פסקי דין על יעקב כץ | פסקי דין על ברטה כץ | פסקי דין על דנה עטיה | פסקי דין על חברת ביטוח "כלל וסע" ואח' |

18246-08/10 תק     06/01/2011




תק 18246-08/10 יעקב כץ, ברטה כץ נ' דנה עטיה, חברת ביטוח "כלל וסע" ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 18246-08-10 כץ ואח'
נ' עטיה ואח'



בפני
כבוד השופט גדעון ברק (בדימוס)


6 ינואר
, 2011




התובעים
1
.
יעקב כץ

2
.
ברטה כץ
מרחוב רמב"ם 40 קריית עקרון
70500

נגד

הנתבעים
1.דנה עטיה
מרחוב הרשקוביץ' 2 מזכרת בתיה
76804

2.חברת ביטוח "כלל וסע"
דרך מנחם בגין 48 ת"א
66180

3.סלח אבו עאמר
מרחוב התמר 11 רמלה
72520

4."הראל" חברה לביטוח בע"מ
מרחוב המרץ 11 קריית אריה ת.ד. 4070 פתח תקווה
49517

5.רגב גבריאלי


פסק דין


1.
כץ יעקב וכץ בתיה (להלן: "התובעים") הינם הבעלים של רכב בו נהגה בתם הגב' כץ נטלי (להלן:"נטלי").
ביום 10.1.10 נהגה נטלי ברכב התובעים ובהגיעה לפני רמזור עמדה בנתיב השמאלי על מנת לפנות שמאלה. לטענתה של נטלי, עת עמדה כך, הרגישה מספר מכות ברכב מאחור וכאשר יצאה מחוץ לרכב, ראתה שרכב שהיה נהוג בידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") פגע בה מאחור.
באותו מעמד, טענה הנתבעת בפני
נטלי, שרכב נוסף פגע בה מאחור – הוא הרכב בבעלות הנתבע 3 (להלן: "אבו עאמר") ושהיה נהוג בידי הנתבע 5 (להלן: "הנתבע").
לרכב התובעים נגרם נזק והתובעים הגישו תביעה זו לחייב את הנתבעת, את הנתבעת 2, בהיותה המבטחת של רכב הנתבעת (להלן: "כלל"), את אבו עאמר, את הנתבעת 4, בהיותה המבטחת את רכבו של אבו עאמר (להלן: "הראל") ואת הנתבע– מי שנהג ברכבו של אבו עאמר לשלם לתובעים את נזקיהם בסך של 8,070 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 5,520 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 550 ₪, עוגמת נפש, איבוד הזמן והוצאות שהיו להם על הפסד ימי עבודה בסך של 2,000 ₪.

2.
א.
הנתבעת וכלל הגישו כתב הגנה, בו מבקשים הם לדחות את התביעה נגדם, משום
שהנתבעת לא התרשלה אלא נהדפה על ידי רכב הנתבע לעבר רכב התובעים ולאחר מכן הדפו בשנית לעבר רכב התובעים.
עוד מוסיפים נתבעים אלה וטוענים, כי כאשר הבחינה הנתבעת, שרכב שלפניה עצר עצירה פתאומית, החלה הנתבעת לבלום ולפתע פגע בה מאחור רכב בו נהג הנתבע והדפה לעבר רכב התובעים.
לכן, סבורה הנתבעת וכלל, שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבע, הראל ואבו עאמר.

