פסקי דין על בוריס ברדיצ'בסקי

6114/04 בש     22/04/2004




בש 6114/04 מדינת ישראל נ' בוריס ברדיצ'בסקי





מדינת ישראל

בעניין:
המבקשת
עו"ד אורי קורב

ע"י ב"כ
נ ג ד
1. בוריס ברדיצ'בסקי

2. מיכאל (מישה) ברברמן
3. ארכדי ניסביץ
4. יעקב (יאנק) שניידרמן
5. לזר נבחוב
6. סלומון גבריאלוב
7. איגור פרימקוב

המשיבים
עו"ד אשר חן
- משיב 1
עו"ד ישראל קליין - משיבים 2, 3 ו- 7
עו"ד יגאל אובשייביץ - משיב 4
עו"ד יוסי זילברברג - משיב 5
עו"ד רפאלה שפריר - משיב 6
ע"י ב"כ
החלטה

מבוא

1. המשיבים בתיק זה מואשמים בעבירת חמורות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, עבירה במסגרת ארגון פשיעה, אינוס בנסיבות מחמירות ועוד.
הקורא את האמור בכתב האישום, אינו יכול להישאר שווה נפש או אדיש לנוכח האמור בו.

2. מתחת לחוטמנו, מתרחשים מעשים חמורים של סחר בנשים, בשיתוף פעולה של ארגוני פשיעה בינלאומיים בארץ ובמדינות חבר המדינות, במסגרתן מובאות לארץ - בהסכמתן ושלא בהסכמתן - נשים העובדות בתנאים מחפירים לשם סיפוק תאוותם המינית של לקוחותיהם ולהפקת רווחים עבור מי שמחזיק בהן. הן משמשות כחפץ בידי ה"בוסים" שלהן, המכתיבים להן את המותר והאסור. הללו ממשמשים בגופן, גם במקומות המוצנעים, אונסים אותן, אומדים את מחירן ומעבירים אותן מיד ליד בתמורה כספית. ההעברה וההחזקה נועדו להפיק רווחים מניצול מחפיר של מצוקת הנשים, בהיותן בארץ זרה, חוששות מהמשטרה ונתונות לחסדי רוכשיהן או מחזיקיהן.
3. כפי שנאמר בבש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל
, תק-על 2000 (3) 1992:

"אין זה כבוד לא למדינה ולא לחברה בישראל, שעבירה מעין זו נחרתה בספר החוקים, בייחוד ביודענו שהעבירה לא שרדה במקומותינו בימים משכבר, עבירה היא שנקבעה בימינו אלה".

המלחמה בסחר בנשים בישראל החלה רק לאחר שמחלקת המדינה של ממשלת ארצות הברית הכניסה את ישראל לתחתית רשימת המדינות הלוחמות בסחר בנשים. היינו, כ"חברה טובה" עם מדינות כמו בחריין, פקיסטן, קטר, ערב הסעודית ועוד (ראו סקירה בדעת המיעוט שכתבתי בתפ"ח 5049/02 מדינת ישראל
נ' חסון, דינים מחוזי לג 106).
אין צריך לומר שתופעה זו פוגעת בזכויות היסוד של האדם, לחירותו, לשלמות גופו ולכבוד האדם (ראו ע"פ 11196/02 פרודנטל נ' מדינת ישראל
, תק-על 2003(3) 459).

