענה, שגימלתה החודשית ממפעל הפיס
היתה מקור הכנסתה היחיד, ובהצטרף נסיבותיה האישיות - היותה אם חד-הורית לבנה הפעוט - תוצאתו של פסק הדין קשה במיוחד עבורה: פסק הדין שמט את הכנסתה החודשית הקבועה, ואף מאלץ אותה להשיב כספים שכבר קיבלה. לצורך מימוש פסק הדין, תיאלץ גואטה לממש את הנכסים שרכשה, לרבות דירת מגוריה.
ה. בנוסף, כך סבורה גואטה, ביצוע החזרים מצידה למפעל הפיס
כרוך בחישובי מס מסובכים ובהחזרים רטרואקטיביים מאת רשויות המס - בנסיבות אלו, ובהתחשב בפרק הזמן הארוך בו שולמו לה התשלומים (למעלה משבע שנים), אין מקום לביצוע הליך שכזה, כל עוד לא ניתן

פסק דין
חלוט בעניין, וכל עוד קיים חשש שמא אם תצליח גואטה בערעורה, לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור.

32. מעברו השני של מאזן הנוחות, טענה גואטה כי למפעל הפיס
לא ייגרם כל נזק מעיכוב הביצוע של חלקו הרטרואקטיבי של פסק הדין, מה גם שאין כל חשש, לטענתה, כי לא יוכל להיפרע ממנה לו תפסיד בערעור.

33. לאור כל האמור, הביעה גואטה עמדתה לפיה ראוי לעכב את פסק הדין, ואף ללא הפקדת ערבויות כלשהן מצידה. לחלופין, הציעה גם היא כבטוחה את הסכומים שנוכו במקור מתשלומים ששילם לה מפעל הפיס
בעבר, אשר הם - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שהם נושאים - מהווים בטוחה שגובהה כמחצית מהסכומים שהשבתם נדרשת. לחלופין, ולמצער - בנוסף, הציעה גואטה להטיל שיעבוד על דירתה בהוד השרון ו/או על החלקה במגרש ברעננה, וכן לרשום עיקול על רכבה.
עמדתו של מפעל הפיס
(להלן גם:"המשיב 1")
34. מפעל הפיס
ביקש את בית הדין ללכת בדרך הכלל, והיא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים, במיוחד כשהמדובר בחיוב כספי, וגם אם מצבו הכספי של המבקש קשה - עובדה שכלל לא הוכחה, לדעתו, בעניינם של המבקשים.

35. באשר לסיכויי המבקשים בערעוריהם, עמד מפעל הפיס
על כך שפסק הדין הינו מקיף ויסודי, כאשר רבות מקביעותיו הינן עובדתיות, ובכגון אלה לא יתערב ביה"ד הארצי. הקביעות המשפטיות שבפסק הדין מבוססות לכל אורכו, כך שלדעת המשיב 1 נראה על פניו כי סיכויי הערעור אינם גדולים.

36. באשר לטענות נגד החלת פסק הדין באופן רטרואקטיבי, טען המשיב 1 כי תנאי הפרישה של המבקשים היו כה חריגים ובלתי סבירים, שהקביעה לגבי ההחלה הרטרואקטיבית של פסק הדין תימצא נכונה וסבירה ע"י ביה"ד הארצי. ומכל מקום, שלושת המבקשים צריכים היו להיערך בזמן הגשת התביעה נגדם לתוצאתו אפשרית של פסק הדין, בתביעה בה נאמר שתנאי פרישתם נוגדים את תקנת הציבור.

37. המשיב 1 ביקש להדגיש, כתגובה לטיעון המבקשים כי איזון האינטרסים מצדיק עיכוב ביצועו של פסק הדין, כי החריג היחיד המצדיק עיכוב ביצועו של