ב.
הנתבעים, הראל ואבו עאמר סבורים, שהאחריות רובצת על הנתבעת, משום שלדעתם נסע הנתבע אחרי רכב הנתבעת ורכב הנתבעת נסע אחרי רכב התובעים. הנתבע נסע באיטיות ובזהירות ולפתע בלמה הנתבעת את רכבה בחוזקה ורכבו של הנתבע "נשק" קלות לרכב הנתבעת ולרכב הנתבעת נגרמו נזקים קלים בלבד ולכן לא סביר שבעוצמת פגיעה חלשה – הדף הנתבע את רכב הנתבעת לעבר רכב התובעים.
עוד נטען, שהנתבעת פגעה ברכב התובע טרם שרכב הנתבע פגע ברכב הנתבעת ולכן
אחריות לנזקי התובעים חלה על הנתבע.
3.
למעשה, מצויות בתיק זה שתי קבוצות נתבעים: האחת היא, הנתבעת וכלל המנסים להסיר מעצמם האחריות לתאונה ולהטילה על הנתבע, הראל ואבו עאמר והקבוצה השנייה היא, הנתבע, הראל ואבו עאמר המנסים להסיר מעצמם האחריות ולהטילה על הנתבעת.
אין ספק, שעל התובעים לקבל פיצוי
עבור הנזק שנגרם להם כתוצאה מתאונה זו, ברם השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, על מי חלה האחריות לפצות את התובעים.
לאחר שבחנתי את עדויות המעורבים בתאונה, לאחר שבחנתי את חומר הראיות שצורף לכתב התביעה ואשר הוגש לתיק בית המשפט ולאחר ששקלתי חומר ראיות זה, אני מחליט, שהעובדות והנסיבות מצביעות על כך, שיש להטיל האחריות לנזק שנגרם לרכב התובעים בחלקים שווים על הנתבעת ועל הנתבע, שכן שניהם תרמו תרומה שווה לקרות התאונה ולקרות הנזק ברכב התובעים- זאת מן הנימוקים הבאים:

א.
א)
נטלי העידה בבית המשפט, כשם שגם נטען בכתב התביעה, שהיא עמדה
בנתיב השמאלי לפני רמזור ופתאום הרגישה: "מספר דפיקות מאחורה. לדעתי היו שלוש מכות". לדבריה, היו מכות אלה כך: "אני זוכרת שאחת הייתה ממש, הרגשתי...הראשונה הייתה ממש חזקה, ואחריה מספר דפיקות קטנות, לא זוכרת בדיוק כמה, או שתיים" (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 14- 16).

ב)
נטלי מעידה, שעמדה אחרי 2-3 רכבים לפני רמזור ומעניין לציין, שלמרות המכה הראשונה החזקה – לא נהדפה ולא פגעה ברכב שלפניה.
לאחר כל המכות שקיבל רכב התובעים, ירדה נטלי מהרכב והתמקדה במיוחד ברכבה של הנתבעת, שהיה מאחוריה והרכב השלישי היה צמוד לרכבה של הנתבעת.
בחקירה הנגדית, לא ידעה נטלי לומר אם המכה הראשונה נובעת מהדיפת רכבה של הנתבעת.

ב.
א)
את רשלנותה התורמת של הנתבעת – כפי שקבעתי לעיל- מבסס בית
המשפט על שני נימוקים עיקריים: ראשית, כפי שעולה מעדות הנתבעת עצמה, היא לא שמרה מרחק סביר מרכב התובעים ודי היה בהדיפה כדי לפגוע ברכב התובעים ושנית, בעדותה של הנתבעת, על אופן קרות התאונה נתגלו סתירות מהותיות ויש בסתירות אלו כדי להצביע על עדות לא עקבית הפוגמת באמינותה.

