פסקי דין על גליקמן יעל | פסקי דין על אפולמדיה | פסקי דין על מכללת ידע | פסקי דין על פנחס רוזן |

4519/98 עב     02/05/2002




עב 4519/98 גליקמן יעל נ' אפולמדיה בע"מ, מכללת ידע, פנחס רוזן




23
בתי הדין לעבודה
עב 004519/98
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
25/05/02
תאריך:
כב' השופט מיכאל שפיצר

בפני
:
נציגי ציבור: דוד לוקוב ומשה כהן

גליקמן יעל

בעניין:
התובע
יואב אבן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. אפולמדיה בע"מ

2. מכללת ידע

3. פנחס רוזן
הנתבעים
רוזן יעקב
ע"י

פסק דין
כתב התביעה המתוקן

1. התובעת, גב' יעל גליקמן עבדה כמדריכת מחשבים בתוכנות גרפיות בנתבעת 2 - מכללת ידע
, מחודש 9/93 ועד לחודש 8/98.

2. הנתבעת 2 הינה מכללה (להלן "המכללה") העוסקת בין היתר בהוראת תוכנות מחשב מסוגים שונים, והופעלה ע"י הנתבעת 1 - אפולמדיה בע"מ
(להלן "אפולמדיה").

3. לטענת התובעת הנתבע 3 - מר פיני רוזן, היה מנכ"ל המכללה, ובעל מניות באפולמדיה, והוא זה שניהל את המכללה בפועל.

4. מחודש 3/95 ואילך היה היקף משרתה של התובעת, 5 ימים בשבוע, בין השעות 15.00-09.00, ובמהלך שנת 1996, לבקשת נתבע 2, הדריכה גם פעמיים בשבוע בשעות הערב (6 שעות) ושעות אלו הופחתו מעבודתה בבוקר.
5. התובעת יצאה במחצית שנת 1997 לחופשת לידה, ממנה שבה בחודש 11/97, עם שובה בקשה לשנות את שעות עבודתה, כך שתתחיל בשעה 08.30 ותסיים ב-13.30, במקום 09.00 - 14.00 שנהגה לעבוד קודם לכן.

6. בקשתה אושרה - ובמחצית השעה הראשונה של יום העבודה, היא זו שפתחה את המשרד במכללה, ואף ענתה לטלפונים.

7. כן התנהלו הדברים עד ליום 27/8/98. במועד זה התבקשה התובעת ע"י נתבע 2, לעבור לעבוד במשרה מלאה, בשל יציאתה הצפויה של מדריכה אחרת, לחופשת לידה, וכן כי תדריך בקורסי ערב של המכללה.

8. התובעת אמרה לנתבע 2 כי עקרונית מסכימה היא לבקשה, אולם מאחר ויש לה שתי בנות קטנות, עליה לבדוק אם תוכל להיערך לכך. התובעת לדבריה, התבקשה להשיב עד ליום 30/898.

9. ביום 30/8/98 - לא הגיעה המטפלת של בנות התובעת לעבודה - ולפיכך נאלצה היא להישאר עמן בבית. התובעת התקשרה למכללה, ומסרה על כך לגב' שמרית רוזן יפת (אחותו של נתבע 2), שלדבריה הבינה את המצב ואמרה לה שאין כל בעיה.

10. למחרת היום - 31/8/98 באה התובעת לעבודה כרגיל, ובסופו של אותו יום, הגיעה לביתה שליח ומסר לה באותה מעטפה, שני מכתבים.

11. מכתב אחד - נושא תאריך 28/8/98 - בו מסכם נתבע 2 את דרישותיו מהתובעת ביחס להיקף משרתה. (נספח "ב/1" - לתביעה).
מכתב נוסף - הנושא תאריך 31/8/98 - (נספח "ב/2" לתביעה) בו מודיע נתבע 2 לתובעת כי: -
"היות ולא הודעת לנו על חזרתך לעבודה במשרה מלאה כפי שנתבקשת, אלא להיפך המצב הולך ומחמיר, אנו רואים בזאת בהודעה על התפטרותך החל ממחה - 1.9.98."

12. בשוליו של נספח "ב/2" לתביעה הוסיף נתבע 2 בכתב ידו הסבר לסיבה למשלוח המכתב.

