פסקי דין על צחי הנגבי

52987-12/10 עפ     13/01/2011




עפ 52987-12/10 מדינת ישראל נ' צחי הנגבי




המבקשת מדינת ישראל

באמצעות עו"ד אלי אברבנאל
, עו"ד נעמה דוברת סולטניק

ועו"ד ארז פדן מפרקליטות מחוז י-ם

נגד

המשיב צחי הנגבי

באמצעות ב"כ עו"ד ד"ר גרשון גונטובניק ועו"ד עודד גזית
החלטה

1. לפניי בקשת המדינה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא השופט יואל צור, השופט אריה רומנוב והשופט עודד שחם) שניתן ביום 9.11.10 בתיק פלילי 4063/06 .

2. הבקשה הוגשה ביום 30.12.10 ומתבקשת בה הארכת מועד של שבעה ימים להגשת ערעור על פסק הדין. המבקשת טוענת כי לא הגישה את הערעור במועדו בשל שביתת פרקליטים שהחלה ביום 16.1.10 וטרם הסתיימה במועד האחרון להגשת הערעור, שחל ביום 23.11.10.

3. כתב האישום אשר הוגש נגד המשיב ונגד נאשם נוסף (שמואל הרשוקיבץ), כלל שני אישומים. עיקרו של האישום הראשון בטענת המאשימה באשר למינויים פוליטיים שנעשו על ידי המשיב עת כיהן כשר במשרד לאיכות הסביבה. באישום זה יוחסה למשיב עבירה של מרמה והפרת אמונים, עבירה של שוחד בחירות ועבירה של ניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה. באישום השני הואשם המשיב בעבירות של עדות שקר ושבועת שקר. בפסק דינו של בית משפט קמא נקבע ברוב דעות, לגבי האישום הראשון, כי המשיב עבר עבירה של הפרת אמונים. המשיב ביצע עבירה זו כאשר פעל למנות למשרות ולתפקידים במשרד לאיכות הסביבה את חברי מרכז הליכוד וקרוביהם, כדי לקבל את תמיכתם הפוליטית. חרף קביעה זו, החליט בית משפט קמא, ברוב דעות, כי יש לבטל את האישום הנדון בשל טענת "הגנה מן הצדק"; הכל כמפורט בהכרעת הדין. אשר לאישום השני, החליט בית משפט קמא ברוב דעות, להרשיע את המשיב בעבירה של עדות שקר.
עיקרי עמדת המדינה
4. המדינה מבקשת לטעון במסגרת הערעור, כי יש לאמץ את הקביעות העובדתיות, הנורמטיביות והמשפטיות של בית משפט קמא בדעת הרוב, בכל הנוגע לעבירת הפרת האונים באישום הראשון ובכלל זה את קביעת בית המשפט קמא כי המשיב עבר עבירה של הפרת אמונים. עם זאת, המדינה מבקשת לבטל את קביעות בית המשפט בעניין הגנה מן הצדק, כך שהתוצאה תהא הרשעתו של המשיב בעבירות בהן הואשם באישום הראשון. המדינה מבקשת לטעון בערעור כי בית משפט קמא הרחיב יתר על המידה הראויה את תחולת ההגנה מן הצדק.

5. לטענת המדינה, הגשת הערעור היא אינטרס ציבורי מובהק שכן המעשים שבוצעו על ידי המשיב בעת כהונתו כשר, הם בעלי סממנים מובהקים של שחיתות. ביטול האישום בנסיבות אלה בשל הגנה מן הצדק, הוא חסר תקדים ודי בטעם זה כדי לאפשר את בירור הערעור לגופו.

6. עוד טוענת המדינה כי הגישה ערעור בעניינו של הנאשם השני ששימש כיועצו הבכיר של המשיב וכמנכ"ל המשרד. מצב בו יתברר הערעור בעניינו ואילו עניינו של המשיב שכיהן כשר לא יידון, אינו רצוי.

7. כמו כן, טוענת המדינה, כי "השביתה שאליה יצאו הפרקליטים, היא מעשה שנעשה מחוץ לשליטתה של המבקשת ובניגוד לדעתה וללא תיאום עימה", ולכן, מדובר ב"תקלה אובייקטיבית" וב"נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין", שיש בהן כדי להצדיק את הארכת המועד.

8. המדינה מוסיפה וטוענת, כי בחינת אינטרס ההסתמכות של המשיב, מלמדת כי הפגיעה בזכויותיו אינה משמעותית, שכן החל ממועד הטיעונים לעונש נמסר לו במספר הזדמנויות שונות על הכוונה להגיש ערעור בעניינו. המשיב אף יכול היה לשער זאת מעצם הגשת הערעור בעניינו של הנאשם השני. לטענת המדינה, אין לקבל טענה מצד המשיב שלפיה שינה מצבו לרעה בכך שבחלוף 45 ימים הפך פסק הדין לסופי והופסקה חברותו בכנסת בשל הקלון שהוטל עליו. זאת, הואיל והמשיב יכול היה להגיש ערעור מטעמו. משנמנע מלעשות כן, עשה זאת על אחריותו ומתוך הגנת הכרוך בכך. עוד טוענת המדינה, כי הערעור שברצונה להגיש איננו עוסק בקלון שהוטל על המשיב ולכן בין אם יתקבל הערעור ובין אם יידחה, לא יהיה בכך כדי להשפיע על הפסקת כהונתו של המשיב.

עיקרי עמדת המשיב
9. המשיב מבקש לדחות את הבקשה.

10. המשיב טוען כי על פי ההלכה הפסוקה, בקשות המדינה להארכת מועד להגשת ערעור על

פסק דין
במשפט פלילי אינן מתקבלות אלא במקרים חריגים ביותר. לפי הלכה זו, בעוד שבבקשה להארכת מועד מטעם הנאשם, יש להתחשב בזכויותיו ולתת משקל לפגיעה הקשה העלולה להיגרם לחירותו ולשמו הטוב, הרי שעל המדינה מוטל רף גבוה ביותר להצדיק את בקשתה ויש להקפיד עמה הקפדה יתרה.

11. לטענת המשיב, הערעור לא הוגש במועדו בשל טעם הנעוץ במדינה, ומשכך, אין בו כדי להצדיק הארכת מועד. זאת, בין היתר, הואיל ולמדינה עמדו אפשרויות רבות להגיש את הערעור במועדו. כך, יכולה הייתה המדינה להגיש את הערעור באמצעות גורמים שלא שבתו כגון היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או פרקליט המחוז, שאף חתום על הערעור ועל הבקשה, או למצער להגיש בקשה להארכת מועד לפני המועד שבו הופסקה כהונת המשיב בכנסת. כמו כן, הואיל והערעור עצמו נכתב בזמן השביתה (לדברי המדינה, בהתאם לאישור שניתן לצורך זה מוועדת החריגים של הפר







עפ בית משפט מחוזי 52987-12/10 מדינת ישראל נ' צחי הנגבי (פורסם ב-ֽ 13/01/2011)