האישומים

כללי

4. במהלך שנת 2003 גרמו המשיבים 1-2 לנשים לעזוב את המדינות בהן התגוררו וסחרו בהן לשם העסקתן בזנות. המשיבים 1-2 קשרו קשר עם אנשים נוספים מחוץ לארץ, שדאגו, תמורת סכום כלשהו, להעברת הנשים ממדינות חבר העמים לישראל בניגוד לחוק, תוך ניצול מצוקתן הכלכלית. המוכרים מחוץ לארץ הם אלה שמימנו את העברת הנשים לישראל. הנשים הוטסו ממדינות חבר העמים למצרים, שם ניתנו להן סכומי כסף שונים ומשם הן הוברחו לישראל. בהגיען לארץ, נאספו ברכב יחד עם אחרות, שהוברחו עמן על-ידי אנשים שזהותם אינה ידועה למבקשת. ברכב היתה רשימה שמית של הנשים המוברחות והן הורדו בתחנות שונות ברחבי הארץ. המשיבים 1-2 קיבלו לרשותם חלק מהנשים שהובאו לארץ והורדו באחת התחנות. לאחר מכן, מכרו המשיבים 1-2 את הנשים לאחרים, אשר העסיקו אותן בזנות, תוך שהם מאיימים עליהן ומנצלים את מצוקתן. בחלק מהמקרים, מטרת הנסיעה נודעה לנשים רק בהגיען לארץ.
המשיבים 3-5 עסקו במהלך שנת 2003 בסחר בנשים ובהעסקתן בזנות. המשיבים 4 -5 עסקו בסחר בנשים בצוותא. המשיבים 3-5 נהגו לקנות נשים מהמשיבים 1-2 וגרמו להן לעסוק בזנות תוך כדי איום עליהן ואף תוך כליאתן כליאת שווא. משיב 6 עבד תחת המשיבים 4-5. משיב 7 עבד תחת פיקוחו של הנאשם 8 בהפעלת מקומות לשם עיסוק בזנות (להלן: "המכון" או "המכונים"). המשיבים 6-7 ניהלו עבור המשיבים 4-5 מקומות המשמשים למעשי זנות והביאו את הנשים לעיסוק בזנות תוך איום עליהן, ניצול מצוקתן ותוך כליאתן כליאת שווא - והכל תחת ולפי הוראות המשיבים 4- 5 והנאשם 8. המשיבים 4-5 הפעילו מספר מכונים בתל אביב, בהם העסיקו אנשים שהפעילו עבורם את המכונים על פי הוראתם, והמשיב 4 עשה כן במשרד ליווי שהפעיל בירושלים.

הפירוט

5. באישום הראשון מואשם המשיב 1 כי גרם לאירנה שומייקנה (להלן - אירנה) לעזוב את המדינה בה התגוררה, כדי לעסוק בזנות, מכר אותה והביא אותה לעסוק בזנות, תוך ניצול מצוקתה הכלכלית והנפשית ותוך הפעלת לחץ ואיומים עליה. המשיב 1 ביצע את מעשיו במסגרת ארגון פשיעה.
המשיב 3 מואשם כי קנה את אירנה כדי להעסיקה בזנות ומכר אותה יחד עם נאשם 8 לשם עיסוק בזנות. משיב 3 איים עליה ועל מייק (חברהּ) בפגיעה שלא כדין בגופה של אירנה ובני משפחתה, כדי להניעם מלעשות מעשה שהם רשאים לעשותו והמעשה נעשה בשל האיום: המשיב 3 איים על מייק ועל אירנה כי אם תברח או לא תיפדה עצמה בכסף יבולע לה ולבני משפחתה. עקב כך נאלצו השניים לפדות אותה בכסף מלא. המשיב 3 הביא את אירנה לעסוק בזנות, תוך הפעלת אמצעי לחץ, כליאת שווא וחיים על רווחיה מהזנות ותוך ניצול יחסי מרות ותלות. את מעשיו ביצע המשיב 3 באמצעות ארגון פשיעה.

6. באישום השני מואשמים המשיבים 1-2 כי גרמו לנוהילה לעזוב את המדינה בה התגוררה, כדי שתעסוק בזנות ואף מכרו אותה להעסקתה בזנות. המשיב 3 קנה את נוהילה ביגמנובה (להלן - נוהילה) לשם העסקתה בזנות והביא אותה לעסוק בזנות תוך כדי ניצול מצוקתה הכלכלית והנפשית ותוך הפעלת אמצעי לחץ ואיומים עליה. בנוסף, הוא כלא אותה כליאת שווא וחי על רווחיה מהזנות, תוך ניצול יחסי מרות ותלות.
המשיבים 1-3 ביצעו את מעשיהם במסגרת פעילות ארגון פשיעה והמשיב 3 ניהל ארגן וכיוון פעילות בארגון פשיעה.

7. באישום השלישי מואשמים המשיבים 1-2 כי גרמו למתלוננות - זולילה קורבנובה (להלן - זולילה) ודילנוזה מירזקולובה (להלן - דילנוזה) (להלן באישום זה - המתלוננות) לעזוב את המדינה בה התגוררו על מנת לעסוק בזנות. לשם כך הם קנו ומכרו אותן כדי שיעסקו בזנות, תוך ניצול מצוקתן הכלכלית והנפשית ותוך הפעלת לחץ ואיומים עליהן. המשיב 2 אנס את המתלוננות וביצע בהן מעשי סדום.
המשיבים 4-5 קנו את המתלוננות לשם העסקתן בזנות, תוך ניצול מצוקתן הכלכלית והנפשית ותוך הפעלת לחץ ואיומים עליהן. המשיבים 4-5 כלאו אותן כליאת שווא וחיו על רווחיהן מהזנות, תוך ניצול יחסי מרות ותלות. המשיבים 4-5 מכרו את דילנוזה לשם העסקתה בזנות. המשיב 4 אנס את המתלוננות וביצע מעשה סדום בזולילה. המשיב 6 הביא את המתלוננות לעסוק בזנות, תוך ניצול מצוקתן הכלכלית והנפשית ותוך הפעלת אמצעי לחץ ואיומים עליהן. הוא כלא אותן כליאת שווא וחי על רווחיהן מהזנות, תוך ניצול יחסי מרות ותלות. הוא אף אנס את זולילה ותקף אותה תקיפה הגורמת חבלה של ממש.
את המעשים המתוארים, ביצעו משיבים 1, 2, 4, 5 ו-6, במסגרת פעילות ארגון פשיעה והמשיבים 4-5 מואשמים בניהול ארגון פשיעה ובהכוונת פעילותו.

