פסקי דין על 10 תלונת"מפעל הפייס" | פסקי דין על תחנת הרדיו 102fm והשדר רון קופמן

194/20 תיק     18/01/2011




תיק 194/2010 תלונת"מפעל הפייס" נ' תחנת הרדיו 102fm והשדר רון קופמן




194/2010
תיק:
בפני
בית הדין לאתיקה
של מועצת העיתונות

עו"ד חנוך קינן
- יו"ר
עו"ד משה רונן - חבר
גב' הדס שטייף - חברה
בפני
:
תלונת"מפעל הפייס"

בעניין:

- נ ג ד -
.תחנת הרדיו 102fm והשדר רון קופמן
, בגין התבטאויותיו בתוכנית הרדיו, "קוף בצהריים" ביום 25.10.2010
החלטה

1. מכח מינוי שקיבלנו מיו"ר בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, נתבקשנו לדון בתלונת המתלונן בתיק זה, ככל שנוגעים הדברים להתבטאויותיו של שדר הרדיו רון קופמן, כפי שהושמעו ונשמעו בשידורי "רדיו, 102 "fm, בשעות הצהריים של יום 25/10/2010. (להלן: לשם הקיצור, "השידור")
2. בהתייחס לשידור האמור, הגיש המתלונן, ביום 31/10/2010, תלונה למועצת העיתונות, ובה פרוט נרחב של הקובלנה, המייחסת לנילונים, שידור מלל, הנושא אופי פוגעני, ואשר יש בו, לדעת המתלונן, משום הפרות תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, כדי עבירות שעניינן: העדר יושר והגינות, פרסום דברים מטעים ומסולפים, הימנעות מבדיקת העובדות, נשוא השידור והימנעות מאבחנה, בין עובדה לדעה.
3. לטענת המתלונן, כפי הכתוב בכתב התלונה, הדברים אשר נאמרו בשידור, מפי השדר רון קופמן, כללו חרפות, ניבולי פה וגידופים ירודים בסגנונם, כלפי מפעל הפיס והנהלתו, ובנוסף, אמירות עובדתיות שקריות, כפי פרוט הדברים בכתב התלונה.
4. המתלונן, באמצעות ב"כ, פרופ' רון שפירא, אף קבל על כך שלא נעשה כל נסיון, מצד הנילונים, לבקש את תגובת מפעל הפיס, או לבדוק את חלקו העובדתי של השידור, אשר בעיקרו, כך המתלונן, היה משום שקר גס.
5. בודק התלונות למועצת העיתונות, השופט בדימ. גבריאל שטרסמן, סבר, בהודעתו בכתב, כי על ביה"ד של מועצת העיתונות לברר את התלונה שבפני
ו, ככל שהיא נוגעת לכך שהשדר קופמן לא בדק את העובדות, שעליהן ביסס את דבריו בשידור, גם לא ביקש את תגובת המתלונן לפני שידור הדברים.
6. לדיון שבפני
נו הופיעו, נציגת המתלונן, דוברת מפעל הפיס, גב' דולין מלניק, ומנגד מר רון קופמן, שדר הדברים שנאמרו בשידור, אשר ייצג גם את תחנת הרדיו הנילונה.
7. בפתח הדיון, ביקשנו לדעת מגב' מלניק, כנציגת המתלוננת, מה הן תלונות מפעל הפיס, וזו השיבה, כי עיקר התלונה מתמקדת בסגנון ובנימה האישית, אשר נקט בה השדר.
8. עוד הוסיפה הדוברת ואמרה, כי גם הדרך שבה התבטא השדר הנילון, במספר תכניות קודמות,תלושה מהמציאות. הפרטים שמסר בשידור, לא היו נכונים, לבד מכך שנאמרו דברים קשים.
9. לפיכך,ובהיות הדברים ששמענו מפי נציגת המתלוננת, שונים מאלה אשר נכתבו בכתב התלונה, גם מנוסח המנדט, שלאורו אמורים היינו לשבת בדין, שבנו וביקשנו לדעת במה ממוקדת תלונת מפעל הפיס, ושוב הובהר לנו, במענה רהוט,כי עניינה של התלונה נעוץ בסגנונו של השדר, מחד, בצד הטעון הכוזב, שלפיו מנכ"ל המתלוננת פעל למען מינהלת הליגה בכדורסל, אך משום היותו חבר טוב של מר אבנר קופל, ממנהלת הליגה - מאידך.
10. משכך, ביקשנו לשמוע את תגובתו של מר קופמן, תוך שרשמנו בפני
נו, כי תגובה זו ניתנת בשם ובעבור הנילונה, רשת הרדיו.
