פסקי דין על בורוכוב רושל | פסקי דין על בורוכוב יעל | פסקי דין על נבו אורי | פסקי דין על נבו - סולטן אילנית | פסקי דין על יום טוב סולטן |

4280/07 תאמ     29/12/2010




תאמ 4280/07 בורוכוב רושל, בורוכוב יעל נ' נבו אורי, נבו - סולטן אילנית, יום טוב סולטן








בית משפט השלום בכפר סבא




29 דצמבר 2010

תא"מ 4280-07 בורוכוב רושל
ואח' נ' נבו אורי
ואח'






בפני

כב' השופטת
רחל קרלינסקי


התובעים

1
.
בורוכוב רושל

2
.
בורוכוב יעל


נגד


הנתבעים

1. נבו אורי
2. נבו - סולטן אילנית
3. יום טוב סולטן




פסק דין



1.
התובעים הם בעלי הזכויות בבית ברחוב הגפן 91 בן 4 חדרים הכולל חצר במושב נווה ימין (להלן: "המושכר").
ביום 28.8.05 התקשרו התובעים עם הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים") בהסכם שכירות בלתי מוגנת לתקופה של 12 חודש החל מיום 1.9.05 ועד ל-31.8.06. התמורה שנקבעה הועמדה על סך של 750 $ לחודש והנתבע 3 ערב להתחייבויות הנתבעים על פי ההסכם.
לאחר מימוש ברירית האופציה הוארכה השכירות לשנה נוספת.

2.
אין חולק, כי הנתבעים התוודעו למושכר בעקבות המלצת חבריהם שששכרוהו לפניהם. הם שהו במשוכר שנתיים ימים ופינו אותו ביום 3.8.07.

3.
לטענת התובעים הפרו הנתבעים את ההסכם בהעדר קיום חובות תשלום של מלא דמי השכירות, חוב חשמל, ארנונה, אגרת שמירה ובסך כולל של 15,682 ₪. בנוסף נטען, כי הנתבעים הזניחו את הגינה ומערכת ההשקיה בחצר המושכר, ולכן עליהם לשאת בעלות שיקום הגינה בסך של 17,632 ₪.
לפיכך, הגישו התובעים תביעה בסדר דין מהיר לחייב את הנתבעים ביתרת החוב בסך של 33,314 ₪
קרן.

4.
לטענת הנתבעים, מדובר במושכר אשר הוא בית ישן בן עשרות שנים הממוקם במשק השייך לתובעים ובסמוך לביתם ואין בו כלל גינת נוי. בשל מצבו של המבנה התגלו בו ליקויים ובעיקר בעיות רטיבות שלא איפשרו את מגוריהם. מצב זה על פי חוות דעת מומחה מחייב את השבת שכה"ד ששולם לכל תקופת החורף, ובסך של 12,000 ₪.
כמו כן זכאים הנתבעים לטענתם, להפחתה בשכ"הד עקב העדר דאגה מצד התובעים לשיקום הגינה המוזנחת מזה שנים, השבת תשלום עודף בגין חובות חשמל וארנונה ולקיזוז נוסף בעבור הוצאות שנתחייבו בהם כמו תיקון המזגן.
עוד נטען ע"י הנתבעים, כי למרות שפנו לתובעים עשרות פעמים בדרישה לתקן את הליקויים לא בוצע דבר ורק בחודש 4/07 בוצעו תיקוני צבע בלא לתקן את כל מכלול הבעיות.
הנתבעים הגישו בהסתמך בין היתר על טענות אלו תביעה שכנגד בסך של 31,441 ₪, שבמסגרתה נטען גם כי התובעים הציגו מצג שווא עובר לכריתת הסכם השכירות לפיהם מדובר בבית גדול, יפה ומרווח וזאת כשלא ניתן היה להבחין בכל הליקויים הנובעים מחדירת מי גשמים והרטיבות הנוצרת עקב כך.

