פסקי דין על מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - רחובות | פסקי דין על ערן מרדכי | פסקי דין על יצחק מרדכי | פסקי דין על שי מרדכי |

3208/05 פ     26/01/2011




פ 3208/05 מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - רחובות נ' ערן מרדכי, יצחק מרדכי, שי מרדכי




לך



st1\:*{behavior: }



בית משפט השלום ברמלה

ת"פ 3208-05 מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - רחובות
נ' מרדכי ואח'



26 ינואר 2011






בפני
כב' השופט ד"ר עמי קובו


המאשימה
מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - רחובות


נגד

הנאשמים
1.
ערן מרדכי
2.
יצחק מרדכי
3.
שי מרדכי


<#1#>
ב"כ המאשימה, עו"ד ארנון חגיגי
ב"כ הנאשמים, עו"ד בנימין ברקי
הנאשמים- התייצבו

<#2#>
הכרעת דין
רקע
החלטתי לזכות את הנאשמים מעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. להלן אפרט את נימוקיי:
1.
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם את העבירות הבאות:
א.
לנאשם 1 עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
ב.
לנאשם 2 מיוחסת עבירה של ניסיון תקיפה, לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.
ג.
לנאשם 3 מיוחסת עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
2.
על-פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 6.6.03, במושב תלמי מנשה בשעות ערב, תקף נאשם 1 את בהירה גוסטמן (להלן: "בהירה" או "מתלוננת 1") על ידי הטחת אגרופיו בבטנה. באותו מעמד זרק נאשם 2 אבנים לכיוון מתלוננת 1 ונאשם 3 איים עליה באומרו: "עכשיו תראי מה יהיה לך, אני אשלח לך את העולם התחתון שיחסלו אותך".
בהמשך לכך נאשם 1 חנק את כוכבה ליאני (להלן: "כוכבה" או "מתלוננת 2") והכה אותה באמצעות אגרופיו. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת 2 שטפי דם בצוואר ובזרועות. נאשם 1 איים על מתלוננת 2 באומרו: "היום את תמותי".
3.
הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום.
פרשת התביעה
4.
מטעם התביעה העידה גב' בהירה גוטסמן. לדבריה, ביום 6.6.03 הגיעה למושב בו גדלה משום שרצתה לפגוש באביה. נאשם 3 אמר לה "שהוא ישלח לי את העולם התחתון" (עמ' 4, ש' 10). בהמשך הלכה מעט אחורנית ונאשם 1 החל לגהור מעליה ולצבוט אותה בבטנה, בעוד היא שרועה על תלולית חול. לדבריה, נאשם 1 גררה לתלולית למקום מבודד, והכניס אותה לתוך החול (עמ' 5, ש' 12). עוד העידה כי בזמן זה הרגישה אבנים מושלכות לכיוונה, וראתה כי נאשם 2 משליכן (עמ' 7, ש' 23-24). העדה חזרה מספר פעמים על כך שנאשם 1 "הרג אותה ממכות". בהמשך לכך ראתה אותה כוכבה, אחותה, שהחלה צועקת ואף קפצה על נאשם 1. בזמן זה הצליחה העדה לחמוק ולהזעיק בכוחותיה האחרונים שוטרים ששהו במקום כיוון שנאשם 1 החל מכה את כוכבה. לדבריה, כוכבה הייתה מעולפת ומלאת סימנים (עמ' 4, ש' 22). למקום הוזמנה ניידת טיפול נמרץ ושתיהן נלקחו לבית החולים. עוד העידה כי הייתה מלאה בחול, גם בעיניה ובאוזניה (עמ' 5, ש' 6-7).
5.
לדבריה לא ניגשה לקבל טיפול רפואי כיוון שכל דאגותיה הרפואיות מופנות כלפי בעלה החולה והיא מיהרה להגיע אליו (עמ' 12, ש' 14). עוד העידה כי הסיבה לאלימות שהופנתה כלפיה הינה רצונם של הנאשמים להרחיקה מהישוב, ואינה יודעת מאיזו סיבה. לדבריה, נאשם 1 ניסה לדרוס אותה חודשיים עובר לאירוע זה.