פסק דין
כספי, הוא החשש שבמקרה של זכייה בערעור, יהא זה מן הנמנע, או קשה, להחזיר את המצב לקדמותו, או שביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק בלתי ניתן לתיקון.
38. שני הקריטריונים הללו אינם מתקיימים במקרה זה, לעמדת מפעל הפיס
. ראשית, חוסנו של מפעל הפיס
ומעמדו במשק ידועים, ואף המבקשים לא העלו טענה כי לא יוכלו להיפרע ממנו במידה וערעורם יתקבל; ושנית, הנזק שעלול להגרם למבקשים לו ימלאו את הוראות פסק הדין כעת, אף אם יממשו נכסים שברשותם, אינו בלתי הפיך - שהרי תמיד יוכלו להיפרע ממפעל הפיס
באם יזכו בערעור. כנטען לעיל, צריכים היו המבקשים להיערך, עם הגשת התביעה נגדם, לכך שייאלצו להחזיר סכומי כסף שקיבלו שלא כדין, ואם במקום לעשות כן, צרכו את כל כספם, כך שכעת אין באפשרותם לפרוע את חובם מבלי לממש נכסים שרכשו, אין להם להלין אלא על עצמם.

39. מפעל הפיס
דחה גם את הבטוחות שהציעו המבקשים. ראשית, לטענתו, המבקשים לא הציגו מסמכים מרשויות המס שיראו כי אכן הסכומים בהם דיברו מצויים בידי רשויות המס, ויוחזרו להם עם השבת הכספים שנצטוו להשיב. ושנית, כספי הגמלה העתידית להם יהיו זכאים המבקשים הינה בטוחה שמחייבת את מפעל הפיס
להתחשב בהערכות על תוחלת החיים של המבקשים, ועל בטוחה מעין זו אין ניתן להסתמך.

40. כל זאת, בצירוף העובדה שהסכומים הנדיבים שקיבלו המבקשים עם פרישתם כבר נצרכו על ידיהם, כך שאין מי שיבטיח שבעתיד תהיה להם היכולת להחזיר את הכספים הללו, הביאו את מפעל הפיס
להתנגד לבקשה לעיכוב הביצוע, ולבקש כי במידה ויעוכב הביצוע, יתנו המבקשים בטחונות של ממש - אחרים מאלה שהוצעו על ידיהם - להבטחת ביצועו העתידי של פסק הדין.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה
(להלן גם: "המשיב 2")
41. היועץ המשפטי לממשלה
הביע אף הוא דעתו כי סיכויי הערעור של שלושת המבקשים אינם גבוהים, וכי אף בכל הנוגע לבחינת מאזן האינטרסים, יוצאים הם כשידם על התחתונה.

42. היועץ המשפטי לממשלה
אף הביע התנגדותו לבטוחות שהציעו המבקשים. לטענתו, מפעל הפיס
אינו יכול לדרוש משלטונות המס את הסכומים שהועברו אליהם כניכוי במקור מפנסיית המבקשים, מבלי שהמבקשים השיבו למפעל הפיס
את החוב הפסוק: רק כשהמבקשים ישלמו את חובם למפעל הפיס
, יהיו הם רשאים לחזור אל שלטונות המס ולדרוש מהם השבת הסכומים שנוכו.

43. ובאשר לאפשרות להיפרע על דרך קיזוז הפנסיה העתידית של המבקשים, לעניין זה אמר היועץ המשפטי לממשלה
כי תשלומי הפנסיה הם תשלומים עתיים המשולמים במשך תקופת חייו של המבקש, כך שמפעל הפיס
יישא בסיכון של העדר אפשרות להיפרע מתשלומי הפנסיה. ובנוסף, אם תהווה הפנסיה - תשלום עתי - מקור יחיד לפרעון החוב הפסוק, ימשיך החוב לצבור הפרשי הצמדה וריבית, ולא יהיה די בפנסיה להבטיח פרעון של החוב במועדו.

44. על כן, ביקש אף ב"כ היועץ המשפטי לממשלה
מביה"ד שלא להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, אך באם יבחר להורות כן, נתבקש להתנות כל עיכוב כזה במתן ערובה מתאימה למפעל הפיס
.
המסגרת המשפטית
45. סמכותו של בית הדין לעבודה לעכב ביצועו של

פסק דין
קבועה בתקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. תקנה זו מחילה גם על הליכים המתקיימים בבית הדין לעבודה את תקנות 466-471 לתקנות סדר הדין האזרחי, בכל הנוגע לעיכוב ביצוע של

פסק דין
או החלטה. והתקנות קובעות כך:
"466. הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.
467. בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו...
469. בית המשפט או הרשם המורה על עיכוב ביצוע רשאי להתנות את העיכוב בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה מתאימה מאת בעל הדין המבקש את העיכוב וקביעת מועד להגשת כתב הערעור או בקשת רשות לערער".