8. באישום הרביעי מואשמים המשיבים 1-2 כי גרמו לאולגה דברנצבה (להלן אולגה) לעזוב את המדינה בה התגוררה, על מנת לעסוק בזנות. הם קנו ומכרו אותה לשם העסקתה בזנות. המשיב 3 קנה מהם את אולגה לשם העסקתה בזנות. המשיב 7 והנאשם 8 גרמו לאולגה לעסוק בזנות, תוך ניצול מצוקתה הכלכלית והנפשית ותוך הפעלת לחץ ואיומים עליה. המשיב 7 כלא אותה כליאת שווא.
את המעשים המתוארים, ביצעו המשיבים 1, 2, 3, 7 והנאשם 8 במסגרת פעילות של ארגון פשיעה.

9. באישום החמישי מואשם המשיב 2 כי גרם לזריפה סולימנובה (להלן - זריפה) לעזוב את המדינה בה התגוררה, קנה ומכר אותה לשם העסקתה בזנות, וגרם לה לעסוק בזנות, תוך ניצול מצוקתה הכלכלית והנפשית ותוך הפעלת אמצעי לחץ עליה. את המעשים הללו עשה המשיב 2 במסגרת ארגון פשיעה.

10. באישום השישי מואשמים המשיב 3 והנאשם 8 כי קנו את אירנה זווקובה (להלן - אירנה) כדי להעסיקה בזנות. המשיב 3 הביא את זווקובה לעסוק בזנות, תוך ניצול מצוקתה הכלכלית והנפשית ותוך הפעלת אמצעי לחץ. המשיב 3 כלא אותה כליאת שווא וחי על רווחיה מהזנות, תוך ניצול יחסי מרות ותלות.
המשיב 3 והנאשם 8 עשו את מעשיהם לעיל במסגרת פעילות של ארגון פשיעה.

11. באישום השביעי מואשמים המשיב 3 והנאשמים 8-9 כי חיו על רווחי נשים העוסקות בזנות וכי המשיב 2 גרם לאולגה לעסוק בזנות בנסיבות מחמירות. כל זאת עשו המשיב 3 והנאשמים 8-9 במסגרת פעילות ארגון פשיעה שאותו ניהלו ואף עסקו בהכוונתו.

12. באישום השמיני מואשמים המשיבים 4-6 כי הם החזיקו מקומות לשם עיסוק בזנות, גרמו לנשים לעסוק בזנות וחיו על רווחיהן של נשים שעסקו בזנות. כל זאת, עשו המשיבים במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה שהמשיבים 4-5 ניהלו ועסקו בהכוונתו.

13. באישום התשיעי מואשם המשיב 3 כי שידל את דוד חיגר להתחזות לאחר וקיבל דבר במרמה. מטרת ההתחזות היתה להשיג לנערות "ליווי" אותן העסיק דירת מסתור.

הראיות נגד המשיבים 1-3

אישום 1

14. אירנה הועברה לישראל דרך מתווכים שונים. אירנה העידה שהגיעה לישראל במטרה לעבוד כחשפנית במשך שלושה חודשים. הגעתה לארץ הייתה דרך מצרים (עמ' 484). אירנה נלקחה למקום שנקרא הסאונה האולימפית (ע' 59), ונמכרה לזנות. הנאשמים 1-2 אף הבהירו לה שהיא לא תהיה חשפנית כפי שציפתה, אלא זונה ושתצטרך להישאר בארץ שנה לפחות כדי להחזיר את הוצאות הבאתה לישראל (עמ' 15, 18, 19, 486). עוד עולה מעדותה כי אכן היה זוג לקוחות שרצה לקנות אותה, אך חזר בו כיוון שהיא לא הייתה מעונינת בעבודה, והם חשבו שהיא תהיה בעייתית (עמ' 19, 493). הנאשמים 1-2 הודיעו לאירנה שאם לא תשתף פעולה עם תוכניותיהם לגביה היא "תיעלם" (20, 22, 41, 47).

