פסקי דין על אייל גרוס | פסקי דין על אבי ועקנין | פסקי דין על ויקי ועקנין |

10844/06 א     01/02/2011




א 10844/06 אייל גרוס נ' אבי ועקנין, ויקי ועקנין








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 10844-06 גרוס נ' ועקנין ואח'






בפני

כב' השופטת
אריקה פריאל

תובע
אייל גרוס


נגד

נתבעים
1.אבי ועקנין
2.ויקי ועקנין



פסק דין

כללי
1.
מחלוקת כספית בנוגע לזכויות בעסק של מאפיה עומדת בלב ההליך דנן. התובע גורס, כי הוקמה שותפות בינו לבין הנתבע 1, שהנתבעת 2 שימשה כיסוי לפעולותיו, וכי לאחר שהשקיע בה ממיטב כספו, נושל על ידם מהעסק. על כן תבע בהליך דנן השבת מלוא השקעתו ועוד נזקים שנגרמו לו בעטיהּ של התנהגות הנתבעים.


האחרונים טוענים לעומת זאת כי התובע רכש את מלוא זכויות הנתבעת 2 בעסק ולאחר הרכישה נטש אותו. מאחר שהעסק התנהל במרכז מסחרי עמו חתמה הנתבעת 2 על חוזה נאלצה זו ליטול את ניהולו על מנת להקטין את הנזק שנגרם בעטיה של הנטישה.

גרסת התובע
2.
במועד הרלוונטי לתובענה היה התובע (להלן: גרוס) זכיין של עסק לממכר צעצועים וניהל חנות במרכז המסחרי "גרנד קניון" בחיפה (להלן: המרכז המסחרי) בשם "מלך הצעצועים". הנתבע 1 (להלן: ועקנין) ובתו, הנתבעת 2 (להלן: ויקי) ניהלו אותה עת בית מאפה שהיה ממוקם מול עסקו של התובע. החוזים הקשורים לניהול בית המאפה נחתמו בין הנהלת המרכז המסחרי לבין ויקי, אז צעירה בשעות העשרים המוקדמות לחייה. נטען, כי ועקנין נפגע בתאונה וניהל הליך משפטי נגד חברת ביטוח ממנה היה זכאי לקבלת פיצויים. לכן, בחר לנהל את בית המאפה באמצעות בתו ויקי.

3.
גרוס מצדו היה מעוניין אותה עת במציאת אפיק השקעה אחר, שכן הזכיון שקיבל לניהול עסק הצעצועים בא על סיומו. היות שהכיר את ועקנין מעבודתם במרכז המסחרי ואף היה מיודד עמו באו השניים בדברים ולבסוף הסכימו כי כנגד השקעה בסך 167,000 ₪ יצטרף לבית המאפה כשותף.

4.
ואמנם, ביום 10.5.04 משך מחשבונו בבנק הפועלים בע"מ סך של 167,000 ₪ במזומן (ראה דף חשבון, נספח ב' לתצהירו ת/2) אותו מסר לועקנין. בשל יחסי החברות ששררו ביניהם לא דאג להחתימו על קבלת סכום זה ולמחרת היום חתמו השניים על מסמך המסדיר את השותפות ביניהם.
לגרסת גרוס המדובר במסמך "חובבני" שנערך באופן זמני עד לסיום משפטו של ועקנין נגד חברת הביטוח. השניים סיכמו כי בתום המשפט ייחתם חוזה שותפות כדבעי.

5.
לאחר ההשקעה החלו לעבוד בבית המאפה גרוס ובנו וכן ועקנין, רעייתו, בתו ויקי, בנו וחברתו. מאחר שוועקנין היה מעוניין שדבר עבודתו לא יהיה גלוי, נפתח חשבון הבנק של השותפות על שמו של גרוס בלבד. עם זאת, לא זו בלבד שוועקנין קיבל דיווח מלא על כל סכום שהופקד בו אלא שגם נהג להפקיד בעצמו כספים. כמו-כן, ועקנין או בני משפחתו שעבדו בעסק נהגו למסור לספקים של בית המאפה שיקים משוכים על החשבון שגרוס השאיר בעסק חתומים על החלק.