46. האמור בתקנה 466, כפי שנקבע בפסיקה עניפה של בתי המשפט, הינו הכלל לפיו נוהגים, והוא כי מי שזכה בדין זכאי לממש פרי זכייתו מייד עם הינתן פסק הדין המכריז על זכייה זו. לעומת זאת, עיכוב במימוש פרי הזכייה, בדרך של מתן החלטה על עיכוב ביצוע לפי תקנה 467, הוא היוצא מן הכלל.

47. בית המשפט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע של

פסק דין
, יבחר לסטות מדרכו של הכלל רק בהתקיים שני נימוקים המצדיקים זאת, ואלו פורטו בע"א 6146/00 עיריית תל אביב יפו נ' בצלאל (תק-על 2000(3) 2459):
"הכרעה בשאלה זו מחייבת דיון בשני נימוקים: הנימוק הראשון הוא סיכויי הערעור. מאליו מובן, כי כאשר באה בפני
בית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע, והערעור הוא על פניו חסר כל סיכוי, אין טעם למנוע מן התובעים את שזכו לו בדינם...
אם לאחר שבחן בית המשפט את סיכויי הערעור כאמור, הגיע בית המשפט למסקנה, כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת התנאי השני לעיכוב ביצועו של פסק הדין, והוא בחינת הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו. אם הנזק הצפוי למערער, אם לא יעוכב הביצוע, ולאחר מכן יתקבל הערעור, הוא גדול מן הנזק הצפוי למשיב, אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של דבר יידחה - ראוי לעכב את ביצועו של פסק הדין. במסגרת מבחן זה מקובל לבחון גם עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור. אם קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, נטיית בית המשפט תהיה לעכב את ביצוע פסק הדין".

48. המבחן הראשון הינו, אם כן, מבחן סיכויי הערעורים שהוגשו על פסק הדין. המבחן השני אותו יבחן בית הדין בבואו להחליט אם לעכב ביצוע אם לאו, הוא מבחן "מאזן האינטרסים" בין הצדדים, או "מאזן הנוחות", הבוחן את הקשיים והנזקים העלולים להיגרם לשני הצדדים באם יקויים או לא יקויים החיוב שבפסק הדין לאלתר.

49. בנוגע למבחן השני קבעו בתי המשפט - ובית הדין הארצי לעבודה אף הוא - כי

פסק דין
שהטיל על צד חיוב כספי לא יבוא במסגרת החריגים שלגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע. כלומר, בית המשפט אינו נוטה לעכב

פסק דין
המחייב תשלום כסף - להבדיל מחיוב אחר, שאינו כספי - אלא בהתקיים מספר תנאים.

50. פסק הדין נשוא בקשות אלו שבפני
נו הינו

פסק דין
העוסק בחיובם הכספי של המשיבים, ומן הראוי לדון בשאלה האם העלו המבקשים נימוקים המספיקים כדי התקיימות התנאים המצדיקים עיכוב ביצועו של

פסק דין
כספי, כפי שפורטו, בין היתר, גם בבש"א 1362/02 ל.א.ן חברה לעבודות בניין ופיתוח בע"מ נ' עזאת עבד אלחלים יאסין (עבודה ארצי, כרך לג[52], 33):
"עיכוב ביצועו של

פסק דין
כספי מותנה, בדרך כלל, בהתקיים שלושה תנאים, שעל מבקש העיכוב לבססם. תנאי מוקדם הוא, קיומה של תשתית עובדתית, מוצקה, אמינה ומקפת באשר לאופיים, לטיבם ולמידתם של הנזקים העלולים להיגרם לחייב במימוש הנכסים, ולהעדר יכולת כספית לפרוע את החוב בלא לממשם. בנוסף על כך, צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים ועיקרם בכך, שסיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד ושהערכת הנזק היחסי שייגרם למערער - המבקש, ממתן הצו או אי נתינתו, גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע ובסופו של יום יידחה הערעור".

