פסקי דין על פנחס אורן | פסקי דין על דני אונגר | פסקי דין על יעקב קולמן | פסקי דין על פניציה אמריקה – ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ

1572/01 עב     02/05/2004




עב 1572/01 פנחס אורן,דני אונגר,יעקב קולמן נ' פניציה אמריקה – ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ




1
בתי הדין לעבודה
עב 001572/01
בית דין האזורי לעבודה נצרת

כב' השופט חיים סומך
- שופט ראשי
נציג ציבור עובדים: מר יואב קליין
נציג ציבור מעבידים: מר ברט שמריהו

1. פנחס אורן

2. דני אונגר

3. יעקב קולמן

בפני
בעניין:
התובעים

ע"י ב"כ עו"ד י. ריינפלד ואח'
נ ג ד
פניציה אמריקה - ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ
הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד אברמזון אפרים ואח'

פ ס ק ד י ן

1. לפנינו תביעה לחייב הנתבעת לשלם לתובעים 1,000,000 ₪, סכום המגיע לתובעים, לגירסתם, מהצעת יעול שהציעו התובעים, ומפרס יעול המעוגן בתקנון הנתבעת.

2. בכתב ההגנה הוכחשו טענות התובעים, נטען כדלקמן:
דין התביעה להידחות על הסף, אף בהתקיים חוזה למתן פרס, כטענת התובעים, הרי שחוזה זה איננו נושא לדיון בבית המשפט ואין הערכת ועדת הפרסים מהווה נושא לדיון בבית המשפט, לפיכך, דין כל התביעה כולה להידחות ולחילופין להימחק על הסף, על פי הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973.

התובעים 2 ו-3 הפסיקו לעבוד במסגרת מפעלה של הנתבעת, התובע מס' 2 ביום 20/4/97 והתובע מס' 3 ביום 30/11/00.

במועד סיום יחסי עובד מעביד בין התובעים 2 ו-3 לבין הנתבעת, חתמו תובעים אלה, כל אחד בנפרד, על טפסי הסכמה וויתור לפיהם אין להם כל תביעות לנתבעת.

כן נטען כי במהלך חודש אפריל 1995 החליטה הנתבעת להקים ועדה לעידוד הצעות ייעול (להלן: "ועדת ההצעות").

באותו מועד פורסם תקנון הועדה לפרסי יעול (להלן "התקנון"), על פיו כל עובד זכאי להגיש הצעת ייעול. הצעת יעול.

לאחר הגשת ההצעה, ועדת ההצעות מתכנסת מידי תקופה ודנה בהצעות אשר הצטברו עד אז.

תפקיד ועדת ההצעות היה לקבוע מהו ערך החסכון האמיתי בכל אחת מההצעות, מהי מידת היעילות שלהן ועד כמה משיגות הן, לדעת ועדת ההצעות, את המטרות הבסיסיות הנקובות בתקנון.

בישיבותיה של ועדת ההצעות מיום 15/10/96 ומיום 20/10/96 נדונה הצעת התובעים, במהלך ישיבות אלו מצאה הועדה כי תחשיב התובעים הינו מוגזם, למרות זאת, מצאה הועדה כי להצעה ישנו ערך של נוחות ובטיחות מסויימים בלבד ולפיכך המליצה בפועל להעניק פרס בשווי 4,000 ₪.

על הערכה זו ועל גובה הפרס כפי שהומלץ, בין אם לפי התקנון הישן ובין אם לפי התקנון המעודכן, לא חלקו התובעים, וגם אילו היו חולקים לא היה בכך ממש, שכן על פי שני התקנונים גם יחד, החלטת ועדת ההצעות הינה סופית.

על פי התקנון הישן (אשר תחולתו על המקרה מוכחשת) וגם אילו היה החיסכון האמיתי קרוב לחישובי התובעים, דבר רחוק מהמציאות והמוכחש כשלעצמו, הרי שזכאות לפרס ומועד הקיבול לא קמו כלל משלא אושרה ההצעה על ידי ההנהלה כנדרש בסעיף 8(ב) לתקנון.