6.
גרוס וועקנין ובני משפחתם עבדו בבית המאפה יחד במשך כעשרים חודשים (מיום 11.5.04 ועד ליום 24.1.06). בתקופה זו שולמו חשבונות השותפות מתוך הכספים שהופקדו בחשבון. כמו-כן, השותפים ובני משפחתם שעבדו בבית המאפה משכו כספים מהכנסות בית המאפה והתפרנסו ממנו יפה.

כך נמשך המצב עד אשר ביום 24.1.06 הגיע בנו של גרוס לבית המאפה והתברר לו לתדהמתו כי גלופת הסרט המגנטי של הקופה הרושמת, שנשאה את שמו של גרוס, נעלמה ואיננה. בנו יצר קשר טלפוני עמו, גרוס הגיע מיד למקום ובעצת רואה החשבון סגר מיד את בית המאפה והגיש תלונה למשטרה על גניבת הגלופה.

7.
כעבור מספר ימים, כאשר שב לבית המאפה התברר לו כי ועקנין ובני משפחתו פתחו את העסק שוב וכי החליפו את הגלופה בחדשה אשר נשאה את שמה של ויקי. מרגע זה פעלו ועקנין ובני משפחתו על מנת להדיר את רגלי גרוס מבית המאפה והלכה למעשה השתלטו עליו והותירוהו מחוצה לו. לא זו אף זו, ועקנין ובני משפחתו המשיכו להוציא כספים מהחשבון בעזרת השיקים שהחזיקו והיו חתומים על ידי גרוס על החלק, ועל ידי כך גרמו ליתרת חובה גדולה בגינה נאלץ ליטול הלוואה לכיסוי החוב שנוצר ולהגבלת החשבון. גם לאחר הפקדת סכום ההלוואה לחשבון נותרה יתרת חוב שנאלץ לשלם מכיסו.

8.
עוד טוען גרוס כי במקביל ניהל עסק אחר לממכר בגדים בו נהג ועקנין לסייע לו. כאשר סגר עסק זה נטל עמו
ועקנין בגדים בשווי 50,000 ₪ בלא ששילם בעבורם.

9.
על כן תבע השבת מלוא השקעתו בשותפות בסך 167,000 ₪, השבת הלוואה בסך 70,000 ₪ שנטל לצורך כיסוי חובות השותפות בבנק, סך של 26,000 ₪ יתרת חובה בחשבון השותפות לאחר הפקדת ההלוואה וסך של 25,000 ₪, שהם מחצית משווי הבגדים שנטל עמו ועקנין מבית העסק לממכר בגדים.

גרסת ועקנין
10.
לגרסת ועקנין, משפג זיכיונו של גרוס בעסק הצעצועים פנה אליו בהצעה לקנות ממנו את בית המאפה. ואמנם, השניים סיכמו על מכירת העסק שהיה של בתו ויקי תמורת 25,000 ₪. סכום זה שולם על ידי גרוס, כפי שמעידה חשבונית המס, נספח
d
לתצהיר ועקנין מוצג נ/2.

11.
ועקנין הכחיש בתוקף כי גרוס השקיע סך של 167,000 ₪ והוסיף כי לטענה לפיה הוקמה שותפות אין כל יסוד. המסמך מיום 11.5.04 נכתב על ידי גרוס לצרכיו הוא, והוא, ועקנין, חתם עליו במסגרת יחסי החברות ששררו אז ביניהם.

12.
לאחר רכישת העסק המשיכה ויקי לעבוד בבית המאפה כעובדת מן המניין, והוא, ועקנין רעייתו ובנו נהגו להגיע לעסק על מנת לסייע לבתו. רשיון העסק נותר על שם ויקי (וגרוס) שכן החוזים עם הנהלת המרכז המסחרי נחתמו עמה, וגרוס, שהסתכסך עם ההנהלה, לא הסכים שהעסק יועבר על שמו.