11. השדר, קופמן הכחיש את אשר יוחס לו ע"י המתלוננת. לדבריו, דווקא ביקשו הנילונים את תגובת מפעל הפיס, וסמנכ"ל המתלוננת, גם חבר הדירקטוריון, אפילו עלו לשידור במהלך התוכנית. ככלל, טען השדר, אין מפעל הפיס מגיב לפניות הנילונה אליו.
12. מר קופמן הרחיב דברים, שמכוחם הבהיר, כי מעמדתו, כפי שהובעה בשידור, אין הוא חוזר,אף היטה את יריעת הדברים למחוזות רוויי טעונים ועובדות, שאליהם לא רצינו להיכנס.
13. לגבי דידנו, עומדת לנגד עינינו השאלה, האם נקודות המיקוד, שהעלתה בפני
נו, בברור, נציגת מפעל הפיס, קרי: סגנונו של השדר בשידור, והטעון לעניין החברות שאין בה ממש, בין מנכ"ל המתלוננת למר אבנר קופל- האם יש בהן, בנקודות אלה, כדי הסגת גבול תקנות האתיקה של מועצת העיתונות.
14. נקדים ונאמר, כי אין, ולא היה בכוחנו לבחון את ההיבט העובדתי, לעניין החברות, כביכול, בין מנכ"ל מפעל הפיס לבין מר אבנר קופל, כנטען ע"י השדר הנילון, מן הטעם שלא הובאה בפני
נו כל ראייה השוללת זאת. מי שיכול היה לשפוך אור בפני
נו על עמדת המתלוננת, היו מנכ"ל מפעל הפיס, או, למצער, מר אבנר קופל. איש מהם לא הובא למתן עדות בפני
נו, ובנסיבות אשר יצרה המתלוננת, נבצר בעדנו להסיק את המסקנות שבהן חפצה.
15. הווה אומר, כאשר לא יכולנו, אובייקטיבית, לשלול מניי וביי את הדברים שאמר בפני
נו השדר קופמן, ומנגד לא הוצגה בפני
נו כל עדות מכלי ראשון, הנוגדת את דבריו, נמצאנו בחלל משפטי, אשר אינו מאפשר לנו היסק מסקנה אחרת, זולת העדות שבפני
נו..
16. ברם אין להביננו שלא כיאות. הדברים אשר נאמרו בשידור, נחזים, על פניהם, כחמורים עד למאד, ואילו אך היו בידינו הכלים לפסוק לעניין אי אמיתותם, כמבוקש ע"י המתלוננת, כי אז לא היינו מהססים לקבוע, כי בעצם אמירתם נחצו הגבולות, לא רק של הטעם הטוב, אלא גם של תקנות האתיקה.
17. כאמור, המתלוננת לא דאגה ליתן בידינו כלים נאותים, אשר באמצעותם נוכל לקבוע קביעה החלטית לעניין זה, ומשכך נביע דעתנו, ככל שניתן להפיק ממקרה זה לקחים, מכאן ולהבא. לשון אחרת,אפילו מתקשים אנו לפסוק בהיבט העובדתי של תיק זה, איננו רואים עצמנו פטורים מהערות והארות , במישור של כללי האתיקה העיתונאית.
א. למקרא הדברים הקשים אשר אמר השדר בענייננו, לא כל שכן למשמע דברים אלה, עדיין מרחפת בחלל האוויר השאילה, אפילו צודק היה השדר בנתחו את עובדות המקרה שבפני
נו, היש הצדק לדרך ולצורה שנאמרו?
ב. שהרי כאן, ואולי דווקא במקרים כגון אלה, כאשר בידו של השדר נמצא כלי רב תהודה, ורב השפעה,- נבחן אומד שיקול הדעת של השדר, נבחנת גם מידתיות הדברים הנאמרים והמושמעים מפיו לאוזני כל, יהיו רגשנותו והרגשתו האישית, אשר יהיו, באשר הסגנון הוא אמנם האדם, ברם לאדם כזה יש שומעים לא מעט.
ג. דברים אלה נכתבים, בשים לב לאשר קבעה מליאת מועצת העיתונות בתקנונה, לעניין היותה מופקדת על שמירת ערכי עיתונות חופשית וטובה, ובכללם חופש המידע, חופש הביטוי וחופש הבעת הדעה בישראל. שכן, חופש הביטוי הינו גם חופש הביקורת, ואין במקרים של חוסר נעימות בביקורת, אפילו בנזק הצפוי בעקבותיה, כדי להשתיקה, בחברה המתיימרת להיות חברה דמוקרטית.
ד. אלא שבד בבד, ובצד יצוג העיתונות והציבור במאבק לקיומם של ערכים אלה, פועלת מועצת העיתונות להבטחת נאמנות לעקרונות האתיקה העיתונאית, מצד כל העוסקים בעיתונות, כמו גם לאכיפתן של אמות מידה מקצועיות, המושתתות על מחויבות מוחלטת לאמת, לדיוק, להגינות, ולא פחות מכך, להגנה על כבוד האדם ולכיבוד צינעת הפרט.