13. למחרת ביום 1/9/91 התייצבה התובעת לעבודה, וכשסיימה את מלאכת יומה, לא היה כרטיס הנוכחות שלה במקומו - ונאמר לה שאין לה יותר כרטיס נוכחות ושעליה לפנות ליעקב רוזן - אביו של נתבע 2.

14. משפנתה התובעת ליעקב רוזן - אמר לה שאין לה יותר עבודה במכללה, וכי היא, בהתנהגותה - התפטרה.

15. התובעת מחתה בפני
ו כי לא התפטרה, וכי בהתנהגותה לא היה דבר שיש בו להצביע על התפטרות, או כוונה לכך.

16. במועד זה מכל מקום, נסתיימה עבודתה של התובעת במכללה.

17. התובעת טוענת כי המכללה נותרה חייבת לה את הסכומים הבאים:

א) הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש -.4,338 ש"ח.
ב) פיצויי פיטורים -.21,690 ש"ח.
ג) פיצויי הלנת שכר חודשים 7/98-4 ששולם לה באיחור -.8,064 ש"ח.
ד) משכורת י"ג (בצירוף הלנה) -.4,172 ש"ח.
ה) דמי הבראה לשנת עבודתה האחרונה -.1,715 ש"ח.
כתב הגנה

18. בכתב ההגנה המתוקן טוענים הנתבעים שפרט לנתבעת 1 ומכללת ידע
- אין יריבות בין הנתבעים 2 ו-3 לתובעת, וכי המעבידה של התובעת היא הנתבעת 1 בלבד.

19. הנתבעים אינם חולקים למעשה על השתלשלות העבודות - אלא שלטענתם, החלו "בעיות" עם התובעת עם שובה מחופשת הלידה השניה בה שהתה.

20. טוענים הנתבעים, שהתובעת החלה להתנהג בצורה חריגה, עוררה בעיות משמעת וחיבלה במזיד במהלך התקין של העבודה.

21. מוסיפים הנתבעים ומעלים טענות שונות כלפי התובעת ויחסה המזלזל בתלמידי המכללה, דבר שעורר עליה כעס מצד התלמידים.

22. כן טוענים הנתבעים כי גב' שמרית יפת רוזן - כופרת בטענות התובעת שגב' יפת רוזן אישרה לה את הקדמת שעות העבודה, וכי לבד מהעובדה שגב' יפת רוזן לא מונתה למנהלת המכללה, הרי ש"שימרית תעיד במשפט".

23. כך לטענת הנתבעים המשיכה התובעת לבצע "עבירות משמעת מידי יום ולאורך תקופה ארוכה" עד שלאחר משא ומתן עמה, סוכם שהיא תעבוד מ-13.30-08.30 עד לסוף לחודש7/98, וכי החל מחודש 9/98 תשוב לעבוד במשרה מלאה, כל זאת מתוך רצון לתת "הזדמנות נוספת".

24. באשר לאירועים שהביאו לסיום עבודתה של התובעת - טוענים הנתבעים כי במהלך החודשים 8/98-7 ניסו מנהלי הנתבעת לקבל מהתובעת התחייבות על חזרתה לעבודה - אולם היא התחמקה ממתן תשובה.
25. כן טוענים הנתבעים, שביום 12/8/98, מסרו לתובעת מכתב ובו דרישה מדוייקת של דרישותיהם ממנה לשנה"ל-1999 וכן דרישה לקבלת תשובה למכתב זה עד ליום 20/8/98.

26. התובעת, חמקה ממתן תשובה, עד שביום 27/8/98 זומנה לפגישה עם נתבע 2, שדרש ממה תשובה מיידית לאור הנזק הרב הנגרם למכללה כתוצאה משהשהיית תשובתה.

27. התובעת ביקשה ארכה נוספת, אולם נתבע 2 הסכים, אך תבע ממנה מועד סופי למתן תשובתה - והיא התחייבה לתיתה עד ליום 30/8/98.

28. ביום 30/8/98, לא התייצבה התובעת לעבודה ובמהלכו של אותו יום טלפנה למזכירת המכללה והודיעה לה שלא תוכל לבוא בשל העדרה של המטפלת.

29. למחרת היום (31/8/98) הגיעה התובעת לעבודה, בשעה 08.25 ועזבה בשעה 12.50, והתחמקה מהנתבע 2.