משכך, גם על פי התקנון הראשון, אשר תחולתו על מקרה זה כאמור מוכחשת, אין לתביעת התובעים כל בסיס שהוא.

התקנון שיש להחיל הוא התקנון החל במועד התכנסות ועדת ההצעות, דהיינו התקנון המעודכן.

התקנון הינו בעצם הזמנה להציע הצעות, הצעות אשר אין שום הכרח שתתקבלנה.

לפיכך, הצעת יעול, הינה הצעה כהגדרתה בחוק החוזים התשל"ג - 1973 (להלן: "החוק"), לה נדרש קיבול מצד הנתבעת, בכפוף לתנאים אשר ננקבו בתקנון הרלבנטי ובכפוף לשיקול הדעת המלא והמוחלט שהוקנה לועדת ההצעות ולהנהלת הנתבעת.

הצעת היעול הינה הצעה כהגדרתה בחוק, וכל פרשנות אחרת מרוקנת מתוכן את כל משמעות ועדת ההצעות.

הצעת התובעים אף לא הגיעה למינימום תיקרת החיסכון בסך של 100,000 ₪".

3. להלן העובדות הנוגעות לעניין:
א. התובעים היו עובדי הנתבעת ועבדו בתפקידים שונים.

ב. באפריל 1995 החליטה הנהלת הנתבעת להקים ועדה לפרסי יעול (להלן: "הועדה"). מטרת הועדה היתה לעודד הצעות יעול מטעם העובדים, כדי להביא לחסכון בעלויות, לייעול תהליכי עבודה ולהגברת רמת הבטיחות.

ג. באפריל 1995 התקינה הנהלת הנתבעת את תקנון הועדה לפרסי יעול (להלן: "התקנון") בתקנון פורטו, בין היתר, התנאים להקמת הועדה, התנאים והקרטריונים להגשת הצעות וקבלתן, כמו כן פורטו התנאים לזכאות ל"פרס" וגודלו. (ראה נספח א' לת/3).

ד. בסעיף 4 לתקנון נקבע שכל עובד בחברה רשאי להגיש הצעת יעול.
בסעיף 3 לתקנון נקבע כי הועדה תכונס אחת ל- 3 חודשים, החל מ1/95 ותדון בהצעות שהוגשו עד סוף החודש הקודם.

ה. בתאריך 16/6/96 הוגשה ע"י התובעים הצעת ייעול - "מתקן להרמת ארגזים pf" (להלן: "המתקן").

ו. לגירסת התובעים, החיסכון השנתי הכולל המושג ממתקן זה מסתכם בכ-10,019,055 ₪ וזאת על פי התחשיב שצורף לתצהיר שנערך על ידי דני אונגר
.

ז. ביום 13/10/96 פרסמה הנתבעת תקנון מעודכן (להלן: "התקנון המעודכן") (נספח ז' לת/3).

ח. עובר לתקנון המעודכן, לא דנה ועדת ההצעות בהצעת היעול של התובעים.

ט. לגרסת מר זודץ סמנכ"ל הנתבעת, ועדת ההצעות היתה רגילה להתכנס מידי תקופה ודנה בהצעות אשר הצטברו עד אז.

תפקיד ועדת ההצעות היה לקבוע מהו ערך החסכון האמיתי בכל אחת מההצעות, מהי מידת היעילות שלהן ועד כמה משיגות הן, לדעת ועדת ההצעות, את המטרות הבסיסיות הנקובות בתקנון.

י. לגרסת מר זודץ בישיבותיה של ועדת ההצעות מיום 15/10/96 ומיום 20/10/96, נדונה הצעת התובעים, כפי שנחזה מפרוטוקול הישיבות. במהלך ישיבות אלו מצאה הועדה כי תחשיב התובעים הינו מוגזם ומופרך מיסודו.