6.
עוד העידה כי אחות נוספת (להלן: "רונית"), הנשואה לנאשם 2 והינה אמם של נאשמים 1 ו-3, מרחיקה אותה מהוריה, הנשלטים טוטאלית על ידיה ועל ידי בני משפחתה, הנאשמים. העדה חזרה על כך שאינה יודעת מדוע הותקפה על ידי נאשם 1 ומדוע אוימה והושלכו כלפיה אבנים על ידי נאשמים 2 ו- 3. לדבריה, אין סכסוך בין משפחתה לבין משפחת הנאשמים. לאחר מכן תיקנה עצמה ומסרה כי עובר לאירוע הגישה יחד עם כוכבה תובענות אזרחיות ותובענות לבית משפט לענייני משפחה כנגד רונית והנאשמים בשל ההשפעה שאביה נתון לה על ידם. לדבריה, לפני האירוע חשדה כי אביה המנוח הוריש בצוואתו את רכושו, משק, לנכדו. בהמשך העידה כי רונית והנאשמים השתלטו לחלוטין על הוריה (עמ' 9, ש' 30) ולכן נושלה מצוואת אביה. עוד העידה כי רונית והנאשמים לא אפשרו לה לפגוש באביה וכי סולקה מהמושב על ידי השיטור הקהילתי עקב תלונותיה של רונית.
7.
כמו-כן העידה מטעם התביעה גב' כוכבה ליאני. לדבריה, הגיעה ביום 6.6.03 למושב יחד עם אחותה בהירה ואחיה שמואל ששון (להלן: "שמואל") משום שהוזמנה למסיבת שבועות (להלן: "המסיבה") וציפתה לראות את אביה במקום. משלא ראתה אותו במסיבה נגשה עם בהירה לביתה של רונית, שם גר, כדי לראותו. בטרם חצו את הכביש הגיע נאשם 1 ותקף את בהירה ובהמשך לכך חנק אף אותה. לדבריה, כתוצאה מכך חשה כי חצי ידה משותקת, עינה דמעה עד היום ורגלה "נרדמת" וכואבת בלילות. לדבריה, בזמן שחנק אותה נאשם 1 אמר לה "יש לך מזל גדול שבאת לבקר אותי בבית חולים" (עמ' 20, ש' 26-27) וכן "יש לך מזל שהיית בבית חולים, אחרת הייתי הורג אותך" (עמ' 20, ש' 30), וזאת משום שכאשר נפלו נאשם 1 ונאשם 2 למשכב, ושהו בבית-חולים היא הלכה לבקש עבורם ברכה מרב. בזמן שנאשם 1 חנק אותה, נאשם 2 השליך לעברה אבנים או רגבי אדמה ואף איים עליה כמו גם נאשם 3. לדבריה הרגישה "חצי מתה" (עמ' 21, ש' 8). לדבריה התעלפה, אך לא איבדה את הכרתה. כאשר השוטר התקרב, טען בפני
ו נאשם 1 כי היא נפלה והוא נחלץ לעזרתה (עמ' 21, ש' 21). בהמשך לכך פונתה לבית החולים. לדבריה היא חיה בטראומה ובפחד מאותו אירוע (עמ' 21, ש' 3 ; עמ' 23). מטעם התביעה הוגשו תמונות של החבלות שנגרמו לה, וצולמו על-ידי בעלה, חלקן יום למחרת האירוע (ת/2 א'-ה'). לדבריה, מאז שהלכה אמה לעולמה היא חשה כי תגובותיו של אביה השתנו כלפיה וכי הוא נתון לשליטתם של רונית והנאשמים, כדבריה "פתאום הוא לא היה אבא שלי בכלל" (עמ 23, ש' 20). לדבריה, אביה היה במצב סיעודי והתגורר עם רונית ונאשם 2 לבקשתם, בעוד אלה לא טיפלו בו, ואף התעללו בו בשל בצע כסף (עמ' 28-19).
8.
עוד הוגשו הודעות הנאשמים במשטרה:
א.
בהודעתו של נאשם 1

(ת/3) מסר כי לבקשת אביו, נאשם 2, התלווה עמו לביתם כיוון שראה את כוכבה ובהירה הולכות אחר רונית, אמו. כאשר אמו סגרה את השער קרא נאשם 2 לכוכבה ובהירה שיעצרו ובתגובה הן החלו לצרוח ולרוץ, לדבריו: "הם פצחו בצרחות "הורגים אותנו", "רוצחים אותנו" ורצו בריצת אמוק חזרה לכיוון המסיבה" (עמ' 1, ש' 26-28). לדבריו, ראה את בהירה מועדת ונופלת על תלולית בוץ ואת כוכבה נופלת או זורקת את עצמה על התלולית. לדבריו, ניגש לעזור לה, וכאשר הגיע השוטר המקומי מוטי גנון אמרה לו כוכבה שנאשם 1 חנק אותה. עוד מסר כי ביקש מהשוטר להחליפו בתמיכה בראשה והלה סרב.
ב.
בהודעתו של נאשם 2

