פסקי דין על אברהם בן גיאת | פסקי דין על מרים בן גיאת | פסקי דין על בנק לאומי לישראל | פסקי דין על אהרון בכר | פסקי דין על חיים בכר | פסקי דין על לשכת ההוצל"פ/ראש ההוצל"פ | פסקי דין על עו"ד רמי מיכאלי |

4064/02 א     04/05/2004




א 4064/02 אברהם בן גיאת,מרים בן גיאת נ' בנק לאומי לישראל בע"מ,אהרון בכר,חיים בכר,לשכת ההוצל"פ/ראש ההוצל"פ,עו"ד רמי מיכאלי




29
ת"א 004064/02
בבית המשפט המחוזי בירושלים
04/05/2004

כב' השופט יצחק ענבר

לפני:

1. אברהם בן גיאת

ע"י עו"ד ד' לפידות
2. מרים בן גיאת

ע"י עו"ד י' לאון

בעניין:
התובעים

נ ג ד
1. בנק לאומי לישראל בע"מ

ע"י עו"ד צ' ראנד
2. אהרון בכר

3. חיים בכר

ע"י עו"ד ג' יפת
4. לשכת ההוצל"פ/ראש ההוצל"פ

5. עו"ד רמי מיכאלי
הנתבעים
פסק דין
1. התובעים הגישו נגד הנתבעים כתב תביעה מתוקן שבו עתרו לסעדים שונים. כלפי הנתבע מס' 1 ("הבנק") התבקש, בין היתר, סעד הצהרתי, כי התובעים מחזיקים כדין בחלקה נשוא ההליך וכי על החלקה לא רובצים חובות כלשהם, וכן צו המורה לבנק למחוק את השעבוד שנרשם לטובתו על החלקה.

2. כתב התביעה המתוקן נוסח באריכות ובצורה מסורבלת עד שלעיתים נדמה היה, כי "מרוב עצים לא רואים את היער". על רקע דברים אלה הוחלט בקדם המשפט, בהסכמת הצדדים, לפצל את הדיון, באופן שבשלב ראשון תבורר טענת התובעים כי יתרת החוב שהייתה בחשבון ביום 24/1/99 בסך של 791,664 ₪, אשר התובעים הודו בכתב התביעה בקיומה, כוסתה על-ידי התובעים או מי מטעמם; לאחר מכן יחליט בית המשפט האם נותרו שאלות לדיון.
3. בישיבה שהתקיימה ביום 18/1/04 נשמעו ראיות באשר לטענת הפירעון והצדדים סיכמו את טענותיהם. בהחלטה שניתנה באותו יום קבע בית המשפט, כי אין בסיס לטענת התובעים שלפיה יתרת החוב כוסתה על-ידם. בהמשך להחלטה זו הסכימו הצדדים, כי "בתיק זה לא תעמוד להכרעת בית-המשפט אלא פלוגתא אחת ויחידה, לאמור: אם הבנק זכאי לממש את המשכנתא שנרשמה בשנת 97' על הדירה נשוא הדיון, לאחר שקודם לכן הייתה רשומה משכנתא על כל החלקה, וזאת לאור טענת התובעים, כי בשנת 86' התחייבו בכר לפני התובעים למכור להם את הדירה נשוא הדיון וכי הבנק, לטענת התובעים, היה מודע להתחייבות זו. כל יתר התביעות, לרבות התביעה שכנגד - תמחקנה, תוך שהצדדים שומרים על כל טענותיהם ועל הזכות להגישן לבית המשפט המוסמך" (עמ' 21-22 לפרו'). אף הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה. יצוין, כי לאחר מתן ההחלטות הנ"ל הוגשה על-ידי התובעת בקשה לתיקון כתב תביעתה אולם בקשה זו נדחתה, וזאת הן מהטעם שקו ההגנה החדש שהתובעים בקשו לאמץ לעצמם לא התיישב עם הגנתם הקודמת, הן מהטעם שהיה בו כדי לסטות מהפלוגתא המוסכמת והן מחמת האיחור הבלתי מוסבר בהגשת הבקשה (בש"א 5079/04; החלטה מיום 13/4/04).

4. על רקע האמור לעיל הודיע ב"כ התובעים, כי בפלוגתא שנותרה לדיון בעניין מודעות הבנק להתחייבות בכר למכור לתובעים את החלקה יעידו מטעמו כעשרה עדים (עמ' 24 לפרו'). ב"כ התובעים הבהיר בעניין זה, כי כל העדים "נועדו להוכיח את מודעות הבנק להתחייבות בכר למכור לתובעים את החלקה. אין רכיב עובדתי נוסף שברצוני להוכיח באמצעות עדים אלה" (עמ' 27 לפרו').

