פסקי דין על גבעת יעל בע"מ | פסקי דין על סעד רסולי | פסקי דין על יצחק ברדריאן | פסקי דין על עו"ד זאב פרידמן |

2219/03 הפ     02/05/2004




הפ 2219/03 גבעת יעל בע"מ נ' סעד רסולי,יצחק ברדריאן,עו"ד זאב פרידמן




160
ה"פ 2219/03
בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני: כב' השופט משה דרורי
גבעת יעל בע"מ

בעניין:
המבקשת
רמי אברמוב, ולאחריו עו"ד מתניה בן נון
ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. סעד רסולי

2. יצחק ברדריאן

ע"י ב"כ עו"ד יוסי כהן ועו"ד דן ולנר

3. עו"ד זאב פרידמן
- בעצמו
המשיבים
פסק דין

כללי

1. לפניי בקשה ליתן צו המצהיר על ביטול מינויו של המשיב מס' 3 כבורר במחלוקת שבין המבקשת לבין המשיבים 1 ו- 2, הנובעת מההסכם שנחתם ביניהם.
בנוסף, מתבקש בית המשפט להורות על מינויו של עו"ד רמי קוק או על מינויו של אדם אחר שזהותו תוסכם על ידי המבקשת ומשיבים 1 ו-2, או שתיקבע על ידי בית המשפט כבורר במחלוקת שבין המבקשת לבין המשיבים 1 ו- 2 בקשר להסכם, בכפוף לכך שהבוררות תתנהל בירושלים.

2. ההכרעה בתיק זה מחייבת עיון בסוגיות שונות הקשורות לדיני בוררות ולשאלת הדרך להסכים על מינוי בורר.

רקע

3. ביום 18.7.94 נחתם הסכם בין גבעת יעל (להלן-"המבקשת") לבין ה"ה רסולי וברדריאן (להלן "המשיבים"), הנוגע להקמת פרויקט משותף בירושלים.
(להלן- "ההסכם"). ההסכם מתייחס לשטח של כ-1000 דונם בתחום הכפר וולג'ה שבדרום מערב ירושלים, בשטח המכונה "גבעת יעל", כאשר המשיבים ביקשו לפעול במשותף עם המבקשת בקשר לרכישת שטחים נוספים והרחבת הפרוייקט.בהסכם נקבעו היחסים הכלכליים שבין הצדדים, כולל ההשקעות, החלפת המניות, ניהול החברה ונושאים נוספים.

4. סעיף 16 להסכם קובע מנגנון לישוב סכסוכים, וזה נוסח הסעיף:

"16. בוררות
16.1 כל הסכסוכים וחילוקי הדעות בין הצדדים ביחס
להסכם זה ימסרו להכרעת בורר יחיד שיוסכם על
הצדדים.
16.2 היה והצדדים לא יגיעו להסכמה בדבר הבורר,
תקבע זהות הבורר על ידי ראש לשכת עורכי הדין
בירושלים.
16.3 הבורר לא יהיה כבול לסדרי הדין ודיני הראיות.
16.4 חתימת הצדדים על הסכם זה דינה כדין חתימה
על שטר בוררות".

5. לטענת המבקשת, בינואר 1996 הפרו משיבים 1 ו-2 את התחייבויותיהם כלפי המבקשת על פי ההסכם, ומשכך, נמנעה המבקשת מלהנפיק למשיבים 1 ו-2 מניות, כמפורט בהסכם.

6. הצדדים ניסו לפתור את המחלוקות ביניהם. על פי חומר הראיות, התקיימה בתאריך 10.9.02 פגישה במשרדו של רו"ח מתי גנור (המשמש כרו"ח של המבקשת, אך בעל תפקיד של מעין נאמן ביחס לכספים המתקבלים על פי ההסכם), בהשתתפות משיב 2 ומר בני כהן מטעם המבקשת. באותה ישיבה, כנאמר בתרשומת של רו"ח גנור, תחת הכותרת "ברדריאן" - "מוכנים ללכת לבוררות". בהמשך נאמר כי "ימונה משפטן כבורר מוסכם". בדף הבא של אותה תרשומת מופיעה רשימה של הנושאים המרכזיים שידונו בבוררות ולאחר מכן, תחת הכותרת "מינוי בורר", נאמר כך: "הועלו שמותיהם של ה"ה: יאיר גרין, רמי קוק, שוקי קרמר, דרור שמחיוף".

7. לאחר הדברים הללו, קיימת התכתבות מקבילה: חלקה בין המשיבים לבין בני כהן, מטעם המבקשת; וחלקה (מבלי שידעה על כך המבקשת) - מכתבים מאת עורך הדין של המשיבים ללשכת עורכי הדין בדבר מינוי בורר. נביא בתמצית את הדברים.

8. ביום 14.11.02 פנה ב"כ המשיבים במכתב אל "ראש לשכת עורכי הדין,ירושלים", בו נכתב על ידו כי הצדדים לא הגיעו להסכמה ביחס לזהות הבורר, ולפיכך מתבקש הנמען למנות בורר על פי תנאי ההסכם (ראה נספח ו' לבקשה). מהתכתבות פנימית שבין המשיבים לבין משרד עורך דינם (המובאת במרוכז בנספח ד' לסיכומי המשיבים), עולה כי המשיבים פנו לאותו עורך הדין וביקשו כי ידאג לכך שהבוררות תתקיים, כאשר באחד מהמכתבים הבקשה היא שהבורר יהיה שופט בדימוס. מכתב זה נשלח לעו"ד ביום 5.11.02 ועליו יש תרשומת בכתב יד שהוא פנה לראש לשכת עוה"ד. על פי תרשומת נוספת מיום 16.2.03, כתב אותו עורך דין למשיב 1 כי הוא - עורך הדין - כתב תזכורת (מכתב זה לא צורף).

