פסקי דין על מוניות שי לי בע"מ | פסקי דין על השרון שרותי טקסי בע"מ

1127/01 א     03/06/2001




א 1127/01 מוניות שי לי בע"מ נ' השרון שרותי טקסי בע"מ




בעניין:
מוניות שי לי בע"מ
ואח'
ע"י ב"כ עוה"ד
דורון
ואח'
המבקשים

נגד
השרון שרותי טקסי בע"מ
ואח'
ע"י ב"כ עוה"ד
סגל

המשיבים


פסק דין
תובעת 1 (להלן: "התובעת") רשומה כחברה בע"מ. תובעים 7-2 בעלי מוניות ובעלי מניות בתובעת. לתובעת רשיון שניתן לה על ידי המפקח על התעבורה להפעלת נסיעות שירות בתוך העיר נתניה.

נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") רשומה כחברה בע"מ, ומפעילה קו נסיעות שירות בין ת"א לנתניה על פי רשיון שהוצא לה על ידי המפקח על התעבורה. הרשיון מורה כי "לאורך המסלול בכוון ת"א-נתניה ממחלף פולג ועד לתחנת הקצה ברח' שמואל הנציב 1 הורדת נוסעים בלבד - אין איסוף נוסעים".

עניינה של התביעה שבפני
עתירת התובעים לצו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים איסוף נוסעים בין מחלף נתניה לרח' שמואל הנציב 1 (להלן: "קטע המחלוקת").


התביעה מבוססת על העילות הבאות:

1. איסוף נוסעים על ידי הנתבעים בקטע המחלוקת מפר חוזים שנכרתו בין הצדדים ב- 6.8.96 וב- 8.6.98.

2. הפרת חוב חקוקה - עוולה על פי סעיף 63 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].


הפרת חוזה

החוזים הנטענים מגבילים את התחרות בין הצדדים, ועל כן דינם כדין הסדר כובל במובנו של סעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח - 1988.
על פי סעיף 4 לחוק זה הסדר כובל שלא ניתן לו אישור על ידי בית הדין להגבלים עסקיים בטל. לפיכך, ככל שהתביעה נסמכת על עילת הפרת חוזה דינה להדחות.

הפרת חובה חקוקה.

החובה החקוקה אשר על הפרתה מתבססים התובעים היא תקנה 494 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 לפיה: "לא יפעיל אדם קו שירות אלא לפי רשיון שירות ובהתאם לתנאיו". הוראה דומה מצויה בתקנה 498 לגבי רשיון הסעה.
הסמכות לקבוע תנאים ברשיון קבועה בתקנה 496.

הנתבעים כופרים בחוקיות ההגבלה ברשיונם על איסוף נוסעים בקטע המחלוקת. עתירה שהוגשה על ידם בענין זה לבית המשפט הגבוה לצדק תלויה ועומדת. ביסוד עתירתם טענתם כי ההגבלה פוגעת שלא כדין בחופש העיסוק שלהם.

טענת הנתבעים כנגד תוקפה של ההגבלה אינה מקובלת עלי.


ההגבלה מעוגנת בהסמכה מפורשת בתקנה 496 לתקנות התעבורה, כמו גם בסעיף 17 לחוק הפרטנות תשמ"א - 1981. על פני הדברים ההגבלה סבירה ונועדה להגשים תכלית ראויה בתחום התעבורה (אליה אתייחס להלן).
ככל שיש בהגבלה פגיעה בחופש העיסוק, ההגבלה הוטלה כחוק לתכלית ראויה ואינה חורגת מהנדרש להשגת התכלית.

הנה כי כן לדעתי ההגבלה דנן חוקית.
עובדת הפרת תנאי הרשיון על ידי הנתבעים נוסעים באיסוף בקטע המחלוקת אינה שנויה במחלוקת. נמצא שהנתבעים מפרים את החובה החקוקה הקבועה בתקנה 494.

אחד מיסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה - היות החובה החקוקה מיועדת לטובתו או להגנתו של הניזוק. האם ההגבלה על איסוף נוסעים בקטע המחלוקת ברשיונה של הנתבעת מיועדת לטובתם או להגנת של התובעים?
תשובתי לשאלה זו - לאו רבתי.

הנתבעים טוענים כי ההגבלה ברשיון נועדה, בין השאר, לייחד לתובעים את איסוף הנוסעים בקטע המחלוקת ובכך להבטיח לתובעים את הנתח הראוי להם בעוגת הפרנסה בענף המוניות בעיר נתניה.
טענה זו אינה מקובלת עלי.