15. אירנה מתארת בעדותה את הגעתו של נאשם 3 אל המקום בו שהתה עם הנאשמים 1-2. הנאשמים 1-2 מכרו את אירנה למשיב 3, שהעביר אותה לירושלים (עמ' 59). אירנה הועסקה על יד המשיב 3 במשך 8 חודשים (את ארבעת החודשים הנוספים פדה "מייק"), והוא קיבל את הרווחים מעבודתה (עמ' 30). בתחילה עבדה אירנה חודשיים ללא קבלת תשלום, ובהמשך קיבלה 50 ₪ לשעה (עמ' 23-24). לא היה באפשרותה לברור לקוחות (עמ' 32-33). המשיב 3 החזיק בדרכונה ובכספה של אירנה (ע' 50-60).

16. אירנה הייתה צריכה להודיע למשיב 3 ולבקש את רשותו לעזוב את הדירה, למרות שהדירה לא הייתה נעולה. היו פעמים שהיא יצאה בלא לבקש את רשותו (עמ' 28, 95). אירנה חששה מהמשיב 3. היא חששה שיזיק לבני משפחתה (עמ' 47).

17. אירנה זיהתה את המשיב 1 במסדר זיהוי תמונות. אין מקום לטענות נגד עריכת מסדר זיהוי תמונות במקום מסדר זיהוי חי, כי המתלוננת, כמו המתלוננות האחרות הכירו היכרות קודמת את המשיב 1 (קדמי, על הראיות, עמ' 1018 (תשס"ד-2003). יצוין כבר כאן כי יש ראיות נוספות למיקום הבורסה לסחר בנשים בסאונה האולימפית, וכי המקום שימש למכירת הנערות שהובאו מחוץ לארץ (עדויות בעלי המקום שראו את המשיבים 1-3), וכן עדויות אולגה ונוהילה.

18. כמו כן יש ראיות על מכירתה של אירנה על-ידי המשיב 3 למייק תמורת סכום כסף נכבד.

19. המשיבים 1-3 עשו באירנה כרצונם. הם הטילו עליה אימה, ניצלו את היותה זרה והפכו אותה לקניינם וכחפץ עובר לסוחר, שניתן לעשות בו עסקאות. הנאשם 3 כפה עליה לעסוק בזנות. היא מלאה את רצונו וקיבלה לקוחות כיוון שחששה מפניו. היא מתארת אותו כ"בוס" שלה, כמנהל, שהבהיר והכתיב לה את תנאי עבודתה. הוא הסביר לה את "כללי המציאות כאן" כלשונה, מה היא צריכה לעשות ומה היא לא אמורה לעשות. אירנה הוסיפה שהמשיב 3 אינו בוס "רגיל" מאחר שבוס רגיל מאפשר לצאת, להסתובב וללכת (עמ' 35, 36).
כמו כן גרם המשיב 3 למתלוננת לעסוק בזנות בנסיבות מחמירות. המתלוננת מספרת שהוא שסיכם עם הלקוחות את המחירים בעבור שעות עבודתה (לרוב 250 ₪ ולעיתים אף יותר), והוא אף הסיע אותה בתחילה למפגשיה עם הלקוחות (עמ' 27, 29). המשיב 3 גר עם המתלוננת כך שיכול היה לפקח על כל מעשיה והיה פונה אליה מילולית כדי להפנותה ללקוחות. היא לא הורשתה לשאת טלפון אישי (עמ' 30).

אישום 2

20. נוהילה הגיעה לישראל דרך מצרים במטרה לעבוד בזנות, לאחר שכבר הייתה זונה באיחוד האמירויות (עמ' 525). היא הובאה לארץ על ידי המשיבים 1-2 (אותם היא מזהה בעמ' 558-559) גם היא נלקחה לסאונה על מנת להימכר לזנות (עמ' 528-
530). נוהילה היא עדה בעייתית שמסרה גרסאות שיקריות שהוכחו בברור ולכן אינני סבור שיש בעדותה תשתית פוטנציאלית להרשעת המשיבים 1-3 באישום זה, למרות שלאור העדויות של מתלוננות נוספות רובץ חשד כבד על המשיבים 1-3 גם באישום זה

אישום 3

21. לפי עדותה של זולילה, היה בדעתה להגיע לישראל כדי לעבוד בענף המסעדנות (עמ' 283). אנשי הקשר שאליהם התקשרה זולילה העבירו אותה למשיבים 1-2. לבנות שהגיעו לארץ ובכללן זולילה ודילנוזה, נאמר שהן תעבודנה בזנות. כמו כן, הזהירו אותן שאם הן תעשינה "בעיות" הן תועברנה לרשות הפלסטינית ולא תיראנה את משפחותיהן לעולם (עמ' 291). אף כאן נאמר לנשים מה יהא תוכן עבודתן (עמ' 290).