מן הכלל אל הפרט
51. פסק הדין בו עסקינן הטיל על המבקשים חיובים כספיים רטרואקטיביים (בחיובים העתידיים נדון בהמשך). המבקשים חויבו בפסק הדין להשיב סכומי כסף גדולים. אמנם כפי שכבר ציינו, מדובר בסכומים שהם ברוטו וכי המבקשים יהיו זכאים להחזר מס ותשלומי חובה אחרים בערך של כמחצית מגובה הסכומים שעליהם להשיב.

52. כאמור, ביצועו של

פסק דין
כספי, ככלל, לא יעוכב; וגם כאשר המדובר בביצוע חיוב כספי בהיקף רחב, אין די בכך כדי להביא את בית המשפט להחליט אחרת. את הבקשה לעיכוב הביצוע של פסק הדין הכספי שבענייננו, יש לבחון, אם כן, לאור מבחני הפסיקה -
א. מהם סיכויי הערעורים שהוגשו ע"י המבקשים?
ב. האם הוכיחו המבקשים את הנזקים שעלולים להיגרם להם לו ישלמו את חובם לאלתר?
ג. לאיזה כיוון נוטה מאזן הנזקים והאינטרסים: מה הנזקים שעלולים להיגרם למבקשים באם יפרעו את פסק הדין לאלתר, האם ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו לו יפרעו את פסק הדין לאלתר ויזכו בערעורם, מה הנזקים שעלולים להיגרם למפעל הפיס
לו לא ייפרע פסק הדין לאלתר, והאם יוכל להיפרע מהמבקשים לו יפסידו בערעורם.

53. בעניין סיכויי הערעור של המבקשים את עיכוב הביצוע, הרי שכפי שהוצג לעיל, די בכך שהערעור "אינו משולל יסוד" על מנת שיחליט בית הדין שהתקיים התנאי הראשון, ויעבור לבחינת התנאי השני.

54. המבקשים שבפני
נו הגישו לבית הדין הארצי הודעות ערעור רחבות היקף וטענות.

55. כבית הדין שנתן את פסק הדין, כמובן שלא ניכנס לניתוח סיכויי הערעור, אלא די בכך שנאמר כי ערעורי המבקשים אינם כאלה שניתן לראותם כמשוללי יסוד, במיוחד לאור חדשנותו של פסק הדין בחלק מן הקביעות שבו, ולאור היקפו הכספי.

56. על כן, יש לבחון את מאזן האינטרסים של הצדדים.

57. נתחיל מבחינת מצבו של מפעל הפיס
. אכן, למפעל הפיס
קמה, ביום מתן פסק הדין, הזכות ליהנות מפרי זכייתו במועד בו נקבע בפסק הדין. אולם, בכל הנוגע למאזן הנוחות והנזקים - קשה לקבוע כי המפעל יינזק באם לא יקויים פסק הדין במועדו.
58. למסקנה זו ניתן להגיע הן משום שהמדובר בדבר שהוא מן המפורסמות, ואף ב"כ מפעל הפיס
בבקשתו מעיר בהקשר אחר, כי חוסנו ומעמדו של מפעל הפיס
במשק איתנים - ועל כן סביר בעינינו כי לא ייגרם למפעל הפיס
נזק לו, לכל היותר, יידחה תשלום פסק הדין. אולם, לכך מצטרפת גם העובדה שהמבקשים ביקשו את עיכוב הביצוע של חלקו הרטרואקטיבי של פסק הדין, כלומר, הם ביקשו לעכב את ביצוע השבת הכספים למפעל הפיס
: כספים אלו כבר שולמו למבקשים בעבר, במשך מספר שנים, על בסיס הסכמים שמפעל הפיס
עצמו חתם עימם. מפעל הפיס
לא ציפה לקבל את הכספים הללו בחזרה - זאת, אלמלא היתה מוגשת התביעה על ידו לבסוף. בנסיבות אלה, ובמיוחד מכיוון שחלקו האחר של פסק הדין כבר מבוצע (תשלום גמלה מופחתת למבקשים), נראה כי הנזק שייגרם למפעל הפיס
באם לא יושבו לו הכספים לאלתר, הינו מועט.