דיון

5.
המחלוקת המרכזית נוגעת לשאלת זהות המפר של הסכם השכירות, מהות ההפרה ושיעור הנזק.
נוכח הטענות השונות אזקק לכ"א מהן בנפרד.
מטעם הצדדים העידו רק הצדדים הישירים קרי התובע 1 (להלן: "התובע"), ומצד הנתבעים רק הנתבע 1 ( להלן: "הנתבע").

חובות בגין המושכר

דמי שכירות

6.
לטענת התובעים, הפסיקו הנתבעים לשלם את דמי השכירות החל מיום 1.2.07 ונמנעו מכך גם בהמשך למרות שהתביעה הוגשה עוד בטרם הסתיימה תקופת השכירות על בסיס טענה להפרה צפויה.
הואיל והתובעים זכאים לטענתם למלוא דמי השכירות שבפיגור , הרי הסכום המגיע בגין החודשים 2/07 ועד 8/07 מעבר לתשלומים של 2000 ₪ על פי שיקים שהופקדו מראש הוא בסך של 7,885 ₪ ובתוספת סך של 2,000 ₪ בגין ביטול השיק
בעבור חודש אוגוסט 07' – דהיינו סך כולל של 9,885 ₪.

7.
למעשה אין חולק לאחר הודאת הנתבע, כי הנתבעים לא שילמו דמי שכירות בגין חודשים פברואר-אוגוסט 07'.
בגין החודש האחרון טענו, כי מלבד זכות הקיזוז שעומדת להם נוכח הפרות התובעים הרי לא חלה עליהם חובה לשלם בעבור חודש אוגוסט 07' משום שפינו את המושכר על פי דרישת התובעים. כמו כן, בוטל השיק שהיה משוך ל-1.8.07 בהודעה מראש לתובע וזאת לאחר שהודיעם כי עליהם לעזוב את המושכר.

8.
לטענת ב"כ התובעים, יש לדחות את טענת הנתבעים בדבר פטור מחובת תשלום בעבור החודש האחרון של תקופת השכירות.
ראשית, חובת התשלום קמה מכח סעיף 4.4 להסכם השכירות על פיו על השוכר להשלים את תשלום דמי השכירות עד לתום התקופה אם יפנה את המושכר עוד קודם לכן.
שנית, אין בדרישה לעמוד בחיובי ההסכם משום מתן פטור לנתבעים מתשלום דמי שכירות או חיובים אחרים על פי ההסכם.
שלישית, הנתבעים פינו את המושכר לאחר הגשת התביעה ובלא להודיע על כך לתובעים על מנת שיוכלו להערך למציאת שוכר חלופי.

הגם שהנתבע העלה בחקירתו טענות נוספות כמו ביטול הסכם השכירות ע"י התובעים בעצם הדרישה להתפנות נזנחה הטענה בסיכומי הנתבעים.
כאן המקום לציין, כי לטענת הנתבע ניתנה ע"י הנתבעים הודעה בע"פ בדבר ביטול ההסכם. ברם, מדבריו עלה כי למד דווקא מדברי התובע והתנהלותו על ביטול ההסכם.

9.
המחלוקת היחידה בעניין החיוב בדמי השכירות נוגעת לחודש אוגוסט 07'.
מועד פינוי המושכר בפועל היה אמנם בראשית החודש, אולם, אין בכך כדי לפטור את הנתבעים מתשלום בגין כל חודש השכירות הנ"ל, הן לנוכח הוראות הסכם השכירות והן לאור העדר מסירת הודעה מראש לתובעים על מנת שיוכלו להערך לצורך הקטנת הנזק. בכך העדפתי את גרסת התובעים בדבר העדר מסירת הודעה מוקדמת ע"י הנתבעים.

מכל האמור, מתחייבת המסקנה כי מחדל הנתבעים לשלם את דמי השכירות על פי ההסכם מזכה את התובעים למלוא דמי השכירות בסך של 9885 ₪.