למרות זאת, מצאה הועדה כי להצעה ישנו ערך של נוחות ובטיחות מסויימים בלבד ולפיכך המליצה בפועל להעניק פרס בשווי 4,000 ₪.

העתק פרוטוקול ישיבות הועדה לדיון בהצעות ייעול, הרלוונטי להצעת התובעים צורף כנספח ד' לנ/1.

יא. אין מחלוקת שסכום של 4,000 ₪ שהומלץ ע"י הועדה לא הועבר לתובעים.

יב. במועד סיום יחסי עובד ומעביד בין התובעים 2 ו-3 לבין החברה, חתמו התובעים 2, ו-3, כל אחד בנפרד, על טפסי הסכמה וויתור לפיהם -
"אין לי ולא תהיינה לי כל תביעות כספיות או אחרות הנובעות מעבודתי ו/או בקשר לפיטורי ו/או הפסקת עבודתי בפני
ציה - אמריקה ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ
מאיזה מין וסוג שהם, לא כלפי חברת פניציה-אמריקה ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ
, ולא כלפי ועד פועלי/עובדי המפעל...".
כמו כן התחייב והצהיר כל אחד מהתובעים הנ"ל כי:
"עם קבלת הסכום הנ"ל, באים לסיום יחסי עובד-מעביד ביני לבין פניציה-אמריקה ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ
. כ"כ מסתיימות לחלוטין כל תביעותי וטענותי כלפי כל הנ"ל או כלפי מישהו המעורב באיזה אופן שהוא בענין הפסקת עבודתי בפני
ציה-אמריקה ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ
". (ראה נספחים ו' לנ/1).

יג. בין השנים 93-96 שימש מר דגן עטר כמנהל תפעול ולימים כמנהל אגף זכוכית גולמית ומנהל אגף לוגיסטיקה אצל הנתבעת.

בתקופה הרלוונטית לפרשת התביעה שימש מר עטר מטעם החברה כיו"ר ועדת ההצעות.

יד. לגרסת מר עטר בישיבותיה של ועדת ההצעות מיום 15/10/96 ומיום 20/10/96, נדונה הצעת התובעים. במהלך ישיבות אלו מצאה הועדה, כי תחשיב התובעים הינו מוגזם ומופרך מיסודו, יתרה מכך, הועדה מצאה כי גם לו היה חסכון כלשהו בהצעת התובעים, הרי שהמדובר בחסכון שולי, אשר על פי התקנון המעודכן איננו מזכה באופן פורמלי בפרס כלשהו.
למרות זאת, מצאה הועדה כי להצעה ישנו ערך של נוחות ובטיחות מסויימים ולפיכך המליצה בפועל להעניק פרס בשווי 4,000 ₪. כלומר, על אף שעל פי התקנון לא היתה הצדקה להעניק פרס כלשהו להצעת התובעים בהסתכל על ערך החסכון הכספי, ועל אף שעל פי שני התקנונים גם יחד, הפרס הגבוה ביותר אותו ניתן לקבל בגין הצעה שבצידה תועלת בטיחותית במובהק איננו עולה על 1,000 ₪ - בכל זאת נאותה ועדת ההצעות להמליץ על הפרס הראשון שניתן ככלל בגין חסכון כספי, בסך של 4,000 ₪.

ט"ו. לגרסת מר עטר, התובע מס' 2, היה חבר ועדת ההצעות עצמה, ואף היה שותף בפועל בדיונים שנתקיימו בתאריכים 15/10/96 ו- 20/10/96.