ב)
בבית המשפט מעידה הנתבעת, שנסעה מאחורי רכבה של נטלי ומוסיפה וטוענת שהרכבים של נטלי ושלה היו בנתיב שפונה שמאלה – למרות
שלטענתה היא הייתה צריכה להמשיך ישר ולא הייתה צריכה את הפנייה שמאלה.
עוד טוענת הנתבעת, שהיא הספיקה לעצור עצירה מוחלטת אחרי רכבה של נטלי ומבלי לפגוע בו.
הנתבעת מעידה, שעצרה את רכבה קרוב מאד לרכב התובעים – מרחק מזערי ובלמה בלימה חזקה, בלימה פתאומית (עמ' 2 לפ', ש' 16 וש' 24- 26) ואז הרגישה מכה חזקה וכתוצאה ממנה נהדפה לעבר רכב התובעים.
בכתב ההגנה לא פורטה אותה בלימה פתאומית, אלא נאמר, שבעת שהנתבעת החלה בולמת את רכבה ולפתע פגע בה רכב הנתבע מאחור. (ראה סעיף 8(ב) לכתב ההגנה).
הנתבעת גם מציינת, שבאותו שלב הרגישה שתי מכות. (עמ' 3 לפ',ש' 21- 22).
טענת הנתבעת על כי הרגישה שתי מכות מאחור לא מתקבלת על דעתי . לדעתה של נטלי, היא הרגישה 3 מכות ואם הנתבעת לא פגעה ברכב התובעים ואם הנתבעת הרגישה שתי מכות מרכב הנתבע – היכן המכה השלישית אם לא המכה שגרם רכב הנתבעת לרכב התובעים?

ג)
בכתב ההגנה מציינים הנתבעת וכלל, כי רכב התובעים עצר עצירה פתאומית (סעיף 8(א) לכתב ההגנה) אך בבית המשפט לא ידעה הנתבעת לומר, האם גם נטלי עצרה באופן פתאומי, אך ידעה לומר שהם עצרו ביחד ובאותו זמן. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 25- 30 ועמ' 3 לפ', ש' 1- 4)
מעניין לציין, שלמרות טענת הנתבעת, שקיבלה מכה חזקה שהדפה את רכבה לעבר רכב התובעים, לא נגרמו לרכבה נזקים. (3, 7- 12)

ד)
למרות שהנתבעת טוענת, שהיא הייתה אחרי רכב התובעים, שהיה בנתיב השמאלי ולמרות שבתרשים שפרטה בהודעתה למבטחת שם מציירת הנתבעת את 3 הרכבים בנתיב השמאלי אחד אחרי השני, אומרת הנתבעת בהמשך עדותה, שהתאונה הייתה בנתיב הישר ולא בפני
יה שמאלה.
(4, 1- 8).
כמובן, שעדות זו סותרת את טענתה של נטלי ואת התרשים שצרפה הנתבעת להודעת המבטחת.

ג.
א)
את רשלנותו של הנתבע – כפי שקבעתי לעיל- מבסס בית המשפט
על הסתירות שבגרסת הנתבע ואני קובע כי הנתבע אכן פגע ברכב הנתבעת וכתוצאה מכך נהדף אל עבר רכב התובעים.

ב)
בעדותו בבית המשפט ניסה הנתבע להרחיק עצמו מעצם קרות התאונה ומהפגיעה ברכב הנתבעת וטען, שלמרות שהנתבעת סטתה, עקפה או "חתכה" את נתיב נסיעתו ובהיותה באלכסון, פגעה ברכב התובעים, אך הוא עצמו לא פגע ברכבה, לא הייתה נגיעה משום שהוא הספיק לעצור במרחק אפס. (עמ' 4 לפ', ש' 10- 18, ההדגשה שלי- ג.ב.).
גם בתשובה לשאלות בית המשפט עונה הנתבע, שהספיק לעצור ולא פגע. הנתבע העיד כי נסע במהירות 40- 50 קמ"ש ולכן איני מקבל את עדותו שהוא לא פגע ולא נגע ברכב הנתבעת. (עמ' 4 לפ', ש' 21- 25).