ה. ומכאן: בצד הנאמנות לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת,- נדרשת מכל עיתונאי, ושדר במשמע, מחויבות ליושר ולהגינות, עד כדי כך, שלא יפורסמו דברים אשר, בין ביודעין ובין ברשלנות, אינם מדויקים, אם לא למעלה מזאת.
ו. משום כך, קובע, בין היתר, תקנון האתיקה, אמת מידה אובייקטיבית,הדורשת החלת כללי האתיקה גם על ידיעות המתפרסמות במסגרת של הבעת דעה. בפרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם, נתבע אף ברור מוקדם וראוי, בצד פרסום הוגן של תגובה.
ז. בהחלטת בית הדין לערעורים של מועצת העיתונות, בעניינו של המערער דאז, גדעון ספירו, נגד העיתון "מעריב" ומר שמואל שניצר, ( ערעור 6/94 -תיק 84/94 ) טבע יו"ר ביה"ד שם, פרופ' זאב סגל ז"ל,( אשר אך לאחרונה נפטר, למגינת לב ), מובאות, היפות גם לענייננו אנו:
(1) "... בכל מקרה מקובל עלינו, שגם את האיסורים שבכללי האתיקה,.... יש לפרש על רקע ההסכמה הכללית, בחברה הישראלית, שאת חופש העיתונות ניתן להגביל רק במקרים קיצוניים ונדירים, מקרים שהם בבחינת הכרח בל יגונה לקיומה של חברה....
(2) .המוסכמה החברתית המקובלת על בית הדין היא, שאין להפעיל דיני אתיקה אלא בוודאות קרובה לפגיעה קיצונית וחמורה ביותר ברגשות הציבור, או חלק ממנו, כתוצאה מפרסום.".
ח. לחופש העיתונות,גם לחופש הביטוי, מקום מרכזי במרקם הדמוקרטי בישראל. חופש זה יכול שישליך גם לגבי ביטויים המשקפים דעות קשות עד למאד. (השופט אהרון ברק, בבג"צ 339/85 כהנא נגד רשות השידור, פ"ד מא' (3) 255 ,281 ).
ט. אלא שגם בדברים האמורים לעיל, לא היה כדי להציב, יפה לאותה העת, קו תחום ומוחלט לשאלה, מהי מידת ההגנה, אשר נותן הדין לביטויים שכאלה, שכן בסמוך ובמאוחר יותר, נקבע לדוגמא בבג"צ 806/88 (יוניברסל נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות), כי חופש הביטוי איננו נעדר גבולות.
י. הדמוקרטיה בישראל גיבשה גישה, שמכוחה אין להשתיק את חופש הביטוי, אלא אם נגרמה, באופן הקרוב לודאי, פגיעה קשה וחמורה ברגשותיו של הציבור, או חלק הימנו.
יא. לא אחת נקבע, כי מן הראוי לאפשר מתיחת ביקורת בחברה דמוקרטית, כי חופש הביטוי הוא גם חופש הביקורת, וכי אין בחוסר הנעימות שבביקורת, או בנזק שהיא עלולה לגרום, כדי להשתיק ביקורת בחברה דמוקרטית, הבנוייה על החלפת דעות ועל ויכוח ציבורי.( בג"צ 680/88, מאיר שניצר ואח' נגד הצנזור הצבאי הראשי ואח'.)
יב. למעלה מן הצורך, נציין את שטבע חוק היסוד "כבוד האדם וחירותו", התשנ"ב 1992 , אשר חרת על דיגלו עקרונות הקובעים ,בין היתר, כי זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם..., כי אין פוגעים...בכבודו של אדם ,באשר הוא אדם, וכי כל אדם זכאי להגנה על כבודו.
18. הנה כי כן, שמנו לנגד עינינו עזרים לא מעט, בבואנו להכריע בדין, בתיק זה.
19. לאור כל האמור לעיל, אפילו מגיעים היינו לכלל מסקנה, כי השדר רון קופמן, שחרר את חרצובות לשונו, יתר על המידה, כלפי מנכ"ל מפעל הפיס,- הרי בשבתנו בדין כאן, מתוך רצון כן להכריע בדין, למיטב הכרתנו ומצפוננו,- לא נוכל לפסוק, כי נעברו העבירות עפ"י כללי האתיקה של מועצת העיתונות, כפי עתירת המתלוננת.
ניתן היום: 18 בינואר, 2011

חנוך קינן, עו"ד- יו"ר משה רונן, עו"ד, חבר הדס שטייף, חברה.









תיק מועצת העתונות בישראל 194/2010 תלונת"מפעל הפייס" נ' תחנת הרדיו 102fm והשדר רון קופמן (פורסם ב-ֽ 18/01/2011)