המפקח על התעבורה אינו ממונה על פרנסת נהגי המוניות. השיקולים אותם הוסמך לשקול, ובהם תחום מומחיותו, הינם שיקולי תעבורה (ר' פסק הדין בבג"צ 5016 ליאור חורב ואח' נ' ח"פ שריד ואח' פד"י נא (iv) 1, 6). אילו קבע המפקח את ההגבלה הנדונה ברשיון הנתבעים כדי להבטיח את פרנסת התובעים, ההגבלה היתה נפסלת אם בשל חריגה מסמכות ואם בשל פגיעתה בחופש העיסוק ובאינטרס הציבורי בקיומה של תחרות חופשית.
בהעדר ראיה לסתור יש להעמיד את המפקח על התעבורה בחזקת כשרות, היינו להניח כי שקל שיקולים תעבורתיים בלבד, ואין צורך במומחיות מיוחדת כדי להבין שההגבלה דנן נועדה אך להבטיח שהנסיעה בקו ת"א-נתניה לא תתארך בשל איסוף נוסעים לנסיעות פנים בתוככי העיר נתניה.

לאור האמור לעיל מסקנתי היא כי ההגבלה ברשיונה של הנתבעת לא נועדה לטובתם או להגנתם של התובעים. הואיל וכך אין התובעים זכאים לסעד במסגרת עוולת הפרת הוראה חקוקה.

עילות אחרות

בסיכומיהם מבקשים באי כח התובעים לבסס את התביעה גם על סעיף 1 לחוק עושר ולא במשפט תשל"ט - 1979, על חוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965 ועל היות הנתבעים "מסיגי גבול במשלוח ידם בניגוד לפקודת הנזיקין".
אין ממש בטענות אלה.


לענין סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, הנתבעים אינם נוטלים דבר שהזכות לו יוחדה בלעדית לתובעים.

אשר לחוק איסור לשון הרע, בא כח התובעים לא טרח להפנות לסעיף ספציפי בחוק ולא פירש את טענתו. כך גם לענין הטענה בדבר הסגת גבול במשלח יד לפי פקודת הנזיקין, לא הופניתי לסעיף ספציפי בפקודת הנזיקין, ואין בכוונתי לפשפש בפקודת הנזיקין ולתור בה אחר כוונתו הנסתרת של בא כח התובעים.

העולה מכל האמור לעיל הוא שהתובעים כשלו בהוכחת עילת תביעה נגד הנתבעים.


מעבר לצורך אוסיף כי אפילו סברתי שהוכחה עילת תביעה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין הייתי נמנע מהוצאת צו מניעה בשל מידת הפיקוח שיידרש לאכיפת הצו.

רשיונה של התובעת מחייבת אותה להפעיל בין 20 ל- 45 מוניות, 7 ימים בשבוע מ- 05 עד 22 (לפחות), בתדירות שבין 15 דקות (רוב שעות הפעילות) ל- 30 דקות. לו ניתן הצו הדעת נותנת שהתובעים היו מתחקים אחר הנתבעים, (וראה למשל סעיף 18 לכתב התביעה) ובית המשפט היה נאלץ לעסוק לאורך שנים בפיקוח על אכיפת הצו במסגרת של הליכי אכיפה על פי פקודת בזיון בית משפט.

הפיקוח על אכיפת תנאי הרשיון הופקד בידי המשטרה והמפקח על התעבורה, והעובדה שמאמצי התובעים להניע את הרשויות המנהליות הרלבנטיות להפעיל פיקוח אפקטיבי על קיום תנאי הרשיון לא עלו יפה אינה מצדיקה העברת הפיקוח לידי בית המשפט.

התביעה כללה גם עתירה לחיוב הנתבעים לשלם לתובעים סך של מאתים אלף ש"ח.

דין התביעה הכספית להדחות מהטעמים הבאים:

א. הסמכות לדון בתביעה כספית בסך מאתים אלף ש"ח מסורה לבית המשפט
השלום.

ב. לא הוכחה עילת תביעה.

ג. לא הוכח גובה הנזק.
לאור האמור לעיל התביעה נדחית.

התובעים, במאוחד ובנפרד, ישלמו לנתבעים הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד בסך עשרים אלף ש"ח.

מזכירות בית המשפט תשלח לב"כ הצדדים העתק פסק הדין באמצעות הפקסימיליה.
ניתן היום, י"ב בסיון תשס"א, (3 ביוני 2001), בהעדר הצדדים.
זפט יהודה
, שופט

ניתן היום י"ב בסיון תשס"א, 3 ביוני 2001 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.
מותר לפרסום מיום 03/06/2001

זפט יהודה
, שופט

/ d00112701a.1
1
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו

תא 001127/01

בפני

כב' השופט זפט יהודה








א בית משפט מחוזי 1127/01 מוניות שי לי בע"מ נ' השרון שרותי טקסי בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/06/2001)