22. המשיבים 1 ו-4 אנסו את שתי המתלוננות וביצע בהן מעשי סדום (עמ' 292-296), בהמשך שבו הנאשמים וקיימו איתן יחסי מין בניגוד לרצונן בהרכבים שונים וזאת חרף בכיין והתנגדותן של המתלוננות, שהיו חסרות אונים.

23. המשיבים 1, 2 דנו עם המשיב 4 על מחירן של זולילה ודילנוזה. בהמשך מכר אותן המשיב 1 למשיב 4. נאמר למתלוננות כי יעבדו עם כל לקוח שיבוא לדרוש את שרותיהן (עמ' 294-295). מעת העברתן לידי המשיב 4 ברור להן שכעת הוא בעל הבית (עמ' 298).

24. זולילה ודילנוזה היו נתונות לאיומים שאם לא תהיינה "טובות" הן תימכרנה (עמ' 304), ובהמשך נראה שאף התקיימה מכירה של דילנוזה (עמ' 307).

אישום 4

25. אולגה העידה (בעמ' 181-183) כי שלאחר שנכנסה לתחומי ישראל, הגיעה לסאונה. המשיב 2 אמר לבנות שהגיעו להתקלח ושיגיע גבר שייקח אותן איתו. הן התקלחו והמשיב 2 נתן להן לאכול ולשתות. הגיע המשיב 3 (אשר אולגה זיהתה אותו באולם בית המשפט), נכנס לחדר וביקש לראות את דנה, אולגה ואליסיה. הוא בחר בדנה ובאולגה ואמר לאולגה שהיא לא תעבוד אצלו, כיוון שהוא זקוק לבחורה עם חזה גדול. אולגה הוסעה על-ידו לשכונת בית הכרם בירושלים, שם היא עברה לרכבו של נאשם 8, אשר אמר לה כי היא תעבוד אצלו וכי המשיב 7, הפקיד, ידריך אותה בנוגע לסדרי העבודה.
אולגה הוסיפה כי באחת הפעמים הגיעה לביתו של לקוח והתפלאה לגלות שזהו המשיב 3, אשר שילם לה 100 ₪.

26. אולגה שמעה מהמשיב 3 והנאשם 8 (עמ' 204), שהגיעה למקום טוב מאחר שהבנות שעובדות במכונים סובלות יותר. אם הן מנסות לברוח, מאיימים עליהן בפגיעה בבני משפחתן.

אישום 5

27. זריפה שהכירה את המשיב 2, זיהתה אותו גם במסדר זיהוי תמונות. מסדר זה, כפי שכבר קבעתי, היה מיותר לאור ההיכרות הקודמת ביניהם. בהודעה מיום
15.1.04, שעה 11:00, אמרה זריפה כי לא חפצה לעבוד בזנות. נאשם 2 פגש אותה לאחר שחצתה את הגבול ממצרים והציג עצמו כמישה. המשיב 2 לקח אותה לסאונה וביקש ממנה ומיתר הבנות להתפשט להתקלח ולהתלבש יפה. בזמן הנסיעה התקשר המשיב 2 לילנה ואמר לה שיש לו בחורה יפה מסמרקנד. לאחר השיחה עם ילנה אמר המשיב 2 לזריפה כי היא תעבוד כזונה. ילנה לקחה אותה כשירדה מהרכב ונתנה למשיב 2 חבילה שמנה של כסף. ילנה הבטיחה להשלים למשיב 2 את המחיר לאחר שתראה איך זריפה תעבוד. בהודעה מיום 26.1.04, שעה 15:30, אמרה זריפה כי היא יודעת את שמו של המשיב 2, כיוון שהוא אמר לה את שמו. המשיב 2 מכר אותה לילנה (המכונה גם לנה) בטבריה. היא ראתה שילנה העבירה למשיב 2 חבילת כסף. המשיב 2 שאל, לאחר שספר את הכסף, מדוע התמורה נמוכה וילנה אמרה שמדובר במקדמה מאחר שהיא רוצה לראות איך העדה עובדת, ואז תוסיף עוד כסף למשיב 2. השיחה בין השניים התנהלה בשפה הרוסית, שאינה שפת האם של זריפה, ואולם, נראה שהעדה הבינה לפחות חלק מחילופי הדברים ביניהם.