59. מאידך, המבקשים טענו כי ייגרם להם נזק רב באם יידרשו לממש את פסק הדין לאלתר, וזאת מכיוון שאין מצבם הכלכלי הנוכחי מאפשר להם לשלם את הסכומים שבית הדין הורה על השבתם.

60. יצויין תחילה, כי הלכת בתי המשפט הינה שמצבו הכספי של מי שנמצא חייב בדין אינו מהווה עילה לעיכוב ביצוע הפסק. כך, למשל, נקבע בבש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה (דינים עליון, כרך נד, 9):
"הכלל הבסיסי הוא כי מצבו הכלכלי של מערער שהוטל עליו חיוב כספי אינו מהווה שיקול במסגרת שקילת בקשתו לעכב את ביצוע פסק הדין (ר' ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, אמינון, מהדורה 7, בעריכת ש' לוין, 859, 1995). ברם, גם אם אין המדובר בעמדה גורפת - משמע שלפעמים יש מקום לשקול אף את מצבו הכספי של המבקש ואת האפשרות שיתמוטט כלכלית - הרי שההתחשבות במצבו הכלכלי של המבקש ובהשפעת ביצועו המיידי של פסק הדין על מצבו מותנית, לטעמי, בשלושה...".

61. אכן, מצב כלכלי אינו מהווה, בפני
עצמו, שיקול לעכב חיוב שהוטל ב

פסק דין
. ובמקרה דנן - גם אין אנו מקבלים את נסיונות המבקשים לטעון כי מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לפרוע את חיוביהם על פי פסק הדין.

62. כאן המקום להדגיש, כי שלושת המבקשים קיבלו, אך לפני מספר שנים לא רב, סכומי כסף גדולים מאוד במסגרת הסכמי הפרישה שלהם, במיוחד כשמדובר, לפחות בעניינם של גדות וגואטה, באנשים שפרשו מעבודתם בגיל צעיר, ולאחר פרישה זו ממשיכים הם בעבודתם. אולם גם גורן קיבל סכומי כסף גבוהים, ונסיונם של השלושה גם יחד לטעון כי מצבם הכלכלי כיום הוא כזה שאינו מאפשר להם לפרוע את פסק הדין, אינו ראוי בעינינו.

63. לכך יש להוסיף כי המבקשים קיבלו לאורך כל שנות עבודתם שכר גבוה ותנאי עבודה משופרים ביותר, אליהם תביעתו של מפעל הפיס
לא התייחסה. עוד יש להוסיף גם, כי לאחר פסק הדין עדיין נשארו בידם של המבקשים סכומי כסף גבוהים - גמלה לפי משכורת של מנכ"ל חברה ממשלתית עסקית ברמה הגבוהה ביותר, בתוספת של 10% לגובה השכר הקובע, וסכומי כסף בגין פדיון ימי מחלה ופדיון ימי חופשה שנתית, שלא נדרשה החזרתם. ולראיה, שלושת המבקשים מאשרים כי ברשותם נכסים רבים שרכשו עבורם ועבור ילדיהם, וחסכונות שאפשרו למר גדות להקים חברה חדשה.

64. נשאלת השאלה מדוע לא נערכו המבקשים לתשלום הכספי מהמועד בו הוגשה נגדם התביעה, בשנת 1998 - שנתיים לאחר פרישת גדות וגואטה, וארבע שנים לאחר פרישת גורן - ובאים הם וטוענים היום כי יקשה עליהם לשלם את התשלום הכספי מחמת העובדה שייאלצו לממש נכסים, לחסל עסקים ולבקש הלוואות?

65. אם כן, רק על מנת להעמיד דברים על דיוקם, אין המדובר במי שמצבם הכלכלי יכול להיות מוגדר כקשה. עם זאת, טענו השלושה - איש איש לעצמו - כי ביצוע פסק הדין במועדו ייאלצם לממש נכסים שברשותם לשם גיוס הכסף, ומימוש כזה יגרום להם נזק שיהיה בלתי הפיך באופיו. לשם העלאת טענה כזו נקבע בעניין חנני נ' פקיד השומה חיפה (אוזכר בסעיף 60 לעיל), כי המבקש:
"יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, למהותם ולאפשרות תיקונם, ולצורך כך על המבקש להגיש תצהיר שבו יפורטו היטב העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו".