(ת/4) מסר כי ביום האירוע, התקיימה מסיבת שבועות במושב. כאשר הבחין בכוכבה, בהירה ושמואל ניגש לשוטר מוטי גנון וביקש ממנו לנסות למנוע מהן פרובוקציה (עמ' 1, ש' 18). לדבריו, מוטי מסר לו כי אין מה לעשות בעניין. כאשר הבחין בהן הולכות לכיוון ביתם של הנאשמים ביקש את נאשם 1 להתלוות אליו, וליד הבית צעק לעברן שיעצרו. בשלב זה, לדבריו, הן החלו לצעוק ולהשתולל. לדבריו אחת מהן נפלה וקמה מספר פעמים ורצה לכיוון המסיבה ואז החלה אחותה לרוץ וליפול על תלולית עפר. נאשם 1 נחלץ לעזרתה ותמך בראשה. כאשר מוטי הגיע, טענה בפני
ו כוכבה כי נאשם 1 חנק אותה. נאשם 1 ביקש ממוטי שיחליף אותו וכאשר מתנדב מהשיטור הקהילתי החליפו כוכבה עשתה עצמה מתעלפת (עמ' 2, ש' 15). לדבריו, הוא ומשפחתו הגישו תלונות על הטרדה והסגת גבול מצד כוכבה ובהירה פעמים רבות עובר לאירוע.
ג.
בהודעתו של נאשם 3

(ת/5) מסר כי כלל לא נכח באירוע.
9.
מטעם התביעה הוגשו מזכרים שערך רס"ב סולומון סיסו בתאריכים 17.7.03, 24.7.03 ו- 13.10.03 (ת/6, ת/7 ות/8 – בהתאמה). בעדותו בבית המשפט אישר כי חקר את הנאשמים 1 ו-2, ואת נאשם 3, חקר חוקר נוסף. הנאשמים נחקרו כשלושה שבועות לאחר
האירוע.
10.
מטעם התביעה העיד ד"ר בוריס טרויצקי, אשר בדק את כוכבה בחדר המיון ערב האירוע וערך את התעודה הרפואית שהוגשה בעניינה (ת/1). לדבריו, התעודה הרפואית מציינת שטף דם בצוואר ושטפי דם מרובים בידיים ורגישות בצוואר ובידיים (עמ' 38, ש' 3-4). באשר לסימנים על הצוואר העיד כי אינו יכול לדעת אם נגרמו כתוצאה מחניקה (עמ' 41, ש' 12). כאשר הוצגו בפני
ו תמונות חבלותיה של כוכבה (ת/2 א'-ה') ציין כי הן "פחות או יותר המקומות שאליהם התייחסתי בחוות הדעת" (עמ' 39, ש' 12-13), וכי יש התאמה בין הנאמר לו בחדר המיון לבין מה שראה בפועל על גופה של כוכבה. עוד העיד כי לא מצא המטומה בצווארה (עמ' 40), וכן כי לא היה אובדן הכרה, שכן זכרה את האירוע היטב (עמ' 41, ש' 5).
11.
עוד העיד השוטר מוטי גנון, השוטר הקהילתי בעת מסיבת השבועות במושב. לדבריו, היה האחראי על האבטחה מטעם משטרת ישראל במסיבה. במהלך החגיגות דווח על קטטה. כשהגיע למקום הבחין באישה שרועה על הרצפה ובנאשם 1 כורע ואוחז בראשה, לדבריו: "נראה כאילו הוא מסייע לה" (עמ' 44, ש' 21). לדבריו, האישה לא הייתה בהכרה מלאה. כאשר התקרב, האישה התעוררה והצביעה על נאשם 1 וטענה כי הוא תקף והפיל אותה ארצה. לדבריו, את האירוע עצמו לא ראה, אלא ראה את נאשם 1 מגיש לאישה עזרה, "בתמונה שראיתי, ראיתי שהוא עוזר לה." (עמ' 61, ש' 31). עוד העיד כי נאשם 1 לא היה בחמת זעם, אלא ניסה להרגיע את האישה. עוד העיד כי עובר לאירוע ניגש אליו נאשם 2 ומסר שהמתלוננות עזבו את הטקס והן הולכות לכיוון ביתו.