9. כעבור 5 חודשים מיום משלוח המכתב (14.11.02), ביום 10.4.03, כתב ראש לשכת עורכי הדין בישראל, ד"ר שלמה כהן, למבקשת ולמשיבים מכתב, אשר בו הודיע לצדדים על מינויו של עו"ד זאב פרידמן
(להלן - "עו"ד פרידמן" או "משיב 3") כבורר במחלוקת שבין הצדדים (נספח ז' לבקשה).
10. במקביל, כאמור, הייתה התכתבות ישירה בין הצדדים באותה עת:
ביום 13.3.03 כתבו המשיבים לבני כהן כי בשיחה טלפונית, הודיע בני כהן כי הוא אינו מוכן ששופט בדימוס ישמש כבורר, בשל גובה שכר הטרחה. בהמשך, נאמר כי משיב 2 ביקש ממשיב 1 לעבור על רשימת הבוררים (במכתב נאמר, בטעות, "השמאים") המוצעים, וביניהם עורך הדין רמי קוק ממשרד ע"ד יגאל ארנון. המשיבים כותבים לבני כהן באותו מכתב כי רמי קוק שימש כמגשר בתיק אחר, ומכל מקום, הכותבים התרשמו "שיש לו את הכישורים לבצע בוררות מעין זו". לאור זאת, כותבים המשיבים "אם השם עדיין תקף לפי הצעתכם נהיה מוכנים לקביעת זהותו כבורר" (נספח ב' לבקשה).
בני כהן, בתשובה למכתב זה, מציין כי "מסתבר שבשונה מכתב עורך הדין שלכם, הייתה אפשרות כבר לפני 6 חודשים להסכים לרמי קוק שהוסכם על ידינו". בהמשך מתייחס הוא למכתב מיום 12.8.02 והסכמות מיום 31.7, מסמכים שלא הוצגו בפני
י. המכתב מסתיים במילים "יכולים אתם ליצור קשר עם עו"ד קוק שהוסכם על ידכם ובשיחה טלפונית ביני לבין יצחק היום, בתקווה שהכל ייפתר בדרכי שלום" (נספח ג' לבקשה).
ביום 17.3.03 כתבו המשיבים לבני כהן, בתשובה על מכתבו הנ"ל, כי ביחס לאותם מכתבים מיום 12.8 ו- 31.7 הוא יוכל לטעון כל טענה לגבי הסכמים אלו בפני
הבורר, אך הם לא יסכימו להגיע לבוררות עם תנאים שמוכתבים על ידו. המכתב מסתיים במילים אלה: "לאור האמור לעיל תחליט אם ברצונך להתחיל את הליך הבוררות בפני
עו"ד רמי קוק" (נספח ד' לבקשה).
ביום 25.3.03 כותב בני כהן בכתב יד למשיבים כי "ניתנה הסכמתנו (הסכמתי) לבוררות לפי הדברים שפורטו והוסכמו על דעת שני הצדדים בעבר. אין מניעה להמשיך לפי אותה הסכמה, בפני
עו"ד קוק. אין הסכמה לשינוי ההסכם שהיה בינינו בעניין" (נספח ה' לבקשה).

11. כאשר נודע לבני כהן על מינוי עו"ד פרידמן, כבורר, מטעם ראש לשכת עורכי הדין (כזכור, מינוי זה היה ביום 10.4.03; ראה פיסקה 9 לעיל), פנה הוא במכתב למשיבים ביום 1.5.03, וציין כי הופתע ממינוי בורר אחר. בהמשך הוא כותב: "להזכירכם הוסכם כי הבורר על פי ההסכם יהיה מר רמי קוק עו"ד. אין ולא היה מקום לשנות את זהותו של הבורר ועל כן אני מציע שנפנה במשותף אל רמי קוק ע"מ להתחיל בבוררות" (נספח ח' לבקשה).
על כך השיבו המשיבים - בו ביום (1.5.03) - כי אין להם עניין ללכת לבוררות עם תנאים מראש שיוכתבו על ידו. המכתב מסתיים במילים: "בהיעדר הסכמה שלך, ביקשנו בורר באמצעות בית המשפט" (נספח ט' לבקשה).
על כך השיב בני כהן ביום 12.5.03 כי "ההסכם בינינו לגבי זהות הבורר הוא אצל הבורר רמי קוק ועל פי ההסכם אנחנו אמורים לקיים את הבוררות אצלו. נא הודיעינו מהם המועדים הנוחים לקיום ישיבה ראשונה אצל הבורר" (נספח י' לבקשה).
על מכתב אחרון זה השיב עו"ד יוסי כהן, ב"כ המשיבים, בו הדגיש כי מרשיו "מעולם לא הסכימו כי הבורר יהיה רמי קוק". ובסיום הוא מתרה במבקשת כי תפסיק לעכב את הליכי הבוררות ותשתף פעולה עם הבורר זאב פרידמן, שמונה על ידי לשכת עורכי הדין.
במקביל, פנו המשיבים אל בני כהן בבקשה כי יחתום על מסמך שבו הוא מאשר כי הבורר יהיה זאב פרידמן שנקבע על ידי ראש לשכת עורכי הדין וכי בחירה זו היא בהסכמת שני הצדדים (נספח י"ב לבקשה).
בשלב זה עברה ההתכתבות בין הצדדים להתכתבות בין עורכי הדין. עו"ד רמי אברמוב
, ב"כ המבקשת אז, פנה ביום 30.6.03 לעו"ד יוסי כהן וביקש כי תבוצע פנייה משותפת לבורר עו"ד רמי קוק כדי לסיים את התהליך בזמן קצר (נספח י"ג לבקשה).
עו"ד יוסי כהן התנגד לקיום הבוררות בפני
עו"ד קוק וביקש במכתבו מיום 3.7.03 כי הבוררות תתקיים בפני
עו"ד פרידמן (נספח י"ד לבקשה).
עו"ד אברמוב השיב ביום 8.7.03 כי הייתה הסכמה ביחס למינוי עו"ד קוק כבורר ואין מרשתו מוכנה לקיים בוררות בפני
עו"ד פרידמן. בסיום, הוא מציע לחזור אל עו"ד רמי קוק כבורר או לוותר על סעיף הבוררות וכי כל צד ימצה את סעדיו בבית המשפט (נספח ט"ו לבקשה).

12. בהמשך להחלטתו של ראש לשכת עורכי הדין בישראל, הודיע עו"ד פרידמן לראש הלשכה כי הוא מסכים לשמש כבורר. עו"ד פרידמן זימן את הצדדים לישיבת בוררות ראשונה ליום 5.5.03.

13. בעקבות הזמנה זו התנהל דיון בכתב ובטלפון בין המבקשת לבין עו"ד פרידמן, בו טענה המבקשת כי איננה מסכימה למינויו כבורר.