66. המשיבים אכן טוענים כי המבקשים לא צרפו מסמכים לעניין מצב הנכסים והחסכונות שלהם, אולם תצהיריהם מניחים תשתית עובדתית מספקת לטענותיהם, באשר לנזק שייגרם להם לו ייאלצו לפרוע את פסק הדין כעת. כל שנותר כעת הוא לבחון האם אכן הנזק הנטען חמור דיו כדי להצדיק את ההתחשבות במצבם, ולהורות על עיכוב הביצוע. והמבקשים טענו כך בתצהיריהם:
א. גדות טען כי לצורך מימוש פסק הדין כיום, יידרש לממש את הדירה היחידה בה הוא גר, ואת רכבו היחיד; לפדות את חסכונותיו, המשמשים בטוחה לעסקו, עסק שייסגר לו ימומשו הבטוחות; לגרום נזק לילדיו, בכך שיממש דירות שרכש עבורם והרשומות על שמו עדיין. כן טען גדות כי אין בידיו מקורות הכנסה שיאפשרו לו לעמוד בהחזר הלוואה בסדר הגודל של הסכום שנתבקש להשיב, וכן אין הוא סבור שיוכל להציג בטוחות בהיקף הנדרש לקבלת הלוואה כזו.
ב. גורן טען כי לשם מימושו המיידי של פסק הדין, ייאלץ למכור את בית מגוריו ואת דירותיהם של חלק מילדיו, אותן רכש עבורם. מימוש זה, כך לטענתו, יגרום לו ולמשפחתו נזק כלכלי עצום, לאור תנאי המשק ומצבו של שוק הנדל"ן. כן הוסיף כי לאור גילו המתקדם, סביר שלא יוכל לקבל משכנתא מהבנק למשכנתאות.
ג. גואטה פירטה בתצהירה כי לשם פרעון החיוב הכספי שבפסק הדין, תיאלץ לממש את דירת מגוריה, וכן שני נכסים נוספים שברשותה, שנקנו שנים לפני הגשת התביעה נגדה.

67. עינינו הרואות, כי בידיהם של השלושה מצויים נכסים אותם יוכלו לממש לשם ביצוע פסק הדין. האם, בהינתן עובדה זו, יש לעכב בכל זאת את ביצוע הפסק? כך נקבע בע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל אביב (דינים עליון, כרך נה, 616):
"באופן עקרוני, הצורך לממש נכסים לשם קיום חיוב כספי אינו סיבה מספקת לעיכוב הביצוע... יחד עם זאת, אין פירושו של דבר כי בית המשפט אטום להשלכות שיש לביצוע המיידי של פסק הדין על עתידו של החייב. ייתכנו נסיבות, בלתי רגילות, בהן יהיה בית המשפט מוכן לסטות מן הכלל ולעכב ביצוע של חוב כספי הכרוך במימוש נכסים. נסיבות כאלה צריכות היו להיות בעלות חומרה מיוחדת, החורגת מן ההכבדה או הנזק הכרוכים בדרך כלל במכירת נכסים. כך הוא הדבר, לדוגמה, כאשר ביצוע

פסק דין
כספי עלול להוביל להתמוטטות כלכלית של החייב או למכירת נכס בעל חשיבות מיוחדת עבורו, כגון דירת מגוריו ומטלטליה."

68. הנזק שעלול להיגרם בגין מימוש נכסים, שונה מן הנזק שבתשלום סכום כספי מזומן. שהרי, במקרה זה אין חולק כי לו היו המבקשים משלמים למפעל הפיס
את הסכומים בהם הם חייבים, יכולים היו להיפרע ממנו, היה ויזכו בערעורם. אולם, כשהמדובר במימוש נכסים לצורך תשלום, נקבע בבש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון (דינים עליון, כרך כב, 749):
"בתביעה כספית חשיבות רבה נודעת לשאלה אם יוכל המערער להפרע מהמשיב אם יזכה בערעורו (זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שישית, עמ' 810), שאם לא כן, לא יוכל המערער להשיב את הגלגל אחורנית. כאשר יש צורך במימוש נכסים לצורך ביצוע פסק הדין, עלול לכאורה להיווצר מצב בלתי הפיך... אי ההפיכות יסודה באובדן הבעלות בנכסים שמומשו לצורך תשלום החוב. במצב דברים זה יש לשקול היטב את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שייגרמו לכל אחד מהצדדים כתוצאה מביצוע פסק הדין, את מהות הנכסים, את ההוצאות הכרוכות במימושם ושיקולים נוספים."