פרשת הגנה
12.
נאשם 2

העיד בבית-המשפט. לדבריו, עובר לאירוע הוא ובני משפחתו היו חשופים להטרדות רבות על ידי המתלוננות, על רקע סכסוך ירושתו של האב. לדבריו הוגשו על ידו ועל ידי אשתו, רונית תלונות רבות בגין הטרדות והסגת גבול כנגד המתלוננות. שלושה ימים עובר לאירוע פג תוקפו של צו ההרחקה השני שהוצא כנגדן (עמ' 68, ש' 27). בערב האירוע ראה את המתלוננות מגיעות עם אחיהן שמואל, וניגש לשוטר גנון בבקשה שייגש אליהן כדי למנוע פרובוקציה מצידן במסיבה. השוטר ענה לו כי אין בידו לעזור כיוון שמדובר בשטח ציבורי. כאשר נאם על הבמה הבחין כי המתלוננות הולכות לכיוון ביתו. לדבריו, פנה לשוטר גנון בשנית, וכן ביקש את נאשם 1 להתלוות אליו וצעק לעברן לעצור, כיוון שמדובר בשטח בבעלותו ובפיתוחו של נאשם 1 (עמ' 69). בתגובה הן החלו להשתולל וליפול ולקום. אחת מהן ניגשה לשוטרים והשנייה נפלה, ובנו – נאשם 1 – ניגש לעזור לה וצעק "תביאו מים" (עמ' 66, ש' 8). השוטר גנון הגיע עם שני מתנדבים ואחד מהם תמך בראשה של כוכבה במקום נאשם 1. כוכבה
התעוררה ואמרה כי הוא חונק אותה, וכאשר נאשם 2 אמר לה כי שוטר תומך בה ולא נאשם 1 "היא עשתה את עצמה מתעלפת עוד פעם" (עמ' 66, ש' 15). לדבריו, נאשם 3 כלל לא נכח באירוע. למחרת פנה לתחנת המשטרה בבאר יעקב, לשוטר גנון, כדי להגיש תלונה בעניין האירוע בגין הסגת גבול, והלה ענה לו כי הדבר נרשם. לדבריו כוכבה לא התעלפה אלא עשתה עצמה מעולפת (עמ' 76, ש' 1).
13.
נאשם 1

העיד אף הוא. לדבריו שהה באירוע חג השבועות יחד עם בתו, אשתו, הוריו, אחיו ואחייניו. כאשר הגיעו המתלוננות ושמואל, אמו עזבה את המקום והלכה לכיוון ביתם. לאחר כעשר דקות ניגש אליו אביו, נאשם 2, וביקש ממנו להתלוות אליו כיוון שהמתלוננות הולכות בכיוון ביתם והוא חושש מפרובוקציות. טרם חצו את הכביש צעק אביו לעברן שיעצרו והשתיים החלו לצרוח שרוצחים ומכים אותן. לדבריו, כל אחת החלה לרוץ בכיוון אחר, והוא ראה את בהירה נופלת ומתגלגלת בעפר, קמה וממשיכה לרוץ לכיוון המסיבה ולצרוח. כוכבה מעדה, והוא ניגש אליה, התכופף והרים את ראשה. כאשר הגיעו שכנים ומתנדב תושב המקום החל להסביר את שקרה וכוכבה פקחה לפתע את עיניה וטענה כי הוא חונק אותה. כאשר ביקש מהשוטר גנון שיחליפו בתמיכה בראשה הלה סרב והורה לו להניח אותה על הרצפה. את נאשם 3 לא ראה במהלך האירוע. לדבריו, לאחר שהגיעה ניידת הטיפול הנמרץ נכנס לביתו, והיה עד לשיחה טלפונית בה בתה של כוכבה התנצלה וכך גם בעלה. עוד העיד כי מעולם לא הרים ידיו על כוכבה או בהירה. לדבריו לא היה מגע פיזי עם בהירה כלל, ועם כוכבה רק לאחר שכבר הייתה שרועה על הרצפה. בתאריך 24.7.03 פנו המתלוננות לנאשמים ולרונית בדרישה כספית של 50,000 ₪ בגין האירוע.
14.
נאשם 3