14. ביום 30.6.03 הוציא עו"ד פרידמן פרוטוקול והחלטה שלא בנוכחות הצדדים בדבר, הבוררות שבין הצדדים, בו קבע עו"ד פרידמן מועדים להגשת כתבי בית דין וזימון לדיון. בנוסף, בסעיף 9.8 להחלטתו, חייב עו"ד פרידמן את הצדדים בתשלום שכר טרחתו.
בהחלטתו הנ"ל אף ציין עו"ד פרידמן כי המבקשת נהגה סחבת, ועל כן הזהיר אותה, על פי חוק הבוררות, כי אם לא תמלא את החלטותיו, ניתן יהיה לתת פס"ד במעמד צד אחד לטובת התובעים (ראה הפרוטוקול והחלטתו של עו"ד פרידמן מיום 30.6.03 - נספח י"ט לבקשה).

ההליכים

15. לאור השתלשלות האירועים הנ"ל, פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה לבטל את מינויו של המשיב מס' 3 כבורר במחלוקת ולהורות על מינויו של עו"ד רמי קוק או על מינויו של אדם אחר שזהותו תוסכם על ידי המבקשת ומשיבים 1 ו-2, או שתיקבע ע"י בית המשפט כבורר במחלוקת שבין המבקשת לבין המשיבים 1 ו- 2 בקשר להסכם, בכפוף לכך שהבוררות תתנהל בירושלים (ה"פ 2219/03).

16. בד בבד עם הגשת התביעה העיקרית, הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על משיב 3 להמשיך לדון בבוררות (בש"א 2367/03).
בקשה זו הוגשה בפגרה. השופט התורן שבפני
ו הוגשה הבקשה - כבוד השופט ד' חשין, כתוארו אז - הורה כי המשיבים יגיבו על הבקשה תוך 7 ימים.
משיבים 1 ו-2 התנגדו למתן צו מניעה זמני, תוך הצגת עמדת המבקשת כמי שמבקשת לחבל בהליכי בוררות מהירים. משיב 3 הסכים לכך שיינתן צו מניעה זמני, כאשר הדגיש כי לא היה צורך בצו מניעה זמני, שכן הוא עצמו קבע כי אם תוגש בקשה לבית משפט הוא יעכב את ההליכים עד להכרעת בית המשפט.
התיק הובא בפני
השופטת התורנית ח' בן עמי, אשר לא דנה בבקשה והחליטה כי היא תידון בפני
השופט התורן בשבוע שלאחר מכן. כך הגיעה הבקשה בפני
י.

17. בדיון הראשון התקיים ביום ח' אב תשס"ג (6.8.03) הוסכם על איחוד הבש"א וה"פ. כן נקבע כי כל צד יגיש תצהירים ותגובות ויקוים דיון בתיק המאוחד לאחר הפגרה.

18. הוגשו תשובות ותצהירים מטעם הצדדים.
אפשרתי חקירה נגדית של המצהירים. חקירות אלה נמשכו 2 ישיבות ארוכות, כאשר בישיבה השניה נערכה הקלטה.

19. בסיום הראיות, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב. הסיכומים הוגשו כאשר המבקשת, לאחר שהחליפה עורך דין, החליטה לוותר על זכותה להגשת סיכומי תשובה. לאור זאת, התיק בשל למתן פס"ד.

הנושאים השנויים במחלוקת

20. שלושה נושאים עיקריים שנויים במחלוקת בין הצדדים:
א. האם הייתה הסכמה למינוי בורר, בכלל, ולמינויו של עו"ד רמי קוק כבורר, בפרט.
ב. האם המינוי של עו"ד זאב פרידמן
על ידי עו"ד ד"ר שלמה כהן, ראש לשכת עורכי הדין, היה תקף.
ג. האם יש פגם בהתנהגות עו"ד זאב פרידמן
המונע ממנו להמשיך בתפקידו כבורר.

21. כבר בשלב זה נציין כי צודק עו"ד פרידמן בסיכומיו (סעיף 6.1), כי המבקשת בחרה שלא להסתפק בשני הנושאים הראשונים אלא העלתה את הנושא השלישי, שחייב את עו"ד פרידמן להגיב ולהתגונן, שכן עמדה על הפרק פגיעה בשמו הטוב.

22. בנוסף לשלושת הנושאים המרכזיים הללו, העלו משיבים 1 ו-2 מספר טענות מקדמיות, אשר, מטבע הדברים, יש לדון בהם תחילה.

טענות מקדמיות

23. המשיבים טוענים (סעיפים 14-12 לתשובה וסעיפים 16-11 לסיכומים) כי הסמכות המקומית בתיק זה נתונה לבית המשפט בתל אביב. לטענת המשיבים, אין סמכות לבית משפט בירושלים, כי החלופה של "מקום חתימת ההסכם", המופיעה בבקשה כנימוק לסמכות, חלה רק בתקנה 3 (א) (2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן - "תקנות סד"א") ואינה חלה בנושאי בוררות, שם מקום השיפוט נקבע באופן ספציפי בתקנה 3 (א) לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות , התשכ"ט - 1968 (להלן - "תקנות הבוררות"). המשיבים טוענים כי בהיעדר תשתית עובדתית לקשר עם ירושלים, הסמכות נתונה לבית המשפט בתל אביב, שכן שם גרים המשיבים ושם מתנהלת הבוררות בפני
עו"ד זאב פרידמן
, שמשרדו הוא ברמת גן.

24. המבקשת (סעיף 8 לסיכומיה) טוענת לסמכות בית המשפט בירושלים, מכוח תקנה 3 (א) (3) לתקנות הבוררות הנ"ל, שכן "המקום שבו אירע המעשה שעליו מוסבה הבוררות" הוא ירושלים, דהיינו שם הופרה ההתחייבות ושם נמנעה המבקשת להנפיק מניות למשיבים.
המשיבים הגיבו על טענה זו בכך שמדובר בהעלאת עובדה חדשה בסיכומים, מבלי רשות ומבלי לתקן את כתב התביעה (סעיפים 23-15 לסיכומים של משיבים 1 ו-2).

25. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הסמכות נתונה לבית המשפט בירושלים, וזאת מהטעמים המצטברים הבאים:
א. אם תאמר כי על התביעה חלים חוק הבוררות ותקנות הבוררות, כי אז חלות על התביעה שתי תקנות משנה היוצרות זיקה לירושלים: ראשית, כפי שציין בצדק ב"כ המבקשת, חלה תקנה 3 (א) (3) לתקנות הבוררות, הקובעת כי סמכות מקומית נתונה אל "המקום שבו אירע המעשה שעליו מוסבה הבוררות". אין חולק כי המשיבים, שהם, לדבריהם, היוזמים של הבוררות, טוענים כי המבקשת הפרה את ההסכם עימהם בכך שלא הנפיקה להם מניות. מקום הנפקת המניות ורישומם הוא בירושלים. לפיכך, הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט בירושלים. מאחר ונתון זה אינו שנוי במחלוקת ונמצא בידיעת המשיבים, קשה להבין את טענתם כנגד המבקשת מדוע היא משתמשת בנימוק זה, ומה צורך יש בהגשת תצהיר על עובדה שאינה שנויה במחלוקת?!
שנית, תקנה 3 (א) (2) לתקנות הבוררות הנ"ל קובעת סמכות מקומית ביחס אל המקום "שבו התנהלה הבוררות או נועדה להתנהל בו". לטענת המבקשת, והיא זו הקובעת את הסמכות, כמי שפתחה בהליך, הבוררות צריכה להתנהל בפני
עו"ד רמי קוק בירושלים, ולכן בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט בירושלים.
ב. אם תאמר, כי אין לפנינו תביעה או בקשה לפי חוק הבוררות, כפי שרומזים המשיבים בטענה מקדמית אחרת, כי אז חלות תקנות סדרי הדין האזרחי. על פי תקנות סד"א הנ"ל, ניתן למצוא זיקה לירושלים בחלופות הבאות: מקום חתימת ההסכם, שהוא מקום יצירת ההתחייבות על פי תקנה 3 (א) (2) לתקנות סד"א; מקום קיום הבוררות, שהוא מקום ביצוע ההתחייבות שבין הצדדים, על פי תקנה 3 (א) (3) לתקנות סד"א; סירוב המשיבים לקיים את הבוררות בירושלים מאפשרת גם את יישום תקנה 3 (א) (5) לתקנות סד"א, הקובעת סמכות מקומית ל"מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".
לפיכך, נדחית טענת המשיבים בדבר הסמכות המקומית.

26. טענה מקדמית שניה היא כי מאחר ומונה בורר, לא ניתן לבטל את מינוי הבורר ולמנות בורר תחתיו (סעיף 22 ואילך לסיכומי המשיבים). למותר לציין כי אין זו טענת סף, שכן מהות המחלוקת בין הצדדים, בנושא השני השנוי במחלוקת, הוא האם המינוי היה כדין, אם לאו. לכן, לא ניתן לדחות טענה זו על הסף, ויש לדון בדבר, כפי שנפרט להלן (פיסקה 39 והילך).

27. טענה מקדמית נוספת היא כי המועד להידרש לטענה שבורר מונה שלא כדין אינו במסגרת תביעה בשלב כה מוקדם אלא רק במסגרת בקשת ביטול פסק הבוררות, בהתאם להוראות סעיף 24 (2) לחוק הבוררות. לטענת המשיבים "משטרם נסתיימו הליכי הבוררות ומשטרם הוציא מלפניו הבורר את פסק הבוררות, "חסומה" דרכה של המבקשת מלפנות לבית המשפט הנכבד בבקשה המבוססת בעילה עתידית שטרם נתגבשה בדין" (סעיף 23.14 לסיכומים).

28. טענה זו אינה מקובלת עליי כלל ועיקר, והיא סותרת מושכלות יסוד של פנייה לבית משפט. הייתי מעיז ואומר כי אם הייתה המבקשת פועלת בדרך המוצעת על ידי המשיבים, והייתה ממתינה בטענותיה בדבר חוסר סמכות הבורר עד לתום הבוררות, כי אז הייתה טענה זו - גם אם הייתה נכונה לגופה - נדחית על הסף בשל חוסר תום לב. לא יעלה על הדעת כי כאשר לצד יש טענות פסלות כנגד הרכב בוררות, הוא יהיה רשאי להשאירן "בבטנו", ולהעלותן, רק כאשר יפסיד בבוררות. השיטה המשפטית לא תאפשר קיום הליכים ממושכים, דבר הכרוך במאמץ, הוצאות, שמיעת עדים וכדומה, כאשר צד שומר באמתחתו טענת חוסר סמכות, שיוכל להעלותה בכל רגע שיחפוץ. ראוי לציין כי קיימת מגמה בפסיקת בית המשפט העליון, כי גם כאשר מועלית טענה נכונה ואמיתית של חוסר סמכות עניינית, רשאי בית המשפט לדחות טענה זו, אם כבר התקיים ההליך השיפוטי, וקבלת טענת חוסר הסמכות תביא בעקבותיה ניהול ההליכים מתחילתם (ראה: ע"א 322/81, 323, ינאי נ' ינאי, פ"ד לו(4), 365, בעמ' 375; בג"צ 566/81, עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד לז(2), 1, בעמ' 9; ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1998) בע"מ נ' חמדאן, פ"ד נ(5), 820; ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא (2), 669; רע"א 6630/00 ועד נאמנים ת"א -יפו נ' סילקו, פ"ד נו (6); וכן ראה בהרחבה את מאמרו של פרופ' דודי שוורץ, "תחולתו של עקרון תום-הלב בסדר-הדין האזרחי", עיוני משפט כרך כא (תשנ"ח - 1998), עמ' 331- 295, במיוחד בעמ' 328; וראה מש"כ בבר"ע 739/03 גאוני נ' כהן).
קל וחומר שעל פי קו זה של הפסיקה, לא ניתן לקבל את גישת המשיבים כי על המבקשת להמתין ולהעלות את הטענה בדבר חוסר סמכות הבורר רק לאחר תום הבוררות (וראה גם האמור בפיסקה 50 להלן).
לפיכך, טענה מקדמית זו של המשיבים 1 ו-2 - נדחית.

29. יתר הטענות המקדמיות של המשיבים, הינן, למעשה, טענות לגופו של עניין, ועל כן אתייחס אליהן במהלך הדיון בשלושת הסוגיות שיובאו להלן. טענות בהן לא אדון במפורט, אין בהן ממש, והן נדחות.

ההסכמה למינוי הבורר

30. אין חולק כי בפגישה הראשונה שבין הצדדים במשרדו של רו"ח גנור ביום 10.9.02 (ראה פיסקה 6 לעיל) הוסכם על העיקרון כי הבורר יהיה משפטן. כן הועלו באותה ישיבה שמותיהם של 4 עורכי דין כמועמדים לשמש בורר; המשותף להם הוא כי הם עורכי דין ירושלמים הבקיאים במקרקעין.

31. בשלב זה, על פי המקובל עלינו בדיני החוזים, לא הגיעו הצדדים להסכמה, שכן לא הייתה אז "מסויימות" ביחס לשמו של הבורר, וכל אשר ארע הוא רק הסכמה עקרונית כי הבורר יהיה משפטן.