אישום 6

28. בעדותה, זווקובה מעידה על היכרותה עם המשיב 7 ועם אולגה ואירנה (המתלוננות האחרות). היא ידעה שהיא נוסעת לארץ לעבוד בזנות. המשיב 3 והנאשם 8 אספו אותה לאחר שחצתה את הגבול (עמ' 116-117). העדה מסרה למשיב 3, לפי דרישתו, את שני הדרכונים שהיו ברשותה. המשיב 3 הסיעה אותה לירושלים, למקום שאינה יודעת את כתובתו (עמ' 118). המשיב 3 הסביר לה את תנאי העבודה וכי עליה להשיב את הוצאות הבאתה ארצה. עוד אמר לה, כי אסור לה לסרב להזמנות עבודה, אלא אם הלקוח נכה וכי אין לה לאן לברוח. המשיב 3 אמר לה שאם היא תברח ימצאו אותה ויחזירו אותה למקום העבודה. המשיב 3 אסר עליה לעזוב את הדירה בלי להודיע ואמר לה כי עליה להודיע לו על כל מקום שברצונה ללכת (עמ' 119-120, 140). המתלוננת יצאה לקניות בקניון מלחה ובמרכז העיר באישורו של המשיב 3 (עמ' 140). זווקובה הוסיפה כי התגוררה עם אירנה ועם דנה ושהמשיב 3 פיקח על שלושתן (עמ' 124). המשיב 3 היה מתקשר לטלפון ומזמין מידי פעם כל אחת מהן לצאת מהדירה ולנסוע עם הנהג שהמתין להן למטה ולקח אותן ללקוחות. המשיב 3 דיבר עם הנהג והסביר לו איך להגיע לבתי הלקוחות. פרטים אלה שמעה העדה כי השיחות התנהלו בדיבורית (עמ' 124-125). אחרי שבוע ביקשה העדה להפסיק את עיסוקה בזנות, אך המשיב 3 אמר לה כי אין לה ברירה וכי הגיעה לארץ כדי לעבוד (עמ' 125). היה מקרה שהעדה סיכלה הזמנה והמשיב 3 הזהירה כי אם זה יחזור על עצמו היא תיענש (עמ' 126).

הראיות נגד המשיב 5

אישום 3

29. זולילה (עמ' 289) העידה כי היא לא ידעה שהיא ודילנוזה מיועדות לעבוד בזנות. זולילה חשבה שהיא נוסעת לישראל כדי לעבוד במסעדה תמורת 1,500$ לחודש וכי המגורים והכלכלה יינתנו לה חינם אין כסף. זולילה הוסיפה כי המשיב 5 בא יחד עם המשיב 4 לאחר ש"עשתה צרות" וגרמה לשני קליינטים לדרוש את כספם חזרה, כיוון שלא יכלה לעבוד בעודה במחזור.
זולילה אומרת שלמיטב ידיעתה המשיב 5 הוא בעל הבית של מכון הליווי "פין
15", בו עבדה בין חודש וחצי לחודשיים, אבל יאניק (המשיב 4) הוא בעל הבית שלה (עמ' 302). למיטב הבנתה, המשיב 5 הוא בעל הבית של המכון כיוון שפטיה (הקופאי במכון "פין 15") מקבל כל הזמן אישור רק ממנו, בנוגע לעבודתן של הבחורות במכון ובעת שהמשטרה ביקרה במקום. כמו-כן, המשיב 5 הוא זה שהסביר לבחורות במכון את נהלי העבודה ופטיה (הקופאי) הרחיב את ההסברים.
המשיב 5 ביקר במכון ביומיים שלושה הראשונים לשהותה במכון בכדי לקחת מעטפות שהעדה לא ידעה מה היה תוכנן.
דינלוזה מסרה בהודעתה במשטרה ביום 19.01.04, בשעה 11:15, כי היא וזולילה עבדו אצל המשיב 5 והוא היה צועק עליהן ואומר שהן צריכות לעשות כל מה שקליינט רוצה, מלבד "להזדיין בתחת". היא הוסיפה שהמשיב 5 היה מגיע מדי ערב לקחת את כל הכסף (בעוד שזולילה אמרה שהמשיב 5 הגיע רק ביומיים-שלושה הראשונים לעבודתה). לדבריה, המשיב 5 אמר לה שאם היא אינה רוצה לעבוד, הוא ישים אותה במרתף ושם ירביצו לה. לבסוף משכשל כוחה, החזיר אותה המשיב 4 למשיבים 1-2.