כאשר הגיעה הועדה לדיון בהצעת התובעים, התובע מס' 2 הוא שהגיש את ההצעה, לפיכך, נודע לו מיד על החלטת הועדה בענין ההצעה נשוא התביעה אותה הוא הגיש יחד עם יתר התובעים.
ט"ז. לגירסת מר עטר, בעדותו בבית הדין, נושא תיקון התקנון עלה בישיבת הנהלה, על ידי שלמה לוין שהיה מנהל אגף הזכוכית, הוא הגיש ערעור לגבי התקנון ולגבי הענקת הפרסים, היו לו שני נימוקים, אחד, לא יכול להיות שבחברה שבה עובדים מרוויחים 3,000 ₪ יחולקו פרסים בסדר גודל כזה, שנית, רוב ההצעות מוגשות על ידי מנהלים ולא על ידי עובדים יש פה חוסר אומנות, ובעצם הרצון היה לתגמל עובדים.

זה הביא את החברה להתניע את התהליך לתיקון התקנון, ההנחייה היתה או מעודד טירה המנכ"ל או ממר צבי זודץ סמנכ"ל החברה.

מר עטר הכחיש ששינוי במדיניות , שינוי התקנון נבעה מתוצאה בעיון בהצעת החיסכון של התובעים. (ראה עמודים 19, 20 לפרוטוקול).

י"ז. לגירסת מר עטר, הפרוטוקול נערך בסוף 10/96 תחילת 11/96, סמוך מאוד לעזיבתו את החברה.

מי שביקש ממנו לערוך את הפרוטוקול ולהעביר אליו זה סמנכ"ל החברה מתוך ידיעה שהוא עוזב את החברה.

הפרוטוקול לא הוגש לחברי הועדה רק לסמנכ"ל זה גם לא הופנה לתובעים. (ראה עמ' 20, שורות 18 - 25).

י"ח. לגירסת מר עטר, הועדה כונסה במועד שכונסה כי עמד לעזוב את החברה, אחרת הישיבה הזאת היתה מתקיימת חודשיים או שלושה לאחר מכן. מר עטר דחה את הטענה כאילו שהיה קשור בין הרצון לא להעניק פרס גבוה לתובעים לבין שינוי התקנון. (עמ' 21 שורות 2-4).

4.(א) העידו בפני
נו התובעים וכן שני עדים מטעם הנתבעת, הסמנכ"ל, ומר עטר ששימש בתקופה הרלבנטית כיו"ר הועדה, העדים נחקרו חקירה נגדית על תצהיריהם, כמו כן צורפו לתצהירים מסמכים שונים.

(ב) לענין שינוי התקנון - יש לדחות טענת התובעים לפיה שינוי התקנון נעשה כדי למנוע מהתובעים לזכות מפירות הצעת הייעול שהוגשה על ידם, טענה זאת לא הוכחה, נהפוך הוא, עדי הנתבעת אשר נחקרו רבות בשאלה זאת הכחישו עובדה זאת.

התרשמנו מעדותו של מר עטר שהיתה כנה ואמיתית לענין מהלך העניינים בנוגע לטיפול בהצעת היעול של התובעים, לפיה, הצעת היעול של התובעים נדונה במועד שנדונה רק משום שהוא היה אמור לסיים עבודתו בנתבעת, אחרת היא היתה נדונה מספר חודשים לאחר מכן.

באשר לשינוי התקנון, הרי מקובלת עלינו גירסת מר עטר בנדון.

(ג) איזה תקנון יש להחיל-
(1) אין מחלוקת שהצעת היעול נדונה ע"י הועדה והיא נמצאה ראויה לפרס בסכום של 4,000 ₪.

(2) אין גם מחלוקת שסכום זה לא הועבר לתובעים, ובכך מודה בעדותו מר זודץ (ראה עמוד 15 שורות 30-34, וכן עמוד 16 שורות 1-8).

(3) כפי שעולה מהעובדות, הועדה החילה על הצעת היעול התקנון המעודכן ובכך טעתה.