32. מההתכתבות שבין הצדדים (שהובאה בפיסקה 10 לעיל) ניתן להסיק בבירור כי הייתה הסכמה לכך שאישיותו של הבורר תהיה - רמי קוק, עו"ד. המשיבים הם אלה שהציעו שם זה, שהוא אחד מארבעת השמות שהועלו בישיבה אצל רו"ח גנור. המבקשת, על ידי בני כהן, הסכימה לכך.

33. אכן, בהתכתבות בין הצדדים נשזר נושא נוסף, אשר בני כהן העלה, כנראה, והוא: הגבלות ביחס להיקף הבוררות והנושאים שיידונו בה. אמרתי "כנראה", שכן שני הצדדים לא הביאו בפני
י את מלוא ההתכתבות, ולכן לא ניתן להבין מה היו אותן דרישות של מר כהן ביחס להיקף הבוררות ומה הייתה סיבת המשיבים להתנגד לכך. מכל מקום, עתה אין כל משמעות לאותה מחלוקת, שכן הצדדים כולן מבינים ומסכימים שהבורר ידון בכל חילוקי הדעות שביניהם, וזאת כלשון סעיף 16.1 להסכם (הובא בפיסקה 4 לעיל) "כל הסכסוכים וחילוקי הדעות בין הצדדים ביחס להסכם זה יימסרו להכרעת בורר יחיד".

34. ניתן היה לומר, לכאורה, כי בהיעדר הסכמה על היקף הבוררות אין הסכמה כוללת, ולא ניתן להתייחס להסכמה על אישיות הבורר בבדידותה.
אינני סבור כך. בעיניי, ברגע שיש הסכמה על אישיות הבורר, גם אם יש מחלוקת לגבי היקף הבוררות, אותו בורר יכול להכריע באותה מחלוקת, שכן גם היא בגדר אותם סכסוכים וחילוקי דעות בין הצדדים, אשר על פי סעיף 16.1 להסכם, מוסמך הבורר לדון ולהכריע.

35. גם אם היה ניתן לראות בתגובת המשיבים, במכתב המתייחס להיקף הבוררות (נספח ד' לבקשה; הובא בתמצית בפיסקה 10 לעיל) מעין קיבול תוך שינוי, שמשמעותו דחיית ההצעה המקורית, הרי על פי הקו החדש בספרות המשפטית (א' רוזן, "קיבול תוך שינוי כדחיית ההצעה", עיוני משפט כרך יד (תשמ"ט), 135), שמבין השיטין ניתן לומר כי אומץ על ידי פרופ' ג' שלו, מן הראוי לנקוט בדרך זו: "לצורך הכרעה בשאלה אם יש בקיבול תוך שינוי דחייה של ההצעה, מבחן גמיש הנסב על ציפייתם הסבירה של הצדדים" ( ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה, ירושלים, תשנ"ה) עמ' 149).
אין ספק בליבי כי אימוץ מבחן זה, יביא למסקנה כי לשני הצדדים היה ברור שהאיש אשר בפני
ו תתנהל הבוררות יהיה עו"ד רמי קוק, שהיה מקובל על שני הצדדים. לאמיתו של דבר, גם במהלך העדויות בפני
בית המשפט, הביעו כל הצדדים הערכה לעו"ד רמי קוק ולא מצאו כל פגם בכך שיהיה הבורר. ראה לעניין זה את העדויות הבאות: הסכמת בני כהן לקיים הבוררות ללא תנאים מוקדמים בפני
עו"ד קוק, עמ' 11 לפרוטוקול; עדות מר רסולי, עמ' 102, שורות 22-21: "אני מוכן ללכת לרמי קוק אין לי בעיה אני המלצתי עליו כאדם ישר"; עמ' 120, כאשר נשאל אם היה מקבל תשובה מבני כהן שרמי קוק יהיה בורר ללא התניות, השיב: "הייתי אומר באותו רגע, כן כן" (שורה 8); עדות מר ברדריאן, עמ' 139-138: " אני מבחינתי הייתי מוכן שכל אחד ייתמנה לבורר, נתחיל לעבוד. לצערי אף אחד מהם לא הגענו לשום החלטה, לשום סיכום, לשום נייר מוסכם, היה דיבור של לקראת הסוף, חשבנו רמי קוק, יכולנו, הסכמנו שיהיה רמי קוק אבל האדון המכובד (הכוונה לבני כהן - לא במקור) אמר: רמי קוק בתנאי שהוא רק יפסוק בעניין הכספי". ובהמשך, כאשר נשאל מר ברדריאן אם יצהיר מר בני כהן שאין לו שום תניות האם יסכים להתחיל בבוררות עם עו"ד קוק, השיב בחיוב - עמ' 140-139).

36. מסקנתי היא כי מבחינת דיני החוזים, הייתה הסכמה מחייבת בין הצדדים (המבקשת והמשיבים), לפיה הבורר בין הצדדים יהיה עו"ד רמי קוק. הסכמה חוזית זו היא מפגש הרצונות המספיק לצורך הסכמה למינוי בורר; ראה: ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית, תל אביב, תשנ"א - 1991), בעמ' 9.

37. ראוי לציין כי על פי הפסיקה, אין צורך אפילו בחתימה על הסכם בוררות, "די בכך שקיים הסכם בכתב ויש כוונה להתקשר על פיו" (אוטולנגי, שם, בעמ' 25). במקרה שלפנינו, יש מכתבים חתומים על ידי שני הצדדים (ראה: פיסקה 10 לעיל). אין חולק כי מי שחתום על המסמכים מוסמך לחייב את הצדדים, ועל כן אינני רואה כל סיבה, לא על פי דיני החוזים הכלליים ולא על פי דיני הבוררות הספציפיים, שלא להכיר בהתכתבות שביניהם כהסכם מחייב לכך שהבורר יהיה עו"ד רמי קוק.
המסקנה היא כי הצדדים - מכוח סעיף 16.1 להסכם ביניהם - הסכימו כי הבורר היחיד שיכריע בסכסוכים ביניהם יהיה עו"ד רמי קוק.

38. לכאורה, בכך ניתן לסיים את פסק הדין. ברם, מאחר והצדדים העלו נושאים נוספים, וחלקם מחייב התייחסות מיוחדת (כמו הטענות כנגד עו"ד פרידמן), אתייחס בקצרה לנושאים האחרים. יתירה מזאת, ייתכן ועו"ד רמי קוק לא ירצה לשמש כבורר, ואז יש חשיבות להחלטתי בנושא השני בדבר הגוף המוסמך למנות בורר, על פי סעיף 16.2 להסכם, נושא שאעסוק בו עתה.