30. לטענת הנתבעים, באותו יום, הבין נתבע 2 סופית שהתובעת אינה נוהגת בתום לב, ו"החליט לשים לזה סוף", ובערבו של אותו יום, נשלחו לתובעת העתקי מכתבים מיום 12/8/98, בו מודיע נתבע 2 לתובעת כי: -

"היות ולא הודעת לנו על חזרתך לעבודה במשרה מלאה כפי שנתבקשת, אלא להיפך המצב הולך ומחמיר, אנו רואים בזאת כהודעה על התפטרותך החל ממחר - 1/9/98."

31. ביום 1/9/98 - שבה התובעת לעבודה, והחלה לעבוד תוך התעלמות מהמכתבים שקיבלה, ולפיכך - נלקח כרטיס הנוכחות שלה ע"י נתבע 2, כדי לגרום לכך שהתובעת תיפגש עמו.

32. בסוף יום העבודה, ומשלא מצאה את כרטיס הנוכחות שלה, נאלצה התובעת להתייצב במשרדו של נתבע 2, אשר אמר לה כי לפני שישיב לה את כרטיס הנוכחות יהא עליה להתחייב במפורש ובכתב כי תכבד את דרישות ההנהלה ממנה, בעקבות זאת פרץ ויכוח בוטה בינה לבין נתבע 2 - שבסופו טרקה את הדלת בחמת זעם והלכה לבלי שוב.

33. הנתבעים טוענים שהתובעת התפטרה - ולכן אין היא זכאית לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

34. באשר למשכורת י"ג, טוענים הנתבעים כי קיזזו תשלום זה מההודעה המוקדמת שהיה על התובעת לתת להם.

35. בהתייחס לפיצויי הלנת שכר - עמדת הנתבעים היא בשינויים הרבים שביצעה התובעת בהיקף שעות עבודתה, גרמה לחיכוכים עמה ולעיכובים בתשלום שכרה.

36. לפיכך, סבורים הנתבעים שיש לדחות את התביעה.

השאלות להכרעה

37. השאלות העיקריות בהן עלינו להכריע הן: -

א) האם פוטרה התובעת או התפטרה.

ב) האם יש לתובעת עילת תביעה אישית נגד נתבעים 2 ו-3.

ג) האם זכאית התובעת לסכומים כלשהם, מאלו הנתבעים על ידה.

ד) האם יש לקזז דמי הודעה מוקדמת מהסכומים המגיעים לתובעת (ככל שיגיעו).

דיון

38. אבי המשפחה, מר יעקב רוזן - קיבל עליו את ייצוגם של כל הנתבעים כאחד, בעוד שבתחילת ההליך ניסה להפנות את התובעת לאוסטרליה, ולארה"ב בה מצויים הנתבעים 2 ו-3, הרי שמשניתן

פסק דין
בהעדר הגנה - בבקשה לביטולו (בשא 874/01) מציג עצמו יעקב רוזן כ"נציגם של הנתבעים" ו"כמייצגם" (סע' 4 לבקשה). בתחילת ישיבת ההוכחות קבענו כי כל הנתבעים זומנו כדין לאותה ישיבה.

39. הגם שבסופו של דבר - אין אנו סבורים שיש למבקשת עילת תביעה אישית נגד הנתבעים 2 ו-3, ייאמר כי נתבעים אלו, בעצה או בהנחיה של אביהם, עשו כל שביכולתם לסכל קיומו של הליך משפטי תקין שיביא לבירור העובדות.

40. בסע' 5 לבקשה לביטול פסק הדין כותב מר י. רוזן: -

"דרך המלך של בית הדין לעבודה היא לעשות משפט צדק ולברר את התביעה לגובה, ולא ליתן

פסק דין
בהעדר הנתבעים לאור הדברים שצויינו לעיל."

41. אלא, שבין הצהרות הנתבעים למעשיהם כרויה תהום. הנתבעים 2 ו-3, שהיו הנפשות הפועלות והרוח החיה במכללה - לא התייצבו למסור את גרסתם, ושלחו במקומם את אביהם שידיעתו בעובדות היתה מזערית.

42. כל ניסיונם לקעקע את גרסת התובעת התמקד בחקירתה הנגדית, אלא שניכר היה שדבריה דברי אמת, ועדותה זכתה לאמוננו המלא.