ב"כ הנתבעים טענו מנגד, כי אין צורך בשמיעתם של העדים. טעמו של דבר הוא, שאף אם היה הבנק מודע להתחייבות בכר (נתבעים 2-3) למכור לתובעים את החלקה אין הדבר מעלה או מוריד, שכן מכתב התביעה עולה שהמשכנתא על החלקה נרשמה בהסכמתם של התובעים, כאשר טענת ההגנה היחידה שלהם הייתה פירעון החוב המובטח במשכנתא, טענה שנדחתה על-ידי בית המשפט בהחלטת הביניים. במילים אחרות הטענה היא, שאף אם נניח שכל האמור בכתב התביעה הנו אמת, זולת, כמובן, טענת הפירעון שנדחתה, עדיין אין מנוס מדחיית התביעה.

לכך השיב ב"כ התובעים, כי "עיון מעמיק" בכתב התביעה מעלה, שכל ההסכמות היו בין בכר, הבנק וחברת מ. בן גיאת ובניו, חב' להנדסה בע"מ ("חברת בן גיאת"), כאשר מרים ואברהם בן-גיאת (התובעים) באופן אישי לא היו צד להן. זאת ועוד: אף אם הייתה הסכמה של התובעים לרישום המשכנתא, הרי זו הייתה מותנית בכך שיגיעו עם בכר להסכמה מהו חובה של חברת בן-גיאת ותרשם משכנתא בגובה החוב של החברה בלבד. בכר, כך נטען, לא פעל בהתאם לתנאי מתלה זה ולכן ההסכמה בטלה.

5. בחינתו של כתב התביעה המתוקן מובילה למסקנה, כי הדין כעמדתם של הנתבעים. בסעיפים 13-16 לכתב התביעה המתוקן נטען על-ידי התובעים באופן מפורש, כי ייחודה של המשכנתא לחלקה שנמכרה לתובעים נעשה בהסכמתם של התובעים. כך עולה בבירור הן מהקשרם הכולל של הדברים, הן מהסיפא לסעיף 15, שבו מסתמכים התובעים על מכתבו של הבנק שנשלח ל"'משפחת בן-גיאת' (דהיינו התובעים)", והן מהאמור בסעיף 16, שממנו עולה, כי כל ההסכמות נערכו גם עם ב"כ התובעים. בכתב התביעה המתוקן אף לא נטען על ידי התובעים ולו ברמז שהם הסתייגו, כביכול, מהסיכום הנזכר לעיל בדבר ייחוד המשכנתא לחלקתם.

בדומה לכך אין ממש ברכיב הנוסף של טענת ב"כ התובעים, שלפיו היה הסיכום אודות רישום המשכנתא מותנה בתנאי מתלה שלא התקיים (חלוקת יתרת החובה בינם לבין בכר), שהרי בסעיף 14 לכתב התביעה המתוקן נטען, כי התחשבנות זו נערכה וכי לאחר ההתחשבנות "כל היתרה הייתה אמורה להפוך ליתרת חוב של בן-גיאת אשר תירשם כמשכנתא לחובת התובעים ותירשם משכנתא לטובת בנק לאומי להבטחת חוב זה" כפי שאכן נעשה בפועל.

6. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי במסגרת הדיון בבש"א 2046/02, שנערך בפתח ההליכים לפני כב' השופטת שידלובסקי-אור, הסכימה התובעת - ולאור כל האמור לעיל נראה שלא בכדי - כי אם ייקבע שקיים חוב בגין הבית אזי ימומש הבית במסגרת הליכי המימוש.

7. סיכומו של דבר הוא, שעל פי הנטען בכתב התביעה המתוקן נעשה ייחוד המשכנתא לחלקת התובעים בהסכמתם, לאחר שקדמה לו התחשבנות שבמסגרתה "בודד" חובה של בן גיאת. בנסיבות אלה, מודעותו של הבנק להתחייבות בכר למכור לתובעים את החלקה אינה יכולה לכונן טענת הגנה, שיש בכוחה למנוע את מימוש המשכנתא. לאחר שנדחתה טענת התובעים כי פרעו את המשכנתא אין מנוס מדחייתה של התביעה (הכוונה ליתרת התביעה שלא נמחקה בהתאם להסדר הדיוני מיום 18/1/04).

התביעה נדחית. התובעים ישלמו לבנק הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ ומע"מ וסכום דומה ישולם גם לבכר.

ניתן היום י"ג באייר, תשס"ד (4 במאי 2004) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
יצחק ענבר
, שופט








א בית משפט מחוזי 4064/02 אברהם בן גיאת,מרים בן גיאת נ' בנק לאומי לישראל בע"מ,אהרון בכר,חיים בכר,לשכת ההוצל"פ/ראש ההוצל"פ,עו"ד רמי מיכאלי (פורסם ב-ֽ 04/05/2004)