גרוס פתח חשבון בנק על שמו בלבד שהרי עם רכישת בית המאפה מבתו ויקי היו הזכויות בו של גרוס בלבד ורק הוא נהנה מרווחיו. שיקים שמסר גרוס ושמולאו על ידי ועקנין או על ידי מי מטעמו נועדו לתשלום לספקים וממילא היו חובותיו של גרוס. כל מעשיו בעניין זה נועדו לסייע לגרוס,
שהיה אז חברו, ולא מעבר לכך.

13.
בסוף שנת 2005 בניגוד להוראות הנהלת המרכז המסחרי סגר גרוס את שער הכניסה לבית המאפה ובפועל נטש את העסק. טענת גרוס בדבר גניבת הגלופה אין לה על מה שתסמוך ואין כל קשר בינה לבין סגירת העסק ופתיחתו מחדש על ידם. דיו הגלופה בה הופיעו פרטי גרוס התייבש והיות שהלה ממילא נטש את העסק הוזמנה גלופה חדשה ובה פרטי ויקי.

סגירת העסק גרמה לבעיות קשות בין ויקי לבין הנהלת המרכז המסחרי שהביאו בסופו של דבר לסילוקה מהמקום ולחילוט הערבות הבנקאית שמסרה והיא אף נאלצה לשאת בחובות שהותיר גרוס. על מנת להקטין את הנזק נטלה את ניהול בית המאפה ופתחה אותו מחדש בסיועו של ועקנין ובני משפחה נוספים.

לא זו אף זו, גרוס נתן הוראת ביטול של שיקים שנמשכו על חשבונו ונמסרו לספקים. לאחר סירובם שילמה להם ויקי את מלוא החוב, ישירות.

14.
ועקנין הודה כי סייע לגרוס בעסק הבגדים שניהל אותה תקופה ברם לגרסתו לא נטל ממנו מאומה וטענת גרוס בדבר קיומו של חוב אין לה על מה שתסמוך.

השותפות

15.
גרסת גרוס הנה כאמור כי הוקמה שותפות בינו לבין ועקנין ואילו האחרון טוען כי גרוס רכש את בית המאפה תמורת 25,000 ₪.
16.
גרסת גרוס נתמכת במסמך, נספח א' לתצהיר ת/2, שזו לשונו:

"11.5.04
אני אבי ווקנין 054749460 קיבלתי סכום כסף עבור שותפות בעסק בגרנד קניון העונה על שם מאפה הבלקן.
השותפות היא 50% אבי ועקנין
5479460
ו-50% גרוס איל 056214786. השותפות כוללת 50% בערבות לגרנד 12500. תחילת השותפות הנה מיום 11.5.04 ועד בכלל. השותפות כוללת השתתפות מלאה בהכנסות העסק ובהוצאות העסק מהיום והלאה.
כל ניהול העסק יתבצע ע"י שותפות מלאה ובהסכמת שני הצדדים.
גרוס איל
( - )
ועקנין אבי
( - ) ת.ז 54749460"

17.
במסמך זה, בו אישר ועקנין כי קיבל סכום כסף "עבור שותפות בעסק בגרנד קניון על שם מאפה הבלקן" מסדיר את נושא חלוקת הרווחים וההוצאות בין השניים ואופי ניהול העסק.

18.
ועקנין מודה בחתימתו על המסמך. עצם החתימה מהווה ראיה לכאורה כי הסכים לתוכנו. מכאן, אין די באמירתו הסתמית בתצהירו לפיה חתם על המסמך לבקשת גרוס ולצרכיו הוא.