43. למעשה, די בסתירות הפנימיות שבגרסת הנתבעים - עוד בשלב כתבי הטענות והדיון המוקדם כדי להבין שגרסתם משוללת אחיזה במציאות.
44. סתירה מהותית שמצאנו בגרסת ההגנה ראשיתה בסע' 2.8 לכתב ההגנה. בסעיף זה טוענים הנתבעים: -

"לאחר משא ומתן סוכם עם התובעת שהיא תעבוד בשעות 13:30-08:30, וזאת עד סוף חודש 7/99 וזאת כפי שהניחה הנהלת מכללת ידע
ואפשר לה להתאושש ולשוב לאיתנה.
עוד סוכם עמה שהחל מחודש 9/98 תשוב לעבוד במשרה מלאה כפי שעבדה בעבר."

45. מאידך, בפרק 4 לכתב ההגנה שכותרתו "האירועים שהביאו לסיום עבודתה של התובעת", מעלים הנתבעים גרסה שונה לחלוטין, ולפיה דווקא סירובה של התובעת לתת תשובה ביחס לדרישה לחזור לעבוד במשרה בהיקף מלא - היא זו שסללה את הדרך להתפטרותה הנטענת.

46. גרסת הנתבעת לוקה איפוא בסתירה מיניה וביה, ובעין זה - כמו גם לאורך כל הדרך - אנו מקבלים את גרסתה של התובעת ולפיה: -

"לאחר שלימדתי את הקורס, גיליתי שכרטיס העובד שלי איננו, המזכירה השיבה לשאלתי כי עלי לפנות למר רוזן. מדריכה נוספת ליוותה אותי למשרדו, לבקשתו היא יצאה מהמשרד, ומר רוזן השיב לי כי אני לא עובדת כאן יותר, וכי התפטרתי בהתנהגותי." (עמ' 7).

47. הנתבעים מודים בגרסתה של התובעת ביחס לנטילת כרטיס הנוכחות שלה אלא שפרשנותם, שהכרטיס נלקח כדי לגרום לה לתת תשובה - ביחס לדרישה כי תתחייב לעבוד במשרה מלאה, אינה מקובלת עלינו, ואינה הגיונית.
48. מטרתם של הנתבעים היתה לפטר את התובעת - וזאת עשו, והאמירה כי התובעת התפטרה בהתנהגותה - זאת לאחר היעדרות של יום עבודה, שנכפתה עליה בשל היעדרות המטפלת של בנותיה, אין בה ממש.

49. העובדה שהתובעת הודיעה באותו יום על היעדרותה, והתייצבה למחרתו - והעבירה את הקורס עליו הופקדה שוללת כל כוונת התפטרות מצידה.

50. הנתבעים במכתבים ששלחו אליה יום קודם לכן - הודיעו לה כי באי מתן תשובה על הדרישה לעבוד במשרה מלאה - רואים כהודעת התפטרות מצידה. התשובה הברורה והחד משמעית ניתנה למחרת ע"י התייצבות התובעת לעבודה כסדרה. משנוכחו הנתבעים לראות כי "מכתב ההתפטרות" ששלחו לתובעת לא צלח - נטל מר רוזן את כרטיס הנוכחות - דבר שהביא את התובעת למשרדו - שם נמסר לה על פיטוריה.

51. לכך נוסיף את כפילות הגרסה של הנתבעים, השומרים לעצמם כטענה חלופית לטענת הפיטורים - את הטענה שהתובעת פוטרה בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים (ראו סע' 3.1. לכתב ההגנה וכן פלוגתא מס' 2 בפני
כב' הרשמת - עמ' 9 לפרוטוקול).

52. הלכה פסוקה היא שטענות אלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, באותו כתב טענות, וגם בכך מוצאים אנו ביטוי לחוסר העקביות שבגרסת הנתבעת.

53. סוף דבר - אנו קובעים שהתובעת פוטרה, והיא זכאית לפצויי פיטורים והודעה מוקדמת במלואם, שכן הנתבעים לא הביאו שמץ של ראיה לאי זכאותה של התובעת לסכומים אלו, ומלבד טענות כוללניות וסתמיות
54. כזכור, הנתבעים הצהירו בכתב ההגנה שגב' שמרית יפת רוזן תעיד במשפט ותסתור את גרסת התובעת (סע' 2.6 לכתב ההגנה) חרף הצהרה זו, גב' יפת רוזן לא העידה, ולמעשה הנתבעים נמנעו מלהביא ראיה כלשהי לביסוס גרסתם, וגם לכך משקל בעינינו.