(4) לפי סעיף 3 לתקנון, על הועדה לדון בהצעות שהוגשו תוך 3 חודשים ואלה שהוגשו עד סוף החודש הקודם, יוצא מכאן שבענייננו הואיל וההצעה הוגשה ב-16/6/96 היה על הועדה לדון בהצעה עד 1/10/96, דהיינו, לפי התקנון שהיה בתוקף עד אותו מועד.

(5) גם לולא ההוראה הנ"ל היה מקום שהועדה תדון בהצעה לפי התקנון שהיה בתוקף עד אותו מועד, מהטעם, שיש לראות בתקנון הצעה לחוזה, שקובל עם העברת ההצעה, ומימושו בהתאם לתנאים שנקבעו בתקנון.

(6) הואיל והועדה ישמה התקנון המעודכן, אין לראות בהחלטתה החלטה סופית.
גם אם היה ממש בטענה, הרי בית הדין היה יכול לבקר ההחלטה, והקביעה לפיה "ההחלטה סופית" אין די בה למנוע ביקורת משפטית כאמור.

(ד) לענין הטענה לפיה התביעה אינה נושא לדיון בבית הדין מכח סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1975 - דין הטענה להידחות, אין אנו עוסקים בחוזה למתן ציונים, ואין מקום ליישם סעיף 33 לחוק החוזים שתכליתו אחרת.

הפסיקה שהובאה על ידי ב"כ הנתבעת בסיכומים יפה כשלעצמה, אך אינה נוגעת לענייננו.

(ה) לענין כתבי ויתור-
(1) הטענה הנ"ל התייחסה לתובעים 2-3 אשר חתמו על כתבי ויתור.

(2) איננו סבורים שהחתימה על כתבי ויתור יש בה לחסום התובעים מהתביעה הנוכחית מהטעמים הבאים:
א) כתב הויתור אינו מאזכר כהוא זה התביעה הנוגעת לפרס היעול.
ב) הנתבעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח כי הסכום ששולם לכל אחד על פי כתב הויתור מהווה גם ויתור על התביעה הנוכחית.
ג) מר זודץ הודה בהגינותו, כי עובר לחתימה על כתב הויתור תובע 1 ביקש לציין את העובדה שהוא לא מוותר על הענין (ראה עמ' 16 שורה 7-9).
ד) בפועל, סכום הפרס שהומלץ לשלמו לא שולם, ובכך מודה מר זודץ.

5.(א) המסקנה מכל האמור לעיל שהתובעים זכאים שהצעתם תידון לפי התקנון הראשון.

(ב) לעניין התחשיבים הבהרנו את דעתינו, כי אין מקום לשאול שאלות מקצועיות לגבי הצעת היעול והחיסכון.
בהתייחס לכך אין גם מקום לקבל חישובי התובעים והפרכת אותם חישובים ע"י הצד שכנגד.

6. לפיכך הננו ממליצים כי ב"כ הצדדים יגיעו להסדר מוסכם ביניהם בדרך של מינוי בורר או מומחה שיכריע במחלוקת הכספית שנותרה להכרעה, ולצורך כך הננו נותנים לצדדים פרק זמן של 30 יום.

7. במידה וב"כ הצדדים לא יגיעו להסדר, כל צד יוכל להגיש בקשה, וההחלטה בבקשה תהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.
ככל הנראה בית הדין, אם הענין יוגש לבית הדין, יאלץ למנות מומחה שיסייע לבחינת הערכת השווי ובהוצאותיו יאלצו לשאת הצדדים.

7. ניתן היום י"א באייר תשס"ד, 2 מאי 2004 בהעדר, לשלוח לב"כ הצדדים פסק הדין בדואר.

בהתחשב בתוצאה הנ"ל, על הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, סכום שישא הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
__________________ ________________ ________________
ח. סומך - שופט ראשי נציג ציבור עובדים נציג ציבור מעבידים

ענבל / יעל








עב בית דין אזורי לעבודה 1572/01 פנחס אורן,דני אונגר,יעקב קולמן נ' פניציה אמריקה – ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/05/2004)