אם מכרו ועקנין או ויקי את בית המאפה לגרוס, כטענתם, הרי שמטרת המסמך אינה נהירה שעה שאין הסבר מדוע הסכים ועקנין לחתום על מסמך המטיל עליו אחריות אישית לחובות של עסק שאין לו שום חלק בו.

19.
יתרה מכך, ועקנין ניהל אותה עת את בית המאפה – שנרשם על שם בתו ויקי – ועסק זה היווה מקור פרנסתו. לא שמענו מפיו הסבר מדוע מכר את העסק תמורת סכום זניח למדיי אף כי סביר להניח כי היה לעסק מוניטין וועקנין השקיע בו בציוד וסחורה ולאחר מכירתו הסכימו - הוא ובני משפחתו -
להשקיע ממרצם ומזמנם תמורת שכר בסך 4,000 ₪ שקבלה ויקי מאת גרוס.

20.
לא זו אף זו, ועקנין הודה שהיו ברשותו שיקים חתומים על ידי גרוס על החלק וכי השתמש בהם לצורך תשלום לספקים. הוא גם אישר כי נהג להפקיד כספים בחשבון, אם כי לטענתו עשה כן במסגרת העזרה שהושיט לגרוס ולא ידע על הנעשה בחשבון. מעורבותו בניהול העסק, שכללה בין היתר רכישת סחורה בעבורו, כמו גם החזקת שיקים חתומים על החלק והשימוש שעשה בהם מהווים התנהגות של בעל עניין ואינם בגדר פעולות הנעשות חינם אין כסף כעזרה לחבר.

העובדה שעבדו בעסק הוא עצמו, בתו ויקי, בנו ורעייתו מתיישבים אף הם עם גרסת גרוס לפיה ועקנין היה שותף מלא בו.

21.
זאת ועוד, אם אמנם נכונה גרסתם של ויקי וועקנין מדוע הסכימו כי רשיון העסק יוותר על שמה של ויקי (בנוסף לשמו של גרוס) ומדוע לא עשו דבר על מנת לקבל את הסכמת הנהלת המרכז המסחרי להעברת העסק לגרוס. לא זו בלבד שלא פעלו בעניין זה אלא שהחוזים עם הנהלת המרכז המסחרי, על כל חיוביהם ובטוחות שניתנו על ידם, נותרו על כנם בעוד הבעלים האמיתי – גרוס – פטור מכל חיוב כלפי הנהלת המרכז המסחרי.


על כך ניתן להוסיף, כי מכתבו מיום 6.4.05 של מר מיכה סלומון מטעם הנהלת המרכז המסחרי (מוצג ת/13), תומך אף הוא במסקנה כי נכרת חוזה שותפות בין ועקנין – באמצעות בתו – לבין גרוס.

22.
העובדה שהמסמך, שתוכנו הובא בסעיף 15 דלעיל, אינו מנוסח בלשון משפטית ואף הוגדר על ידי גרוס עצמו כמסמך חובבני וזמני עד לחתימה על חוזה שותפות ערוך כיאות אינה משנה את המסקנה כי גרוס וועקנין הגיעו לידי הסכמה בדבר הקמת שותפות והלכה למעשה נהגו כשותפים בבית המאפה לכל דבר ועניין.

23.
אני קובעת אפוא כי בין גרוס לבין ועקנין נכרת חוזה שותפות לפיו הסכימו השניים על ניהול משותף של בית המאפה ועל חלוקת רווחים והוצאות שווה בשווה.

סכום ההשקעה
24.
לגרסת גרוס השקיע בבית המאפה סך של 167,000 ₪ שמסר לוועקנין. הנטל להוכיח גובה ההשקעה מוטל על כתפי גרוס בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה והוא לא עמד בנטל זה.