מי בלשכת עורכי הדין מוסמך למנות את הבורר?

39. בהתאם לסעיף 16 לחוזה שנכרת בין הצדדים, במקרה של אי הסכמה בנוגע לקביעת בורר במחלוקת שבין הצדדים, יש לפנות לראש לשכת עורכי הדין בירושלים, בבקשה שימנה בורר לסכסוך. (נוסח סעיף 16 להסכם הובא, במלואו, בפיסקה 4 לעיל).

40. המבקשת טוענת כי בסעיף זה הכוונה היא לראש לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים, שתפקידו הוא יו"ר הועד המחוזי, וכיום ממלא תפקיד זה עו"ד יוסף תוסיה - כהן. מנגד, טוענים המשיבים כי הכוונה היא לראש לשכת עורכי הדין הארצית, עו"ד ד"ר שלמה כהן.

41 נכון הוא שמקום מושבה של לשכת עורכי הדין הארצית הוא בירושלים (ראה סעיף 4א לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961), אך יחד עם זאת תוארו המלא של ראש לשכת עורכי הדין הארצית הוא ראש לשכת עורכי הדין בישראל, ולא ראש לשכת עורכי הדין בירושלים.
ידוע גם ידוע כי בפועל, ראש לשכת עורכי הדין הארצית (ד"ר שלמה כהן, עו"ד) יושב רוב זמנו בתל אביב ומגיע לירושלים לעיתים רחוקות בלבד. לכן, להתייחס לראש הלשכה הארצית כאילו הוא או מושבו הוא בירושלים, אינו תואם את המציאות.

42. עצם ההדגשה והציון הספציפי בחוזה שאת הבורר ימנה ראש לשכת עורכי הדין בירושלים, ולא נכתב ראש לשכת עורכי הדין סתם, מביאה אותי למסקנה שכוונת הצדדים הייתה שאת הבורר ימנה אותו נציג לשכת עורכי הדין האחראי על איזור ירושלים מטעם הלשכה, וזאת גם בשל הקשר ההדוק של הצדדים ושל ההסכם לירושלים, כפי שיבואר מייד.

43. הזיקה של החוזה לירושלים בולטת ביותר: החוזה נחתם בירושלים; הצדדים היו חברה ירושלמית ומנהלה הירושלמי, מצד אחד, ושני היזמים שאחר מהם ירושלמי, מצד שני; רו"ח של הפרוייקט הוא ירושלמי; הפרוייקט עצמו נעשה בירושלים, והוא בעל זיקה לירושלים, שכן מדובר בנדל"ן ובפיתוחו המצויים בירושלים; רישום הנכס יהיה בירושלים. בנסיבות אלה, ברור כי כוונת הצדדים הייתה שעו"ד ירושלמי - המכהן כיושב ראש הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים - הוא זה שיקבע את הבורר.

44. נכון שתוארו של האחראי על איזור ירושלים מטעם לשכת עורכי הדין הוא יו"ר ועד מחוז ירושלים ולא ראש לשכת עורכי הדין בירושלים, אך אין הדבר מעיד שכוונת הצדדים הייתה לאדם אחר מאשר יו"ר הועד המחוזי בירושלים. כפי שנקבע בפרשת אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265), המבחן לפרשנות הטקסט המשפטי הוא כוונת הצדדים, וגם אם הם השתמשו במונח שבני אדם מפרשים אותו בדרך א', אך הצדדים התכוונו לפרשו בדרך ב', בית המשפט ייתן תוקף לכוונת הצדדים, ויתן לאותו מונח את פרשנות ב', אפילו אם הדבר אינו מתיישב עם הלשון המילולית של ההסכם (ראה דוגמת ה"סוס" ו"המכונה", שם, בעמ' 304).
כך גם בענייננו; כוונת הצדדים, לאור מכלול הזיקות לירושלים, כמבואר לעיל, היתה כי יושב ראש הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים הוא זה אשר ימנה את הבורר, ואין לדבוק במילים "ראש הלשכה", שכן עיקר הדגש הוא על "ירושלים", כמוסבר לעיל.

45. ב"כ משיבים 1 ו-2 טען כי ראש הלשכה הוא אדם הנבחר על ידי כל ציבור עורכי הדין ובעל תפקיד ולאו מוסד ומוגדר (בחוק),להבדיל מיו"ר ועד המחוז, שהוא, כלשון ב"כ המשיבים "פונקציונר פוליטי הכפוף להחלטותיו של הועד המרכזי [סעיף 13 (ז) לחוק לשכת עורכי הדין], שגם אינו נבחר בבחירות פומביות ו/או לא נבחר בידי ציבור מוגדר ותפקידו אינו מוגדר ו/או קבוע בחוק" (סעיף 23.6 לסיכומי משיבים 1 ו-2).
דברים אלה, פשוט אינם נכונים. פליאה בעיניי כיצד שני עורכי הדין של המשיבים חתומים על סיכומים כאלה,הסותרים סעיף מפורש בחוק לשכת עורכי הדין; כוונתי לסעיף 13 (ב) לחוק, הקובע כי "יושב ראש ועד מחוזי ייבחר על ידי חברי הלשכה הרשומים באותו מחוז ומביניהם, במועד הבחירות לועד המחוזי, בבחירות כלליות, שוות, אישיות, חשאיות, וישירות" (בדומה לנוסח המתייחס לבחירת ראש הלשכה - סעיף 8 (א) לחוק).
קשה גם להבין כיצד נשמט מזיכרונם של החתומים על סיכומי המשיבים (2-1( כי הם - כעורכי דין - בחרו את יושב ראש הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוזם, כאשר כתבו בסיכומים כי יו"ר הועד המחוזי אינו נבחר בבחירות פומביות ולא על ידי ציבור מוגדר.

46. ב"כ המשיבים רואים במילה "ירושלים" במסגרת המילים "ראש לשכת עורכי הדין בירושלים" כמציינות את הארץ כולה, והביאו אף כמשל את הדוגמא הבאה: "אילו צויין בהסכם כי את הבורר ימנה "נשיא בית המשפט העליון בירושלים" ולא נשיא בית המשפט העליון בישראל, הוא אז האם יוכל ב"כ המבקשת לטעון כי את המינוי צריך שיעשה נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים!". (סעיף 23.4 לסיכומי המשיבים).
לטעמי, המשל אינו דומה לנמשל, שכן בית משפט עליון יש רק אחד. הדוגמא הנכונה היא מה יקרה כאשר נאמר בהסכם כי הבורר ימונה על ידי "נשיא בית המשפט בירושלים". האם במקרה זה הכוונה לנשיא בית המשפט העליון או לנשיא בית המשפט המחוזי? לדעתי, החלופה השנייה היא הנכונה, כפי שבמקרה שלפנינו הכוונה היא ליו"ר הוועד המחוזי.