העיד אף הוא להגנתו. לדבריו הסתובב עם אשתו וילדיהם במסיבת השבועות. במסיבה הבחין בבהירה, בכוכבה ובשמואל ולא היו ביניהם חילופי דברים. לדבריו היה עסוק כל הערב בשיחות עם אנשים ולא ראה דבר מהאירוע שהתרחש עם המתלוננות ועם נאשם 1 ונאשם 2. בתום המסיבה הגיע הביתה ובני המשפחה יידעו אותו בדבר הפרובוקציה של המתלוננות וכי הוזמן אמבולנס למקום.
15.
מטעם ההגנה הוגשה חוות דעתו של ד"ר חן קוגל, מומחה לרפואה משפטית, בעניין הממצאים הרפואיים בגופה של כוכבה (נ/10). מחוות דעתו עולה כי לא סביר שהחבורות שנמצאו על גופה של כוכבה נגרמו בשל מכות, וחבורות אלו יכולות להיגרם מלפיתה כוחנית, אלא שסימנים אופייניים נוספים הנגרמים על-ידי לפיתה כזו לא נמצאו (עמ' 8 לחוות הדעת). עוד ציין ד"ר קוגל כי לא ניתן לקבוע במדויק מתי נוצרו החבלות על גופה, אולם ברור מהתמונות שהחבלות לא נוצרו ב- 24 השעות שקדמו לצילומן (עמ' 10 לחוות הדעת). עוד ציין כי לא ניתן לקבוע את גילן של החבורות אולם ניכר כי נוצרו במועדים שונים ואינן חבורות טריות. עוד ציין כי דלות הסימנים סביב צווארה של כוכבה אינה מתיישבת עם האופן בו תיארה את תקיפתה.
16.
בעדותו בבית המשפט הסביר ד"ר קוגל כי חבורותיה של מתלוננת 2, כפי שעולה מהתמונות שהוצגו בפני
ו (ת/2 א'-ה') לא נוצרו ב- 24 השעות עובר לצילומן. עוד העיד כי הממצאים בעניינה הם חד משמעיים (עמ' 78, ש' 31). לדבריו, בשל חלוף הזמן ייתכנו שינויים בפיגמנטציה של התמונות, אך לא ברמה שתשלול אפשרות להבחין בחבורות ובגילן (עמ' 79). עוד מסר כי הוא סובר שהרופא שבדק את המתלוננת בחדר המיון ראה סימנים שונים מאלו המצולמים בתמונות וכי התמונות צולמו זמן רב לאחר האירוע (עמ' 80). כמו כן העיד כי השוני בצבעים בחבורות הנמצאות במקומות סמוכים מצביע על כך שקיים מרחק בין זמני היווצרותן ולא ניתן לקבוע כלל אם מדובר באותו שטף דם. לדבריו, גם במקומות בהן החבורות כהות הן אינן טריות, וזאת בשל צבען – חום – המופיע לאחר מספר ימים (עמ' 86-87).
17.
עוד העידה מטעם ההגנה גב' שושנה עמית, מזכירת המושב תלמי מנשה. לדבריה, כאשר עמדה ליד נאשם 2 הבחינה בשתי נשים "שלא נעים להגיד, קצת נראו לי מוזרות" (עמ' 109, ש' 25) משום שאחת מהן לבשה מעין חלוק בית. נאשם 2 אמר לה כי הן בנות משפחתה של רונית. לדבריה, נאשם 2 נראה מודאג ואמר כי הוא חושש שהן "יעשו בלגאן" (עמ' 112, ש' 11). לדבריה, פנתה לשוטר המקומי, גנון, בשל התנהגותן ובקשה ש"ישים עין" (עמ' 112, ש' 18).
בשלב מסוים הייתה נהירה בכיוון בית משפחת הנאשמים ומרחוק היא ראתה את אחת הנשים שרועה על הרצפה בעוד נאשם 1 כורע ברך ומרים את ראשה. נאשם 1 נראה כעוזר ומסייע לאישה. לדבריה, האישה שכבה על הרצפה בטרם הגיע אליה נאשם 1 (עמ' 115, ש' 27), "היא ממש שכבה עם הראש על ידו" (עמ' 113, ש' 30-31). עוד העידה כי ראתה את נאשם 3 במסיבה אך לא באירוע ליד הבית.