25.
לגרסת גרוס, משך מחשבונו סך של 167,000 ₪ במזומן ומסר סכום זה, שנועד לרכישת ציוד וסחורה לשותפות, לידי ועקנין (ראה סעיף 8 לתצהיר, ת/2). מעיון בדף החשבון, נספח ב' לתצהיר (ת/2) עולה, כי ביום 11.5.04 משך גרוס במזומן מחשבונו 167,000 ₪. לפעולה זו קדמה הפקדת כספים בחשבון בשתי הזדמנויות שונות (ביום 10.5.04 וביום 11.5.04) בסך 100,000 ₪ כל אחת.

26.
אף כי המדובר בסכום שאינו של מה בכך אין אסמכתא כי נמסר לוועקנין. במסמך המכונה הסכם שותפות אישר אמנם ועקנין כי קיבל סכום כסף מגרוס, אך זאת ללא נקיבה בסכום. אמנם נכון, הן גרוס והן ועקנין אישרו כי אותה עת שררו ביניהם יחסי חברות. עם זאת, חברות זו החלה זמן לא רב לפני הקמת השותפות, שהרי השניים הכירו עת ניהלו עסקים באותו מרכז מסחרי, כך שקשה לקבל גרסה לפיה הועבר סכום כסף גבוה יחסית ללא תיעוד, מה גם שהצדדים טרחו להעלות את הסכמתם על הכתב.

27.
גרוס אף קיבל חשבונית מס על סך 25,000 ₪, אשר הונפקה לטענתו בשלב מאוחר יותר לבקשת רואה החשבון, מבלי שנשמע הסבר מדוע הסכים לקבלה אף כי נרשם בה סכום נמוך משמעותית מהשקעתו האמיתית. למותר לציין, כי רואה החשבון, שעדותו יכולה היתה לשפוך אור על הפרשה, לא הוזמן להעיד. הימנעות מזימון עד שהיה בהישג ידו של גרוס (מכל מקום אין טענה אחרת) פועלת לרעתו, ואין אלא להסיק כי לו הוזמן היה בעדותו כדי לתמוך דווקא בגרסת יריבו.

28.
לא זו אף זו, בעוד ציין גרוס בתצהירו כי ההשקעה בסך 167,000 ₪ שימשה לרכישת סחורה וציוד לעסק (ראה סעיף 8 לתצהירו ת/2) מסר בעדותו לפניי כי כל הציוד היה קיים ולא היה צורך ברכישת דבר (עמ' 8 באמצע).

29.
אין אלא לקבוע אפוא כי גרוס לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח גובה השקעתו.

שיתוף ברווחים ובחובות
30.
לפי חוזה השותפות (נספח א' לתצהיר ת/2) הסכימו הצדדים על חלוקת הוצאות ורווחים שווה בשווה. גרוס אישר כי מידי חודש משך כספים מהשותפות וכך גם בנו שעבד בבית המאפה. הוא גם הוסיף כאמור כי שתי המשפחות – גרוס וועקנין -
התפרנסו יפה מהעסק.


איש מבעלי הדין לא הציג נתונים מהם ניתן היה ללמוד על היקף ההכנסות מהעסק. עם זאת, אין טענה וממילא אין ראיה כי במהלך קיומה של השותפות קופח גרוס בחלוקת הרווחים. כמו-כן, אין חולק כי כל אימת שהשותפות היתה פעילה היו הוצאות, כגון תשלומים לספקים, דמי שכירות ודמי ניהול, אשר שולמו מתוך כספי השותפות.

31.
אני קובעת אפוא כי רווחי השותפות והוצאותיה התחלקו בין השותפים שווה בשווה.

נישול גרוס מזכויותיו בשותפות
32.
משנקבע לעיל כי גרוס היה שותפו של ועקנין בעסק הרי אין חולק כי הדרך לפירוקה נקובה בפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975.
הלכה למעשה, פעלו ועקנין ובני משפחתו לסילוק גרוס מהעסק ולנישולו מזכויותיו.


כאמור, גלופת הקופה הרושמת של העסק הוחלפה. בנו של גרוס מצא כי הקופה רושמת פועלת ללא גלופה ובעקבות זאת פנה לאביו שבעצת רואה החשבון סגר את העסק והגיש תלונה למשטרה.