55. משקבענו שהתובעת זכאית להודעה מוקדמת - נופלת טענת הקיזוז של הנתבעים בסע' 5.3 לכתב ההגנה - בה טוענים הם לקיזוז תביעתה של התובעת למשכורת י"ג - מההודעה המוקדמת שעל התובעת היה לתת להם.

56. לפיכך - אנו קובעים שהתובעת זכאית לתשלום הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש ימים.

57. הוא הדין ביחס לדמי הבראה. בסע' 33 לתצהירה מבססת התובעת את זכאותה לדמי הבראה. הנתבעים מאידך מציגים טענה סתמית ולפיה התובעת עבדה בשנת 1998 רק חלק מהשנה ולכן טעתה בתביעתה.

58. הנתבעים לא מבהירים מהי הטעות שהם טוענים לה, אלא שבגרסת הנתבעים טמונה למעשה הודאה דמי ההבראה לא שולמו, אולם על הסכום הנתבע הם חולקים. משמודים הם בחבות - עליהם להוכיח מהו החוב המדוייק- ומשלא עשו כן - יש לקבל את התביעה לדמי ההבראה, מה גם שלמעשה חזרו בהם מטענות אלו בדיון המוקדם (ראו מוסכמה 14 עמ' 9 לפרוטוקול).

התביעות האישיות - הרמת מסך

59. הגם שנתבעים 2 ו-3 עשו כל אשר - ידם לסכל את קיומו של ההליך המשפטי, אין בכך כדי להצדיק את התביעה האישית נגדם- אולם את מורת רוחנו מהתנהגותם שגרמה להתמשכות הדיון ללא צורך ותכלית, נבטא בהוצאות שיושתו עליהם, חרף דחיית התביעה האישית נגדם.
60. בפי התובעת טענות כי ראתה בנתבעים 2 ו-3 את מנהליה ומעבידיה, אולם בכך לא סגי כדי להביא להרמת מסך.

61. בעדותה מוסיפה התובעת וטוענת כי לאחר שפוטרה "המכללה נקלעה לקשיים כספיים, והועברה לבעלות אחרים שנקראים פ.ג. מערכות. למיטב ידיעתי הקורסים הועברו לפ.ג. אבל קופת אפולמדיה התרוקנה לטובת פ.ג.." (עמ' 18).

62. טענה זו נתמכת ב"הסכם מייסדים (שותפות) רוזן-שיוביץ" מיום 31/8/99. התובעת מנסה להיבנות מסע' 1 י"ב להסכם זה בו נקבע: -

"מוסכם על הצדדים כי החוב לבנק דיסקונט של אפולמדיה בע"מ
ישולם ע"י החברה החדשה." (להלן "הסכם המייסדים")

על הסכם זה חתומים נתבע 2 ומר שיוביץ גד.

63. הגם שהזיקה בין חובה של הנתבעת לבנק לפירעונה ע"י החברה החדשה שבהסכם המייסדים, אינה נהירה כל צרכה - אין בה להצדיק את הרמת המסך כלפי הנתבע 2 - שכן משמעותה של הוראה זו למעשה היא הזרמת כספים לקופתה של הנתבעת 2 ולא הוצאתם ממנה.

64. בית הדין הארצי בעניין סימס נ. יוחננוף (כ"א3/156/) דן בהרחבה בשאלת הרמת המסך - ושם אומר בית הדין: -

"ערים אנו לכך כי בחברת מעטים הנטייה להרמת מסך גדולה יותר מאשר במקרים אחרים (בג"ץ 397/67) אולם על גישה זו נמתחה ביקורת (ראה: א' פרוקציה: דיני חברות חדשים לישראל). לענייננו: גם אם נלך בדרכם של המקילים בהרמת מסך בחברת מעטים, לא נמצא כי יש מקום במקרה זה להרים את המסך ולחייב אישית את המנהל. החברה היתה קיימת שנים, בכל אותה תקופה לא הועלתה טענה של זהות בינה לבין המנהל, ולא נטען בהליך זה כי היתה מרמה כלשהי שגרמה לפירוקה. בנסיבות אלו אין מקום לראות במנהל מעביד - בין לבדו ובין ביחד עם החברה"
(פד"ע כ"ד 199, 208).