47. טענה נוספת בפי המשיבים היא, כי סעיף 25 (ד) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 מפנה אותנו לסעיף 2 חוק הפרשנות, התשמ"א - 1981, ובו נאמר כי "מונח שהוגדר בחיקוק - משמעו כהגדרתו" (סעיף 23.2 לסיכומי המשיבים).
ברם, הציטוט המובא מאותו סעיף הינו חלקי. וזה נוסחו המלא של סעיף 2 לחוק הפרשנות : "מונח שהוגדר בחיקוק - משמעו כהגדרתו, והגדרה זו תחול גם על תקנות שהותקנו לפי אותו חיקוק, וכל צורה דקדוקית הנגזרת מהמונח תתפרש לפי אותה משמעות, הכל אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם אותה הגדרה".
כפי שהסברנו לעיל, במקרה שלפנינו, הקשר הדברים מחייב את הפירוש כי כוונת הצדדים הייתה שבעל הסמכות אשר יקבע את זהות הבורר יהיה יו"ר הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים, ולא ראש הלשכה שאין לו, בהכרח, זיקה לירושלים.

48. משיבים 1 ו-2 טענו כי הם אכן פנו לראש לשכת עורכי הדין בירושלים כפי שמעיד מכתבם (ראה נספח ו' לבקשה), ולכן השגגה שנפלה, אם נפלה, מוטלת על לשכת עורכי הדין, שהעבירה את המכתב לראש הלשכה בישראל ולא על המשיבים 1 ו-2. אך מעיון במכתב עולה כי המכתב מופנה ל"ראש לשכת עורכי הדין" ולא לראש לשכת עורכי הדין בירושלים, והציון "ירושלים" בשורה הבאה במכתב, באה לציין את כתובתו ולא את העובדה שמדובר שאדם האחראי מטעם הלשכה על איזור ירושלים.

49. הגענו למסקנה כי הפירוש הנכון של סעיף 16.2 להסכם הוא כי הבורר ימונה על ידי יו"ר הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים, ולא על ידי ראש הלשכה הארצי.
מהי התוצאה המשפטית של מינוי עו"ד פרידמן על ידי ראש הלשכה הארצית (אשר לפי פירושנו אינו מוסמך למנותו)?
כך אומר השופט בדימוס אורי שטורזמן, ספר הבוררות (2001), בעמוד 261-262:

"מינוי בורר שלא נעשה בהתאם למוסכם בין בעלי הדין פוגם בזכות הכהונה שלו. לכן, למשל, אם על פי הסכם הבוררות מינוי הבורר הוטל על יו"ר לשכת עו"ד והמינוי נעשה ע"י יו"ר הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין - המינוי איננו כדין".

במקרה שלנו, המצב היה הפוך, אך התוצאה המשפטית זהה - המינוי אינו תקף.

50. ראוי לציין כי בהמשך אותו קטע שצוטט לעיל, מוסיף השופט בדימוס שטורזמן וכותב דברים נוספים, המהווים גם תשובה לטענה המקדמית של המשיבים 1 ו-2, בה דנו לעיל (פיסקאות 28-27 לעיל). וכך אומר השופט שטורזמן:

"מינוי כזה מהווה עילה לביטול פסק הבורר אם הידיעה על הפגם במינוי התגלתה למבקש הביטול אחרי נתינת הפסק. אם הידיעה על המינוי הפגום הגיעה לאזניו של מבקש הביטול בתחילת הבוררות או במהלכה והוא שמע ושתק, לא מחה בפני
הבורר ולא עשה מעשה (כבקשה לצו מניעה האוסר על המשך הבוררות) - הוא יהיה מנוע מהעלאת טענה זו אחרי שקבל את הפסק ולמד ממנו על התוצאות הקשות עבורו".

51. ב"כ המבקשים מוסיפים וטוענים כי הייתה פניה לראש לשכת עורכי הדין הארצית, עו"ד ד"ר שלמה כהן, כי זה יבטל את מינויו של עו"ד פרידמן, אך הוא סירב לעשות כן, וכתב כי "לי אין סמכות לבטל מינוי שנעשה כדין" (נספח ב' לסיכומי משיבים 1 ו-2). מכאן, כך מנסים לטעון המשיבים, ד"ר שלמה כהן בעצמו קובע כי המינוי של עו"ד פרידמן כבורר היה כדין.
אינני סבור שמכתבו של ד"ר שלמה כהן, עו"ד, יכול להכריע בשאלה שבפני
נו.
ראשית, בפני
עו"ד ד"ר שלמה כהן לא הוצגה התמונה במלואה והוא לא שמע את שני הצדדים ולא הכריע בנושא. שנית, וזה בעיני העיקר. עם כל החשיבות לתפקיד ראש לשכת עורכי הדין בישראל, אין הוא במקום בית המשפט. שיטת המשפט הישראלית קובעת כי מחלוקת מוכרעת בבית משפט ולא על ידי משפטן אחר, יהיה מעמדו אשר יהיה. אני סמוך ובטוח כי עו"ד ד"ר שלמה כהן, מסכים אף הוא לכך, ולא התיימר במכתבו הקצר הנ"ל להכריע במחלוקת משפטית בין שני צדדים, מבלי ששמע את הראיות והטיעונים ומבלי שהוסמך להכריע במחלוקת זו.

52. מסקנת פרק זה היא כי המוסמך למנות את הבורר על פי סעיף 16.2 להסכם ביניהם הוא עו"ד יוסף תוסיה כהן , יושב ראש הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים, ולא עו"ד ד"ר שלמה כהן, ראש לשכת עורכי הדין בישראל.
ממילא, התוצאה מכך היא כי ה"מינוי" של עו"ד פרידמן כבורר, שנעשה על ידי עו"ד ד"ר שלמה כהן, אינו מינוי תקף. לכן, אני נענה לבקשה של המבקשים ומצהיר כי מינויו של המשיב 3 - עו"ד זאב פרידמן
- כבורר בין הצדדים, אינו תקף, ואל לו להמשיך בבוררות.