חשמל

10.
לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו, הואיל והתובעים קיבלו מחברת חשמל חשבון משותף לביתם ולמושכר היה על הנתבעים לשלם עבור השימוש בחשמל בהתאם לקריאת המונה המתייחס לשימוש בחשמל במושכר בלבד.
התובעים בתביעתם ציינו כי החל מיום 16.11.06 לא שילמו הנתבעים חוב חשמל.
בחישוב שערכו בכתב התביעה טענו כי בהתאם לצריכה לתקופה שבין 16.11.06 ל-21.3.07 הגיע סך הצריכה ל-8,073 קילוואט ולכן יתרת החוב עמדה על סך של
4,440.15 ₪ זאת עד ליום 21.3.07. ואילו לגבי התקופה מ 21.3.07 ועד ל 31.8.07 סך של 5825 ₪ נוספים על פי חישוב בהסתמך על צריכה בעבר.
בכתב הסיכומים נטען ע"י ב"כ התובעים, כי הנתבע הודה בכתב הגנתו ובחקירה הנגדית, כי לא שולם ע"י התובעים בגין צריכת חשמל של 11,117 קילו וואט. בחישוב חשבוני מגיעה יתרת החוב, לפי מחיר של 0.556 ₪ לקילו וואט, לסך כולל של 6,181 ₪. ההסבר שניתן לכך ע"י ב"כ התובעים היה נעוץ בחישוב שנערך לצורך הגשת התביעה שהתבסס על הערכה בלבד ואילו לאחר עזיבת המושכר נקרא המונה והסתבר כי החוב נמוך יותר. מכל מקום, אין לטענתו לקבל את טענת הנתבעים בדבר חיוב על פי תעריף נמוך אחר של חב' החשמל משראיה זו לא התקבלה וממילא לא הופרך הסיכום הנטען בין הצדדים.

על פי עדות התובע לא היתה התחשבנות של חודש בחודשו לגבי החשמל אלא סוכם על תשלום קבוע של 40 ₪ חלף חובת תשלום היטלי ביוב ומים וההתחשבנות היתה נעשית לעיתים לאחר שהצדדים היו קוראים את המונה ביחד. בכל מקרה לא פחת החיוב מסכום זה לתקופת הרלבנטית נוכח ההסכם בין הצדדים.

הנתבע הודה כי על הנתבעים היה לשלם חוב חשמל על פי הצריכה בפועל ,אולם, לגרסתו רק לפי צריכה למגורים ולא לפי מחיר לתעשייה. בהכחישו קיומו של סיכום לתשלום קבוע של 40 ש"ח לחודשיים, ציין, כי אמנם נגבה סך כנ"ל בשל מתן האמון בתובעים אודות שיעור החיוב, אולם התברר בדיעבד, כי שולם למעשה ביתר.
לטענת הנתבע שילם את חשבונות החשמל לפי קריאת מונה פעם בכמה חודשים,
ואכן על פי הודאתו נותר חוב בסך של 1,322 ₪ בלבד.
בכתב הסיכומים נטען ע"י הנתבעים, כי עיון בחשבון החשמל מגלה כי התשלום הקבוע לכל המשק הינו 25 ₪ לחודשיים, ולכן חלקם של הנתבעים אינו עולה על 2 ₪ לחודש, ומכאן שעל התובעים להשיב לנתבעים סך כולל של 874 ₪ בעבור 23 חודשים.
הנתבעים הודו אכן כי היתרה בגין צריכת חשמל עמדה על סך של 11,117 קווט"ש, אולם על פי תעריף חברת חשמל מגיע החוב לטענתם לסך של 4,322 ₪ בלבד וממנו יש לנכות סך של 3,000 ₪ ששולם. לכן היתרה הכוללת מגיעה לסך של 1,322 ₪ בלבד.


12.








תאמ בית משפט שלום 4280/07 בורוכוב רושל, בורוכוב יעל נ' נבו אורי, נבו - סולטן אילנית, יום טוב סולטן (פורסם ב-ֽ 29/12/2010)