65. דברים אלו הולמים את המקרה שלפנינו. התובעת עבדה בנתבעת, ממנה קיבלה את שכרה לאורך שנות עבודתה, והיא לא ראתה בנתבעים האחרים כמעבידה.

66. בדב"ע נג3/205/ מחמוד וגיה נ. גלידות הבירה (פד"ע כז', 345), אומר בית הדין הארצי: -

"ההבחנה בין שימוש לרעה לבין ניצול חוקי ומותר של יתרונות התאגיד והמסך החוצץ בין אישיות החברה לאישיות בעלי השליטה בה - עשויה להגביל את אחריותם לחובות העסק היא לגיטימית, אלא כנאמר לעיל עיקרון האישיות הנפרדת והאחריות המוגבלת הנובעת ממנה הוא מאושיות דיני החברות ונועד לשרת מטרות חיוניות בניהול עיסקיהן של חברות ולהשיג גמישות רצויה וחיונית בעולם הכלכלה המודרני.
הגבול הדק המבדיל בין ניצול לרעה לבין ניצול חוקי ומותר כאמור, יוצב לדעתנו על פי נורמות ההתנהגות של בעלי השליטה בחברה ובעניין זה יש להציב בעיקר את השאלות הבאות:
האם יש אבק תרמית ביצירת התאגיד? האם כלכלו בעלי השליטה צעדיהם במודע ובמכוון - להחצנת סיכוני התאגיד וגלגולו על נושי החברה, הפעלו על מנת להנות מפירות עסקי החברה, ומנגד להימלט במתכוון מחובותיה?
ו. באשר לעילת הרמת המסך לשם חשיפת העיסקה הכלכלית כהוויתה, יבואו בקטגוריה זו המקרים בהם נועד התאגיד להיות אך כסות ומסווה לפעילותם הכלכלית של בעלי השליטה בו.
בקטגוריה זו לא תמיד יהא קל לעמוד על הפיקציה הפסולה שביצירת התאגיד שהרי החברה מופעלת תמיד ע"י אורגניה שהם בשר ודם וכבר בייחוס כשירויות לישות החברה, כשל אדם טבעי, יש משום מלאכותיות. בהקשר לסיטואציה זו - תוצדק הרמת המסך וחשיפת הפיקציה - כל אימת שנועד המסך לצרכי הסוואה בלבד, ולצורך מטרות נפסדות.

ז. הן בשמוש לרעה והן בשימוש ההסוואתי במסך התאגיד תהא אמת המידה להרמת המסך טמונה בהתנהגות בעלי השליטה ותמיד תעמוד השאלה: האם נהגו על פי נורמות וסטנדרטים ראויים, כמצופה מבעלי השליטה והאם אינטרס ההסתמכות של צדדים שלישיים לא נפגע נוכח התנהגותם?

ח. אחת האינדיקציות המובהקות המצביעות של פיקטיביות התאגיד היא ערבוב נכסי החברה עם נכסי בעלי השליטה וההלכה ראתה בערבוב נכסים כאמור, עילה מספקת בפני
עצמה להרמת המסך.
בת"א 2117/86 בילו נ. ח.ל. חברה ישראלית לסחר בין-לאומי בע"מ החליטה השופטת ולנשטין על הרמת המסך מפאת אי-הפרדת נכסים באומרה את הדברים הבאים:
אחד הנימוקים להרמת המסך ולהתייחסות במישרין אל בעלי המניות הוא ערבוב נכסיהם ועיסקיהם עם נכסי החברה ועסקיה... במקרים כאלה כאשר בעל שליטה בחברה הוא שאינו מקפיד על הפרדה בין שני הגופים המשפטיים, מסרב בית הדין להתפש לטענה בדבר האישיות הנפרדת של החברה".

וכן ראו: ע"ע300023/98/ קונשטוק נ. דגן ואח' (טרם פורסם - מפי כב' הש' רבינוביץ), עב 300233/95 ברבור נ. ח.ש. לרכב בע"מ - מפי כב' הש' פוגל.