69. משנקבע שהנזק שעלול להיגרם למפעל הפיס
באם לא יקויים הפסק לאלתר הינו מועט יותר, בעוד מאידך, המבקשים ייאלצו לממש נכסים לצורך פרעון חיובם על פי פסק הדין, הרי בוודאי ייגרם נזק גדול יותר להם מאשר למפעל הפיס
.

70. גדות הזכיר בתצהירו גם קיומם של חסכונות שברשותו (אם כי מבלי שציין את גובהם), ואין ניתן לטעון שפדיון חסכונות לשם תשלום חוב עלול לגרום לנזק בלתי הפיך. אולם, משמשמשים החסכונות בטוחה לעסקו, אזי הנזק לעסקו עלול להיות בלתי הפיך באם ימומשו החסכונות.

71. טרם סיכומה של סוגייה זו, נבקש להתייחס לבש"א 7/99 תנובה נ' פאול (עבודה ארצי, כרך לב[1], 28), שם דחה בית הדין בקשה לעכב ביצוע

פסק דין
של תשלומי גמלה שוטפים לגמלאי, אולם קיבל את הבקשה לעיכוב הביצוע של תשלום הפרשי גימלה רטרואקטיביים לגמלאי. חלק מן המבקשים ביקשו להסתמך על פסיקה זו, כנימוק לעכב את השבת כספי פרישתם. אולם, אין המקרה הנדון כאן דומה לזה שנדון בבית הדין הארצי: כאן, המדובר במי שקיבלו כספי פנסיה שנטען, וגם נקבע בפסק הדין, כי לא היו זכאים להם. סוגיית השבת אותם כספים אינה צריכה להיבחן לאורו של

פסק דין
פאול, שם כלל לא עמדה לדיון עצם זכותו של הגמלאי לכספי הפנסיה.

72. בשים לב למכלול הנסיבות, ובאיזון כל האינטרסים של הצדדים הנוגעים בדבר, הגענו למסקנה כי ניתן לעכב ביצועו של פסק הדין באופן חלקי עד להכרעת בית הדין הארצי בערעור שהוגש על ידי המבקשים, ועל כן -
א. עיכוב הביצוע יינתן רק באשר לחלקו הרטרואקטיבי של פסק הדין, בעוד חלקו העתידי כבר החל להתבצע, ואין לעכבו.
ב. עיכוב הביצוע יותנה בהפקדת ערובות מתאימות, שיפורטו להלן.

73. לכל אלה נצטרפה העובדה שהדיון הראשון בערעור נקבע לתאריך קרוב, יחסית - 15.6.04 - כשעד למועד זה התבקשו הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב. קביעת ההליך למועד כה קרוב, מכריעה אף היא, בהצטרף יתר הנסיבות לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין.
הכרעה בבקשתו של גדות לעכב את חלקו הפרוספקטיבי של פסק הדין
74. הדברים שנאמרו עד עתה התייחסו אך לבקשותיהם של שלושת המבקשים לעכב את חלקו של פסק הדין המתייחס להשבת כספי הפרישה. באשר לבקשתו של גדות לעכב באופן חלקי גם את חלקו הפרוספקטיבי של פסק הדין - בקשה זו נדחית בזאת. לא מצאנו בבקשתו של גדות ולו טעם אחד המצדיק, במקרה זה, סטייה מן הכלל לפיו אין לעכב ביצוע פסק הדין. אין די בבקשה סתמית מצידו של גדות, להפחית את הגמלה ב-50%, במקום ב-70%, רק משום שכך יינזק פחות. וכן - אם יפסיד לבסוף בערעורו, ייאלץ גדות להשיב את ההפרש בין 50% ובין 70%, בנוסף ליתר החיובים שהוטלו עליו (חיובים שכבר עתה הוא טוען שהם קשים עליו), ולעומת זאת אם יזכה בערעורו, יוכל מפעל הפיס
בנקל להשיב לו את ההפרש בין הקצבה המופחתת לקצבה שתיקבע ע"י ביה"ד הארצי.

