פסקי דין על בועז יונה | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי | פסקי דין על עו"ד יצחק מולכו | פסקי דין על המנהל המיוחד |

313/10 ער     01/12/2010




ער 313/10 בועז יונה נ' כונס הנכסים הרשמי, עו"ד יצחק מולכו, המנהל המיוחד








בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני כבוד השופט יעקב צבן
, סגן נשיאה
ע"ר 313-10




בעניין:
בועז יונה
ע"י עו"ד יוסי קניג


ובעניין:
1. כונס הנכסים הרשמי
ע"י עו"ד ציפי דרמר-סלומון
2. עו"ד יצחק מולכו
, המנהל המיוחד
ע"י עו"ד יעקב מלצר
, עו"ד עינב צדקיהו

החלטה

1.
ביום 5.10.10, ניתנה על ידי החלטה, בה נקבע, כי באופן חריג תידון תביעת החוב שהגיש המנהל המיוחד
כנגד החייב - במסגרת הליך פשיטת הרגל בעניינו - (להלן: "תביעת החוב") על ידי בית משפט זה, מהנימוקים שפורטו בהחלטה. בהמשך לכך, התקיים ביום 22.11.10 דיון, במהלכו סיכמו הצדדים את טענותיהם והסתמכו על המסמכים ועל כתבי הטענות שהוגשו עד כה.

תביעת החוב

2.
מהות תביעת החוב, הינה הטלת אחריות אישית על החייב לחובות "חפציבה", מכוח סעיף 373 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983 (להלן: "הפקודה") שעניינו "ניהול עסק בתרמית" וגם סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") העוסק ב"הרמת מסך".
תביעת החוב הועמדה על ידי המנהל המיוחד
על סכום של מיליארד ו-172 מיליון ₪ בקירוב, שלטענת המנהל המיוחד
, חב החייב ל"חפציבה". לטענת המנהל המיוחד
, החייב ניהל את "חפציבה" (בין בעצמו ובין על ידי אחרים שפעלו על פי הוראותיו) בדרכי מרמה, באופן שיטתי ולאורך זמן. הדבר התבטא, לטענת המנהל המיוחד
, בין היתר: בפעולות מרמה בכל הקשור בכספים שגוייסו ממחזיקי אג"ח בשתי חברות ציבוריות מקבוצת "חפציבה"; בפעולות מרמה שהובילו לכך שכספי רוכשים בהיקף עצום לא הופקדו בחשבונות הליווי של הפרויקטים ולא הוצאו בגינם ערבויות חוק מכר; בפעולות מרמה כלפי הבנקים המלווים, שהתבטאו, בין היתר, בדיווח כוזב על מכירות ותקבולים; בפעולות מרמה כלפי המערכת הבנקאית שמימנה רכישות של דירות, לה הוצגו הסכמי מכר פיקטיביים, ועוד.
תביעת החוב התבססה בעיקרה על ההליך הפלילי שהתנהל כנגד החייב בעקבות קריסת חפציבה. המנהל המיוחד
הפנה לכתב האישום (שבעובדותיו הודה החייב במסגרת הסדר טיעון) ולגזר הדין שניתן בעניינו של החייב, בהם דוגמאות רבות לאופן ניהול החברה במרמה על ידי החייב.
מבחינה משפטית, נשענה תביעת החוב, כאמור, על סעיף 373 לפקודה, שעניינו חיוב אישי של נושא משרה בחברה, בחובות החברה, ככל שמתברר כי ניהול החברה היה בדרך של תרמית, וכן על הוראות סעיף 6 לחוק החברות, שעניינו "הרמת מסך", דהיינו ייחוס חוב של החברה לבעל מניה בה, במקרים מסויימים, ביניהם, שימוש בחברה למטרת הונאה. לשיטת המנהל המיוחד
, מכוח הוראות חוק אלה יש להטיל על החייב את החבות במלוא חובותיה של חפציבה.

תגובת החייב
למעשה, החייב לא העלה טענות ענייניות כנגד תביעת החוב, אלא העלה שורת טענות סף וטענות "טכניות" שונות. ראשית טען, כי תביעת החוב הוגשה באיחור, שכן פרק הזמן הקבוע בדין להגשת תביעת חוב הוא עד 6 חודשים ממועד מתן צו הכינוס, ואילו בענייננו הוגשה תביעת החוב כשנה וחצי ממועד זה. עוד טען בהקשר זה, כי לא הובאה ראיה כי הוגשו בקשות מטעם המנהל המיוחד
להארכת המועד, שנתקבלו, ואף אם הוגשו, יש צורך בטעמים מיוחדים למתן ארכה להגשת תביעת חוב. משהתברר כי למנהל המיוחד ניתנו ארכות על ידי כונס הנכסים הרשמי
, טען החייב, כי הארכות שניתנו היו בלתי מוצדקות, ובסופו של דבר, התוצאה היא פגיעה מהותית בזכויותיו. שנית, תביעת החוב לא הוגשה בצורה ראויה, בפרט
מבחינה ראייתית (לשיטתו, גזר הדין בעניינו של החייב וכתב האישום, אינם בבחינת ראיות קבילות) וכי התביעה הוגשה באופן כולל ולא פרטני, וכי למנהל המיוחד אין סמכות להגיש הבקשה. שלישית, מנוסחו של סעיף 373 לפקודה, עולה כי על דיון בבקשה לפי סעיף זה להיערך כבר במועד מתן צו הכינוס, על מנת להבטיח כי נושא המשרה יידע מבעוד מועד כי הוא מחוייב בחובות החברה ויוכל ליטול חלק בהליכי תביעות החוב כנגד החברה, על מנת להדוף או לצמצם אותן במקרים המתאימים, ואילו המנהל המיוחד
התמהמה שלא לצורך עם הגשת התביעה, שכן יכול היה להגישה כבר עם מתן הכרעת הדין, אף מבלי לציין סכום, שכן סעיף 373 מדבר על הטלת חבות בלתי מוגבלת לחובות החברה. רביעית, על פי הפסיקה, תנאי להכרזה לפי סעיף 373 לפקודה כי נושא משרה חב בחובות החברה, הוא כי נושא המשרה נטל מכספי החברה "לכיסו", ובמקרה שלפנינו לא יוחסה לחייב נטילת כספים "לכיסו" מכספי "חפציבה".

דיון והכרעה

3.
דינה של תביעת החוב להתקבל.

4.
סעיף 373 לפקודה קובע כך:

"ניהול עסק בתרמית[234] (תיקון התשס"ב)

373.
(א) נתן בית המשפט צו פירוק, יקבע דיון בשאלה אם עסק של החברה התנהל תוך כוונה לרמות את נושיה או את נושיו של אדם אחר או לכל מטרת מרמה. התברר בדיון כאמור, או לאחר מכן במהלך פירוקה של החברה, כי עסק של החברה התנהל כאמור, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הכונס הרשמי או המפרק או כל נושה או משתתף של החברה ואם נראה לו נכון לעשות כן, להצהיר שכל נושא משרה שלה, שהיה ביודעין שותף בניהול העסק, ישא באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה, כולן או מקצתן, כפי שיורה בית המשפט; לענין סעיף זה, "נושא משרה" - בין בהווה ובין בעבר, לרבות כל מי שנושאי המשרה היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו.



6.


7.







ער בית משפט מחוזי 313/10 בועז יונה נ' כונס הנכסים הרשמי, עו"ד יצחק מולכו, המנהל המיוחד (פורסם ב-ֽ 01/12/2010)