18.
עוד העיד מר דניאל עמית. לדבריו, ראה מעגל של אנשים, ונאשם 2 נכנס פנימה והוא בעקבותיו. בתוך ההתקהלות ראה את נאשם 1 תומך בראשה של אישה שוכבת. לדבריו, נאשם 1 טיפל באישה, "מחזיק אותה כמו תינוק, כמו שמערסלים תינוק, מחזיק לה את הראש, נראה כאילו שהוא מלטף אותה ועושה פעולה שנראית כמו חיבה" (עמ' 120, ש' 26-28). נאשם 1 לא היה בסערת רגשות ומבחינה מעשית, לדבריו, לא ייתכן שהיכה את כוכבה לפני כן.
19.
הודעתה במשטרה של גב' קארין מרדכי, אשת נאשם 1, הוגשה מטעם ההגנה (נ/14). מהודעתה עולה כי שהתה בחברת בעלה בעת מסיבת השבועות, כאשר בהירה ניגשה אליה ואמרה לה "שהמטרה לבואם היא כדי להרוס את החג לנו ולעשות לנו בושות ושכולם ידעו עד כמה אנחנו גזלנים" (ש' 8-10). אף היא תארה את נאשם 1 מחזיק לכוכבה את הראש ומשקה אותה.
בעדותה מסרה כי במהלך המסיבה פנתה אליה בהירה ואמרה שבאה למקום כדי לעשות להם בושות ולהרוס עבורם את החג. בהמשך הערב בתה לא חשה בטוב והיא החלה ללכת עמה לכיוון הבית, שם ראתה את כוכבה שרועה על הרצפה ערה, ואת נאשם 1 אוחז בראשה ומשקה אותה. משהבינה שהכל כשורה פנתה לביתה.
דיון
מהימנות ומשקל
20.
לאחר ששמעתי את מכלול העדויות בתיק ועיינתי בראיות שהוגשו, אני מעדיף ללא היסוס את עדויותיהם של הנאשמים על-פני עדויות המתלוננות. שלושת הנאשמים עשו עלי רושם מהימן, העידו באופן קוהרנטי ועקבי, ועדותן הינה סבירה ובעלת היגיון פנימי רב. עדויותיהם עלו בקנה אחד זו עם זו, וכפי שיובהר להלן אף השתלבו בעדויות חיצוניות נוספות בתיק. לפיכך, אני מקבל את עדויותיהם כמהימנות.
21.
לעומת זאת, אין ביכולתי ליתן שום אמון בעדויות המתלוננות. בנוגע למתלוננות, התרשמותי היא כי המתלוננות לא חששו להגזים ולהפריז בעדותן ובתיאורן את האירועים. כך למשל העידו המתלוננות: "אני נשארתי נכה. שום רופא לא יכול לעזור לי" (עמ' 23, ש' 3); "הם הרגו אותה ממכות" עמ' 23, ש' 29); "כנראה הוא ידע שעוד רגע אני הולכת למות" (עמ' 24, ש' 1); "ש. באחת השיחות עם אביך את אומרת מי רצח את אימך? את מאשימה אותו שהוא רצח אותה. ת. ...זה היה אבא שלי בשיתוף פעולה איתם" (עמ' 29, ש' 15-17); "במשך עשרים שנה הם הפעילו בבית של ההורים שלי תחנת סמים" (עמ' 50, ש' 25); "הם ניסו לשחד את הספרית" (עמ' 55, ש' 13). דברים אלה מדברים בעד עצמם.
22.
זאת ועוד, האמוציונאליות היתרה של עדויות המתלוננות לא הוסיפה למהימנותן (ר' עמ' 4, ש' 25). כך גם ההתפרצויות והצעקות לעבר הסניגור (ר' עמ' 50, ש' 11; עמ' 59, ש' 8). רק מפאת כבודן וגילן של המתלוננת לא אפרוס את מלוא הדברים הנוגעים לעדויות אלה, אלא רק אציין כי אני מקבל בהקשר זה את טענות ב"כ הנאשמים במלואן. בקצירת האומר ניתן להביא את הפרטים הבאים בנוגע לסתירות בעדויותיהן: אגרופים התחלפו בצביטות (עמ' 4, 25), האבנים ברגבי אדמה (עמ' 26) הוספו איומים חדשים "יביא לנו את הג'וארישים" (עמ' 26), נוסף אירוע דריסה (עמ' 5, ש' 18 ; עמ' 26) ועוד.