67. לא מצאנו בחומר שבפני
נו די כדי להצדיק הרמת מסך, והעובדה שחדלה מפעילות - בה כשלעצמה לא די כדי לגלגל את חובותיה על המנהלים, ולפיכך - אין מנוס מדחיית התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3.

68. לא בלב קל הגענו לתוצאה זו - שכן מהתובעת, בהעדרם של נתבעים 2 ו-3 מהארץ, נשללו כלי חקירה בסיסיים, שיתכן שבתנאים אחרים היה עולה בידיה להוכיח את תביעתה, אולם דומה שאין מנוס מתוצאה זו.

69. סוף דבר - אנו מחייבים את הנתבעת אפולמדיה בע"מ
לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: -

א) פיצויי פיטורים -.21,690 ש"ח בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מיום 31/8/98 ועד ליום התשלום בפועל.

ב) דמי הודעה מוקדמת -.4,338 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/8/98 ועד ליום התשלום בפועל.

ג) משכורת י"ג -.4,172 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/8/98 ועד ליום התשלום בפועל.

ד) דמי הבראה -.1,715 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/8/98 ועד ליום התשלום בפועל.

70. משהופרכה למעשה גרסת הנתבעים בשאלת נסיבות סיום עבודתה של התובעת, אין סיבה כלשהי, להפחית מפיצויי הלנת פיצויי הפיטורים המגיעים לה.

71. הנתבעים הודו בדיון המוקדם כי משכורותיה של התובעת לחודשים 7/98 - 3/98 שולמו באיחור כמפורט בסע' 21 לכתב התביעה (התובעת אף חוזרת על כך בסע' 26 לתצהירה). הסברי הנתבעים בכתב ההגנה - כי הסיבה לאיחור נעוצה בשינויים תכופים של שעות העבודה של התובעת, לא רק שאינם מקובלים עלינו עובדתית - ולא הוכחו כלל ועיקר, אלא שאין בכך כדי לגרוע מהחובה לשלם את השכר בזמן.

72. כשדברים אלו חוברים ליחס לו זכתה התובעת בנתבעת, אין מקום כי נפעל את שיקול דעתנו לפי סע' 18 לחוק פיצויי פיטורים, ונפחית את פיצויי ההלנה.

73 לפיכך, מחייבים אנו את הנתבעת, אפולמדיה בע"מ
לשלם לתובעת פיצויי הלנת שכר מלאים כדלקמן: -

א) פיצויי הלנת שכר על הסך של -.4,172 ש"ח מיום 1/4/98 ועד ליום 12/5/98. סכום פיצויי ההלנה ישאר הפרשי הצמדה וריבית מיום 12/5/98 ועד ליום התשלום בפועל.

ב) פיצויי הלנת שכר על הסך של -.3,760 ש"ח מיום 1/5/98 ועד ליום 15/5/98. סכום פיצויי ההלנה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12/5/98 ועד ליום התשלום בפועל.

ג) פיצויי הלנת שכר על הסך של -.3,760 ש"ח מיום 1/6/98 ועד ליום 9/7/98. סכום פיצויי ההלנה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12/5/98 ועד ליום התשלום בפועל.

ד) פיצויי הלנת שכר על הסך של -.4,172 ש"ח מיום 1/8/98 ועד ליום 28/8/98. סכום פיצויי ההלנה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12/5/98 ועד ליום התשלום בפועל.

74. באשר להוצאות - אנו מחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של -.5,000 ש"ח.

75. את מורת רוחנו משיבוש המשפט שנגרם ע"י הנתבעים 2 ו-3 החלטתנו להביא בחיובם בהוצאות - חרף העובדה שהתביעה נגדם נדחתה. לפיכך מחייבים אנו את הנתבעים 2 ו-3 ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום של -.7,500 ש"ח בצירוף מע"מ.
ניתן היום כ' באייר, תשס"ב (2 במאי 2002) בהעדר הצדדים.
מיכאל שפיצר
, שופט

נציג מעבידים
דוד לוקוב

נציג עובדים
משה כהן
004519/98עב 710 ריקי סבג









עב בית דין אזורי לעבודה 4519/98 גליקמן יעל נ' אפולמדיה בע"מ, מכללת ידע, פנחס רוזן (פורסם ב-ֽ 02/05/2002)