פסקי דין על שרה קסון | פסקי דין על ריצ'רד-דיויד קסון

619/89 עא     28/04/1991




עא 619/89 שרה קסון נ' ריצ'רד-דיויד קסון




(פ"ד מה (2) 656)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 619/89
השופטים: כבוד הנשיא מ' שמגר
,
כבוד השופט ג' בך
,
כבוד השופט ת' אור
המערערת: שרה קסון

ע"י ב"כ עו"ד ג' ישעיהו
נ ג ד

המשיב: ריצ'רד-דיויד קסון

ע"י ב"כ עו"ד י' דרמר
ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בתל-אביב-יפו (השופטת ע' ארבלי) מיום 29.6.89 בתמ"א 1/89.
פ ס ק - ד י ן

הנשיא מ' שמגר
: 1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו דן בבקשה לאכיפת פסק חוץ שניתן באנגליה והחליט, כי פסק החוץ שניתן במקרה דנן, בהסכמה, הוא אכיף –

"למעט נושא הגירושין ומזונות האשה".

בערעור זה עולה אך ורק עניין אי-אכיפת נושא המזונות.

2. טענתו הראשונה של המשיב, שהוא תושב אנגליה, היא, כי לא הומצאו לו מסמכי-בי-הדין.

ככל שהדבר מתייחס לבית המשפט קמא, הרי נסתרת טענה זו מפורשות על-ידי האמור בפסק-דינה של הערכאה הראשונה, בה נאמר, כי "לבית המשפט הוגש תצהיר המאשר את מסירת כתיב-בי-הדין לידי המשיב". לא הוגש על-ידי המשיב ערעור שכנגד על קביעה זו, הנסמכת על התצהיר שבתיק.

אשר לערכאת הערעור, הרי ביום 29.10.90 ניתנה החלטה של הרשם הנכבד של בית-משפט זה בדבר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984. זאת ועוד, לפי האמור בבקשת בא-כוחו המלומד של המשיב מיום 28.1.91, קיבל המשיב את פסק-דין בית המשפט המחוזי, הודעת הערעור, החלטת הנשיא מיום 25.9.90 וסיכומי המערערת.

בעקבות פנייה זו גם קיבל, לפי בקשת פרקליטו, הארכת מועד להגשת סיכומים מן הרשם הנכבד של בית-משפט זה.

על-כן, יש להסיק כי אין כל ממש בטענה האמורה של המשיב.

3. בית המשפט קמא לא נתן טעמים להחלטתו הנ"ל בדבר אי-אכיפת החיוב במזונות, ועל-כן אין לדעת, מה היה הנימוק להחלטתו שלא להחליט על אכיפת החיוב האמור, אשר לפיו-

“the husband as from the date of decree nisi to pay to the wife by way of periodical payments the sum of $ 1,200.00 per annum payable monthly less tax”.

בחינתו של פסק החוץ נושא ערעור זה מעלה, כי הוא ניתן במדינה, שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו, וכי הוא אינו ניתן עוד לערעור. החיוב בפסק הדין ניתן לאכיפה על-פי הדינים של אכיפת פסק-דין בישראל, ותוכנו אינו סותר את תקנת הציבור (ראה סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958).

המדובר בפסק-דין שניתן באנגליה. משמע, הוא ניתן במדינה שלפי דיניה אוכפים פסקים של בתי-משפט בישראל, כנדרש לפי סעיף 4(א) לחוק הנ"ל.

בעניין זה יש להוסיף, לשם הסרת ספק, כי אין רלוואנטיות לשאלה, אם באנגליה אוכפים פסקי מזונות זרים או לאו (ראה in re macartney. macfarlane v. macartney (1921) 1 ch. 522 harrop v. harrop (1920) 3 k.b. 386; וראה ע"א 327/66-344 י' גיגר נ' מ' גיגר ואח', פ"ד כא (1) 303, בעמ' 307), כי התנאי שבסעיף 4(א) לחוק הנ"ל מתייחס להדדיות הכללית שבאכיפה ולא להדדיות לגבי סוג ספציאלי של פסקים דווקא.

לא עלתה בבית המשפט קמא או לפנינו גם אף טענה מן המנויות בסעיף 6 לחוק ואשר הן בגדר הגנה מפני אכיפה.

4. אין מקום לסברה, כי פסקי מזונות בתור שכאלה אינם אכיפים לפי החוק הנ"ל. היפוכו של דבר: מן החוק ניתן ללמוד, שהוא אף בא להרחיב בסוגיה זו דווקא, ובו בזמן שהחוק קובע כי הוא יוחל רק על פסקים שהם חלוטים ואין עליהם עוד ערעור, נכללה בסעיף 8 לחוק הנ"ל הוראה מיוחדת, לגבי פסקי מזונות זמניים, אשר לפיה:

"8. רשאי בית המשפט, אם ראה צידוק לכך בנסיבות הענין, לאכוף פסק-חוץ זמני או צו ביניים בעניני מזונות, אף כשהוא ניתן עוד לערעור, ובלבד שנתקיימו בו שאר התנאים האמורים בחוק זה" (ההדגשה שלי – מ' ש').

אומר בקשר לכך פרופ' ע' שפירא במאמרו "הכרה ואכיפה של פסקי-חוץ" עיוני משפט ד (תשל"ה-תשל"ו), 509, 526):

"המחוקק ראה צורך, מטעמים חברתיים ואנושיים מובנים ובהתאם לפרקטיקה בינלאומית רווחת, להקל עם מי שזכאי, ובדרך כלל זקוק, למזונות. ההקלה היא בעצם האפשרות לאכוף כאן פסקי-חוץ זמניים וצווי ביניים (שמעצם טבעם אינם ס







עא בית המשפט העליון 619/89 שרה קסון נ' ריצ'רד-דיויד קסון, [ פ"ד: מה 2 656 ] (פורסם ב-ֽ 28/04/1991)