ג)
עדותו של הנתבע בבית המשפט סותרת את שנאמר בכתב ההגנה של הנתבע. בכתב ההגנה מאשרים הנתבעים (הנתבע, הראל ואבו עאמר), שהנתבעת בלמה לפתע ורכבו של הנתבע "נשק" קלות לרכב הנתבעת. לא רק זאת, אלא שהנתבע העיד בבית המשפט, שהרכב שלו לא נפגע ואם הייתה נגיעה, הרכב שלו היה ניזוק. (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 15 וש' 19).
לשאלה האם רכב הנתבע פגע ברכב הנתבעת משיב הנתבע, שהרכב היה ממש צמוד, אך לא פגע. (עמ' 5 לפ', ש' 1- 5).
עדות זו לא מתיישבת כלל עם העובדות שהובאו בכתב ההגנה. בכתב ההגנה נכתב: "...פגיעת רכבו ברכב הנתבעת 3 הייתה חלשה מאד, שכן נגרמו לרכבו לרכב הנתבעת 1 נזקים קלים בלבד..." (סעיפים 4- 6 לכתב ההגנה).
גם בטופס ההודעה מסר הנתבע שהוא פגע ברכבה של הנתבעת בניגוד למה שהצהיר בבית המשפט (ראה טופס ההודעה – חנ/1).
לכן, עולה מהעובדות הנ"ל, שגם אם הנתבע מנסה לטעון שכלל לא נגע ברכב הנתבעת, הרי שניסיון זה לא צלח לאור העובדות המובאות על ידי הנתבעים בכתב ההגנה.

4.
לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה ב

פסק דין
זה ולאור העדויות של המעורבים בתאונה – כפי שפורטו לעיל- אין לי ספק שעסקינן בתאונת שרשרת שנגרמה על ידי חוסר זהירותה של הנתבעת אשר פגעה ברכב התובעים ואם נהדפה, כדבריה, אל עבר רכב התובעים, הרי שהיא נהדפה בשל אי שמירת מרחק סביר מרכב התובעים. כמו כן, נגרמה התאונה גם בחוסר זהירותו של הנתבע אשר אני קובע, שאכן פגע ברכב הנתבעת אשר נהדף לעבר רכב התובעים, אך נהדף לאחר שכבר הייתה נגיעה עוד קודם לכן בין רכב הנתבעת ובין רכב התובעים ולכן לאור האמור לעיל, יש לחלק האחריות לתאונה בין הנתבעת ובין הנתבע באופן כזה שכל אחד מהם נושא באחריות בשיעור של 50%.

5.
אי לכך אני מחליט כדלקמן:

א.
אני מחייב את הנתבעים: עטיה דנה ו-כלל חב' לביטוח בע"מ, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לתובעים, באופן סולידרי, סך של 3,035 ₪ (50% מסכום הנזק המוכח של 6,070 ₪) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 8.8.10- ועד התשלום בפועל.

ב.
אני מחייב את הנתבעים: אבו עאמר סלח, הראל חב' לביטוח בע"מ, רגב גראבלי – כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד - לשלם לתובעים, באופן סולידרי, סך של 3,035 ₪ (50% מסכום הנזק המוכח של 6,070 ₪) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 8.8.10 - ועד התשלום בפועל.

ג.
כמו כן, אני מחייב את הנתבעים: עטיה דנה ו-כלל חב' לביטוח בע"מ, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד - לשלם לתובעים, באופן סולידרי, הוצאות משפט בסך של 350 ₪ וכן אני מחייב את הנתבעים: אבו עאמר, הראל חב' לביטוח בע"מ, רגב גראבלי – כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד - לשלם לתובעים, באופן סולידרי, הוצאות משפט בסך של 350 ₪.
כ"א מהסכומים הנ"ל ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ד.
יתרת סכום התביעה נדחית, שכן התובעים תבעו סכום סתמי בסך של 2,000 ₪ מבלי להוכיח סכום זה ומבלי להוכיח את הרכב פריטי הסכום הכללי הנ"ל.
ניתן היום 6.1.11 (א' בשבט התשע"א) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 18246-08/10 יעקב כץ, ברטה כץ נ' דנה עטיה, חברת ביטוח "כלל וסע" ואח' (פורסם ב-ֽ 06/01/2011)