פסקי דין על רחל בת גיורא לב

40104/00 פ     18/07/2001




פ 40104/00 מדינת ישראל נ' רחל בת גיורא לב




בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

ע"י ב"כ עו"ד איטה נחמן
נגד
1. יחיעם בן שלמה אוחנה ע"י עו"ד פלדמן
2. רחל בת גיורא לב
ע"י עו"ד אודיז
הנאשמים
גזר דין - (הנאשמת מס' 2)

1. זהו אחד הימים היפים של מערכת אכיפת החוק ועשיית הצדק.
דווקא בתיק פלילי, שעניינו: זיופם של מסמכים ובידויין של ראיות, המציגים אישים בכירים במערכת משפט, התביעה הכללית והמשטרה, כאנשים מושחתים וחסרי מצפון -
על ידי הנאשמת - הוכיחה התביעה הכללית שאר רוח, בהתייחסותה המושכלת, החכמה וההומנית כאחת, כלפי אותה נאשמת.

אך ראשון - ראשון, ואחרון - אחרון.

2. (א) על פי כתב האישום (שבעובדותיו הודתה בפני
הנאשמת) הורשע מר יחיעם אוחנה (הנאשם מס' 1, בתיק שבפני
) בשנת 1981, בבית המשפט המחוזי בנצרת, על ידי כב' השופט תיאודור אור, בשתי עבירות של סחר בסמים מסוכנים (מכירות לסוכן משטרתי).

מר אוחנה לא השלים עם הרשעתו בדין, גם לאחר שערעורו אל בית המשפט העליון נדחה; ועד עצם היום הזה הוא טוען לחפות.

על פי הנטען עוד, בכתב האישום, גולל הנאשם מס' 1 באזני הנאשמת מס' 2 טענותיו, ושניהם קשרו קשר לרמות את רשויות אכיפת החוק בישראל, על ידי איסוף חומר ראיות כוזב, אשר יוכיח כי הנאשם 1 הופלל על ידי גורמים שונים, שניהלו את חקירתו ואת משפטו; ביניהם - אנשי משטרה, פרקליטים ושופטים.

(ב) המסמכים שזייפה הנאשמת בעצמה, או באמצעות אחר, וסיפקה לנאשם 1, היו רבים ומגוונים (עשרות רבות), ובתוכם: קלטות וידאו שנערכו מחדש; מכתבים שנחזו להיות של קציני משטרה בכירים; מזכרים ותכתובות פנים של שוטרים וקצינים במרחב העמקים של המשטרה; תוכניות מזויפות של המשטרה להפללת הנאשם 1; מכתב של כב' השופטת איטה קציר, שהייתה בזמנו התובעת בתיקו של הנאשם, לפיו היא מעבירה לשופט אור את טיוטת סיכומיה לפני הגשתם; וקטעים מהכרעת הדין, שהעביר - כביכול - כב' השופט אור לתובעת, כדי לקבל הערותיה; כמו גם עותק מהכרעת הדין ועליו הערות כאלה שלה; תרשומת פנימית של כב' השופטת דורית בייניש, בעת ששימשה כמשנה לפרקליט המדינה; אישור של הגב' בייניש על תצהיר עליו חתם - כביכול בפני
ה - עורך הדין דרור חוטר-ישי, לפיו הוא מודה כי בידה ראיות; תכתובות בין הממונה על החקירה לנצ"מ (דאז) אלכס איש-שלום ועו"ד חוטר-ישי, בדבר העברתם של עשרות אלפי שקלים, לצורך השתקתה של אשת הסוכן המשטרתי; זכרון דברים על פגישה - כביכול - שנתקיימה בביתו של כב' השופט אור, בה עודכן ע"י קצין המשטרה בנוגע לאליבי של מר אוחנה; מכתבים של אלמונית אל כב' השופט אור בנוגע ליחסים אינטימיים שניהל עמה - כביכול - והצריכו ביצוע הפלה; שורת מסמכים לפיהם התוודה כב' השופט אור בפני
קצין משטרה כי ניסה - כביכול - לאנוס אחת בשם סימונה בן-לולו, ודרש להסדיר סכום כסף שישתיק אותה, והברחתה לחו"ל; ועוד ועוד מסמכים דומים לאלה.

(ג) במסמכים אלה, ובעדויות שמסרה למחלקה לחקירת שוטרים, עשתה הנאשמת שימוש, בשלוש מערכות, כדי להוציא חפותו הנטענת של הנאשם 1 לאור:
1. במסגרת חקירת מח"ש ב"פרשת אוחנה", עליה הורה המפכ"ל דאז, בסוף שנת 1996, ונסתיימה בחודש אוגוסט 1998, בהחלטת מנהל המחלקה, כי לא נאספו ראיות חדשות המצדיקות המשך הטיפול בפרשה;

2. במסגרת ערר על החלטת מנהל המחלקה לחקירות שוטרים, שהגיש הנאשם מס' 1 לפרקליטת המדינה, בחודש נובמבר 1998, תוך דרישה לקיים משפט חוזר בעניינו;

3. במסגרת הפנייה שלה, בחודש ינואר 1999, כשהיא מלווה ביו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, מר חנן פורת, אל היועץ המשפט לממשלה, מצוידת במסמכים הנ"ל, כדי לשכנעו להורות על פתיחת חקירה, שתביא למשפט חוזר לנאשם מס' 1.