33.
כעבור שבוע ימים, כאשר הגיע גרוס לבית המאפה מצא כי העסק מופעל על ידי ועקנין כי
הגלופה הוחלפה בגלופה הנושאת את פרטי ויקי ובפועל לא ניתנה לו אפשרות להכנס לעסק.

34.
הסברו של ועקנין לפיו הגלופה התייבשה ולכן הוחלפה וכי נאלצו לפתוח את בית המאפה בשל נטישתו על ידי גרוס אינה מתקבלת על הדעת.

ראשית, אם אמנם התייבשה הגלופה הסברו אינו מניח את הדעת (גרוס הגיש את הגלופה הנושאת שמו כראיה. הוחלט כי קבילות הראיה תוכרע בפסק הדין. איני רואה צורך לעשות כן שהרי גם אם נכונה גרסת ועקנין אין בה כדי להשפיע על התוצאה). בהנחה שהגלופה התייבשה אין זה נהיר מדוע לא יצר ועקנין קשר עם גרוס על מנת לפתור בעיה טכנית פשוטה זו, מדוע לא הוסיף דיו לגלופה או הזמין גלופה חדשה על שמו של גרוס.

שנית, אם אמנם סגירת בית המאפה הסבה נזק לויקי, ניתן היה לצפות שלפני נקיטת פעולה דראסטית וחד-צדדית יצור ועקנין קשר עם גרוס ויעמיד אותו על משמעות פעולתו.

שלישית, אם כטענתם חפצו ויקי וועקנין להציל את העסק ונקטו לשם כך פעולה דחופה, אין הסבר מדוע כאשר הופיע גרוס בבית המאפה לא החזירו את המצב לקדמותו. תחת זאת, מנעו מגרוס כניסה לעסק ואף הגדילו לעשות שעה שהשתמשו בשיקים חתומים על החלק על ידי גרוס ומסרו אותם לספקים תמורת המוצרים שסופקו לעסק.

35.
אני קובעת אפוא כי ויקי וועקנין עשו מעשים שנועדו לנשל את גרוס מחלקו בשותפות.


זכות גרוס להשבת השקעתו
36.
חרף האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התובענה להדחות.

ראשית כאמור, גרוס לא הוכיח כדבעי את סכום השקעתו בשותפות. די בכך כדי לדחות את התובענה ככל שהיא מתייחסת להשבת סכום ההשקעה.


שנית, נקבע לעיל כי הוקמה שותפות בה חולקו הוצאות ורווחים שווה בשווה בין השותפים. נקבע לעיל כי במשך קיומה של השותפות קיבל גרוס מחצית מהרווחים שהרי
לטענתו שתי המשפחות התקיימו יפה מהעסק. גרוס אמנם לא נקב בגובה הסכומים שמשך – בעצמו או באמצעות בני משפחתו – ברם בהעדר טענה לפיה ועקנין משך יותר מכפי חלקו או כי הוא משך פחות מכפי חלקו יש לקבוע כי אכן התחלקו ברווחים לפי המוסכם ביניהם. כמו-כן, אין חולק כי במהלך קיומה של השותפות היו הוצאות בהם נשאו שני הצדדים (מכל מקום, אין טענה אחרת). גם מטעם זה אין גרוס זכאי להשבת מלוא השקעתו.


שלישית, תמורת סכום השקעתו קיבל גרוס מוועקנין זכויות בעסק פועל, בעל מוניטין, ציוד וסחורה ומהרגע הראשון נהנה ממחצית הרווחים.

37.
מהטעמים האמורים אין גרוס זכאי לסעד ההשבה המבוקש.