הראיות נגד המשיב 6

אישום 3

30. זולילה מעידה כי המשיב 6 היה מגיע למכון לאסוף את המעטפות, אחרי שהמשיב 5 חדל לבוא ולאספן. פעם אחת המשיב 6 הרביץ לה לאחר ששמע שהבחורות במכון רבו ביניהן. עקב המכות ירד לה קצת דם מהשפתיים. המשיב 6 בעל אותה בכוח בחדר במכון, על אף שלא רצתה כלל להיכנס לחדר, ונכנסה אליו כיוון שהכריח אותה. המשיב 6 הציע לה מספר פעמים לקיים יחסי מין ואף הציע לשלם לה, אך היא סירבה.
בעדותה מיום 15.03.04, כאשר נשאלה מדוע לא סיפרה על אודות האונס בהודעתה במשטרה, היא מסבירה כי המשיב 6 היה היחידי שאמר כי הוא מכיר אותה (בניגוד למשיבים 4-5 שהתכחשו להיכרות עימה) ולכן החליטה שלא לספר על כך ש"זיין" אותה כמה דקות.

הראיות נגד המשיב 7

אישום 4

31. אולגה הוסעה על-יד המשיב 3 לשכונת בית הכרם בירושלים, שם היא עברה לרכבו של נאשם 8, אשר אמר לה כי היא תעבוד אצלו וכי המשיב 7, הפקיד, ידריך אותה בנוגע לסדרי העבודה. אולגה זיהתה אותו באולם הדיונים וכנתה אותו לושה (עמ' 183, 262). אולגה התגוררה בדירה עם המשיב 7 (עמ' 267). כאשר אולגה עבדה במכונים "אסקימו" וב"אואזיס", המשיב 7 הוא זה שענה לטלפונים (עמ' 271).
נאשם 8 אמר לה שהיא לא תצטרך את הדרכון שלה והוסיף כי המשיב 7, יסביר לה למחרת את עקרונות העבודה. עוד הוסיף הנאשם 8 כי המשיב 7 הוא הפקיד של המקום, ומקבל את ההזמנות. למחרת הגיעו הנאשם 8 והמשיב 7 ויחדיו הסבירו לה את שעות העבודה, תנאי העבודה והשכר.
אולגה הוסיפה כי המשיב 7 אמר לה כי עליה לעבוד עם כל לקוח ואם לא תרצה, תצטרך לשלם 250 ₪ שזהו הסכום שהעסק הפסיד מאובדן לקוח. המשיב 7 אמר לה ולבנות הנוספות שגרו עמה, לינה, ויקה ומרינה, כי אסור להן לצאת מן הדירה ללא רשות, משום שאם תצאנה מן הדירה עלולות להיות בעיות עם המשטרה מאחר שהגיעו לארץ בצורה בלתי לגאלית. כן אמר כי אם הן זקוקות לדבר כלשהו, הן יכולות לפנות אליו או לנהג (עמ' 186).
אולגה העידה כי אמרה למשיב 7 שחסרים לה דברים שכן הגיעה לארץ חסרת כל. המשיב 7 אמר לה שייקח אותה לקנות את הפריטים החסרים לה ויהיה עליה להחזיר את הכסף עבורם (עמ' 187).
על תפקידו של המשיב 7 סיפרה אולגה כי הוא זה שקיבל את ההזמנות, התקשר אל הבנות ואמר להן להתכונן לעבודה. כאשר הגיע הנהג, הוא לקח אותן אל הלקוח המיועד (עמ' 188).
אולגה העידה על מקרה קונקרטי מימיה הראשונים בעבודה: הגיע אליה לקוח מסומם שנראה לה מפחיד. היא התקשרה לנאשם 8 ואמרה לו שהוא תחת השפעת סמים. הנאשם 8 אמר לה שהוא לקוח קבוע ושאין לה מה לפחד ממנו. לאחר שהחלו לקיים יחסי מין והיא גילתה שהקונדום נקרע, היא נבהלה והתקשרה למשיב 7. המשיב 7 אמר לה לצאת מיד מהדירה ובא לאסוף אותה. מאז, לא נשלחו עוד בנות ללקוח הזה (עמ' 190).
זווקובה העידה (עמ' 121-122) כי הנאשם 8 והמשיב 7 היו תמיד ביחד והם קיימו איתה יחסי מין ושלמו לה, כל אחד 100 ₪.