3. אלה, בתמצית, העובדות המפורטות בכתב האישום, ועל פיהן הורשעה הנאשמת, כפי הודאתה בגין כל אחד משלושת האישומים, בעבירות הבאות:
- זיוף בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין;
- שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 420 לחוק העונשין;
- ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 415 סיפא, ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין;
- שיבוש מהלכי משפט - לפי סעיף 244 לחוק העונשין;
- ובידוי ראיות - לפי סעיף 238 לחוק העונשין.

4. לא יכול להיות ספק, כי מעבר לחומרתן המובנית של העבירות הללו, הפוגעות בשלטון החוק, ובמלאכת עשיית הצדק, ובאושיות הדמוקרטיה - דרך כלל -
מתלווה למעשיה של הנאשמת במקרה ספציפי זה, חומרה מיוחדת ויוצאת דופן, וגם כיעור יחודי מאפיין אותם.

לא רק הנעת גלגלי החקירה, שוב ושוב, תוך הפעלת אישים בעלי השפעה, ובזבוז זמנם של חוקרים וקצינים, נגרמה כאן; וכמעט גם הנעת המערכת המשפטית, עד כדי סיכון של עיוות דין;
אלא גם שפיכת דמם, הבאשת ריחם ופגיעה במעמדם של שופטים (במיוחד - כבוד השופט תיאודור אור), אנשי פרקליטות, קציני משטרה בכירים וזוטרים, שוטרים, ואזרחים ואזרחיות מהשורה; תוך פגיעה גם במרקם החברתי ובאימון שרוחש הציבור למערכת הצדק.

קשה לאמוד את הנזק ועגמת הנפש, שנגרמו לנפגעים ממעשיה של הנאשמת, עם פרסומה המכוון והמנופח של הפרשה, בכל כלי התקשורת.

5. ודווקא משום כך, זהו יום חשוב למערכת אכיפת החוק; משום שהודאת הנאשמת בעובדות כתב האישום ובעבירות המיוחסות לה, מסירות - באחת - כל צל של חשש; כל חשד; כל קרע של עננה; כל עשן המרמז על אש; כאילו היה ממש באיזה מהמסמכים המזויפים, או באיזה מהמעשים שייחסה הנאשמת לכל אותם נפגעים.

ואין צורך לומר מהו משקלה הסגולי של הודאה, לעומת קביעה משפטית של ביהמ"ש, שכבר נוכחנו כי יש הממאנים לקבלה, כפי שהיא.

6. וגם יום יפה למערכת אכיפת החוק, אמרתי. משום שלמרות אותה פגיעה קשה ומכאיבה, שגרמה הנאשמת למערכת ולאנשיה - אין היא מחפשת נקם או גמול, והיא מגלה חוסן, שיקול דעת נבון וזהיר, והומניות, בבקשתה להסתפק בהטלת עונש של מאסר על תנאי בלבד, על הנאשמת.

אמנם גם שיקול מקובל ולגיטימי, הנחה את התביעה הכללית, כשהציעה לסניגורה של הנאשמת כי זו תסיר בקשתה להפסקת הליכים (מטעמים של אי כשירות לעמוד לדין), תודה בביצוע העבירות, ויתבקש עונש שאיננו כרוך בישיבה מאחורי סורג ובריח.

כבר ציינתי, כי להודאת הנאשמת ישנו משקל סגולי מיוחד, והיא עדיפה על פני הרשעה לאחר הבאת ראיות; ובודאי - על פני הפסקת ההליכים, כבקשת הנאשמת.
אך אין להתעלם מן השיקול ההומני, החכם והיצירתי, שמאחורי עתירת התביעה, להסתפק במאסר מותנה.

גם בלי לגעת בשאלה, אם היתה הנאשמת נמצאת כשירה לעמוד לדין, במישור המשפטי - הרי ברור לכל מי שבדק אותה, טיפל בה (בכל שלב בחייה), וגם לנו - שהקדשנו ישיבות רבות וארוכות לבירור מצבה הנפשי - כי כל תוצאה שפירושה כליאתה של הנאשמת בבית האסורים, עלולה להיות מסוכנת לחייה (פשוטו כמשמעו); והאפשרות שתמצא דרך לשים קץ לחייה, נראית ריאלית ומבהילה, בעיני רופאיה האישיים, והמומחים מטעם המדינה, כאחד.

וגם מאישפוזה (עקב נסיון אובדני) בבית חולים לחולי נפש, מאז הועמדה לדין בתיק זה, וסיבלה הנפשי והפיזי כל העת הזו - אי אפשר להתעלם.

7. וכך - אף שהנפש סולדת ממעשיה של הנאשמת - נראה לי כי הודאתה בביצוען של העבירות, ומצבה הנפשי המיוחד, כמו גם הסיכון הכרוך בכליאתה, מצדיקים הקלה משמעותית בעונש.

אני מקבל, איפוא, עתירתה של התביעה (שקיבלה חיזוק ומחמאות מצדו של הסניגור המלומד), ומטיל על הנאשמת, רחל לב, עונש מאסר של שתי שנים, על תנאי לתקופה של שלש שנים מהיום, שלא תעבור עבירה כלשהי לפי פרק ט' או פרק יא' לחוק העונשין, תשל"ז1977-, או נסיון לעבור עבירה כזו.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.
ניתן והודע בפומבי, בנוכחות התביעה, הנאשמת וסניגורה, היום 18.7.01

שלי טימן
, שופט
338

בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו

ת"פ 040104/00

בפני

כב' השופט שלי טימן

תאריך: 18/07/2001









פ בית משפט מחוזי 40104/00 מדינת ישראל נ' רחל בת גיורא לב (פורסם ב-ֽ 18/07/2001)