הערובות שיתנו המבקשים לצורך עיכוב פסק הדין
75. כל האמור לעיל בדבר עיכובו החלקי של ביצוע פסק הדין כפוף להפקדת הערובות המתאימות, כפי שיפורטו להלן. צדק ב"כ מפעל הפיס
כשטען כי אם הציגו המבקשים מצבם כאילו צרכו את כל הכספים ששולמו להם, עד כדי כך שאין באפשרותם לפרוע את פסק הדין כיום, מי יתן שאם יפסידו המבקשים בערעורם, ניתן יהיה לקבל מהם את חובם? ואותם נכסים שהם טוענים שקיימים בידיהם היום, ויעמדו למימוש בבוא העת אם יפסידו בערעורם, מי יתן כי אכן יעמדו לרשותם גם ביום מתן הפסק בערעור?

76. לצורך זה, מן הראוי לקבוע כי על המבקשים את עיכוב הביצוע, להציע בטוחות לקיום פסק הדין בעתיד. וכך נאמר בפסק הדין בעניין עיריית ת"א-יפו נ' בצלאל (אוזכר בסעיף 47 לעיל):
"כאשר מחליט בית המשפט על עיכוב ביצועו של

פסק דין
, יש לזכור שמול המערער עומד המשיב בערעור, שלמרות שהוגש ערעור, זכה הוא ויש בידו

פסק דין
שיצא תחת ידיו של בית משפט. לכן, אף שייתכן שבסופו של הדיון בערעור הגלגל יתהפך, מקום שהחליט בית המשפט לעכב ביצועו של

פסק דין
, ראוי, כעקרון, שבמצב כזה יתנה בית המשפט את עיכוב הביצוע בהפקדה להבטחת נזקי המשיב בשל עיכוב הביצוע".

77. פירטנו לעיל את הבטוחות שהוצעו על ידי המבקשים, אולם מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי אין בהן כדי להבטיח את ביצועו של פסק הדין. שהרי, השבת הכספים על ידי שלטונות המס מותנית בכך שהמבקשים יחזירו את הכספים למפעל הפיס
, ויאשרו למפעל הפיס
לקבל את אותם החזרים.

78. גם שיעבודים על נכסי מקרקעין קשים לפרעון, במיוחד אם באותם נכסים מתגוררים המבקשים ובני משפחותיהם.

79. ובאשר לבטוחה הנוספת, של כספי הגמלה העתידיים להם יהיו זכאים גדות וגורן, טענו המשיבים כי אין זו בטוחה שניתן להסתמך עליה, באשר היא מאלצת אותם להתחשב בהערכות על תוחלת החיים של המבקשים.
80. אשר על כן, על מנת שפסק הדין לגבי השבת הכספים יעוכב, על המבקשים להמציא את הבטוחות הבאות:
א. על מחצית מגובה החוב - ערבות בנקאית.
ב. על המחצית הנוספת - ערבות של צדדים שלישיים שזהותם תהא מקובלת על הצדדים. במקרה של חילוקי הדעות יובאו להכרעת בית הדין.

81. סוף דבר, שלוש הבקשות לעיכוב ביצועו החלקי של פסק הדין, המתייחסות אך לחובת השבת הכספים בגין העבר, מתקבלות, בתנאי שיעמידו המבקשים את הבטוחות כפי שפורטו לעיל, לטובת מפעל הפיס
, בתוך 30 ימים מהיום.

82. אין צו להוצאות - כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום י"ג בניסן, תשס"ד (4 באפריל 2004) בהעדר הצדדים.

_________________ ________________ __________________
נ.צ. - דוד רג'ואן נ.צ. - גילה גרזון ו. וירט-ליבנה
- שופטת
שופט ראשי








בשא בית דין אזורי לעבודה 5778/04 גדעון גדות ,אליצור גורן ,רחל גואטה נ' מפעל הפיס ,היועץ המשפטי לממשלה (פורסם ב-ֽ 04/04/2004)