סיכום

32. לאור האמור הוכחה לכאורה ביחס למשיבים 1-3 העבירה על סעיף 203א לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (ע"פ 1609/03 בוריסוב נ' מדינת ישראל
, תק-על 2003(3), 1919); בש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל
, תק-על 2000(3)1992; בש"פ 7502/01 שמואלוב נ' מדינת ישראל
, תק-על 2001(3) 2100; בש"פ 291/01 רביאי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2001(1) 10; ע"פ 11196/04 פרודנטל נ' מדינת ישראל
, תק-על 2003(3) 459; בש"פ 10232/03 מדינת ישראל
נ' פישמן, תק-על 2003(3) 1439; בש"פ 5958/01 אקסלרוד נ' מדינת ישראל
, תק-על 2001(3), 690; בש"פ 9190/02 בן דוד נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(1) 145). מי שנאשם בעבירות אלה, קמה לחובתו הנחה של מסוכנות. מי שעובר עבירות אלה משתמש באמצעים מתוחכמים. הסיכון הפוטנציאלי מסוחרי הנשים הוא רב, לכן אין לומר כי השחרור עשוי להשיג את מטרת המעצר. מעצר הבית אינו מבטיח כי המשיבים יחדלו מעיסוקיהם העבריינים (בש"פ 1524/01 מדינת ישראל
נ' אקרמן, תק-על 2001(1) 1032). בנוסף לסחר בנשים, יש ראיות לכאורה על קיום עבירות נוספות שאף הן חמורות. למשיבים 1 ו-3 מיוחסות עבירות נוספות של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות. הפסיקה לאחרונה קושרת בין העבירה של סחר בנשים לבין העבירה של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות וזאת על רקע הקשר ההדוק בין שתי העבירות (בש"פ 1991/04 איליצנקו נ' מדינת ישראל
, פורסם באתר המשפטי נבו; בש"פ 7544/03 רחימוב נ' מדינת ישראל
, תק-על 2003(3) 1501). בנוסף לאמור לעיל, יש ראיות נגד המשיבים 1 ו-3 על ביצוע מעשי אונס במתלוננות חסרות ההגנה והחוששות מפניהם.
לאור האמור, יש לעצור את המשיבים 1-3 עד לתום ההליכים.

33. גם לגבי המשיב 5 יש ראיות על סחר בנשים ועל הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות.

34. נגד המשיב 6 יש ראיות הקושרות אותו לאישומים שבהם הוא מואשם, אך עוצמת הראיות אינה מספקת כדי לעצור אותו עד לתום ההליכים. עדותה של זולילה באשר למעשה האונס שביצע בה המשיב 6, היא בעייתית.

35. המשיב 7, אשר ניסו להציגו כפקיד, אינו רק פקיד. כפי שעולה מהראיות הוא נטל חלק פעיל במשרד נתן הוראות והחליט החלטות כאשר התעורר הצורך לפתור בעיות. גם העובדה שהעדה שהעידה נגדו נסעה לחוץ לארץ, אינה מפיגה את מסוכנותו. המשיב 7 היה חלק ממנגנון של יבוא נשים לארץ לשם עיסוק בזנות. סיכון זה שימשיך במעשיו לא פג רק בשל העובדה שאותה עדה סיימה את עדותה (בש"פ 3397/02 בוריסוב נ' מדינת ישראל
, דינים עליון סא 447). לאור זאת אין לשחרר את המשיב 7 ממעצר הבית שבו הוא נתון.

36. המשיבים 1-3 ו-5 ייעצרו עד לתום ההליכים. המשיב 4 ייעצר בהסכמתו עד לתום ההליכים. המשיב 6 ישוחרר למעצר בית לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן. המשיב 7 יישאר במעצר בית.

ניתנה היום א' באייר, תשס"ד (22 באפריל 2004) במעמד עו"ד עדי דמתי, עו"ד גילת וקסלר והמשיבים.

משה רביד
, שופט
החלטה - משיב 6

שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר באשר לאפשרות לחלופת מעצר, ביחס למשיב זה.
נקבע ליום 11.5.04 בשעה 10:00.
התסקיר יגיע עד ליום 9.5.04.
המזכירות תשלח העתק לשירות המבחן.
המשיב יובא על ידי השב"ס.

ניתנה היום א' באייר, תשס"ד (22 באפריל 2004) במעמד הצדדים.

משה רביד
, שופט
א.צ.ז.

1
בתי המשפט
בש 006114/04
בבית המשפט המחוזי בירושלים
בתיק עיקרי: פח 000708/04

22/04/2004
תאריך:
כב' השופט משה רביד

בפני
:








בש בית משפט מחוזי 6114/04 מדינת ישראל נ' בוריס ברדיצ'בסקי (פורסם ב-ֽ 22/04/2004)