23.
זאת ועוד, לא ניתן לנתק את בחינת מהימנות המתלוננות מן המניע שלהן להגיש את התלונה ולהעיד נגד הנאשמים. המתלוננות חשות רגשות כעס וטינה כלפי הנאשמים בשל כך שלסברתן הן קופחו בחלוקת הירושה ובהעברת המשק ("אתה יודע כמה עולה משק?", עמ' 28, ש' 15). רצונן של המתלוננות לפגוע בנאשמים ולבוא עמם חשבון בכל דרך היה בהיר במהלך הדיונים ("אבא שלי הוא מסכן, ובגלל זה היום הם פה", עמ' 58, ש' 16).
24.
הפער בין האופן שבו הציגו המתלוננות את הנאשמים "רוצח", "פרא אדם", "כלב", "חיה", "מפלצת" (עמ' 4-6) לבין התרשמותי האישית מן הנאשמים הינו משמעותי ורב. אף הפער בין האופן שבו המתלוננות תיארו את עצמן לבין התרשמותי האישית מהן הינו משמעותי.
עדויות המומחים
25.
זאת ועוד, בנוגע לעדויות הרופא מטעם המאשימה, ד"ר טרויצקי, והמומחה לרפואה משפטית מטעם ההגנה, ד"ר חן קוגל, הרי שאני מעדיף את עדותו ואת חוות דעתו של ד"ר קוגל (נ/10). ראשית, ד"ר קוגל הינו מומחה לרפואה משפטית אשר קביעת מועדים של פציעות או שטפי דם הינה בתחום מומחיותו, וזאת בניגוד לרופא מן המניין. שנית, ד"ר קוגל עשה בעדותו ובחוות דעתו רושם מקצועי, בחן את הדברים באופן יסודי, הסתמך על מחקרים בתחום, והסביר באופן משכנע את הבסיס לחוות דעתו. עיון בתמונות עצמן (ת/2א'-ה') תומך במסקנותיו של ד"ר קוגל לפיהן מדובר בשטפי דם שאינם טריים ופער הזמנים בין מועד יצירת שטפי הדם למועד התצלום אינו כפי שהעידה המתלוננת. לעומת זאת, הרופא מטעם המאשימה העיד שכלל אינו זוכר את האירוע, ולא היה יכול לתרום בעדותו מידע ממשי מעבר למה שרשם. איני סבור כי העובדה שד"ר קוגל הסתמך בחוות דעתו על תמונות שבחן, ולא ראה את המתלוננת עצמה בזמן אמת, פוגמת בחוות דעתו.
26.
יצוין, כי במהלך המשפט הגישה המאשימה את התמונות ואף חקרה את הרופא מטעמה בנוגע לתמונות אלה וביקשה להסתמך עליהן, על אף הסתייגות ההגנה (עמ' 38). בסיכומיה – לאחר שנשמעה עדותו של ד"ר קוגל – העלתה המאשימה טענות כנגד התמונות, בנוגע לאופן בו נשמרו וכיוב' (עמ' 135). בסיכומו של דבר, כאשר מדובר בראיות מטעם המאשימה, סבורני כי יש לייחס להן משקל רב. הסבריו של ד"ר קוגל לתמונות עומדים בסתירה לעדות המתלוננות ומחזקים את ראיות ההגנה.
עדי ראייה לאירוע
27.
זאת ועוד, עדי הראייה לאירוע, תמכו בגרסת ההגנה, ולא בגרסת המתלוננות. כך למשל, השוטר שהיה במקום, מר מוטי גנון, שהינו ללא ספק עד ניטראלי, ואין עוררין על מהימנותו, תמך בגרסת הנאשמים. כך העיד השוטר, מר גנון (עמ' 43, ש' 22-24):