הטענות כנגד עו"ד זאב פרידמן
53. ב"כ המבקשת פתח בתיק זה, שלא כרגיל, חזית נוספת, ובה היפנה טענות כלפי עו"ד פרידמן, אישית.

54. עיינתי בטענות הצדדים והגעתי למסקנה כי אין בסיס לטענות אלה של ב"כ
המבקשת, וכי אם הייתי מכריע בשתי השאלות הראשונות אחרת, כי אז הייתי פוסק שאין מניעה לכך שעו"ד פרידמן ימשיך בתפקידו כבורר.

55. השתכנעתי כי מאמציו של עו"ד פרידמן לאתר את המוסמכים לקבל את ההודעה על קיום ישיבת הבוררת הראשונה בפני
ו, מאמצים אלו היו כנים, ונבעו מתוך רצון לבצע את תפקידו כבורר באופן היעיל והנמרץ ביותר.

56. לא הייתה בהתנהגות עו"ד פרידמן כל נקיטת עמדה או גיבוש דעה שלילית כלפי המבקשת. ניתן למצוא בורר או שופט שלא היה בוחר לכלול בהחלטתו את המילה "סחבת" בתיאור התנהגות המבקשת, לפני ששמע את טענותיה, אך גם אם בחר עו"ד פרידמן לכלול מונח זה בהחלטתו, היה בסיכומיו הסבר כי זה מונח המופיע בספרות המשפטית כציון התנהגות של צד שאינו עושה את המאמץ המירבי לקדם את ההליכים המשפטיים בפני
אותה ערכאה (בית משפט או בורר).

57. אני רואה דברים אלה בהחלטת עו"ד פרידמן כחלק מאותה נחישות ומסירות של הבורר, שרצה לקדם את ההליכים בפני
ו. לפני כיובל שנים במבצע סיני, אחד המחטי"ם נכנס למערכה לפני המועד, ואלוף פיקוד דרום רצה להדיחו, אך הרמטכ"ל דאז, רא"ל משה דיין, אמר כי "עדיף לעצור סוסים דוהרים מאשר לדרבן פרדים עצלים".
במקרה שלפנינו הייתי רואה בפעולותיו של עו"ד פרידמן אקטיביות של סוס דוהר, ועל כן אין לקבל את טענות המבקשת לפסול אותו מלכהן בתפקיד הבורר.

58. יתירה מזו, גם אם נקט עו"ד פרידמן עמדה, היה זה ביחס לנושא צדדי של אי התייצבות המבקשת לדיון וה"סחבת" הנ"ל. עו"ד פרידמן כתב בסיכומיו - ואין לי כל סיבה לפקפק בדבריו - כי אין הוא יודע כלל מהו הנושא המדויק של הבוררות, וממילא לא גיבש כל עמדה ביחס למחלוקת בין הצדדים, המחלוקת שעליו להכריע בה כבורר.

59. לפיכך, לטעמי, אין לקבל את טענות המבקשת כנגד עו"ד פרידמן, אישית.
הוצאות ושכ"ט עו"ד

60. כפי שהובן והוסכם בין הצדדים, אם התוצאה תהיה כי עו"ד פרידמן לא ישמש כבורר, יש, ניתן היום י"ב באייר, תשס"ד (3 במאי 2004) במעמד/העדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

משה דרורי
, שופט
בכל מקרה, לשלם לו את שכרו בגין מה שעשה עד כה.

61. עו"ד פרידמן בסיכומיו (עמ' 17) פרט את חשבון השכר בגין עבודתו כבורר, שהוא 15 שעות לפי 150$ לשעה, דהיינו: 10,125 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה סביר בעיני, שכן מדובר בבוררות ביחס לסכום של 600,000$, ועל כן סך 150$ לשעה הוא סכום שאינני רואה צורך להתערב בו, ואני מכבדו.
סכום זה ישולם על ידי המבקשת (50%) ועל ידי משיבים 1 ו-2 (50%).

62. המבקשת זכתה בתביעתה כלפי משיבים 1 ו-2, ולכן על המשיבים 1 ו-2 לשלם לה את הוצאותיה (אגרות ושכר העדים) וכן שכ"ט עו"ד בסכום המשקף את ההליכים.

63. מאידך גיסא, ביחסים שבין המבקשת לבין עו"ד פרידמן, לא קיבלתי את טענות המבקשת ולכן עליה לשאת בשכר טרחת עו"ד פרידמן. מאחר ועו"ד פרידמן ביקש כי תשלום זה ישולם ישירות כתרומה לפקודת אלו"ט (עמ' 18 לסיכומיו), אני נענה לבקשתו.

פסיקתא

64. הבורר שיכריע במחלוקת בין המבקשת לבין משיבים 1 ו-2 יהיה עו"ד רמי קוק, ממשרד עו"ד יגאל ארנון, ירושלים.

65. אם עו"ד רמי קוק לא ירצה או לא יוכל לשמש כבורר, כי אז הבורר ימונה על ידי יו"ר הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים, עו"ד יוסף תוסיה כהן. חזקה עליו כי ישקול את הנסיבות של מקרה זה, כולל השמות המוצעים לבורר שהועלו בפגישה אצל רו"ח גנור (ראה פיסקה 6 סיפא לעיל), ויפעל כחוכמתו בעת מינוי הבורר.

66. הטענות כנגד עו"ד זאב פרידמן
, אישית, שהועלו על ידי המבקשת - נדחות. המבקשת תשלם לאלו"ט - אגודה ישראלית לילדים אוטיסטים סך 8,000 ₪.

67. תשלום שכר הטרחה של עו"ד זאב פרידמן
בגין פעולותיו, בסך של 10,125 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, ישולם מחציתו על ידי המבקשת ומחציתו השניה על ידי המשיבים 1 ו-2, שניהם יחד וכל אחד לחוד.

68. המשיבים 1 ו-2 - שניהם יחד וכל אחד לחוד - ישלמו למבקשת את ההוצאות בתיק זה (אגרות ותשלום לעדים) ובנוסף לכך ישלמו למבקשת שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

69. המזכירות תשלח העתק

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום י"א באייר, תשס"ד (2 במאי 2004) בהעדר הצדדים.
משה דרורי
, שופט

002219/03הפ 053 משה דרורי









הפ בית משפט מחוזי 2219/03 גבעת יעל בע"מ נ' סעד רסולי,יצחק ברדריאן,עו"ד זאב פרידמן (פורסם ב-ֽ 02/05/2004)