זכות גרוס להשבת ההלוואה שנטל ויתרת החוב בחשבון הבנק
38.
בחשבון הבנק שפתח גרוס, לטענתו, לצרכי השותפות נותרה יתרת חובה גדולה שלגרסתו נוצרה בעקבות השימוש בשיקים על ידי ועקנין ובני משפחתו בחשבון. לשם כיסויה נאלץ ליטול הלוואה בסך 70,000 ₪. גם לאחר הפקדתה לחשבון נותר חוב בסך 26,000 ₪. גרוס עותר לחייב את ויקי וועקנין בסכומים אלה. דין חלק זה של התובענה להדחות אף הוא.

39.
גרוס לא הוכיח כלל כי נוצר חוב בעקבות מעשיהם של ויקי וועקנין וממילא לא הוכיח כיצד נוצר חוב זה ולא הוכיח כי נטל הלוואה שהופקדה בחשבון השותפות. למותר לציין כי אף לא הוכיח שהחשבון שפתח לצורך השותפות.

40.
מעיון בדפי החשבון המצורפים לתצהיר גרוס (ת/2) אין כל אפשרות לקבוע כי היה חוב בחשבון השותפות שנוצר כתוצאה ממשיכת כספים על ידי ויקי וועקנין ואף אין אפשרות לדעת באיזה חשבון מדובר. נספח יג' מתייחס לכאורה לשני חשבונות שונים (מספר 400839 ו-105063). מעיון בדף הראשון של נספח יג' עולה כי הופקדה בחשבון הלוואה בסך 70,000 ₪ שעה שיתרת החובה עמדה על סך 34,479 ₪. לפי הדף השני של נספח יג' הופקדו בחשבון (שמספרו אחר לכאורה) 70,000 ₪ כאשר יתרת החובה עמדה על סך 18,205 ₪. בנספח יד', המהווה לכאורה דף חשבון של השותפות אין כל אסמכתא להפקדת הלוואה.

דפי החשבון המתייחסים לכאורה לחשבון השותפות מראים משיכת שיקים ברם זולת עדותו היחידה של גרוס אין כל אסמכתא לכך שהשיקים נמשכו על ידי ועקנין או מי מטעמו. למותר לציין, כי לטענת גרוס השיקים שנמשכו על חשבון השותפות חוללו באי-פרעון וגרמו להגבלת החשבון. חרף זאת, אין בדפי החשבון שצירף כדי לאשש טענתו זו.

41.
טענת גרוס כי פעולות ועקנין הביאו להגבלת החשבון נותרה טענה בעלמא. אין שום ראיה זולת עדותו של גרוס ממנה ניתן להסיק, כי הגבלת החשבון נבעה ממשיכת השיקים על ידי ועקנין.

42.
למעשה, גם טענת גרוס כי הוא זכאי להשבת ההלוואה שנטל בעבור השותפות, המהווה למעשה השקעה נוספת שלו בשותפות מעבר לסכום הראשוני שהשקיע לא הוכחה. יהא מקור החיוב הנטען אשר יהא ניתן לומר כי גרוס לא הוכיח את תביעתו זו ועל כן התביעה לתשלום סכום ההלוואה ויתרת החוב בחשבון דינה להדחות.

התביעה להשבת שווי הבגדים שנטל ועקנין מבית המסחר לבגדים
43.
בסיכומיו חזר בו גרוס מתביעה זו ועל כן אין צורך להרחיב בעניין זה.

סוף דבר
44.
אף כי גרוס הוכיח כי ועקנין פעל על מנת להדיר את רגליו מהעסק המשותף אין לפסוק לו את הסכום הנתבע על ידו משלא הוכיח את סכום ההשקעה, כי השקעתו נוצלה על ידי ועקנין לאחר השתלטותו על העסק המשותף וכי יתרת החובה בחשבון מקורה בפעולות ועקנין בו.

45.
אשר על כן התובענה נדחית.


בנסיבות איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום,
כ"ז שבט תשע"א, 01 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 10844/06 אייל גרוס נ' אבי ועקנין, ויקי ועקנין (פורסם ב-ֽ 01/02/2011)