"הגעתי למקום, ראיתי אישה שוכבת על הרצפה ולידה בחור שהיה כורע ונותן לה עזרה. הוא החזיק אותה בראש, זה היה אחד הבנים של משפחת מרדכי. ערן אם אני לא טועה".
ובהמשך (עמ' 44, ש' 21):
"הגברת היתה שוכבת, ערן כרע כלפיה, הוא תפס אותה בראש וזה נראה כאילו הוא מסייע לה".
ובהמשך (עמ' 46, ש' 31):
"אני זוכר שהוא נתן לה טיפול. בתמונה שראיתי, ראיתי שהוא עוזר לה. ראיתי שהוא אחז בה, ראיתי שהוא בא להגיש לה עזרה.
ש. ראית אווירה שהוא מרגיע אותה ומטפל בה?
ת. כן".
28.
עדותו של השוטר גנון מסייעת לעדויות הנאשמים ולגרסת ההגנה ועומדת בסתירה לעדות המתלוננות. השוטר מתאר את נאשם 1 כורע ומעניק עזרה למתלוננת אשר שכבה על הרצפה, באופן דומה לתיאור שמסר נאשם 1 בעדותו (עמ' 91). התרשמות זו של שוטר אשר נכח במקום הינה בעלת משקל רב.
29.
זאת ועוד, השוטר אישר אף את גרסת נאשם 2, לפיה עוד בטרם האירוע הוא פנה לשוטר וביקש ממנו למנוע מן המתלוננות מלעשות פרובוקציה באירוע (עמ' 44). בהמשך אישר השוטר כי נאשם 2 פנה אליו ואמר לו משהו לגבי העובדה שהמתלוננות הולכות לכיוון ביתו (עמ' 46, ש' 20). אף בכך יש משום סיוע לעדות הנאשמים.
30.
אף עדותה של גב' שושנה עמית, אשר עשתה רושם מהימן, עולה בקנה אחד עם גרסת ההגנה ותומכת בה. כך מתארת עדה זו את ההתרחשות (עמ' 110):
"אחת מהן שכבה על הרצפה, ערן היה לפניי וניגש אליה, כרע ברך והרים אותה ככה ממש עם היד, הניח את ראשה על היד (מדגימה) ונראה כעוזר לה, כמסייע לה".
עדות זו עולה בקנה אחד עם עדותו של השוטר גנון ועם גרסת הנאשמים.
31.
כך גם עדותו של מר דניאל עמית, שהינו עו"ד במקצועו, ואין עוררין על מהימנותו, תומכת בגרסת ההגנה. המאשימה ניסתה בסיכומיה להיאחז בעדותו של עד זה כהוכחה לסתירה כלשהי בעדויות הנאשמים. אף אם אין זהות בין גרסת העד לגרסאות הנאשמים, עדות זו בכללותה תומכת בגרסת ההגנה. עדות זו של מר דניאל עמית, אשר המאשימה ביקשה לסמוך על עדותו ולקבלה כמהימנה, בוודאי שאינה עולה בקנה אחד עם גרסת המתלוננות. כך העיד מר דניאל עמית (עמ' 120):
"ואז אני רואה אישה ששוכבת ונראית כאילו היא ישנה, וערן כורע, יושב פה בצד הזה בפינה ומחזיק אותה כמו תינוק, כמו שמערסלים תינוק, מחזיק לה את הראש, נראה כאילו שהוא מלטף אותה ועושה פעולה שנראית כמו חיבה".
32.
בסיכומו של דבר כל העדויות של עדי הראייה מחזקות את ראיות ההגנה, ואינן תומכות בעדויות המתלוננות. אין זה סביר בעיני שנאשם 1 תקף את המתלוננות באלימות חמורה כפי שהן תיארו ומיד לאחר מכן נראה על-ידי עדים ניטראליים כורע ליד המתלוננת, תומך בראשו ומסייע לה. התנהגות זו של נאשם 1, כפי שנצפתה על-ידי עדי הראייה אינה יכולה להתיישב עם גרסת המתלוננת, ולפיכך גרסת המתלוננות נדחית.
סוף דבר
33.
לאור כל האמור לעיל, אין ביכולתי ליתן אמון כלשהו בגרסת המתלוננות, ואני מעדיף את עדויות הנאשמים ועדי ההגנה על-פני עדויות המתלוננות.
34.
לפיכך, אני קובע כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה כנדרש במשפט פלילי. נדמה כי אפילו במבחן של מאזן הסתברויות לא עמדה המאשימה במקרה דנן.
35.
אשר על-כן, אני מזכה את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"א שבט תשע"א, 26/01/2011 במעמד הנוכחים.



ד"ר עמי קובו
, שופט



הוקלד על ידי: ליטל גודלי







פ בית משפט שלום 3208/05 מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - רחובות נ' ערן מרדכי, יצחק מרדכי, שי מרדכי (פורסם ב-ֽ 26/01/2011)